נופים משתנים ומפתיעים באיסלנד המיוחדת
מקום שאין דומה לו - אי גדול מלא בסוגים שונים מאוד של נופים, פני שטח וצמחייה, והכל הושפע ומושפע מהפעילות הגעשית הרבה בעבר ובהווה.
מאות מקומות יישוב קטנים של עשרות, מאות או מקסימום אלפי תושבים פזורים ברחבי האי, שבהם נראים חיים בשלווה יחסית 380,000 התושבים של איסלנד על אף הסכנות המוחשיות של 300 הרי הגעש שבאי. כבישים, שבהם אפשר לנסוע זמן רב בלי לראות מכוניות אחרות, נמלים קטנים מאוד ומבנים נמוכים וצנועים יוצרים הרגשה קשל חזרה במנהרת הזמן, כאילו השעון עצר כאן מלכת.
חוויות מטיול של שבועיים, עם ג'יפ טויוטה לנדקרוזר, בעיקר בדרומה ובצפונה של איסלנד.
16 ביולי 2022 - טיסה לארץ הקרח והאש
לאחר הרבה תכנונים ורכישת ביגודים מיוחדים, כדי להתמודד עם מצבי קור, שאמורים היו להיות צפויים גם בטיול באיסלנד ביולי, יצאנו בטיסה בשבת בצהריים, ולכן הגענו בשעת בוקר מאוחרת ברכב לחניון שדב התעופה בנתב"ג. משם בשאטל לטרמינל 3. הבידוק היה די מהיר, ואז היינו צריכים לחכות לפתיחת האשנבים של סיום הצ'ק-אין וקבלת כרטיסי עלייה למטוס, בטיסת אוסטריאן איירליינס לוינה ומשם לרייקיאויק.
כשנפתחו התחיל "בלאגן" - בניגוד לתנאים המפורטים היטב בכרטיסי הטיסה, לפיהם כל נוסע זכאי לשלוח בבטן המטוס מזוודה עד 23 ק"ג, ולעלות למטוס עם מזוודה או תיק נוסף עד 8 ק"ג ובנוסף תיק יד - היו בדלפקים גרסאות סותרות בעניין… באחד מהם נטען כי אפשר לעלות למטוס רק עם תיק יד או עם מזוודת טרולי, אבל לא עם שניהם, בדלפק, שבו אנחנו עמדנו, אמר לנו הדייל כי כדאי לנו מאוד לשלוח את הטרולי לבטן המטוס, כי הם יכולים לקחת לנו אותו בזמן העלייה לטיסה, ואז ייתכן, שלא יספיקו להעלות אותו על הטיסה…התירוץ הקלוש היה שהטיסה מלאה.. גם זה התברר כלא נכון לאחר מכן.
לאור הסיפורים הרבים על מזוודות שלא הגיעו לבעליהם, החלטנו לא להסתכן במשלוח הטרולי לבטן המטוס בטיסה עם קונקשן, ועוד בטיול כזה עם כל הציודים המיוחדים. העברנו כמה דברים פחות קריטיים למזוודה אחת לשניים, ששלחנו לבטן המטוס. בזמן שנותר תכננו איך לצמצם את תיקי היד כך שייכנסו לטרולי, אם זה מה שיידרש. אכן כך היה.. הצלחנו בקושי לדחוף את התיקים ולעלות לטיסה לוינה. קרוב ל-4 שעות של טיסה, עוד כשעתיים וחצי עד הטיסה הבאה, עוד 4 שעות ונחתנו בשדה התעופה קפלאויק. שדה תעופה קטן יחסית, והשעה חצות. בחוץ חושך, אבל לא מלא. יצאנו לקור שבחוץ כדי לחכות לנהג, שייקח אותנו לבית ההארחה geusthouse BB kefflvik כדי לשהות בו במה שנשאר מהלילה.. מקום עם חדרים קטנים וחדרי רחצה ושירותים משותפים. היה נקי ושקט. השתמשנו פעם ראשונה במסכי ההאפלה, שיש כאן בכל מקום בחלונות, כי הזריחה בעונה זו היא בשלוש בבוקר...
יום ראשון - 17 ביולי 2022 - מנופי החופים של רייקאנס לרחצה בנהר חם
קמנו ואכלנו ארוחת בוקר "בשירות עצמי" - לחם, גבינות, קורנפלקס ושתייה חמה. במקום היו רק עוד זוג צעיר והמנקה. זו אמרה, שבעלת המקום תגיע עוד מעט. חיכינו קצת והיא לא הגיעה...ניסינו לברר על אפשרויות תחבורה לשדה התעופה הקרוב, שממנו אמורים לקחת את המכונית. התברר שאוטובוס יש רק בשעה 12:00 מכיוון שיום ראשון, ואילו מוניות לא הצלחנו להשיג...כבר חשבנו לטייל ברגל כ-4 ק"מ לשדה התעופה, אבל אז הגיעה בעלת המקום, שהציעה לקחת אותנו לשדה התעופה תמורת תשלום סביר. הסתבר משיחה אתה, שהיא מהגרת מפולין (כמו 20,000 משם אחרים באי) - פגשה את בעלה האיסלנדי ונשארה שם.
לקח זמן בשדה התעופה עד שקיבלנו את הרכב. תחילה רצו לתת לנו רכב אחר מזה שהזמנו. לא הסכמנו ובסוף זה הסתדר. עוד קצת דיונים על התוספות לביטוח הרכב, שנחוצות בתנאי השטח באיסלנד - בסוף לקחנו את כולן ויצאנו לדרך במזג אוויר נאה. התחלנו כפי שתכננו בירידה לקו החוף הדרום מערבי של חצי האי רייקאנס, דרך כבישים 43 ו-427, כדי לחוות את נופי החופים. החלטנו לעצור בצוקי קריסוביקורברג כי ראינו שהם מסומנים במפת האי. נוסעים כמה ק"מ בכביש עפר כבוש עד לצוקים השחורים היפים, שבהם גם מקננים עופות ים. כנראה בשל הקרבה לים והגובה מעליו היה שם הרבה יותר קר ממה שחווינו קודם, וזה למרות שעת הצהריים המוקדמת.
עצירה נוספת להצטיידות בסופרמרקט NETTO בגרינדאויק (העיירה הסמוכה להר הגעש שהתפרץ באוגוסט 2022). יש הכל שם, כולל ירקות ופירות, אפילו אבטיח ומלון.
המשכנו בנסיעה ישירה לקווראגרדי - יישוב שנמצא על הרבה מעיינות חמים ופתחים, שמהם יוצא קיטור. עצרנו במרכז מידע לתיירים, שנמצא במעיין קניון קטן, אבל הוא היה סגור. בחוץ היו הרבה ברושורים על פעילויות באזור. היינו רעבים אז לקחנו את מה שיתגלה כארוחת הצהריים הלאומית באיסלנד - מרק עם לחם, במקרה זה, לחם שנאפה בתנור גיאותרמי. המרק היה מרק ירקות מאבקת מרק. פגשנו תיירים אחרים, שנתנו לנו מפה עם הדרכה איך להגיע למה שנראה לנו כאטרקציה הכי שווה באזור - "נהר חם" עם מי מעיינות מינרליים בשם רייקיאדאלור, שבהם אפשר לרחוץ. הובטחה הליכה של 3 ק"מ עד המקום.
הגענו למגרש חנייה מלא בעשרות רבות של רכבים. בשום מקום לא נאמר שמדובר בהליכה בעלייה כל הזמן...אמנם בשביל די סלול, אבל זה לקח כשעה וחצי להגיע, כולל עצירות קצרות לצילומים. הדרך הייתה מפגש ראשון עם המיוחדות המפעימה של איסלנד - רגע אחד אתה עובר ליד מעיינות עם מפלונים מלאי מים זכים וצלולים מוקפים בצמחיה ירוקה, ורגע אחרי אתה עובר ליד חולות, שבהם בורות קיטור מעשנים תמיד עם ריח גפרית חזק, חלקם הם ממש מעין "גייזרים", שפועלים בסבב קבוע של התפרצות קיטור ורגיעה.
הגענו ל"נהר החם" - הוא היה יותר ברוחב של נחל, אבל מרשים מאוד. משני צידיו דק עץ ארוך מאוד עם ירידות במדרגות לתוך המים. אין מקומות סגורים להחליף בהם בגדים. יש כל כמה מטרים מעין קירות עץ בצורת + שלידם אפשר ללבוש ולפשוט בגד ים מתחת למגבת.
היה עמוס למדיי בתוך המים, למרות שיש הרבה מקום, אז המשכנו ללכת לאורך הדק, במחשבה שרחוק יותר יהיה יותר מקום...אכן היה פחות צפוף, אבל לקח לנו זמן להבין ששם המים יותר חמים ושורפים, כי ריכוז המינרלים גבוה יותר. ממש לא למתחילים...ואולי לא בכלל...חזרנו אחורה ובסוף מצאנו מקום נהדר להיכנס למים, לשבת וליהנות מהם - החמימות הייתה נעימה ולא הורגש ריח הגפרית. הייתה אפשרות גם לשבת בשמש הצהרים הנעימה וגם במקום, שבו היה צל מהדק ומהקירות שעליו. רוב גדול של הרוחצים היו איסלנדים. בכל הגילאים, כולל ילדים קטנים, שהתנהגו יפה. דיברנו קצת עם משפחה איסלנדית, שסיפרה כי בעבר המקום היה "סודי" וההסדרה שלו עם הדק היא רק מלפני מספר שנים. ממש לא רוצים לצאת מהמים... ידענו שעוד דרך ארוכה בירידה לפנינו ונסיעה למקום הלינה. יצאנו מהמים לאוויר הקר, התלבשות מתחת למגבת ושתיית תה חם מתרמוס. השהות במים הייתה ממריצה ומספקת אנרגיה לדרך חזרה. הירידה לא קלה במקומות מסוימים וצריך להיזהר.
נסענו ישר משם למקום הלינה המפנק באיזור העיירה ה"גדולה" סלפוס (7000 תושבים). זה היה במקום שנקרא Kegrbiggd, בית בודד בן קומה אחת, שדווקא קוראים לו קוטג', ובו סלון ומטבח מרווחים ומצוידים, ושני חדרי שינה - כל אחד עם מקלחת ושירותים. כאן נלון ב-3 הלילות הקרובים. הגענו בשעה מאוחרת, וכמובן האור מלא עדיין. הכנו ארוחת ערב מהמצרכים שקנינו בבוקר ותכננו את יום המחרת.
יום שני 18 ביולי - מפל גולפוס, הגייזר וחממה לגידול עגבניות
יצאנו בשעת בוקר מאוחרת לבקר בשניים מאתרי התיירות, שכל התיירים פוקדים אותם, ב"מעגל הזהב". תחילה ביקרנו במפל גולפוס המפורסם. יפה ומרשים, אולם בהמשך נראה מרשימים ממנו...נקרא גם "המפל המוזהב" כי בקטע קטן ממנו המים הם בצבע צהבהב, אולי סוג של מוזהב...ליד המפל חנות גדולה ממוסחרת לכל מיני מזכרות ובית קפה מסעדה לא משהו ועמוס בתיירים. בחוץ קריר ובחנות חם מדי. הכל יקר. המשכנו משם לאתר של ה"גייזר" המפורסם, שנמצא סמוך לכביש והחנייה מולו ולידה עוד חנות ענקית למזכרות...נכנסים לאתר הגייזר ורואים תחילה פתחי קיטור קטנים, כמו במקומות רבים אחרים באיסלנד, ואז מגיעים לגייזר סטרוכקור, שמתפרץ כל כמה דקות. לא ניתן להתקרב אליו, אז מאות תיירים עומדים מסביב לגדר עם מצלמות שלופות ומחכים להתפרצות...בסך הכל, בהתחשב בעומס ביולי שם ובריחוק מהגייזר עצמו - החוויה היא לא שווה בהרבה מצפייה בפתחי קיטור אחרים באיסלנד, אכן, לפחות אלו שראינו הם קטנים יותר, אבל אפשר להתקרב אליהם...
הגייזר המפורסם המקורי geisir כבר כמעט אינו מתפרץ. התחיל לרדת קצת גשם קל בדיוק כשהיינו בדרך למכונית. הגשם התגבר, אולם למזלנו, פנינו היו מיועדות לסיור במקום סגור - חממת העגבניות ביישוב רייקהולט, המספקת 40 אחוז מצריכת העגבניות של איסלנד.
שילמנו כ-250 ₪ ל-4 אנשים עבור סיור מודרך לא ארוך בחממה. בסיור קיבלנו הסבר על התפתחות החממה לאורך עשרות שנות קיומה לגידול מגוון גדול של סוגי עגבניות וגם קצת מלפפונים. החווה הנה עסק משפחתי ומתפרסת על פני 1000 דונם של גידולים, וכל החימום הנו ב-2 אמצעים: צינורות של מים חמים, שאליהם מוזרמים מים מנביעה טבעית קרובה (כלומר, אנרגיה גיאותרמית) בטמפרטורה של 95 מעלות, ובנוסף, הגידולים מוארים בתאורה במשך 14-17 שעות ביום, בהתאם לעונה, וגם החשמל לכך מופק מאנרגיה גיאותרמית.
במקום מסעדה גדולה למאכלי עגבניות, שאותה פוקדות קבוצות תיירים ובודדים, וצריך להזמין מקום מראש. למרות שלא הזמנו מראש, מצאו לנו מקום עם המתנה של מחצית השעה בגינה מחוץ לחממה. היה נחמד מאוד. הזמנו מרק עגבניות כמובן, שכמו במקומות אחרים, הוא נלקח על ידך בהגשה עצמית וללא הגבלה של מילוי הקערה מחדש...גם הלחם חופשי ולשולחן מוגשות תוספות של סלסת מלפפונים, חמאה ושמנת ועציץ של בזיליקום, שממנו אתה יכול לקטוף עלים לתיבול המרק. לקינוח הזמנו גלידת עגבניות, שמוגשת בכלי בצורת עציץ וגם סורבה עגבניות, מלפפונים ובזיליקום (3 טעמים).
לבקשתנו, ומאחר שאחת מאתנו היא מומחית לתזונה ולקיימות, באה לשוחח אתנו הלנה, מבעלי המקום. הייתה נחמדה והיה מעניין לשמוע ממנה על ההצלחה של המקום וגם על הקשיים.
אחר הצהריים כבר הגיע ומשם המשכנו לטבילה ב"לגונה הסודית", ששמה Gamla Lagoon ונמצאת לא רחוק משם. הגענו למקום בשעת אחר צהרים וכבר היה קריר בחוץ וחמים מאוד בתוך המים. המקום נמצא ממש צמוד למעיינות חמים עם פתחי קיטור, שאליהם לא מתקרבים, אולם הנביעה שלהם מזינה את הבריכה. הכל מסודר לביקורים ולקליטת הרבה אנשים בו זמנית בלי שתהיה תחושה של צפיפות. יש חובת מקלחת לפני הכניסה, והמקלחות פועלות בלחיצה לזמן מדוד ובטמפרטורה אחידה. בכל מקלחת יש כבר סבון וגם שמפו ומרכך למקלחת שאחרי. הכל מתוקתק, כולל חליצת נעליים בחדר שלפני הכניסה למלתחות ומספיק "לוקרים" במלתחות, המופעלים בצורה דיגיטלית עם "שעון" שאתו נכנסים למים.
היה ממש כיף בבריכה, שיש בה הרגשה של בריכה טבעית. יש טמפרטורות שונות של המים באזורים שונים בבריכה וכל אחד יכול לבחור היכן לשהות ולכמה זמן. המים נעימים ללא ריח כמעט ולא רוצים לצאת...הטבילה טוענת אותך באנרגיות.
סיימנו את היום בביקור במכתש Kried עם בריכה בצבע טורקיז עמוק, שנמצא במקרה סמוך מאוד למקום הלינה שלנו. קודם צופים בנוף המכתש מלמעלה, ואז יש שביל הליכה לא ארוך יחסית עד הבריכה היפה.
יום שלישי ה-19 ביולי - פארק ת'ינגיולר, מפל Faxi ומרחצאות Fontana
בתחילת היום נסענו לביקור בפארק הלאומי ת'ינגיולר - יש כמה כניסות אליו והשילוט לא משהו בכביש המוביל אליו. אחרי עצירה לבירור נסענו למרכז המבקרים בכניסה הראשית. הכניסה לפארק הנה ללא תשלום, אולם לפני הפארק עצמו יש כניסה לאולם תצוגה מודרני על ההיסטוריה של המקום ושל ההתיישבות באיסלנד. מומלץ מאוד ובתשלום של 25 ₪ לאדם. זהו בעצם מוזיאון חדשני קטן עם הרבה תצוגות אינטראקטיביות על ההיסטוריה של איסלנד ועל הפוליטיקה באי בתקופות שונות. אפשר להקדיש זמן ככל שמעוניינים.
יוצאים לטייל בפארק עצמו. מאוד ירוק וציורי. מזג האוויר היה נעים כשלבושים היטב, עוברים ליד מבנים עתיקים, ששימשו את גופי השלטון של איסלנד הקטנה (ללא אפשרות להיכנס אליהם), הולכים בשבר בין הלוחות הטקטוניים, המפרידים בין יבשת אירו-אסיה לבין יבשת אמריקה. בפארק כל מיני מקווי מים.
צהרים הגיע ונסענו לסלפוס לאכול משהו ולמלא דלק. בחרנו לנסוע בדרך נוף צדדית מקסימה מס' 360. הדרך עוברת בחלקה לאורך האגם הגדול ביותר באיסלנד. דרך ציורית כמו באגדות. עצרנו במקום עם מראה מקסים של האגם וגבעות הבזלת, הנושקות אליו ואף נכנסות לתוכו.
בכניסה לסלפוס בת 7000 התושבים היו עומסי תנועה...כבר התרגלנו לכבישים פנויים כמעט ללא מכוניות. חנינו ליד מרכז מזון מהיר שהוקם לאחרונה בבניין עתיק. בוחרים מה שרוצים בין 2 קומות של דוכני מזון מגוונים. באזור מחוץ למרכז עוד קצת חנויות וגלידריה אחת. שום דבר מיוחד. כמו שנכתב - סלפוס היא היישוב הגדול באזור, אבל אפשר לוותר.
לאחר מכן נסענו למפל Faxi - מפל לא גדול, אולם עם תצפית יפה מעליו ודק עץ שעליו אפשר לנוח, לצפות במפל ולשמוע את קולותיו. גם ראינו אנשים שנכנסו למקווה המים למרגלות המפל כדי לדוג דגים...
סיום היום, איך לא, במרחצאות Fontana בעיירה Laugnarvatn. מקום קטן ממה שצפינו לפי המידע לגביו, אולם מסודר יפה עם כמה בריכות קטנות, שכל אחת מהן בטמפרטורה קצת שונה של המים. נכנסנו לבריכה המעוצבת בסגנון טבעי וצמודה לאגם טבעי עם חום מים של 38-40 מעלות. אחרי שעה ארוכה נפרדנו מהמקום ונסענו ללילה האחרון באזור סלפוס.
יום רביעי 20 ביולי 2022 - פארק ההרים הצבעוניים לנדמנלייגאר
יצאנו מוקדם בבוקר ונסענו בדרכים רגילות עד שהגענו לכביש 7225, שמוגדר ככביש F, כביש שטח. הכביש הנו דרך עפר כמובן, אולם היא כבושה היטב וללא מהמורות כמעט. כבר בכניסה לדרך זו מתחילים לחוות את הייחוד של המקום - הרים די גבוהים בכל מיני גוונים מיוחדים של חום, אדום, צהוב וירוק. הדבר קרה כי ההרים מכוסים בשכבות של ריוליט - לבה, שהתקשתה באיטיות ובמשך פרקי זמן משתנים, וזה מה שיצר את הצבעים השונים. בנוסף, בין הצבעים הללו המון כתבים לבנים של שלוגיות, שטרם הפשירו, והכל יחד יוצר מראה ייחודי ומרהיב.
נוסעים כך עשרות ק"מ במהירות משתנה, אבל לא נמוכה מאוד, קצת חוצים נהרות לא עמוקים, ואז מגיעים לכניסה לשמורה, שהיא מעין מחנה די ספרטני (יש בו גם אפשרויות לינה בבקתות וקמפינג). יש מודיעין וגם אפשרות להתייעץ עם ה-Ranger לגבי מסלולי הטיול בשמורה. יש מסלולים בדרגות קושי שונות ובזמן הליכה משתנה.
היה קר...הגובה כ-600 מ' במחנה ואפשר לעלות עוד יותר מ-200 מ' בגובה. בכל המסלולים עולים ועולים, עד שמגיעים לפסגה או לתצפית נוף אחרת, ואז חוזרים.
סיימנו במחנה ומשם נסענו לדרך F208, שממנה גם אפשר לצאת מהשמורה, אבל פנינו היו מיועדות לתצפית על קניון עמוק ומיוחד, שמקירותיו זורמים מפלים רבים שוצפים. קניון סיגולדוגליפור (Sigoldugljufur). מדובר בערוץ שבו זורם נהר בצבע טורקיז וקירותיו ירוקים בחלקם משפע צמחיה. זאת, בזכות, שורת המפלים הארוכה שזורמים מתוך דפנות הקניון בשצף לתוכו. למרות המיוחדות הרבה, הקניון עצמו והתצפית המרהיבה הם די "מתחת לרדאר" של המטיילים באיסלנד. אין שילוט למקום, והדבר נובע מכך, שהוא נמצא בלב פרויקטים של תחנות כח הידרואלקטריות, פרויקט שטרם הסתיים. למעשה, לפני הקמת התחנה ההידרואלקטרית Sigla הערוץ היה מוצף במים. הקמת התחנה שינתה את הגיאוגרפיה של האזור. היה יפה ומיוחד. ניתן לצאת דרך F208 מהשמורה, אולם למרות שהגענו כבר קרוב לסוף דרך זו, החלטנו לחזור ולצאת שוב דרך 7225 כדי לחוות את ההרים הצבעוניים גם בשעת אחר צהריים ומהכיוון הנגדי.
נסענו ללינה בבית קטן וצנוע באמצע שום מקום, סמוך ליישובHella .
יום חמישי 21 ביולי 2022 - שמורת Porsmork, מפל סקוגאפוס ועוד
יום נוסף של כניסה לרמת ההררית של איסלנד. נסענו לשמורת ת'ורסמורק - מקום עם אופי שונה למדיי ממה שחווינו עד כה. אזור ירוק מאוד ובחלקו מיוער, אפילו בצפיפות - עצי לבנה ואחרים, פרחים רבים ומגוונים, הליכה בצל העצים.
המסלול אחיד בתחילה ולאחר מכן יש התפצלויות לבחירה. המסלול נראה בהתחלה נוח. כרגיל עולים, אולם במדרגות חצובות בשביל ומשולבות בקורות עץ. בחלק זה גם הולכים בין עצים ורואים הרבה פרחים מיוחדים לאזור. אחר כך המסלול הופך להיות פחות נוח, אולם הנופים מרהיבים. יוצאים לנוף פתוח יותר עם תצפיות על הנוף, המשלב ירוק חזק עם רצועות של אפור ושחור. פגשנו בפסגה לא מעט ישראלים, חלקם צעירים, שעשו את הטרק המאתגר מלנדמנלייגאר לת'ורסמורק - כ-5 ימים עם לינה בשטח או בבקתות. מה שעולים צריכים גם לרדת - שוב חלקית במדרגות חצובות בהר וחלקית בירידות די תלולות, שבהן צריך ללכת בזהירות. מקלות ההליכה עזרו. בסוף מגיעים לבית קפה עם ארוחות קלות. נחים ומשם עוד 2 ק"מ בהליכה מישורית ברובה עד ההגעה לרכבים. כלומר, המסלול יכול להיות מעגלי, אולם לוקח 4-5 שעות למי שאינו מקצועי ועובר אותו בהליכה מהירה.
נסענו ללינת לילה באוהלים באזור ויק, שסמוך לחוף. אחנו כבר בדרום מזרח איסלנד, האזור, שבו כהי קשה להשיג מקומות לינה בקיץ. מכיוון שלא נערכנו חודשים רבים מראש, נאלצנו לבחור ב-2 לילות באוהלים, שהוגדרו כאוהלי גלמפינג, אולם בפועל היו די פשוטים ובמחיר מופקע. אמנם השירותים והמקלחות היו מאוד נקיים ולרשות האורחים עומד סלון מרווח ומטבח גדול עם אפשרויות בישול וגם קפה ותה ממכונה ללא תשלום, אולם בימים די גשומים ולילות קרים - לא היה כיף לתזז בין האוהל לכל המקומות האחרים וזה גם מעייף...בתוך האוהל לא היה קר והיה גם סדין חשמלי במיטה ומפזר חום מרעיש למי שצריך. לא מומלץ....
יום שישי 22 ביולי 2022 - קניון Eldgja, החופים השחורים
היום חזרנו לדרך F208 הצחיחה כדי להגיע לקניון המיוחד Eldgja. זה היה יום עם מזג אוויר מתחלף ומדי פעם ירד גשם קל. לאחר התייעצות עם ריינג'רית במקום, הבנו מהן אפשרויות הטיול בשבילים השונים. לאור האפשרות לגשם, השביל המישורי יותר נראה אפשרות עדיפה. הקניון מיוחד - שוב צבעים אחרים, שילוב של ירוק של צמחיה עם שחור של לבה בסלעים, וההליכה לאורך נחל זורם עד שמגיעים לראות מפל. הולכים הלוך וחזור במישור או עולים ויורדים במסלול הארוך יותר.
המשך היום היה נסיעה לחופים השחורים. רייניספיארה וצוקי דירהוליי - שהם למעשה שני צדדים של האזור. תחילה נסענו לרייניספיארה - צוקים עם הרבה תצורות של משושים, שנושקים לחוף ארוך של חול שחור עם חלוקי נחל בכל מיני צבעים של אפור - אלו אבני לבה, שנשטפו לים והפכו לחלוקים חלקלקים, רק סכולם בגווני אפור עד שחור. מטיילים לאורך החוף המיוחד ומתוכו גם מזדקרים כמה פסלים שחורים שברא הטבע והצוקים השחורים שנכנסים לתוך הים, שאותם נראה מהצד השני.
למרות הקרבה, צריך לנסוע כ-20 ק"מ מסביב למפרץ כדי להגיע לצוקי דירהוליי עצמם. שם רואים מקרוב את הצוקים הנכנסים לים ובהם גם פתח בצורת קשת ענקית, שדרכה יכולות לעבור ספינות קטנות (של פעם...). רואים גם את תוכי הים הפאפינים. לא ממש מקרוב. המקום הוא פארק לאומי עם אתרי הסבר שונים. אחד מהם מתייחס לשרידותו של הטחב באיסלנד, ה-Moss - וניתן ללכת בשביל בתוך אזור מכוסה בו. יודע לשרוד היטב במצבי קיצון.
יום שבת, 23 ביולי 2022 - לגונת הקרחונים, עוד חופים שחורים ועד הופן הציורית
יציאה מוקדמת לביקור בלגונת הקרחונים באחד הפארקים הכי מתוירים באיסלנד - פארק סקאפאטל. מגיעים לחניונים של מרכז המבקרים, וכרגיל משלמים רק על החנייה פחות מ-20 ₪ והכניסה חינם. שם הציעו לנו מספר אפשרויות לסיור - התקרבות ללגונת הקרחונים בלבד או גם תצפית עליה מגבוה או גם עלייה למסלול מפלים...אם היו חסרים לנו עוד כמה באיסלנד.
אז ככה - גם כשצופים בקרחון מגבוה וגם כשמתקרבים עד ללגונה עצמה - הקרחון נראה רחוק. מה שכן ככל שהולכים ומתקרבים לחוף הים וללגונה - הטמפרטורה יורדת בחדות...היה יום שמשי אז לא נורא.
היו לנו כרטיסים בארבע לשיט בסירת זודיאק בלגונות הקרחונים הקטנה Fauxsaloon. הגענו לאזור כבר בשתיים וחצי וביררנו האם ניתן להקדים את השיט. הקדמנו לשלוש וחצי ובינתיים אכלנו מרק עגבניות במסעדה הצמודה ליציאה לשיט.
יוצאים לשיט בלי מעילים - מקבלים מעיל ארוך מיוחד עם כיסים לטלפון נייד וכל חפץ אחר (קחו אתכם כמה שפחות) וגם חגורות הצלה. תדריך קצר לגבי השיט ויורדים לחוף. בסירה כזו יש מקום ל-12 אנשים. הסיור מלווה בהדרכה צמודה של המשיט - במקרה שלנו בחור מפולין, שנתן הסברים באנגלית טובה על היווצרות הקרחונים, היווצרות הלגונה, שלא הייתה קיימת בעבר והיא תוצאה של ההתחממות הגלובלית, ועל הצבעים השונים בחלקי הקרחונים שרואים בתוך הלגונה ובכלל. לבן הוא הרגיל והצפוי, שחור נובע מהשילוב של עפר הלבה בקרחון וכחול הוא תוצאה של השתקפות קרני שמש בקרח צפוף. במהלך הסיור התקרבנו עד לקרחון הענק שמכסה כ-8 אחוז משטחה של איסלנד וגם חזינו בשבירה של קרחון בתוך הלגונה. משך הסיור 45 דקות - לא להחמיץ!
משם המשכנו מזרחה ועצרנו ב"חוף היהלומים" - עוד חוף של חול שחור, אבל כאן זורמים אליו חתיכות קרח קטנות מלגונת הקרחונים - והן צפות על פני המים וגם מגיעות לחוף ומתמקמות בו עד שהן נמסות או נשטפות שוב לים. המשכנו בנסיעה עד ליישוב Hofn, שמבוטא נכון כאפ או אפן עם פ' דגושה. יישוב קטן עם נמל דייגים במפרץ טבעי קטן. הייתה לנו דירת 3 חדרים בגסטהאוס צופה למפרץ הזעיר.
יום ראשון, 24 ביולי 2022 – לכיוון צפון-מזרח איסלנד דרך הפיורדים המזרחיים
יום של נסיעה ארוכה מהופן לאילסטאדיר דרך מזרח האי. נסענו דרך כביש 95....למרות שזה היה יום עם נסיעה רבה, רצינו לבקר שפיורד אחד לפחות ובחרנו בסיידיספיודור - הפיורד והעיירה, שמומלצים לביקור על פי ההמלצות באינטרנט. נסענו לאורך הפיורד - היה יום מעונן כך שהנוף היה אפרורי וגם הפיורדים באיסלנד אינם מהגבוהים ביותר. לא מרשים במיוחד. הדרך ירוקה, אבל פגשנו בה גם אזור, שמישהו הפך למגרש ענק של גרוטאות רכב...
נסענו לעיירה עצמה - מנומנמת למדיי שלא כמובטח. אולי מאחר שהיה יום ראשון אז מעט מוקדי העניין היו סגורים וגם חלק מהמסעדות. ישבנו בסוף בבית קפה נחמד, שנמצא על המים כמעט וצופה למפרץ ולפיורד.
משם נסענו למרחצאות VOK, שהם חדשים יחסית ונמצאים באילסטאדיר - התחנה של כל המטיילים בדרך ממזרח איסלנד לצפונה. נמצאים צמוד לאגם של מים קרים 15 מעלות, ומורכבים מכמה בריכות גדולות ויותר קטנות בדרגות חום שונות. ניהלנו שיחה ערה עם סבתא ונכדה בת 17 מאיסלנד על החיים שם ועל המנהגים שלהם לטבול בבריכות חמות (לעיתים קרובות). הן גרות ביישוב לא גדול, שרחוק משם כשעה, ומגיעים למרחצאות אלו כשחוגגים משהו מיוחד. בשוטף יש להן בריכה פחות מפוארת ביישוב שלהן. לאחר שדיברנו הסבתא קפצה למים הקרים באגם וחזרה...
הגיע כבר הערב ונסענו לאורך האגם שמדרום לאילסטאדיר אל מקום הלינה שלנו צמוד לאגם ארוך ויפה דרומית לאילסטאדיר. קיבלנו שתי דירות בבית יפה ופסטורלי בניהול של אשה שוויצרית לשעבר, שחיכתה לנו במקום. הכנו ארוחת ערב ולישון.
יום שני, 25 ביולי 2022 – מפלי דטיפוס וסלפוס ואגם מיבאטן
יצאנו מאילסטאדיר לכיוון מפל דטיפוס המפורסם, הנמצא בקניון Jokulsargljufur, דטיפוס נחשב למפל העוצמתי ביותר באיסלנד, ובקיץ קצב הזרימה שלו יכול להגיע ל-500 קוב לשנייה. מקור המים שלו הנו קרחון ואטניוקול, שהמים הנמסים ממנו יוצרים את נהר יוקולסה, הזורם לקניון ויוצר את המפל. משמעות שמו הנה "המפל הקורס", מכיוון שהוא נוצר כתוצאה מקריסת סלע בנתיב הזרימה של הנהר בקניון.
הגענו למפל מהצד המזרחי. נוסעים בכביש 864, שהוא דרך עפר לא מהירה. אפשרית גם לרכב רגיל, אך מאתגרת. הג'יפ שלנו עבר אותה בקלות...למפל מובילה ירידה בדרך סלעית, אבל קלה ותיירותית של כ-10-15 דקות. שטח התצפית כאן מרוצף באבני סלע ודי מלא בתיירים. מיצינו את החוויה די מהר והחלטנו להמשיך אל מפל סלפוס דרומה על גדת הנהר. זוהי דרך של 1.4 ק"מ לכל כיוון במסלול מלא סלעים/בולדרים. המסלול מסומן כללית במוטות עץ, אולם צריך לאתר תוך כדי הליכה איך הכי מתאים לך לעבור בין הסלעים.
נכתב על סלפוס, שהוא קטן וחלש יותר מדטיפוס, אולם הוא מיוחד יותר. מדובר בשורה של מפלים קטנים, הנמצאים זה ליד זה במרחקים דומים ונשפכים בצורה קשתית על מצוקי הקניון. "עמק המפלים" הזה הזכיר קצת את אוסף המפלים המרשים והעוצמתי יותר, שראינו בתצפית על קניון סיגולדוגליפור ביום הטיול לשמורת לנדמאנלאוגר.
חזרה לרכב ונסיעה ארוכה בדרך שוממה מהמפלים לאזור אגם מיואט, המפורסם באטרקציות שונות של פעילות געשית מסביבו ותרגום שמו "אגם היתושים"...נסענו לאורך האגם וכבר הייתה שעת אחר צהריים. חיפשנו מסעדה באינטרנט ומצאנו אחת צמודה לאגם, שבה היה שולחן פנוי תוך 20 דקות. Vogafjos Farm Resort התגלה כמקום נחמד לעצירה ומנוחה אחרי יום הליכה ונסיעות. המקום הוא גם אתר לינה (צריך להזמין מקום הרבה זמן מראש לקיץ) והצניעות החיצונית אינה מעידה על פנים המקום. התפריט במסעדה היה די מגוון, כולל אפשרויות צמחוניות וטבעוניות, כמו תבשיל שעורה ברוטב מתקתק. המשכנו להקיף חלק מהאגם ומשם נסענו ללינה בבית בודד בחווה קטנה באזור הוסאויק.
בדרך הצלחנו למצוא 2 כרטיסים לשיט לויתנים מהוסאויק בחברת “Gentle Giants” למחרת ב-8 בבוקר.
יום שלישי, 26 ביולי 2022 – שיט לויתנים מהוסאויק וסיור ברמה ההררית
יציאה מוקדמת להוסאויק הקטנה והציורית. בזמן שהצופים בלוויתנים הפליגו ופגשו 4 לוויתנים ודולפינים, אני שוטטתי ביישוב המתעורר לאט...רוב החנויות נפתחות בשעה 11 בבוקר...המקום השקט יוצר שוב הרגשה של להיזרק אחורה בזמן – גם המבנים התיירותיים לאורך החוף וגם הבתים ביישוב עצמו נראים כאילו הזמן עצר בם מלכת. בהליכה קצרה מהחוף מגיעים לפארק המקומי – ירוק מאוד ובתוכו אגם קטן וארוך, שחלקו נושק לבתי מגורים. בקצה האגם להקות ברווזים, שנכנסות ויוצאות מהמים.
ביקרתי גם במוזאון הלוויתנים שליד החוף. עשוי בסגנון מיושן למרות שנפתח לפני לא הרבה שנים. היה בו די מחניק, כך שלא נשארתי הרבה זמן...אפשר לוותר.
כשחזרו המשייטים אכלנו מרק עגבניות גדול במסעדה קטנה קרובה למים עם סמל מגן דוד עליה. ביררנו עם בעל המקום – לא ידוע על שום קשר ליהדות. כבר נשאל בעבר על כך פעמים רבות.
את שעות הצהרים ואחר הצהרים החלטנו להעביר בסיבוב בדרכי F באזור – שהתאפשר בזכות הג'יפ הצמוד. נסענו בכביש 842 וממנו נכנסנו לכביש 26F. ירדנו דרומה עד המפגש עם כביש 881F. זו הייתה חווית המפגש עם אזורים צחיחים וסחופי רוחות. נוסעים ונוסעים באזור סלעי וחסר צמחיה לחלוטין, אבל כל זאת, מדי פעם רואים בדך מקווי מים עם השתקפויות יפות של השמש. היה קר למרות השמש ולכן היציאות מהרכב היו קצרות ומעטות, בעיקר לצורך צילום.
לפתע ראינו מקום, שבו מתנקזות הרבה מכוניות – נסענו אליו וראינו שיש בו גם אהלים ובכמות לא מעטה...וגם מבנה עץ אחד, שמהווה מעין משרד של ה"מחנה", הפועל רק בקיץ. במבנה גם מעט חדרים ללינת לילה...וההפתעה – בריכה תרמית קטנה. היה קר מאוד ורוח לא נעימה...מי שרצה להשתמש בשירותים היה צריך לשלם, והאישה במשרד הציעה לו לעשות שימוש גם בבריכה ואמרה “It’s the same price” - כלומר, למה שלא תנצלו...היה לנו קר עם הבגדים התרמיים ולא יכולנו לדמיין שימוש בבריכה.
היו שם מי שנכנסו אליה, ולא דווקא צעירים הרפתקנים...המשכנו מהמקום המוזר, שנקרא Laugarfell, לכביש 821F, שבו עלינו צפונה לכיוון מפרץ אקוריירי. הנסיעה הייתה שוב ברמה ההררית הצחיחה והשוממה. עצרנו ליד מקום, שבו היו אנטנות מוזרות. הגובה היה 860 מטר. בשלב מסוים רואים מהגובה את העמק שמתחתיו, ובו זורם נחל ארוך. המשכנו לרדת, בדרך עם מהמורות לעיתים, אבל הג'יפ עבר בהצלחה כל אתגר, ואז מגיעים לנחל היפה ובמעבר חד מהרמה הצחיחה נוסעים זמן רב לאורך נחל זורם בחוזקה עם אשדים רבים ומסביב 50 גוונים של ירוק…
יום רביעי, 27 ביולי 2022, ממפרץ אקוריירי לורמאליד והחוף הצפוני
התחלנו את היום בנסיעה חוזרת לעמק היפה עם הנחל, הפעם בכיוון ההפוך, מלמטה למעלה, דרך הגשרים של מפרץ אקוריירי, אזור יפה בפני עצמו, שממנו גם צופים על העיר אקוריירי, בת כ-20 אלף תושבים. עלינו לאורך הנחל היפה עם מפלים קטנים לצידי הדרך, ועוד חלק מהמסלול ואז יצאנו לדרך 752F, לכיוון צפון מערב, עוד נסיעה באזור די שומם, ואז הכביש הופך לכביש 752, ובו נסענו עד וורמאלהיד.
היה יום גשום יחסית, כך שלא יצאנו הרבה מהרכב. אכלנו במסעדה שמצאנו בוורמאלהיד ארוחת צהרים מאוחרת ואחר כך נסענו לאורך החוף הצפוני בגשם. חזרנו לכביש 1 וממנו הגענו למקום הלינה בגסטהאוס המקסים. ציפינו למשהו צנוע ולחדר של 11 מ"ר, כפי שהזמנו. בחרנו את המקום תוך כדי הטיול כדי להיות קרובים לכניסה לכביש 35F, שבו החלטנו לנסוע תוך כדי השהות באיסלנד. קיבלנו חדרים יותר גדולים וברמה גבוהה ומעבר לכך בעצם דירה נפרדת עם סלון ומטבח גדול שממנה יש כניסה ל-3 חדרים – 3 שלנו ובאחד אחר היו אורחים אחרים, שכמעט לא הרגשנו אותם.
יום חמישי, 28 ביולי 2022, דרך Kjolur מצפון לדרום והגעה לרייקיאויק
יצאנו מהדירה נחמדה ושמנו פעמינו לדרך קיולור העתיקה. שמהווה קיצור דרך בין צפון איסלנד לדרומה. חשבנו שהנסיעה בדרך תיקח את מרבית היום עם עצירות, אולם היה קצת גשום ובנסיעה ברמה ההררית גם הייתה רוח חזקה, כך שהיציאות מהרכב היו מעטות וקצרות מאוד לצורך צילומים של בריכות לאורך הדרך ונופים יפים.
לקחנו אתנו את האוכל שנשאר, אולם לא עצרנו להפסקה, ותוך קצת יותר מ-3 שעות נסיעה סיימנו את הנסיעה בנתיב קיולור ומצאנו את עצמנו שוב באזור סלפוס...התחשק לנו לאכול משהו חם, ומכיוון שלא מצאנו בקלות אלטרנטיבה אחרת, חזרנו לחוות העגבניות, שבה ביקרנו, ואכלנו שם מרק עגבניות על הבר, מוגש בכוסות רחבות.
משם החלטנו לנסוע ישירות לרייקיאויק. ידענו שמחכה לנו חזר מפנק במלון, והייתה עוד משימה של החזרת הרכב למקום אחר בעיר. הגענו למלון Redison Blue בעיר העתיקה, שחדרים בו הזמנו תוך כדי הטיול, לאור מבצע הנחה, ובמקום חדרים במלון אחר, פחות שווה ובמחיר די דומה. המלון לא גדול, קיים משנת 1898 אולם מעוצב מודרני, לדעתנו חלקית עם רהיטים מאיקיאה. בלובי יש פירות, שוקולדים ומים לאורחים בשירות עצמי, ובנוסף בצד גם קפטריה בתשלום.
המבצע היה על חדרי פרימיום גדולים (28 מ"ר) ומפוארים. נכון מאוד עבור הלילה האחרון באיסלנד...קיבלנו אותם בדיוק בשעת הצ'ק אין. אחרי מנוחה בחדרים יצאנו לרחובות העיר הקרים בשעה 17:00. לרגע היה נראה כי כאן קר יותר מאשר במקומות אחרים...כנראה תפסנו יום כזה...גם רייקיאויק יוצרת הרגשה של עיר אירופאית קלאסית, כזו ששיני הזמן לא שינו אותה מהותית. רוב הבנייה נמוכה וצנועה, אבל לא משעממת. הלכנו לבקר במוזאון האמנות, שהיה פתוח ביום זה עד שמונה בערב. במוזאון יש תערוכת קבע של האמן ERRO, שזכה לפרסום עולמי, וכעת גם בעצם כל המוזאון מלא בתערוכות שלו. ראינו גם סרטון על יצירתו.
באזור הפעילות לילדים יש גם אפשרות למנוחה מול קיר זכוכית, המשקיף על העיר ועל הים.
בשמונה וחצי הזמנו מקומות במסעדה פופולרית סמוך למלון. היה תפריט עשיר. הזמנו חומוס ב-3 טעמים כמנת פתיחה – טבעי, עם סלק ועם תרד...חשבנו שההשתלטות של חברת שטראוס על טרנד החומוס העולמי בטעמים הגיעה גם לאיסלנד, אבל שאלנו את המלצרית והתברר, שהם מכינים את החומוס במסעדה בעצמם...
יום שישי, 29 ביולי 2022 – תרבות וקניות ברייקיאויק
אחרי שינה טובה במלון קמנו לשתיית קפה ותה נינוחה בחדר, המשקיף אל העיר. הלכנו רגלית למוזאון הלאומי של איסלנד, שנמצא בצד השני של אגם טרנין – אגם די גדול במרכז העיר. המוזאון נפתח בשעה 10:00 וההליכה אליו כרבע שעה. היה קר למדיי, למרות שיצאה השמש...בדרך רואים את המבנה הקטן מאוד של הפרלמנט האיסלנדי.
במוזאון תצוגות מקיפות על ההיסטוריה של ההתיישבות באיסלנד, על התפתחות הנצרות באי ועל הקשיים הרבים, שאתם התמודדו המתיישבים.
חזרנו לעשות צ'ק אאוט במלון בשעה 12:00, והיה אפשר לנוח בלובי של המלון מכיוון שהטיסה שלנו הייתה רק אחרי חצות. הפקדנו בחדר מיוחד במלון את המזוודות.
לאחר מנוחה יצאנו מהמלון לאכול במסעדה סמוכה...מרק עגבניות ושתייה חמה. משם המשכנו לכנסיית הדלגרים המפורסמת. מבנה בטון מעוצב וגדול מאוד. בולט על רקע הבנייה הנמוכה והצנועה בעיר ומובילה אליו כיכר גדולה. כשנכנסים פנימה מתפעלים מהצניעות הסגפנית של פנים הכנסיה. למרות הגודל, העיצוב חף מכל קישוטיות. אחרי שרואים עשרות ומאות כנסיות בעולם, זו הייתה חוויה מפתיעה. זכינו גם לשמוע שיר של מקהלה, שהתאמנה בכנסיה. ניתן לעלות לתצפית בשילוב של מעלית + מדרגות.
משם המשכנו לרחוב לייגואר – רחוב הקניות המרכזי של העיר. בכל זאת, רצינו להביא קצת מאיסלנד הביתה ומשהו לבני המשפחה. תעשיית המזכרות כאן לא נופלת מזו שבערים אירופאיות הרבה יותר גדולות...עוד ועוד חנויות וסגנונות של מזכרות, אבל האמת, שאין מה לקנות ששווה במיוחד. קנינו בעיקר בחנויות יפות, שאינן מיועדות דווקא לתיירים – חנות כלי בית מעוצבים, למשל. בנוסף, יש גם גלריות מעניינות של אמנים. המשכנו לגן מוגבה, שממנו רואים את מרכז התרבות החדשני Harpa. המרכז משמש לצרכי תרבות מגוונים ובולט בעיצובו המרשים על רקע נוף העיר הצנוע.
חזרנו לנוח במלון עד שהגיעה המונית שלקחה אותנו לשדה התעופה.
יום שבת, 30 ביולי – חזרה לישראל
שדה התעופה בקפלאויק היה הומה למדיי. קטן וצפוף...לא מספיק מאורגן...בסופו של דבר עברנו את כל התהליך בלי הגבלות על מה שרצינו להעלות למטוס. הטיסה בחברת SWISS יצאה כמעט בזמן. אחרי 4 שעות נחתנו בציריך. שם היה כבר 6 בבוקר. היו לנו כ-6 שעות של המתנה. העברנו אותן בטרקלין המתנה, וזה היה חשוב. הטיסה לישראל יצאה בסביבות 12. בעלייה למטוס לקחו לי את הטרולי לבטן המטוס, כמו גם לחלק מהנוסעים האחרים. עוד 4 שעות ונחתנו בישראל בחמש בערב. המזוודות הגיעו בשלום, וגם אנחנו...עד ההגעה הביתה ספרנו במעט 24 שעות בדרך מאז שיצאנו מהמלון...
איסלנד מיוחדת ורבת פנים ומומלץ לתכנן היטב את הביקור בה לפי ההעדפות שלכם.
