עבור האירופאים, האיים הקנריים הם יעד מאוד (אבל מאוד) פופלרי. אלפי טיסות לאו קוסט מזרימות מידי קיץ לאיים שמול אפריקה מיליוני תיירים מבריטניה, גרמניה, צרפת וספרד. מזג האוויר הנוח בחודשי הקיץ, הנופים הגעשיים המדהימים, החופים וגם העובדה שמדובר בטריטוריה אירופאית הופכים את הקנריים ליעד מבוקש. מלבד זאת יש יתרון נוסף - הקנרים הם יעד זול. אם תשכרו וילה נחמדה באירבנב או בבוקניג, אם תשכרו רכב באחת הסוכנויות המקומיות, אם תקנו בסופרים מקומיים או תוכלו במסעדות ביתיות - החופשה בקנריים תהיה אחת החופשות הזולות שתמצאו באירופה. הבעיה היחידה היא הטיסות מישראל. נכון לקיץ 2018 לא מצאתי טיסות ישירות, אלא רק בקונקשיין דרך מדריד ברצלונה או לונדון.

העונה העמוסה בקנרים היא כמובן אוגוסט, כאשר כל האירופאים נוטשים את הערים הגדולות וזורמים לחופי הים. מרבית התיירים שמגיעים לקנריים נעצרים לא רחוק משדות התעופה הראשיים בצפון טנריף וצפון האי גרנד קנארי. המקומות האלו מלאים במלונות וכפרי נופש 'הכל כלול' סטייל טורקיה, יוון, דרום ספרד וכ"ו. חופש מסוג זה פחות מתאימה לנו, אבל לא צריך להתרחק יותר מידי מהאיזורים הסואנים כדי לקבל חוויה של אי אטלנטי חצי נידח עם נופים מדהימים של הרי געש, צוקים עוצמתיים, צמחייה מעניינת, והרבה-הרבה ים.

המסלול

ביקרנו בקנריים באמצע חודש יוני, שבועות בודדים לפני תחילת העונה. אי היה פתוח לעסקים, מחירי הבתים לשכירות היו נמוכים, מזג האוויר היה נפלא, ולא היו יותר מידי אנשים. טסנו ממדריד לטנריף ומשם בטיסת המשך קצרה לאי אל היירו (El Hierro). נשארנו באי 4 לילות וטסנו בטיסה פנימית חזרה לטרניף. שם נשארנו עוד 4 לילות וחזרנו למדריד. פעמיים שכרנו רכב ל-4 ימים כל פעם, כלומר לא עברנו עם הרכב בין האיים.

אל היירו

זה אי קטן יחסית ופחות מתוייר. החלטנו לבקר בו בעיקר כדי לצלול. אומרים שאתרי הצלילה בדרום האי הם הטובים באירופה. שכרנו רכב בשדה התעופה והתמקמנו בבית מסורתי עשויה בזלת במרכז האי. הנוף מהחצר היה מדהים, והבית הקטן היה עטוף בגינת סוקולנטים נהדרת. עשינו שני ימים צלילה ועוד שני ימי טיול עם רכב.

הצלילות יוצאות מהעיירה La Restinga הנמצאת בדרום האי. La Restinga היא קצת משעממת אבל לא חייבים לגור בה כדי לצלול. האי קטן והכל במרחק של עד 40 דקות נסיעה. צללנו במועדון בשם Arrecifa וקיבלנו צלילות פרטיות לא מעט בזכות העובדה שהינו הצוללים היחידים באותם יומיים (מחוץ לעונה באמצע שבוע). הצלילות היו נחמדות, אפילו ראינו להקה של 4 או 5 מנטות מרחוק, אבל באופן כללי היה קצת מאכזב. יתכן שבשיא הקיץ כאשר המים חמים יותר, מגיעות יותר חיות גדולות כמו לויתנים, דולפינים, כרישים ומנטות. כדי לראות אלמוגים אין מה לנסוע לשם.

עם זאת, מאוד מומלץ להגיע לאל היירו בגלל הנופים המדהימים, בגלל שפע הסוקולנטים ובגלל השקט. מומלץ מאוד להקיף את האי, אבל יש לומר שזה לא עניין עבור בעלי לב חלש. הכבישים אמנם מתוחזקים היטב, אבל הם מאוד צרים, מאוד מפותלים ועוברים על פי תהומות מפחידים. זה חלק מהעוצמה של המקום. לא לפספס את הכביש הדרומי באי שמוביל למגדלור Faro de Orchilla.

בכלל בקנריים, ובאי אל היירו בפרט יש לא מעט בריכות ים טבעיות. לפעמים מדובר בבריכות טבעיות לגמרי, ולפעמים המקומיים 'עוזרים' קצת ובונים סכרים קטנים. בכל מקרה, נחמד להתרחץ בבריכות האלו (ללא תשלום כמובן). אני מניח שבעונה הבוערת הבריכות הטובות מתמלאות באנשים.

בתום ארבעה ימי טיול טסנו מאל היירו חזרה לטנריף. שכרנו שוב רכב ויצאנו משדה התעופה לכיוון דרום מזרח. טנריף הוא אי הרבה יותר גדול ומיושב כך שלקח לנו מעט זמן להתרחק ממרכזי התיירות הסואנים. גם כאן, שכרנו בית מסורתי קטן עשוי בזלת, בכפר קטן בדרך ל-Masca.

המטרה העיקרית שלנו בטנריף הייתה לטפס על ה-Teide - זה הר הגעש שנמצא במרכז שמורה והוא ההר הגבוה ביותר של ספרד. על פניו זו מטרה לא קשה להשגה במיוחד כאשר יש רכבל העולה די קרוב לפסגה. עם זאת, מסתבר שיש מכסה של מבקרים המורשים להעלות מהרכבל העליון עד לפסגה כלומר ללוע הר הגעש (עלייה נוספת של 650 מטר). הסיבה למכסות היא הרצון של הספרדים לשמור על הנוף המיוחד. ניתן להבין זאת, מאחר שמידי יום עולים ברכבל אלפי תיירים שמגיעים באוטובוסים ממרכזי התיירות בצפון האי. כדי לבקר בלוע הר הגעש צריך להזמין מקום 3 חודשים מראש באתר האינטרנט של השמורה ולהתחייב למועד ביקור. זה אמנם חינם אבל מבאס עבור מי שלא מתכנן כל כך הרבה זמן מראש.

אז לא עלינו עד ללוע של ה-Teide אבל עשינו יום טיול מדהים. עלינו ברכבל ומשם ירדו ברגל לכיוון מזרח, להר געש נוסף בשם Pico Viejo הנמצא מאוד קרוב ל-Teide. היינו ממש לבד על המסלול וקיבלנו הר געש יפהפה רק לעצמנו. משם ירדנו חזרה דרך Roques de García לחניון של השמורה ומשם באוטובוס חזרה לחניון של הרכבל, בו השארנו את הרכב. זה סיבוב לא קצר של כ-12 ק"מ שעשינו בערך ב-6 שעות. מלבד הטיפוס על ההר ישנם עוד מספר מסלולים מעניינים בשמורה ובכלל ישנם נופים עוצרי נשימה לאורך הכביש ללא צורך בהליכה בכלל. ביום האחרון לפני שעלינו על טיסה חזרה למדריד טיילנו עם הרכב בצפון האי. גם כאן הכבישים במצב טוב מאוד אבל מאוד צרים ומפותלים. הנוף הוא פחות געשי והצמחיה יותר טרופית ומזכירה לפעמים יערות גשם.

עלויות

הטיסה ממדריד עלתה 89 יורו בלבד. לזה יש להוסיף את הכרטיס מתל אביב למדריד שיעלה לא בעונה בין 250 ל-350 יורו. השכרת הרכב עלתה לנו 200 יורו לשמונה ימים (שכרנו רכב פעמיים כל פעם ל-4 ימים). שכרנו בחברה מקומית מומלצת בשם cicar. זו החברה הגדולה ביותר בקנריים והיא מאוד הוגנת - עלות הרכב הבסיסית כוללת ביטוח מלא עם אפס השתתפות. שכרנו שני בתים באירבנב במחיר של כ-55 יורו לילה והצלילות עלו כ-270 יורו ליומיים צלילה כולל ציוד מלא ויציאה עם סירה לשני אנשים. עלות האוכל במכולות היא כמו ישראל רק 40% יותר זול, כנ"ל לגבי המסעדות. יש לומר שהאוכל הוא לא הצד החזק של הקנריים, לפחות לא במסעדות בהם אנחנו אכלנו.