"סטטוס קוו אנטה"

בית כנסת מיוחד במינו הוא בית הכנסת שברחוב רומבאך בבודשפט. דלתותיו אינן תמיד פתוחות לקהל המבקרים, אך אתמול האיר לי המזל.

אחרי שחברה "הבריזה לי מכוס קפה". לא נותר לי אלא לשוטט באזור הגטו היהודי הישן. חלפתי בנונשלנטיות על פני הבניינים הישנים שברחוב עד שלפתע הבחנתי כי דלתות בית הכנסת ההרוס למחצה ברומאך 11-13 פתוחות. הצצתי פנימה. התקרבתי עוד קצת. טיפסתי את שלושת המדרגות שבכניסה למבנה, ואז מצד שמאל גיליתי בודקה נסתר בו ישב איש. שאלתי אותו שאלות ועל הכול הוא ענה לי באנגלית: "500 פורינט" שילמתי ונכנסתי פנימה.

כך מסתבר: בית הכנסת נבנה על ידי אדריכל אוסטרי בשם "אוטו קולמן וגנר"בתחילת המאה ה-20, או בסוף המאה ה- 19 - המקורות אינם סגורים על התאריך. מה גם שהבניין הושמט מרשימת הבניינים שהאדריכל בנה (חיפשתי באינטרנט, מצאתי רשימה כרונולוגית של הבניינים אותם בנה האיש, בית הכנסת הושמט מן הרשימה!). בית הכנסת, (הממוקם, כשעומדים עם הפנים לכניסת בית הכנסת הגדול ברחוב דוהני, מצד שמאל, באחד הרחובות הצדדיים

למרות הריסותיו, פנים בית הכנסת מתגלה כמעשה מחשבת אומנות של ממש. צורתו מתומנת ובמרכזו כיפה גבוהה הנתמכת על עמודים צבועים בזהב. הקירות ותקרות העץ מעוטרים בעיטורים רבים וצבעוניים בסגנון המזרח, בשילוב מוטיבים ערבסקיים, צורות מן הטבע וצורות הנדסיות. הכול צבוע בצבעים מלאי שמחת חיים. תעודה לימים טובים יותר.
מי שנכנס למקום יכול לדמיין אותו הומה אדם וקולות של תפילות בחגים. הומה בכי וצער בימי המלחמה. הכול כאן אפוף אבק דק, אשר נראה כאילו זוהר בזכות קרני האור המסתננים מבעד לויטראז'ים הגבוהים. מקום מיוחד.
 500 הפורינט ששילמתי בכניסה קיבלו לפתע משמעות אחרת מסתם דמי כניסה. הם היוו מין תרומה קטנה לשימור המורשת שכל כך הרבה ביקשו, ועודנם מבקשים להכחיד.