ביקור ביפן – ארץ השמש העולה באוקטובר 2019

בהחלטה די ספונטנית בחודש אוגוסט, בעקבות הרצאה של עירית דבי, בעלת האתר "יפנית" על טיולים ליפן, הרצאה שעשתה חשק – ארגנו טיול סתיו עצמאי לארץ מרתקת זו – להורים עם שלושה ילדים בוגרים, ביניהם אחת, שכבר ביקרה ביפן בעבר. התניידנו בתחבורה ציבורית והלינה הייתה בעיקר בחדרי אירוח, שנמצאו באתרים כמו AIRBNB ו-BOOKING.

יום שני, ה-7 באוקטובר – יום שלישי ה-8 באוקטובר – נתב"ג – נאגויה - טקיאמה

יצאנו בטיסת בוקר מוקדמת לפרנקפורט אחרי שעתיים של עיכוב בהמראה. ביציאה מהטיסה בנמל התעופה בפרנקפורט חיכה לנו נציג של חברת לופטהנזה עם רשימת שמות, וכיוון אותנו לשער של טיסת ההמשך לעיר נגויה שביפן.

ב-11 שעות טיסה במטוס גדול ראינו סרטים רבים וקיבלנו 2 ארוחות ושירות מעולה. המטוס לא היה לגמרי מלא. הגענו לנגויה בשעות הבוקר המאוחרות שם. חוויה ראשונה של שירות הלקוחות היפני הייתה בלשכת התיירות שבנמל התעופה – במשך כשעה סייעו לנו בכל מה שהיינו צריכים לתכנון הנסיעות לימים הקרובים, כולל רכישת הכרטיסים בחבילות המתאימות ביותר למשך השהות שלנו באזור.

פנינו היו מיועדות לעיירה הקטנה TAKAYAMA, שבה התקיים למחרת אחד הפסטיבלים השנתיים המפורסמים ביפן. יצאנו באוטובוס לרכבת המהירה המיוחדת עם חלונות נוף גדולים, שנקראת HIDA TAKAYAMA. נהנינו מנופי האלפים היפניים, תוך כדי נמנום חלקי, אחרי 2 לילות ללא שינה מסודרת.

הגענו עייפים, אך מרוצים אל SHKUNAGE NO HANA, בית יפני מסורתי, המשמש גם למגורי הבעלים וגם כאכסניה. בעלי הבית קיבלו אותנו לשיחת הסבר בסלון ביתם, הציעו לנו בפירוט מה לעשות והיכן לאכול ונתנו לנו מפה של טקאימה בעברית...מסתבר שהמקום פופולרי בקרב ישראלים.

קיבלנו חדר גדול לכולם מרובד במחצלות טאטאמי, עם פוטונים מתקפלים ושולחן נמוך, שלידו יושבים על המחצלת וגם אוכלים. לשירותים ולמקלחות המשותפים צריך לרדת במדרגות עץ די גבוהות וצרות, אבל הכל היה נקי ומעוצב כך שיצר חוויה של אותנטיות. במקלחות היה גם "אונסן" קטן. מעין אמבט "ספא" מסורתי שאותו ממלאים במים חמים. חוויה...בכל הבית מותר ללכת רק עם כפכפי עץ מיוחדים ובכניסה לחדר מורידים גם אותם. בכניסה לשירותים מחכים לך כפכפים אחרים, שבהם משתמשים רק בשירותים...וכמובן האסלה המחוממת המפורסמת.

בחדרים אחרים בבית היו עוד ישראלים, ואיך שהוא למרות קירות הנייר לא שמענו אותם. תפסנו כולנו תנומה של כמה שעות ואז יצאנו לחפש מסעדה בעיירה הציורית. יחסית היה מאוחר – אחרי שמונה בערב. לא מצאנו – גם מה שהובטח שיהיה פתוח ב-Google Maps, הסתבר כסגור. קנינו מוצרים ב-CONVINIENCE STORE (מחירים יקרים לעומת סופרמרקטים שם) ואכלנו ליד השולחן היפני בחדר. ישנו טוב...

יום רביעי, ה-9 באוקטובר - טקאימה

התעוררנו די מוקדם כדי לראות את ההובלה וההתקנה של עגלות הפסטיבל המרשימות. אכן היה כדאי. בשעה מוקדמת זו עוד לא היו אנשים רבים ברחובות. עברנו דרך שוק האוכל הפתוח – הרבה בשר, דגים ושרצים למיניהם – לא לטבעונים ולצמחונים כמונו, בננות מצופות שוקולד וסוכריות. הטבעונים בינינו נהנו מ"דנגו" כדורים ממחית אורז מצופה ברוטב סויה.

עגלות הפסטיבל בנות מספר קומות מובלות לאט ע"י מי שנראים כתושבי המקום, בעיקר גברים בכל הגילאים, וההובלה היא בשיטה המסורתית, עם מתקני עץ מיוחדים, ובכל פעם, שבה צריך לפנות בקרן רחוב, יש תהליך קבוע של שינוי מיקום המקלות במתקן ההובלה, כדי ליצור את הפנייה ימינה או שמאלה. הם עושים את התהליך בסבלנות ובשמחה. כל עגלה בעיצוב אחר ובקומה העליונה מוסעים אנשים וילדים בתלבושות מסורתיות.

לאחר צפייה בעגלות עשינו הפסקת אוכל על שפת הנהר וחזרנו לפסטיבל, שכבר היה הרבה יותר הומה, כדי לראות מופע מריונטות (די סתמי למי שאינו יפני), ביקרנו בכמה חנויות מגניבות ואז הלכנו לאכול במסעדה ההודית-נפאלית, שהייתה סגורה אמש. ארוחה משביעה וטעימה.

מכיוון שמונית לוקחת עד 4 אנשים, אז כולם חוץ ממני נסעו לבקר בפארק סנאים, ואני המשכתי למוזאון ההיסטוריה והאמנות של טקאימה. גם כאן, שוב נתקלתי בחשיבה מאוד שונה מכל מה שמוכר לנו במוזאונים. כל חדר תצוגה מקבל את הכבוד המגיע לו עם כניסה ויציאה נפרדת, כך שלעיתים קרובות יוצאים לגינת המוזאון המטופחת או למרפסות קטנות בקומה השנייה שלו. התצוגות מגוונות, במיוחד בלטה תצוגה די מוזרה של דגלים וסמלים השייכים לעשרות יחידות של כיבוי אש באזור...

משם המשכתי לדרך המקדשים – דרך יפה, המטפסת על הר ובה הרבה קברים ושלטים, שמנחים לקברים "חשובים". ביקרתי במקדש אחד והיתר היו סגורים. התעייפתי והתחיל להיות מאוחר וקריר. שותפיי חזרו מפארק הסנאים עם חוויות מסנאים שטיפסו עליהם ופעם אחת גם נשכו...

קבענו לארוחת ערב במסעדה מקסיקנית קטנה ושם נפגשנו. שף יפני צעיר ונלהב מכין כל מנה בנפרד אחרי ההזמנה. היה תפריט טבעוני ותפריט צמחוני. טעים ומשביע.

נהנינו מעוד לילה בבית היפני המסורתי.

יום חמישי, ה-10 באוקטובר – האלפים היפניים - קמיקוצ'י ומאטסומוטו

בלי לוותר על מיץ התפוזים של המארחת שמתחילה את היום מוקדם, יצאנו בחופזה כדי להספיק לאוטובוס של השעה 07:40 לפארק קמיקוצ'י. הדרך ארוכה, ונוסעים עם החלפה אחת עד לגובה של 1500 מ' באלפים היפניים. היה יום מקסים לטיול. בחרנו במסלול של כשעתיים, שלקח כצפוי כ-4 שעות עם הפסקות. ראינו בדרך קוף וחיה קטנה דומה לסמור. מנוחה במתחם קמפינג, שהיה במקום צמוד לנחל. אפילו אוהלי הקמפינג של היפנים שונים מאלו שמוכרים לנו...והפסגות הרחוקות מושלגות.

 נסענו באוטובוס אל הרכבת, שתיקח אותנו למאטסומוטו ללינת לילה. רכבת קטנה בת 2 קרונות בלבד, עם מושבים לאורך כמו ברכבת תחתית. הגענו לדירה במאטסומוטו אחרי שירד הערב. דירה עירונית מאובזרת היטב, ובה חדר אחד מסורתי עם מחצלות וטאטאמי וחדר אחד עם מיטה רגילה. מצאנו מסעדה נפאלית, ונהנינו שוב מאוכל בסגנון הודי טבעוני, המתאים לכולנו.

 יום שישי, ה-11 באוקטובר - מאטסומוטו

יצאנו בבוקר רגלית למצודת מאטסומוטו, שנמצאת קרוב לדירה שבה שהינו ולתחנת הרכבת – חפצינו נשארו בכניסה לדירה. מדובר באחת ממצודות העץ הגדולות ביפן, ואולי הגדולה שבהן, והיא השתמרה כפי שהייתה – 6 קומות, כולן מעץ. מטפסים במדרגות תלולות ולעיתים גם מאוד גבוהות מקומה לקומה. היכן שיותר תלול, עומדים נציגי המקום שמסייעים...גם מה שמחודש במצודה, כמו הקירות שלה, לא פוגם בחוויה האותנטית.

 מהמצודה המשכנו רגלית למוזאון האמנות העירוני, שבו ראינו תערוכה צבעונית ושמחה של האמנית המפורסמת  מאוד, ילידת מאטסומוטו, YAYOI KUSAMA. עוד תערוכה מעניינת הייתה של אמנים, המחדשים את מסורת הציור היפני העתיק.

מיהרנו לאסוף החפצים כדי להגיע לרכבת של שעה אחת בצהרים לנגויה (כן – לא הייתה דרך אחרת אלא לחזור אחורה) ומשם לקיוטו. הרכבת אחרה להגיע לנגויה, ובמקום חצי שעה להחלפה היו לנו בקושי 10 דקות. חיפשנו במהירות רכבות לקיוטו. הייתה יותר מרכבת אחת לשם באותה שעה...שאלנו, אבל לא עלינו לרכבת הנכונה, שבה היו לנו מקומות שמורים...עמדנו כחצי שעה ברכבת מהירה למדיי. הנסיעות הן ההוצאה הכי גדולה למטייל ביפן, ולאור פרק הזמן הקצר יחסית של ביקורנו לא הייתה כדאיות לרכוש כרטיס "מעבר חופשי" בתחבורה.

הגענו לתחנת הרכבת הענקית בקיוטו, עיר בת כמיליון וחצי תושבים – תחנת קיוטו. בעלת הדירה שאליה היינו אמורים להגיע שלחה אלינו סרטון הסבר איך להגיע למשרד החברה המשכירה. חיפשנו ומצאנו. פגשנו בחור צעיר נחמד, שסיפק הסברים על הדירה ועל העיר גם בכתוב באנגלית. קנינו, לראשונה, כרטיסי ICCARD, שהוא הרב-קו בכל יפן, ונסענו באוטובוס לדירה. בדרך המשכנו בבירורים לגבי סופת הטייפון, שהייתה צפויה להגיע.

הדירה הייתה די צפופה – למטה חדר טאטאמי עם שירותים ומקלחת, ולמעלה חדר שינה מחובר למטבח קטן, פינת ישיבה יפנית וטלוויזיה.  יצאנו לקניות בסופרמרקט גדול ולא יקר כמו ה-CONVINIENCE STORS – הקניות לקחו המון זמן – למצוא את המוצרים, להבין מה כתוב עליהם על ידי תרגום בעזרת גוגל טרנסלייט...חזרנו במונית עם כל הקניות. כבר היה מאוחר ואכלנו בעיקר אוכל מוכן וחצי מוכן מהסופרמרקט...מכיוון שהייתה בדירה מכונת כביסה גדולה, אבל לא היה שום פתרון לתליית כביסה, ביקשנו מתלה לכביסה מבעלת הבית. הבטיחה שיביאו אותו מחר, כשסכנת הטייפון מרחפת...

 יום שבת, ה-12 באוקטובר - קיוטו

לאור האזהרות הרבות קמנו בידיעה שמחכים לטייפון וייתכן שלא נוכל לצאת מהבית. בלילה אמנם התחיל גשם לא מאוד חזק, אולם לא מעבר לכך. בבוקר אכן הגיע נציג הדירה והביא לנו מוט גמיש לכביסה שקנה באותו יום ועוד מתלים וקולבים...אמר לנו שהכל בעיר סגור או שייסגר ב-12 בצהריים.

בינתיים די התבהר עם קצת גשם מדי פעם. החלטנו לצאת מהדירה עד לשוק האוכל הגדול נישיקי, שהיה קרוב, ואם מזג האוויר יחמיר נוכל לחזור. סיכון מסוים...

טוב עשינו, מאחר שכשהגענו ראינו שהשוק מלא באנשים, והוא מקורה ומוגן. בשוק הרבה חנויות אוכל רחוב וחנויות אחרות של מזכרות, ביגוד וכדומה. היה נחמד לשם שינוי לחוות שוק בלי מגבלות זמן. ידענו שלא נרחיק משם בשל הסופה. בשל הצפיפות לקח הרבה זמן לעבור בשוק. הילדים רצו לעשות מסלול אוכל טבעוני בשוק, אז נפרדנו זמנית. קנינו קצת מזכרות וטעמנו מאכלים שונים. נכנסנו לעוד כמה חנויות יפות ומעוצבות ליד השוק. היופי של עיצוב החנויות ביפן הוא חוויה ייחודית.

חזרנו לפני שירד הערב – והטייפון לא באמת הגיע לאזור קיוטו.

 יום ראשון, ה-13 באוקטובר – קיוטו

הטייפון גרם נזקים משמעותיים ליד הים ובחלקים של טוקיו – אבל, למזלנו, פסח על קיוטו. יצאנו לתור את העיר היפה, שאת פינות החמד מההיסטוריה המפוארת שלה יש לגלות בין הרבה מבנים חדישים. ביקרנו במקדש המוזהב, הסתובבנו באזורים העתיקים של העיר, וראינו הרבה יפנים לבושים קימונו חגיגי לכבוד יום ראשון (גברים ונשים). פגשנו גם חתן וכלה, והבנות בילו שעה ארוכה בחנות קימונו משומשים. גם קנו קימונו ועליונית במחיר נמוך מאוד יחסית. בינתיים, עלינו לפגודה מפורסמת.

סיימנו את היום במסעדה טבעונית מעוצבת היטב ועם מנות מעוצבות – כרגיל היפנים מנסים לעשות "הכי טוב" גם אוכל טבעוני...

 יום שני, ה-14 באוקטובר – קיוטו

נסענו מוקדם ליער הבמבוקים בעיירה אראשימה, עיירה נעימה לטיול. אחרי הטיול ביער הצפוף ומלא בעצי במבוק גבוהים ביותר ודי מלא במבקרים, התפצלנו – הרוב הלכו לפארק הקופים, שבו בני האדם בכלוב והקופים בחוץ, ואני העדפתי את גן האחוזה של שחקן סרטים אילמים יפני מפורסם. מדובר בגן טיול מעוצב יפה עם עליות וירידות, ובסוף הטיול בו מגיעים לבקתה מסורתית עם נוף ליער ומקבלים תה מאצ'ה וממתק יפני בלתי מזוהה. היה נחמד ומרגיע.

בצהריים היו לנו כרטיסים שהוזמנו בהתכתבות בדואר רגיל...למעין סדנת קליגרפיה ב"מקדש הטחב", מה שהתברר כאחת החוויות הויזואליות הכי מרשימות בטיולנו.

זה אינו אתר תיירותי רגיל. בני המזל, שנרשמו מראש, מתקבלים ותחילה נכנסים לחדר שבו שולחנות נמוכים ארוכים, במכחולי קליגרפיה ובסיומה בקשת משאלה. המדריך מדבר רק ביפנית, ויש הוראות וכל אחד מקבל משימה של העתקת אותיות זן כתובות באנגלית.

העיקר בחוויה לא היה ה"סדנא", אלא היציאה לגני המקדש – גנים גדולים, שהדגש בהם הוא על טיפוח הטחב הירוק לאורך מאות בשנים. שטחים גדולים של אדמה, עצים, אבנים, גשרים על גבי מים – כולם מצופים טחב ומתוחזקים היטב. ההליכה רק בשבילים מסומנים. הטחב יוצר יופי עוצר נשימה ותחושה של ימי בראשית.

 בסיום הטיול בגנים מגיעים לגן זן מפורסם, שהוא בעצם מלבן של 10 מטר על 25 מטר, המכוסה חצץ עם כמה סלעים מסודרים בתוכו ומסביבו חומת חימר עתיקה...

הייתה כבר שעת צהריים מאוחרת. היינו רעבים. מצאנו מראש, שיש מסעדה ותיקה של איש מבוגר, שבה מוגשת ארוחה טבעונית עתיקה עם הרבה מנות קטנות. לאור המלצות טובות באינטרנט הלכנו לשם, ואכן פגשנו את הבעלים. ביקש ממי שבמטבח (אשתו?) להכין את הארוחה, ועד שתגיע נתן לנו הרצאה בעזרת הטאבלט שלו(עם מסך קצת מנופץ אבל עם התלהבות) על האזור ועל ההיסטוריה שלו.

הארוחה הגיעה במגש שחור גדול עם קופסה מצופה לכה, ובתוכה המנות החמות – ירקות טמפורה (מטוגנים בבלילה), אורז עם שומשום שחור, ירקות וטופו מבושל. מסביב היו צלוחיות עם מנות קטנות – רובן היו טעימות. את הטופו המיוחד הרך, שאמורים לאכול לא מבושל עם רוטב, טעמתי אבל לא יכולתי לאכול...הקינוח היה ענב סגול אחד...בעל המסעדה הסביר, שבכל הארוחה יש רק 700 קלוריות...לא יצאנו רעבים.

 בערב נסענו דרומה למקדש פושימי אינארי, הפתוח גם בלילה ומואר. מדובר במקדש עם אינסוף שערים כתומים. הולכים והולכים וזה אינו נגמר...בדרך עוצרים ורואים כל מיני קמיעות של שועלים כי השועל הוא סמל המקדש – מכיוון שהשועלים נחשבים לשליחים של "אינארי" – אל האורז.

אחרי שבצהריים הסתפקנו ב-700 קלוריות, היינו שוב רעבים והלכנו למקום, שמגיש כמעט רק ראמן ויש בו ראמן טבעוני. מקום לא גדול, ששמו פשוט KYOTO RAMEN. היה צריך לחכות בתור לא מעט, אבל היה שווה. מקבלים סינר חד פעמי ללבישה על גבי הבגדים כדי לא להתלכלך מהאטריות עם הרוטב. האכילה כמובן במקלות.. הזמנו 2 סוגים של ראמן טבעוני – אחד חריף עם 4 סוגים של פלפל טחון ו-3 סוגים של פלפל צ'ילי ואחד על בסיס חלב סויה – מאוד קרמי ומשביע.

 יום שלישי, ה-15 באוקטובר – מקיוטו לטוקיו

היום יצאנו למקדש KIYOMIZUDERA  המרשים, ולפני כן לא יכולנו שלא לעצור בחנויות רבות ומרתקות של כלי קרמיקה בדרך המעפילה אליו. המגוון והיצירתיות של עבודות הקרמיקה מרשים ביותר. עצרנו גם בדרכנו חזרה...אחת החנויות הייתה בנויה כמו גן יפני קטן, שממנו עולים בלי נעליים לחנות עצמה, המרופדת במחצלות טאטאמי...המקדש עצמו הוא גדול ומשקיף על כל העיר. מקדש בודהיסטי עתיק, המוזכר עוד המאה ה-8 לספירה. המקדש עשוי מעץ, ולמרות גודלו, אין בו אפילו מסמר אחד, וכל החיבורים נעשו בטכניקות מיוחדות של נגרות יפנית.

אחר הצהריים עלינו על רכבת השינקנסן המהירה מקיוטו לטוקיו – הפעם במקומות השמורים שלנו. הרכבת עם חרטום דמוי קליע נוסעת במהירות של 240-300 ק"מ לשעה. קשה ליהנות מהנוף החולף ביעף.

הגענו לטוקיו הגדולה – לתחנת טוקיו העצומה. התברר כפי שהובטח כי כרטיס ה-ICCARD  תקף גם בטוקיו. מצאנו את הדרך לא בקלות לרכבת המקומית ל-KITA CITY – הפרבר של טוקיו, שאינו רחוק ממנה (20 דקות ברכבת לצפון טוקיו), שבו הייתה דירת ה-AIRBNB, הגדולה והמפנקת שלנו.

למרות שתחנת הרכבת הייתה די קרובה לדירה ושמדובר בעיר שקטה עם בתים די קטנים – היה קשה למצוא את המקום...נאלצנו להתקשר ל-KEIKO, המארחת הנחמדה שלנו, והיא יצאה לקראתנו. הסתבר שהדירה שלנו נמצאת מתחת לדירה שלה, והיא הייתה בעבר של אבא שלה. הדירה עברה שיפוץ, אבל שמרה במידה רבה על הצביון המקורי, למרות שגודל הדירה הוא 120 מ"ר, יש בה בעצם רק 2 חדרים גדולים ממש עם מחצלות טאטאמי, וביניהם מן "הול" ארוך ורחב, ובו שולחן די קטן עם כסאות. כנראה שימש רק לשתיית תה כי במטבח עצמו יש פינת אוכל עם שולחן אוכל.

אחד מהחדרים היה כנראה גם "סלון" כי בו נמצא באופן מקובע שולחן גדול נמוך, שמתחתיו חנור חימום חפור לתוך הקרקע, כך שניתן לשבת בנוחות ליד השולחן עם הרגליים לתוך ה"בור" שמתחת לשולחן....מסביב לשולחן מכל צד שמיכת צמר מחממת, שבה כל היושבים לשולחן מתכסים יחד...בארונות של החדר הזה יש מזרני פוטון ומצעים. לחדר הזה יש מעין "מרפסת", כלומר, קירות נייר, שנפתחים לתוך חלק צר וארוך עם חלון גדול ועוד חלון צד לגינה קטנטנה, שהיא מעין "פטיו" מעוצב עם צמחים, שמצד אחד שלו פונה לשביל מעבר בין בתים. גם מה"הול" נשקפת הגינה הקטנה והנחמדה הזו.

הרבה מנגנונים חשמליים – מייבש כלים, שיורד מתוך ארונות המטבח בעזרת חשמל, תריסים חשמליים, כמובן אסלה חשמלית מחוממת, שאותה כבר הכרנו, ובחדר האמבטיה ג'אקוזי. בחדר האמבטיה חבלי כביסה עם מתקן הזרמת אוויר חם כדי לייבש את הכביסה. בעלת הבית הביאה לנו סכין שביקשנו ארוז בתוך בד צבעוני...

 יום רביעי, ה-16 באוקטובר - טוקיו

יום ראשון בטוקיו. יצאנו יחסית מאוחר לאחר קניות בסופרמרקט וארוחת בוקר. חלקנו הלך למוזאון הלאומי של טוקיו וחלק אחר להסתובבות בעיר וקניות על פי הכנה מראש. במוזאון הגדול מאוד אמנות יפנית ואמנות המזרח הרחוק. נמצא בפארק אואנו בצפון העיר.

בערב – הרוב הלכו לסדנת "קינצוגי" מוזמנת מראש. מדובר באמנות של תיקון כלי חרסינה, שנשברים או נסדקים, בעזרת עיטורי זהב. הרעיון הוא שלא זורקים אותם אלא מטפלים בתיקון כזה. הייתה להם חוויה עם מנחי הסדנא הפרטית, מבוגרים בעלי ניסיון רב בתחום, ואילו אני שוטטתי ברבעים טאקאשימה-דורי ושינג'וקו באזור הסדנה. הרבה חנויות צבעוניות ורעשניות של מוצרי אופנה, קישוט, יצירה, לצד צעירים בתלבושות ססגוניות, מאכלים מוזרים. חזרנו לדירה לארוחת ערב מאוחרת.

 יום חמישי, ה-17 באוקטובר – טוקיו

התחלנו את היום מוקדם יחסית בגן יפני מסורתי ועתיק, שנמצא קרוב לדירה. היה מוצלח. היו בגן הרבה פינות, שהוקדשו לקטעים שונים של שירת משוררים יפניים. יש אפליקציה, שדרכה ניתן לעיין בתרגום השירים לאנגלית. היופי של הגן והשקט שהוא משרה היו דרך מעולה להתחיל את היום.

אחרי הגן נסענו למקדש סנסו-ג'י המפורסם, שהוא הגדול בטוקיו, ליד תחנת אסקוסה בצפון העיר לא רחוק מפארק המוזאונים אואנו. הבנתי מהר שאני מעדיף את אזור צפון טוקיו המסורתי על פני האזורים החדשים יותר. הילדים הלכו לקניות. היה שם די המוני. ראינו בחוץ מופע עם דמות גדולה של דרקון, שהופעלה על ידי קבוצה לא קטנה של אנשים שזזו יחד. אחר הצהריים בילינו כולם בארוחה במסעדה טבעונית.

 יום שישי, ה-18 באוקטובר – טוקיו

התחלנו את היום שוב בגן יפני עתיק – גן שקנינו אליו כרטיס משולב עם הגן של אתמול. כאן יש שילוב של גן מערבי עם גן יפני. תחילה יש גן ורדים בסגנון מערבי, וממנו יורדים אל גן יפני גדול ויפה. אחרי הגן המשכנו לרובע יאנאקה – רובע, שבו השתמרו בתים קטנים מסורתיים. מגיעים אליו דרך בית הקברות של השכונה. נכנסנו למקדש בודיהיסטי עתיק ברובע וממנו המשכנו למוזאון של הפסל אסאקורה. היה פסל נודע ומצליח. המוזאון הקטן והמעניין נמצא בבית לשעבר של הפסל. למרות שהוא קטן בילינו בו זמן רב. ראינו סרטון של חייו וחווינו את העיצוב המיוחד של הבית. אין בבית הרבה פסלים שלו. יצר רבים, אולם הם כנראה מפוזרים בעולם. אסאקורה פיסל הרבה חתולים, ולכן כל האזור מלא בחנויות קונצפט של חתולים – על כל דבר – בגדים, גרביים, נעלי בית, מזכרות ועוד. קצת רכישות למתנות...

מכיוון שביום שישי חלק מהמוזאונים פתוחים עד השעה 20:00, החלטנו לנצל זאת ובחרנו ללכת למוזאון אמנות נוסף בפארק אואנו בצפון טוקיו. כשהגענו אז הסתבר, שהתערוכה היחידה במוזאון היא תערוכה של ציירים אימפרסיוניסטיים, שראינו בלונדון לפני מספר שנים....

פקידת הקבלה הייתה נחמדה והראתה לנו באלבום, המספר על המוזאונים השונים וציינה איזה מהם פתוחים עד 20:00. לא היו הרבה אפשרויות – בחרנו ללכת למוזאון המדע והטבע. היה שקט מאוד שם. לא היו ילדים כמו שציפינו. בכלל כמעט שלא רואים ילדים ברחובות בשעות הערב. החושך יורד מוקדם כי אין ביפן שעון קיץ.

במוזאון המדע, בבניין שנראה עתיק ומעוצב יפה, התחלנו ב-2 סרטים קצרים בקולנוע 360 מעלות, שבהם צופים בעמידה. הסרטים כאילו מקיפים אותך. לא היה מהמם...התוכן היה מעניין – על מחקר הים העמוק ביפן ועל מחקר פנים כדור הארץ. המשכנו למוזאון עצמו עם דגש על החלק של יפן עצמה, כדי להתמקד במה שייחודי כאן.  היה גם חלק בינלאומי, אבל כבר היה מאוחר ורצינו לסיים אחרי יום ארוך.

יום שבת, ה-19 באוקטובר - טוקיו

התחלנו את היום במוזאון אדו טוקיו הגדול בצפון העיר, שבו מתוארים החיים בטוקיו, מתקופת אדו ועד היום. חלק מהתצוגות מעניין וחלק פחות. "נפלנו" על מופע של וירטואזיה – החזקת דברים בלי שייפלו...לא ברור הקשר למוזאון.

אחר הצהריים נסענו לאזור שינג'וקו – למקום, שבו יש עשרות פאבים קטנים בשטח מאוד קטן – הם היו עדיין סגורים, אבל היה ממה להתרשם בעיצוב שלהם מבחוץ. לידם היה מקדש נוסף שבו ביקרנו. חגגנו את הערב האחרון עם הילדים, שנאלצו לחזור לארץ לפנינו, באכילת פיצה, שמרכיבים לפי בחירה מבין הרבה אפשרויות כולל טבעוניות, ברשת שנקראת 800 מעלות.

 יום ראשון, ה-20 באוקטובר – טוקיו - ניקו

יום אחרון בטוקיו. נפרדנו מבעלת הבית KIEKO הנחמדה, שהכינה לנו מאצ'ה עם ממתק והדגימה לנו איך שותים אותו נכון. נתנה לנו לבחור מבין כל מיני מתנות קטנות, וגם אנחנו נתנו לה מתנות מישראל. התחפשנו בקימונו שבדירה בעזרתה ואמרנו שלום לדירה המקסימה...

יום ראשון בשבוע במרכז טוקיו – יותר נעים להסתובב בגינזה כי פחות עמוס. העמסנו את המזוודות בלוקרים בתחנת הרכבת בדרכנו לשוק פשפשים של יום ראשון, שהתקיים צמוד למבנה המיוחד של טוקיו אינטרנשיונל פורום. בניין הפורום הוא יצירת אדריכלות מודרנית מרשימה. שתיתי קפה בבית קפה בקומה התחתונה והצטרפתי לאחרים, שסקרו את השוק הגדול בקפידה. היו בו כל מיני חפצים יפניים ייחודיים במגוון רמות של מחירים. מצאנו 2 קעריות חרסינה מצוירות, שמצאו חן בעינינו, וארזו לנו אותן בקופסאות עץ "של פעם" כדי שיישמרו.

 הפסקת צהריים מהירה בסניף אחר של רשת הפיצות 800 מעלות, והמשכנו לעוד קצת הסתובבות בגינזה – ביקרנו בחנות מוג'י, שהוא בית כלבו גדול ואז נפרדנו מהילדים, שיצאו למסע של יומיים בדרכם חזרה לישראל. יצאנו אחר הצהריים ברכבת מטוקיו לניקו שבהרים. הדרך לקחה יותר מ-3 שעות. ברכבת עשינו הכרות עם נזיר יפני בודהיסטי, שחי כבר שנים רבות בארצות הברית. היה מעניין. הגענו לניקו בשמונה וחצי בערב. בתשע בערב אסף אותנו סקאוט, בעל האכסניה EARTH HOSTEL, שבה הזמנו חדר  מראש. היתרון בה הוא שהשהות כוללת הסעות לניקו וחזרה ממיקום האכסניה, בלב הטבע, ממש על גדות נהר שוצף.

 אנחנו היינו בטוחים, שהזמנו חדר פרטי באכסניה, אולם בשל טעות בהבנה בינינו הסתבר, שהוזמן עבורנו מקום בחדר מעונות משותף...היה כבר קרוב ל-10 בלילה ולגבי אותו לילה לא היה מה לעשות כי לא היה חדר פרטי פנוי...סקאוט מיד טיפל בשינוי ההזמנה לגבי 2 הלילות הנוספים במקום – קיבלנו חדר פרטי עם שירותים בתוך קרון רכבת לשעבר, שממוקם ממש על גדת הנהר...המקלחות עדיין משותפות בתוך אולם ענק, שנועלים אותו כשאתה נכנס.

העברנו את הלילה טוב מהצפוי בחדר המשותף – חדר גדול עם קירות נייר ענקיים ומיטות קומותיים רחבות. האווירה באכסניה נעימה מאוד. כולם מתחשבים זה בזה ונחמדים. כולם היו צעירים בהרבה מאתנו – חלקם היו זוגות וחלק מטיילים לבד.

 יום שני, ה-21 באוקטובר - ניקו

לפי התחזית היה אמור להיות יום יפה ולמחרת יום גשום, ולכן אחרי שקנינו את ה"פאס" לאוטובוסים באזור ניקו ב-3000 יין, המאפשר עלייה גבוה להרים, החלטנו לנסוע היום לחלק הגבוה ולטייל שם. כך עשינו ואכן היה יום טיול נפלא, מעונן עם פרצי שמש מדי פעם.

 היה מאוד חוויתי לטייל בטבע יפני ייחודי ולראות במציאות את העצים בעלי הענפים הרחבים שפונים לצדדים, מה שכל כך אופיינו לציורים יפניים ולתמונות משם, והעיקר – חווית שלכת מפעימה. העצים והאדמה בשלל צבעים צהובים – כתומים – אדומים ומספר פעמים פתאום התחיל "גשם" של עלים שנופלים עליך.

אגמים, נהר והרים גבוהים משתקפים יפה במים הצלולים. טיול הליכה בטבע, אולם המסלול קל וחלק מממנו הוא הליכה על גבי טיילות מעץ. בדרך פגשנו בעיקר יפנים רבים, וכולם מברכים אותך לשלום – קוניצ'יוואה.

ביקרנו במפלים חזקים ומרשימים, והשיא היה מפלי ריוזו המיוחדים, שהם בעצם שני מפלים, זה ליד זה, ששוצפים בעוז וממצים את היופי הייחודי בטבע של האזור.

 התחלנו מוקדם אז סיימנו בארבע וחשבנו שנספיק לאכול ראמן בניקו, שבה הכל נסגר מוקדם. אולם, הנסיעה לניקו הייתה בפקק גדול וארוך, ובמקום פחות משעה נמשכה שעתיים...בשש וחצי כבר היה השאטל חזרה להוסטל. קנינו קצת דברי מזון בחנות נוחות ולקחנו אתנו לאכסניה.

במקום הכרנו את ליסה, צעירה נחמדה מקליפורינה, שמטיילת ביפן בגפה. חלקנו אתה ארוחת ערב והתפתחה שיחה גם עם מטיילים אחרים, שהתעניינו בטיול שלנו ובדירה, שבה היינו בפרברי טוקיו. זוג מטיילים טבעונים, שחורשים את יפן כתרמילאים, התעניינו מאוד במסעדות הטבעוניות שבהן היינו. עוד זוג מעניין מאנגליה סיפרו לנו כי הם חיים בטוקיו כבר כמעט שנה. חיפשו לעשות משהו שמקדם אותם מבחינה כלכלית ומקצועית לפני שהם משתקעים ומביאים ילדים. 

נוצר זמן לשיחות עם השוהים האחרים באכסניה גם בשאטל הלוך וחזור...האנגלים סיפרו לנו כי הם מרוצים מזה שבטוקיו כל דבר שהם צריכים הוא במרחק הליכה קצר. עדיין אינם מבינים הרבה ממנהגי היפנים ולא ידעו להסביר מדוע, למרות שיגעון הניקיון של היפנים, עדיין ברוב השירותים ציבוריים אין סבון לידיים...

 יום שלישי, ה-22 באוקטובר – ניקו

לאור השינוי במזג האוויר, החלטנו שזה יהיה יום הטיול האחרון באזור ניקו, ולמחרת נצא ישר בבוקר לנגויה, שממנה אנו טסים ביום שלאחר מכן לישראל.

בבוקר מוקדם נסענו לראות את מפלי קוגן המרשימים בגשם. ירדנו במעלית המיוחדת שמביאה אותך למקום, שממנו רואים אותם מקרוב – מראה עוצמתי ונדיר. משם נסענו למקדשים של ניקו. חשבנו שנבקר רק ב-2-3 מקדשים וזה לא ייקח שעות רבות, אבל זה לקח הרבה זמן...גם בשל הגשמים וגם כי המקדשים מפוזרים בשטח גדול – ביקרנו במקדש ריאון-ג'י, במקדש סושו-גו ובמקדש טינטיאן. כל אחד ייחודי ושווה ביקור.

עלינו וירדנו המון מדרגות, חלצנו ונעלנו נעליים פעמים רבות, אולם היה שווה לראות את המגוון העשיר מאוד של העיצוב ואת ההשקעה המדהימה במקדשים אלו. יצא לנו גם להיות נוכחים בטקס שנערך בתוך מקדש וכלל הדלקת מדורה קטנה. לא הבנו על מה הטקס, אבל היה מעניין לראות.

הצטרפנו להסבר ביפנית לקבוצה על חפצים שונים באחד המקדשים וסיימנו את המסע לקראת שלוש בצהריים. למודי ניסיון הלכנו מוקדם לחפש מקום מתאים לאכול בו....הגענו למסעדת הראמן, אבל היה סגור כי הם עושים הפסקת צהריים.. מצאנו מסעדה ביתית מומלצת לטבעונים ע"י אתר HAPPY COW בשם DAKU. אכלנו בה קארי אודון – מרק ירקות עם אטריות מקרוני בישיבה נמוכה ליד שולחן יפני. נשאר לנו זמן להסתובבות בחנויות היפות בניקו השקטה. קנינו קצת "שמונצאס" וגם ביקרנו בסופרמרקט לרכישת מוצרים לארוחת ערב. כרגיל עגבניות הרבה יותר יקרות מפטריות....ארוחת ערב ועוד קצת פטפוטים עם שאר האורחים, מקלחות ולישון.

 יום רביעי, ה-23 באוקטובר – ניקו – טקנומה/נאגויה

יצאנו "כרגיל" בשאטל של שבע וחצי והגענו לתחנת ניקו לפני שמונה בבוקר. קנינו את שילוב הרכבות הכי מהיר לעיר טקנומה, שליד נמל התעופה של נגויה, שבה נמצא המלון שלנו. הגענו למלון בשעה שתיים וחצי, אחרי הרבה החלפות וקצת טעויות, דווקא ברכבות הפנימיות באזור נגויה. המלון  SPRING SUNNY HOTELנראה שגרתי, אולם קיבלנו חדר נעים בסגנון מסורתי עם מחצלות טאטאמי ו"אונסן" במלון.

בהמשך לבירור שעשינו שהעלה כי טקנומה הייתה בעברה הרחוק אחת מבירות הקדרות החשובות של יפן, יצאנו לאזור העתיק של העיר כדי להספיק לחוות את שביל הקדרות התיירותי. ידענו כי האתרים של הקדרים אמורים להיות פתוחים רק עד חמש בערב.

המקום היה מיוחד – שימור מדהים של בתי עץ עתיקים, מי יודע עד כמה עתיקים, האזור מלא בקישוטי קרמיקה ובדרכים שונות של מחזור קרמיקה, כמו הרבה שבילים וגדרות עשויים מצינורות קרמיים, ששימשו בעבר להולכת נוזלים. עוברים רגלית לפי תחנות בסדנאות עבודה של קדרים במגוון גדול של סגנונות, וכן מבקרים בחנויות שונות, המציעות כלים וקישוטים מקרמיקה. שוטטנו עד שירד הערב, קנינו קצת מזכרות ונהנינו מאוד מההזדמנות לחוויה זו, שהגענו אליה רק כי מזג האוויר בניקו נעשה גשום...

 חיפשנו מקום לאכול ומצאנו דרך HAPPY COW מקום ידידותי לצמחונים בשם COCA. היה טעים. כללית העיר נראתה "מתה", אולם לצורך השלמת מתנות הגענו רגלית לקניון קרוב די גדול בשם AEM. בסך הכל היה גם נחמד להסתובב בו. די שקט. קנינו מתנות בחנות נחמדה של רשת בשם WABI-SABI. זכינו לחוות את האריזה המוקפדת של כל מתנה, כולל שיתופנו בבחירת נייר אריזה תואם לכל מתנה, וקיבלנו "התנצלות" מהמוכרת שהדבר לוקח הרבה זמן.

סיימנו את היום ואת טיולנו המרחיב אופקים ביפן המפתיעה בהתרעננות ב"אונסן" של המלון, הפתוח עד חצות.

...האונסן של הגברים היה הרבה יותר גדול מזה של הנשים. כולם נכנסים עירומים. היפנים מבלים יותר זמן בהתקלחות שלפני הכניסה לבריכת האונסן מאשר בבריכה עצמה. לא היו כמעט אנשים. הבריכה גדולה ומרווחת כך שלא הייתה הרגשת מבוכה כי כולם בעירום. המים חמים עם תוספת שמנים ומינרלים, בעדינות...וברזים שמזליפים עליך מים.

 יום חמישי, ה-24 באוקטובר

התעוררנו עם הזריחה וראינו אותה מעל לים מחדרנו בקומה ה-15 של המלון. יצאנו בנסיעה קצרה של 2 תחנות לשדה התעופה של נגויה, שנבנה כאי בים. תהליך הצ'ק אין בשדה היה מהיר וקל. השלמנו מעט קניות בדיוטי פרי והחלפנו כסף יפני מיותר לשטרות יורו ואז לטיסה  - מנגויה לפרנקפורט ומשם לישראל.