אפתח במבוא - כי מסורת זו מסורת - וכי סוס מנצח אין מחליפין (בשעת סעודה)
בקיץ 2021 הצלחנו לעשות את הבלתי יאומן ולטוס לטיול של שבועיים וחצי באוסטריה.
הימים - שיא ימי הקורונה.
סוף עידן הדלתא וטרום עידן האומיקרון - ואוסטריה פתחה שעריה דוקא לישראלים.
זה היה טיול מוזר, שכלל נתב'ג ריק , ללא דיוטי פרי, בדיקות PCR לפני הטיול לחלקנו, וגם ממש בסופו, לכולנו, כדי שאפשר יהיה לטוס בחזרה לארץ, בדיקות אנטיגן באוסטריה, וטיול שבו לא פוגשים כמעט תיירים.
במהלך לא ממש רציונלי, רכשתי בחודש ינואר - בשיא דיכאון הגל הלא זוכר איזה - כרטיסי טיסה למינכן עם לופטהנזה ב-180 דולר לכרטיס.
לתפיסתי - קניתי לי חלום לקיץ - מקסימום יתגשם.
וכך נשאר לנו לעקוב במשך חודשים אחר 'מקדם הדבקה', וריאנטים, גלים, והגבלות - ולקוות שאיכשהו המטוטלת תעצר לטובתנו - וכך אכן קרה.
בסוף יולי 2021 הצלחנו לפדות את החלום שנרכש בחורף וטסנו לאוסטריה.
על לינות, תכנון כללי וכמובן מז"א - גם זו מסורת
16 לילות התחלקו כדלקמן:
8 לילות בעיירה פינקנברג - עמוק בתוך עמק זילר.
7 לילות בסן-גילגן - בחבל האגמים,
לילה אחד בסן וולפגנג - שנלקח לאחר שטיסת החזור שלנו זזה יום קדימה ומקום הלינה כבר היה מלא ולא יכלנו להשאר לילה נוסף.
מז"א בטיול הזה התחלק בבגדול ל-2:
בזילרטל היה לנו לא מעט גשם - למעשה נתקלנו בו כמעט כל יום ברמה זו או אחרת.
עם זאת - מתוך 8 ימים היו לנו 2 ימים שאפשר להגדירם ממש גשומים - ברמה שמונעת באמת לטייל בטבע. בשאר הימים הגשם הופיע לפעמים, לסירוגין, או בכלל לא, והצלחנו לא רע לתמרן לפי תחזית ע"פ שעות ויחסית לא השתבשו לנו התוכניות.
בחלק השני של הטיול - באיזור האגמים - זכינו לקיץ אמיתי: שמש, שמיים בהירים, וימים חמימים עד חמים מאד - זה כמובן התאים מאד לאיזור ואפשר לנו שחייה באגמים מידי יום.
יום 1 - אגם achensee
יש את הרגע הזה, שנכנסים לרכב בשדה התעופה במינכן, יוצאים משדה התעופה, ופתאום 'מגלים' שאנחנו נוהגים בבוואריה - החוות הקטנות, האדניות בבתים הכפריים, האגמים הקטנים, השדות, היערות, ההרים, שעוד לא מאד גבוהים אבל מתחילים להכניס אותנו לאוירה שכל-כך התגעגענו אליה...
היעד הראשון שלנו - אגם acehnsee.
מחנים במגרש החנייה החינמי של rofan seilbahn ומחליטים על טיול אופניים - שוכרים בחנות סמוכה ויורדים לכיוון האגם.
מהאגם - לכיוון שמאל יש טיילת להולכי רגל ולכיוון ימין שביל אופניים. אנחנו פונים ימינה ומצליחים להתאפק בערך 5 דקות של רכיבה עד שאנחנו מוצאים פינה להניח את האופניים על הדשא, לשלוף בגדי ים ולקפוץ לשחייה ראשונה באוסטריה :-)
אחרי השחייה ממשיכים לרכוב, כשבינתיים התענן והחל גשם, ובשלב מסויים אנחנו מסתובבים וחוזרים לרכב.
נסיעה קצרה ואנחנו בעמק זילר.
אנחנו גרנו פה:
פינקנברג ממוקמת על גבעה מעל מיירהופן המפורסמת והעמוסה יותר.
בחרנו לגור בה כי היא זולה משמעותית ממיירהופן שנמצאת 7 דקות נהיגה ממנה, וגם בגלל הנוף המדהים שהיא נמצאת בו.
בפועל - הפנטזיה שלי על 'לסגור את היום' מול השקיעה במרפסת של הדירה מול נוף מדהים עם כוס משקה של אציל בריטי - לא קרתה, כי לדירה אין באמת מרפסת לנוף מדהים (הנוף המדהים נמצא כשיוצאים מהדירה ומתחילים לצעוד כמה צעדים ימינה או שמאלה)
בנוסף - פינקנברג, כמו הוד השרון, הולכת לישון מוקדם - מסעדה אחרי 19:00 בערב מחייבת נסיעה קצרה ברכב למיירהופן - 'למטה' בעמק.
הדירה עצמה ענקית, נוחה, 2 חדרי שינה ענקיים, מטבח מאובזר (ועם זאת - אין מכונת כביסה).
שילמנו על הדירה 80 יורו ללילה - מחירים שכבר שכחתי שקיימים באוסטריה - חסכון משמעותי כששוכרים ל-8 לילות.
יום 2 - אגם stillup ורכבל rosenalm
קמים לבוקר מעונן, בהמשך אמור להתבהר, ואחהצ 'להתגשם' שוב.
נוסעים לכיוון עמק צדדי שמסתיים באגם סכור stillup stausee - זה בעצם היום הראשון שלנו בטירול ואנחנו עוד מסניפים כל מראה, כל עיקול בכביש, כל פרה באחו, משפשפים עיניים מול כל פלג מים לצד הכביש או מפלון שיורד מההר.
הנסיעה בכביש אגרה לאגם מהממת - מחנים ומתחילים במסלול רגלי שמתחיל לאורך האגם ואחכ מטפס באחו לצד הנחל - הולכים משהו כמו שעה לכל כיוון וחוזרים לרכב.
במהלך ההליכה השמש יוצאת ואנחנו מתחילים לקלף מעצמנו שכבות - ואנחנו בדרך רכבל rosenalm.
התחזיות מדברות על כמה שעות ספורות של שמש לפני שהחורף חוזר אחהצ וימשך מחר לכל אורך היום.
יש רכבל שעולה להר, ויש מסוע נפרד שמוליך למגלשת הרים zillertal arena -
מחליטים להתחיל במגלשת הרים.
מסתבר שאנחנו לא היחידים שהשמש 'שלחה' אותם למגלשה, ואנחנו מחכים כחצי שעה בתור ועולים -
מגלשה נהדרת!
היא לא עולה מאד גבוה בהר אבל המסלול די ארוך, ומאד פתלתל ועם נוף מקסים על העמק.
אחרי המגלשה אנחנו עולים ברכבל לתחנת ההר ואני כבר זומם על מסלול הליכה מתחנת ההר לתחנת האמצע שאני מזהה מהרכבל.
על ההר - פארק מושקע בטירוף לילדים - כולל אגמון רחצה קטן, תעלות מים, מגלשות, קיר טיפוס קטן, מתקני חבלים, טירה ועוד המון אטרקציות - בלתי אפשרי לנתק את ניצן מהמקום הזה ובעיניים כלות אני רואה איך העננים השחורים מכסים אט-אט את השמיים.
נפרדים בקושי רב מהמקום - עוצרים בתחנת האמצע לארוחת צהריים מאוחרת ואני עדיין מקווה לרדת למטה ברגל - אבל טיפת המים הראשונה שנופלת לי על השניצל שולחת אותנו לרכבל, ולסיבוב עם מטריות במדרחוב של מיירהופן
יום 3 - כשמשתבש אז משתבש
ללא ספק 'יום השיא' של הטיול...
התחזית: גשם כל היום. וכך אכן היה.
בתכנון: הספא בפוגן בתחילת העמק.
אבל קודם כל צריך בדיקות אנטיגן.
באתר של העמק אנחנו מוצאים עמדת בדיקה שפעילה בשעות הבוקר במאירהופן.
מגיעים בגשם שוטף למגרש חנייה ריק עם בוטקה קטן ושילוט - אבל העמדה נטושה.
מייד אחרינו מגיע זוג מבוגר מגרמניה - גם הם לבדיקה. גם הם מופתעים לראות שהעמדה נטושה, הם מתרגמים לנו את השילוט שאומר שיש עמדה פתוחה ברמסאו - בהמשך העמק.
נכנסים לרכב. הגרמנים גם.
גם העמדה ברמסאו נטושה. הגרמנים מגיעים דקה אחרינו.
'בזיון' - הם רוטנים. 'רק באוסטריה יכול להיות כזה בלאגן... במדינות מסודרות ומאורגנות כמו שצריך, כמו גרמניה או ישראל הביזיון הזה בודאי לא היה קורה...'
באתר רשום שיש עמדה נוספת בפוגן - זה בסדר לנו - במילא אנחנו בדרך לשם למרחצאות.
מפה לשם, אחרי הבדיקה - השעה כבר 12:00 בצהריים, ואנחנו ביום גשום של סופ"ש
מה שאומר ש תור של 300 מטר מחוץ לכניסה לספא מקדם את פנינו. אני מתקדם לכיוון הקופה להתעניין כמה זמן בערך התור והאישה בדלפק מעריכה ש-3 שעות אולי יותר..
היא מסבירה שהם עובדים תחת הגבלות קורונה וכרגע המתחם בתפוסה מלאה - תיאורטית כל 3 שעות אנשים אמורים לצאת ואז מכניסים את הקבוצה הבאה - אבל אף אחד לא מבטיח שכל מי שבפנים עכשיו באמת יוצא עוד 3 שעות.
אני נזכר שיש מרחצאותת נוספים - במיירהופן, ממש קרוב לדירה שלנו. אנחנו בדרך לשם.
התור שם סביר - ואחרי חצי שעה אנחנו בפנים.
אלו יותר מרחצאות של 'לסגור יום' - לא ממש מהווים אטרקציה גדולה. יש שתי מגלשות, אבל שלא יכולות לעבוד בו זמנית - רק אחת כל פעם.
המים בבריכות לא ממש חמים - בנוסף, בגלישה הראשונה שלי הצלחתי להתהפך, להחבט בראש מדופן המגלשה, ואז לחטוף בעיטה בראש מנער שיצא אחרי, לראות כוכבים, ובסוף עוד ולזכות למבט מתנשא מניצן שצלח את הגלישה(שוב ושוב..) ללא פגע...
יום 4 - הר פנקן - נסיון ראשון, וסכר shleigess staussee
הסיבה הראשונה שבגללה 'נדלקתי' על עמק זילר זה תמונות שראיתי מהרכבל של פנקן. במשך חצי שנה פנטזתי על היום הזה (כותרת משנה ליום הזה: 'מה קורה למי שלא יודע להתאזר בסבלנות...')
אחרי הגשם של אתמול היום לא צפוי גשם - אבל בינתיים מאד מעונן.
ההר יושב ממש מעל הדירה שלנו בפינקנברג והוא מכוסה בעננים.
יש שני רכבלים שמגיעים להר - אחד מפינקנברג, ואחד ממיירהופן - לכל רכבל תחנת אמצע משלו, ותחנת הר משלו. תחנות האמצע של שני הרכבלים מרוחקים כשעה צעידה אחד מהשני, וכך גם תחנות ההר.
התכנון שלי ל-'יום פנקן':
עלייה להר עם 'רכבל פינקנברג' - מסלול פיסגה פנורמי לתחנת ההר של 'רכבל פנקן' - משם ירידה בטרוטי-בייק לתחנת האמצע של פנקן, צעידה ברגל לתחנת האמצע של 'פינקנברג', וירידה ברכבל של פינקנברג למטה.
גאוני, לא? תודה! אני תכננתי...
לפי התחזית - בהמשך היום אמור להתבהר קצת. מחר אמור להיות עוד יותר בהיר. מחרתיים גשם, ואז 3 ימים בהירים יחסית.
אבל לי אין סבלנות.
אנחנו מגיעים לקופות - במצלמת הוידאו רואים את הפסגה בתוך ענן
למען האמת לא ממש צריך את מצלמת הוידאו - מספיק להרים את הראש למעלה ולראות את ההר נבלע בעננים.
אני מתייעץ עם המוכרת האם צפוי להשתפר. היא ודאי יודעת. מקומית וזה... 'פוסיבל' היא מתקמצנת. ממש תודה באמת על המידע הנדיב.
אני שואל אותה אם לדעתה כדי לחכות למחר והיא אומרת: 'יו כן נבר נואו...'
אנטישמית.
מחליטים לעלות. הנוף מהמם עד תחנת האמצע. אחכ נכנסים לענן.
תחנת ההר היא גן עדן לילדים - מסלול נינג'ה מגניב עם אינספור תחנות ומתקנים ואתגרים וניצן חוגג שם בזמן שאנחנו שותים קפה ומחכים שהעננים יתפזרו.
ומחכים... ומחכים.... ומחכים...
והם לא מתפזרים.
לאט לאט מתחיל לחול שיפור מסויים במז"א - העננים לא מתפזרים חלילה, למה שיתפזרו? כולה הגענו מישראל הרחוקה לבקר את ההר, אבל זזים קצת ימינה, קצת שמאלה, קצת למעלה - ונותנים לנו תצוגה מדהימה של העמק למטה וההרים מסביב.
עושים את המסלול הפנורמי לתחנת ההר השנייה - גם בעננות הכבדה המראה מרהיב.
שוכרים טרוטי-בייק.
בטריפאדוויזר קראתי שזוהי אטרקציה מאד גבולית לילדים מתחת לגיל עשר.
ניצן מנסה קצת לרכוב, ומתקשה מאד להשתלט על הברקס בירידה התלולה ואנחנו מחליטים לוותר - אני יורד בטרוטי-בייק לבד - באורך פלא במהלך הירידה השמיים קצת מתבהרים ואני נהנה מהנוף המטריף של האיזור.
עולה בחזרה לרכבל כדי לאסוף את המשפחה, יורדים ברכבל לתחנת האמצע ומתחילים לצעוד לתחנת האמצע של פינקנברג - בינתיים שוב מתעננן בכבדות ואנחנו פוסעים בתוך ענן ובגשם זלעפות בחזרה לרכבל.
לא יכול לומר שלא היה מעניין למעלה - אבל בהחלט לא על החווייה הזו בניתי ואני מסתובב מעט חמוץ פנים.
למטה בעמק מז"א הרבה יותר טוב ואנחנו נוסעים לקצה העמק לאגם הסכור shleigess stausee.
הנסיעה, בכביש האגרה, מהממת.
הסכר עצמו - מקסים. ממנו אפשר לצאת למסלולי הליכה, לאולפרר-האט האייקוני, וגם לצד השני לאורך הנחל עד גבול איטליה.
אנחנו מסתפקים בהליכה על הסכר וחזרה.
זוהי כבר שעת אחהצ מאוחרת והמקום די 'שלנו' - הגשם כבר פסק והעננים משווים למקום מראה מכושף שמשפר קצת את מצב רוחי אחרי הפנקן שהשתבש.
יום 5 - פנקן - נסיון שני, רכבל eggalm, וקצה העולם ב-kleine tibet
'עולים לשם היום שוב' - אדיס מכריזה בבוקר כשאנחנו מתעוררים לשמיים יחסית בהירים.
'עושים לאבא חוויה מתקנת כדי שהוא לא ירטון עד סוף הטיול על אתמול...' היא מסבירה לניצן בזמן שאנחנו מתארגנים ויורדים ברגל לתחנת הרכבל של פינקנברג.
בהפגנתיות אני ניגש הפעם לרכוש כרטיס מהמוכרת השניה - לא מזו שהוליכה אותנו שולל אתמול ושלחה אותנו לעננים.
אנטישמית.
עולים למעלה. הנוף מפעים. עושים הפעם מסלול ירידה לתחנת האמצע ויורדים ברכבל חזרה לפינקנברג.
נוסעים עם הרכב לכיוון העיירה טוקס.
עמק זילר 'הראשי' מסתיים באגם סכור בו ביקרנו אתמול, אבל מהעמק יוצאים מספר 'עמקי משנה' שהם כולם 'עמקים לשום מקום' - כלומר מסתיימים באגמים סכורים, או במקרה של עמק טוקס - בקרחון הינטרטוקס המפורסם שמאפשר סקי 365 ימים בשנה.
עולים ברכבל eggalm.
אני ואדיס רוצים מסלול הליכה שיורד חזרה לעיירה טוקס, אבל מגלים אופוזיציה עיקשת עם תלתלים. ניצן טוען בתוקף ש-'כבר עשינו מסלול הליכה אחד היום, די, כמה אפשר? בואו נעשה משהו כיפי....'
בסוף מתפשרים על מסלול פנורמי קצר בפסגה ויורדים חזרה ברכבל.
אנחנו בשעות אחהצ ועדיין 'רעבים' לטייל -
כאמור, מהכביש הראשי של העמק יוצאים מספר 'עמקים לשום מקום' והפעם נסענו לעמק הצדדי zillergrung.
גם העמק הזה מסתיים באגם סכור, וגם הוא כרוך בנסיעה בכביש אגרה. הכביש מסתיים בנקודה בשם barenbed - שם מחנים את הרכב וממשיכים באוטובוס עד האגם Speicher Zillergründl - משם יש מסלולי הליכה שהמפורסם שבהם הוא לכיוון kleine tibet.
אומר כבר עכשיו שמי שמגיע לעמק זילרטל ויש לו זמן רק ל-'עמק משנה אחד' או ל-'אגם סכור אחד' או ל-'דרך נופית אחת' אני מאד ממליץ על העמק הצדדי הקסום והמכושף הזה.
כל הדרך אליו היתה מאלפת - נסיעה ממש על קו המים של נחל, מים נוזלים מההרים במפלונים לפלגי מים, ההליכה עצמה מהאגם - מיוחדת ועוצמתית - אנחנו הגענו לשם באוטובוס האחרון - וירדנו בחזרה לרכב שלנו באוטובוס האחרון ולמעשה כל הטבע הפראי הזה היה שלנו בלבד - חווייה מיוחדת וקסומה.
יום 6 - ושוב יום גשום
גם הפעם הבטיחו התחזיות יום חורפי למהדרין - וקיימו.
החלטנו על נסיון נוסף למרחצאות בפוגן.
הפעם, באמצע השבוע, ללא התעכבויות מיותרות, הגענו מוקדם יחסית למרחצאות, ותוך חצי שעה המתנה היינו בפנים.
הספא מעולה! מגוון מגלשות, מים חמימים, נקי, מסודר, מומלץ מאד ליום גשום.
אחהצ אני מטיילים קצת במרכז העיר של פוגן וחוזרים לדירה.
יום 7 - מפלי קרימל
בבוקר מעונן, במהלך היום אמור להתבהר לקראת גל קיצי ארררררוווךךךך שילווה אותנו בעצם עד החזרה לישראל.
אנחנו נוסעים לכיוון מפלי קרימל.
לא אלאה בתיאורים מייגעים של המקום - בעיני הוא בהחלט הוכחה שלפעמים 'חוכמת ההמונים' עובדת, ולא תמיד אני יותר חכם מהעדר :-) - אדיס ואני כבר טיילנו במקום הנהדר הזה בתור זוג לפני אי אילו שנים.
אנחנו עולים עם המונית לראש המפלים - אבל במקום לרדת דרך המפלים ברגל כמו שנהוג אנחנו ממשיכים לטייל דוקא למעלה לכיוון achental krimml -
מדובר במסלול מישורי יחסית - מקסים מקסים מקסים - באחו עם פריחה מדהימה לצד הנחל, מכל עבר זולגים להם מפלים מההרים - כל המסלול הזה נראה כמו לוקיישן אחד גדול לפרסומת של יוגורט יופלה.
המסלול נמשך עד גבול איטליה - אנחנו הלכנו משהו כמו שעה - ואז הסתובבנו וחזרנו באותה דרך והתחלנו את הירידה במפלים.
מי שמגיע לאיזור עד 10:00 בבוקר יכול להמשיך עם המונית צד אחד של מסלול הזה ולחזור ברגל עד המפלים ואז לרדת ב-'ירידה הרגילה' של המפלים.
אחהצ חוזרים למיירהופן.
במקור תכננתי להקדיש יום אחד לטיול אופניים לאורך העמק.
יש מסלול אופניים לכל אורך העמק, לצד הנחל, כשאפשר בכל אחת מהעיירות לעלות עם האופניים על הרכבת ולחזור חזרה לנקודת המוצא.
בנקודה הזו של הטיול אני כבר מבין ש-'יום האופניים' הזה כבר לא יקרה. מחר צפוי יום יפה, שיוקדש ל-'מסלול הליכה רציני, ומחרתיים, יום העזיבה, שגם הוא אמור להיות יום קיצי - יוקדש לקרחון הינטרטוקס.
נותר לנו את היום אחה'צ - כשחנויות השכרת האופניים מתחילות להיסגר.
אז מחליטים לעשות 'טיול אופניים' בלי אופניים. כלומר ברגל. מטיילים על הטיילת המקסימה של זילרטל ממיירהופן עד הכפרון bichl וחזרה.
לאורך הטיילת - רוכבי אופניים, משפחות עם תינוקות בעגלה, הולכי רגל, רוכבי קורקינט, אצנים, אצנים עם כלב, אצנים בלי כלב, פשוט קסם של מסלול שהוכיח לנו שוב כמה לפעמים כדאי להקדיש יום או חצי יום לטייל 'סתם' על יד הבית בלי מטרה מוגדרת.
יום 8 - סוף סוף 'מסלול הליכה אמיתי' - gerlostein - mayrhofen
את היום הזה מחלקת השיווק המשפחתית שיווקה לניצן מבעוד מועד בתור 'היום של אבא ואמא' - כלומר יום שמוקדש למסלול הליכה בהרים.
אנחנו יורדים עם הרכב למאירהופן, ומחנים אותו בסמוך לתחנת האוטובוס. משם לוקחים אוטובוס לרכבל gerossteinbahn ועולים עם הרכבל לנקודת ההר - שם מתחיל מסלול הליכה מספר 50.
רבות נברתי וחקרתי בפורומים של טריפאדוויזר על למציאת 'הא' מסלול ב-'הא' הידיעה - וגיליתי שברגע ש-'משחררים' את ההכרח במסלול מעגלי (כלומר מסלול מהרכב אל הרכב) ומשתמשים בתחב"צ יש הרבה יותר אפשרויות אטרקטיביות -
למסלול שתי וריאציות ('וריאנטים' - ברוח התקופה..) - אפשר לסיים בכפר ההררי ברנדברג ואז לחזור באוטובוס למיירהופן, או לחזור ברגל עד מאירהופן.
אנחנו - שחששנו לפספס את האוטובוס מברנדברג למיירהופן שתדירותו אינה גבוהה - בחרנו באופציה השנייה - שהיא הארוכה יותר וככל הנראה הפחות מוצלחת: החלק האחרון של המסלול הוא ירידה תלולה, מפרכת, ואינסופית בתוך היער עד למאירהופן.
ברנדברג ממוקמת גבוה יותר ממירהופן ויושבת על רכס, ולכן סיום המסלול בה אמור להיות קל יותר, קצר יותר, וכנראה גם מרשים יותר - ללא הירידה הקשה והאינסופית ביער בסוף המסלול.
סהכ הלכנו כ-15 ק"מ - המסלול מוגדר בדרגת קושי בינונית, בעיני שלא לצורך: יש עלייה תלולה ולא מאד ארוכה בתוך היער בתחילת המסלול, וכאמור ירידה מעט קשוחה למיירהופן בחלק האחרון, אבל רוב המסלול די מישורי וקליל.
מדובר במסלול מהאגדות!!! רובו בנוף פתוח לחלוטין, ומספק מראות פנורמיים מרהיבים לעמק ולרכסים מסביב.
כל היום הזה עונג צרוף - כולל מז"א המושלם, השמיים הבהירים, והשמש הנעימה שסוף סוף ליוו אותנו יום שלם.
לסיום היום אנחנו הולכים לשחות באגם רחצה המהמם badewelt stumm שנמצא 15 דקות נהיגה ממאירהופן.
איזה מקום מושלם! אין שם כלום חוץ מאגם קטן, מקפצה, מגלשונת, דשא, ונוף מטריף מהאגדות.
היינו שם עד 19:00 כש-'גירשו' אותנו מהמקום.
יום מושלם כבר ציינתי?
יום 9 - קרחון hintertux ומעבר לאיזור האגמים
ל-2/3 מהמשפחה הגרעינית שלי יש חיבה לבנטינית של ישראלים פרובנציאלים לשלג.
אז היום הזה הוקדש להם.
איכשהו, בגלל שברוב הימים שלנו בזילרטל לא זכינו לימים 'שלמים' יפים - קרחון הינטרטוקס שמהווה את האטרקציה העיקרית של האיזור חיכה לנו בעצם ליום העזיבה של האיזור.
מתייצבים בקופות והמוכרת שואלת אותי האם אני בטוח שאני רוצה לעלות עד למעלה.
אני לא מבין מה נסגר איתה - מסתכל למעלה, שמיים בהירים, שמש נחמדה, מה הבעייה בדיוק?
במבט נוסף ויותר ספציפי אני באמת מזהה שאיפשהו קצה ההר נמצא בתוך עננונצ'יק שמפה, למטה, נראה לא מזיק.
מתחילים לעלות. בתחנת הרכבל הראשונה אני שם סווצ'ר, בשנייה פליז, ובשלישית את הסט-כובע-צעיף-כפפות-צהוב-שחור-מכבי-נתניה שלי
למעלה קר לי רצח.
ה-'עננוצ'יק' שנראה תמים ולא מזיק מלמטה, שולט פה בהר ללא מיצרין. אנחנו נמצאים בתוך ערפל, ממש בתוך הענן.
את ניצן ואדיס הענן והקור לא מעניינים.
הם מתגלשים באבובים, משליכים כדורי שלג אחד על השני, משתעשעים בקרוסלת שלג. ממש בוגר.
אנחנו מבלים בהר שעתיים - אני מעודד את עצמי שמוות מהיפותרמיה יחסית לא כואב - פשוט קופאים.
בסוף ה-2/3 מרחמים עלי ואנחנו יורדים למטה -
תיכננתי מסלול הליכה שנקרא 'שביל המפלים' - מתחנת הביניים של הרכבל, אבל אי אפשר לעשות מסלול הליכה ללא תחושה באצבעות הרגליים..
שעתיים ומשהו אחכ אנחנו בסן גילגן באיזור האגמים.
אדיס מחפשת סופר בזמן שאני לוקח את בני הבכור אשר יירש בעתיד את כל אשר לי - לטבילה ראשונה באגם וולפגנסי.
במים סוף סוף הפשירו לי סופית אצבעות הרגליים
חלק שני - חבל האגמים זלצקמרגוט
בקיץ 2012 אדיס היתה בהריון מתקדם עם ניצן.
ההריון התאפיין ב-'ריחות'. כל דבר הריח לה לא טוב. כל ריח, אמיתי או לא - הפריע לה.
והכי הפריע לה? - הריח שלי.
אז בסוף נמאס לי אז קניתי כרטיס טיסה אחד למינכן, לשבוע וחצי.
אך ורק מתוך טוב לב ונדיבות - כדי 'לשחרר' אותה מהריח שלי.
אחרי 4 ימים באיזור ברכטסגאדן בבוואריה 'נחתתי', בגשם שוטף, בחבל האגמים, בעיירה סן גילגן.
מכל המקומות שהייתי עד היום - זו היתה אהבה ממבט ראשון.
יצאתי אז לבד, לטייל ביער, מצאתי לי חוף פרטי על האגם, לא היה לי בגד-ים, מגבת, או בגדים להחלפה, אז בגשם שוטף התפשטתי ונכנסתי לשחות.
אח"כ יצאתי מהמים, ישבתי לי על סלע, לבד, בקרחת יער על האגם, בלי נפש חיה מסביב, רטוב מהשחייה ומהגשם שלא הפסיק לרגע, מנסה להתנגב בשכמיית הגשם ולעכל כמה הסיטואציה מגוחכת ומפעימה בו זמנית, ואט-אט נקיפות המצפון החלו לייסר אותי - איזה מין בנאדם משאיר את אישתו ההריונית לבד בבית וטס לטייל בחו"ל?
באותו הרגע החלטתי שיום יבוא ואקח את את אדיס ואת ניצן העתיד להיוולד לסן-גילגן המופלאה ולאגם וולפגנג האהוב ואחווה שוב את המקום - הפעם איתם.
בתכנוני הטיול הזה - היה לי ברור שהפעם חוזרים לאיזור האגמים - כי מגיע לנו.
אציין רק שאנחנו בפעם השלישית בחבל האגמים - ושהוא ביי פר ובאופן חד משמעי האיזור האהוב עלינו באוסטריה בפרט ובאירופה בכלל - ואם זה היה תלוי בי אפשר לחזור לכאן כל שנה לכל החופשות שלנו לנצח.
אנחנו גרנו פה:
עוד דירה שמועמדת לתואר 'הלינה המושלמת ביותר שהיינו בה' -
דירה חדשה לחלוטין, שכוללת 2 חדרי שינה וסלון.
מרפסת עם נוף מהמם לאגם, הבית מאובזר עד לפרט הכי קטן שאפשר לחשוב עליו -
בית 'חכם' שכל המכשירים החשמליים שלו חדשים לחלוטין, מעוצב בצורה מדהימה, כולל מכונת אספרסו, מכונת כביסה ומייבש וכל דבר שאפשר לחשוב עליו.
מארחים מקסימים שעזרו לנו מאד עם כל נושא בדיקת הPCR לפני הטיסה חזרה, חנייה צמודה, ודקות ספורות של צעידה למרכז העיירה וחוף הים שלה. וכל זה במחיר של 100 יורו ללילה.
יום 1 - 'החוצה' לזלצבורגלנד
אם רוב המטיילים (הישראלים..) גרים באיזור זלצבורגלנד ומקדישים יום לאיזור האגמים, אז היום הזה הוא בדיוק כזה רק 'הפוך' - יצאנו מאיזור האגמים 'החוצה' לאיזור זלצבורגלנד.
אנחנו, שהתרגלנו תמיד לחשוש מתחזית גשומה באוסטריה, מצאנו את עצמנו ביום הזה, שאמור להיות נעים, מנסים 'להספיק' בו כמה שיותר לפני שמגיע למחרת גל חום ארוך עד סוף הטיול...
יעד ראשון: נקיק לאמר קלאם. יפה מאד וקצר מאד. בנוסף - חלק מהמסלול היה חסום בגלל מפולות סלעים - וסהכ המסלול הרגיש לנו לא ממצה (ושוב - הוא יפה מאד!)
היעד השני: מגלשת ההרים abtenau - בעינינו המגלשה הכי שווה שהיינו עד היום באוסטריה. המגלשה ארוכה, כיפית ומהירה, הנוף ממנה מהמם, ובזמן הביקור שלנו כמעט ולא היה תור (והמעט שהיה - דיבר עיברית
היעד השלישי: אגמי bluntaunseen: יסלחו לי עשרות מהללי האגמונים האלו - לא הבנתי על שום מה המהומה.
נכון שכל האיזור יפה מאד, ושאפילו אני הצלחתי לנפק מהמקום תמונה יפה לאינסטוש עם השתקפויות וגו', אבל סה'כ מדובר בשלולית קטנה ודי עצובה, שאפילו לשחות בה אי אפשר.
היעד הרביעי: מרחצאות therme amede -
לא אהבנו את המקום! נכון, הוא גדול, מושקע, עם מים נעימים ומגלשות שוות, אבל הוא היה עמוס בטירוף, בעיקר בישראלים, התורים למגלשות מעל 20 דקות לכל גלישה, ובכלל כל היום הזה הרגיש לנו קצת עמוס מידי וקצת 'לא אנחנו'.
יום 2 - מסלול אופניים מסן גילגן לסן וולפגנג
תכננתי טיול אופניים לבוקר.
אז תכננתי...
למשפויחה, קצב ותוכניות משלה.
אנחנו יורדים לחוף המהמם והמושלם של סן גילגן. ניצן כבר במים, ואני ואדיס מזמינים קפה ובוהים באגם המדהים.
אדיס וניצן בכלל לא חושבים שצריך למהר ולשכור אופניים. להם לא בוער כלום.
ואני גם קצת מבין אותם - אתמול חזרנו מאוחר בלילה, החוף מושלם, הקפה מצויין, ואנחנו מבלים את כל הבוקר בשחייה בחוף המדהים 'שלנו'.
לקראת הצהריים שוכרים אופניים ומתחילים לרכוב לכיוון סן וולפגנג.
המסלול הוא דרך הגדה הדרומית של האגם - כעשרים ק"מ של רכיבה שטוחה.
כיף בטירוף! חלקו הגדול צמוד לאגם, חלקו עובר ביער ובשדות, ומגלה 'הפתעות' נחמדות שאין סיכוי לגלות ברכב - למשל גשר שעובר מעל נחל - ובנחל ילדים אוסטרים מתרחצים.
בסן וולפגנג אנחנו עוצרים לאכול, ועולים עם האופניים למעבורת בחזרה לגילגן - השלמת המסלול חזרה לגילגן נראית קצרה על המפה אבל למעשה היא כוללת טיפוס תלול מאד להרים ומוגדרת כרכיבה בדרגת קושי גבוהה לרוכבים מנוסים (אלו עם בגדי רכיבה צבעוניים וצמודים מלייקרה שקמים בשבת בבוקר לרכב בעמק הגלבוע ומשתמשים במילים מצחיקות כמו 'סיגנל' או 'דאונהיל')
יום 3 - המשפחה מתפצלת. אגם irrsee, אגם mondsee, פארק abaenra
אם את מסלול הרכיבה של אתמול הגדרתי לעצמי כ-'קדימון' או 'סיפתח' או 'מבוא' או 'התנסות' או 'פיילוט' או 'די כבר גיל חפרת' - אז להיום תכננתי מסלול קצת יותר ארוך ורציני - שמתחיל מאגם מונדסי השכן, לאגם irrsee, מקיף אותו וחוזר דרך הגדה השניה שלו בחזרה למונדסי.
אממה? יום הרכיבה האחרון, הבהיר לי שבמתכונת המשפחתית הספציפית והעצלה שלנו, שחלקה מתחיל לרטון על כל 5 מטר של עלייה, ככל הנראה המסלול שתוכנן להיום יהיה קשה מידי.
'חשבתי שאולי נתפצל היום - אני רוצה לרכוב במסלול קצת יותר מאתגר, ויש פה פארק נחמד לא רחוק עם מגלשות מים וכל מיני מתקנים שאמורים להיות מאד שווים' - אני מנסה את מזלי לראות איך תהיה התגובה.
להפתעתי המשפחה מקבלת את הרעיון די באדישות, שלא לומר בשמחה קלה, שלא לומר באנחת רווחה.
אדיס מסיעה אותי לחנות השכרת האופניים במונדסי, נפרדים וקובעים שאני אסמס לה לקראת סוף המסלול.
בחנות האופניים מוכר צעיר עם ראסטות, פירסינגים כחול אשר על שפת הים וגוף מקועקע בציורי עטיפות אלבומי מטאל שואל אותי אם אני רוצה אופניים חשמליות או רגילות, אם שירתתי בצבא, ואיפה.
עניתי ש-'כן, רגילים, תותחנים' והוא רק גיחך לעצמו ואמר ש-'בטח שאופנייים רגילים, לא סתם החיילים הישראלים הכי קשוחים בעולם....' ואני קיבלתי אופניים ויצאתי לדרך.
המסלול מדהים! פשוט וואו! הוא לא מאד קל כמו אתמול - בגלל שבחלקו הוא לא ממש צמוד לאגם הוא מטפס מתפתל לו בין הגבעות הירוקות שמקיפות את irrsee.
אני עוצר 3 פעמים לשחות באגם - כל פעם בנקודה שאני אומר עליה: 'יותר יפה מזה פשוט לא יכול להיות...' רק כדי לגלות בעוד 200 מטר שטעיתי.
האגם, אגב, יחסית נעים לשחייה ולא קר, והנוף שלו שונה משאר האגמים באיזור בעיקר כי היא לא מוקף ביערות אלא בגבעות מוריקות וכרי אחו פורחים ולא נגמרים.
סה'כ רכבתי קצת יותר משלושים ק"מ, שהצליחו להזכיר לי כל מיני שרירים ברגליים ששכחתי מהם מזמן (או שכלל לא הייתי מודע לקיומם).
בסוף המסלול אדיס וניצן מצטרפים אלי ואנחנו מבלים את שעות אחהצ החמות בחוף המסודר של mondsee seebad - איזה מקום מושלם!
מגלשות לאגם, מגדלי קפיצה, סירות להשכרה, סאפים, דשא אינסופי, נוף מרהיב, רפסודות לשיזוף ומתנפחים במים - פשוט מקום מושלם!
יום 4 - רכבל בסן גילגן, אגם פושלסי
אנחנו בשיאו של גל קיצי ארוך, קמים לעוד בוקר שמשי וחם, יוצאים מהדירה, חוצים את הכביש, ועולים ברכבל של סן-גילגן לפסגה.
הנוף למעלה - מהמם.
אנחנו עושים 'מסלול פנורמי' קצר למעלה. אפשר לראות את רוב האיזור הדרומי של זלצקמגרוט.
אני מראה לניצן את האגם שרכבתי סביבו אתמול, ואת מונדסי ששחינו בו אחכ ביחד, ואת הסיבוב אופניים שעשינו ביחד יום קודם, 'והנה תראה שם משמאל - אגם פושלסי - שנהיה בו היום כשנרד מפה, ונעשה סביבו מסלול הליכה ברגל' אני מנסה את מזלי, וניצן תוקע בי מבט מזועזע של 'אתה וההליכות שלך...'
אנחנו יורדים ברגל לסן-גילגן בחזרה.
עשיתי את הירידה הזו אז, לפני 9 שנים - משום מה זכרתי אותה יותר קצרה ומהירה ופחות תלולה ומפרכת - סהכ המסלול ירידה לוקח לנו עם עצירות כמעט 3 שעות -
אנחנו בדרך לאגם פושלסי -
היו לי תוכניות עמוקות ורבות משמעות לגבי האגם הזה, יש לו מסלול הליכה הקפי והרבה חופים יפים ופראיים - אבל המשפחה לא בעניין אז אנחנו מתמקמים בחוף המסודר fuschlseebad -
וגם זה חוף מקסים, עם בריכת שחייה ומגלשה, והשכרת קיאקים ואפילו חדר כושר שמשקיף לאגם, אנחנו מבלים שם עד הערב.
יום 5 - אגם הינטרסי, באד אישל
אגם הינטרסי ממוקם כחצי שעה נסיעה מסן גילגן.
הדרך אליו מטפסת בין שדות וכפרים קטנטנים בנוף מטריף.
תכננתי להקדיש לו שעתיים-שלוש, לעשות מסלול הליכה סביבו, לשחות, ולהמשיך הלאה.
בפועל כולנו מרגישים די גדושים ומלאים - כן, אפילו אני...
ובנוסף - היום ממש חם.
אנחנו עושים, די בחוסר חשק יש להודות, את מסלול הקפת האגם, עוצרים המון פעמים לשחות, ואיכשהו השעתיים-שלוש שתוכננו לאגם הזה הופכות להיות חצי יום.
'עיר. ועכשיו' מכריזה אדיס אחה"צ.
'די. זהו. אני רוצה לראות אנשים. לבושים יפה. חנויות. מסעדות. מדרחובים. עיר בבקשה'
האופציות העומדות לרשותנו הן זלצבורג ובאד אישל שהיא לא ממש עיר אבל עיירה די גדולה ושוקקת חיים.
מחליטים על באד אישל.
מסתובבים במדרחוב המקסים שלה, ונעצרים בקפה צאונר המפורסם.
מסביבנו יושבים גברים אלגנטיים עם חולצות פולו ומכנסיים ברמודה בהירים, ונשים בשמלות פרחוניות קיציות, ומלצרים בחליפות ועניבות פרפר ואנחנו בבגדי ים, גופיות, כפכפים, ושרופים מהשמש, מוציאים לישראל שם רע...
נ.ב - אחלה עוגות. אכלתי טובות יותר.
יום 6 - אגם טראונסי, מסלול צמרות עצים, והאגם הכי יפה בזלצקמגרוט
ב-09:00 בבוקר, מד הטמפרטורה ברכב כבר מראה על 30 מעלות.
אנחנו לכיוון אגם טראונסי, לעיירה gemunden.
עולים על רכבל grundberg - למעלה, על ההר, מספר אטרקציות.
יש מגלשת הרים - נחמדה. היינו בטובות יותר. אממה? בלי תור, ניצן מקבל ממני כסף והולך לבד להתגלש בה 4 פעמים בזמן שאנחנו שותים קפה.
יש מסלול הליכה שהיה לי בתוכניות לאגם הרים laudach - אפילו בצחוק אני לא מעז להציע את זה למשפחה, ויש 'מסלול צמרות עיצים' - שזה רעיון נחמד במיוחד: האוסטרים בנו מעין טיילת דק עץ בגובה צמרות העיצים לאורך כמה מאות מטרים שמשקיפה על האיזור ועל האגם למטה.
כיף!!! ומיוחד!!
המסלול מסתיים במגדל תצפית שמטפסים אליו, ואפשר להתגלש מקצה המגדל עד למטה.
יורדים ברכבל חזרה למטה - מדובר בקרון אחד גדול, שלתוכו נדחסים כמה עשרות אנשים - ואני, שמכריי ומוקיריי הספורים מכירים אותי כאחד שסומך מאד על מערכת החיסון הטבעית שלו ושבימים כתיקונם אי אפשר להאשים אותי בעודף חששנות קורונה - מהרהר לראשונה בטיול בבדיקת ה-PCR ששלושתנו צריכים לעבור מחר כדי שנוכל לטוס חזרה לארץ...
למטה - חום אימים, ואנחנו ממהרים לקפוץ לאגם למימיו התכולים והנעימים של אגם טראונסי.
האגם בכלל לא היה לי בתוכניות. הוא לא נראה לי מספיק מרשים בגוגל-פוטו כדי 'להשקיע' בו זמן, אבל מתגלה במציאות כאגם מקסים וכיפי!
שוחים, קופצים למים, אוכלים גלידה, וממשיכים.
היעד הבא שלנו - אגם almsee - נמצא בקצה של עמק almtal המופלא.
הכביש מתפתל לצד הנחל בין הפרות עד שמגיעים למגרש חניה קטן, ממנו צועדים בין פלגי מים וגשרונים לאגם מופלא ומהמם.
מופלא ומהמם - אבל קר. ע"פ מקורות זרים - ביום טוב מגיע ל-16 מעלות.
כאן המקום לשתף שעד לפני כשנתיים, בהם שקלתי 20 ק"ג יותר - אגמי קרח מסוג זה היו עבורי 'בוטנים' - ומאז, בשנתיים האחרונות, התחלתי לקפוא באגמים האוסטרים, כאילו הייתי כאחד האדם...
ניצן ממהר לקפוץ למים כאילו הוא בכינרת, ואני אחריו. קררררר!!!!!
יום 7 - בדיקת PCR, ופארק חבלים
אנחנו ביום טיול הלפני אחרון, ובבוקר נוסעים לזלצבורג לעשות בדיקת PCR בלעדיה אי אפשר לעלות על המטוס.
אחרי הבדיקה אני מציע את זלצבורג, העיר, או את פארק החבלים הסמוך לייד העיירה anif.
הולכים על פארק החבלים.
המקום נהדר, הצוות נחמד, הציוד נראה מתוחזק היטב אבל אני מודה שאני איבדתי עניין די מהר, וניצן קצת אחרי, ודוקא אדיס המשיכה והמשיכה ונשברה אחרונה - במתחם יש גם אגם רחצה והיום, שום יום חם מאד ואנחנו מבלים באגם עד שעות אחה'צ.
בשעות אחהצ המאוחרות אנחנו חוזרים 'הביתה' לסן גילגן, ועושים טיול רגלי קצר לאורך האגם מסן גילגן ל-furberg - מסלול מרהיב ביופיו ממש על המים.
יום 7 ואחרון - אגם schwarzensee, סן-וולפגנג
התוצאות ה-PCR השליליות של אדיס קפצו כבר לנו לטלפון כבר אתמול ב-15:00, ושל ניצן - 10 דקות אח"כ.
ורק שלי - סופרייז-סופרייז - לא הגיעו. לא שעה אחכ וגם לא שעתיים, וגם לא בערב כשהלכנו לישון, וגם לא בבוקר למחרת בזמן שארזנו את חפצנו.
מכיוון שעברו כבר מעל 24 שעות הכרזתי ש-'משהו פה לא הגיוני. נוסעים לעשות שוב, בתקוה שמשהו יגיע עד הטיסה...'
נוסעים שוב לזלצבורג. בזמן שהחננו בחנייה קפצה התשובה השלילית שלי באיחור אופנתי ואנחנ בחזרה לאגמים - ליום אחרון באגם schwarzensee - עוד אגם הרים מקסים, יפיפיה ומיוחד.
בזמן ששחיתי בו חשבתי שכבר הייתי באיזה 30 ומשהו אגמים רק באוסטריה. ועדיין כל אחד חדש מרגש אותי שוב.
כנראה שזה סוג של מחלת נפש - אבל כזו שאני לא ממש רוצה להחלים ממנה.
THE END
