שבועיים מדהימים בטירול והאלפים הצרפתיים-חלק ב'
אז למי שלא עקב, אנו זוג צעיר(25,27) ובחלק א' של הבלוג טיילנו שבוע בטירול עם משפחתו של בעלי, ושבוע נוסף באיטליה והאלפים הצרפתיים.
המסלול הנ"ל נעשה לאחר שכבר ביקרנו כמה פעמים ברב היעדים, חוץ מהאלפים הצרפתיים. אליהם הייתי צריכה להשקיע יותר זמן בדיעבד. תמיד יש פעם הבאה..
בנוסף, לאחר שובנו ארצה(חודש בערך..) גילינו שהכרטיס זיכרון שהיה במצלמה, אבד! ועד עכשיו לא מצאנו אותו ובנוסף התמונות אותן צילמתי בטלפון החדש אבדו יחד עם הטלפון שנגנב. באסה באסה באסה! מה שאומר שאין לי תמונות מחלק ב' של הטיול אלא רק להסתמך במה שצילמתי מהנייד. כמו שאומרים, שכר לימוד..
אז ככה:
יום 8, 20.7:
קמנו עייפים ביותר לאחר היום הקודם שבו נסענו נסיעה ארוכה בשביל להגיע לכאן-מעבר סטילביו. התארגנו מהר, אכלנו ארוחת בוקר והמשכנו לכיוון מעבר הרים סטילביו. מאז שראיתי את התמונה של הכביש המתפתל כמו נחש, הבטחתי לעצמי שאגיע לשם יום אחד, ויום זה הגיע! בנוסף תמיד רציתי לעלות על מעבר ההרים הגבוה ביותר בהרי האלפים(2700 מטר) ומבין 10 כבישי הנוף היפים ביותר בעולם! אז כמו שהבנתם, מומלץ ביותר! ובכן הדרך באמת עמדה בציפיות שלי, ומכל עבר רואים הרים מושלגים, וכשמסתכלים מטה רואים כמה עברנו(וואו!). תוך כדי מעבר אופנועים רבים(יותר מדי!) אנו מגיעים לתחנה העליונה, מצטיידים במזכרות(מאז מעבר ההרים הראשון שלי אני משתדלת לאסוף ומרי מפתחות מכל מעבר הרים, בינתיים אספתי 4, והספירה לא נעצרת..) נהנים מהנוף, ומגולשי סקי שבתקופה זו של השנה עדיין יש שלג בשביל גלישה. מדהים! ומתחילים בירידה מטה לכיוון איטליה.
הירידה בכיוון הזה קשה יותר מהעלייה בשל המנהרות החד סטריות אשר מסכנות את העוברים. קרו כמה מקרים שהיינו צריכים לקחת רוורס במנהרה מפותלת, ראו הוזהרתם! אך עדיין חוויה שלא תישכח(אני ובעלי נקרעים מצחוק כל פעם שאנו נזכרים בזה חחח) לאחר נסיעה ארוכה(תוך מעבר בבורמיו השוממת) בעמק ואלטלינה, אנו עוצרים בקניון מקומי ומצטיידים באוכל, משחררים רגליים וממשיכים הלאה ליעדנו הבא- עמק מאלה(val di male). ההחלטה להגיע לשם נפלה במקרה, בשיטוטיי בגוגל ארת' נתקלתי בתמונה מדהימה משם והחלטתי שאנו חייבים להגיע לשם. ואכן העמק הוא יפהפה, רגוע, וכמעט אין אנשים(רק מקומיים שלא הבינו מאיפה נחתנו חח). לעמק יש מסלולים רבים ונהר יפהפה שחוצה אותו. עצרנו שם, אכלנו צהריים על גדת הנחל, נשמנו אויר צח והמשכנו בדרכינו למלון הבא הנמצא בצפון מזרח אגם קומו-בעיירה קוליקו(colico).
הגענו למלון הנהדר, מודרני, חדרים מרווחים, בריכה ואפילו חוף רחצה פרטי וככה בילינו את שאר היום. https://www.booking.com/hotel/it/seven-park.he.html?aid=304142;label=gen173bo-1DCA4oggJCFnByb2ZpbGUvbXlyZXNlcnZhdGlvbnNIDlgDaGqIAQGYAQ64AQzIAQzYAQPoAQH4AQqSAgF5mAIEqAID;sid=887b32804c4b6a0a5dba16255a20abe2
לאחר מכן, התארגנו ויצאנו לארוחת ערב טעימה מאוד בטיילת השוקקת של העיירה, אווירה מאוד נעימה וכיפית. מאוד מומלץ להגיע אם אתם באזור. שבעים חזרנו לחדרנו.
יום 9, 21.7:
היום החלטנו להוריד הילוכים, וחוץ מנסיעה ארוכה לעמק אאוסטה, אנו עוצרים לקניות במילאנו! טוב לא בתוך מילאנו(יקר..) אלא בקניון ענק שנמצא בפאתי מילאנו ובו יש פרימארק! וh&m שם בילנו שעות ארוכות(אפילו בעלי לא התלונן!). הקניון נמצא בכתובת Il Centro, Viale Luraghi, 11, 20020 Arese MI. שווה להגיע. לאחר מכן, אנו מתחילים בנסיעה ארוכה למלון הבא שלנו הנמצא בכפר סראי(sarre) הסמוך לעיר אוסטה בעמק אאוסטה. אכן נסיעה ארוכה(שעתיים וחצי) אך זאת בעצם הנסיעה הארוכה האחרונה, ומפה הנסיעה הכי ארוכה שלנו תסתכם בשעה. את החלק הקשה עברנו.
לקראת ערב מגיעים למלון הנחמד La Bicoque https://www.booking.com/hotel/it/la-bicoque.he.html?aid=304142;label=gen173bo-1DCA4oggJCFnByb2ZpbGUvbXlyZXNlcnZhdGlvbnNIDlgDaGqIAQGYAQ64AQzIAQzYAQPoAQH4AQqSAgF5mAIEqAID;sid=887b32804c4b6a0a5dba16255a20abe2
שם נלון ב2 לילות הבאים.
יום 10, 22.7:
קמים לבוקר מעונן, אך לאחד הימים שהכי ציפיתי להם: המטרהורן, או בשמו האיטלקי-מונטה צ'רוויניו(monte cervnio) המהווה את אחד ההרים הגבוהים ביותר בהרי האלפים(4,478 מטר) שאגב כולם נמצאים במחוז עמק אאוסטה: המון בלאן במערב, המונטה רוסה והמטרהורן במזרח והגראן פרדיסו בדרום. נחמד.
אז אנו מתחילים את נסיעתנו בבוקר מעונן/שמשי, מה שנותן לי תקווה להמשך היום.. כשאנו מגיעים לעמק צ'רוויניו השמיים נהיים אפורים יותר והעננים מכסים את העמק, אך עדיין נותן מראה דרמטי ויפהפה לעמק. אנו מגיעים לבריי צ'רוויניה, עיירת סקי מפורסמת שבעונה זאת שוממת אך כמובן שבעת עונת הסקי מלאה בגולשים בבתי המלון המפוארים שיש שם. אנו מגיעים לרכבל ותקוותיי נגוזות: לא ניתן לעלות לתחנה העליונה של המטהורן בשל גשם סוער ואפילו שלג! באסה, אך מחליטים לעלות בכל מקרה לתחנה הראשונה, והנוף מהרכבל מרשים מאוד, יוצאים החוצה וצופים על הקרחון שאותו לפחות העננים עדיין לא מסתירים והמצלמה לא מפסיקה לתקתק(רק חבל שאין זכר לתמונות הללו חח). אוכלים צהריים במסעדה שם ששוממת מאנשים, וברגע שאנו יוצאים מהמסעדה רואים שהרכבל לתחנה העליונה של מונטה רוסה חזר לעבוד, ואנו ממהרים לעלות. לפחות את זה, והנוף משם מדהים-לא לפספס! למעלה, הכל שלג וקפוא! מה שמחזיר אותנו מהר לרכבל חזרה למטה. חוזרים שמחים לרכב, ונוסעים לאגם הנמצא בכניסה לעיירה, האגם הכחול(lac blu) שבימים בהירים המטרהורן משקיף במימיו והייתה אחת הסיבות העיקריות להגעתי הנה(חוץ מהטובלרון חח) האגם יפהפה גם בגשם, ולאחר כמה תמונות אני חוזרת לרכב רטובה אך מרוצה(חלקית) ואנו כבר בדרכינו לכפר המדובר שמואה(chamois), שההגעה אליו היא באמצעות רכבל בלבד, ולכן גם העלייה אליו הייתה זולה(4 יורו לאדם). אנו מטיילים בכפר, ונהנים מסמטאותיו והנוף המדהים שנשקף ממנו(גם כשהשמיים אפורים!) מומלץ. לאחר מכן, אנו נוסעים לעיר אוסטה לארוחת ערב שישי, מטיילים ברחובותיה העתיקים ונהנים מהאווירה וסוגרים את הערב.
יום 11, 23.7:
קמנו לעוד יום מעונן, עושים צ'ק אאוט מהמלון, ונוסעים לקוינה(cogne) אשר נמצאת בתחומי הפארק הלאומי גראן פרדיסו. היינו פה לפני שלוש שנים, אז ביקרנו גם במפלי לילאז(מומלץ!) אך הפעם מחליטים לפנות שמאלה לכיוון ולנונטיין(valnontey) ועושים מסלול נחמד לאורך הנחל, ומרחוק רואים את הגראן פרדיסו המושלג, פשוט מדהים! אנו חוזרים לרכב, ומשם התכנון לנסוע לשאמוני דרך מעבר הרים סן ברנרד, אך בשל עייפות ועודף מעברי הרים, אנו מחליטים לוותר ונוסעים לשאמוני דרך מנהרת המון בלאן ונפרדים מ40 יורו! הנסיעה במנהרה איטית 70 קמ"ש, ויש לשמור מרחק מהרכב מלפנים של 150 מטר. המנהרה מלאה במצלמות, ומי שעובר על חוקים מקבל קנס גבוה של 200 יורו! ראו הוזהרתם! אי אפשר להגיד שהם לא לומדים לקח..
לאחר 15 דקות אנו יוצאים לנוף מדהים ביותר, שונה לגמרי מעמק אאוסטה היבש, ולמראה פקק ענקי שמתחיל מהעיר עצמה. אנו מגיעים לשאמוני לקראת צהריים למלון שלנו ב4 לילות הבאים, ובמזל מוצאים חנייה חינם מול המלון(לא העזנו להוציא את הרכב עד למחרת חח). במלון מודיעים לנו שהצ'ק אין רק ב15:00 ולא ניתן להיכנס לפני, אז אנו משאירים את המזוודות ברכב ומתחילים לטייל רגלית בשאמוני שמתגלית כעיירה יפהפייה ומקסימה, שמכל עבר רואים את המון בלאן והקרחון les bossons שנראה שעוד רגע נופל על העיר. פשוט מדהים. מה שעוד יותר מדהים זה שברגע שיצאנו מהמנהרה השמש הפציעה, והיה חם! אנו מתיישבים באחת המסעדות שעל המדרחוב, ונדהמים מרמת האנגלית הטובה של המלצרים, האמת לא ציפינו.. המחירים יקרים, אך זאת שאמוני יפה אך יקרה. לאחר שיטוט ארוך אנו חוזרים למלון הנחמד שלנו לעשות צ'ק אין ומקבלים חדר עם נוף למון בלאן והקרחון(איזה כיף לקום בבוקר לנוף כזה!) https://www.booking.com/hotel/fr/le-prieure-chamonix.he.html?aid=304142;label=gen173bo-1DCA4oggJCFnByb2ZpbGUvbXlyZXNlcnZhdGlvbnNIDlgDaGqIAQGYAQ64AQzIAQzYAQPoAQH4AQqSAgF5mAIEqAID;sid=887b32804c4b6a0a5dba16255a20abe2
אנו עייפים, ומחליטים להישאר בחדר ולנוח. בערב נצא לאכול במסעדה מאוד מומלצת שתהפוך למסעדת הבית שלנו בימים הקרובים: מסעדת Restaurant Le Boccalatte בכתובת 59 Avenue Aiguille du Midi, 74400 Chamonix אתר אינטרנט boccalatte.fr.
התאהבתי בשאמוני, אליה עוד אחזור לטיול נפרד.
יום 12, 24.7:
השמש זורחת, ואנו מחליטים לנסוע לסיקסט פר א שבל. הדרך לשם מהממת, ואני לא מפסיקה לחשוב איך לא הקדשתי לאזור הזה יותר זמן?! הכל ירוק סביב, נהרות, מפלים והעין לא מפסיקה לקלוט עוד ועוד יופי, אני עוד מבטיחה לעצמי לחזור לפה לטיול נפרד. לאחר נסיעה מדהימה אנו מגיעים לסיקסט פר א שבל, ואין לי עוד מילים לתאר את היופי הזה! מפלים שוצפים מכל עבר, שמש שמחייכת אלינו. איזה יום מדהים! אנו מתיישבים לגלידה וסופגים את הנוף, מטיילים קצת סביב וחוזרים לרכב נרגשים. היעד הבא, אגם מונטריונד. שוב נסיעה בדרך יפהפייה עם שאריות שלטים של טור דה פרנס, ואנו מגיעים לאגם המלא בתיירים! אך עדיין האגם מדהים ביופיו ומחייב הגעה!
אנו מטיילים קצת סביב, מחפשים איפה לאכול(כל המסעדות בשעה כזאת, 13:00, מגישות רק שתייה וקינוחים), מצלמים מכל עבר, וחוזרים לרכב רעבים. אנו מגיעים לקניון השטן(Les Gorges du Pont du Diable) ושם מצליחים לאכול משהו לפני שנכנסו לסיור הבא. הקניון הוא נחמד עם סיפור נחמד, אך לא מרשים במיוחד לעומת קניונים אחרים באירופה(ליכטנשטיין לדוג') אך שווה להיכנס אליו אם באזור, ואין מה לעשות. לאחר שעה אנו שוב ברכב, נוסעים חזרה לשאמוני וגשם זלעפות החל לרדת, מה שמחזיר אותנו לחדר מידית. התארגנו בחדר, וירדנו לג'קוזי במלון, שם פיתחנו שיחה מעניינת עם שני נערים גרמנים. נחמד. סגרנו את היום בביקור היומי במסעדה שלנו.
יום 13, 25.7:
התכנון להיום היה האגם הלבן, אך בשל מזג אויר גשום למעלה, מחליטים לוותר, לחזור לישון(אנו בחופש!) ולנסוע אח"כ לאגם הירוק(lac vert) זהו אחד מהאגמים היפים ביותר שראיתי, ולא מוערך פה בפורום, אז מאוד מומלץ להגיע אליו! הנוף של המון בלאן שנשקף ממנו, הירוק של המים והשמיים התכולים משווים לו מראה מדהים! נהניתי מכל רגע!
לאחר מכן, אנו עוצרים להפסקה קטנה בplateau d'Assy, יושבים ומסתכלים על כל הרחפנים היוצאים משם, ופשוט נהנים מהנוף. אנו חוזרים לשאמוני, ומחליטים לנסות את המגלשת הרים המקומית. נחמד. תו לא. לא משתווה למגלשות הרים אחרות שהיינו בהם באוסטריה והיער השחור, אך דרך נחמדה להעביר את הזמן.
לאחר מכן, אנו חוזרים לחדרנו למנוחה קלה ולג'קוזי ואז למסעדה הקבועה שלנו.
יום 14, 26.7:
השמש זורחת, ציפורים מצייצות, אך העננים מעל בריוואנט ואינדקס עדיין מסרבים לזוז, ואנו מחליטים בכל זאת לעלות בתקווה שישתפר אח"כ. החלטה שהתבררה כנכונה. אנו מתייצבים בתחנת הרכבל בלה פרז(le prez) יחד עם עוד המוני תיירים כמונו, מחכים בתור הארוך, ואח"כ מועלים בצפיפות לתחנה האמצעית le feleger, ומיד רצים לרכבל לתחנה הבאה. ופה הפתעה- זה רכבל כסאות! כמה שאני אוהבת רכבלים כאלה! השקט, השלווה, האוויר הצח, הנוף או הנוף.. פשוט מדהים! אנו מגיעים למעלה כאשר ענן מכסה את התחנה, ואנו מתחילים את דרכנו לכיוון האגם הלבן תוך מעבר רב בשלוגיות, חלקן מסוכנות(כמעט נפילה לתהום, יש להיזהר ביותר!) וחלקן כיפיות(איזה כיף להחליק בהן). המסלול עצמו מדהים ביותר, ואני לא מפסיקה להסתכל אחורה למראה המון בלאן המרשים! המסלול לא קשה, חוץ מהעלייה התלולה בסוף, שעם הרבה עצירות אפשרית בהחלט. החלק הקשה ביותר במסלול, שלא חשבתי לרגע שכך יהיה, זאת הירידה אח"כ לכיוון התחנה האמצעית. הירידה מאוד תלולה וארוכה(שעה וחצי-שעתיים עם הפסקות) ואני מצדיעה לכל מי שעשה מסלול זה בעלייה! אנו מגיעים לאגם הלבן לאחר עלייה תלולה ונדהמים מהיופי! פשוט נוף מדהים שמהר מאוד מתכסה בעננים, מה שמוביל אותנו למסעדה שם ולאומלט טעים במיוחד. לאחר מנוחה, וצילומים רבים אנו יורדים מטה, במה שמתגלה כירידה קשה מאוד. אך כל דבר עוברים בסופו של דבר, וטוב שעבר. אנו חוזרים לחדר, נרגעים בג'קוזי, מתארגנים ויוצאים לטיול רגלי נוסף בשאמוני היפהפייה ומסיימים במסעדה הקבועה שלנו. אחח איזה יום נפלא וקשה.
מחר נפרדים משאמוני)-:
יום 15, 27.7:
היום זה יומנו האחרון לטיול, והבאסה כבר מורגשת באוויר. אני עוד לא מוכנה להיפרד משאמוני, אך מבטיחה לעצמי שעוד אחזור! אנו נפרדים מהמלון המדהים שלנו, מתפנקים בארוחת בוקר טובה, ונוסעים לרכבל(הכסאות!) הנמצא בכפר הסמוך, Les Bossons, העולה לקרחון בעל אותו השם. אנו עולים מעלה ברכבל חמוד ופשוט לתצפית על הקרחון, והנוף מהרכבל על עמק שאמוני פשוט מדהים, והקרחון עצמו מרשים ומרהיב. אחלה סיום לאזור זה.
לאחר מכן, אנו נוסעים לכיוון אנסי, ועוצרים כמובן(כמו כולם) במעבר הרים פורקלז(col de le forclaz) שחוץ מכמות התיירים המטורפת שבו, מהווה נקודת תצפית מרהיבה לאגם אנסי והסביבה.
לאחר הפסקה קלה, אנו נוסעים לאנסי. מוצאים מקום חנייה בחניון רב קומות הקרוב לעיר העתיקה, ומתחילים לטייל, לצלם, לאכול ועוד. ופה דעתי על העיר משתנה(והיא סובייקטיבית בלבד)- אני לא אחזור אליה יותר! למה?! כי העזו לכייס לי את הטלפון החדש מהכיס הקדמי, ועם כל התמונות! איזה עצבים! ואיזה דרך לסיים טיול! מדוכדכת ובלי חשק, אנו נוסעים למרכז קניות סמוך להשלים קניות, ומשם לג'נבה תוך מעבר בכבישים ללא אגרה, ולא מהירים(וככה להתחמק מקניית מדבקה שוויצרית לרכב) למלון שלנו, Holiday in express, ליד שדה התעופה. אנו מגיעים למלון, עושים צ'ק אין, ונוסעים למסעדה בג'נבה(יקר!!), מחזירים את הרכב בצד השוויצרי(יצא זול יותר להחזיר שם), וחוזרים רגלית למלון(5 דק' הליכה). מחר טיסה חזרה הביתה!
יום 16, 28.7:
אנו קמים לבוקר חדש, מתארגנים, ויוצאים לכיוון השדה תעופה עם השאטל החינמי של המלון. אנו מתברברים בשדה במציאת גלובל אקסצ'יינג להחזרת מע"מ(אני אפילו לא זוכרת איך הגענו לשם מרב מעבר בין צרפת לשוויץ חחח, בתוך השדה!). ואנו מתייצבים בעמדת הצ'ק אין עם המוני עם ישראל ולשמיעת עברית מכל עבר, כבר מרגישים בבית..
זהו טיולנו לפעם זאת נגמר, ואנו כבר לא יכולים לצפות לבא!
תודה לכל מי שנשאר לקרוא עד הסוף
