השנה (2019) את הטיול הגדול - של החגים החלטנו לעשות ביוון, מכמה סיבות:

הראשונה, טיסה קצרה וכייפית ולא כל כך מתישה. הסיבה השניה זה העלות - הכל מאוד מאוד זול ביוון, הסיבה השלישית הנוף המהמם! וכל הטבע הקיים ביוון והסיבה הרביעית והברורה מאליה היא האוכל המעולה והטעים שיש ביוון שלו כל כך ציפינו.

2.10

יצאנו באזור ארבע בבוקר לכיוון שדה התעופה כאשר הטיסה שלנו צפויה לצאת בשבע בבוקר - טיסת בוקר של אלעל לאתונה, האמת חששנו מאוד שיהיה עמוס בשדה התעופה שכן יצאנו יום אחרי ראש השנה (ממש אחרי שהחג הסתיים). אבל להפתעתינו בקושי עמדנו בתורים. הכל עבר ממש חלק. ומצאנו את עצמנו עם המון זמן מיותר בדיוטיפרי - שאותו בעיקר העברנו בהליכות לעבר זרועות שונות בטרמינל 3. בניהם לשניה -קטנה ראינו אפילו את נטע ברזילאי זוכת האוריוויזיון. באיזשהו שלב, אני שתיתי קפה ואכלתי בייגל באילנס. ובשש ועשרים התקדמנו לעבר השער שלנו. ועלינו למטוס ממש בזמן. יותם התפעל משדרוג המטוס שאל על ערכו והתחיל להסביר ולהראות לי (היה מעניין :/). בשבע כבר יצאנו לעבר מסלול ההמראה אך הסתבר שישנו פקק. עוד לפחות חמישה מטוסים צריכים להמריא לפנינו המתנו שם זמן לא מבוטל של חצי שעה לפחות וחיכינו לעלות על מסלול ההמראה ויצאנו לדרכינו. אל אתונה הגענו באזור השעה תשע וחצי. והדבר הראשון שעשינו לאחר לקיחת המזוודות כמובן היה לקנות סים קארד - לטלפון שלי. כי ליותם עשינו תוכנית משתלמת מהארץ. אז תחילה כשביקשנו סימקארד לשבועיים הבחורה ששוחחנו עימה - הציעה לנו תוכנית בעלות כוללת של 25 יורו על מנת לקבל אינטרנט לגלישה בלבד ללא שיחות היינו בשוק (כי זה סתר את המידע שקראנו לפניכם באינטרנט). לא ידענו אם להשאיר אצלה את הפרטים שלנו או לא. מרגע שראתה שאנחנו מהססים אז היא הציעה לנו תוכנית נוספת שהעלות שלה היא 12.5 יורו שזה היה מחיר הרבה יותר הגיוני. שאותו כמובן ששילמנו. ויצאנו לדרכינו.

את המכונית ששכרנו הזמנו דרך drive , חברה יוונית מקומית - שנמצאת מחוץ לשדה התעופה. יש לה כמה חסרונות. קודם כל לא היה ברור לנו איפה אנחנו צריכים לחכות על מנת שהשאטל יבוא לאסוף אותנו. הם רושמים שמישהו יהיה בתוך שדה התעופה ושהוא מגיעה כל חמש דקות . אבל זה ממש לא המצב. היינו צריכים לצאת החוצה- וגם אז לקח לנו זמן עד שמצאנו את הוואן הלבן שצריך לאסוף אותנו - היו לנו הרבה דקות של חוסר וודאות - בסופו של יום צריך לעמוד מחוץ לשער 5b ואז מימין יש חניון עם המון טנדרים אפשר לחכות שם - באיזשהו שלב יגיע רכב עם כיתוב של drive עליו. ועליו צריכים לעלות...

הסוכנות נמצאת במרחק של עשרים דקות משדה התעופה. משהו שהוא קצת קריטי כאשר צריך להחזיר את הרכב לקראת טיסה... הטיסה בחזור היא ב10 בבוקר. רצינו להיות בשדה התעופה לקראת 8. אבל מסתבר שחברת השכרת הרכב פותחת בשמונה בבוקר... אז... נגיע לחברה רק בשמונה בבוקר תוסיפו לכל זה התמהמהות של יוונים - כי באמת הכל לקח כל כך הרבה הזמן שלא ברור לנו למה. כבר השכרנו רכבים בעבר התהליך אף פעם לא היה כזה ארוך... -וזהו. קיבלנו רכב עם גיר ידני - שכו זה הנורמה באירופה. C3 . רכב אקונומי לבן וחדש! אף פעם לא קיבלנו רכב חדש בהשכרה. אנחנו מאוד מרוצים. :).

מהסוכנות נסענו לעבר הoutlet factory - שכעיקרון נמצא 6 דקות משדה התעופה. כשעשיתי את שיעורי הבית על המקום - קראתי שהוא טוב מאוד ושיש מחירים נוחים...כשהגעתי למקום ראיתי שאין שם חנויות אלא יש חניות בסגנון של חנויות פתוחות.. אין קירות שמפרידים בין מותג למשנהו... לא מצאתי דבר לקנות... התבאסתי לחלוטין. היו המון נעלי ספורט - יכול להיות שמי שירצה יצליח למצוא משהו. מחירים סבירים לא הכי זולים אבל גם לא ממש יקרים. כן הזכיר לי את המחירים שיש כאן בארץ. . לגבי בגדים - הכל היה עם סגנון מאוד מבוגר - וקצת ישן .. אני לא אהבתי בכלל...

בקיצור יצאנו משם בידיים ריקות ועם רצון לברוח המקום. כן אציין שלקראת סוף השהות שלנו חשקה נפשי בקפה ובייגל - עלינו לקומה השניה שם היה בית הקפה היחיד באזור. הקפה היה מזעזע. אבל הבייגל היה מקמח מלא - וטעים להפליא! אז לפחות משהו אחד טוב יצא מהמקום הזה.

כשיצאנו מהאוטלט - התחלנו נסיעה של ארבע וחצי שעות לעבר מטאורה - נסיעה רציפה שכן רק רצינו להגיע למלונית שלנו לאכול ולנוח...

לקראת השעה ארבע וחצי הגענו ל hotel amenities. שמנו את המזוודות שלנו בחדר - מתחנו שרירים מהנסיעה הארוכה - אותה יותם נהג - בדריכות. וחיפשנו מסעדה לאכול בה אחרי שהמליצה לנו הפקידה בקבלה שהייתה מאוד נחמדה! על באטאלגינו - ואחרי שקראנו דברים טובים על המקום החלטנו לאכול שם. אני אתחיל ואגיד שהיה טעים, אבל לא ואו. (וכן יש לנו ציפייה גבוהה מהאוכל כאן). הזמנו איך אפשר שלא - סלט יווני וקישוא מטוגן לסוג של פתיח. הקישוא המטוגן היה ממש טעים שכן אין כל כך איפה לטעות עם אוכל מטוגן. הסלט היווני הגיע עם לחם במצנם שהיה מאוד טעים לדעתינו בסלט הייתה חסרה גבינה (על אף שהגבינה הייתה מעולה) והעגבניות היו מעט עייפות. עוד הזמנו סופלקי עוף ועגבניה ופלפל ממולא. אז הסופלקי שזה בעקרון שיפודי עוף עם ציזיקי בצד ופיתה חמה חמה מהתנור. היה טעים מאוד. גם כל פריט בנפרד וגם לאחר שיצרתי לעצמי לאפה קטנה - מכל המרכיבים. יותם טען שהבשר קצת יבש. אני לא יכולה להגיד שאני מסכימה איתו. המנה הטעימה ביותר התברר הייתה הממולאים שהיו ממולאים באורז שמנוני בלבד... האורז היה טעים טעים. וכך גם הפלפל והעגבנייה.

לאחר הארוחה הדשנה הזמנו חשבון וקיבלנו קינוח מתנה!!, קיבלנו ענבים אדומים וירוקים טעימים בטריותם ובמתיקותם וכמו כן קיבלנו עוגת תפוזים קוקוס רטובה שיותם ממש אהב! כל התענוג ללא טיפ עלה לנו 24 יורו.

וזהו לאחר ארוחת הערב - צנחנו חזרה לחדר המלון שלנו שבעים עייפים מאוד ומרוצים. ונרדמנו במהירות רבה!

3.10

התחלנו את היום בשעה 9 בבוקר, וחיפשנו מקום לאכול בו ארוחת בוקר. מצאנו את octo- coffe בית קפה שכזה שהיה במרחק של 10 דקות נסיעה מהמלון שלנו ( Trikalon 20, Kalampaka 422), שכן לא ישנו קרוב למרכז העיר אבל מאוד קרוב למנזרים. בית הקפה הזה הינו בסגנון אמריקאי. אני הזמנתי קפוצינו ודיי מאוד התאכזבתי. אבל הבאגטים היו ממש ממש טעימים - אני וגם יותם ממש התלהבנו. לא מדובר על באגטים ענקיים אבל זה בהחלט היה משביע מאוד. הם מגישים שם גם חביתות ופנקיקים שנראים לא רע בכלל בתמונות ובמציאות :).

לאחר מכן נסענו לעבר המנזרים. למעשה ישנו אזור של מנזרים שמשתרע במעלה הר על מסלול של 6.5 קילומטרים - לא מסלול שניתן לעשות ברגל שכן מדובר על כבש דו סיטרי צר במעלה של הר. כלומר אני ממש לא ממליצה על לנסות ללכת את זה.

ביקרנו במנזר המפורסם ביותר היחידי שאין אליו מדרגות - וכן הוא היחידי שמתקנים ותיקנו את הציורים שלו. כמובן שבכניסה נשים ללא חצאית מקבלות חצאית מעטפת. על מנת לכבד את המקום. והכניסה עולה שלושה יורו לאדם.

הנוף מרהיב!! כל כך שווה להגיע למנזרים רק על מנת לראות את הנוף. לאחר מכן, עצרנו בנקודת תצפית. להסתכל על הנוף. ועברנו למנזר נוסף.

האמת היא שהמנזרים דומים. ההרגשה היא שצריך לראות רק אחד מבפנים. כי בסופו של דבר רואים כנסיה מבפנים בגדלים שונים.

שוב, הנוף מרהיב בטירוף.

לאחר שלוש שעות בערך שבילינו במנזרים נסענו למונדנדריני במטרה להתחיל טרק ביום המחרת. הנסיעה לקחה לנו כשלוש שעות - והגשם ליווה אותנו בכל הנסיעה הזו, פתאום החל החורף. וגשם זלעפות.

כבר אז תהינו לגבי הטרק שתיכננו. (מסלול o3 בחבל זגוריה דרך הבקתות ).

איך שהגענו למלון לדיה או לאדיאס במודנדריני פגשנו בעל מלון ממש ממש נחמד! שהמליץ לנו ללכת לראות מנזר שנמצא בעיר. וקיבל את פנינו בחום והראה לנו את החדר שלנו ואפילו הביא לנו מאפה כזה טעים של בצק וגבינה שלא נהיה רעבים. מאוד ממליצה על בית המלון הזה עקב היחס החם של המשפחה.

ההליכה למנזר לקחה לנו משהו כמו 40 דקות הלוך חזור יש מצב שפחות. פגשנו בדרך זוג ישראלים מאוד חמווד, ששמחנו להכיר שעונים לשם מיכל ועופר.

בערב הלכנו למסעדת ויקוס גורג'. - מאוד מפורסמת ומומלצת - לנו ממש לא היה ברור למה, קיבלתי שוק טלה קר, ונאמר לי שמכינים הכל בבוקר ולכן זה קר והיא חיממה לי את זה כי היא לא רצתה להביא לי משהו חדש. איכשהו האוכל פחות מלהיב ממה שחשבנו…

4.10

תיכננו להעביר את הימים הקרובים בטרק שאורך ארבעה ימים על מסלול o3 שעובר בין כפרים מתחיל במודנדריני עובר במיקרופפינגו לאחר מכן עצירה על הר בrefuge ואז לינה בצפלובו ולבסוף צעידה למודרנדיני בחזרה. כל המסלול כ60 קמ.

וכך לראות הרבה מנוף חבל זגוריה ולמצות את האזור. לצערנו הרב התחיל גשם זלעפות בדיוק יום לפני כל הלילה ולאחר מכן כל הבוקר בו הינו אמורים לצאת לטרק. צעדנו את תחילת המסלול של הטרק (ירידה לויקוס ג'ורג') וראינו שהאבנים ממש חלקות ושעם תנועה לא נכונה אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בתחתית העמק ויקוס גורג אך ככל בנראה עם רגל שבורה או במקרה הפחות טוב ללא רוח חיים (בשלב זה יותם אמר שהוא מפחד שנגיע להיות עוד זוג ישראלים שמופיעים במהדורת 20:00).

רטובים עד לשד עצמותינו חזרנו למלוו לדיה שם השארנו את הרכב... בעל המלונית Lafteras אמר לנו שטוב שחזרנו ושהא בעצמו ביטל קבוצה של מטיילים שהיו צריכים לעשות איתו מסלול באיזור בערב... אז כנראה שההחלטה הייתה נבונה מה גם שהיינו במסלול לבד. אבל כרגע יש לנו ארבעה ימים שאנחנו צריכים לדעת איך למלא.

בעל המלונית הכין לנו שוקו חם ומנחם. וייעץ לנו איך להעביר את הימים הקרובים כאשר אמרנו לו איפה אנחנו לנים כל יום וביקשנו ממנו להקדים את ההגעה שלנו שוב למלון הזה ביום - והוא נענה לזה בחיוב. כן אציין שהיוונים מאוד נחמדים ומאוד עזרו לנו. כל בעלי המלוניות קידמו לנו את תאריך ההגעה ביום לפי בקשתינו שכן לבקתה בקצה ההר באזור אגם הדרקון לא נגיע.... מזג האוויר הצפוי בארבעת הימים הקרובים הוא יום גשום, יומיים ללא גשם ויום גשום נוסף. אגב הטמפרטורות פה לגמרי נמוכות אזור ה10 מעלות ופשוט קפוא. היוונים עוד לא מפעילים חימום כי לא קר מספיק... נורא. ורובם בכפרים לא יודעים אנגלית .. הזוי!

אז ביום הגשום תחילה נסענו לעבר נקודת תצפית מרהיבה שנמצאת במונודריני הנוף מרהיב בטירוף! וכן שווה לעשות את זה. שכן את רוב הדרך עושים ברכב ולבסוף יש הליכה של 100 מטרים.

לאחר העצירה נסענו לעבר הכפר ויקוס, על מנת לעשות את מסלול מעיינות המנזר. עצרנו בכניסה חכפר ויקוס חנינו את הרכב - והתחלנו בירידה לעבר המעיינות. הדרך התחילה באופן רטוב ומחליק עקב הגשם שירד לפני כן אך מהר מאוד הגענו לאזורים יבשים וכן השמש פתאום יצאה ורוב המסלול היה יבש ולא רטוב. והרבה יותר נוח להליכה. בסוף הירידה האינסופית מגיעים למעיינות או מעיין ענק וגם מנזר נטוש לדעתינו. במעיינות ניתן לרחוץ אבל לדעתינו היה קפוא מספיק. על אף שראינו משוגעים שרוחצים שם במזג האוויר הזה... ולאחר ששהינו בנוף המרהיב על יד המעיינות חזרנו חזרה את העלייה שאיכשהו לקחה לנו פחות מאשר הירידה כנראה שהחשש להחליק למטה היה מזערי בעליה... לקח לנו בערך שעה לטפס ושעה וקצת לרדת למעיינות.

כאשר סיימנו את המסלול התחלנו בנסיעה לעבר מיקרו פפיגו... על מנת להגיע למלונית הזו היינו צריכים להחנות את הרכב בכניסה לכפר. ואז לעבור באזורים או רחובות צרים שאין מצב שעוברות שם מכוניות ברגל. ולטפס טיפה.

אכלנו במסעדה העונה לשם אסטרה שנמצאת בפפינגו 15 דקות נסיעה ממיקרו פפינגו - היה שם לא רע. לא נפלנו מהאוכל... אבל למשל הציפס היה מעולה ושונה ממש שקיבלנו עד עתה. והסלט היווני - ואו היה מעולה בטריותו. העגבניות היו מקולפות קיבלנו המון גבינה ולחם. והיה מעולה. למנה עיקרית הזמנו בשרים. חזה עוף וסטייק עגל. והתחושה הייתה לחלוטין בינונית. בשלב זה התחלנו להבין שלהזמין סלט יווני בלבד לארוחה אולי יהיה לגיטימי...

5.10

את הבוקר פתחנו בארוחת בוקר בגסטהואס שלנו בפפינגו העונה לשם - traditional rooms .בעלי המלונית היו ככ נחמדים והסכימו לפתוח לי חימום על אף שבאף מקום לא הסכימו להדליק חימום כי שוב לא קר מספיק. ארוחת הבוקר הייתה עשירה עם גבינות, פאי, עוגות, לחמים מלאים לדעתי ואפילו הכינו לנו ולזוג הנוסף שהיה במקום חביתה עם בצל ירוק, גבינה ופטריות הישר מהמחבת. היה מרענן. אהבנו את בעלת המלונית.

נסיעה לצפלובו וצפי ללינה בgouris מעין גסטהואס חמוד ללא wifi. מיטה, ספה ושירותים אמבטיה. הכל דיי בסיסי. ארוחת בוקר נחמדה מאוד אך נדמה שהיא מחכה שם משעה לא ברורה בבוקר. למשל הפאי גבינה היה מעולה כי הוא היה עם שכבה עבה של גבינה אך לצערנו היה קר בכל זאת טעים בטירוף... היו עוד מאפים, ביצים קשות שלל דגנים, חלב, מים מלא סוגי קפה ובקיצור אי אפשר שלא לצאת שבעים.

עצירה בשלושה מסלולים:

מנזר נטוש אך אזור יפה להליכה. בערך 10 דקות

הליכה ליד נהר עד שמגיעים להריסות מסלול של אולי 15 דקות לכיוון. יפה אבל מסלול בהחלט קצר מאוד.

הליכה מדילפו לקיפי.. מסלול הליכה של כ5 קמ לכל כיוון. מסלול מרהיב ביופיו. שבסופו מגיעים לגשר עם אגם מים יפהפה.

יש אפשרות לעשות מסלול דיי מעגלי... אך... עקב גשמים שירדו - מים חסמו לנו את הדרך.... ולא יכולנו להשלים את הדרך המעגלית שעוברת דרך גשר נוסף אותו פיספסנו...

זגוריוס - המסעדה הכי טובה שהייתה לנו לעת עתה בטיול הזה!! החל בסלט היווני וגבינת הפטה הטעימה , בפרחי הזוקיני הממולאים באורז שמנוני ושמיר שהיו פשוט טעמים ערבים לחך. ובסופו של יום כדורי הבשר שהיו פריכים מבחוץ כמו פלאפל ורכים מבפנים כמו המבורגר טוב! פשוט מעולה. מקום מומלץ בטירוף. על אף שממש אין כאן ככ הרבה אופציות.

6.10

נסיעה לנקודת תצפית beloi מצפלובו. - בערך כ30 דקות נסיעה תלולה על קצה הר ודרך עפר - שאנחנו עשינו חלק ממנה ברגל ואחרים הגדילו לעשות הרבה ממנה ברגל ואחרים נוספים דווקא נסעו עליה עד לתחילת המסלול שכן הכל אפשרי- התצפית מהממת והמסלול אליה - קליל- בינוני ומרהיב בטירוף חובה ללכת. תצפית לעבר ויקוס גו'רג'.

נסיעה מנקודת התצפית לעבר illochoro - לעשות את המפל! - כיוון שידענו שהמסלול לוקח בערך שעתיים הלוך חזור - שכן מדובר בירידה עמוקה למפל וחזרה ממנו. והיינו עוד בתחילת היום. אזור 13:30 - החלטנו להחנות את הרכב ממש בכניסה לעיר מה שהתברר כטעות בדיעבד כי היה לנו הרבה לטפס בדרך חזור. אבל ממש איך שהתחילו הירידות ברחוב מעין הולנדי לתוך הכפר פשוט חנינו את הרכב... ואז לאחר שהגענו למרכז הכפר - נתקלנו בבית קפה חמוד ונטוש שאנחנו היינו הסועדים היחידים בו והזמנו שוקו חם - וקיבלנו עוגת תפוזים איתו. השוקו החם היה כל כך מנחם במזג האוויר הסגרירי.

לאחר מכן התחלנו במסלול - המרהיב בטירוף. אז אנחנו ממליצים גם על השוקו וגם על המסלול - היה לנו מאוד כיף לעשות אותו. לקראת 14:45 חשבנו מה כדאי לעשות בנוסף שכן עוד יחסית מוקדם ולא רצינו לחזור למודנדריני כל כך מוקדם. על כן נסענו לvordemots stairs, שהסתבר שנמצא בדרך למודנדריני ולקח לנו 40 דקות להגיע לשם.(מצד שני הסתבר לנו שהמסלול הזה ממש צמוד לנקודת התצפית באלוי - שעשינו בבוקר - אז יותר חכם לעשות את המסלולים אחד אחרי השני) המסלול הזה לוקח בערך שעה לכל כיוון גם כן. יצא שכמעט וטיפסנו את כל המדרגות התחלנו את המסלול בערך ב15:30 - אמורים להגיע בסופו של דבר אחרי מטפסים את כל המדרגות לכפר (אנשים אמרו לנו שיש הסעות למטה - אני לא יודעת אם להאמין לזה אולי זה נכון :/ - לא בטוחה וגם לא היינו מעוניינים בזה) - אנחנו עלינו כמעט עד הסוף- כי מאיזשהו שלב זה נראה מרהיב וניתן שוב להשקיף על כל ויקוס גורג'. - יותם כבר התעייף ואני הייתי מוכנה להמשיך - אבל החושך דיי מרתיע על אף שלקראת 16:40 התחלנו לצעוד חזרה ולקרת 17:40 היינו ברכב ותכלס מחשיך רק לקראת 19:00 בתקופה הזו של השנה ביוון. בדרך לנסיעה למודנדריני החלטנו לעצור בצפלובו - כיוון שהייתה שם המסעדה האהובה עלינו הטיול - וכן כי לא מצאנו שום דבר טעים/אכיל במודנדריני אולי אני מגזימה אבל האוכל באמת איכזב. אז ישבנו במסעדה זאגוריוס שכתבתי עליה ביום הקודם. שוב הזמנו פרחי קישואים ממולאים ושני סלט יווני שלא איכזב. הדבר היחידי שביאס שעל אף שבאנו כל כך מוקדם אזור 17:00 אחהצ והיינו כמעט היחידים שאכלו, עדיין מנת הקישואים הייתה היחידה שנשארה, ולא היו כל סוגי הפאי או המרקים. אז אני תוהה מתי הם בכלל טורחים לבשל שם.... כי נראה לי הזוי שרק אמצע היום וכבר הכל נגמר...

בדרך למודנדריני לפתע ראיתי מבעד לחלון גשר עם המערות. - אותו גשר אליו ניסינו להגיע בדרך מדילפו לקיפי - מסתבר שהם נמצאים כקילומטר אחד מהשני וניתן היה לעלות לכביש הראשי - לחצות את הכביש להגיע לגשר ומשם להמשיך במסלול הכחול ולהתאחד עם מסלול אדום לבן לחזור לדילפו. בכל מקרה ניתן מקווה שהצלחתי להסביר כראוי לכל המעוניין...

הגענו למלון לדיה האהוב עלינו במיוחד. עם Lafters בעל המלון - כלומר זה מלון משפחתי - שהינו בסיסי לחלוטין שום דבר לא מרהיב בו יותר מידי. אבל המשפחה הזאת ובייחוד לפטראס - בוא אדם יחיד במינו ומיוחד להפליא. לא משנה שה-

קדמנו את היום בו לנו בבית המלון בגלל כל הסיפור של ביטול הטרק וכל הגשמים שהפתיעו ללא כל התראה. הוא גם שידרג לנו את החדר לסוויטה כנראה עקב חוסר מקום בחדרים.וכן כיוון שלא רצה לאכזב אותנו ושהכל יתקתק לנו כמו שעון…

סיכום כללי לאזור – השפה השולטת באזור (לפחות בתקופה הזאת של השנה) הינה – עברית! בחלק מהמסעדות, התפריטים גם בעברית וגם לפעמים, עם “מנות כשרות”. במלון לדיאס – כתוב בכניסה לחניה – ברוכים הבאים! אמרנו כבר שהיוונים אנשים מקסימים?

7.10

נסיעה לאינונה ממודנדריני (אחת הערים המרהיבות והכיפיות שיצא לי לראות – יותם גם אהב אבל אני מאוד מאוד התלהבתי עד כדי רצון עז לחזור לאזור)

טיול רגלי בעיר, השעון, הטירה, חלפנו על המוזיאונים. וראינו את האגם הענק של העיר. טיילנו גם בטיילת - שם עברנו בהמון חנויות שמציעות מזכרות - ובגדים. ואפילו קניתי מגנט מהמם.איכשהו יש כאן המון מאפיות. ונאמר לנו שבימי שני ורביעי החנויות נסגרות לפנות ערב.

באזור ארבע הלכנו למלון הדירות או יותר נכון לדירה ששכרנו matina's apartment. תכלס זה דופלקס חמוד וקטן שיכולים לישון בו חמישה לדעתי זוג ועוד שני ילדים זה ממש נוח חמישה לדעתי מרגיש צפוף בייחוד אם מדובר על מבוגרים.

בערב וזה השיא של היום אכלנו גירוס אימתני ואיכותי בטירוף ולחם שום שמזכיר פיצה - טעים בטירוף במסעדה מהממת - קוראים לה אלבוכרו חשבנו שזה מסעדת שווארמה כזאת כמו שיש בארץ אבל מסתבר שיש שם הכל - גם פיצות! המיוחד במקום שהם מכינים את הפיתות במקום ולכן כנראה זה כל כך טעים (כיף כשאין צורך בכשרות...). הפיתה עצמה ענקית 23 סמ, האמת ניתן לבחור בין 19 לבין 23 סמ אנחנו בחרנו את הגדולה כי היינו רעבים מאוד!, ובאמת הצלחות נשארו ריקות. הופתענו לגלות כי בניגוד לשאוורמה בארץ, ביוון, אתה מזמין את המנה שלך כנגד מלצרית. בנוסף לכך, לאחר שהזמנו, המלצרית (שהבינה מההזמנה שאנחנו, אממ...קצת...רעבים) אמרה שזה ייקח קצת זמן מכיוון שהם אופים את כל הבצקים שלהם במקום (יהי!) - ממליצים בחום!

8.10

החלטנו לפתוח את הבוקר עם ארוחת בוקר במאפייה שכן איאונינה מפוצצת במאפיות - מסתבר שנפלנו על מאפייה טובה - יותם לקח שני מאפים מלאים בגבינה הראשון מאפה מבצק שמרים מלא בגבינה ביקון ושניצל. והשני מאפה בצק עלים עם גבינת פטה מלוחה באופן עדין. ואני לקחתי בייגל מקמח מלא עם המון שומשום וסנדוויץ שהיה לחלוטין לטעמי. ולאחר הארוחה יצאנו לדרכנו.

נסיעה למצובו מאיאונינה - בערך שעה וחצי נסיעה שרובה על כביש A2 שהינו כביש מהיר.

הגענו למצבו באזור 12 כאשר יצאנו מאיאונינה באזור 11.. אולי קצת לפני.. וישר חנינו בחניית בית המלון שלנו. איך שהגענו לארצו'נטיקו (Archontiko Metsovou Luxury Boutique) קידם את פנינו אדם מקסים שהינו אלבני שכיוון אותנו למקום החניה הרצוי והדריך אותנו מה עלינו לעשות בהמשך.

בחרנו מלון מפנק עם מיני גקוזי בחדר! אחד הדברים המפנקים במזג אוויר חורפי שכזה. אני חייבת לציין שהתנסינו במיני ג'קוזי – ונדמה שיש שם מקום רק לאדם אחד… שנית כל השטיח שלנו בחדר נרטב… האם זה היה שווה את זה – לא בטוחה!

מצובו עיירת נופש מקסימה. ומלאה בחנויות לתיירים המון עבודות עץ - שהאמת לא התאפקתי וקניתי כמה... וכן איכשהו הבנתי שהפסטה כאן היא עבודת יד... לא בטוחה עד כמה זה אמין אבל קניתי 4 חבילות פסטה במחיר מופקע ואני מרגישה דיי טוב עם עצמי, הפסטה מיוחדת להפליא. ונקווה שגם תהיה טעימה בטירוף כשנכין אותה כשנהיה בארץ.

אז טיילנו המון בעיירה הקטנה הזו וקפאנו בקור אוקטובר זה אכן חורף כאן בהרים של יוון. חבל שלא הקשבתי למורה שלי לפסנתר והבאתי יותר סוודרים.

9.10

הנסיעה לאדסה ממצובו לקחה לנו כשעה כאשר יצאנו לדרך יחסית מאוחר - אזור 11:00. אנחנו לא רגילים לצאת כל כך מאוחר אבל ביוון ארוחות הבוקר הן רק באזור 8:00-8:30 אז זה גורם לנו להתחיל את היום מאוד מאוד מאוחר.

מה גם שהינו בטוחים שהקברים המקדונים בורגינה נפתחים רק ב12. שזה אכן היה נכון עבור כמה מימי השבוע אבל דווקא ביום רביעי הם פתוחים ב8:00 בבוקר. לאחר נסיעה של כשעה הגענו לאתר. בדיוק ב12:00 כפי שתוכנן - קנינו כרטיס משולב של שלושה מזואונים שונים שנמצאים 10 קילומטרים מהאזור הביזאנטי והארכיאולוגי. והמוזאון שבשבילו נסענו של הקברים המקדונים - כל התענוג עלה לשנינו 28 יורו. כלומר 14 יורו לאחד. המתחם נראה ממש כמו גינה או חצר ענקית ירוקה וכיף להסתובב שם כמו מעין פארק קטן וחמוד. שבחלק מהפינות ניתן לראות ממצא ארכיאולוגי. לאחר מכן נכנסנו למוזיאון - למדנו ממנו המון - הם כותבים הכל באנגלית ליד כל מייצג והיה מאוד מעניין לראות וללמוד. - אך הדבר הכי מרהיב - זה כאשר רואים את הכניסה לקברים המקדונים - שאתם מבינים שבאמת מצאו אותם מתחת לאדמה... יורדים אומנם במדרגות רגילות אבל מהצדדים הכל אדמה ובאמת אתם מתחילים להאמין שאתם נמצאים מתחת לאדמה. ורואים ממש כניסה לקבר... משהו שהוא באמת מרשים. החיסרון שלא ניתן לראות את הקברים מבפנים - ורק את דלת הכניסה. יש בזה משהו מבאס. אבל אם זה בדרך שלכם הייתי לחלוטין עוצרת.

בלי כל קשר מבחוץ יש דוכנים מרהיבים אמנם לתיירים שכוללים כל מיני כדים קטנים, ופסלים יוונים מהממים בעיני - אם לא הייתי גרה בדירה שכורה וצפופה לחלוטין הייתי קונה כמה שיעטרו לי את אחד המדפים בבית. זה גם לא היה יקר (למרות שיותם לאו דווקא יסכים עם מה שכתבתי כאן :) *יותם כותב – מאוד לא מסכים איתה...אלוהים אדירים, כמה זבל וכ'כ יקר :/).

לאחר מכן נסענו לשני המוזיאונים האחרים הביזאנטי היה באמת מרהיב ומעשיר יותר עם הרבה יותר מידע - וכלל איזה 4 או 5 קומות. את הארכיאולוגי הנוסף אליו הגענו כבר עייפים ובלי ריכוז - אהבנו פחות אבל הרגשנו שהוא גם הכי פחות מפותח שכן הוא כלל שתי קומות בלבד והיו בו מעט מאוד מייצגים (וגם העובדים הרגישו “עייפים” מאוד). סך הכל כן הייתי ממליצה על האזור. לקראת 15:30 התחלנו לסוע לכיוון אדסה.

האמת המטרה בלהגיע לאדסה הייתה ללכת ביום המחרת למעיינות החמים של אדסה כך שיש לנו את המגבות של המלון - אבל גילינו שזה בכלל נמצא בפוזאר כ40 דקות נסיעה מאדסה- ולא הבאנו איתנו מגבות מהבית. אז ויתרנו כי אין ולא ניתן לשכור שם מגבות - לפחות ממה שקראתי באינטרנט. בכל מקרה לא פסחנו על המפלים של אדסה. לאדסה הגענו ליום אחד - העיירה/עיר עצמה נחמדה מאוד, יש המון מקומות לאכול בהם והעיר שוקקת בשעות אחהצ. אנחנו לנו במלון hagiati , המלון היחידי שנשאר פנוי ברגעים שהזמנו. (בין המלונות האחרונים שהזמנו). המלון אולי נחשב יוקרתי אני לא בטוחה אבל הוא היה הכי יקר שלנו. קיבלו את פנינו בקבלה עם רחת לוקום ומשקה אלכוהולי (יותם – חובב האלכוהול ושונא הרחת לוקום נהנה משניהם!).

והביאו לנו חדר גדול מהרגיל שכלל כורסה ספה מיטה גדולה ומקלחת שירותים - היה תענוג. עוד דבר נחמד של המקום - הוא שבמידה ואתם מזמינים ארוחת בוקר אז אתם מקבלים תפריט ומזמינים כאהבת נפשכם ממנות התפריט. ויוצא שמכינים דברים עבורכם. מה שכן, לא היו מוכנים שנשלם באשראי אלא במזומן בלבד (כל עובד מלון נתן לנו תירוץ אחר לכך, בסוף הבנו שבעל המלון רוצה את הכל בשחור - אך לא מוכן לתת הנחה כנגד זה – אני חייב לציין כי בכלל, כל עניין ה”תן לי מזומן ואתן לך הנחה” די נעלם מיוון, הבנתי שאתרי המלונות די נלחמו בזה ואיימו להוציא מהשירותים שלהם מי שיעשה את זה, בכלל, hotels.com כמעט ולא היה פעיל בתקופה הזאת ביוון, כנראה מסיבה זאת. אציין בנוסף כי רק בחנות אחת, קרן הציעה מזומן בעבור הנחה וזה אשכרה עבד – המוכרת גם ענתה לנו בעברית בנוגע לכמה הנחה היא נותנת – רגילה לישראלים...לפני שמישהו אומר – אוי, שם רע לישראלים...כל אדם שפגשנו ואיכשהו דיברנו איתו ואמרנו שאנחנו ישראלים – מיד אמרו לנו שמאוד אוהבים את הישראלים – אנשים חמים וחמי מזג כמו היוונים, אוהבים את אותן השטויות וכאשר ציינתי בפני מוכרת באתונה שבנוסף לכך, שנינו שונאים את התורכים היא מיד חייכה ואמרה – yea, fuck those fucking turks!) - משהו שמאוד הפריע ליותם מכיוון ש: א. הוא רוצה לעבוד עם כ"א ומכאן, לצבור נק' לנוסע המתמיד. ב. ביוון, כל משיכה מכספומט עולה כ-2.5% (לא כולל עמלה של חברת האשראי עבור המרת המט"ח – מזכירים – בררו איזה כרטיס אשראי גובה מכם איזו עמלה בעסקאת מט”ח – זכרו תמיד לבצע את העסקה במטבע המקומי).

את הזמן באדסה העברנו בלחקור את העיר ופשוט הסתובבנו בה. וספגנו את האווירה.

10.10

ביום למחרת לאחר ארוחת בוקר דשנה שכללה טוסטים, שוקו חם ומנחם, חביתה (שלא מומלצת) לחם מטוגן ופלטת גבינות ונקניקים - יצאנו לעבר המפלים של אדסה שהיו ממש חמש דקות מהמלון שלנו. הדבר היה מרהיב ולקח לנו גג שעה. ולא הייתי ממליצה להגיע לכאן במיוחד אם זה בדרך שלכם אז תגיעו - תבלו כאן שעה וחצי וחזרו לדרכם. החכם ביותר שלנו היה פשוט לנסוע ישירות לת'סלוניקי - ולא לבזבז את זמנינו באדסה.

באזור 12:00 כמעט עד שניצלנו את זמננו במלון - עד תומו - יצאנו לכיוון סלוניקי שעה וחצי נסיעה...

לצערנו אין דרך מהירה מאדסה לסלוניקי אז יש לנסוע בכל מיני כבישים בין עירוניים עד שמגיעים ליעד - סלוניקי. העיר הכי גדולה שראינו בטיול שלנו עד עתה.

אנחנו נכנסנו עם רכב לסלוניקי וזאת מכיוון שבדירת הairbnb ששכרנו שנקראת משהו עם 360 מעלות עקב כך שאנחנו בקומה העליונה ויש לנו גג משלנו ואנחנו יכולים לראות את כל סלוניקי יש לנו חניה תת קרקעית - הרחובות בהם נהגנו היו צרים מאוד כך שמשני צידי הרחוב חונות מכוניות והיו פניות שלחלוטין לא יכולנו לעשות עקב הצפיפות. המארח שלנו, זה שהדירה ששכרנו נמצאת בבעלותו, חיכה לנו ופתח לנו את השער לחניה וקיבל את פנינו באופן מאוד יפה ומחמם את הלב אדם באמת נחמד מאוד!:) (שוב פעם, היוונים אנשים מקסימים).

הדירה עצמה מהממת, ישבנו קצת בדירה ונחנו - ואז יצאנו לקרוע את העיר. הלכנו ברגל לפארק אלכסנדר מוקדון, בדרך לשם פקדנו את אחת המאפיות (לאחר שעברנו במספר לא מבוטל שלא סיפק בייגלים) על מנת למצוא לי בייגל שכן אני חובבת בייגלים. כשמצאנו, יותם זרם איתי והזמין לעצמו מאפה. ואני אמנם רציתי בייגל נטול כל מילוי אבל קיבלתי בייגל ממולא בגבינת פטה - שהיה מאוד מאוד טעים. פארק אלכסנדר מוקדון קרוב מאוד למרינה שם הסתובבנו לא מעט. וכמה מטרים משם ניתן לראות את המגדל הלבן שהוא לא כל כך לבן אלא יותר צהוב - שניתן לטפס ולהגיע לקומה העליונה שלו כדי לראות את הנוף - קונים כרטיס גם למוזיאון וגם לטיפוס ב4 יורו לאדם. וכן בעזרת השארה של רישיון נהיגה מקבלים מכשירים שנראים כמו טלפון שנותנים לך את המידע על פי המיצג שאתה צופה בו (צריך להזין את המספר כמובן – והתרגום הוא לאנגלית) על מנת להבין מה הולך שם כי הכל כתוב ביוונית. המוזיאון עוסק בסלוניקי ובהתיישבות בה.. נחמד, יותם אהב את זה יותר ממני. אני רק רציתי לטפס למעלה.

  • המגדל הלבן – מגדל שבמהלך המאה ה-19, יהודי שהיה בכלא בסלוניקי הציע לעבוד ולצבוע את המגדל בצבע לבן ובכך, “לקנות” את שחרורו המוקדם מהכלא.

לאחר מכן, עשינו מלא מלא קניות - בחנויות המרובות שקיימות כאן. המחירים לגמרי נוחים. אני מניחה שאולי כן ניתן למצוא דילים נוחים כאלו גם בארץ. אבל אני לגמרי מרוצה מהמציאות:).

בערב אכלנו פיצה נחמדה מאוד pizza center וריבועית שעלתה לנו 8 יורו ומאוד מאוד השביעה אותנו. לא הכי טובה בעולם שכן הבצק עבה - אני אוהבת והיה מלא מלא גבינה ביקשנו פטה, זיתים ויותם בחצי שלו קיבל בייקון. :). התוספות לא היו נדיבות אבל היה לי טעים מאוד ויותם לא התלונן.

11.10

יום נוסף בסלוניקי- הימים בסלוניקי התחלקו אצלנו בשתיים - התעוררנו לקראת שמונה - בבקרים קפצנו למאפיה שנמצאת ממש ליד הדירה שלנו קנינו לחם טוב וטרי שיצא מהתנור באותו הבוקר (חיטה מלאה,כפרי או באגט), מאפה אם התחשק לנו ולפעמים גם בייגל. לאחר מכן הלכנו לסופרמרקט שנמצא גם כן באותו הרחוב קנינו כל החפץ בעינינו במקרה שלנו כרגע גבינה צהובה, נקניק וזיתים ואכלנו ארוחת בוקר סוג של מזינה בדירה. לאחר מכן לקראת השעה 10 בבוקר יצאנו לחרוש את העיר עד אזור השעה 15-16 ואז שוב פעם לקראת שש יצאנו לחפש מסעדה ולהנות מהחיים הליליים והשוקקים של סלוניקי.

סלוניקי מלאה באנשים!

ביום זה, החלטנו לטפס לעיר העתיקה והגענו למבצרים – מצודת שבעת המגדלים – נתקלנו בכל מיני קבוצות של טיולים מודרכים מהארץ והאזנו לחלק מהן – גילינו שהאוניברסיטה אותה עברנו בדרך למבצר נבנתה על בית הקברות היהודי (הנאצים היו אנשים נחמדים בסה”כ...) ובכלל, ניתן לראות מנק' תצפית זאת את כל סלוניקי – ניתן לראות את המבנים העתיקים והישנים של העיר, ניתן לראות איפה היתה השריפה הענקית והמפורסמת שכילתה את מרכז סלוניקי ולראות מאיפה הבניה הינה מודרנית יותר (כמה שיכול להיות מודרני ביוון).

עיר העתיקה - מבצר טיילנו בתוכו.

חומות - במקביל לאוניברסיטה. עלינו למגדל המשולש. וצפינו בנוף ועברנו במוזיאון.

ירדנו לעיר, בעיקר עשינו קניות :)

12.10

יום נוסף ואחרון בסלוניקי – ביום זה – פשוט הסתובבנו ברגל המון ונהיננו מהמראות היפים של העיר – שקצת מזכירה את ניו יורק בקטן (יש מכם אלו שאולי לא יסכימו איתי – אבל היא הייתה עמוסה בתיירים והרגשתי שאנחנו הולכים כבלוק של אנשים -משהו שמאוד מאוד מזכיר לי את ניו יורק)

ביקרנו באתרים האלו:

-כנסיית דמיטריוס הקדוש – מרהיבה ביופיה – שווה ללכת.

- מסגד -

- מוזיאון היהודי כל כך רצינו לראות וללכת אבל היה סגור בשבת – על כן זה תיכנון שגוי שלנו.

- כיכר אריסטוטל

-שער הניצחון. Arch of gloriuos – לכאן האמת לא כיוונו פשוט בעת השיטוטים שלנו ברחובות – ניתקלו לפתע בשער ניצחון ענק – שמחייב תמונה:).

13.10

נסיעה לאתונה ! ביום ראשון.

יציאה מסלוניקי באזור 10 בבוקר התנועה הייתה שכן שכן כל החנויות היו סגורות, המאפיות והסופרים. והגענו לאתונה עם שתי עצירות בדרך לשתיה ומתיחת איברים ב15:30. המרחק בין אתונה לסלוניקי (בין שתי דירות הairbnb ששכרנו) הינו 500 ק"מ. והדרך הייתה על כביש מהיר ישיר עד אתונה. על כן זאת דרך שהיה מאוד כיף לנהוג אותה, עם זאת עצרנו המון על מנת לשלם בכבישי אגרה. בערך 10 יורו לכל הפחות.

אחרי שהתמקמנו בדירה. הלכנו לאכול - במסעדה נחמד עם אוכל יווני מסורתי. שוב אכלנו סלט יווני. שהיה חביב, תפוחי אדמה בלימון שהיו באמת מוצלחים בטירוף .. וסרדינים בתנור וקציצות בשר מטוגנים שהיו פשוט בסדר.... לא הייתי ממליצה...

טיילנו בשוק, עלינו על ההר - הר שנראה שכל בני הנוער של אתונה עולים אליו על מנת להעיר ערב רומנטי וראינו את האאקרופוליס משם.

14.10

אנחנו לנו בדירת airbnb שמוגדרת כbed &breakfast . מסתבר שבעל המלונית הוא גם בעל קונדיטוריה!, וכארוחת בוקר הוא מביא מאפים מהקונדטוריה. בבוקר הראשון לא התלהבתי מההיצע. אבל הבוקר הוגשו סהרוני שקדים שמנמנים וטעימים! ואו זה התמוסס בפה באופן מושלם! ככ טעים ! אין דברים כאלו. שבאמת זאת העוגייה הכי טובה שאכלתי בחיי.

לאחר מכן, יצאנו לעיר, עשינו קניות ברחוב הראשי – ככה בילינו בכל היומיים הקרובים שהיו לנו.

אני אישית מאוד מאוד אהבתי את אתונה – לקח לי יומיים להתחבר אבל ביום השלישי כבר הייתי מוכנה להישאר שם לעוד שבוע לפחות. אם זה הלוקמנדס הטעימים בטירוף שאכלנו – שהינם כמו כדורי סופגניות קטנים שממולאים בשוקולד או מצופים בשוקולד או המפורסמים ביותר שלהם מצופים בסוכר וקינמון – אנחנו הלכנו על הגרסה המושחתת בציפוי שוקולד ושוקולד קינדר… היה מטורף – מקבלים איזה 8 כדורים למיטב זכרוני – וזה שווה כל שקל. אכלנו את זה במקום ששמו הוא גם כן “לוקומדס” – וממוקמת במדרחוב aillou .

כמו כן יש להם קפה מעולה ! ממצליצה על הקפה בחום – הכי טעים שיצא לי לשתות ביוון !