כבר שלושה ימים לא כתבתי ולא היה אינטרנט. עד עכשיו כתבתי יומן ומכתבים והם היו נפרדים, אבל לאור התגובות האוהדות לשני דפי היומן שנשלחו בשלמותם אני אשלח את היומן.
ביום ראשון היינו בים, לש' זו ממש חוויה חדשה לצאת עם כולנו, ואחרי חצי שעה בערך, טבילה ובזמן שהילדים בונים ארמון בחול הוא אומר-יאללה? היום היינו קצת יותר זמן ואני מניחה שייקח לו זמן להסתגל. עוד דבר שאנחנו עושים כאן ביחד ולא היינו עושים בבית - זה לאכול ביחד סביב שולחן. משימה לא פשוטה בכלל לביצוע עם שני ילדים שרוצים כל היום לאכול אורז עם קטשופ ולא משנה מה נמצא מולם. בימים האחרונים אן מכינה אטריות עם חביתה והם אוכלים גם את זה. לפי התגובות הבנת שאני כותבת הרבה על אוכל – אני אשתדל להרחיב בדברים אחרים אבל זו הדרך הישירה הראשונה שלי להכיר ולהתנסות. אתמול בבוקר ירד גשם ואני הרגשתי (בפעם הראשונה אני חייבת לציין) מצוקה ורצון לצאת מהבית ולהתרחק גם מהילדים. ביומיים האחרונים אני כול הזמן חושבת וגם ש' על אמצעי תחבורה שאתו נוכל לטייל באזורים הכפריים שאמורים להיות מדהימים ולא נתקלים בהם כשנוסעים באוטובוס. אם היה לי אומץ הייתי מרכיבה את כל המשפחה על אופנוע כמו שעושים כאן, אבל אין לי. ש' חושב שלקנות טוק טוק זה רעיון מצוין כי הנסיעה היא חוויתית וזה גם עסק – אני, נהגת טוק טוק....בקיצור- יצא בסוף שנסעתי עם הילדים לשוק. וואו וואו איזה שוק. קניתי לילדים מכנסיים צבעוניים ושמתי עין על חולצות הוואי קטנות. בשוק יש כל מיני חלקים – בסטות של שקי אורז, חנויות בגדים, קוסמטיקאיות וספריות, ירקות עם כל מיני שורשים ועלים שאנחנו לא מכירים, דגים, ששם נועם ועומרי הלכו עם יד על האף ולא הפסיקו להסתכל. נועם כל הזמן מבקש שאני אקנה לו דג כזה ודג כזה כאילו זה צעצוע ואני מסבירה לו שזה דג מת. בסטות של בשר, ותכשיטים, ובדים ועל ידם חייטים עם בדים של חתונות, והמון בסטות של מזון מהיר – שבלולים, מאפים, בננה מטוגנת מצופה באורז (טעים), עוגות סולת, דגים וכו'. נשים שהולכות עם מגשים על הראש ובתוך כל זה כל דוכן נראה כמו הבית שלהם עם ערסל קטן שבו רואים את המוכרת או הילד שלה תופסים תנומה או אוכלים (הם כל הזמן אוכלים ורזים כאן כולם כמובן). כשאני עוברת עם שלושת הילדים מתחילות התלחשויות בים הדוכנים וכולם מגיעים ועוצרים אותי ותופסים את עומרי (הוא גם נשך אישה אחת שתפסה אותו). את נועם לא יתפסו ויצבטו כי הוא כבר גדול ומכבדים אותו, אבל עומרי מקבל המון תשומת לב שהוא לא רגיל לה. בקשר לטבחית אן – אני לא בטוחה שהיא עדיין ממצה את יכולות הבישול הקמריות שלה בגלל שאנחנו מביאים לה את המוצרים. אתמול למשל, היא הכינה דג וצ'יפס. אנחנו צריכים להתחיל להעז ולהביא דברים שאנחנו לא מכירים ונראה מה היא תעשה איתם. ש' הביא לה תפו"א ומעין בטטה והיא טיגנה אותם בפרוסות וטבלה אותם בסוכר. אתמול אני והילדים היינו בבית שלה, היא גרה יחד עם אחותה וילדיה ולא ממש הבנתי מי עוד ויש להם חנות מכולת. אירחו אותנו מאוד יפה, נתנו לילדים סוכריות וקולה והדליקו להם טלוויזיה. כולם כאן מבלים רוב הזמן בחדר הפתוח הסמוך לרחוב. את המכוניות והטוסטוסים לא משאירים בחוץ אלא בחניה בתוך הבית ואם אין - אז בסלון. הגענו למסקנה שאנחנו גרים בשכונה די אמידה, לרוב האנשים כאן יש מכונית ואופנוע. ביום ראשון כשהילדים לא הלכו לבית הספר ושיחקו בחצר הבניין, לקחתי את נועם ועומרי אליהם והם כאילו שיחקו ביחד. זו היתה התחלה וש' עשה לי פרצופים שאני מחברת ביניהם בצורה מאולצת. נו, מה? בחצר של הבניין שלהם יש בריכת דגים ומקדשון קטן לבודהה, כמו בכל בית. אתמול הם כבר חזרו לבית הספר. הם הולכים בבוקר וחוזרים באחת עשרה למנוחת צהריים ובאחת ההסעה באה שוב לקחת אותם. בחצר הבניין ההוא יש לוח מחיק וחשבנו שהוא למשחק אבל אתמול כל אחר הצהריים ישבו שם הילדים לשיעורי חיזוק לאחר בית הספר עם מורים פרטיים.
היום בבוקר היינו בים והילדים מצאו סרטני נזיר בתוך הקונכיות שלהם. חזרנו מהים ואחרי חצי שעה החל לרדת כזה גשם – לא להאמין איזה כמויות ובאיזו פתאומיות. בבוקר נועם הכריז שהוא הולך לאכול והלך לבדו לשולחן ארוחת הבוקר ואכל מאוד יפה, אחר כך גם עומרי הצטרף אבל בכל פעם שאיש הקרח מנסר הוא רץ מהר הביתה. לפני יומיים ש' ביקר להצטרף למשחק הקלפים של הבנות והם סירבו, אבל אתמול הן הסכימו והוא הלך בפרצוף יהיר של שחקן פוקר ממולח וחזר אחרי כמה דקות לאחר שהפסיד דולר ואמר שלדעתו הם כולן עשו עליו קומבינה.
עוד משהו שרציתי לכתוב? אה – ש' ביקש לפרסם מבצע: שכל הפנייה מבני המשפחה לצימר לסופשבוע מזכה בשבוע אירוח בקמבודיה! ועכשיו ברצינות - בני משפחה וחברים אהובים, אנחנו צריכים שתפנו ותשווקו את הצימר...אז אולי אוכל להפוך לנהגת טוק טוק!
