רקע
גם הטיול הזה נולד ממבצעי יום שלישי של אל על. ראינו יעד שעוד לא היינו בו והחלטנו לנסוע. הניסיון הרב שלנו הראה שכל עיר מעניינת לכמה ימים וזמן איכות זוגי הוא כיף בכל מקום. אחרי מחקר קצר הבנו שטיול של 4 לילות (כלומר 3 ימי טיול מלאים) יאפשר לנו לראות את בלגרד בניחותא, לתת קפיצה לעיר נובי סאד ואפילו ליהנות קצת מהאוכל הבלקני.
בבלגרד גרים זוג ישראלים ושמם אירה וסהר, המספקים שירותי הסעות וטיולים. עם אירה התכתבתי לא מעט והיא סייעה לנו במהלך הטיול עם המלצות טובות למסעדות ותמיד באדיבות וחביבות ראויים לציון. לצערי לא יצא לנו לספק להם גם פרנסה, אבל אני מאוד ממליץ עליהם. הטלפון שלה 050-2847355.
כרטיסי טיסה
כפי שכבר הבנתם, כרטיסי טיסה לא היינו צריכים לחפש. הכרטיסים עלו 24,400 נקודות + 141$ לשנינו כולל מזוודה והושבה. קישור. הטיסה הלוך בבוקר מוקדם (6:00), כלומר מגיעים עייפים, אבל מרוויחים חצי יום וגם הטיסה חזור בשעת בוקר מוקדמת (08:40), כלומר חוזרים עייפים. חודשיים אחרי רכישת הכרטיסים קיבלנו הודעה מאל על שהטיסה הלוך הופכת לטיסת אחר הצהריים (16:55), כלומר נוחתים בערב. זה היה יכול להיות מעצבן שגוזלים לך חצי יום טיול, אבל לנו זה לא הפריע כי היה לנו די זמן. שבועיים לפני הטיסה קיבלנו הודעה נוספת שהטיסה חזור תתאחר ב-45 דקות וזה דווקא התאים לנו מאוד כי נקום מעט מאוחר יותר. הטיסות אינן מבוצעות על ידי אל על אלא על ידי סאן דור שחוכרת מטוס מהחברה הליטאית Klasjet, אותה אנחנו כבר מכירים מהעבר. על הטיסות עצמן אספר בימים הרלוונטיים. נתנו לחברת התעופה ציון 8, בעיקר בגלל שינויי השעות והיציאה מטרמינל 1, שם אין שירותי טרקלין לנוסעים.
המלון
בחירת המיקום של המלון בבלגרד הייתה די פשוטה עבורי כי היה ברור שאזור כיכר הרפובליקה הוא הכי מרכזי ויאפשר לנו לטייל הרבה ברגל כפי שאנחנו אוהבים. כמו תמיד עשיתי סינונים בבוקינג ובחרנו במלון Garni Hotel Opera, שנמצא צמוד לכיכר מדרום לה. מלון 4 כוכבים במיקום מצוין ומחיר זול. המלון עלה לנו 280 אירו לארבעה לילות (כולל המס המקומי) כולל ארוחת בוקר. הוא היה במיקום מעולה, השירות בו היה טוב מאוד, החדר מרווח וכיפי והמקלחת טובה. ארוחת הבוקר לא הצטיינה, אבל מספקת בהחלט. נתנו למלון ציון 9. הוא סיפק תמורה גבוהה במיוחד למחירו הזול.
מסעדות ואוכל
בבלגרד יש בסך הכל מסעדה אחת עם כוכב מישלן אחד אז הבחירה הייתה קלה מאי פעם. סיגל כהרגלה למדה לעומק על מגוון המסעדות בעיר, בדקה תפריטים וחזרה עם המלצה. הזמנו מראש מקום במסעדה עם הכוכב ובעוד מסעדה מקומית ידועה. סיגל הכינה בנוסף המלצות למאפיות, בתי קפה, שווקים, גלידה וכמובן רשימת מאכלים מקומיים שחובה לטעום. פירוט המסעדות בימי הטיול עצמם ובחשבון האינסטגרם אוכל שלי. קישור.
ביטוח ותקשורת
ביטוח עשינו הפעם בשונה מתמיד באמצעות כרטיס האשראי. אמריקן אקספרס מבטחת באמצעות חברת AIG והביטוח ל-5 ימים היה ללא תשלום. קישור. חבילת אינטרנט,רכשנו E-Sim כמו תמיד ב-Airalo. סים וירטואלי זול במיוחד שמתאים לטלפונים שתומכים בטכנולוגיה הזו. מחירו עמד על 8$ בלבד לחבילה של 3 ג'יגה. הסים מאוד נוח והוכיח את עצמו בטיולים קודמים. מצרף לכם קישור שיקנה 3$ הנחה. קישור.
ועכשיו לטיול עצמו:
יום שני 3/11/25
אל שדה התעופה יצאנו עם הרכב וחנינו בחניון טווח ארוך מול טרמינל 1, שזה הדבר היחיד הטוב שיש לי להגיד על הטרמינל הזה. התאכזבנו לגלות שאל על הפסיקה לחלק ללקוחות היוקרה שלה שוברים לאוכל בטיסות סאן דור ותוך דקות היינו באזור שער העלייה למטוס. הטיסה מבוצעת על ידי חברת Klasjet, מטוס קטן וצפוף, אבל אנחנו יושבים בנוחות ביציאת חירום. המטוס המריא באיחור של חצי שעה ובמהלך הטיסה פטפטנו בכיף עם הדיילת היווניה החביבה שסיפרה לנו על החיים בישראל כדיילת זרה מאז שאל על החלה לחכור את המטוס הזה כולל הצוות לפני כשנתיים. כל חודש היא לנה שלושה שבועות במלון בתל אביב ואז מקבלת שבוע חופש בבית. במטוס גם נמצאת קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים שנוסעת למשחק בבלגרד ושחקניה הגבוהים מנסים למצוא את עצמם במושבים הצפופים. אחרי 2:40 שעות נחתנו בשדה התעופה הבינלאומי של בלגרד Nikola Tesla, שנקרא על שם מהנדס חשמל סרבי שהיגר לארצות הברית ונחשב לאחד הממציאים והמהנדסים הגדולים בהיסטוריה של החשמל. המכונית החשמלית המפורסמת נקראת על שמו כמחווה של אילון מאסק לתרומתו לפיתוח המנוע החשמלי.
40 דקות אחרי הנחיתה כבר ישבנו במונית שהזמנו באמצעות השירות הנהדר של בוקינג שעלה לנו בסך הכל 45 אירו הלוך ושוב, לעומת מחיר מקובל של 30 אירו לכיוון. אחרי 20 דקות כבר היינו במלון. אחרי צ'ק אין והתארגנות מהירה בחדר יצאנו אל החלפן מול המלון והחלפנו כסף בשער שנראה לנו טוב לעומת השער בשדה, אבל בדיעבד התברר שהוא לא היה משהו ושבמקומות אחרים לא גובים עמלה.
כמה דקות הליכה מהמלון נמצא רחוב Skadarska, הרחוב הראשי של שכונת סקדרליה (Skadarlija), שאורכו כחצי קילומטר והוא מרוצף אבנים כפי שהיה מקובל אצל הטורקים. בשל קרבתו לתיאטרון הלאומי משך אליו האזור שחקנים ואמנים רבים החל מסוף המאה ה-19, בעקבותיהם הוקמו ברחוב טברנות רבות שבשפת המקום נקראות Kafana והאזור הפך לאזור הבוהמי של העיר. בשל עובדה זו רבים משווים אותו למונמרטר בפריז. הרחוב התדרדר עם השנים והחל להידמות לרחובות אחרים ועל מנת לשקם אותו, הוא שופץ ושוחזר למראה המקורי שלו כפי שהיה בתחילת המאה ה-20. זה האזור הטוב בעיר לאכול אוכל סרבי מסורתי ואנחנו בדיוק בדרך למסעדה כזו.
מסעדת Dva Jelena (שני האיילים) היא מסעדה מקומית מפורסמת וותיקה שנמצאת בשכונה ומגישה את מיטב מטעמי המטבח המקומי בליווי מוזיקה חיה והאווירה שם מאוד חגיגית. אנחנו הגענו כמובן מצוידים בהמלצות והזמנו מנת Cevapi, שזה הקבב המקומי. הוא עשוי בקר ומוגש בליווי תפוחי אדמה אפויים. יחד איתו הזמנו Karadordeva, רולדת פילה חזיר בטיגון עמוק במילוי גבינת Kajmak (גבינת שמנת בלקנית סמיכה בעלת 60% שומן) שהוגשה עם רוטב טרטר וצ'יפס. יחד עם לחם שום ויין זו הייתה ארוחה נהדרת שעלתה כולל שירות 4800 דינר סרבי (154 שקלים). קישור.
יום שלישי 4/11/25
קמנו לבוקר ראשון בבלגרד, אכלנו ארוחת בוקר חביבה במלון ויצאנו לטייל בשעה 09:30. מעט צפונית למלון נמצאת כיכר הרפובליקה (Trg Republike). זוהי הכיכר המרכזית של העיר ובמרכזה פסלו של הנסיך מיכאילו (Spomenik knezu Mihailu), שהיה שליט סרביה באמצע המאה ה-19 ודמות מרכזית בשחרורה מהשלטון העות'מני. הוא נרצח בשנת 1868. במקום בו מוצב הפסל שכן בעבר שער העיר, ממנו הובילה הדרך לאיסטנבול בתקופת הטורקים. מסביב לכיכר נמצאים התאטרון הלאומי והמוזיאון הלאומי.
משמאל לכיכר מתחיל מדרחוב קנז מיכאילובה (Kneza Mihaila), רחוב הקניות המרכזי בעיר. משני צידיו מבנים יפים מהמאה ה-19 ולאורכו חנויות של מיטב הרשתות הגלובליות, חנויות בוטיק מקומיות זולות יותר ולא מעט מסעדות, בתי קפה, ברים ומועדונים. במרכז המדרחוב טור ארוך של עצים יפים שעליהם צבועים כעת בצבע שלכת צהוב כתמתם והמדרחוב בשעת בוקר מוקדמת זאת ריק יחסית. כשנחזור אליו בהמשך הטיול כבר נפגוש מקום תוסס למדי.
לקראת הקצה הצפוני של המדרחוב פנינו שמאלה לעבר קתדרלת מיכאיל הקדוש (Saborna crkva). זו כנסייה אורתודוקסית, המרכזית והעתיקה ביותר של בלגרד וממוקמת מול ארמון הפטריארך. היא נחנכה בשנת 1840 במקום כנסייה וותיקה יותר שהייתה צרה מלהכיל את מספרם של תושביה הנוצריים של העיר ונבנתה בסגנון קלאסי עם השפעה ניאו בארוקית. היא עמדה במרכז מאבק העצמאות מהשלטון הטורקי.
החלל הפנימי מכיל לא מעט אייקונות, עבודות זהב וציורי קיר, בעיקר של האמן הסרבי הגדול ביותר בעת ההיא אברמוביץ. במרכז הקתדרלה שתי נברשות מרשימות במיוחד, בצדדים ומאחור חלונות ויטראז' יפים ומחיצת המזבח שלה מהמרשימות שראינו. זה די מוזר, אבל אני לא מצליח לאתר עוגב. בכנסייה קבורים שניים משליטי סרביה ואישים בולטים מאותה תקופה ובחדר האוצר יש פריטי אמנות ושרידי קדושים.
לצד הקתדרלה נמצאת המסעדה המפורסמת Znak Pitanja (בעברית סימן שאלה), שיש סיפור מעניין הנוגע לשמה. המסעדה המומלצת מגישה אוכל סרבי מסורתי מאז שנת 1823. השם המוזר ניתן לה בעקבות מחלוקת עם הקתדרלה על השם המקורי שגרם לבעלים לתלות שלט שם עם סימן שאלה שנשאר עד היום.
עוד כמה מטרים דרומית מערבית משם אנחנו מגיעים לתצפית ראשונה על נהר Sava, רגע לפני שהוא מתמזג עם נהר הדנובה. הנהר הוא היובל הארוך ביותר של הדנובה, מתחיל בסלובניה ועובר בשטחן של ארבע מדינות לפני שהוא מסתיים בבלגרד. אורכו 922 קילומטרים ויחד עם הדנובה הוא הופך את בלגרד לעיר הבירה האירופאית היחידה שבה שני נהרות. אגב, גם בליון פגשנו שני נהרות, אבל היא לא עיר בירה. במקום בו אנחנו נמצאים יש תצפית יפה על הנהר ולצידה פסלו של Mihailo Petrović Alas, שהיה אחד המתמטיקאים והמדענים הגדולים בתולדות סרביה.
מעט צפונית משם נמצאת מסעדת כוכב מישלן Langouste, בה נאכל בערב האחרון ומיד אחריה נמצאת הירידה אל Beton Hala (בניין בטון בעברית), מתחם גדול של מסעדות, מועדונים וברים שנמצא על גדת נהר סאבה, בדיוק במקום בו נמצא רציף ספינות הנהר. זה מקום בילוי ידוע של צעירי בלגרד, אבל לנו כבר לא נותרו ערבים פנויים לבילוי.
כעת טיפסנו מעט חזרה אל עבר מצודת בלגרד ונכנסנו אליה מהפינה הדרום מערבית שלה. מצודת בלגרד (Kalemegdan Fortress) היא אתר היסטורי שנמצא בפארק בשם זה, שבשטחו נמצאות מגוון אטרקציות חינמיות ובתשלום. המצודה ממוקמת בדיוק במפגש הנהרות דנובה וסאבה ויש ממנה תצפית נהדרת על שני הנהרות. המצודה נבנתה לראשונה בתקופה הרומית בתחילת המאה הראשונה ולאורך השנים נחרבה, שוקמה והורחבה פעמים רבות על ידי כובשים רבים שנלחמו עליה בשל מיקומה האסטרטגי. יש בה מפלס עליון ותחתון והנופים הנשקפים מהמפלס העליון מרהיבים.
התחלנו בטיול לאורך הצלע המערבית של הפארק. בדרך חלפנו על המוזוליאום הממלכתי שנקרא Tomb of National Heroes ובו פסלי חזה של ארבעה מגיבורי יוגוסלביה, דמויות מרכזיות במאבק האנטי פשיסטי ובבניית המדינה לאחר מלחמת העולם השנייה. אנחנו לא מכירים אף אחת מהדמויות, אבל תמיד נחמד לחלוק כבוד לגיבורי ההתנגדות לנאצים.
בהמשך חלפנו בתוך שער המלך (King Gate). בחומה לידו היה תלוי דגל ענק של סרביה ואחריו נמצאים שרידי הבאר הרומית (Roman well) והבונקר הצבאי (שהיה סגור למבקרים). פסל ויקטור (Pobednik) הוא סמלה של העיר ומוצב על עמוד בגובה 14 מטרים בתוך רחבה מרוצפת. הוא הוצב בשנת 1928 לציון שחרור העיר משליטתה של האימפריה העות'מנית 16 שנים קודם לכן. הפסל הוא דמות גבר עירום עשוי ברונזה, בידו השמאלית מחזיק נץ שזה סמל לשלום ובידו הימנית מחזיק חרב שזה סמל למלחמה. שילוב של השניים מייצג את הניצחון במלחמה והשאיפה לשלום אחריה. לידו נמצא דגם מתכת של המצודה.
בשלב זה אנחנו מבינים שמאוד קשה להתמצא בפארק ולמצוא את האתרים השונים ואז גם מבינים לעומק את שני המפלסים שלו. אני לא רואה טעם לבקר במפלס התחתון, אליו מובילה ירידה משמעותית והאתר היחיד שנראה לי בעל משמעות שם הוא Nebojša Tower, מגדל מבוצר מהמאה ה-15, שהיה חלק ממערך ההגנה של המצודה, שימש כעמדת תותחים ובהמשך כבית כלא והוא המגדל היחיד שנותר.
בהמשך השביל נמצא מגדל Dizdare ומימינו Despot's Gate, אחד השערים המרשימים והשמורים ביותר שנותרו במתחם העליון של המצודה, שנותר לחלוטין במצבו המקורי מתחילת המאה ה-15. השער הראשי בנוי עם מערכת הגנה כפולה, עם חומה חיצונית ופנימית ודלת כפולה. מעליו יש מרפסת הגנה. מצידו השני נמצאת כנסיית Ružica הקטנה, שפירוש שמה הוא ורד קטן.
משם המשכנו לכיוון שער Sahat (שעון), השער ששימש ככניסה הראשית לעיר העליונה. מעליו נמצא מגדל השעון שהוא אחד הסמלים המרכזיים של המצודה והסיבה לשמו של השער. הוא נבנה בשנת 1780 ושימש לתצפית ,שמירה וכשעון ציבורי לתושבי העיר. בתוך השער יש חנות מזכרות וגלריה של תמונות.
מצידו השני של השער נמצא המוזיאון הצבאי (Military Museum) שהוקם במקור בשנת 1904 והורחב למתכונתו הנוכחית בשנת 1959 אחרי שנהרס במלחמת העולם הראשונה. במוזיאון יש תצוגה של טנקים, תותחים, רקטות, כלי נשק ומדים ופריטים צבאיים מימי האימפריה העות'מנית ועד המלחמות המודרניות של סרביה. אנחנו לא ראינו סיבה לבקר במוזיאון, אבל אפשר לראות חלק מהתצוגה שלו מחוצה לו לאורך החומות ליד שער השעון. כאן סיימנו את הביקור במצודה ויצאנו החוצה לכיוון המדרחוב. הכניסה לפארק היא חופשית, אך מספר מונומנטים בתוכו בתשלום. הכניסה למוזיאון הצבאי עולה 350 דינר (11 שקלים). קישור.
אחרי שיצאנו מפארק המצודה פנינו שמאלה לעבר רחוב Kralja Petra, שם נמצא סניף של הגלידריה Crna Ovca. הגלידריה שפירוש שמה כבשה שחורה היא בעלת מספר סניפים בעיר ויש לה טעמים מאוד מיוחדים. אנחנו פחות התלהבנו. ממש מולה נמצא המוזיאון להיסטוריה יהודית (Jevrejski Istorijski Muzej). הוא מציג את ההיסטוריה היהודית במדינות הבלקן לאורך 2000 שנים עד השואה, במבנה שנבנה עבור הקהילה היהודית הספרדית של בלגרד. מוצגים בו צילומים, ספרים ומסמכים, אדריכלות יהודית וציורים. הוא היה אמור להיות פתוח בימי שני עד שישי בשעות 10:00-14:00, אך לצערנו היה סגור. הכניסה חופשית. קישור.
משם חזרנו אל מדרחוב קנז מיכאילובה ועצרנו במאפיה Taze לאכול שניים מהמאפים הכי מפורסמים של סרביה והבלקן. התחלנו עם Burek Meso, בורק (מאפה בלקני מבצק פילו דק ופריך) במילוי בשר טחון והמשכנו עם Pita Sir, מאפה מסורתי עשוי בצק פילו במילוי גבינה. אני חושב שזו המקבילה הסרבית לבאניצה הבולגרית וזה מתאים מאוד למי שאוהב גבינות חמוצות. שני המאפים עלו 560 דינר (18 שקלים).
לקראת הקצה הדרומי של המדרחוב פנינו ימינה בתוך פסאג' מרשים וממש ברחוב המקביל מצידו השני של הפסאג' נמצא בית הכנסת סוכת שלום (Synagogue Sukat Shalom) במרחק של כ-200 מטרים ממערב לכיכר הרפובליקה. הוא משרת את הקהילה היהודית הקטנה המונה כאלף אנשים, אשכנזים וספרדים יחד. רבים מהם הגיעו מגירוש ספרד שהגדיל מאוד את הקהילה, אך היא נחרבה כמעט כולה בשואה. הוא הוקם בשנת 1925 והוא בית הכנסת הפעיל היחיד בכל סרביה. הוא מכיל 300 מקומות לגברים ועוד 180 מקומות בעזרת נשים. לצערנו הוא היה סגור ואי אפשר היה לראות אותו מבפנים. קישור.
אנחנו ממשיכים בטיול הרגלי והתחנה הבאה היא שוק האיכרים Zeleni Venac, שוק מקומי שפעיל החל מהמאה ה-19 עם מגוון גבינות מקומיות, פירות וירקות, בשרים מעושנים, מאפים, ממתקים מקומיים, תבלינים ופרחים. אומרים שהוא תוסס במיוחד בבקרים ובסופי שבוע, אך אנחנו לא מצאנו בו כל עניין.
משם המשכנו אל בית העירייה (StariDvor). הוא הוקם בסוף המאה ה-19 כארמון מפואר לשליט הסרבי ומשמש כיום כעירייה. המבנה הוא דוגמא מצוינת לארכיטקטורה נהדרת של התקופה הכוללת מוטיבים של רנסנס איטלקי. לא ניתן לבקר במבנה, אלא רק להתרשם מבחוץ והוא אכן מרשים. קשה מאוד לצלם את החזית היפה שלו אז הסתפקתי בצילום של הצד האחורי והגנים.
הפרלמנט הסרבי (House of the National Assembly of the Republic of Serbia) נמצא מצידה המזרחי של העירייה. זהו מבנה מרשים בלב העיר המשמש את הפרלמנט הסרבי. הוא נחנך בשנת 1936 ונמצא בקרבת ארמון הנשיאות. העיצוב שלו כולל עמודים קורינתיים מרשימים, כיפות גדולות, פסלי סוסים מברונזה בכניסה אליו וחלל פנימי עשיר בפרסקאות ועיטורים. ניתן לבקר בו בסיורים קבוצתיים המתקיימים בימי חול בבוקר בתיאום מראש דרך מייל. כשהגענו לשם התקיימה שם הפגנה גדולה מאוד בעד דמוקרטיה (כנראה שזו לא רק בעיה אצלנו ואנחנו בחברה טובה...) ואחרי שיטוט קצר הופנינו אחר כבוד על ידי שוטרים אל מחוץ למתחם, שלא ברור איך בכלל נכנסנו אליו מלכתחילה.
מהפרלמנט צעדנו במורד הרחוב הראשי Kneza Miloša לכיוון הריסות בנייני הממשל, עדות יוצאת דופן וכואבת להיסטוריה בלב העיר ותוצאה של הפצצות נאט"ו בשנת 1999. המבנים נותרו בדיוק במצבם בשל החלטה להנציח את האירוע, כאילו הזמן עצר מלכת. המקום המשמעותי ביותר לצפות במבנים הפגועים הוא בצומת עם רחוב Nemanjina. מזל שהספקתי לצלם מהר כי חייל שמוצב שם ביקש להפסיק מכיוון שאסור לצלם. כששאלנו מדוע, נענינו כי יש במקום בסיס צבאי. כדאי שיעיף מבט בגוגל כדי לראות כמה תמונות יש של המקום הזה. על השלט הכחול כתוב שזה משרד ההגנה של סרביה וזו כנראה הסיבה.
בדיוק שם פנינו שמאלה לרחוב Nemanjina ועצרנו במאפיה המפורסמת Pekara Trpkovic Slavija משנת 1903, שנחשבת כזו שמוכרת את הבורק הטוב ביותר בעיר. אנחנו עשינו טעות כשאכלנו בורק כבר קודם והיה גדול עלינו עוד אחד, אבל התורים שמשתרכים בכניסה מעידים כנראה על טיבו. בכל זאת לא יכולנו לעזוב את המקום בידיים ריקות ועל פי עצת המוכרת לקחנו מאפה קרם וניל ופירות יער. לסיגל זה היה טעים ולי פחות. קישור.
הרגליים מתחילות לכאוב, החלפנו עוד קצת כסף בשער הכי טוב שמצאנו בעיר במקום ששמו Exchange office Vip Pay Menjačnica Slavija 1 ואחרי כמה דקות הגענו לאתר הכי מרשים של בלגרד.
כנסיית סנט סאבה (St. Sava) היא כנסייה עצומה בגודלה ומודרנית, שבנייתה החלה בשנת 1935 ולמעשה לא נסתיימה עד היום. היא הכנסייה הגדולה ביותר בסרביה ובין הגדולות בעולם ומזכירה בחיצוניות שלה את מסגד איה סופיה באיסטנבול, שבמקור נבנה ככנסייה ושימש כמודל לבנייתה. היא מוקדשת לקדוש סאבה, הארכיבישוף הסרבי הראשון ופטרון האומה והוקמה במיקום שבו נשרפה גופתו של הקדוש על ידי העות'מנים בשנת 1595 באירוע שהפך סמל להתנגדות לאומית. הבנייה עוכבה עשרות שנים מסיבות רבות, בעיקר בשל מלחמת העולם השנייה ואחריה הקומוניזם שהתנגד לבנייה.
הכיפה שלה שוקלת 4000 טון והונפה למקומה בשנת 1989. בשנת 2004 הסתיימה העבודה החיצונית ואילו העבודה הפנימית הייתה אמורה להסתיים בשנת 2020. גובה הכיפה שלה 70 מטרים ומהגלריה סביבה יש תצפית נהדרת על העיר ובסיום הבנייה תהיה גם מעלית. החלל הפנימי מעוטר במוזאיקות מרהיבות כולל מעל 50 מיליון חלקים מזכוכית מורנו, אבנים צבעוניות וזהב. בחלל יש יצירות אמנות סרביות חשובות מימי הביניים שהחשובה שבהן היא המלאך הלבן מכנסיית מילושבה במערב סרביה.
מתחת לכנסייה נמצאת הקריפטה שמשמשת כמובן לקבורה, אך גם לתפילה ואירועים תרבותיים. המזבח שלה ממוקם ממש מתחת למזבח של הכנסייה מעל. הקריפטה יפיפייה, רצפת השיש שלה מבריקה ועליה עיטורים, מעל עמודי שיש עם קימורים מוזהבים ומעל ציורי תקרה מרהיבים. שילוב מושלם של אדריכלות ביזנטית עם אמנות דתית נוצרית. הכניסה לכנסיית והקריפטה חופשית. קישור.
שוק האיכרים kaleniceva Pijaca מרוחק כמה דקות הליכה ממזרח לכנסיית סנט סאבה. השוק הפתוח הוא הגדול והוותיק בעיר ונמכרים בו פירות וירקות, בשרים מעושנים, דגים, מאפים וממתקים מקומיים, ריבות ודבש, פרחים, גבינות, תבלינים, מעדנים מקומיים ומוצרי יד שנייה כגון בגדים וכלי בית. השוק נסגר בשעה 17:00 וכשאנחנו הגענו כבר נאלצנו להסתפק בשאריות של הדוכנים. היינו כל כך עייפים שאי אפשר היה באמת להתרשם. הסתובבנו קצת ומשם לקחנו אוטובוס חזרה למלון.
זה המקום לציין שמערכת התחבורה המפותחת של בלגרד היא חינמית ומומלצת מאוד לשימוש. זה לא עניין של כסף, אלא יותר נוחות כי אין צורך להתעסק עם כרטיסי נסיעה, תיקופים או אפליקציות. השתמשנו בה לא מעט במהלך הטיול הזה. השתמשנו בגוגל מפות על מנת למצוא את הקווים הרלוונטיים. אחרי חצי שעה הגענו למלון, מה שהותיר לנו עוד זמן מנוחה והתאוששות עד היציאה לארוחת ערב.
מסעדת Tri Sesira (שלושה כובעים) היא מסעדה סרבית מפורסמת שפועלת משנת 1864. כמו המסעדה אתמול, גם היא נמצאת בשכונת סקדרליה וגם בה יש מוזיקה חיה ואווירה חגיגית. אם צריך להשוות אז רמת האוכל דומה, אבל המסעדה הזו מעט יקרה יותר.
הזמנו את מנת הדגל הזוגית של מאכלי הגריל שנקראת מיקס ברביקיו סרבי. היא כללה קבבים, קציצות בשר טחון, מספר סוגי נקניקיות, שישליק עוף עטוף בייקון וצלעות חזיר. מנה יוצאת מן הכלל שהגיעה עם גבינת Kajmak ותפוחי אדמה אפויים. הזמנו גם סלטShopska (סלט ירקות עם גבינה בולגרית מגוררת), אותו סיגל זכרה לטובה מהביקור בסופיה. המסעדה מאפשרת עישון בכל החללים ולנו זה מאוד הפריע. בסוף מצאו לנו מקום נוח יותר. הארוחה כולל יין ושירות עלתה 6000 דינר (193 שקלים). קישור.
יום רביעי 5/11/25
היום אנחנו נוסעים אל העיר השנייה בגודלה בסרביה נובי סאד. יצאנו עם מונית על מנת להספיק להגיע אל הרכבת של שעה 09:30 והגענו לתחנה תוך רבע שעה (1020 דינר, 33 שקלים). הנסיעה ברכבת עולה 525 דינר לאדם (17 שקלים) והיא עושה את הדרך ב-45 דקות. פעם זה היה מאוד נוח כי הרכבת הייתה מגיעה עד תחנת נובי סאד, אך בעקבות קריסת מבנה התחנה לפני שנה (אירוע בו קיפחו את חייהם 16 אנשים), היא לא פעילה כעת והרכבת עוצרת בעיירה Petrovaradin, משם ממשיכים עם מונית בנסיעה של כמה דקות למרכז נובי סאד (600 דינר, 19 שקלים).
כיכר החירות (Trg Slobode) היא ליבה של העיר, בה מתגוררים קצת מעל רבע מיליון תושבים. היא מאוד יפה ובסמוך אליה נמצא התיאטרון הלאומי, שם ירדנו מהמונית. תכף נחזור לכיכר, אבל אנחנו מתחילים את היום באווירה יהודית. בית הכנסת (Novosadska sinagoga) ממוקם ברחוב היהודים במרכז העיר, נבנה בראשית המאה ה-20 והפך למרכז הקהילה היהודית העירונית. מצדו האחד היה בית הספר היהודי ומצדו השני המשרדים של הקהילה היהודית. המבנה המרשים שנבנה מלבנים צהובות רחוק מלהזכיר עיצוב של בתי כנסת אחרים. את בית הכנסת תכנן האדריכל היהודי הונגרי Baumhorn, שתכנן למעלה מ-20 בתי כנסת במרכז אירופה.
בית הכנסת שירת את 4000 יהודי נובי סאד בתקופת שגשוג טרום מלחמת העולם השנייה. רק 1000 מהם שרדו אחרי פלישת גרמניה ליוגוסלביה. על קיר בית הכנסת יש פלטת מתכת ועליה הכיתוב בשלוש שפות: "מהבניין הזה בתאריך 26.4.1944 נשלחו יהודי נובי סאד למחנות השמדה נאציים". רבים מהשורדים עלו לארץ לאחר מכן וכיום חיים שם מאות בודדות. בחצר בית הכנסת ניצבת אנדרטה לזכרם של יהודי המקום שהשתתפו במאבק האנטי פשיסטי בשנים 1941-1945. בית הכנסת אינו משמש כיום לתפילות, אלא רק לאירועי תרבות והוא אינו פתוח למבקרים, אלא רק באירועים.
בחצר בית הכנסת יש לוחות מודעות עם מיני תערוכה על המקום, ההיסטוריה של היהודים ומלחמת העולם השנייה וזה היה מאוד מעניין לקרוא. משם חזרנו לכיוון התיאטרון הלאומי בו ירדנו קודם מהמונית. ברחבת התיאטרון יש מזרקה מעניינת ממנה יוצא פס מתכת על הרצפה לכיוון כיכר החירות ועליו מוטבעות תחנות חשובות בהיסטוריה של העיר. במרכז הכיכר ניצב פסלו של Svetozar Miletić, שהיה מדינאי מקומי וסמל לחופש ביטוי וזכויות לאומיות ואחת הדמויות המרכזיות במאבקם של הסרבים באוסטרו הונגרים. מול הפסל ניצבת זקופת קומה כנסיית מריה (Crkva Imena Marijinog) המרשימה ובצלע הנגדית של הכיכר נמצא בניין העיריה היפיפה ומסביב לכיכר סמטאות ציוריות שמאוד כיף לטייל בהן.
ביקור קצר בכנסייה הבהיר כי היא לא יפה במיוחד מבפנים, אם כי החלל הוא אחד הגבוהים שראינו. הרחוב המוביל מהכיכר לכיוון הקתדרלה רצוף מבנים דו קומתיים בצבעי פסטל, כשקומת הקרקע משמשת כחנות או מסעדה והקומה השנייה למגורים. הרחוב נראה לנו כמקום נעים לעשות בו הפסקת שתייה. בקצה הרחוב ניצב ארמון הבישוף, מבנה יפיפה צבוע צהוב כתום, שנחשב לאחד המונומנטים הכי פוטוגניים בעיר. בכיכר לפניו ניצב פסלו של Jovan Jovanovic Zmaj, אחד המשוררים הבולטים של סרביה שחי במאה ה-19. מצד שמאל מציצה קתדרלת ג'ורג' הקדוש (Saint George's Cathedral), בה מכהן הבישוף העירוני.
ממש מול ארמון הבישוף מצאנו את חנות המזכרות המקסימה Suveniri Souvenirs, שם קנינו לא מעט דברים מיוחדים. טיילנו קצת לאורך הרחוב הזה עד סיומו בפארק הדנובה ושם חזרנו על עקבותינו חזרה בדרכנו למסעדה שסיגל הכינה לארוחת הצהרים.
מסעדת Fish & Zeleniš היא מסעדת דגים ופירות ים בהשראה יוונית שהומלצה על ידי סיגל. היא נראית בדיוק כמו שמסעדה יוונית צריכה להראות, דהיינו צבעי כחול ולבן ומוטיבים של ים על הקירות. התחלנו עם קרפצ'יו טונה נהדר ברוטב לימון ובחרנו שתי מנות עיקריות, הראשונה טורטליני עם ראגו של טונה והשנייה קלמארי מוקפץ ברוטב דלמטי (אזור בקרואטיה). ארוחה יוצאת מן הכלל שעלתה עם יין ושירות 6000 דינר (193 שקלים). קישור.
אחרי הארוחה צעדנו ברגל וחצינו את נהר הדנובה על גשר Varadin חזרה אל העיירה פטרוברדין הנמצאת ממזרח לו. קצת אחרי הגשר נמצאות המדרגות המובילות למעלה אל מצודת פטרוברדין (Petrovaradin Fortress). המצודה מרשימה יותר מזו של בלגרד והנוף הנשקף ממנה לכיוון העיר ונהג הדנובה הוא נפלא.
במצודה נמצא מגדל השעון שמחוגיו הפוכים, כלומר המחוג הקצר הוא מחוג הדקות. הוא נבנה כך על מנת שהדייגים בנהר יוכלו לראות בקלות את השעה מרחוק. יש שם גם מסעדה עם נוף מרשים.
המצודה נקראת גם "גיברלטר של הדנובה" בשל מיקומה האסטרטגי על הנהר. במצודה נמצאים גם מוזיאון העיר שמציג את ההיסטוריה של האזור וקטקומבות, בהן ניתן לעשות סיור מודרך בתשלום. ליד השעון יש עץ ובמקום הציבו מסגרת עם עיניים, שכאשר מצלמים דרכה את העץ, זה נראה כמו ראש עם משקפיים ושיער.
כעת ירדנו מהמצודה כשהמרחק לתחנת הרכבת הוא 3 ק"מ ולא הצלחנו למצוא מונית או תחנת אוטובוס. רק אחרי מספר דקות של צעידה ועזרה של מקומיות מצאנו תחנה, הגענו לרכבת וחזרנו חזרה לבלגרד. הקזינו של בלגרד (Grand Casino Beograd) נמצא על יד אחת מתחנות הרכבת בה נסענו, נחשב אחד הגדולים והמפוארים במזרח אירופה והחלטנו לבקר בו. התיישבתי על יד שולחן בלק ג'ק ולצידי ישב שחקן אחד נוסף. לשאלת הדילר מאיפה אנחנו הוא מיהר להשיב: "הם מישראל ואני מאירן". זה משעשע ומלחיץ כאחד. שאלנו מאיפה הוא יודע והוא סיפר שהוא מזהה את השפה ושהוא סטודנט לרפואה בבלגרד. לא יודע אם זה קשור, אבל הוא הביא לי הרבה מזל ואחרי חצי שעה נפרדנו שנינו עם רווחים נאים. על מנת להיכנס לקזינו נדרש דרכון. קישור.
מול הקזינו היה סניף גדול מאוד של סופר מרקט Vero ואנחנו כמובן לא פספסנו את האפשרות לבקר בו. משם עלינו על אוטובוס וחזרנו למלון. אחרי ההגעה למלון קפצנו לקצת קניות וארוחת ערב במדרחוב.
יום חמישי 6/11/25
יצאנו בשעה 09:15 עם אוטובוס לביקור ב-Zemun, שהייתה עיירה עצמאית על גבעה לגדות הדנובה וכיום היא שכונה צפונית של בלגרד. השכונה היא מבוך של סמטאות ציוריות מרוצפות אבן עם בתים עתיקים, עדות לעברה האוסטרי כיוון שהועברה לשלטון אוסטרי במסגרת הסכם קרלוביץ בשנת 1699. אפילו הוריו של הרצל נולדו וחיו בעיירה. התחנה הראשונה שלנו היא שוק האיכרים Zemunska Pijaca. זהו שוק קטן שבו נמכרים בעיקר פירות וירקות, דגים ובשר, דבש, פיצוחים, פרחים וראקיה, המשקה הלאומי.
מיד אחרי השוק ניצבת כנסיית the Assumption of the Blessed Virgin Mary מסוף המאה ה-18. כנסייה קטנה שנמצאת בכיכר עם מזרקה. המגדל הגבוה שלה הוא אחד מסמלי השכונה, אך אין עניין לבקר בתוכה. קצת אחריה פנינו ימינה לכיוון נהר הדנובה וטיילנו מעט לאורך הטיילת, צופים במספר ברווזים משתכשכים במים, במרינה קטנה עם כמה סירות מנוע ומספר בתי קפה מיותמים מלקוחות בשעה זו.
משם פנינו שמאלה והלכנו ברחובות הקסומים כשאנחנו מחפשים את הדרך העולה אל Gardoš Tower. המפה של גוגל הובילה אותנו ברחובות מתפתלים, מרוצפי אבן, בצדדים בתים חד או דו קומתיים משולבי עץ, שאכן מזכירים כפרים באוסטריה ומידי פעם מבצבץ הצריח של הכנסייה השכונתית. מגדל גרדוס נבנה בשנת 1896 ונקרא גם מגדל המילניום מכיוון שנבנה לציון 1000 שנות התיישבות הונגרית באזור הפאנוני (Pannonia, אגן הקרפטים במרכז אירופה שמשותף למספר מדינות כולל סרביה).
גובהו של המגדל 36 מטרים, אך הוא גם נמצא על גבעה ולכן מספק תצפית מרהיבה לנהר הדנובה, בלגרד ואי המלחמה הגדולה (Great War Island), שנמצא בחיבור בין שני הנהרות. העלייה לתצפית קלילה יחסית בגרם מדרגות מעוקל בן 65 מדרגות שמגיע אל המרפסת העליונה. במבנה למעלה הייתה תערוכה קטנה, אך הכניסה אליה הייתה סגורה ונראה היה שיש שם גרם מדרגות נוסף שמוביל לקצה העליון. במבט צפונה רואים את כנסיית הקדוש דימיטרי שבולטת בצבעה הצהוב ולידה בית קברות ענק. הכניסה לתצפית במגדל עולה 400 דינר (13 שקלים).
מהמגדל ירדנו בדרך אחרת ממנה עלינו. ממש מדרום למגדל יש 166 מדרגות המובילות למטה אל השכונה ומשם הדרך לכביש הראשי ולתחנת האוטובוס הייתה קצרה. 45 דקות של נסיעה באוטובוס הובילו אותנו אל מרכז בלגרד בחזרה. ממש על יד Branko's Bridge נמצאת אנדרטת קורבנות מחנה הריכוז סאימישטה (Sajmište). מחנה הריכוז פעל במקום בשנים 1941-1942 ואלפים שהו בצריפים שבו בתנאי תברואה וקור קשים ביותר. במהלך התקופה מתו שם בתאי הגזים וממחלות 7000 יהודים ועוד אלפי סרבים וצוענים. לא ירדנו לבקר שם כי תחנת האוטובוס הקרובה ביותר הייתה במרחק של קילומטר לכל כיוון משם.
היעד שלנו הוא מרכז הקניות Galerija Belgrade. זה הקניון הכי יוקרתי וגדול בעיר, אבל אנחנו הגענו אליו מכיוון שהוא נמצא על הגדה המזרחית של נהר סאבה, ויש שם טיילת יפה על גדת הנהר כולל מרפסת תלויה שבולטת מהטיילת החוצה מעל המים. חוץ מזה יש בו 275 חנויות ועשרות אפשרויות לאכול. אחרי טיול קצר על הטיילת וארוחת צהריים זריזה של קריספי צ'יקן המשכנו הלאה.
מהקניון לקחנו אוטובוס אל היעד הבא, אליו לא הגענו מעולם, מכיוון שנקלענו שוב להפגנה גדולה ולחסימה של הכביש על ידי המשטרה שיצרה פקקי ענק. כשראינו שכל הנוסעים יורדים מהאוטובוס, סיגל בדקה עם הנהג והוא סיפר לה על הסיבה וייעץ לנו לרדת גם. היעד שלנו היה בית הפרחים (Kuća cveća), שם נמצא המוזוליאום של טיטו (Josip Broz),נשיא יוגוסלביה מסיום מלחמת העולם השנייה ועד מותו בשנת 1980, שהיה עריץ וקומוניסט ומשום מה זכור בלב העם כדמות אהובה. אולי כי בתקופתו יוגוסלביה הייתה הכלכלה הרביעית בגודלה באירופה. הוא בכלל היה בנם של אב קרואטי ואם סלובנית וגדל בסלובניה. טיטו היה כינוי נפוץ באזור הולדתו והוא החליט לאמץ אותו לעצמו. בית הפרחים הוקם בשנת 1975 בקרבת ביתו של טיטו כמקום עבודה ומנוחה. במקום נמצאים קבר השיש שלו, מוזיאון לזכרו עם פריטים ומסמכים מהתקופה, גינת צמחים עם גג זכוכית ומרפסת פתוחה המשקיפה על העיר. מאוד עניין אותנו לבקר במקום וללמוד קצת על ההיסטוריה המקומית אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד. אחרי הליכה ארוכה ברגל הצלחנו להגיע למקום בו היה אפשר לתפוס אוטובוס חזרה למלון.
בערב יצאנו ברגל לארוחה המרכזית של הטיול. מסעדת langouste היא בעלת כוכב מישלן אחד ונמצאת לא רחוק מפארק המצודה והמדרחוב. יש ממנה נוף מרהיב של הנהר, אך זה פחות רלוונטי בערב. כשהגענו למקום הופתענו לשמוע שאין הזמנה על שמנו. הזמנת המקום בוצעה במייל כיוון שאתר האינטרנט שלהם קרס וכנראה שזה לא הוקלד למערכת ההזמנות. מזל שהיה מקום. המסעדה מציעה שתי ארוחות טעימות בנות 5/8 מנות במחיר 13,000/18,400 דינר בהתאמה (417/591 שקלים בהתאמה). בארוחה הקטנה יש לבחור בין ארוחת בשר לארוחת דגים. לשמחתנו אפשר היה לבצע מיקס של ארוחות, כך שלקחנו ארוחת 8 מנות גדולה בשבילי ועוד ארוחת 5 מנות דגים קטנה לסיגל.
המלצר מסביר לנו שהסרבים מאוד אוהבים לחם ולכן הארוחה נפתחת עם בריוש עם חמאה סרבית עשויה מרווה ולימון. כעת הגישו את הפתיחים, החלק האהוב עלינו בארוחה. קיבלנו טאקו נהדרים עשויים סלרי עם טרוטה וביצי טרוטה ועשבים ירוקים. אחריהם הגיעו יחד מקרונים עשויים עשבים וגבינת פונדו, קציפת חלמון מעושן, גבינה מעושנת וקרוטונים שנצרבו יחד על השולחן וקרוקט גבינה ובייקון. שלישייה נהדרת.
למנה ראשונה הגיע כבד אווז, קרפצ'יו צנון עטוף בפסטה מצנון. זה הוגש עם דיסקית לחם לבן והיה מצוין. זו מנה שנכללה רק בארוחה הגדולה. המנה השנייה כללה שלוש רצועות אמברג'ק (אינטיאס). המרכזי בציפוי עשבים והשניים האחרים עם צנון מוחמץ. אחריו הגיע מרענן חך, טרטלט עשוי סלרי עם סטרצ'טלה סרבית, אדממה וגלידה מהעשבים שציפו את הדג. הוא היה פנטסטי. המנה השלישית הייתה יוצאת מן הכלל. ריזוטו עם שרימפס על הגריל ופטריות יער עם קציפת קפה. המנה שלי הייתה גדולה יותר בשל הארוחה שבחרתי. על השולחן היה מונח קישוט בצורת לובסטר שהמלצר הפך כעת והקישוט הפך לכלי לחם, עליו הניח המלצר לחם מחמצת נהדר.
למנה רביעית קיבלנו מנות שונות. סיגל קיבלה ראגו של זוקיני ופטריות שנטרל ומעל רביולו עשוי קרפצ'יו זוקיני וכמהין שחורות. אני קיבלתי פילה זנדר ברוטב בר בלאן וכרוב מותסס ומסביב שומר ומנגולד. עם הדג קיבלתי פרפה מבטן דג ברוטב עצמות דג מצומצם ומעל קוויאר. כל המנות היו מצוינות. למנה החמישית אני קיבלתי את הזוקיני שסיגל קיבלה קודם וסיגל קיבלה סיבאס צלוי עם רוטב עשבים וגבינת כבשים ופלפלים. הדג היה עשוי מושלם והיא התענגה עליו. אני קיבלתי נתח אנגוס שחור וכבד אווז על רוטב פטריות וצ'יפס אורז שחור.
המנה הבאה הייתה רק בארוחה שלי ונתבקשתי לבחור סכין למנה מתוך מגוון סכינים שהמלצר הציג בפניי. המנה כללה טריפל כבש. פילה כבש עם תפוח אדמה ברוטב פלפלים ונקניקיה סרבית, צלע כבש על קציפת תפוח אדמה ופלפל שחור וקבב כבש מושחל על רוזמרין ומעושן. הצגה של מנה.
כעת הגיע קדם קינוח, גלידת ענבים שחורים וקצף לבנדר. המנה השמינית והאחרונה הייתה כמובן קינוח. סיגל קיבלה קנולי מנדרינות וגלידת יוגורט וטימין ואני קיבלתי קינוח עם פרפה קרמל, דבש ושוקולד וגלידת קרמל חלב וטוויל של דבש. בסוף פינקו אותנו בשתייה חריפה או חמה לבחירתנו, שזו מחווה יוצאת מן הכלל של המסעדה. סיגל לקחה תה ואני ראקיה דבש. הארוחה הנהדרת ארכה כמעט 3 שעות, שילמנו 38,000 דינר (1220 שקלים) כולל יין ושירות ונתנו לה ציון 9. קישור.
יום שישי 7/11/25
בשעה 06:15 הגיע הנהג של בוקינג לאסוף אותנו ואחרי קצת יותר מרבע שעה כבר היינו בשדה התעופה. את כל התהליך עברנו די מהר ובבדיקה הביטחונית נתבקשנו להוציא את כל הנוזלים לבדיקה למרות שהיו פחות מ-100 מ"ל וזה היה קצת מעיק. במטוס פגשנו את כל שחקני מכבי תל אביב שחזרו ממשחק בבלגרד כך שבהלוך היה לנו את הפועל ירושלים ובחזור את מכבי תל אביב. יצאנו מהגייט רבע שעה לפני הזמן ונחתנו אחרי 2:40 שעות בנתב"ג. תם ונשלם.
סיכום ועלויות
זה היה טיול עיר קצר וממצה במקום חדש וזול מאוד. הצלחנו לראות את כל האתרים המרכזיים של בלגרד ולעשות יום טיול לעיר נובי סאד, כך שניצול הזמן היה נהדר ובלי ריצה ממקום למקום. נהנינו מאוד מהאוכל המקומי וקינחנו את הטיול במסעדת כוכב מישלן יוצאת מן הכלל. גם הקזינו האיר לנו פנים ורק המפגינים היו נגדנו וגרמו לנו לפספס את בית הפרחים של טיטו. לא נורא. המלון היה נהדר ובמיקום מושלם, ההסעות של בוקינג היו מצוינות ואפילו מזג האוויר האיר לנו פנים. לא קר מידי ולא גשום.
עלויות: טיסות 141 דולר (ועוד 28,800 נקודות), בית מלון 32,775 דינר (1050 שקלים), תחבורה (רכבות ומוניות) 15,955 דינר (511 שקלים), אוכל 69,162 דינר (2217 שקלים), אטרקציות 400 דינר (13 שקלים), סה"כ: 125,828 דינר (4034 שקלים).
