מלטה - חופשה רגועה בין ערים עתיקות - אפריל 2023
החלטנו להגשים חלום ישן ולהגיע לחופשה במלטה - האי היפה בין אפריקה לאירופה, שמפגיש תרבויות ומתאים לבקר בו לשילוב של חופשה וחוויה תרבותית היסטורית. גשר קטן בין יום העצמאות לסוף השבוע אפשר גיחה ל-5 ימים קסומים למדיי של סוף אביב ותחילת קיץ. בלי לשכור רכב (מושב הנהג בצד ימין…) ועם תכנית גמישה.
יום רביעי, 23 באפריל 2023 - הגעה לוואלטה העתיקה והציורית
יצאנו מנתב"ג בטיסה של לפנות בוקר בחברת אייר מלטה. לאחר כ-3 שעות נחתנו בסביבות שמונה בבוקר בשדה התעופה בעיר לואה, וקידמה את פנינו שמש אביבית ונעימה. לאחר ביקורת דרכונים לקחנו מונית, שנסעה בעומס תנועה של בוקר, וזה היה סיור רכוב בוואלטה העתיקה והמרשימה. הגענו למקום הלינה היפה שלנו במיקום מרכזי בעיר העתיקה ולא רחוק מהים - דירת Airbnb קטנה בת 2 מפלסים ו-2 חדרי שירותים, שנקראת Ta George. הדירה כללה סלון יפה, מטבח מצויד ומרווח ויציאה למרפסת מאלטזית קטנה ואופיינית - עם חלונות שמציצים לנוף ים. תיאמנו מראש אפשרות כניסה מוקדמת לדירה.
לאחר התארגנות קלה יצאנו לשוטט בוואלטה הציורית, כולה בנויה בניינים עתיקים, והרחובות ברובם, לא מאוד צרים. העיר הררית בחלקה, ויש הרבה רחובות ארוכים של ירידות ועליות יפות במדרגות רחבות בדך כלל, וגם חלק מהמדרכות ברחובות אלו, הן בעצם מדרגות בגובה נמוך מהמקובל של כל מדרגה, והדבר מקל על הטיפוס או על הירידה. בהמשך נתקלנו גם ברחובות צרים עם מדרכות צרות מאוד או ללא מדרכה, אבל הכל מתנהל באורך רוח, גם כשיש עומס של מכוניות ואנשים.הגענו לבית קפה עם המלצות טובות, טעמנו את ה"פסטיצי" המפורסם במילוי ריקוטה וגם עוגת שקדים עם הרבה שבבי שקדים.
נחמד לטייל בעיר העתיקה, ולא צריך להתאמץ כדי לעבור בין האטרקציות או לידן. כולם מגיעים לרחוב הרפובליקה, שהוא הרחוב הראשי בוואלטה. הלכנו לכיוון ארמון הגראנד מאסטרס - הגענו לארמון אולם הוא היה סגור לביקורים. המשכנו לקתדרלה המפורסמת - קתדרלת סנט ג'ון. היה תור כדי להיכנס, אבל היה שווה, גם למי שאינו חובב כנסיות. המקום מרשים מאוד. כל רצפת הקתדרלה הגדולה למדיי מכוסה בלוחות שיש מלבניים, שנמצאים מעל קברים של אבירים. כל לוח הוא עבודת שיבוץ מהממת עם ציורים וכתובות ארוכות. למרות שהמבקרים הולכים על הלוחות הללו, הם מבריקים כמעט כמו חדשים..
רואים בקתדרלה מספר ציורים של קראווג'יו המפורסם ועוד הרבה פסלים וציורים.
אחרי הביקור היינו צריכים קצת מנוחה בכיכר שליד הכנסיה - בכל זאת, לא ישנו הרבה בלילה..למרות שהעיר מלאה בתיירים, ולא בשיא העונה, אין הרגשת צפיפות. גם לא פשוט לזהות מי תייר ומי מקומי. המאלטזים השחומים בעלי המראה האופייני אינם רוב המקומיים.
המשכנו משם ל- Casa Roko Picola. מדובר בארמון אצולה, שבחלקו חיים עדיין בני משפחת האצולה. המקום מלא וגדוש ברהיטים עתיקים ובחפצים מתקופות שונות. מתחילים בסיור מודרך בין החדרים בארמון, ואחר כך אפשר להמשיך ולחזור לאן שרוצים. בחוץ יש גם גם גינה עם תוכי. תחושה של זמן שעמד מלכת, שתאפיין את כלל הביקור באי מלטה.
כבר הגיעה שעת אחר הצהריים וחזרנו לצימר לנוח קצת. חיפשנו מקום לאכול בו, שלא יהיה רחוק מדי (אם כי העיר העתיקה מאוד הליכתית) ובחרנו בפיצריה מומלצת בשם SOTO PIZZA. הלכנו לשם בשעה די מוקדמת, אולם לא היו מקומות ישיבה למי שלא הזמין מראש. לקחנו בטייק אווי 3 מגשי פיצה בטעמים שונים ו-2 Rolino, שזה בצק מגולגל עם גבינה וירקות. גם בירות מתוצרת מקומית…הרבה פחמימות, אבל התאים לנו אחרי יום ארוך. מצאנו גנים יפים בקרבת מקום, שמשקיפים על כל המפרץ בין ואלטה לסלימה. היה מקסים למדיי לשבת בשקיעה על חומת הגן וליהנות מהאוכל הטעים, מהנוף ומהאוויר. עוד קצת חווית ערב בעיר המוארת, דבר המדגיש את יופייה, וחזרנו לישון ולאגור כוח ליום המחרת. בכל זאת, רצינו שזו תהיה גם חופשה…
יום חמישי, 27 באפריל 2023 - ההיפוגאום ב-PAOLA, מקדשי טרשין ו"שלוש הערים"
התחלנו בקניות קטנות בסופרמרקט קטן קרוב לדירה. לאחר ארוחת בוקר יצאנו באוטובוס ל-PAOLA כדי לבקר בהיפוגאום של חל-ספליני. הביקור במקום מיוחד זה הנו בקבוצות קטנות, ולכן צריך להזמין מקום לסיור הרבה זמן מראש - רצוי חודשים מראש למי שחשוב לא להחמיץ…מדובר באתר לא גדול של מערות עתיקות ב-3 מפלסים מתחת לאדמה, שחלקיו הקדומים ביותר הם בני 5000 - 6000 שנים.
הגענו ל-PAOLA, שבה רק 12,000 תושבים, אולם נמצאת בה כנסיה גדולה ומרשימה, שהיא אחת הגדולות באירופה. עברנו לרגע והמשכנו לאתר ארכיאולוגי, שנמצא צמוד לעיירה בכפר בשם טרשין, ונקרא מקדשי טרשין - מדובר בשרידי מקדשים עתיקים, שנבנו אלפי שנים לפני הספירה, בתקופת האבן החדשה, והמקום הנו אחד מ-6 אתרים מגליתיים (מגלית היא אבן גדולה, ששימשה לצורך בניית מבנה או מונומנט) במלטה, שהוכרזו כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו. המקדש המרכזי בטרשין נחשב למורכב ולמתקדם מבין מקדשים אלה. באתר תבליטים של דמויות בעלי חיים ודוגמאות גיאומטריות וכן אבנים עגולות, ששימשו לשינוע המגליתים. הממצא הידוע ביותר מאתר זה הוא פסל האישה השמנה בגובה 2.5 מטר, שהועבר למוזאון הארכאולוגי בוואלטה.
משם מרחק הליכה להיפוגאום - בכל סיור משתתפים רק 10 אנשים ובסה"כ 80 מבקרים ביום, כדי לשמור על בקרת טמפרטורה, לחות ואוויר במקום, חייבים ללכת עם מדריך, אולם ההדרכה מוקלטת ושומעים אותה במכשיר שמקבלים. המדריכה הלכה בראש והאירה בפנס היכן שהיה צורך. היה מעניין לראות את המקום, ששימש כמקדש וכאתר קבורה במשך דורות רבים ואת ההבדלים בין השכבות השונות, שנחפרו בתקופות שונות. בחדר האורקל נוצר הד מקול גברי בלבד ולא נוצר הד מקול נשי.
הגענו לשעת צהרים די מאוחרת ומיהרנו למסעדה סיציליאנית אותנטית, שמצאנו בגוגל…אכלנו שם פסטה טעימה מאוד, מבושלת אל-דנטה, ודורשת לנגוס היטב בכל ביס…המלצרית המגישה הביאה את המנות לשולחן בתלבושת שחורה עם שביס שחור ועל גבי עגלת מתכת, שהזכירה עגלות תה, שהיו מגישים בהן תה וקפה לפני 50 שנה…
משם נסיעה קצרה באוטובוס לטיול אחר צהריים ב"שלוש הערים" הצמודות לוואלטה.
שלוש הערים הוא כינוי לשלוש ערים עתיקות מבוצרות, השוכנות מזרחית לוואלטה ומופרדות ממנה ע"י מפרץ הנמל: בירגו, המוכנה גם ויטוריוסה, סנגלאה וקוספיקואה, המכונה גם בורמלה וגם ל-איסלה (האי). בירגו וסנגלאה יושבות על 2 חצאי איים צרים וארוכים, שאורך כל אחד מהם כקילומטר, ואילו קוספיקואה שוכנת מזרחית להן וחולשת על הכניסה אל שתיהן.
עברנו באוטובוס דרך ל-איסלה היפה והגענו לבירגו המרשימה. יורדים מהאוטובוס המקום, שממנו הולכים מעט ונכנסים לסמטאות העתיקות, המטפסות על הגבעות, שעליהן נבנתה בירגו. מטיילים בסימטאות עד שמגיעים ל- Colacio, שהוא המרכז העתיק של האכסניות, שבהן התאכסנו האבירים הרבים, שהגיעו למלטה בימי קדם.
חלק מהאכסניות עדיין משמשות ככאלו - באחת מהן אפילו שמו בחלון לרחוב את הציון שלה באתר Booking…ההרגשה היא שנכנסים לתוך עולם, שבו הזמן עמד מלכת - שמירה קפדנית על טיפוח הבתים העתיקים, שקט ושלווה ברחובות, וקשה להרגיש, שבבתים באזור חיים ומתגוררים אנשים.
כאמור, מבני העיר מוקפים בים מכל עבר, וכשיוצאים ממבוך הסמטאות הפנימיות, מתגלים הנופים היפים לים ולחלק התחתון של העיר העתיקה.אפשר להמשיך לטייל לאורך הים. יש שביל מיוחד להולכי רגל ולצידו שביל נוסף דו כיווני, המיועד לרכבים, שיכולים להגיע למהירות מקסימלית של 20 קמ"ש, כלומר לא למכוניות. בין המבנים העתיקים מבצבצים גם בנייני מגורים חדשים, לא גבוהים, אלא בנויים כ"בלוק" ארוך, בקו ראשון לים או גבוה יותר אולם עם נוף פתוח לים…הפסקת מנוחה על הסלעים צמוד לים, במקום שממנו נשקפת עיירה נוספת על לשון יבשה לתוך הים - Kolkara. בולט למרחוק מוזאון המדע המיוחד שלה, שהוא מבנה בצורת כדור ענק, ומרחוק הוא נראה כאילו תלוי באוויר.
השביל לאורך הים בבירגו מוביל למצודה גדולה - מצודת סן-אנג'לו. כבר היה מאוחר, אז לא יכולנו להיכנס למצודה - כניסה אחרונה בשעה 16:30. אפשר היה לעלות במדרגות אבן גדולות עד לכניסה ולהתרשם מהמצודה ומהנוף.
במקום לעשות סיבוב ארוך באוטובוס כדי לחזור לוואלטה, עלינו על אחת מהרבה סירות קטנות, שמשייטות במפרץ ומיועדות לקיצור הדרך - כמה דקות בסירה (בתשלום סמלי) ואנחנו בצד השני של המפרץ - שוב בוואלטה.
עלינו לגני בארקה העליונים (יש גם תחתונים). אלו גנים די קטנים ולא שווים ביקור, אלא בזכות הנוף המרהיב של הנמל והערים סביבו הפך אותן לנקודת תצפית פופולרית. יצאנו משם ועברנו דרך מרכז אמנויות חדש סמוך, שיש בו סינמטק וגם מוזאון קטן לאמנות ללא תשלום. אמנות מודרנית לא כל כך מפוענחת…שמנו פעמינו פעם שנייה למסעדה SOTO PIZZA, והפעם טרחנו מראש להזמין שולחן https://zeroseimalta.com/contatti-sotto-pizzeria/
הפעם אכלנו לא רק פיצות. היה טעים.
יום שישי, ה-28 באפריל 2023 - האי GOZO
טרם סיפרנו כי למרות שוואלטה מוקפת ים, היא אינה עיר חוף טיפוסית. הירידה לים היא דרך מצוקים בדרך כלל והגישה לחוף קשה. בסלימה הסמוכה והמודרנית, שבה מרוכזים מרבית בתי המלון באי, יש גישה יותר נוחה לחופים, אבל ממש לא רצינו להגיע לשם. חופים הם לא הסיבה היחידה לנסוע לאי GOZO, אולם היא גם סיבה טובה. נסענו במעבורת-רחפת מהירה שיוצאת מרציף CIRKEWWA בוואלטה ומגיעה ל-GOZO תוך כ-20 דקות. הגענו בשעת בוקר ומצאנו את תחנת האוטובוס לויקטוריה העתיקה, בירת גוזו, שבה נחליף לאוטובוס נוסף, שכן פנינו היו מועדות לחוף המערבי של האי.
זמנים אינם זמנים בשירות האוטובוסים של מלטה, אולם המרחקים אינם גדולים בסך הכל, והכבישים אינם עמוסים. הנהגים ועובדי תחנות האוטובוס נחמדים, אבל היה מוזר, כשעובד התחנה בויקטוריה יצא להסביר לנוסעים כי למרות שיש שלטים אלקטרוניים, המראים על התקדמות כל קו אוטובוס, אז אין להתייחס אליהם, ושעות יציאת האוטובוסים יהיו בדיוק לפי מה שכתוב בלוח הזמנים של כל קו, שרשום בתחנה שלו
אז התברר שיש לנו עוד מעט זמן עד האוטובוס שלנו, ולכן הלכנו להצטייד בסופרמרקט קרוב. לקח קצת זמן למצוא כזה, אבח מצאנו וקנינו לחם, גבינות, ירקות ומיץ טבעי. היה שימושי בהמשך. האוטובוס הגיע ונסע בדרך היורדת לחופים היפים שבמפרץ דוירה (Dwiera). הגענו לחוף שבו בחרנו. קיבל את פנינו ריכוז של דוכני אוכל ומזכרות…ירדנו לחוף יפה, אבל די סלעי ומצאנו מקום נעים לשבת לאכול בצל. לידו הייתה מעין בריכה קטנה של מי ים וממנה מעבר לים. עברו לידנו הרבה צוללנים ומטיילים אחרים, אולם גילינו כי במים יש קיפודי ים ומדוזות… החלטנו לזוז משם ולעבור לחוף עם המסדרון הכחול/החור הכחול. זה היה חוף, שקל לרדת אליו. לא חוף חולי אלא יצוק בטון, אולם בכניסה לים יש חלק של חלוקי נחל נעימים לדריכה. בחוף שטות סירות קטנות, שלוקחות תיירים לסיבוב קצר דרך מסדרון ים שמתחת לסלע, המתחיל אחרי "בריכת" מי ים שבכניסה לחוף.
המים היו קרים למדיי - בכל זאת, רק סוף חודש אפריל, אבל אחרי שמתרגלים אליהם היה כיף להיות בהם. השמש הייתה נעימה ומלטפת,כמו במהלך כל השהות שלנו במלטה. נחנו בחוף הפשוט והנעים, ואז לקחנו אוטובוס חזרה לויקטוריה. הגענו בשעת צהרים מאוחרת וטיילנו בעיר - עלינו למצודה הגדולה, נכנסנו לקתדרלה (ממש לא הכרחי), עשינו סיבוב לראות את הנוף - שילוב של אזור עירוני צפוף למדיי, כמו בהרבה מקומות במפטה, אולם צמוד אליו חלק כפרי יותר, עם שדות של גידולים חקלאיים ובתים יותר מפוזרים. נכנסנו לחנות קטנה של דברי תחרה ושוחחנו עם המוכרת, שסיפרה קצת על החיים באי המרוחק.
המשכנו לטייל בעיר הקטנה, בתקווה למצוא מקום, שיתאים לנו לאכול בו. גם חיפוש אינטרנטי העלה חרס, כי הרבה מקומות סגורים להפסקת צהרים עד 6 בערב… בסוף נעתרנו לחיזוריו של בעל דוכן מאפים ועוגיות מסורתיות, שניסה לשכנע אותנו לאכול אצלו. אכלנו שוב מאפים - פאסטיצי עם גבינת ריקוטה, מאפה אחר עם גבינה אופיינית לאי גוזו, פיצה ועוד. בשעת ערב של לפני שקיעה עלינו למעבורת חזרה למלטה, אבל לא הייתה מעבורת לוואלטה אלא רק לחוף המערבי של מלטה. ישבנו בחלק הפתוח של המעבורת ברוח נעימה, חזינו שוב באי הפצפון קומינו, שבין מלטה לגוזו, ותוך זמן קצר הגענו לרציף בחוף המערבי ומשם אוטובוס של 70 תחנות עד ואלטה. הדרך עברה ללא עיכובים. הגענו אחרי שמונה חצי, עייפים אך מרוצים. התרעננות בדירה ואז יצאנו לאכול גלידה טעימה ולחזות בפסטיבל הזיקוקים הבלתי נגמר, שהתקיים באותו ערב. הזיקוקים לאורך החוף נמשכו עם הפסקות קצרות במשך שעות… הלכנו לישון בסביבות 11 בלילה ועוד שמענו אותם.
יום שבת, 29 באפריל - כפר האמנים טהקאלי, מדינה ורבאט
התחלנו את היום בנסיעה לא ארוכה באוטובוס מוואלטה דרומה לכפר האמנים טהקאלי. ירדנו בכביש הראשי והלכנו ברגל כ-10 דקות עד הכניסה לכפר. בהמשך התברר, שיש גם אוטובוס עד הכפר. המקום עובר תהליך חידוש מאסיבי, שטרם הסתיים. ביקרנו בחנות קרמיקה גדולה ולידה עוד חנות כזו עם בית קפה נחמד, שבו ישבנו לשתות קפה טעים. היה מעניין לראות מגוון של סגנונות עבודה בקרמיקה בצד מוצרים זולים לתיירים. היה גם אגף מציאות בהנחה. כללית, המחירים היו די יקרים.
המשכנו לטייל בין המבנים המודרניים, שנבנו לא מזמן, והגענו לחנות של אמן עבודה בעץ זית. שוחחנו עם המוכרת, שהיא קרובת משפחה של האומן וגם עובדת אתה בחריטה של כיתובים ואלמנטים אחרים על גבי העבודות. ניתן למצוא בין העבודות החל מפקקים לבקבוקי יין ועד לשולחנות לחדר ישיבות ופסלים גדולים.
בכפר נמצאים 2 בתי מלאכה לעיבוד זכוכית - אחד לזכוכית ואלטה והשני לזכוכית מדינה. ביקרנו בזה של זכוכית ואלטה. עוברים על פני מנפחי הזכוכית וניתן לצפות בעבודתם, ואחר כך יש חנות גדולות עם הרבה עבודות מזכוכית, חלקן מרשימות מאוד, וקיימת גם אפשרות לקנות מזכרות קטנות ויפות במחירים סבירים.
משם נסענו לעיר מדינה. יורדים בתחנת Mdina Gate ועולים ברגל למצודה דרך הכניסה לעיר העתיקה, המוקפת בחפיר ובחומות גבוהות. בתוך העיר המבוצרת רואים בניינים יפים ומרשימים. הקתדרלה סגורה בימי שבת וראשון. נכנסנו למוזאון קטן ונחמד של צייר, שחי ללא משפחה משלו, יחד עם אמו, וצבר אוספי אמנות רבים, המוצגים במוזאון, שהיה ביתו.
המשכנו לטייל עד חומות העיר מדינה מצידן השני, ומשם יש תצפית יפה על הסביבה. אחר הצהרים הגיע ונכנסנו לווילה רומית עתיקה ומעניינת, שהתגלתה בדיוק בגבול בין הערים מדינה ורבאט. סיימנו את היום בשיטוט בסמטאות רבאט, שנבנתה בזמנו כמעין פרבר של מדינה המבוצרת. כיום מתגוררים בה כ-12,000 תושבים. חזרנו באוטובוס לדירה, קנינו מצרכים לארוחת ערב וניצלנו קצת יותר את המטבח המאובזר.
יום ראשון, 30 באפריל - מוזאונים ועוד זיקוקים
יום אחרון במלטה - התחלנו באיזי בארוחת בוקר במרפסת המאלטזית הנעימה. לאחר מכן יצאנו למוזאון לארכיאולוגיה הלא גדול שבמרכז ואלטה. סוקר את תולדות ההתיישבות במלטה בצורה מזמינה למדיי. ראינו גם מוצגים, שנלקחו מההיפוגאום בפאולה וממקדשי טרשין, שבהם ביקרנו. חזרנו לדירה בשעה 12:00 כדי לפנות את החפצים שלנו. רצינו לשים אותם בלוקר סמוך, אולם הוא יצא מכלל שימוש. איתרנו במהירות לוקר אחר במרחק כ-500 מטר, שוחחנו טלפונית עם נציג שירות כדי לוודא שהוא תקין והלכנו אליו.
אחרי קפה ומנוחה קלה בבית הקפה המסוגנן והנעים של המוזאון לאומנויות יפות MUZA. עשינו סיבוב במקום הלא גדול. הדבר הכי מעניין היה עיצוב לא שגרתי של החלל, עם הרבה קירות זכוכית. במקום הרבה תמונות נוצריות וגם אמנות סוריאליסטית וריאליסטית. אחרי 2 מוזאונים הגיעה לנו מנוחה, כמובן מול נוף הים. אכלנו סנדויצ'ים שהוכנו מבעוד מועד ונהנינו מהאוויר ומהשמש. אחרי סיבוב אחרון באזור המשכנו רגלית לכיוון של הלוקר, שבו אחסנו את חפצינו.
מזג האוויר החל להיות מעונן. מצאנו בית קפה קטן, שהגדיר את עצמו כבית קפה סקוטי. אחרי מנוחה שם המשכנו ללוקר כדי לשים במזוודות דברים שקנינו, ולאחר מכן הלכנו לכיוון ערב ה"פינאלה" של פסטיבל הזיקוקים. חלק מהרחובות נסגרו לכבודו, אז ידענו שצריך להקדים ולאתר מונית לשדה התעופה. הדבר לקח יותר זמן מהצפוי והזיקוקים התעכבו, אבל כבר ראינו מספיק מהם בערב קודם. סוף טוב - הכל טוב. הגיעה מונית שלקחה אותנו לשדה התעופה בסיומה של חופשה נעימה, רגועה וגם מרחיבת דעת לטיסת הערב/לילה שלנו לישראל.
