נסיעה לבוקרשט ינואר וקר

 יום שבת 22 ינואר 2011 נסיעה ראשונה ברכבת לבוקרשט הבוקר החל לרדת שלג כבד בפרידיאל ,קמתי בבוקר והכנתי את החדר אוכל וחיממתי אותו . אמור היה להגיע שי אורני מ JCC שהביא איתו מספר ישראלים שהיו בביקור בהרי הקרפטים מהארץ ובאו לראות קצת שלג ולעשות טרקטורונים . התחברתי לאינטרנט ,בדקתי קצת מיילים ,צו'טטתי קצת באינטרנט בפייסבוק ושלחתי קצת מיילים . לא עבר זמן רב ומחאי התעורר ,כרגיל הוא בפנים הזעופות שלו ,כאילו כל עולמו חרב עליו . מחאי ארוך כמו שרוך ורזה כמו מקל וחזק מאוד ,ידיים גרומות ופנים זעופות כתמיד . אתמול היתה לי שיחה אתמול,הוא בן 22 ורוצה לעשות משהו עם החיים שלו ,רוצה ללמוד אבל מצד שני אין לו כסף ללימודים ,כמובן לחסוך כסף לא נכנסה באג'נדה שלו ,ככה זה שהוא הגיע ממעמד נמוך והדבר שהוא יודע הוא להתקיים ולעבוד ,בחור טוב ,יש לו ידיים מאוד טובות . הבעיה עם המעגל שלא נסגר עם האנשים הללו שהם חונכו שהשכלה זה לא באג'נדה שלהם . למאחי יש חברה שקוראים לה אנקה ,בחורה שמגיעה במקור מאזוגה ,בת 20 ,פנים נאות ,גוף קטן וצנום . שמתי לב שמחאי משתמש הרבה בידיים שלו ,רק לשים עליו צווארון כחול והוא בן מעמד הפועלים ,מתייחס לאנקה כמו משרתת שלו ,קשה לי היה לראות את הצער שניבט מבין עיניה ,שאלתי אותה ,מה קורה אנקה ? באחד הלילות והיא דמעה ואמרה ...מחאי הוא כזה ...כזה . אולי בכפרים ככה מתייחסים לנשים שאלתי את עצמי ,להתערב או לא להתערב ,התערבתי קצת וראיתי שמחאי מבין על מה אני מדבר אבל מתרץ את זה בתירוצים שהוא עבד קשה ואנקה עייפה אז היא יכולה להוריד מהשולחן שהוא סיים לאכול או לנקות אחריו או לעשות כל פעילות מטבחית אחריו . לבסוף בסביבות השעה 10 שי אורני נציג הסוכנות הגיע עם הקבוצה הישראלית ,בני 40 פלוס ,מבליחים בטן קטנה הגברים והנשים ,נכנסו כמו זוגות זוגות לתוך הוילה ,סך הכל היו שם 6 . ישבנו בחדר האוכל ומיד הגשתי להם מים חמים ,תיונים וסוכר ,ישבתי איתם ומיד הם שאלו לפשר ההגעה שלי לוילה ולקרפטים ,"איפה המשפחה שלך ? שאלה גלי ,איפה אישתך ?" שוב שאלה בפנים תמהות ,אני חייב שתהיה לי אישה כדי להצדיק את התשובות ? בחוץ שלג כבד ,נשמע טוב ,זה אומר שהשבוע יהיה אפשרות לעשות סקי ,סוף סוף אני גם אתנסה פה בפעילות אחרת . עד כה התנסיתי בריצה בשלג ,באופניים בשלג ,בג'יפ בשלג ...השלג ,משהו שמאוד זר לישראלי ,שמכיר את המדבר כמו את כף ידו אבל שלג ...בישראל ,שלג דה אשתקד . החלטתי לנסוע לבוקרשט ברכבת של שעה 15 ,במקום בשעה 13 ,חיכיתי לישראלים שיחזרו וככה אני אוכל לשבת איתם לכוס תה וקצת לשוחח בעברית . שנמצאים בניכר ,פתאום הדברים הקטנים האלה שאתה רגיל אליהם כל כך ,חסרים . לבסוף הם הגיעו עם הרכב של שי ,שלג כבד יורד בחוץ והביאו לי את הנעליים . לא הספקתי לשבת איתם לתה ...הכנתי לי איזה מנה של ספגטי מלפני יומיים ושמתי קצת גבינה צהובה והכנסתי למיקרו ,אכלתי את הספגטי שהגבינה המותכת ממנו נרטבת כמו שרוך ארוך ואני יונק את הגבינה עם הספגטי לפה שלי . בסביבות 14 וחצי מאחי חזר ,מסתבר שהוא מחושב תמיד ,הגיעו לוילה זוג רומנים אחרי זה שחייבים לרון כסף על איזה שטח אדמה ששייך לרון אי שם בגבעות הרחוקות של ברשוב ,שטח שהם משתמשים בו לגידול בקר . 40 אחוז למאחי ,60 אחוז לרון על ההשכרה של השטח ...באיזה שלב נמאס לי כל הזמן להתעסק בכסף . שני איכרים גרומים עם בגדים רומנים וגוף גדול מאוד נכנסו לוילה ,אחד מהאנשים הגרומים האלה היתה לו יד שחלק מהאצבעות שלו קצוצות ,סביר להניח בגלל שבעבודה הוא בטח קצץ אותם . שלושתם ישבו בחדר האוכל ודיברו ,אני הלכתי להתקלח והתארגנתי ,הכנתי את התיק שלי ,הלפטופ שאני אוכל להתחבר למוזיקה ולגמור את הסרט שעומד לי כמו עצם בגרון ,רציתי לבלוע את הסרט עג'מי ,שלא ניתן לראות בקלות ,שמתי בגדים חמים בתיק הצהוב שקניתי במילנו ,אטמי אוזניים שאני אוכל להתנתק מהרעשים ,MP3 אם אני ארצה קצת לשמוע מוזיקה . עליתי בטרמפ איתם ,בסביבות 14 וחצי וירדתי בתחנת רכבת ,קניתי כרטיס ב 38 ליי והרכבת הגיע כמו שעון בשעה 14 וחמישים ושמונה דקות לתחנה . חיפשתי בקרונות של הרכבת ,קרון שיהיה לי אפשרות להתחבר עם הלפטופ לחשמל והתחלתי לצפות בסרט ע'גמי שלא סיימתי לראות לפני כמה ימים בוילה . לא יכולתי להמשיך לראות את הסרט לפני כמה ימים ,הוא גרם לי לחשוב ולהרהר .סרטים כאלה גורמים לי להרהר על המחסור ,על היכולת להתקיים ומה יהיה על הצעד שאני עשיתי . הסרט הדגיש את הפער בין ערבי ישראל והיהודים,במשך הסרט הקשבתי לערבית של השחקנים ,ערבית לא פלשתינאית אל שילוב של ערבית ישראלית ,פלשתינאית ...ניב טיפה שונה ,הזכיר לי את השיטוט ברחובות של קהיר והשיחות עם המקומיים ,אבל הסרט מציג את הצד האלים של הקונפליקט בין היהודים הישראלים והערבים הישראלים ,דיאלוג שלא נגמר בפשרה ,מאבק שלא נגמר ,דתות איסלם ,נצרות . עליתי לרכבת ,קרונות ישנים ,וילונות בצבע בז ,האנשים בפנים לבנות ,סגורים בעצמם ,קר בחוץ ,סידרתי לעצמי מקום שינה במלון בתחנת הרכבת בוקרשט נורד ,אבי בחור ישראלי שגם יש לו עסקים ברומניה ,חבר של רון לעסקים ,באיזה שלב קיבלתי סמס מגיא ,מהודו . גיא רדרס ,בחור ישראלי שעבר לגור ברומניה ועזב את הארץ לפני מספר שנים ומזל שיש אינטרנט לחדש קשר ,יש לו חברה רומניה שמוכנה היתה לארח אותה אצלה בבית ללילה אחד אבל אני משום מה לא שמרתי את הפלפון שלה בגלל שהחלפתי בין הכרטיסי סים בין הכרטיס הישראלי לכרטיס הרומני ואיכשהוא המספר נעלם ...ומזל שהוא שלח את המספר . התקשרתי אליה ,היא זיהתה את הקול שלי ,"נעם" מה נשמע אמרה באנגלית רצוצה ,"איך זהית אותי ? " שאלתי אותה ,היא ענתה לי ,"אין אפחד שיתקשר אלי וידבר איתי אנגלית " . יופי אני אשמח לבוא להפגש איתך ,יש לך תיכנונים הערב ? ...קבענו להפגש בערב אחרי שאני אפגוש את עידו שהביא לי את הציוד לטפס פה קצת הרים מושלגים פה . שמתי את המוזיקה שגיל מהעבודה שם לי על המחשב ,נרדמתי .