משרד התיירות האוסטרלי עשה פה חתיכת עבודת שיווק אני חושב לעצמי. כל קשר בין הטבע הפראי שדמיינתי לערמות התיירים היפנים שגודשים את מרפסות הצפייה של מצוקי קאטומבה הוא מקרי בהחלט. פרט לחנות חריגה של הפתעות וקסמים, העיירה המרכזית של ההרים הכחולים באוסטרליה מצטיינת בסתמיות מפוהקת.
אז הלכנו לחפש ריגושים. מראש סימנתי לעצמי את אופציית הסנפלינג בתור מה שיפריד אותי מהעדר. אבל גם זה לא הסתדר כל-כך עם רוח הספונטניות שלי כשהתברר שהחברות המקומיות דורשות להזמין טיול כזה כמה ימים מראש. עניין כלכלי נאמר לי. לא שווה להם להוציא מדריך רק לזוג אחד. נאלץ לחכות ולהצטרף לקבוצה גדולה בעוד מספר ימים. אחרי חריש עמוק של קאטומבה אספנו עוד כרטיס ביקור של חברה קטנה שהייתה כבר סגורה ומבואסים חזרנו לאכסניה. דווקא אז התברר ש320 הדולר שלנו דווקא לא היו כסף קטן עבור מי שענה לטלפון מכרטיס הביקור. בלי שום בעיות אורגן לנו טיול סנפלינג ליום הבא.
השכם למחרת בבוקר פגשנו את המדריך שלנו, אוסטרלי ג'ינג'י עם דמיון רב לשחקן דייויד קארוזו מזירת הפשע מיאמי. זה לא רק גוון השער או הפנים שלו, אלא גם הגישה האדישה מקצועית כזאת של משהוא שכבר מעל 9 שנים משלשל אנשים במורד מצוקים. ההרפתקה שלנו היא בסך בכל עוד יום במשרד בשבילו.
לי ולחברתי יש קצת ניסיון סנפלינג קודם ומידי פעם גם היינו פוקדים קיר טיפוס, כך שאנחנו לא זרים לרתמות וחבלים. ובכל זאת היה נחמד להתחיל ולתרגל שוב מהבסיס בגלישת אימון מ 5 מטר. בהחלט רחוק מלהרשים, אבל כבר כאן אני נהנה מהעובדה שאנחנו לגמרי לבד. שום תיירים. שום מרפסות. שום מצלמות. רק אנחנו והג'ינג'י. סוף סוף מרגישים את עוצמת הטבע של ההרים הכחולים ובאמת אפשר להתפעל מנוכחות צוקי שלושת האחיות המפורסמים. בהמשך היום עוד נעמיק לתוך השטח הפראי והמשונן הזה.
אנחנו מתקדמים לגובה של 10 מטר לאימון נוסף ואז עוברים לדבר האמיתי כשגולשים מ30 מטר. סנפלינג הוא לא ספורט קשה אבל מתברר שבגבהים כאלו יש בו אלמנט פיזי לחלוטין כשבמשך דקות ארוכות הגולש תומך במשקל גופו. הנוף כמובן הרבה יותר מעניין ממכון הכושר שלכם. אנחנו עוברים ל 60 מטר עוד לפני ארוחת הצהריים. פאקינג 60 מטר וזה עדיין בקושי המתאבן של מה שמצפה לנו בהמשך. אני קולט פתאום שאני צופה על צמרות עצים מלמעלה בשעה שאני הולך אחורה על קיר. ממש הגדרה מילונית לביטוי "הזוי".
כל גלישה לוקחת רק כמה דקות אבל היום כולו נמשך מעל 8 שעות כי צריך ללכת ולעשות סקרמבלינג (טיפוס אופקי שדורש שימוש בידיים) לקטעים השונים. את הקטע האחרון אנחנו פותחים בגלישת חימום לעמק קטן. מכאן אנחנו מתקדמים לשפת מצוק ומתחילים להקיף אותו על מדרגת סלע כשאנחנו מאבטחים את עצמנו לטבעות עגינה בסלע. הקטע הזה מסתיים בנקיק.
הנקיק הזה דורש תיאור מיוחד משלו כי אין לו באמת הגדרה אמיתית. מדובר יותר בארובת סלע בלי תחתית שפעורה אל תוך העמק 200 מטר מתחתינו. למעשה תארו לעצמיכם שני קירות אבן סמוכים עצומים שלהם תקרה אחת, והקירות האלו טמונים בתוך מצוק.
אנחנו נכנסים לנקיק בפיסוק רגל אחת על קיר אחד והשנייה על הקיר השני ומלמטה רצפת העמק. וכך מתקדמים בפיק ברכיים אל נקודת הגלישה. אני הולך ראשון. הג'ינג'י מחבר אותי לחבל, משחרר את כבל האבטחה ורומז לי ללכת על זה. אני מצמיד את הרגליים ונדחק במורד הנקיק.
הנקיק מסתיים לו פתאום ואני מוצא את עצמי משתלשל אל תוך התהום. הגובה הרשמי הוא 160 מטר. המוח שלי מנסה לעכל את העניין והפה שלי מפיק צרחות אושר בלתי מובנות. כבר עשיתי כמה דברים מעניינים בחיים. צניחה, בנג'י, ריחופים. אבל שוט האנדרלנין שקיבלתי פה הוא באמת אחד המרשימים ביותר. הגלישה עצמה לוקחת רק 60 מטר למעשה, בגלל מגבלות אורך החבל ובגלל שאנחנו לא רוצים לרדת לתחתית העמק. חברתי מצטרפת אלי על מדף אבן קטן ומחכים לג'ינג'י.
זאת הייתה בהחלט המנה העיקרית אבל עדיין חיכה לנו הקינוח. כדי לצאת מהעמק אנחנו מתקדמים על מדרגת אבן צרה בגובה 100 מטר מעל העמק המרהיב. מבחינת הרוחב המדרגה הזאת בימים הטובים שלה נותנת פייט לקצה מדרכה. אם בצניחה, בנג'י, ואפילו בגלישה שרק כרגע סיימנו העניין נמשך רק כמה דקות, הרי שכאן אלו היו 45 דקות רצופות של הליכה על סף תהום וריגוש אקסטרים מהול בפחד ממכר. תשכחו מהכותרת של הפוסט. זה לא היה שוט אנדרנלין בודד בהרים הכחולים. זאת הייתה הוללות אנדרנלין מוחלטת. במקום הנגאובר בימים שאחרי פשוט קיבלתי חשק בלתי מרוסן ללכת לטפס על דברים והשתלשל מהם בחבל.
אם אתם מזדמנים לסידני ההרים הכחולים בסך הכול שעתיים נסיעה משם. תעשו לעצמיכם טובה, הזמינו שם יום סנפלינג ולכו תעשו את אחת מחוויות החיים שלכם. אם מה שתיארתי כאן לא מספיק לכם יש גם מסלולים אפילו יותר מורכבים. אני בכיף הייתי חוזר לשם עכשיו כדי לנסות את אחד המסלולים הדורשים יומיים שהיה בשטח, עם או בלי הג'ינג'י. ואפילו אם ספורט אתגרי לא מדבר אליכם שווה לקחת מדריך ולהיכנס אל תוך השטח כדי לברוח מהתיירים ולהרגיש את אחד האזורים היותר מיוחדים באוסטרליה.
