רומא – מדריך למטייל:

תחבורה:

רכבת אקספרס (Leonardo Express) –

נסיעה משדה התעופה - הדרך המקובלת. רכבת האקספרס, הנקראת גם לאונרדו, יוצאת משדה התעופה לתחנת הרכבת הראשית ברומא טרמיני ללא עצירת ביניים (וכמובן גם בכיוון השני). הרכבת פועלת מ-6:00 עד 23:00 כל יום. הרכבת יוצאת משדה התעופה כל חצי שעה ב-05: וב35: (מתחנת טרמיני לכיוון שדה התעופה היא יוצאת בדקות 22: וב-52:). משך הנסיעה כ-30 דקות והמחיר 11 יורו למבוגר וחינם לילד מתחת לגיל 12 בהצגת תעודה ובליווי מבוגר. אמצעי זה נח במיוחד למי שמגיע למספר קטן של ימים ויש לו מזוודה עם גלגלים. כשיורדים מהרכבת יש הליכה של מספר דקות בתוך תחנת הרכבת, ואחר כך אפשר לקחת אוטובוס, מטרו או מונית.

יש מספר סוגי כרטיסים:

· B.I.T. - כרטיס חד פעמי – עלותו 1 יורו. טוב לנסיעה אחת במטרו, או ל-75 דקות נסיעה באוטובוסים.

· B.I.G. - כרטיס יומי – עלותו 4 יורו. טוב לנסיעה במשך כל היום ללא הגבלה במטרו או באוטובוסים ברחבי רומא.

· B.T.I. - כרטיס תיירים ל- 3 ימים – עלותו 11 יורו. טוב לנסיעה במשך 3 ימים ללא הגבלה במטרו או באוטובוסים ברחבי רומא.

· C.I.S. - כרטיס שבועי – עלותו 16 יורו. טוב לנסיעה במשך שבוע ימים ללא הגבלה במטרו או באוטובוסים ברחבי רומא – הכרטיס הוא אישי ולא ניתן להעברה.

מטרו:

ברומא יש 2 קווי מטרו מטרו A, המסומן בצבע אדום, ומטרו B בצבע כחול. הקווים מצטלבים רק בתחנה אחת, בתחנת הרכבת הראשית טרמיני (Termini). כל 5 עד 7 דקות עוברת רכבת, כך שאם פיספסתם אחת, לא נורא תבוא אחרת. הרכבות עמוסות מאד, במיוחד בשעות הבוקר ובשעות אחה"צ. בכניסה לכל מטרו חייבים להחתים את הכרטיס. כל הכניסות למטרו מסומנות באות M וקל מאד לראותם. בכל כניסה למטרו תלויה רשימת התחנות, כאשר שמות התחנות שהרכבת כבר עברה בהן, כתובות בכתב בהיר, והתחנות שהרכבת נוסעת אליהן מסומנות בכתב בולט. בראש הטבלה רשומה התחנה הסופית של הרכבת, בכדי לציין את כיוון הנסיעה. הרכבת פועלת משעה 05:30 בבוקר ועד 23:30. בשבת עד 00:30. פרטים מלאים באתר המטרו.

כמה תחנות חשובות:

· המדרגות הספרדיות – רכבת A תחנה Spagna

· הקולוסאום – רכבת B תחנה Colosseum

· כנסיית סאן פיטרו – רכבת A תחנה Ottaviano-San Pietro

· מוזיאון הוותיקן – רכבת A תחנה Cipro-Musei Vaticani

· פיאצה פופולו תחילת רחוב קורסו – רכבת A תחנה Flaminio

· קניון Eroma2 – רכבת B תחנה EUR Palasport ומשם אוטובוס 777

· קטקומבות – רכבת A תחנה Colli Albani ומשם אוטובוס

אוטובוסים וחשמליות

ברומא יש עשרות קווי אוטובוסים. כל כמה עשרות מטרים אפשר לראות תחנות אוטובוסים, בזכותם ובזכות שאר אמצעי התחבורה הציבוריים קל מאד להגיע ממקום למקום בעיר הגדולה. האוטובוסים פעילים מ-05:30 בבוקר ועד לחצות. בנוסף, יש מספר קווי אוטובוסים הפעילים בלילה עד הבוקר. חשוב ביותר – חייבים להצטייד בכרטיס נסיעה תקף לפני שעולים לאוטובוס. אין אפשרות לרכוש כרטיס באוטובוס. תחנות האוטובוס מאד ברורות וקלות לזיהוי במיוחד בגלל החלק העליון המעוגל. על כל שלט תמצאו למעלה את שם התחנה ואת מספר הקו, ומתחתיו - רשימת תחנות כאשר לצידן מופיע מפעם לפעם סימון המתאר מפגש עם המטרו. התחנה המרכזית היא, איך לא, תחנת הרכבת טרמיני.

להלן רשימה של קווים חשובים:

· קו 40 אקספרס – עובר בין הוותיקן, ללארגו ארגנטינה (נקודת אמצע בין נבונה, קמפו-דה-פיורי, ופנטאון), לפיאצה ונציה, ולטרמיני.

· קו 81 העובר בין מספר מוקדי תיירות – וותיקן, מדרגות ספרדיות, טרווי, פיאצה ונציה וקולוסאום.

· קו 175 – קולוסאום, פיאצה ונציה, טרווי, פיאצה ברניני וטרמיני.

· קו 116 (מיניבוס) – נע במרכז רומא מגלריה בורגזי דרך המדרגות הספרדיות, טרווי והפנטאון.

· קו 115 (מיניבוס) –נע בתוך הסימטאות המרוצפות של טרסטברה (Trastevere) ומגיע עד לגבעות הצופות על רומא.

לאופניים יש באחרונה חידוש מרענן. ברחבי העיר מוצבות עמדות עם אופניים בבעלות חברת האוטובוסים ATAC וניתן לשכור אופניים לפי שעה. אפשר להחזיר את האופניים לכל עמדה אחרת בעיר.השימוש הוא יומי ובכל יום יש להחזיר את האופניים. רוכשים כרטיס שימוש הנטען בכסף בעזרת כרטיס אשראי. סכום מינימלי 5 יורו. איבוד אופניים עולה 250 יורו. המחיר לשעה הוא יורו בקפיצות של חצאי שעה. אפשר לרכוש כרטיס אופניים בתחנה המרכזית טרמיני, ליד המדרגות הספרדיות וביציאה מהמטרוA בתחנה Lepanto. עמדות אופניים ניתן למצוא במקומות המרכזיים בעיר. להלן כמה מהמקומות בעיר בהן ניתן למצוא עמדות אופניים:

· פיאצה פופולו

· פיאצה ונציה

· פיאצה נבונה

· המדרגות הספרדיות

· פנתאון

· קמפו דה פיורי

· ובמקומות מרכזיים נוספים.

רומא פס – כרטיס ל-3 ימים. טוב לנסיעה במשך 3 ימים ללא הגבלה במטרו או באוטובוסים ברחבי רומא וכן כניסה ל-2 אתרים ( קוליסאום ו) –קונים אותו בתחנת Termini. אם אתם ניצבים מול התחנה כשתחנת האוטובוסים המרכזית מאחוריכם, אז לשכת התירות נמצאת בתוך התחנה בצידה הימני (רציפי הרכבות משמאלכם.

מלון מומלץ – טוונטיוואן (Twentyone Hotel) הינו מלון בוטיק מודרני, השוכן ברחוב ויה קולה די ריאנצו (Via Cola di Rienzo 23), שהינו אחד מרחובות הקניות הטובים ביותר ברומא (Rome). טירת סנט'אנגלו (Castel Sant'Angelo) ומרכזה ההיסטורי של העיר נמצאים במרחק של 10 דקות הליכה נעימה מהמלון. החדרים הינם אולטרה מודרניים.

מסלול הטיול:

יום ב – 16.4:


איך להגיע לוותיקן?
מטרו: קו B לתחנת Ottaviano
אוטובוס: קווים 81,49,32,23,64,492,991
 חשמלית: קו 19 לכיכר Risorgimento

מדינת הוותיקן-מבוא

את הסיור בוותיקן כדאי להתחיל בביקור במוזיאוני הוותיקן, לפני שהם מתמלאים במבקרים לקראת שעות הצהריים. נתחיל את סיורנו ליד תחנת המטרו, הממוקמת כמה מאות מטרים מצפון לוותיקן, ונצעד אל עבר הכניסה אל המוזיאון. בינתיים, נאזין להסבר על מדינת הוותיקן. ברוכים הבאים למרכז החשוב ביותר של הנצרות הקתולית בעולם. הוותיקן מסמל את המקום בו נשפט פטרוס הקדוש, ובו גם נקבר, לאחר צליבתו. מאז, זהו מקום מושבם של כל האפיפיורים שירשו את פטרוס, וההחלטות שהתקבלו כאן עיצבו את פניה של אירופה ואת גורלה במשך מאות שנים. מדינת הוותיקן היא המדינה העצמאית הקטנה ביותר בעולם. היא מתפרסת על שטח מזערי של 3 ק"מ מרובעים, ומוקפת בָּעיר מכל צידיה. אוכלוסייתה מונה כ-800 נפש, בהם האפיפיור, אנשי הכמורה והנזירות , וכ-100 חיילי המשמר השוויצרי אותם תוכלו לזהת בקלות בשל המדים הצבעוניים שלהם המזכירים יותר ליצני חצר מאשר שומרים. מעמדה כמדינה עצמאית ניתן לוותיקן בשנת 1929. לכבוד מתן העצמאות למדינת הוותיקן נבנתה הדרך החדשה הרחבה היוצאת מכיכר סן פייטרו אל עבר הטיבר ועוברת דרך קסטל סנט-אנג'לו בה נלך. בוותיקן שוכנת כנסיית פטרוס הקדוש, מוזיאוני הוותיקן, משרדי המדינה וגנים יפיפיים. הבזיליקה הגדולה של פטרוס הקדוש מושכת אליה מיליוני מבקרים מכל רחבי העולם הנוצרי. המוזיאונים אוצרים אוסף נדיר וייחודי בעושר ובגיוונו של אמנות ופיסול קלאסיים מתקופות שונות, אך גולת הכותרת שלהם היא חדרי רפאל הנפלאים, והקפלה הסיסטינית של מיכאלנג'לו. אל תוותרו על ביקור במוזיאון הוותיקן. אפשר להזמין מראש כרטיסים באינטרנט וכך לדלג על התור הארוך, או להגיע מוקדם בבוקר ולעמוד בתור יותר קצר. בתוך המוזיאון ניתן לקבל מדריכים קוליים או כתובים לתערוכות השונות. מומלץ לפנות לפחות שעתיים לטיול במוזיאון העשיר. לאחר שנצא מן המוזיאון, נלך אל כיכר סן-פייטרו הרחבה דרך ויה די פוֹרטַה אנג'ליקה.

מוזיאון הוותיקן (Musei Vaticani)

מוזיאון הוותיקן הוקם במאה ה-16 על ידי האפיפיור יוליוס השני. המוזיאון אשר נמצא בקרית הוותיקן הוא בעצם מתחם של מספר מוזיאוני אמנות ופיסול, המציגים חלק מאוספי הוותיקן והכנסייה הקתולית.
בין שלל המוצגים בחדרי המוזיאון השונים, נמצאים בו גם:
הקפלה הסיסטינית - אל הקפלה הסיסטינית מגיעים לאחר מעבר במערכת ארוכה של מעברים חד כיווניים, מסדרונות וחדרים. בקפלה אי אפשר שלא להתרגש ושלא להתפעל ממעל 600 הציורים המדהימים פרי ידו של מיכלאנג'לו המתארים סצינות מדהימות מהתנ"ך.
 חדרי רפאל - לפני שמגיעים אל הקפלה הסיסטינית ניתן לבקר בחדרי רפאל. האמן הצעיר רפאל נבחר ע"י האפיפיור יוליוס ה-2 בשנת 1508 לקשט את קירות דירתו בת הארבעה חדרים (שלושה קטנים ואחד גדול) בקומה העליונה של ארמון הוותיקן. בחדרים ניתן להתרשם מ- 13 הקשתות שיוצרות אזור באורך 65 מטרים וברוחב 4 מטרים וכן מ- 52 הציורים המצוירים על התקרות.

כיכר סן פייטרו

יכנס אל הרחבה הגדולה של כיכר פטרוס הקדוש דרך שדרות העמודים הגדולים המקיפים אותה. לעינינו יתגלה המראה המונומנטאלי של הבזיליקה הגדולה והכיכר המרשימה המשתרעת לפניה. הכיכר הרחבה והיפה הוא מקום מצוין לנוח ולספוג את יופייה וקסמה של רומא, ואת הגיוון הרב של המטיילים. זהו המקום הקדוש והחשוב ביותר למאמינים הנוצרים ברחבי העולם. הכיכר היפה שלפנינו היא חדשה יחסית ועוצבה על ידי פסל ואדריכל הבארוק, לורנצו ברניני [Lorenzo Bernini], בהזמנתו של האפיפיור אוּרבָּן [Urban] השמיני. הכיכר נועדה להעניק חזית מרשימה לבזיליקה החשובה ביותר בנצרות הקתולית, שעברה גם היא שיפוצים נרחבים לאורך המאות ה-16 וה-17. במרכז הכיכר האליפטית הרחבה ניצב אובליסק מצרי עתיק, שהרמתו נמשכה שלושה עשר חודשים. על הכיכר הרחבה סוגרות משני הצדדים אכסדרות העמודים שבראשן פסלים של אפיפיורים וקדושים נוצרים במימדים טבעיים. משני צידי הכיכר מזרקות תאומות, גם הן בעיצובו של ברניני. הכיכר הרחבה נועדה לפאר את המראה היפה של הבזיליקה המחודשת, אך היא נועדה גם לאפשר לקהל מאמינים גדול במיוחד להצטופף כאן על מנת להאזין לדרשות האפיפיור. התחנה הבאה שלנו היא הבזיליקה של סן-פייטרו. נחצה את הכיכר, ונעלה במדרגות שמימין לרחבה המובילות אל הבזיליקה. הכניסה חינם, אך העלייה אל הגג כרוכה בתשלום נוסף.

בזיליקת סן-פייטרו

לאחר שעברנו את הבדיקה הביטחונית ונכנסנו אל מתחם הבזיליקה נפנה ראשית שמאלה וניכנס אל חלל הבזיליקה. שם נאזין להסבר שלאחר הצליל. * בזיליקת סן-פייטרו היא אחת מיצירות האדריכלות החשובות ביותר ברומא. בנייתה ארכה כמאה שנים, והיא אחת מהכנסיות הגדולות ביותר בעולם. אמנים, פסלים ואדריכלים הועסקו בהקמתה ובעיטורה, ביניהם מיכאלאנג'לו, שתכנן גם את הכיפה העצומה, לורנצו ברניני, ברמנטה מדראנו ואחרים. בכניסה לבזיליקה בצד ימין מוצב אחד מפסליו החשובים והיפים ביותר של מיכאלנג'לו - "הפייטה", ובעברית - קינה. הפסל מתאר את מריה, אוחזת בידיה את גופת בנה המת לאחר שהורד מהצלב. זהו פסל נפלא ועדין באנושיותו, הרגש העז מובע דרך הדמויות, הבעות פניהן ותנוחת גופן הדרמטית, והוא מסמל את פסגת פיסול הרנסאנס המאוחר. מיכאלאנג'לו, שחי בין השנים 1475-1564 נודע כאחד הפסלים הגדולים של הרנסנס. הוא הכשיר את עצמו עוד מילדות אצל גדולי האמנים בפירנצה, וגם למד אנטומיה על מנת לייצג את הגוף האנושי בצורה הטובה ביותר בציוריו ופסליו. את הפסל הנפלא הזה, בו דמויות השיש נראות ממש בשר ודם יצר מיכאלנג'לו כשהיה בן 25 בלבד. נסייר בחללי הבזיליקה ונתרשם מן הפסיפסים המרהיבים המעטרים את קירותיה ומעשרות הפסלים והציורים שבה. מתחת לבזיליקה נמצאת קריפטה – קומת קבורה רחבת ידיים, בה קבורים רב האפיפיורים מההיסטוריה של רומא. לאחר הסיור ברחבי הבזיליקה הגדולה תוכלו לעלות אל ראש הכיפה ולצאת אל הגג הגבוה המשקיף על העיר. העלייה אל הכיפה היא מהתור שמימין לבזיליקה, על פניו חלפנו בכניסה. עלייה אל הגג כרוכה בתשלום, ואם תרצו להשתמש במעלית שתביא אתכם לחצי הדרך תשלמו מעט יותר. שימו לב שגם לאחר המעלית תצטרכו לעלות ב-350 מדרגות נוספות על מנת להגיע אל ראש הכיפה. זוהי חוויה מאתגרת אך מתגמלת – מהגג יישקף לעינינו נוף נפלא של העיר כולה, ושל גני הוותיקן אותם ניתן ראות רק מכאן.

פיאציה דל פופולו

בין שכונת פינצ'יו המהודרת ונהר הטיבר, שוכנת פיאצה דל פופולו, היא כיכר העם. זוהי קרחת עירונית עשירה הממוקמת ליד שער החומה הרומית העתיקה, ומזמנת לנו נקודת פתיחה מצוינת לטיולנו. התבוננו לכיוון שער האבן שבקצה הצפוני של הכיכר. בעת העתיקה, היה השער פתח הכניסה אל העיר, ועברה בו הדרך הראשית אשר חיברה את רומא אל נמליה בים האדריאתי. את החומה והשער בנה לראשונה הקיסר אורליאנוסבראשית ימי הביניים על מנת להגן על העיר שהותקפה על ידי הברברים. לאורך ימי הביניים שימשה הכיכר מרכז חברתי ופוליטי בעיר, ובה נערכו משחקים וירידים וגם הוצאות להורג. במרכז הכיכר עמדה מזרקה ציבורית, ששימשה לרחצה ולכביסה לכל תושבי האזור. מאז המאה ה-16 החלה לעבור הכיכר העממית שינויים ושיפוצים, ובמשך יותר מ-200 שנה הוזמנו אדריכלים שונים לנקות, להגדיל ולפאר את הרחבה. האדריכל פונטנה , אשר את טביעת ידו נראה בכל רחבי רומא, החליף את המזרקה הישנה באובליסק המצרי, השני בגובהו ובעתיקותו בכל רומא. וואלאדיר פתח וניקה את הרחבה הגדולה ועיצב אותה מחדש כפי שהיא נראית היום. לחתימת עבודות השיפוץ, הובאו לכיכר שתי המזרקות היפות שבשני צידיה, האחת מתארת את נפטון, והשנייה את האלה רומא. הכיכר חוברה גם אל גני בורגזה שבגבעה שמעליה באמצעות מדרגות מתפתלות. בכיכר זו ניתן לראות את מפעל הבניה האחרון של האפיפיורים ברומא. היא משקפת את תרומתם ליופי והזוהר של העיר. בקצה הצפון-מזרחי של הכיכר, ממש ליד המדרגות העולות לגן, ניצב מוזיאון קטן המציג את המצאותיו של לאונרדו דה-וינצ'י. הביקור מומלץ למי שמתעניין בטכנולוגיה היסטורית ובדמות האגדית של גדול אנשי הרנסאנס האיטלקי (הכניסה בתשלום). אם תרצו, תוכלו לעלות במדרגות ובשביל המתפתל עד למרפסת גדולה המשקיפה על הכיכר ועל מערב העיר. ממנה ניתן להבחין בקלות בכיפה העצומה של בזיליקת סן פייטרו שבוותיקן, וגם לזהות כמה מהצריחים והכיפות של המרכז ההיסטורי של העיר בהם נבקר.

תחבורה ציבורית: מטרו: קו A לתחנת Flaminio

כנסיית סנטה מריה דל פופולו

כנסיית "מריה הקדושה של העם" עמדה כאן הרבה לפני שנוסדה הכיכר הרחבה. היא נבנתה בשנת 1099 על ידי האפיפיור פסקל השני אשר ביקש לפתור בעיה בלתי שגרתית. על פי האגדה קברו של נירון, הקיסר המטורף של רומא העתיקה, נמצא מתחת לכנסייה בשורשי עץ, ורוחו המקוללת המשיכה לרדוף את הנוצרים. במאה ה-11 הוחלט לעקור את העץ, ולסלק את רוחו הטורדנית של נירון שהציקה לתושבי העיר. במקום העץ העקור הוקמה כנסייה לכבודה של מריה. עם השנים הכנסייה גדלה והתעשרה, ועשירי העיר הקימו בתוכה קפלות – תאי תפילה וזיכרון לבני משפחתם, והזמינו את גדולי הציירים לעטר את קירותיהן. ברומא, אין צורך לבקר רק במוזיאונים כדי ליהנות מאמנות יפה. אפשר ללכת לטייל, ולהיתקל במקרה ביצירת מופת. זו ההפתעה המצפה למבקרים בכנסייה זו. הכנסייה עשירה ביצירות אמנות של אמני הרנסאנס והבארוק. ההשקעה הרבה של עשירי העיר הפכה כנסייה זו לאחד מאוספי האמנות הבולטים בעיר. בכניסה לכנסייה ניצב בדרך כלל תרשים עם שמות האמנים האחראים ליצירות. נלך אל הקפלה שבקצה הכנסייה, משמאל למזבח. על שני קירות הקפלה, ניצבות זו מול זו שתי יצירות של קאראווג'יו, אבי הבארוק האיטלקי. קארוואג'יו נתן לסצנות דתיות ולדמויות תנ"כיות פירוש ריאליסטי ועממי, וציוריו מאופיינים באור וחושך עזים היוצרים דרמה האהודה על האמן. הציור מימין, "הצליבה של פטרוס", מתאר את צליבתו של האפיפיור הנוצרי הראשון. התבוננו היטב בציור. תוכלו להבחין בכפות רגליו היחפות המלוכלכות של פטרוס, ובחולצתו השמוטה. בציור שמשמאל, "הצלת פאולוס" מתואר הנס של פאולוס שבעקבותיו החליט להתנצר. בתמונה הסוס כמעט ודורס את הגיבור שניצל בנס, והדרמה הדתית בציורים מועצמת דרך הבעות פנים רגשיות ומחוות גופניות מוגזמות. קארוואג'יו השתמש בדוגמנים חיים וצייר את הקדושים בדמותם של אנשים אמיתיים. הוא הציג אותם כפשוטי העם, בניגוד לרוב אמני הרנסאנס שציירו את קדושיהם יפים ומהודרים. קארוואג'יו היה צעיר זועם, שנטה להסתבך בקטטות רחוב ושמו נזכר פעמים רבות ברישומי המשטרה על תקיפות אלימות, תגרות מול שוטרים באשמת ברצח. מומלץ גם לגשת לראות את ציור הבתולה הנפלא של קאראצ'יו, ואל תשכחו להרים מבט ולהתבונן גם בעיטורי הכיפה הגדולה מעשה ידיו של רפאל. בין הפסלים השונים בקפלות ניצבות גם יצירותיהם של ברניני ואנדראה ברניו.

פארק וילה בורגזה (Villa Borghese)

הפארק העירוני הגדול, פארק וילה בורגזה, אשר ברומא, נקרא על שם האפיפיור בורגזה שבנה את הוילה שבמקום והגן שסביבה כמתנה למשפחתו בשנים 1613-1616.
הפארק הוא רכוש המדינה משנת 1902.
 זהו הגן הציבורי השני בגודלו ברומא אחרי וילה דוריה פמפילי.
פארק בורגזה מציע למטיילים חוויה נפלאה ואפשרות מצוינת לטיול בשביליו ומנוחה בפינות הרגועות שבו.
זהו אחד ממקומות הטיול המפורסמים ברומא.
המקום מתאים מאוד לבילוי עם ילדים שכן אפשר לרכב בו על סוסי פוני, לשוט בסירות, לשכור אופניים, להאכיל ברווזים ועוד.
 בפארק ניתן להנות מ:

· אגם מלאכותי

· מדשאות

· פסלים ומזרקות

· חורשות

· גנים

· גלריות

· וילת בורגזה המפוארת

· מקדשים קטנים כמו אלו שביוון העתיקה

· גן החיות של רומא

כמו כן בפארק שלושה מוזיאונים ידועים:

· מוזיאון וגלריה וילה בורגזה

· מוזיאון וילה ג`וליה

· המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית

כתובת:
Villa Borghese
איך להגיע לפארק וילה בורגזה?
אוטובוסים ישירים – 88, 95, 490, 495, 49
אוטובוסים שעוצרים בקרבת הפארק - 910, 52, 53, 628, 926, 223, 217
מטרו – קו A, תחנת Flaminio או Spagna
 בכיכר ספרד (Piazza di Spagna) עולים במדרגות והולכים ברחוב פינצ'יאנה (Via di Porta Pinciana) עד שמגיעים לכניסה לפארק ליד רח' ונטו (Via Vitt. Veneto) בשער פינצ'יאנה.

פיאצה אספניה והמדרגות הספרדיות

פיאצה די ספאנייה - כיכר לא גדולה הניצבת למרגלותיו של גרם מדרגות אדיר ויפיפה הנקראת על שם השגרירות הספרדית היושבת בסמוך לה. התבוננו במזרקה שבמרכז הכיכר: "הברקאציה"שבנה הפסל פייטרו ברניני, אביו של הפסל הנודע לורנצו ברניני, במאה ה-17. למזרקה צורת ספינה השקועה במים, ועליה דבורים המסמלות את משפחת בָּרבֶּריני, פטרונית חשובה לאמנות הרנסאנס באיטליה, אשר מימנה את בניית המזרקה. המדרגות נבנו במאה ה-18 על מנת לקשר בין שגרירות ספרד לכנסיית סנטה מריה דל טריניטה שבמעלה הגבעה. במשך מאות שנים נהגו להגיע לפיאצה משוררים, סופרים ואמנים רבים, והמדרגות שימשו להם מקום מפגש, והיו למרכז הבוהמה והאינטליגנציה של רומא. כיום משמשות המדרגות את מאות המבקרים הפוקדים את הכיכר היפה. בימים של חג מכסה העירייה את המדרגות בשלל עציצים פורחים ומעלה המדרגות הופך לגן ססגוני. לעיתים אף נערכות במדרגות ובפיאצה תצוגות אופנה. מצדן הימני של המדרגות התגוררו המשוררים האנגלים קיטס ושלי אשר ברחו מארצם הקרה כדי לחפש אהבה ובחרו לחיות באווירה הרומנטית של רומא. קיטס מת ברומא וביתו הפך למוזיאון, בו מוצג אוסף ייחודי של ספרות ושירה רומנטית מסוף המאה ה-19. הכניסה בתשלום. תוכלו לעלות במדרגות ולהשקיף על הנוף המרהיב של המרכז העתיק. בראש המדרגות עומדת כנסיית טריניטה דיי מונטי לאחר שנתרשם מיופייה של הכיכר, נפנה אל יעדנו הבא – פונטנה די טרווי. כשגבנו אל המדרגות, נפנה שמאלה ונלך דרך הסמטאות המתפתלות עד שנגיע למזרקה שאת שאון מימיה ניתן לשמוע כבר ממרחק.

איך להגיע לפיאצה די ספניה?
Spanga B לתחנת מטרו -

פונטנה די טריווי

פונטנה די טרווי היא אחת המזרקות המרשימות ביותר ברומא, והמפורסמת שבהן. התבוננו סביב. במשך כל היום והלילה מבקרים תיירים במזרקה, ומביעים משאלה בזריקת מטבע למימיה. על מזרקה זו מסופר שאם תעמדו בגבכם אליה ותזרקו אליה מטבע – תשובו לרומא בעתיד. המזרקה נבנתה עבור האפיפיור קְלֵמֶנט ה-7 על ידי ניקולא סאלבי בשנת 1735. זוהי מזרקה גדולה במיוחד ובה פסלים מרהיבים רבים. במרכז, מתוך גומחה, פורץ נפטון, אל הים, רוכב על מרכבה הרתומה לשני סוסי ים, ולצידיו שני יצורי מים אוחזים בסוסי המרכבה. הסצנה שוצפת וקוצפת, נעה ונדה, ללא מנוחה. הסוסים פורצים מתוך המים ויוצרים תחושה שעוד רגע – יפרצו אל מחוץ למזרקה. גם המים במזרקה זו שוצפים בזרם אדיר במיוחד, הנשמע ממרחק. הפיסול המורכב והריאליסטי של הדמויות, מודגש באור השמש, ואפקט האור והצל על השיש יוצר את האשליה כי הרוח מכה ברוכבים הנועזים, ומניעה את הגלים. ההיסטוריה של מזרקה זו מתחילה עוד בימי האימפריה הרומית. אוגוסטוס בנה כאן מזרקה גדולה שקיבלה מים מהאקוודוקט האדיר שנבנה בתקופתו, והעביר מים אל המרחצאות שבחלק זה של העיר. המים באקוודוקט נקראים מי הבתולה, משום שהאגדה מספרת כי נערה צעירה היא שהראתה לחיילים הצמאים היכן נמצא המעיין הנחבא. המים מכונים גם מי טרווי, על שם השכונה העתיקה טרביום שעמדה כאן בימיו של אוגוסטוס, ומכאן שמה של המזרקה. את עיקר תהילתה קיבלה פונטנה די טרווי מהופעה קולנועית בלתי נשכחת בסרטו המפורסם של הבמאי האיטלקי, פליני, 'לה דולצ'ה ויטה". בסצנה, סילביה, השחקנית האמריקנית והקפריזית נכנסת בתחתוניה אל המזרקה באישון לילה, וקוראת למרצ'לו, המלווה האיטלקי שלה, להיכנס בעקבותיה... בסמטאות שמסביב לכיכר המזרקה נמצאות גם מסעדות קטנות רבות המתאימות במיוחד להפסקת צהריים מרגיעה

מיקום הפונטנה די טרבי ברומא: Piazza di Trevi.

תחבורה לפונטנה די טרבי: אוטובוס – קוים –

52, 53, 61, 62, 63, 71, 80, 95, 116, 116T, 119

יום ג – 17.4:

מזרקת הצבים - Via del Portico d'Ottavia, 1

סמוך לארמון מאטיי, בתוך הרובע שהיה פעם הגטו היהודי, נמצאת מזרקה חביבה ומפעפעת. זוהי "מזרקת הצבים", מזרקת שיש הקרויה על שם הצבים השותים ממנה מים שמחזיקים נערי ברונזה הרכובים על גבי דולפינים. המזרקה נבנתה במאה ה-16 ונועדה להיות ממוקמת בכיכר השוק הסמוכה, אך משפחת מאטיי העשירה ביקשה את המזרקה לעצמה, והבטיחה בתמורה לרצף את כיכר המזרקה ולשמור עליה נקייה. האגדה מספרת כי דוקה מאטיי, אריסטוקרט צעיר עם תשוקה להימורים, איבד את כל כספו ורכושו. כאשר אביה של ארוסתו שמע כי חתנו לעתיד ירד מנכסיו, הוא ביטל את ארוסיהם מיד. על מנת לשכנע את אבי כלתו לחזור בו, החליט מאטיי להדהים אותו ואת ביתו והביא לבנייתה של המזרקה היפה בכיכר שלפני הארמון המשפחתי במשך לילה אחד בלבד! למחרת הזמין את ארוסתו ואביה לבית מאטיי וביקש מהם להתלוות אליו אל חלון הבית המשקיף אל הכיכר. האב התרשם כל כך מיכולתו של הצעיר להביא לבניית דבר כה חינני במשך לילה אחד בלבד, והשתכנע שיוכל לעשות את ביתו מאושרת. כמו פונטנה די טרווי ומזרקות רבות נוספות באזור זה, גם מזרקה זו מקבלת את מימיה מאקוודקט הבתולה. המזרקה היפה עוצבה על ידי ג'יאקומו דלה פורטה שגם עיצב את שתי המזרקות הקטנות שבשני קצותיה של פיאצה נבונה. הצבים שעוצבו על ידי ברניני נוספו למזרקה רק בשלבים האחרונים של בנייתה - לבקשתו של האפיפיור. אף על פי כן, הצבים שאנו רואים כעת הם העתקים בשנת 79' נגנב באישון לילה אחד הצבים, והשלושה הנותרים הועברו אל המוזיאונים הקפיטולינים.

המוזיאון היהודי

המוזיאון היהודי של רומא שוכן במבנה בית הכנסת הגדול של העיר. הכניסה לבנין מובילה גם למשרדי הקהילה היהודיתולמשרד הרבנות.
המוזיאון בו אוסף יודאיקה ותשמישי קדושה מכל רחבי איטליה משמש מרכז ללימוד מורשת היהדות לציבור הלא יהודי הרחב בעיר ונערכים בו סיורים רבים של תלמידי בתי ספר.
 במוזיאון 3 חדרים בהם ניתן לראות את:

· חדר 1: מסמכים היסטוריים ומימצאים ארכאולוגיים

· חדר 2: תשמישי קדושה

· חדר 3: חפצי אומנות

בנוסף ניתן לערוך סיור בבית הכנסת הגדול ובבית הכנסת הספרדי.
שעות פתיחה, שעות פעילות:
16 בספטמבר עד 14 ביוני:
ראשון עד חמישי – 10:00 – 16:15
כתובת:
Lungotevere Cenci 00186 Roma
איך להגיע למוזיאון היהודי?
למקום ניתן להגיע במספר רב של קווי אוטובוס.
מחיר:
מבוגר: 7.5 יורו
הערה:
 המחיר כולל גם סיור מודרך לבית הכנסת הגדול ולבית הכנסת הספרדי

פיאצה ונציה

ברוכים הבאים לפיאצה ונציה, הכיכר המרכזית ברומא מאז העת העתיקה ועד היום. מכיכר זו יוצאות דרכים מרכזיות אל כל רחבי העיר, חלקן עתיקות וחלקן מודרניות. עוברת כאן הוִיַה אימפריאלי, שבעבר היתה דרך רומית עתיקה לכיוון הקולוסאום. בתקופת מוסוליני נסללה הדרך המקורית והפכה לציר ראשי בעיר. גם ויה דל-קורסו מתחילה מפיאצה ונציה ומובילה אל פיאצה דל-פופולו בצפון העיר. בעברה נודעה רומא כמרכז של רשת דרכים מסועפות, עליהן נאמר "כל הדרכים מובילות לרומא". בפיאצה ונציה שני אתרים חשובים. בצלע הדרומית ניצב המונומנט לוויטוריו עמנואל, מבנה שיש אדיר הבולט ממרחק, וארמון ונציה, הנפרס לאורך הצלע המערבית של הכיכר. בקצה המזרחי ניבטים אלינו השיירים המפוארים של הפורום האימפריאלי העתיק. נעמוד כשפנינו אל הארמון. המבנה הוקם בשנת 1455 על ידי הקרדינל פייטרו בארבו שברבות הימים הפך לאפיפיור פאולוס השני. רוב האבן לבניית הארמון נלקחה מהקולוסאום דבר שהיה מקובל ברומא בימי הביניים. הארמון שימש מאוחר יותר כמקום מושבה של שגרירות ונציה, ולאחר מכן הפך למשכנו הרשמי של בניטו מוסוליני, אשר נהג לשאת מכאן נאומים בפני ההמון. מוסוליני, שכונן את המשטר הפשיסטי באיטליה, שלט בה ברודנות מ-1922 ועד לתלייתו ב-1943. הוא קרא לעצמו הדוצ'ה, וראה עצמו כהמשך ישיר לשושלת מנהיגים איטלקים היסטוריים. מאז נפילת משטרו משמש הארמון מוזיאון ובו אוסף גדול של אמנות דקורטיבית והיסטורית מתקופת הרנסנס. ניתן להיכנס ולסייר בארמון ובמוזיאון (הכניסה בתשלום סמלי).

הויטוריאנו

זהו המונומנט לויטוריו עמנואל השני, המלך הראשון של איטליה לאחר איחודה באמצע המאה ה-19. האיטלקים אהבו אותו וכינו אותו בשם "פָטֵר פַטְריה" - אבי המולדת. האנדרטה לכבודו נבנתה בשנת 1911 כדי לחגוג את איחוד איטליה, וכונתה "הויטוריאנו", אך המקומיים מכנים אותה בלעג "עוגת הכלולות". בניית האנדרטה חייבה את הריסתם של כל המבנים שהיו במקום מאז ימי הביניים, דבר שהפך את בנייתה לשנויה במחלוקת. צורתה, מיקומה וגודלה של האנדרטה הופכים אותה לשולטת בכיכר והיא נראית ממקומות רבים בעיר. תכנון המבנה האדיר, המתנשא לגובה של 70 מטרים, הופקד בידי הארכיטקט ג'וספה סקוּני. משני צידי השער עומדות מזרקות עם אלי ים המוצגים כגברים ענקיים המסמלים את הים האדריאטי ואת הים הטירני, שני הימים המקיפים את איטליה ממערב וממזרח. במרכז המונומנט ניצב פסלו של ויטוריו עמנואל על במה, נישא גבוה מעל, כשהוא רוכב על סוס ולבוש בגדי צבא וקסדה על ראשו. נעלה במדרגות המונומנט ונעצור בקומה הראשונה, ליד האנדרטה. זהו "מזבח המולדת", המוקד של המונומנט. במרכז האנדרטה ניצב פסל האלה "רומא" בדמותה של אלת המלחמה והחוכמה היונית - אתנה. לימינה, פסל "ניצחון המולדת" ומשמאלה פסל "ניצחון העבודה". במרכז המבנה נמצא קבר החייל האלמוני, לזכר הנופלים במלחמת העולם הראשונה. השלהבת בלפידו בוערת תמיד, ושני חיילים מופקדים תמיד על שמירתו. עד היום נערכים טקסים לאומיים חשובים למרגלות הקבר. מכאן גם נוכל להסתובב ולהתבונן אל עבר מרכז העיר של רומא. תחתינו משתרעת כיכר ונציה, ומימיננו העתיקות של הפורום האימפריאלי. בתוך המבנה נמצאים ספריה, ארכיון, ומוזיאון היסטורי המתאר את קורות איחוד איטליה (הכניסה חופשית). מוקד תיירותי נוסף באנדרטה היא מעלית זכוכית שניתן לעלות באמצעותה עד לגג, בתשלום. לאחר העלייה מגיעים למרפסת הצופה אל הנוף הנפלא של רומא בפנוראמה ייחודית. על מנת להגיע אל המעלית נעלה במדרגות אל קומת הביניים ומשם נלך אל המעלית. מן הגג יגלה לעיננו מחזה מרהיב של המרכז העתיק היפיפה של רומא

עמוד טראינוס - Via dei Fori Imperiali

לפנינו נפרס אתר העתיקות של הפורום האימפריאלי – מרכז התרבות של תקופת האימפריה הרומאית המאוחרת. העמוד הגבוה, כמו עמודי ניצחון אחרים ששימשו להאדרת והנצחת קיסרים, נבנה לכבוד ניצחון צבאי חשוב בשנת 113 לספירה. הקיסר טריאנוס היה הקיסר הראשון שנולד מחוץ לרומא, בספרד, ושלט באימפריה הרומאית בסוף המאה הראשונה לספירה. הוא אומץ על ידי הקיסר נרווה ששלט ברומא לפניו ונחשב לשני מבין חמשת הקיסרים הנאורים. העמוד, שגובהו 35 מטרים, עטוף בספיראלה של תבליטים המתארים את מלחמתו של טראיָנוס בדָאקִים - השבטים שחיו באזור רומניה של היום. התבליטים מתארים את הסיפור המתמשך של המלחמה. מתוארות בו סצנות התארגנות ליציאה לקרב, הקמת המחנה, חציית הנהר והלחימה עצמה, וכן כלי המלחמה. התיאור מתחיל בתחתית העמוד ומסתיים בקצהו העליון, וכ-2500 דמויות אנושיות מתוארות בו, כולל דמות הקיסר. בעבר היה העמוד צבוע בצבעים עזים והיה אפשר לראותו מרחוק. העמוד עצמו הוא חלול ובתוכו גרם מדרגות מפותל. במקור ניצב בראשו פסל של הקיסר טראינוס, אך הפסל נהרס בימי הביניים. היום עומד שם פסלו של הקדוש הנוצרי פטרוס.

הפורום

הערה:
הכרטיס לקולוסיאום הוא כרטיס משולב הכולל גם כניסה לפורום הרומי ולגבעת הפלטין. בכדי להימנע מהתור הגדול לרכישת הכרטיסים בקולוסיאום עצמו כדאי לקנות את הכרטיס המשולב בכניסה לפורום הרומי.

 מטרו – קו B, תחנת Colosseo אוטובוס – קו 87

מיקום הפורום: שתי כניסות: Via dei Fori Imperialiוכן Largo Romalo e Remo, ליד הקולוסאום.

שעות פתיחה הפורום: החל משעה 08:30 ועד כשעה לפני השקיעה:

שימו לב – ניתן להיכנס לאתר לכל המאוחר כשעה לפני סגירתו.

הביקור בפורום

בימי הזוהר של רומא העתיקה היה הפורום הרומי (שהיה קרוי אז הפורום הגדול – Forum Magnum) מוקד החיים הציבוריים, היה זה מרכז מסחרי וחברתי שוקק וכן מרכז פוליטי ודתי. בביקור במקום קל לעוף על כנפי הדמיון ולהרגיש חלק מאסיפות עם, הטקסים והמשפטים הפומביים שהתקיימו במקום לפני כ - 1600 שנים. בניית הפורום ארכה כ - 900 שנים ולאחר שנות הזנחה רבות, המדגישות את נפילתה של האימפריה הרומית מפאר גרנדיוזי להריסות, החלו חופרים ומשמרים אותו עוד בסוף מאה ה – 18 והחפירות ממשיכות לחשוף את סודות הזמן עוד היום. המתחם העתיק שוכן בין גבעת הקפיטולין – מושב הממשל ובין גבעת הפלטין – מעוז האצולה הרומית.

במתחם אתרים מרתקים רבים, ביניהם:

· הויה סאקרה ('הדרך הקדושה'), החוצה את הפורום, הייתה הרחוב הראשי של רומא העתיקה ולאורכה נערכו באופן מסורתי תהלוכות הניצחון ותהלוכות דתיות.

· שער טיטוס הוא שער ניצחון החוגג את הכנעת היהודים בתקופת המרד הגדול, כיבוש ירושלים וחורבן המקדש. באחד התבליטים ניתן לראות את תהלוכת הניצחון והובלת הביזה והשלל מבית המקדש, כשמתוכם בולטת במיוחד מנורת הזהב. את השער בנה הקיסר דומיטיאנוס לכבוד אחיו טיטוס, שהוביל את המהלך.

· שער ספטימוס סוורוס - Arco di Settimio Severo הוא שער ניצחון שנבנה בשנת 203 לכבוד ניצחונם של הקיסר הרומי סוורוס ובניו קרקלה וגתה על האימפריה הפרתית. לאחר מותו של סוורוס שלטו בניו באימפריה במשותף, עד שרצח קרקלה את אחיו. מאז הרצח הוסרו כל פסליו הציבוריים של גתה וביניהם דמותו מכל תבליטי השער ופסל שהוצב מעליו.

· הקוריה הוסטיליה ('החצר ההוסטילינית') מבנה האבן ששימש שנים רבות כמושב הסנאט הרומי. משערים שהמבנה המקורי נבנה במאה השישית לפנה"ס. בשנת 44 לפנה"ס, במהלך כינוס הסנאט בתקופת שיפוצים, נרצח במקום יוליוס קיסר. בימי הביניים הפך המבנה לכנסיה, ושוחזר לצורתו המקורית בתקופת שלטון מוסוליני.

· מקדש יוליוס קיסר - Tempio di Giulio Cesare. היכן שבנוי המקדש כיום נערך טקס שריפת גופתו של יוליוס קיסר האגדי. אוגוסטוס, יורשו, הקים את המקדש על קברו.

· מקדש אנטונינוס ופאוסטינה - Temple of Antoninus and Faustina הוקם במקור בשנת 141 על ידי הקיסר אנטונינוס פיוס לזכר פאוסטינה, אשתו, שנפטרה באותה שנה והפכה לאלה לאחר מותה. לאחר מותו של אנטונינוס הוקדש המבנה גם לזכרו. בימי הביניים הוסב המבנה לשמש ככנסייה (כנסיית סאן לורנזו ממירנדה) ונעשו ניסיונות להפיל את עמודיו, משום שהיו בנויים בסגנון יווני קלאסי, אך ללא הועיל.

· מקדש וסטה נבנה במקור כ'בקתת האש הקדושה' לפולחן האלה וסטה, מעץ, קש ובוץ. המבנה שניצב כיום נבנה על ידי יוליה דומנה, אשת הקיסר ספטימוס סוורוס בשנת 191. האדריכלים עיצבו את במבנה מתוך כוונה לדמות את הבקתה, בחלל עגול אשר במרכזו הובערה 'האש הקדושה' – אש תמיד, כפי שנהג להתקיים פולחן האלה וסטה. בגג המקדש פעור חור אשר ממנו חומק העשן הקדוש והכניסה למקדש, כמקובל במקדשי האלה, פונה למזרח.

· בית הבתולות הווסטליות הבתולות היו הנשים היחידות שלקחו חלק בפולחן הדתי והן תפקדו ככוהנות בפולחן לאלה וסטה. חל איסור מוחלט על הנשים הללו להינשא ולקיים יחסי מין, ומכאן כינוין – הבתולות. הבית ממוקם בסמוך למקדש וסטה, וכחלק מתפקידן היו אחראיות לשמור על האש הקדושה בוערת תמיד.

· בזיליקה אמיליה הבזיליקה הינו מבנה רומי אופייני ששימש לבתי ציבור כגון בתי משפט או מרכזי מסחר. המבנה מלבני, ובאמצעות עמודים הוא מתחלק ל3 חללי אורך. בזיליקה זו היא הבזיליקה היחידה ששרדה מימי הרפובליקה ששימשה למסחר, ואכלסה בין עמודי השיש המרשימים חנויות ובתי מסחר. היא נבנתה בשנת 179 לפנה"ס על ידי הקנסורים הרומים מרקוס אמיליוס לפידות ומרקוס פלביוס נוביליור, ונקראה פולביה אמיליה. לאחר שיפוצים שנערכו על ידי קרוביו של אמיליוס לפידוס, הוחלף השם.

מחירים: כרטיס משולב לפורום הרומי, לקולוסאום ולגבעת הפלטין (תקף ליומיים, לפרטים נוספים על כרטיסים משולבים לחצו כאן) - מבוגר - 12€. הפורום כלול ברשימת האתרים של ה – Roma Pass.

קשת קונסטנטין

כאן מתחרים על תשומת הלב שלנו שני מונומנטים אדירים: הקולוסאום, מבנה עגול אדיר וקשת קונסטנטין, קשת גדולה ויפה ששרדה יפה את פגעי השנים. עִמְדוּ קרוב אל קשת קונסטנטין, על מנת שתוכלו להתרשם מגודלה וממורכבותה. שער ניצחון זה שרד במצב טוב יותר מכל שערי הניצחון האחרים ברומא. הוא הוקם בשנת 315 לספירה לציון עשור לניצחון בקרב על הגשר מילוויוס (Milvius) אשר השלים את השתלטות הקיסר על האימפריה הרומית והפיכתה לאימפריה נוצרית. השער האדיר מורכב משלוש קשתות גבוהות מעוטרות בתבליטים ומדליונים המתארים אירועים היסטוריים כגון קרבות ותהלוכות וגם דמויות מיתולוגיות. בכל התיאורים בהם מופיע הקיסר הוא מתואר גבוהה יותר מהשאר, פונה אל הצופה בחזית ולא בצדודית, ומעליו שמש התמיד הבלתי מנוצחת. הגובה הכולל של השער הוא עשרים וחמישה מטרים ועומקו יותר משבעה מטרים. הסנאט בחר להציבו ליד הקולוסאום כדי להחניף לקיסר, ולפארו. בזמן הקמת שער קונסטנטין היה נהוג להשתמש בתבליטים ופסלים ממבנים אחרים על מנת לחסוך הוצאות ועבודה, וכך קרה שפסלים ותבליטים רבים בשער זה נלקחו ממונומנטים שנבנו בתקופות שלטון של קיסרים קודמים, ונעשה בהם שימוש חוזר כדי לייצג אירועים שהתרחשו בזמנו של קונסטנטין. למשל, שמונה פסלי שיש הממוקמים מעל העמודים, נלקחו כנראה מפורום טריאנוס שבו נמצאו פסלים דומים. התבוננו כעת על סביבותיה של הכיכר – אחת היפות והמרשימות ברומא העתיקה. אם נעמוד כשגבנו אל השער והקולוסאום נוכל לראות את הגנים היפים המשתרעים מדרום לאתר העתיקות. בגנים אלה עמודים מספר ארמונות איטלקיים מן הרנסאנס ובהם נערכים לעתים קונצרטים בלילות הקיץ. הגן שמצידו השמאלי של הרחוב נחשב לאחת משכיות החמדה הנעימות והפחות מוכרות של רומא, ומתאים לטיול רגוע ולמנוחה.

כתובת:
Piazza del Colosseo
איך להגיע לקולוסיאום?
הקולוסיאום שוכן במרכזה של רומא.
מטרו: קו B ולרדת בתחנת Colosseo
חשמלית: קווים 3 ו-8.
אוטובוס: 11, 13, 15, 27, 30, 81, 85, 87, 110, 118, 186, 673.
שעות פעילות, שעות פתיחה:
 כל יום מ- 08:30 עד שעה לפני השקיעה

הביקור בקולוסיאום

אין כמעט מדריך טיולים ברומא שלא ימנה את הביקור בקולוסיאום בין סיורי החובה בטיול ברומא. המקום מחזיר בזמן לימים בהם האכזריות הייתה חגיגית. ההמון צמא הדם היה מתנקז לאמפיתיאטרון העצום הזה כדי לחזות בגלדיאטורים נלחמים בעל כורחם למוות זה בזה, או בחיות פרא, או בחיות הפרא נלחמות ביניהן. הגלדיאטורים היו למעשה אסירים שנכפה עליהם להילחם, ומשערים כי נהרגו מאות אלפים מהם בקרבות בקולוסאום.

בניית הקולוסאום ברומא העתיקה החלה בשנת 72, זמן שלטונו של הקיסר אספיאנוס והסתיימה שמונה שנים לאחר מכן בזמן שלטונו של בנו, טיטוס. הוא נבנה על הריסות ארמונו של הקיסר השנוא נירון וככל הנראה נקרא על שם פסל גדול (Colossus) של נירון שהיה בסמוך למקום. פתיחת המקום נחגגה במאה ימים רצופים של קרבות, בהם נהרגו יותר מחמשת אלפים בעלי חיים. בסיור ברומא של היום קשה לדמיין כי לפני כמעט אלפיים שנים הגיעו עשרות אלפים בערב לביקור בקולוסיאום כדי לצפות בהרג כאילו היה כדורגל.

האצטדיון הכיל כ 45,000 צופים (מכיל יותר צופים מאצטדיון רמת גן) והכניסה לקרבות הייתה ללא עלות. הצופים היו ישובים באזורים השונים בהתאם למעמדם על מושבי שיש, עץ או אבן, כשבשורה התחתונה ביציע הכבוד היו מקומות שמורים לסנאטורים. הקירות היו מכוסי שיש ופסלים פוזרו בין הנישות בקומה השנייה ובקומה השלישית. הקומה העליונה תמכה את 240 התרנים שמשכו את יריעת הבד העצומה שכיסתה את הזירה. בסיור בקולוסיאום ניתן לראות את המערך היעיל של מסדרונות, מעברים ומדרגות שתוכננו מראש בעיצוב המקום על מנת לאפשר לצופים להיכנס תוך מספר דקות בלבד. מחסנים תת קרקעיים שימשו לאחסון כלובי החיות ומכונות או כחדרי שירות. כיום ניתן לראותם במרכז השטח אולם בימי הזוהר של המקום הם היו מכוסים בקורות עץ שיצרו משטח עבור זירת הקרב. בשנת 438 אסר ולנטיניאן השלישי את קרבות הגלדיאטורים, וקרבות בעלי החיים המשיכו עוד כמעט מאה שנים. (לקריאה נוספת על ההיסטוריה של רומא לחץ כאן).

בביקור בקולוסיאום כיום, לאחר שנהרס ונבזז בנסיבות שונות, ניתן לראות קטע אחד בגובהו המקורי, רק בכרבע מהיקפו. מומלץ מאוד בקולוסיאום להיעזר בהדרכה מקצועית המתאימה למבוגרים ולילדים כאחד - בלי המתנה בתור ועם הרבה ידע וסיפורים שרק מדריך מקומי ומקצועי מכיר. הקולוסאום ברומא כלול בסיור המודרך "המרכז ההסטורי" - להזמנות לחץ כאן

בשנת 2007 נבחר הקולוסאום ברומא לאחד משבעת פלאי תבל החדשים.

סירקוס מקסימוס

השדה הצר והארוך המשתרע מכיכר זו וכמעט עד לטיבר הוא מה שנשאר מהסירקוס מקסימוס, הזירה הגדולה ביותר ברומא העתיקה, ששימשה לתחרויות ומרוצים. את בנייתו של המסלול האדיר החל יוליוס קיסר בשנת 46 לפנה"ס, והשלים אותו הקיסר אוגוסטוס. מאוחר יותר הוסיפו לו קיסרים נוספים פסלים ואובליסקים. את הזירה הקיפה חומה שנועדה לחלק את הזירה לשני מסלולים, ולאפשר למרכבות להקיף אותה שבע פעמים, בהתאם למסורת מרוצי המרכבות. אורך הסירקוּס מקסימוס 600 מטרים ורוחבו קרוב ל-200 מטרים. הזירה הרחבה אפשרה ל-255,000 אלף איש לצפות במרוצי המרכבות, משני צדי המסלול. לאחר קריסתה של האימפריה הרומית נבזזו מבני הזירה, והאבנים נלקחו לבניית מבנים אחרים בעיר. במקום נותרו שרידים מעטים בלבד. אפילו האובליסק שהיה במרכז הסירקוס הועבר במאה ה-16 במרכז פיאצה דל פופולו. כיום סירקוס מקסימוס הוא ריאה ירוקה במרכז העיר ומשמש בימי הקיץ לאירועים, עצרות המונים או קונצרטים. כאן מסתיים הסיור בעתיקותיה של העיר. בכיכר של הסירקוס מקסימוס ניתן לקחת קווי רכבת תחתית או אוטובוס לאזוריה השונים של העיר ולהמשיך לסיור הבא, או לחזור אל מרכז העיר וליהנות ממגוון בתי האוכל והבילוי הרבים. אם תפנו בכיכר זו ימינה ותצעדו כמה מאות מטרים תגיעו אל שכונת האבנטין, שכונה צעירה ותוססת מלאה בבית אוכל ומרכזי בילוי בסגנון צעיר ופחות תיירותי.

כיכר הרפובליקה - Piazza della Repubblica, 00185 

ליד הטרמיני, התחנה המרכזית של רומא, עומדת כיכר הרפובליקה הגדולה והיפה. במאה ה-19 היתה הכיכר המרכז של החברה הגבוהה הזוהרת בעיר, וסימלה את התחדשות העיר. החזיתות המעוגלות של המלונות שמצידיה משמרים את צורתה המעוגלת העתיקה של הכיכר, ובמרכזה עומדת מזרקת הנִיאָדוֹת החדשה יחסית, שנבנתה בסוף המאה ה-19. מומלץ לחצות בזהירות את הכביש אל מרכז הכיכר ולהתבונן במזרקה מקרוב. הניאדות הן נימפות המסמלות את הנהרות, הימים, האגמים והאוקיינוסים, אותם נזהה לפי היצורים המוזרים המלווים אותן – תנינים ומפלצות מים משונות. הניאדות נחות בארבע צדדיה של המזרקה העגולה בתנוחות מפתות. עיצוב המזרקה גרם לזעזוע גדול בקרב הציבור הרומאי עם חשיפתה בשנת 1901. מסתבר כי הדוגמניות אשר שימשו את הפסל לעיצובה ופיסולה של המזרקה היו זוג יצאניות תאומות, יפיפיות וידועות מאוד ברומא באותה התקופה, וכיכובן בפומבי במזרקה הגדולה הביא למבוכה רבה בציבור...

כיכר ברבריני Piazza Barberini, 00187

פיאצה ברבריני היא כיכר רחבת ידיים המחברת בין כמה מן הרחובות היפים ביותר של רומא. מצפונה מתפתל ויה ונטו, מצידה הדרומי נמצא ארמון ברבריני, ובלבה ניצבת "המזרקה החיה" של ברבריני אשר נבנתה בשנת 1642, ומאז המים לא מפסיקים לזרום בה. לפני שנחצה את הכביש ונתקרב אל המזרקה נתבונן במזרקה הקטנה שבקצה ויה ונטו לפני הכניסה אל הכיכר. זוהי מזרקה יפה ופשוטה יחסית, המתארת צדף גדול ובמרכזו שלוש דבורים. הדבורים הן סמלה של משפחת ברבריני העשירה, שהיתה פטרונית חשובה לאמנות ולאדריכלות של רומא במאה ה-17. משפחת ברבריני היא גם משפחתו של האפיפיור אורבן ה-8 אשר הזמין מהפסל הנודע ברניני את שתי המזרקות לציון חנוכת ארמונו החדש שהוקם בכיכר באותה התקופה. בתמורה לעיצוב ובניית שתי המזרקות קיבל ברניני את הזכות לקבל מים מאקווה פליצ'ה, אמת המים של השכונה, אל שני הבתים אשר רכש באזור.

.

מזרקת טריטון

בפינתה המערבית של הכיכר המשולשת ניצבת מזרקת טריטון. מתוך אגן המזרקה מתרומם טריטון, ייצור מיתולוגי ימי שחציו גבר אדיר מימדים וחציו דג, כשהוא נישא על סנפיריהם של ארבעה דולפינים. בידיו הוא מרים קונכייה ממנה שוצפים מי המזרקה. בעבר נישאו מים אלו לגובה רם יותר מאשר היום. בין סנפירי הדולפינים מסתתרות דבורים – סמלה של משפחת ברבריני. דמותו של טריטון בפסל זה שאובה מתוך תיאור מוכר היטב לבני התקופה מספרו של אובידיוס "מטמורפוזיס", ואף שואבת השראה מיצירת המופת של ברניני, מזרקת ארבעה הנהרות, אותה ראינו בפיאצה נבונה. מזרקת טריטון היא אחת מאותן מזרקות ברומא עליהן מסופרת האגדה כי מי שיטיל מטבע אל תוך המזרקה כשהוא עומד בגבו אליה – ישוב לרומא. הכיכר השתנתה מאוד מאז הקמתה במאה ה-17 ועד היום, והפכה מכיכר פתוחה ורחבת ידיים לקרחת עירונית קטנה יחסית וצפופה, מוקפת בבניינים גבוהים וקרובים. אף על פי כן, הצלחתו האדירה של ברניני כאמן וכאדריכל טמונה בכך שגם כיום בכיכר הצפופה והסואנת ממשיכה המזרקה לשמור על נוכחותה הדרמטית. למרות שהתנועה בכיכר ערה בכל שעות היום, עמידה בלב הפיאצה מאפשרת להתרשם היטב מיופייה וקסמה של העיר. בעברה השני של הכיכר ניצב ארמון ברבריני, אשר משמש היום כמוזיאון לאמנות עתיקה. הארמון תוכנן על ידי שניים מהאדריכלים הגדולים ביותר של הבארוק, מדרנו ובורומיני, והוא ידוע במיוחד בשל מספר מוטיבים אדריכליים ייחודיים שהוא מציג. חובבי אדריכלות ייהנו בו במיוחד. בגלריה מוצגות יצירות של אמנים רבים וידועים מן הרנסאנס והבארוק, ובשילוב עם האדריכלות הייחודית שלה היא מזמנת לחובבי האמנות ביקור מהנה. הכניסה בתשלום.

יום ד – 18.4:

ארה פאציס אוגוסטה

רחוב קטן מספר לנו את סיפורו של אוגוסטוס קיסר, קיסרה הראשון של רומא לאחר נפילת הרפובליקה, ואחת הדמויות המעניינות בהיסטוריה שלה. מצדו האחד של הרחוב אתר עתיקות קטן, ומצידו השני גלריה קטנה. נביט תחילה על הקיר המזרחי של הגלריה. לאורך הרחוב, מתנוסס תחריט גדול בלטינית. זהו העתק של מסמך היסטורי חשוב המתאר את "מעלליו של אוגוסטוס האלוהי" - Res Gestae Divi Augusti. בטקסט, שהוא למעשה אוטו-ביוגרפיה שהוכתבה בידי אוגוסטוס עצמו בשנים האחרונות לחייו, מתוארים כל מעלליו ומעשיו של השליט לאורך שנות שלטונו הרבות, מאז שהיה בן 16 ואומץ על ידי דודו, יוליוס קיסר, ועד לשנים האחרונות לחייו. חיבור זה התגלה לראשונה על גבי לוחות נחושת אדירים בטורקיה במאה ה-16. נימה של האדרה עצמית מלווה את הטקסט, ונראה שאף על פי שמתוארים מעשים של עבירות ברורות על החוק הרומי, מצדיק אוגוסטוס את מעשיו בתירוץ ההרואי "הושעתי את המדינה שדוכאה על ידי רודנות". אוגוסטוס, למרות שהיה אחראי לסופה המוחלט של הרפובליקה הרומית, טען עד סוף ימיו כי שמר על כל חוקיה, ורק ביקש להשיב את השלטון בחזרה אל העם והסנאט הרומים. דבר אחד בטוח – תקופת שלטונו של אוגוסטוס היתה אחת מהתקופות המשגשגות והיציבות ביותר בהיסטוריה הרומית, ולא בכדי נבנה לכבודו מזבח השלום הניצב בגלריה זו. ניכנס לגלריה ונאזין להסבר. הכניסה בתשלום. * גלריה זו מוקדשת למזבח האבן מהמאה הראשונה לספירה, אשר נבנה בתקופתו של אוגוסטוס קיסר כדי לחגוג את השפע, השלום והניצחונות שהביא לאימפריה. זהו ה-Ara Pacis [ארה פָקיס], מזבח השלום. המזבח עשוי שיש לבן בצורת חדר בעל ארבעה קירות, וכולו מכוסה בתבליטים המתארים סצנת חגיגה וכבוד לאוגוסטוס: הקיסר מעלה זבח לאלים, אנשיו הולכים בתהלוכה חגיגית, על ראשיהם זרי דפנה לאות ניצחון ולגופם טוגה. המזבח מתאר את כל משפחתו המורחבת של אוגוסטוס – נשותיו, ילדיו האמיתיים והמאומצים הרבים, וכן חבריו הקרובים, בראשם מרקוס אָגְריפַא שניצב לצידו.

ויה דל קורסו

ליבה של אחד הרחובות המרכזיים ברומא, "ויה דל קורסו", החוצה את העיר מצפון לדרום. אורכו של הרחוב כקילומטר וחצי, והוא עובר בתוואי של ה"ויה לאטה" הקדומה שבמרכז שדה מרס, אחד ממקומות ההתכנסות החשובים ביותר בימי הרפובליקה הרומית. בקצהו הצפוני נמצאת פיאצה דל פופולו ובקצהו הדרומי ניתן לזהות בבירור את האנדרטה העצומה של ויטוריו עמנואל שבפיאצה ונציה. רחוב זה בולט גם באופנתיות שלו, ובוטיקים רבים וחנויות מעצבים יוקרתיות פזורים משני צידיו. בסיורנו נחצה את הרחוב הזה לעתים קרובות ונוכל להתרשם מן מהמראות המונומנטאליים הנשקפים משני צידיו ומן הססגוניות הניבטת מחלונות הראווה שלו. מי שיבקש להתעדכן בחדשות האופנה האיטלקית ימצא כאן עניין רב, אך המחירים בדרך כלל גבוהים למדי. נחצה את הרחוב ונכנס לרחוב הפונה מזרחה, ויה קונדוטי, האופנתי גם הוא. נצעד בו עד שנגיע למדרגות הספרדיות. זהו אחד הרחובות המהודרים ביותר ברומא, הידוע בחנויות האופנה היוקרתיות המצויות בו. חוץ מחנויות, תמצאו ברחוב גם את אחד מבתי הקפה העתיקים ברומא, "קפה גרקו". ברחוב המפורסם התגוררו בעבר אישים מפורסמים כמו ממציא הרדיו, מרקוני.

פיאצה קולונה

באמצע רחוב "ויה דל קורסו" נמצאת פיאצה קולונה, מקום מושבו של הפרלמנט האיטלקי. במרכז הפיאצה ניצב עמוד ניצחון מגולף באבן מהמאה השנייה המתאר בתבליטים ספירליים את קרבותיו וניצחונותיו של הקיסר מרקוס אורליוס על הברברים. פסלו של אורליוס, "הקיסר הנאור", עמד בעבר בקצה העמוד, ובשנת 1589 הציבו במקומו את פסלו של הקדוש פאולוס, דמות מרכזית בהפצת הנצרות. מספר מבנים חשובים ניצבים בכיכר: מצפון נמצא ארמון קיג'י המשמש כמשרד ראש הממשלה, ומשמאלו ניצב ארמון מונטצ'יטוריו המשמש בית הפרלמנט. בצלעה הדרומית של הכיכר נפרס ארמון פריולי הקרוי על שם האדריכל שתכנן אותו במאה ה-17, ואליו צמודה כנסייה קטנה שהוקדשה לברטולומיאו הקדוש. כל הארמונות בכיכר שימשו תמיד למושבם של שרים בכירים, וכיכר זו תמיד נהנתה מההילה הרשמית של כיכר הממשלה המרכזית ברומא. לא רחוק מהכיכר נמצאת הגלידריה Giolitti , מוסד ותיק בעיר. כדאי מאוד להגיע לשם וללקק את אחת הגלידות הטובות ביותר ברומא. ליד הכיכר, ברחוב "ויה דל קרוסו" נמצאת מעלית הזמן, מייצג המתאר את הקמת רומא מימי רומוס ורומולוס ועד מלחמת העולם השנייה, תוך שיחזור האירועים ההיסטוריים שעברו על רומא. הכניסה בתשלום.

הפנתאון - תחבורה לפנתאון: אוטובוסים - קו

40, 64, 62, 492

הביקור בפנתאון

הפנתאון ברומא נחשב כאחד האתרים העתיקים ששומרו באיכות הטובה ביותר בעיר ואולי בעולם כולו. הוא אף המבנה העתיק ביותר בעולם שעדיין מקורה בגגו המקורי, כיפה עגולה בקוטר 43 מטרים (כלומר, גובהה גם הוא 43 מטרים) שבמרכזה חור המאפשר לקרני השמש לחדור ולהחמיא לארכיטקטורה האומנותית והמרשימה של החלל.

הפנתאון ממוקם צפונית מערבית לגבעת הקפיטולין בשטח שדה מארס (Campus Martius), האזור הקרוי על שם שדה במיתולוגיה הרומית אליו הלכו הגיבורים הרומיים לאחר מותם. המיקום לא נבחר במקרה, האגדה מספרת כי על אותה אדמה רומולוס, מייסדה של רומא, מת או הצטרף לאלים.

המבנה הוקם במקור בשנת 27 לפנה"ס על ידי מארקוס ויספאניוס אגריפה, גיסו של אוגוסטוס כמקדש לכל האלים, ונבנה מחדש בתחילת המאה השניה על ידי הקיסר אדריאנוס. משמעות השם היא ביוונית: פאן (pan) – הכל, ותיאון (teon) – אלוהי. הוא שופץ כמה וכמה פעמים ולאחר שנות הזנחה, בשנת 608 שופץ ונתרם על ידי הקיסר הביזנטי פוקאס לאפיפיור בוניפקיוס הרביעי, שהפך את המקום ל 'כנסיית מריה הקדושה לקדושים המעונים' - Santa Maria ad Martyres. ככל הנראה יום החניכה של הכנסיה הוא הבסיס לקביעת תאריך חג ליל כל הקדושים (Halloween), ה-1 לנובמבר, שהוכרז לראשונה על ידי בונפיקיוס.בשנת 1870 הפך הפנתאון למקדש מלכי איטליה ונקברו בו מספר מלכים איטלקיים ואף הצייר רפאל (Raffaello Sanzio), אחד מציירי הרנסאנס החשובים ביותר).

אם נתקלים ביום גשם ברומא, ביקור בפנתאון הופך את הרטיבות להזדמנות, הטיפות הזולגות מהחור בכיפת הפנתאון הופכות את החוויה במבנה לייחודית. הביקור בפנתאון כלול בסיור המודרך "המרכז ההסטורי" .

מטרים מהפנתיאון נמצאת גלידרייה גיאוליטי.-via Uffizi del vicario

מחירים: הכניסה בחינם

סנטה מרייה סופרה מינרווה

כנסייה סנטה מריה סופרה מינרווה היא הכנסייה הגותית היחידה ברומא, שנבנתה על הריסות מקדש לאלה מינרווה, אלת החכמה הרומית. בנייתה של הכנסייה החלה בשנת 1280 ביוזמתו של המסדר הדומיניקני, ובמאה ה-16 הוזמנו אמנים ואדריכלים מפירנצה על מנת להגדילה ולשפצה. הם שינו מעט את המבנה ושיווי לו מראה המאפיין את אדריכלות הרנסאנס, ואף עיטרו אותה לפי הסגנון המקושט הנהוג בפירנצה. יש הטוענים שאת פסל הפיל הצעיר שניצב לפני הכנסייה עיצב הפסל ברניני במאה ה-17 עבור האפיפיור. התקרבו אל הפסל והתבוננו בו מקרוב. בכתובת שעל הפסל נאמר: "כוחו של פיל נדרש כדי לשאת את משא חוכמת האמת". מדוע אמת? אולי ביקש ברניני להפנות את תשומת ליבנו לכך שבמנזר הדומיניקני הסמוך נערך משפטו של מדען הרנסאנס, גלילאו גליליי שהתעקש כי כדור הארץ סובב סביב השמש – ולא להיפך. אתם מוזמנים להיכנס לתוך הכנסייה * כמו כנסיות אחרות ברומא, גם כנסייה זו מקושטת היטב, מציגה את יצירותיהם של אמנים שונים מתקופות שונות. היעזרו בתרשים שניצב בכניסה על מנת למצוא את ציורי הקיר של האמן פיליפו ליפי מהמאה ה-15 המתארים את מתן הבשורה למריה, ואת עלייתה לשמיים. זהו אחד האמנים המוקדמים ביותר של הרנסאנס האיטלקי, אשר ציוריו בשרו שינוי בעולם האמנות. יצירה נוספת שלא כדאי לפספס היא הפסל שנמצא בתוך הכנסייה, משמאל למזבח. זהו פסל "הגואל" פרי ידיו של אחד מגדולי אמני הרנסאנס – מיכאלאנג'לו, והוא מתאר את ישו בסגנון של אל יווני. בדומה לכנסיות רבות, גם לכנסייה זו קומת מרתף, קריפטה, בה קבורים אישים חשובים מתקופות שונות, ביניהם אמן הרנסאנס הפלורנטיני, פרה אנג'ליקו, האפיפיור קלמנט השביעי, וקָטֵרִינה הקדושה מסיינה. קטרינה היתה פילוסופית ותיאולוגית מן המאה ה-14 ועם מותה הפכה לקדושה איטלקית מרכזית.

פיאצה נבונה

פיאצה נבונה היא הכיכר המרכזית והרחבה ביותר בלב רומא התיירותית. את הכיכר עיצב לורנצו ברניני שהיה האדריכל החשוב של רומא ואחד מהאמנים החשובים במאה ה-17. ברניני עסק בפיסול, באדריכלות, בציור ועוד. יצירותיו מאופיינות בטכניקה מעולה, דינמיות ותעוזה, וההשראה להן מגיעה מסיפורי התנ"ך, המיתולוגיה היוונית והברית החדשה. את פיאצה נבונה ומזרקת ארבעת הנהרות יצר למען האפיפיור אינוֹצֵנְטיוּס העשירי. ברניני זכה במכרז היוקרתי לבניית המזרקה בפיאצה נבונה לאחר תחרות קשה עם מתכננים אחרים ובראשם בורומיני. התחרות בין השניים נמשכה שנים רבות, וברניני זכה בכבוד לעצב כיכר זו רק לאחר מניפולציות שהפעילה השדולה שלו בוותיקן. הכיכר והמזרקה נועדו להיחנך בשנת 1650, שנת יובל של חגיגות ועלייה לרגל המונית לרומא, ובשל כך ראה האפיפיור במזרקה פרויקט שאפתני, שנועד להאדיר את שמו ואת שם הכנסייה. בעבר, במקום הפיאצה, שימשה רחבה זו כהיפודרום, מסלול למרוצי סוסים, שהעניק לה את הצורה האליפטית. בתקופת רומא העתיקה שיחקו ברחבה זו דווקא משחקי ספורט יווניים ולא רומיים, ואף הובאו לכאן במיוחד ספורטאים ועבדים רבים מיוון. שם הכיכר, נבונה, הוא עיוות של המילה היוונית אגונה, שפירושה - משחק. נצעד כעת אל מרכז הכיכר - אל המזרקה הגדולה. * זוהי מזרקה אדירה בגדולה, ביופייה ומורכבותה. ארבעת הנהרות הגדולים בעולם מסמלים את ארבע היבשות שהאפיפיור רצה לשלוט בהן. הנילוס מסמל את אפריקה, הדנובה את אירופה, הגנגס את אסיה, ונהר הריו דלה פְלָטַה מסמל את אמריקה. כל נהר מיוצג באופן אלגורי על ידי דמות גברית שתנועותיו מתפתלות וממשיכות את קווי הסלע עליהם הוא יושב וממנו נובע הנהר. ליד כל נהר יש סמלים המאפיינים את היבשת, למשל הדקל המסמל את הנילוס ואת אפריקה. ברניני שאף ליצור זרימה המשכית בין הסלע למי המזרקה. הסלע זורם, מתערבל, נפתח לאור, קרוע ופרוץ כאילו נבקע על ידי תנודה גיאולוגית עזה או פרץ מים אדיר. ראשו של הנילוס מכוסה צעיף, להעיד על מקורו הנעלם מאחר בתקופתו של ברניני לא היו ידועים מקורותיו. מעל ניצב אובליסק עם סמלי האפיפיור וכן יונה המסמלת את רוח הקודש ואת עליונות הנצרות על העולם כולו. שנה אחרי חנוכת הפסל, בקיץ החם, הורה האפיפיור לפתוח את אגן המזרקה ולהציף את הכיכר במים. במהרה התפתחו מנהגים עממיים של משחקי מים, טיולי כרכרות ורכיבה על סוסים בכיכר המוצפת, שנמשכו כמאתיים שנה. בכיכר המוצפת גם נהגו לערוך שחזורים של קרבות ימיים מפורסמים. הפסל האדיר אשר סבל מנזקי הזמן ניצב כיום לאחר שיפוצים ארוכים מאחורי מגן, ולא זורמים בו יותר מים. משני צידי הכיכר ישנן עוד שתי מזרקות מצודדות, אחת בכל צד, ובהן אלי ים ויצורי מים. בקצה הדרומי נמצאת פונטנה דל מורו אשר עוצבה אף היא על ידי ברניני. לידה מתקיימות לעתים קרובות הופעות רחוב, ונעים לשבת לידה ולהאזין למוסיקה או להתבונן במופעים. בקצה הצפוני עומדת מזרקה נוספת, מזרקת נפטון, גם היא משובבת ונעימה, בסביבותיה מתנהל בשעות הצהריים ואחר הצהריים יריד אומנים וציירי רחוב, המציעים מאמנותם לעוברים ושבים. מסביב לכיכר ישנן חנויות, מסעדות ובתי קפה רבים. זה המקום ללקק גלידה טובה וליהנות מהאווירה הנפלאה של הכיכר. בשעות אחר הצהריים והערב הכיכר מתמלאת בתיירים, ומקומיים, אמנים ומתבוננים, ובקיץ נערכים כאן הצגות ומופעים ללא תשלום לקהל הרחב. כיכר זו משקפת בצורה נפלאה את קסמה של רומא.

קמפו די פיורי – שדה הפרחים - Piazza della Cancelleria

נמשיך את סיורנו בכיכר הצבעונית קמפו די פיורי – שדה הפרחים. המקום משמש בשעות הבוקר והצהריים כשוק מקומי, ותוכלו למצוא בו מכל טוב: פירות וירקות, דגים ופירות ים, מיני מעדנים ומרקחות, וגם שלל מתנות, תיקים ותכשיטים. הסמטאות היוצאות מן הכיכר מדגישות את אופיו המסחרי, התרבותי והאופנתי של המקום. ביניהן ניתן למצוא את סמטת בוני הקשתות, סמטת הכובענים וסמטת החייטים. השם "שדה הפרחים" ניתן לאזור כנראה עוד בתקופת רומא העתיקה, אז השטח היה שדה פתוח עשיר בפרחים ובצמחייה כתוצאה מהצפות נהר הטיבר. החל מהמאה ה-14 החלו להבנות כאן ארמונות וכנסיות והכיכר רוצפה והפכה למרכז השכונה החדשה. כאשר הפכה הכיכר למרכז החברתי של האזור, החלו להתקיים בה גם משפטי ראווה והוצאות להורג. הביטו אל הפסל שבמרכז הכיכר. זוהי אנדרטה המנציחה את הפילוסוף ג'יורדאנו ברונו שנידון למוות על ידי האינקוויזיציה של הכנסייה הקתולית ברומא בשל רעיונותיו האסורים, והועלה כאן על המוקד בשנת 1600. הפסל מסמל את מאבק החילוניות וחופש הדיבור בכנסייה הקתולית, ולכן פני הדמות מופנים לכיוון הוותיקן. בשעות אחר-הצהריים והערב מפנים דוכני השוק מקום למסעדות ולפאבים שבאזור, והכיכר הופכת למרכז בילויים שוקק לצעירי העיר, ולמבקרים. נצא מן הכיכר דרך אחת הסמטאות הצרות שיובילו אותנו אל כיכר פרנזה הסמוכה.

כיכר פרנזה

שנצא מבין הסמטאות הצרות והעתיקות, תתגלה לפנינו כיכר רחבת ידיים ואלגנטית. זוהי פיאצה פרנזה המקדמת את פני מבקריה בשתי מזרקות יפות על רקע ארמון פָרֶנזֵה המפואר. ארמון פרנזה הגדול שתוחם את הכיכר נחשב לאחד מארמונות הרנסאנס האיטלקי היפים והמפוארים ביותר. הארמון החל להיבנות בשנת 1517, אך עם בחירתו של קרדינל פרנזה לאפיפיור פאולוס השלישי ב-1534 הורחב הארמון, והפך למושב האפיפיור. עם כניסתו לארמון הזמין פרנזה את מיכאלאנג'לו לעצב, לקשט ולהוסיף אגף בארמונו. במשך עשרים שנה פיקח מיכאלאנג'לו על עבודות הוספת האגף, על בניית הגג הפלורנטיני המיוחד והכרכוב המעוצב שתחתיו. בתוך הארמון יש גם גן פנימי רחב ידיים וחדריו הגדולים מעוטרים בציורי קיר של מיטב אמני הרנסאנס והבארוק. בשל יופיו והדרו, הפך הארמון לנכס מבוקש בעיר, ועוד בשנת 1630 חכר השגריר הצרפתי את הארמון. מאז ועד היום זהו מושב השגרירות הצרפתית ברומא. חוזה החכירה הנוכחי יהיה בתוקף עד שנת 2035, ובשל כך אי אפשר להיכנס לארמון ללא הזמנה. בשנת 1626 הוזמן הפסל ראינלדי על ידי משפחת פרנזה לבנות שתי מזרקות יוקרתיות בשני צידי הכיכר. במשך שנים רבות היה מחסור במים באזור זה, אך במאה ה-17 חודשה ושופצה אמת המים המרכזית של העיר, ומים הובאו שוב גם אל שכונה זו. הבריכות של המזרקות עשויות אבן גרניט מצרית מיוחדת שהובאה לכאן ממרחצאות קרקאלה שבדרום העיר. המזרקות מקושטות בתבליטים של חבצלות מים, סמלה של משפחת פרנזה המיוחסת. אמנם ארמון פרנזה סגור למבקרים אך ארמון מלכותי רנסאנסי נוסף השוכן לגדות הנהר פתוח למבקרים בשעות הבוקר בלבד, ולכן יהיה התחנה הבאה בסיורנו. נצא מן הכיכר שמאלה ונצעד לכיוון הנהר. נחצה את הטיבר בגשר ונפנה ימינה אל וילה פרנזינה שבעברו השני של הטיבר.

וילה פרנזינה

עברנו את הגשר מעל לנהר הטיבר והגענו אל שכונת טראסטברה עליה נשמע עוד בהמשך הסיור. כאן, למרגלות גבעת הג'אניקולו הירוקה, ועל גדת הנהר נבנתה במאה ה-16 אחת הוילות היפות ביותר ברומא - וילה פרנזינה. הארמון תוכנן ועוצב על ידי האדריכל פרוצי בעבור משפחת קיג'י העשירה, גדולי אמני הרנסאנס הוזמנו לקשט את קירותיה, ביניהם רפאל, ג'וּליוֹ רומָאנו ועוד. בארמון זה נהגו להתארח בני החברה הגבוהה של רומא, אפיפיורים וקרדינלים, נסיכים ודיפלומטים, אמנים וסופרים. כלי הכסף ששירתו אותם היו מושלכים אל הנהר לאחר האירוח למנוע את הזילות שבשימוש חוזר, ורשתות נמתחו על ידי תושבי האזור בנהר על מנת לאסוף את הפסולת היקרה של האצולה. מומלץ מאוד להיכנס אל תוך הווילה ולסייר בין אולמותיה. (הכניסה בתשלום). בפנים נוכל להתרשם מתצוגה ייחודית של אמנות הרנסאנס "בסביבתה הטבעית" – בתוך חדרי האצולה עצמם. היצירה המרכזית והמפורסמת ביותר בווילה היא ציור הקיר הגדול של רפאל, "ניצחון גלתיאה ", משנת 1513. לאחר שתגיעו אל הציור (היעזרו בעלוני ההסבר על הווילה המחולקים בכניסה) "ניצחון גלתיאה", של רפאל, הוא פרסקו, ציור קיר, אדיר בגודלו, ומרהיב ביופיו ובהרמוניה שלו. גלתיאה מוצגת כדמות חושנית ובשרנית, וחמוקיה מתעגלים בחן. סביב גלתיאה מתהוללים יצורים אגדתיים אליליים, ביניהם טריטונים שחציים אדם וחציים דג וקופידונים קטנים מעוטרי כנפיים, ובמרכז פורצת מרכבת הקונכייה של גלתיאה מהמים אל עבר הצופה. על הקירות והתקרה של חדר זה תיאורים נוספים מסיפורי המיתולוגיה הרומאית שצוירו על ידי אמנים נוספים בני תקופתו של רפאל. לאחר שנטייל בוילה ובגנה המפואר נמשיך אל התחנה הבאה שלנו – כנסיית סן פייטרו אין מונטריו והתצפית מגבעת ג'ניקולו עם המזרקה האדירה שלה. ניתן להגיע ברגל דרך הגן או דרך רחוב גריבלדי, או לקחת אוטובוס מס' 125 שיביא אתכם עד למרגלות הכנסייה. משם נעלה במדרגות אל כיכר סאן פייטרו אין מונטריו.

כנסיית סן פייטרו אין מונטריו

אנו נמצאים כעת בראש גבעת ג'ניקולו שממערב לעיר. במעלה הגבעה ניצבת כנסיה קטנה שהוקדשה לפטרוס הקדוש, ומציינת את מקום צליבתו. הכנסייה נבנתה בהזמנתם של פרדיננד ואיזבלה, המלכים הקתולים של ספרד, בשנת 1480, והיא מקושטת באמנות מרהיבה מן המאות ה-16 וה-17. כדאי מאוד להיכנס פנימה ולסייר בין הקפלות המקושטות. לאחר שנטייל בכנסיה, נצא החוצה אל החצר הפנימית של המתחם. שם, נמצא את היצירה הייחודית ביותר בכנסייה בדמות מבנה גדול ומרשים המזכיר בצורתו מקדש רומי עתיק. זהו "הטמפייטו". זהו מונומנט שתכנן ובנה האדריכל בֶּרַמֶנטֵה לציון המקום בו עמד הצלב של פטרוס, על פי המסורת. הטמפייטו בנוי כמבנה סימטרי המשחזר מקדש רומי עגול, ומסמל את השלמות האלוהית. האדריכל השתמש באלמנטים אדריכליים קלאסיים, והצליח להשיג הרמוניה מופלאה בין חלקי המבנה המייצגים את עקרונות האידיאליזם של הרנסנס, ואת הזיכרון של הקדוש. זהו אחד המבנים האחרונים שתכנן ובנה ברמנטה אשר נותרו בשלמותם. כיום מנזר פרנציסקני מקיף את הכנסייה. נצא מן הכנסייה ונפנה ימינה. נעלה ברחוב via Garibaldi עד שנגיע אל הכיכר שבמרכזה מזרקה גדולה.

מזרקה פאולה

המזרקה הגדולה, הפונטנונה, היא המזרקה הגדולה והמרכזית של אמת המים פאולה. זוהי אמת המים המרכזית באזור זה של העיר, והיא מכונה "פאולה" על שם האפיפיור פאולוס החמישי, אשר פתח אותה מחדש לשימוש לאחר יותר מ-1000 שנות יובש. המזרקה עצמה נבנתה רק במאה ה-17, וחלק מהעמודים הובאו לכאן מן הבזיליקה הישנה בכיכר סן פייטרו בוותיקן, לאחר שנבנתה מחדש. ניגש כעת אל המעקה ונתבונן אל הנוף הנשקף מן המרפסת. משמאלנו משתרעת גבעת ג'ניקולו. זוהי גבעה ירוקה מכוסה חורש ופארק ,המשמשת גם נקודת תצפית נהדרת על מרכז העיר. גבעת הג'ניקולו (Janicolo) לא הייתה חלק משבע הגבעות של רומא העתיקה, אולם היום היא חלק מרכזי בעיר. הגבעה היא למעשה מצוק ארוך שמשתרע עד גדתה המערבית של נהר הטיבר. בתקופה העתיקה היתה הגבעה מחוץ לעיר רומא, ובראשה עמד מקדש יאנוס. כשהוקמו חומות רומא הובילו מים באקוודוקט לעיר מהגבעה. במאה ה-19 נערך על הגבעה קרב חשוב בין כוחותיו של גריבלדי לכוחות הצרפתיים שהגנו על האפיפיור. בעקבות נצחונו של גריבלדי נכבשה רומא והפכה לבירת איטליה המאוחדת. בגבעה הוקמה אנדרטה לנופלים בקרב, ומשנת 1847 ועד מלחמת העולם השנייה נהגו לירות מתותח שעמד בראשה כדי להודיע על שעת הצהרים 12:00. רק בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הופסק המנהג, וחודש שוב כעבור עשרים שנה בעקבות לחץ ציבורי. למטה מתחתינו משתרעת שכונת עבר הטיבר – טראסטברה. התושבים הגאים של רומא, המחשיבים את עצמם כרומאים מקוריים, הם אלה שגרים בטראסטברה. רובע עתיק זה הפך את עורו בשנים האחרונות ונהיה למקום חביב לבילויים, עם רחובות ציוריים, סמטאות צרות, בתי קפה ומסעדות, שלל של חנויות אופנה וגלידה נהדרת. במשך 2000 שנים התאפיינה השכונה בקוסמופוליטיות וחיו בה רומאים, יוונים ויהודים זה לצד זה. ככל הערים הקוסמופוליטיות, גם שכונה זו התאפיינה בבליל התרבותי שהתבטא באמנות, במטבח ובמנהגים התרבותיים. חוקרים רבים אף מייחסים את תפוצת הנצרות וריבוי הזרמים בשכונה זו לקהילה היהודית שישבה כאן וסייעה בתפוצת הרעיון המונותיאיסטי בקרב עובדי האלילים. אזור זה לא נחשב כלל לחלק מרומא עד לתקופתו של אוגוסטוס בסוף המאה הראשונה לפנה"ס, וישבו כאן בעיקר סוחרים שהיו תלויים בנהר לפרנסתם. אוגוסטוס הקים כאן שכונת מגורים לשומרי העיר, אשר הכילה לעתים עד 1000 שומרים אשר שימשו ככוח חירום במקרה של שריפה או הפרעות ציבוריות. בימי הביניים המאוחרים השקיעו האפיפיורים בתשתיות של השכונה שהיתה חשובה למסחר ולכלכלה של העיר, רצפו אותה ושיפצו את אמת המים העתיקה שהובילה מים אל השכונה. הטיבר הסמוך אשר עלה על גדותיו מידי חורף, ולפעמים הציף את העיר עד למדרגות הספרדיות היה לסכנה קבועה על שכונת טראסטברה. מידי שנה היו המים מכסים את הרחובות, פורצים אל החנויות ומשביתים את העיר. רק בשנת 1870 החל מפעל ענק של בניית חומות וביטון גדות הטיבר,שהיה כרוך גם בפגיעה בכנסיות עתיקות ששכנו לגדותיו. בעקבות זאת, פחתה מאוד סכנת ההצפות, אך הנהר הפך גם לפחות נגיש, ובמחיר של עלייה ברמת החיים וההיגיינה הציבורית, איבדה השכונה את תפקידה כציר המפתח לרשת הסחר של חבל לאציו. לאחר שננוח ונהנה מהנוף המרהיב, נרד במורד הגבעה לכיוון לב השכונה אל כנסיית סנטה מריה אין טראסטברה.

סנטה מריה בטראסטברה

במרכז הסמטאות הצפופות של שכונת טראסטברה ניצבת אחת מן הכנסיות העתיקות ביותר ברומא. זוהי כנסיית סנטה מריה של טראסטברה. היא הוקמה באמצע המאה הרביעית לספירה והיתה הכנסייה הראשונה ברומא בה התקיימו בפומבי טקסים נוצריים לאחר הפיכתה של הנצרות לדת מותרת. בראשיתה היתה שייכת הכנסייה למסדר של האפיפיור קליקסטוס ה-1 שמת בשנת 222 לספירה, וקברו נמצא מתחת למזבח הכנסייה. לאורך השנים שופצה הכנסייה שוב ושוב, ובמאה ה-12 נבנתה כמעט מחדש. האפיפיור הורה לשמר את המסדרון המקורי של הכנסייה, והביא אליה 22 עמודי גרניט מהריסות של בניינים עתיקים מרחבי רומא על מנת לייצב את המבנה העתיק. במאה ה-13 נוספו פסיפסים יפיהפיים לקירות הכנסייה אשר מתארים סיפורים שונים על מריה אשר לה הוקדשה הכנסייה. גם המרפסת שבחזית הכנסייה מקושטת בפסיפסים נהדרים מימי הביניים המוסיפים לקסם ולמסתורין של כיכר זו. אגדות ומיתוסים רבים אופפים כנסייה זו. לפי האגדה, ביום הולדתו של ישו החל לנבוע כאן שמן מבטן האדמה, אשר סימל את בואו של החסד האלוהי. לצד המזבח בתוך הכנסייה הוקם עמוד מיוחד המציין את הנס. במרכז הכיכר הקטנה שמול הכנסייה נמצאת מזרקה מתומנת יפיפייה שהוצבה כאן במאה ה-15 לספירה, אך חוקרים מעריכים כי זוהי מזרקה רומית עתיקה יותר. כפי שראינו בשכונות אחרות ברומא, גם כאן הכיכר והמזרקה הם לב חיי התרבות והבילויים של שכונת טארסטברה, ובאזור נוכל למצוא מסעדות, ברים ומועדונים רבים. הסמטה היוצאת מהקצה הצפוני של הכיכר נקראת סמטת הפלא של השמן, לציון נס נביעת השמן.

כיכר מאסטאי

כיכר זו היא השטח הפתוח הגדול ביותר בשכונת טראסטברה הצפופה. ראשיתה של הכיכר היא לפני 150 שנים כאשר האפיפיור פיוס ה-9, מאסטאי פרנטי הפך את האתר הזה למפעל סיגרים - אחד המוצרים החדשניים והאופנתיים של התקופה –. המיקום נבחר הודות לקרבה לנמל שאפשרה העברה פשוטה יחסית של חבילות הטבק שהגיעו מהאחוזות שמעבר לאוקיינוס האטלנטי. באזור נבנו מגורים לעובדי המפעל, ומולו נפתחה הרחבה הגדולה שנועדה להעמיס ולפרוק את המשא היוצא ובא. גם דרך מרכזית נסללה מן הכיכר אל הנהר. עם השנים המקום סבל מהזנחה רבה, אך בשנת 2001 הסתיים פרויקט שיפוצים גדול ומושקע באזור, המזרקה שופצה ונוקתה ומעגל של ספסלים הוצב סביבה. בסמוך למפעל הסיגרים הישן ניצב בית ספר לבנות, גם הוא הוקם על ידי האפיפיור פיוס ושני ונועד לחינוכן של בנות פועלי המפעל. כיום נמצא שם בית ספר לבנות המנוהל על ידי נזירות. מצידה השני של הכיכר נפנה שמאלה ונצעד במעלה רחוב Via della Luce עד סופו. שם נפנה ימינה עד שנגיע אל כיכר פנימית קטנה וממנה נפנה שמאלה אל הטיבר. נעלה על הגשר ונגיע אל האי שבמרכז הנהר.

האי הטיברטיני

איזולה טיברינה הוא אתר מסתורי, אפוף באגדות עוד מימי ראשיתה של רומא. האי נמצא בלב נהר הטיבר ומחובר אל העיר באמצעות גשר אבן, הראשון שנבנה ברומא. גשר האבן המקורי התמוטט ושוקם פעמים רבות וכיום רק אבנים ספורות נותרו מן הגשר המקורי. הגשר מכונה Ponte dei Giudei, גשר היהודים, בשל קרבתו אל הגטו היהודי הסמוך. את הגשר מעטרים פסלים של האל יאנוס, הקשורים באגדה איומה – מסופר כי ראשיהם של ארבעה ארכיטקטים טמונים ביסודות הגשר. הארכיטקטים הוזמנו על ידי האפיפיור סיקסטוס ה-5 לשקם את האי, אך בעקבות חילוקי דעות בינם לבין הפטרון הורה האפיפיור לערוף את ראשיהם מייד עם תום העבודות! האגדות סביב האי לא מתחילות ונגמרות בגשר. מסופר כי האי עצמו קם על חורבותיה של ספינה טרופה, אגדה שהרומאים טיפחו בעבודות עיצוב שעשו בקצות האי על מנת להעניק לו צורה של ספינת קרב, ובמיקום האובליסק במרכזו – כמיקומו של התורן. אגדות אטרוסקיות אחרות מספרות כי האי קם על קברו של אחד המלכים העתיקים של רומא לאחר שנזרק לנהר על ידי ההמון שדרש שחרור מעול העריצות. למעשה, האי ממוקם באיזור רחב יחסית של הנהר, המאפשר שליטה טובה יותר על הסחף העז של הנהר, דבר שהופך אותו לנקודת עגינה מושלמת ולנמל העתיק והראשון של רומא. על האי נבנו שני מקדשים, לפאונוס, (Faunus) האלה המגוננת על נשים בלידה, ולוויאוב (Veiove) האל המגן על שבועות והבטחות. בימי הביניים נבנה כאן בתי מחסה ובית חולים, שאכסנו את חולי ועניי העיר ואת העולים לרגל. המסדר שניהל את בית החולים שיקם במאה ה-16 את הכנסייה העתיקה מהמאה החמישית שבמרכז האי, והוא מנהל אותו עד היום. נטייל ברחבי האי הקטן והקסום. לאחר מכן נחצה את הגשר אל העבר השני של הנהר אל שכונת האבנטין. נפנה ימינה עד שנגיע אל כיכר ירוקה ובה שני מקדשים יווניים.

גבעת האבנטין

האבנטין היא אחת משבע הגבעות המקוריות של רומא, ובתקופת הרפובליקה העתיקה היה זה איזור תרבות ומסחר פופולרי. תקופה זו הותירה בגבעה אתרים חברתיים רבים כגון מרחצאות, מקדשים ואתרי משחקים ואירועים. מנקודה זו נוכל ליהנות מהדר העתיקות הרבות שנשמרו על גבעה זו, ובראשן המקדשים הפגאניים לאלים הרומיים. בתקופת האימפריה הפכה גבעה זו לשכונת מגורים אקסקלוסיבית ושקטה, אולי הודות למרחצאות הרבים שהוקמו באזור, שהעלו את רמת החיים של מי שיכלו להרשות לעצם. מעבר אליה נמצא רובע טסטצ'יו, הידוע כרובע בילויים פופולארי וצעיר. כמה מן הסודות השמורים ביותר של רומא נמצאים בגבעת האבנטין. מעט דרומה מכאן, בראש הגבעה, ניצב מנזר סנטה סבינה מן המאה החמישית לספירה, בלב גן יפהיפה ושקט. עוד דרומה, בצידה השני של הגבעה ניצבת פירמידה בגובה 35 מטרים. לא, זוהי לא עוד מזכרת שהביאו הקיסרים ממצרים. הפירמידה הוקמה בשנת 12 לפני הספירה ובה נמצא קברו של אריסטוקרט רומאי, גאיוס ססטיוס. העמק הצר שלפנינו, בו עובר היום כביש סואן, מכונה פורום בואריום או פורום הבקר. בתקופה העתיקה התקיים ברחבה זו שוק גדול לממכר בקר וחיות חווה נוספות, ולמרות שייעוד זה כבר מזמן פג – השם נשמר. ברחבה הקטנה בה אנו עמודים, נמצאים כמה מהשרידים העתיקים והיפים ביותר באבנטין: המקדשים הרומאיים של הרקולס ופורטונס, שניהם מקדשים הלניסטיים מתקופת הרפובליקה הרומאית, וכנסיית סנטה מריה עם פסל הפה של האמת. כעת ניגש אל המקדש המלבני הנמצא משמאלנו

מקדש פורטונס

מקדש עתיק זה הוא המקדש לאל פורטונוס – אל הנמלים הקרוי גם מקדש פורטונה ויריליס שמשמעותו "המזל הגברי", שם שניתן לו על ידי בני התקופה, כנראה במאה השלישית לפני הספירה. במיקומו, חלש המקדש על נמל העגינה של הטיבר, דרכו נכנסו הסוחרים מחבל אוסטיה אל שוק הבקר ואל רומא. המבנה נשמר בצורה מצוינת הודות לכך שבשנת 872 הוסב לכנסייה שהוקדשה למריה. מבנהו הקלאסי והיפה ישמש השראה למבנים ניאו-קלאסיים רבים ברחבי רומא ומחוצה לה. כעת נסתובב וניגש אל המקדש העגול שבצידה השני של הרחבה

מקדש הרקולס

מקדש עגול זה הוא השריד העתיק ביותר של ארכיטקטורה משיש ברומא. זהו מקדש לאל הרומאי הרקולס, ולכן הוא גם מכונה באיטלקית "מקדש הרקולס הכובש". מקדש זה מתוארך למאה השנייה לפני הספירה ויש הסוברים כי הקמתו נועדה לציין את כיבוש קרתגו. גובהו עשרה מטרים והוא מייצר מעגל מושלם העשוי מעשרים עמודים. גם מקדש זה הוסב לכנסייה בראשית המאה ה-12, ובעקבות זאת הוא שופץ, וציורי קיר נוספו בחלל פנימי. המבנה המעגלי של המקדש הוליד את הטעות כי מדובר במקדש הווסטות, הדומה בצורתו. רק במאה ה-18 עמד שליחו של נפוליאון לרומא על הטעות ותיקן אותה.

יום ה – 19.4:

אופציות לטיול:

טיבולי

עיירת הנופש טיבולי היא ללא כל עוררין אתר התיירות הפופולארי ביותר מחוץ לרומא.
העיירה השוכנת על מדרונות הרי הסבינים שממזרח לרומא, כ- 30 ק"מ צפונית לעיר, הייתה עיירת נופש אהובה על העשירים והמפורסמים עוד מהעת העתיקה ומתקופת הרנסאנס.
העיירה שטופה בירוק ובסביבתה יש מקורות מים רבים. הנוף הנשקף ממנה עוצר נשימה.
איך להגיע לטיבולי?
 מטרו: לנסוע לתחנת פונטה ממולו (Ponte Mammolo) ומשם באוטובוס כחול של חברת קוטרל (CORTAL).
רכבת - קו רכבת Roma-Pescara לרדת בתחנת Tivoli
אוטובוס – קו Rome-Tivoli, לעלות בתחנת Ponte Mammolo ברומא ולרדת בטיבולי בתחנת Largo Nazioni Unite. (באוטובוס הנסיעה הנמשכת כשעה).
מה אפשר לראות בעת ביקור בטיבולי?
 כאמור, טיבולי הוא אחד מאתרי חובה מחוץ לרומא, ובתחומה נמצאים מספר אטרקציות תיירותיות כמו:

· ווילה ד'אסטה (Villa d'Este) -
הווילה המפורסמת בגניה ("גני טיבולי") המעוצבים בקפידה ובמזרקות המקסימות שלה (סך הכל נספרו כ-500 סילוני מים). גני הווילה הוכרזו כאתר מורשת עולמית.
שעות פעילות, שעות פתיחה:
פתוח כל יום מ 09:00 עד שעה או שעה וחצי לפני השקיעה.
סגור בימי שני,
מחיר:
 מבוגר - 6.5 יורו

· ווילה אדריאנה (Villa Adriana) – בית הקיץ של הקיסר אדריאנוס. וילה מהמאה ה-2 לספירה.

· ווילה שבאי – אליה נהג אדריאנוס לפרוש להרהוריו

· הארמון הקיסרי על פיאצת הזהב שבו ושרידיו של מכלול המרחצאות

מומלץ גם לטייל בעיירה עצמה, ואם יש בה יום שוק באותו היום- רק הרווחתם.

הביקור בגני טיבולי שבווילה ד'אסטה

הגנים הקסומים של ווילה ד'אסטה שבטיבולי מצדיקים כל כך את הגיחה מרומא. מכל פינה מציצה מזרקה (ספרו כאן 500 סילוני מיים), נימפה או איזו מערה מסתורית שמפיחות במבקרים תחושת פנטזיה. גן הבארוק היפיפה הזה אף הוכרז אתר מורשת בינלאומי על ידי UNSCO.

קרדינל איפוליטו ד'אסטה הפך למושל האזור בשנת 1550, לאחר שנכשל ניסיונו לכבוש את כס האפיפיורות. ד'אסטה החל בשיקום נפלאות העיירה והפך את המנזר הבנדיקטי שהיה במקום לווילה ד'אסטה, ארמון פאר יוקרתי שעיצוב הפנים שלו כולל, בהתאם לתקופה, ציורי קיר ופיתוחים מהודרים ומחוץ לווילה יצר את חזון גני טיבולי. הפרויקט כולו למעשה הסתיים רק לאחר מותו של ד'אסטה, המזרקות קיבלו תשומת לב יתרה בתחילת המאה ה-17 ובשלב האחרון אף השתתף בעיצוב לא אחר מאשר ז'אן לורנצו ברניני. בשנים 1865 – 1886 התארח בווילה המלחין והפסנתרן ההונגרי פרנץ ליסט, אשר יצר בהשראת המקום את 'לברושים של ווילה ד'אסטה ולמזרקות של ווילה ד'אסטה' (To the Cypresses of the Villa d'Este and the Fountains of the Villa d'Este).

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עברה הווילה לבעלות המדינה ובמהלך שנות ה-20 היא חודשה ונפתחה לציבור. במלחמת העולם השנייה נפגעה האחוזה מהפגזות ועברה שיפוץ יסודי נוסף.

הווילה והגן נגישים לנכים, ישנה אפילו אפשרות להזמין מראש בחינם רכב חשמלי (כולל נהג), אשר אפילו מצויד לשינוע כיסאות גלגלים.

מחיר כניסה לגני טיבולי: 8 יורו.

שייט על הנהר

חוויה מיוחדת במינה ברומא היא שייט על נהר הטיבר.
כמו שכבר הוזכר לפני, רומא שוכנת על נהר הטיבר המכונה טברה (Tevere) בפי המקומיים.
נהר הטיבר נמוך מגובה פני הרחוב ככה שבזמן ששטים בו, קשה וכמעט שאי אפשר לראות את העיר.
את הנהר ניתן לחצות ע"י מעבר על מספר גשרים שחוצים אותו (בין הידועים: גשר מילוויו, גשר סנט אנג'לו, גשר פונטה סיסטו).
שייט על הנהר מוצע ע"י מספר חברות, בדרך כלל רק בחודשי האביב, הקיץ ותחילת הסתיו , במגוון סוגים רחב. יש כאלו שמתחילים ומסתיימים בנקודות שונות לאורך הנהר, יש כאלו עם ארוחה (ערב או צהרים), יש כאלו רק עם משקה קל, או ללא כיבוד בכלל. משך השייט הקלאסי הוא כשעה אחת.
 המזח ממנו יוצא השיט תלוי בחברה וסוג הקרוז שהזמנתם. דוגמא למזחים מהם יוצאים סיורים:
1) גשר אומברטו Ponet Umberto
2) גשר סנט אנג'לו PontoS.Angelo

הביקור בגבעת הקאפיטול
 גבעת הקפיטול (או גבעת הקפיטולין) היא הגבוהה מבין שבעת גבעותיה של רומא, וגובהה כ 50 מ', מה שמאפשר, לפני ביקור במבנים המרהיבים שבה, לערוך תצפית נפלאה על רומא. היא ממוקמת בין הפורום ובין שדה מארס (Campus Martius), הקרוי על שם אל המלחמה, משום שייועד לאימונים צבאיים. בעבר שכנו על ראש הגבעה מוסדותיה המוניציפאליים של רומא ובכללם הסנאט, מה שהפך אותה למקום מרכזי ביותר בחיי רומא העתיקה. גובהה של הגבעה אפשר ליושבים בה לשלוט על האי הקטן בנהר Isola Tiberina ולמנוע את חציית הנהר בידי גורמים עוינים. בפתחי הגשרים לחצייה לגדה השנייה מוקמו לגיונות רומאים ועדיין ניתן לחזות במקום בשתיים מהמצודות בהן התמקמו.

גבעת הקפיטול (Capitolium)

מיקום גבעת הקאפיטול ברומא: Piazza del Campidoglio

תחבורה לגבעת הקאפיטול: אוטובוסים 40,72 או 170

בין האתרים החשובים בגבעה:

פיאצה דל קמפידוליו

פיאצה דל קמפידוליו היא גבעת הקפיטול של רומא. את הכיכר תכנן מיכאלאנג'לו בשנת 1538, במקום הכיכר הישנה והארמונות המטים לפול שעמדו כאן מאז התקופה הרומית. מיכאלאנג'לו תכנן את הכיכר בצורה סימטרית והרמונית ברוח ערכי הרנסאנס, וכלל בה צורות הנדסיות שלמות: המעגל - הפיאצה עצמה, המשולש – המצויר בתוך המעגל על רצפת הכיכר ויוצר דוגמת כוכב, והמלבן המיוצג באמצעות הארמונות מסביב לכיכר. כיכר קמפידוליו מעוצבת באופן דרמתי תחת שרביטו של מיכאלאנג'לו והיא נחשבת לאחת מיצירות המופת האדריכליות של האמן. התקרבו אל הפסל שניצב במרכז הכיכר. זהו העתק של פסל הקיסר מרקוס אורֶליוּס, ששלט באימפריה הרומאית בין 121-180 לספירה. זהו אחד הפסלים המונומנטאליים הבודדים ששרדו מתקופת הרומאים עד היום, והמקור נשמר בתוך מוזיאון קמפידוליו שבכיכר. המסורת ברומא מספרת כי הפסל נשמר ולא נותץ כמו פסלי קיסרים רבים אחרים מאחר ונהגו לייחסו במשך שנים רבות לקיסר קונסטנטינוס הקדוש אשר הפך את האימפריה לנוצרית, ולכן חסו עליו. מרקוס אורליוס הקדיש את שלטונו להרחבת גבולות האימפריה הרומית, ובזמן שלטונו נאלץ להתמודד עם אתגרים צבאיים רבים כדי לייצב את האימפריה. הוא היה שליט נאור, ניהל אורח חיים צנוע, וראה כחלק מתפקידו לדאוג לעתיד ילדי האימפריה. כמו כל שליטי רומא, גם הוא הקפיד להנציח את שמו באמצעות האמנות ולכן ציווה שיכינו פסל בדמותו אשר יוצב במרכז רומא. בפסל עשוי הברונזה מתואר הקיסר רוכב על סוס ונואם לעם. הוא לבוש בטוגה רומית, נראה בטוח בעצמו, ויד אחת מונפת לברכה או לשלום לנתיניו, כיאה למנהיג. פניו הן דיוקן ריאליסטי של הקיסר, וגם הסוס מעוצב באופן ריאליסטי ושרוי בהליכה כאשר רגל אחת שלו מונפת קדימה ובאוויר ורגליו האחרות על הקרקע. שלושה ארמונות מקיפים את הכיכר. שניים מהם הם שחזורים ושיפוצים של ארמונות עתיקים עוד מימי הביניים, שנבנו על ארמונות עתיקים עוד יותר מתקופת האימפריה הרומית. הארמון השלישי, פאלאצו נובו, נוסף על ידי מיכאלאנג'לו, אך בנייתו התעכבה כל כך עד שהאמן בקושי הספיק להשגיח על בנייתו לפני מותו. בניית הכיכר הושלמה רק במאה ה-17, אחרי מותו של האמן. הארמון החדש, בצידה השמאלי של הכיכר הוא תאום של הארמון העתיק משמאלה של הכיכר, ויחדיו הם משמשים בית למוזיאוני הקפיטול. המוזיאון אוצר בתוכו אוסף גדול של פסלים קלאסיים מיוון ורומא, כמו גם דיוקנאות של פילוסופים ואנשים גדולים מתקופות שונות. במוזיאון גם קומה ובה אוסף ציורים של גדולי האמנים מתקופת הרנסנס והבארוק כמו טיציאן, קראווג'יו, ואחרים. הכניסה למוזיאון היא מהארמון הישן שבצידה הימני של הכיכר. הכניסה בתשלום. נחצה את הכיכר אל עברה השני ונפנה שמאלה במעבר שבין שני הארמונות אל עבר מרפסת התצפית. מייד לאחר הפנייה שמאלה נבחין בפסל קטן הניצב על עמוד ובו זאבה שתחתיה יונקים שני תינוקות. נאזין להסבר שלאחר הצליל. פסל קטן ומוזר זה מספר לנו את אגדת ייסודה של רומא. לפי האגדה, למלך נומיטור היתה בת ושמה ליה. אחיו של נומיטור, אמוליוס תפס בכוח את השלטון מאחיו והכתיר את עצמו למלך. הוא גירש את אמוליוס ואת ליה הכריח לחיות ככוהנת ונזירה במקדש הווסטות (נשים בתולות שהקדישו את חייהן לעבודת המקדש). היה ידוע לכל שלכוהנות במקדשים אסור ללדת ילדים, אבל את ליה פקד מארס, אל המלחמה, והיא הרתה וילדה זוג תאומים: רמוס ורומולוס. כששמע על כך אמוליוס הוא ציווה להרוג את הנסיכה ואת התאומים להשליך אל הנהר. נשמע מוכר? האלים ריחמו על התאומים הקטנים שהונחו בסלסלה ושטו בנהר הטיבר וקירבו את הסלסה לגדת הנהר, שם מצאה אותם זאבה, שהניקה את התאומים וטיפלה בהם עד שמצא אותם רועה שלקח אותם אליו לביתו וגידל אותם כאילו היו בניו. כשגדלו התאומים, הם שמעו את סיפור חייהם והחליטו לצאת לפעולה. הם הרגו את דודם הרשע, המלך אמוליוס, והחליטו להקים עיר חדשה. אך הויכוחים על תכנונה של העיר ומיקומה בין הגבעות הצית ויכוחים עזים בין האחים שבסופם הרג רומולוס את אחיו. הוא קרא לעיר החדשה רומא, על שמו, וכך הפך למלכה הראשון של העיר שהוקמה בשנת 753 לפנה"ס. המשיכו לצעוד מספר צעדים עד לעמדת התצפית על הפורום. זוהי עמדת תצפית מרהיבה על פורו רומנו [Foro Romano] - העיר הרומית העתיקה של תקופת הרפובליקה והקיסרים שנשתמרה בשרידים ארכיאולוגים. העתיקות ברחבי העיר, ובמיוחד כאן באזור הפורום, מספרות לנו את סיפורה המדהים של האימפריה הרומית על גדולתה ונפילתה. מתצפית זו בולטים במיוחד עמודי המקדשים הגדולים ששרדו , דרכם ניתן לנסות ולהעריך את גודלה העצום של הבנייה הקלאסית ברומא.

מקדש יופיטר הקפיטוליני (Tempio di Giove Capitolino) היה המקדש החשוב והמרשים ביותר ברומא העתיקה והוא הוקדש לשלשה הקפיטולינית: יופיטר, ג'ונו ומינרבה. המלך האטרוסקי טרקיניו פרסקו החל את בנייתו בערך בשנת 560 לפני הספירה ומרבית הבנייה הייתה כנראה בתקופתו של טרקיניו סופרבוס. גודלו של המבנה הוא 63מ' X 53מ', מה שהופך אותו למקדש האטרוסקי הגדול שאי פעם נבנה. בחזית ובצדדיו ניצבו שישה עמודים ומוקמו פסלי טרקוטה רבים, המפורסם ביניהם הוא פסל יופיטר ישוב על מרכבתו, שהוחלף בפסל זהה עשוי ברונזה, אשר משערים כי נבנה על ידי הפסל שיצר את הזאבה המניקה את רמוס ורמולוס, השוכנת במוזיאון הקפיטוליני. המבנה עצמו שופץ פעמים רבות, נהרס בשריפות וזכה להיבנות מחדש בשיש ואפילו ידוע כי גג המקדש כוסה בעלי זהב, אשר נבזזו בידי הברברים. לאחרונה נערכו חפירות במתחם הארמון החדש (Palazzo Nuovo) שחשפו את מרתף המקדש. בעת העתיקה היווה המקדש 'אסילום', מקלט אשר כל פושע הורשה להימלט אליו מבלי לחשוש לחייו, מה שנוצל היטב בין השאר על ידי רוצחיו של יוליוס קיסר וביניהם ברוטוס הידוע ('הגם אתה ברוטוס?).

מסעדות כשרות ברומא:

הקהילה היהודית ברומא, כאמור, סבלה מדיכוי, ניכור ובידוד במשך שנים רבות והדבר ניכר גם במטבח היהודי-רומאי המיוחד, שלמעשה צמח משימוש באוכל פשוט וזול, אך עדיין הושפע מהמטבח האיטלקי העשיר. רוב המסעדות הכשרות ברומא כיום מציעות תערובת של מאכלים איטלקיים, יהודים-רומאיים וים תיכוניים.

בגטו (Ba'Ghetto)
כתובת המסעדה ברומא: המסעדה החלבית: Via Del Portico D'ottavia 2/a בגטו היהודי ברומא | המסעדה הבשרית: Via Del Portico D'ottavia 57 בגטו היהודי ברומא | המסעדה הוותיקה: Via Livorno n.10 לייד אוניברסיטת ספיינזה.
טלפון: המסעדה החלבית: 0077 6830 06 או לחיוג מהארץ 0077 66830 0039 | המסעדה הבשרית: 2868 6889 06 או לחיוג מהארץ 2868 6889 0039 | המסעדה הוותיקה: 4840 440 06 או לחיוג מהארץ 4840 440 00396
מחיר ממוצע לסועד: 30-45 יורו
 רשת מסעדות כשרות ברומא של משפחת דבוש היהודית, המשלבות מאכלים יהודיים-רומאיים עם המטבח הים תיכוני באווירה מודרנית ונעימה. בגטו היהודי ניתן למצוא את המסעדה הבשרית, המציעה מגוון בשרים כשרים ואף מנות צמחוניות כמו קוסקוס, לביבות ארטישוק מומלצות וקינוחי פרווה. במסעדה זו ישנם מקומות ישיבה נעימים בחוץ. בצידו השני של הרחוב ממוקמת מסעדת 'בגטו' החלבית, ומעט רחוק יותר ממרכז העיר אף עדיין פועלת המסעדה המקורית והוותיקה ששופצה לאחרונה.

יש (Yesh)
כתובת המסעדה ברומא: 51 Via Silvestro Gherardi, Rome ליד ויאלה מרקוני.
טלפון: 1697 556 06 או לחיוג מהארץ 1697 6556 0039
מחיר ממוצע לסועד: 20-30 יורו
 מסעדת כשרה ברומא המציעה בשרים, בעיקר על הגריל וגם דגים ומנות צמחוניות ממטבח יהודי רומאי מעורב. ניתן גם להזמין משלוח של מנות קייטרינג כשר ברומא לשבת.

סה פסטה אה פסטה (Ce Pasta E Pasta)
כתובת המסעדה ברומא: via Ettore Roli 29/31
טלפון: 0125 5832 06 או לחיוג מהארץ 0125 5832 00396
מחיר ממוצע לסועד: 10-20 יורו
 מסעדה כשרה ברומא המציעה אוכל מהמטבח האיטלקי, וכמובן שבעיקר פסטה כשרה המוכנה במקום. ניתן למצוא בתפריט סוגים רבים של פסטה, גלילות בצק ממולאות וכיסונים ממולאים היוצרים חיבור מצוין בין הקרפלך לרביולי.


יוטבתה (Yotvata)
כתובת המסעדה ברומא: Piazza Cenci 70 באזור בית הכנסת הגדול ברומא
טלפון: 4481 6813 06 או לחיוג מהארץ 4481 6813 00396
מחיר ממוצע לסועד: 20-30 יורו
 מסעדה כשרה ברומא המציעה תפריט חלבי מגוון, המנות המומלצות הן היהודיות-רומאיות, בעיקר האנטיפסטי ומנת הדגל של הקהילה – הארטישוקים. לחובבי הדגים והפסטה מומלצת גם מנת ה'ספגטי בוטריגה' המשלבת את הספגטי עם חלקי דגים מיובשים בעלי טעם דומיננטי המפוררים לתוך רוטב עגבניות שרי.

מאת 

אלעד אסולין