כאשר מזג האוויר משתף פעולה אין כמו טיול רכיבה בשבילי אופניים, כשרוח נעימה מצננת את הפנים, ונופים פיסיים ואנושיים מתחלפים בקצב המתאים לקצב הדיווש שאותו אנחנו מכתיבים. אנחנו מחבבים שיטת טיול זו, שמובילה לפינות חמד יפות בעלות ניחוח מקומי. מטיילים כך בארץ, והחל מלפני שנתיים גם בחו"ל. הניסיון הראשון שלנו היה במסלול סובב אגם קונסטאנץ והפעם טיול כוכב ברכיבה מאמסטרדם.
הוזהרנו שלא פשוט לרכוב ברחובות אמסטרדם: "רשת השבילים היא כמו כבישים, יש רמזורים ונתיבים חד סטריים ודו סטריים, וצמתים, והרוכבים המקומיים חסרי סבלנות לתיירים בעיקר בשעות העומס כאשר המוני אופניים בחוץ"... אז למרות שאנחנו רוכבים מדי שבוע קצת חששנו. שורה תחתונה: להדם. אין צורך לחשוש. לכבוד כל מי שחפץ להוציא אל הפועל טיול שכזה אני משתפת כאן את סיפור הטיול שלנו.
תחילה מסקנות כלליות:
א. עומס תנועה - בתוך הצנטרום, סביב כיכר הדאם ושלוש התעלות הפנימיות אכן צפוף, בעיקר בשעות ה"rush hours". הרוכבים המקומיים "טסים" על אופניהם ועוקפים את התיירים האיטיים בקלילות משמאל. דווקא הולכי הרגל, שחוצים את נתיבי האופניים מהווים אתגר. בעיקר מורכב להגיע להצטלבות של כמה שבילי אופניים יחד עם כביש, מעבר חצייה ומסילת טראם. מצב זה קורה בעיקר במרכז התיירותי של העיר. שבילי האופניים בשכונות המרוחקות יותר ובשולי העיר רחבים ודלילים יותר.
ב. אופניים חשמליים - עשויים לסייע בכוח הדיווש, אך כבדים ומסורבלים יותר. בנוסף, בכל פעם שעוזבים את האופניים לזמן ארוך מפרקים את הבטרייה ונושאים אותה על הגב בתרמיל. אנחנו רצינו לכסות מרחקים גדולים, אז היה רציונלי לשכור אופניים כאלה. לעניין הבטרייה מצאנו פתרון בתכנון מוקדם של אתרי הביקור המרכזים. בכל חנייה מצאנו מוזיאון/ אטרקציה שיש בה לוקרים, בהם הפקדנו את התיקים. רק בתום השהיה בתחנה כולה , כאשר מיצינו את כלל הדברים שניתן לעשות באזור, היינו מוציאים את התיק. לשם כך, הצטיידנו בפאוצ' קטן, שם הטמנו דרכונים, טלפון נייד וטישו, שנשארו צמודים אלינו. היום כאשר כרטיסי האשראי מחוברים לטלפון זה כל מה שצריך.
ג. מסלולי אופניים - שני מקורות עיקריים שימשו אותנו בתכנון המסלולים: גוגל מפות ואפליקציית קומוט (komoot). אתר התיירות הרשמי I AMSTERDAM, שבשיתוף פעולה עם קומוט (komoot) יצר כמה מסלולי רכיבת אופניים מומלצים, שמוליכים את הרוכבים בדרכים מעניינות ומתאימות לרכיבה דרך האתרים המרכזיים שבסביבה. את המסלולים התאמנו לפי רצון וצורך באמצעות גוגל מפות, שיש לו שכבה של מסלולי האופניים. מדי פעם השתמשנו באופציית מסלול אשר בגוגל מפות, כדי למצוא נתיב רכיבה מנקודה לנקודה. בשתי האפליקציות יש אופציית ניווט לכן חובה לזכור לארוז מטען נייד, וגם לקחת תמיד מטען וכבל אתכם. לא היה יום, שבו לא השתמשנו בהם במהלך המסלול. חברת ההשכרה מספקת מעמד לטלפון נייד וזה נוח מאוד בהקשר זה של ניווט באפליקציות.
ד. מלון - בחרנו במלון שנמצא באזור צפון מערב אמסטרדם בשכונה חדשה, שקמה על שרידים של נמל ישן. כאשר כלי התחבורה הימיים התרחבו וגדלו הנמל יצא משימוש. כמה שנים עמד האזור מוזנח, אבל עכשיו ממש, ב2025, מסתיים שם פרויקט שיקום מתוכנן - שכונת houthaven . השכונה ממוקמת לחוף נהר הIJ במרחק של 10 דקות רכיבה נעימה למרכז העיר. הרחובות בה תוכננו עם אוריינטציה להולכי רגל ולרוכבים: שבילי אופניים מרווחים, וחניות תת קרקעיות למכוניות, שמשאירות את פני הרחוב נטולי רכבים. חלק מהאזורים רחובות הולנדיים, סגורים לתנועת רכבים. שם המלון ששהינו בו: The July - Boat & Co. חדרי המלון מרווחים ומפנקים, בכולם מטבחון מאובזר ויש חדרים עם נוף פתוח לנהר. האזור נגיש בקלות למסלולי הרכיבה שמסביב לעיר וגם לשבילי אופניים המובילים למרכז העיר. המלון ערוך לאופניים ויש בו חנייה תת קרקעית בה ניתן לאפסן את האופניים ללילה. למעשה, המלון מציע לשוהים בו אופניים בחינם, אבל אנחנו רצינו אופניים חשמליים צמודים, ולא להיות תלויים במלאי.
ה. חוקי התנועה וחנייה - לפני שהגענו לאמסטרדם צפינו בסרטוני יוטיוב על רכיבת אופניים בעיר. (טוב שכך משום שבחברת ההשכרה לא התעכבו איתנו על הסברים). יש כמה סימונים חשובים על הכביש, שלטי הכוונה באדום ולבן השונים משלטי ההכוונה בכבישים, ואפילו רמזורים מיוחדים לאופניים. כדאי להתכונן מראש, זה לא מסובך. קרה לנו פעמיים, שעלינו על שבילים לא לנו: שביל חד סטרי שנסענו בו הפוך, וכביש שאסורה בו תנועת אופניים. גילינו שההולנדים ממהרים לסמן לך שאתה לא במקום הנכון. בהולנד לא נהוג לחבוש קסדה. אנחנו הבאנו את הקסדות שלנו מהבית. הקסדה סימנה אותנו כתיירים וזה היה דווקא טוב. את האופניים באמסטרדם מותר לחנות רק במקומות ייעודיים לחניה: בסמוך לברזלים, או בחניית אופניים מקורה ומסודרת. במהלך הטיול כמעט תמיד מצאנו מקומות חנייה בסמוך לברזלים. יוצא דופן היה זאנס סכנס, שחניית האופניים בכניסה הייתה מלאה עד אפס מקום, והפתרון היה לחנות כמה מאות מטרים פנימה. בחנייה חובה לקשור את האופניים במנעול מפני גניבה. חברת ההשכרה מספקת אמצעי נעילה.
ו. כרטיס i amsterdam - התלבטנו אם לרכוש או לא לרכוש. הכרטיס נותן כניסה חופשית לרבים מהמוזיאונים והאטרקציות, וכולל שיט בתעלות וגם שימוש חופשי בתחבורה ציבורית. בנוסף, הכרטיס מקיף גם חלק מהאתרים הנמצאים בפריפריה, מקומות שנגיע אליהם ברכיבה. מאידך, קשה להתחייב כמה נספיק תוך כדי המסלול, ותחבורה ציבורית כשיש אופניים נראה מיותר. בסוף, לאחר שנסגרנו על מסלולי הרכיבה בכל יום, בדקנו על פי המסלולים שתכננו באילו אתרים נרצה לבקר, חישבנו עלות כניסה לכלל האתרים וראינו שזה יוצא לנו משתלם. אז קנינו. חשוב לציין שניצלנו את הכרטיס גם לתחבורה הציבורית בעיקר בערבים. לאחר יום רכיבה היה נחמד להגיע למלון להתקלח ואז לנסוע למסעדות, או לקונצרט... בנוסף, בתחבורה ציבורית (בקו המטרו) השתמשנו כדי לקצר דרך לתחילת מסלול.
סיפור טיול:
30.05 - יום שישי: ( הגעה לאמסטרדם, houthaven, פסטיבל משאיות אוכל ווסטרפארק, Haarlemmerplein, רחוב Haarlemmerdijk, רכיבה על גדת הIJ, קונצרט בוונדלקרק, וונדלפארק) טיסת אל על המתוכננת ל6:00 בבוקר מתעכבת. טייס מודיע שכמה נוסעים לא הגיעו ויש להוריד את המטען שלהם. לאחר שעה ורבע סוף סוף המראה. בסכיפהול מחכה לנו הסעה למלון, 20 דקות נסיעה ואנחנו מגיעים למלון The July - Boat & Co ומתקבלים במאור פנים. פקיד הקבלה מתרשם מכך שאנחנו מישראל (חשב שמדובר ב7 שעות טיסה, ישראל נראה לו כל כך רחוק ואקזוטי...). הוא עוזר לנו להתקשר לחברת Black Bikes מהם שכרנו את האופניים שלנו לחמשת הימים הקרובים ולהודיע על איחור. החדר עדיין לא מוכן והוא מציע לנו להתארגן בתאי ההלבשה של הספא ולהשאיר ציוד בשמירת החפצים. אנחנו יוצאים לטייל בסביבת המלון אל נהר הIJ הנמצא ממש בצמוד. לחוף הנהר מזח, שתושבי העיר אוהבים לבוא להשתזף בו, ולעיתים גם לקפוץ למים. שלטים האוסרים על כניסה למים מחשש לאיכותם הירודה לא עושים רושם על המקומיים. אנחנו נהנים מן השלווה ובודקים בגוגל מפות את המרחק לתחנת ההשכרה של האופניים - 30 דקות הליכה, או 10 דקות בתחב"צ. מתוך רצון שלא להפעיל עדיין את כרטיס ה-i amsterdam (תוקף הכרטיס מתחיל משימוש ראשון) החלטנו לטייל רגלית למקום. הדרך שלנו עוברת דרך ווסטרפארק, אחד הפארקים הגדולים במערב העיר. באותה העת מתקיים בו יריד משאיות אוכל שנתי. האווירה ביריד שמחה וצבעונית. הכניסה חופשית, המזון והשתייה בתשלום. למרות יוקר התפריט, המקומיים אוהבים לצאת אל השמש ולטעום מהמנות, שמייצגות אזורים שונים על פני הגלובוס. בכמה אוהלים יש מוסיקה חיה והתפאורה המיוחדת של כל משאיות מוסיפה לאווירה. סיפור אירוע המשאיות נקשר בעשר משפחות תושבות השכונה, שהחליטו על מיסוד אירוע קטן להעלות את קרנה של השכונה המתפתחת, ועכשיו לאחר 14 שנים האירוע כבר לא כל כך קטן וחצי אמסטרדם מוצאת את דרכה לשם. ככל שעובר הזמן השולחנות הולכים ומתמלאים ואנחנו מרגישים שזמן ללכת.
אנחנו יוצאים את הפארק לכיוון כיכר הארלם ורחוב הארלמרדייק. בכיכר יש מזרקה, שילדים אוהבים לשכשך בה בימים חמים, וגם דוכן הרינג. מן הכיכר נמתח רחוב הארלמרדייק, רחוב ארוך ומלא חנויות מיוחדות. הרבה וינטאג', אך לא רק. אנחנו מתעכבים בחנות קיטצ' מקסיקני וגם עוצרים לעיתים להתרשם מיופי הבניינים. כשמסתיים הרחוב אנחנו כבר ממש קרובים לתחנה המרכזית, שבקרבתה, ברחוב הנדריקה, הסניף של חנות האופניים.
בחנות השכרת האופניים לא יצאו מגדרם להציע הסברים או הצעות. בדקו ברפרוף תקינות האופניים, אנחנו גילינו שחסר מתאם לטעינת הסוללה, אז כדאי לבדוק אותם. משם יצאנו לנסיעה ראשונה בשבילי העיר אל המלון כדי לעשות צ'ק אין. אף שכבר שכרנו אופניים חשמליים בעבר, תמיד מפתיע הכובד שלהן ביחס לאופני ההרים שיכוך מלא, שיש לנו בבית. השביל למלון עובר לצד הנהר, כאשר בגדה הנגדית מתגלים אתרים מפורסמים כמו: מגדל A`dam , בעל ה"נדנדה מעל העולם" בקומת התצפית ומבנה הEYE המעניין. בשעה 20:00 הוזמנו מבעוד מועד כרטיסים לקונצרט מחווה להנס זימר בכנסיית Vondelkerk, כך שאין לנו הרבה זמן. התלבטנו האם לנסוע באופניים. על פי גוגל מדובר ב-20 דקות רכיבה, אבל אין לנו היכרות מוקדמת עם השבילים, וכאשר נצא מהקונצרט ירד הלילה. בסופו של דבר החלטנו להפעיל את כרטיס I Amsterdam שרכשנו, ולשלב הליכה רגלית של 15 דקות בנוף התעלה המערבית ונסיעה בטראם. לאורך התעלה עמודי תאורה יפים, על אחד מהם תלויים חפצים שנמשו מן הנהר: חזייה נעליים ועוד. כאשר חולפים על פני פסל מעניין עם 4 קופים המסבים לשולחן האוכל רואים את הטראם מחכה בתחנה הראשונה של קו מספר 5. הדלתות סגורות והיא ריקה. הקדמנו קצת ואנחנו מחכים שיפתחו לנו הדלתות בשעה המדויקת. והנה בשעה היעודה הטראם מתחילה בנסיעה ואנחנו מבחוץ נשארים בתחנה. אין נהג, אין נפש חיה... מי ידע שיש לפתוח את הדלת עצמאית ולהיכנס?!... טעות של תיירים גורמת לנו להמתין לטראם הבאה, שמגיעה בתוך 10 דקות. היה משעשע יותר אלמלא סכנת האיחור לקונצרט.
הנס זימר הוא מלחין יהודי ממוצא גרמני, שכתב מוסיקה לסרטים רבים וידועים, ביניהם: חולית, גלדיאטור, שודדי הקריביים ועוד. רביעיית כלי קשת ופסנתרן הגישו קטעים מיצירותיו לקולנוע באקוסטיקה הנהדרת האופיינית לכנסיות. המוסיקה סיפרה סיפור, הקהל מסביבנו ליווה את הנגינה בתפיפות ידיים, או נענועי אצבעות וניכר שהוא מכיר היצירות, אנחנו לא תמיד זיהינו את הסרט המדובר. תוך כדי הקונצרט בחנו את מבנה הכנסייההבנוי בסגנון הולנדי מלבנים חומות ומכיל ווטראז'ים מרשימים. לאחר מכן למדנו שאת הכנסייה תכנן האדריכל Pierre Cuypers שתכנן את מבנה התחנה המרכזית באמסטרדם ואת הרייקסמיוזיאום. בתום הקונצרט יצאנו לכיוון וונדלפארק הסמוך. חשבנו לסעוד ב"מסעדה הכחולה" המפורסמת אשר במרכז הפארק, אבל לקראת 22:00 מוגשים בה רק משקאות ואנחנו רעבים. לא פשוט למצוא מסעדות בסביבה בשעה כה מאוחרת. בעזרת גוגל מצאנו לבסוף מסעדה הודית פתוחה בקרבת מקום והגענו אליה בדיוק ברגע האחרון כדי להזמין. שם המסעדה: Rangla Punjab. הזמנו טלה ברוטב תרד ועוף טיקה שהיו טעימים מאוד. מסתבר שמאות אנשים לפנינו דירגו את המסעדה גבוה בגוגל. הארוחה הסתיימה בגלידת פיסטוק קלילה ומיוחדת, ועם החשבון הגיעו זרעים של תבלינים שנוהגים לרענן בהם את הפה. אנחנו לא הכרנו אותם וזה באמת היה מרענן.
31.05 - יום שבת: (Kissing Couple, מלון אינוטל Zaandam, מרכז זנדם, זאנסה סכאנס, Zaans Museum, מסעדת REM) היום נצא למסלול אופניים בכיוון זאנסה סכאנס, אתר שהוא מוזיאון פתוח המשמר נוף תחנות רוח כעדות למורשת התעשייתית הענפה במקום. אנחנו עוקבים אחרי מסלול בשם "מורשת תעשייתית" שמציע האתר I Amsterdam (בשיתוף עם komoot). הטיול מתחיל בשביל אופניים ארוך, הנמצא בצמידות לכביש הראשי S101 ומוביל למסוף המעבורת Hempontplein. ליד המעבורת מוצב פסל ידוע שהפך לאייקון: "הזוג המתנשק". המעבורת מאוד קצרה והיא מעבירה אותנו את הנהר (או תעלת הים הצפוני). המשך השביל עובר ליד כמה מוקדי עניין, שהם מוזיאונים קטנים: מוזיאון האנושות, ומוזיאון צבאי בשם המבורג, אבל אנחנו לא סוטים אליהם וממשיכים לרכוב ישר בשכונה נחמדה לצד הנהר. הדרך מובילה לעיר זנדם. כבר בכניסה לעיר העין קולטת את הבתים המיוחדים הצבועים בצבעים עליזים. בעיקר מפורסם מראה מלון Innotel הירוק דמוי הלגו, שנמצא בקצה של השדרה המסחרית לאורך התעלה במרכז העיר. במדרחוב הזה נמצא ריכוז חנויות אופייניות לכל קניון עירוני באירופה: פרימרק, H&M ועוד... אך גם בתי קפה וחנויות אוכל חביבות, ואפילו "ספסל חברתי" ליד מבנה של דאנקן דונטס, שיצרו ממוזיאקה במרכז הקהילתי הקרוב. ברשת החברתית יש המלצות של מטיילים להגיע למרכז זנדם ולערוך קניות כחלופה למרכז אמסטרדם, כי שם פחות עמוס ויותר נעים, אבל לדעתנו גם בזנדם יש כבר הרבה מאוד תיירים. אנחנו בוחרים לשתות קפה לאטה קר בבית קפה נחמד בשם De Koffiezaak Hermitage במקום עוגת תפוחים טעימה מאוד. המסלול של קומוט (komoot) מוביל אותנו דרך ביתו של הצאר הרוסי פטר, שגר תקופה מסוימת באמסטרדם, וגם דרך האטליה של הצייר מונה, אבל אנחנו מחליטים לקצר את הדרך ו"להתייעץ" עם גוגל על דרך ישירה יותר לזאנסה סכאנס. תוך 15 דקות רכיבה שרובה בשביל אופניים ייעודי ומרווח מגיעים לגשר ג'ולינה שמהווה את הכניסה הראשית לאתר.
השעה קצת אחרי 13:00 ואנחנו מגלים זרם גדול של מבקרים, כולל קבוצות תיירים שהגיעו באוטובוסים. קורות העץ שמשמשות לחניית האופניים מלאות עד אפס מקום. מחליטים להמר ולרכוב למוזיאון זאנסה, שנמצא בקצה האתר בהנחה ששם תמצא חניה, ואמנם בקרבת המוזיאון סמוך לחנות הגבינות ישנם עוד מקומות. אגב חנות הגבינות, זו עמוסה לעייפה. יש תור אפילו לטעימות הגבינה, והיו הרבה עמדות טעימה כאלה. זה הרתיע אותנו ולכן דילגנו עליה. בצמוד לחנות נמצאת המחלבה. כבשים ועיזים מלחכות עשב באחו ועובדות החנות בתלבושת מסורתית מספרות על החיות (באנגלית). מוצר נוסף שמייצרת המחלבה - גלידת וניל, שליד חלון המכירה שלה נוצר תור ארוך. מה יותר כיף ביום שמשי וחמים מגלידה טעימה ישירות מהחלבן?
מוזיאון זאנסה מוקדש להתפתחות המקום ולחשיבות תחנות הרוח לאזור, שהיה אחד האזורים התעשייתיים המתקדמים ביותר באירופה במאה ה-17. בכניסה אליו יש בית קפה קטן ולוקרים. אנחנו מפקידים את התיקים, שהפכו כבדים לאחר שהכנסנו אליהם את סוללות האופניים ולא שוכחים לשתות משהו קר תוך כדי טעינה של הטלפון בשקעי החשמל. בתצוגה מדריך קולי, שנדלק בסריקת ברקוד הסמוך למוצגים. מיוצגים ענפי התעשייה, שייצורם נסמך על תחנות הרוח, וכן התעשיות הנלוות שקמו בעקבותיהם. הסוחרים ובעלי המפעלים התעשרו וזאנסה סכאנס היה למקום משגשג . אפילו הסופר מרקט הראשון בהולנד נפתח באזור זה. סמלי העוצמה הכלכלית של פרנסי המקום מוצגים במוזיאון. פריטים רבים מספרים את סיפורן של המשפחות וגם את סיפורה של התרבות והפולקלור המקומי. אהבנו, שלכל חפץ יש מספר וניתן להקליד אותו על צגי מחשב וללמוד עוד על אותו מוצג. כך נחשפנו לסיפורי השור הזועם, שהרג בעל ואשה הרה, אבל תינוקם שנולד בהפלה תוך כדי האירוע, ניצל בנס. השור נטבח בטקסיות על ידי אנשי הכפר בזעם על מעשיו וסיפור המעשה מיוצג בחפצי בית מקומיים: צלחות, קומקומים, תמונות חרסינה ועוד. הביקור במוזיאון מסתיים במפעל עוגיות משפחתי. החלק הזה במוזיאון מותאם יותר לקטנים ופחות התעניינו בו. אבל קיבלנו עוגייה טעימה.
בתום הביקור הותרנו את התיקים בלוקרים הנעולים ויצאנו לתייר את תחנות הרוח באתר. תחנה ראשונה - Paintmill De Kat תחנה ליצור צבעים. במרכז המבנה גלגל השיניים, שגורס את הסלעים הצבעוניים. כאשר נכנסנו הוא לא עבד, אך רואים עדות לגיר הגרוס. סולם תלול מוביל לגג התחנה, משם יש נוף יפה, ואפילו זכינו לראות מקרוב את תנועת הכנפיים של התחנה, שבדיוק התחילו לזוז ברוח. התחנה השנייה - Het Jonge Schaap, זוהי מנסרה והביקור בה מעניין יותר. תחנה חדשה, שהוקמה לפני שנים אחדות על פי תוכניות ישנות כחלק משימור מלאכות עתיקות. בכניסה יש סרטון פתיחה, שמסביר על בנייתה. מדריך מצחיק במיוחד מסביר על הליך הניסור, ומתנצל שאין די רוח כדי להדגים. לדבריו, הניסור נעשה בעובי מדויק לפי הזמנת הלקוח. הוא מסב את תשומת ליבנו לבולי העץ הממתינים במי האגם, לאחר שהובאו לכאן בהובלה ימית דרך התעלות. גם העמסת בולי העץ נעשית בכוח הרוח. שעות הביקור שלנו מתארכות, ולמרות, שיש עוד מוזיאונים קטנים ותחנות לבקר, חצי מסלול רכיבה עוד לפנינו, אז אנחנו מקנחים בגלידת וניל מן המחלבה ויוצאים לדרך.
בדרך חזור מסלול האופניים שונה ועובר דרך שכונה עם גינות מטופחות וגם דרך שטחי מפעלים. לקראת הסוף שטחי התעשייה מתחלפים בשטחי טבע עירוני, ושביל האופניים עובר בצמוד לגדר, שמעברה השני עומד עדר פרות סקוטיות הכולל עגלים חמודים. הדרך אצה לנו ואנחנו מפספסים הזדמנות לצילום. התחנה האחרונה היא מתחם NDSM שטח מבדוקים לספינות, שהפך למתחם אמנות. אנחנו לא מתעכבים, ומייחדים לאזור זה יום טיול נפרד. תוך כדי רכיבה חולפים על פני המורל הגדול של אנה פרנק, ורואים אמן של גרפיטי בעבודה. ממתחם זה יוצאת המעבורת Ndsm -Pontsteiger חזרה למלון.
בשעות הערב יצאנו רגלית למסעדת שף מיוחדת הקרובה למלון בשם REM. לא הלהקה, אלא שם של תחנת רדיו פירטית, שהוקמה על אסדת נפט שפעלה בעבר במקום, וכיום היא מסעדה בעלת Rooftop מבוקש, שמשקיף על אזור נהר ה-IJ. הארוחה היא תפריט משתנה בן 5 או 7 מנות, שהשף הוגה בהתאם לרכיבים העונתיים ומקורות ההשראה שלו באותו היום. (נדרשת הזמנה - אנחנו הזמנו חודש מראש). כבר בעלייה למסעדה שהחלק האחרון שלה הוא במדרגות חיצוניות מרגישים את האווירה המיוחדת. הארוחה מתחילה על הגג בקוקטייל, שנרקח במיוחד בשבילנו על פי העדפותינו: מתוק, פירותי, אוהבים רום. (אין להם רום). לאחר האפרטיף בצבעי טרום שקיעה, יורדים קומה למסעדה. לשולחן מוגשות 7 מנות "אמיצות" של שף "נועז", שעושה שידוכים מפתיעים בין טעמים. השירות, הנוף היחיד במינו, והשקיעה המרהיבה הצדיקו את ההוצאה הגבוהה. חוויה של פעם בחיים.
01.06 - יום ראשון: (AMSTERDAM NORD, זוהי הולנד, מוזיאון הEYE, מוזיאון לאמנות רחוב STRAAT, פלק, NDSM, תצפית מגדל A'DAM, וינקל 43) היום בחרנו לחקור את אזור AMSTERDAM NORD שמצפון לנהר. זהו אזור קרוב יחסית למלונינו אשר בשכונת Houthaven , ואם אתמול נסענו כ35 ק"מ במסלול טיול, היום האופניים הם יותר כלי תחבורה נוח. בשעה 10:30 הוזמנה רצועת זמן לאטרקציה This is Holland, כך שאנחנו מתחילים את הבוקר ברכיבה לתחנה המרכזית ומשם לוקחים מעבורת לרציף Buiksloterweg. מוקד האטרקציה "טיסה בשמי הולנד". באולם ההמתנה חידות טריוויה שונות על המדינה. ממנו עוברים לצפייה בסרטון אינפורמטיבי ומשעשע באנגלית, שמציג מאפיינים מרכזיים של העם ההולנדי: ההתמודדות שלו עם "הזאב הרע" (המים), כושר ההמצאה שלו, ופיתוחן של תחנות הרוח שעזרו בייבוש הים וכיבוש הקרקע. בתום הסרט נחשפים למפת תלת מימד, ובה האתרים בהם תעבור "הטיסה שלנו", ואז "המנה העיקרית": אטרקציית טיסה (4D) בין נופים, ריחות, צבעים ו"אתגרי מזג אוויר" בהולנד. היציאה דרך חנות המזכרות, שמכילה עוד כמה תחנות מידע מעניינות וגם קטעים מצולמים ועובדות מפתיעות מתהליך יצירת "הטיסה" באמצעות ארבעה מסוקים. היה יפה ואפילו קצת מלהיב. בסך הכל שעה מהנה מאוד. הסכמנו בינינו, שבטיול משפחות, יש מקום לאטרקציה הזו גם אם אין כרטיס חופשי I AMSTERDAM. אנחנו ממשיכים הלאה אל מבנה הEYE הסמוך ובו מוזיאון לקולנוע, אין צורך להזיז את האופניים. המבנה הלבן מיוחד ומתבלט בנוף. הוא תוכנן אדריכלית כמו עין גדולה ויש בו שלוש קומות. בקומת המרתף תערוכה אינטראקטיבית קבועה על יצירת סרטים. בקומת הכניסה אולמות קולנוע בהם מוקרנים סרטים ישנים וחדשים (ברוח סינמטק), ובית קפה שווה עם חלונות ענק הפתוחים לנוף הנהר. בקומה העליונה אולם עם תערוכות מתחלפות. אחרי הפקדת התיקים וסוללות האופניים בלוקרים התחלנו את הסיור בתערוכה המתחלפת: "נופים פנימיים", שהוקדשה לבימאי קולנוע תורכי בשם: Nuri Bilge Ceylan. שם התערוכה משקף את הנושאים החברתיים בהם עוסק סילאן ביצירתו: אוכלוסיות מיעוטים, הגירה פנימית לעיר הגדולה איסטנבול... הסרטים שלו אסטטיים ומעבירים רגשות כמו: ניכור, בדידות, רצון בשייכות, שמאפיינים את משבר הזהות ביציאה מהכפר המסורתי והעני אל העיר המייצגת קדמה וסיכוי לעושר. אחרי ההעשרה התרבותית הפסקת קפה לצד הנהר הייתה מתבקשת. לאחריה המשכנו לתערוכה הקבועה ונחשפנו לזוויות שונות של יצירת סרטים כמו: תפקידו של הסאונד בסרט, שימוש בחיות, ועוד כל מיני נושאים באמצעות מגע, צליל ותמונה. התערוכה מתאימה מאוד למשפחות ויש בה הרבה המחשות, כמו שימוש במסך ירוק, שנהנינו מאוד לנסות. חנות המוזיאון גם היא מעניינת. היו בה כמה רעיונות מקוריים, אם כי הכל יקר, ולכן היא בעצמה סוג של מוזיאון.
הרגשנו שמיצינו את המתחם ואנחנו נודדים לNDSM המרוחק רבע שעת רכיבת אופניים משם. (או 40 דקות הליכה). NDSM הוא אזור מספנות מסוף המאה ה-19, שעד שנות השמונים של המאה העשרים היה פעיל. הוא יושב על נקודה אסטרטגית בנהר, שחיברה בין הים הצפוני ליבשת אירופה ונחשב לאזור המספנות הגדול בהולנד במשך תקופה ארוכה. במלחמת העולם השנייה הגרמנים מפציצים אותו, והוא עבר שיקום, אך בסופו של דבר המספנות הגדולות, שפועלות במקום פושטות את הרגל וכל הפעילות זזה מזרחה לאזור DAMEN. בשנות ה-90 אזור המחסנים, המבדוקים והמספנות הישנות מקבל מעמד של מונומנט לאומי, ובתוך המבנים הישנים פועלים כעת אמנים, מסעדות ומוסדות תרבות. בדרך לשם חולף שביל האופניים על פני מבנה המוזיאון לאמנות דיגיטלית Nxt Museum. מחוץ למבנה בית קפה הומה באנשים, שמושך את תשומת ליבנו ואנחנו מפספסים את העובדה, שהשביל שלנו הפך חד סטרי ואנחנו בצד הלא נכון של הכביש. רוכבים מקומיים, שכנראה רגילים לטעויות של תיירים ממהרים לסמן לנו ואנחנו מתקנים את הטעות. את STRAAT המוזיאון לאמנות הרחוב אנחנו מזהים מיד בזכות המורל הענק של אנה פרנק, אותו אנחנו רואים באופק מחלון חדרנו בבית המלון אשר מעבר לנהר. כבר בכניסה אנחנו מתרשמים מחלל התצוגה הגבוה ורחב הידיים ומקנה המידה הגדול מאוד של הציורים. עמודים במרכז החלל מוקדשים להסברים על זרמים באמנות הרחוב. מיצג, גרפיטי, מורל וחותמות - לכולם יש ייצוג במוזיאון. אנחנו מורידים מאתר המוזיאון סיור בנושא נשים יוצרות ומדי פעם מאזינים להסבר, שחושף משמעויות ורבדים נוספים ביצירות. מעניין לנו מאוד ומרשים, אבל בסופו של דבר הרגליים עייפות. אנחנו עולים לבית הקפה של המוזיאון, שנמצא בקומה עליונה הצופה על החלל הגדול ומספקת זווית מעניינת על יצירות האמנות. ההיצע הקולינרי טעים. הזמנו סנדוויץ גבינה ועוגת בריאות שהיו מענגים ביותר. ראינו לקוחות שמזמינים דברים הרפתקניים יותר, כמו קערת צ'יפס משוגעת עם תוספות מרובות במגוון צבעים. כמו במוזיאונים רבים, גם כאן היציאה היא מחנות המוזיאון, שהמיוחד בה מכירת פוסטרים של היצירות, וגם ציוד מקצועי לציירי רחוב.
אנחנו עוברים להאנגר "NDSM FUSE" (כ3 דקות הליכה). זהו מתחם מכולות ומחסנים לשימוש של אמנים הפתוח לקהל הרחב. לא כל סטודיו פתוח בכל עת, אבל מה שהושאר בחוץ היה מסקרן. אנחנו עוקבים אחרי שלט, שמוביל לתערוכה מתחלפת בשם "בית הנשים". זוהי תערוכה פמיניסטית, שעוסקת בחוסר השוויון המגדרי ובאלימות סביב זהות מינית ומגדר. הנושא קצת כבד עלינו ואנחנו עוברים לPLLEK מוסד קולינרי-תרבותי ידוע במתחם. בדרך לשם עוברים את מלון פרלדה, שממוקם באגורן ישן. מעניין איך זה מרגיש ללון שם בפנים. בכל השטח שמסביב מתרחשות עבודות אינטנסיביות, כאילו מתכוננים לפסטיבל גדול. באחת הבריכות הישנות של המיבדוק עומדת קונסטרוקציית מתכת, שנראית כמו קולן ענקי עם אלקטרודות, שמדי פעם משמיע צליל עז. סוריאליסטי. מ PELLEK עולים צלילי מוסיקת רגאיי, שמפיקה להקה חיה מעל בימה המוצבת בחצר המסעדה, שמעוצבת כחוף ים. דגלים, חול ים, כסאות חוף, פופים, שולחנות עץ ושמשיות ענק מול הנהר, משרים אווירה של מנוחה נעימה. השמש מלטפת, אבל רוח חזקה וקצת קרירה החלה לנשב, מה שגרם לנו לנטוש את השולחן מול הלהקה ולהיכנס פנימה אל חלל המסעדה העשוי ממכולות. בפנים נערכות באותה העת שתי מסיבות: קבלת פנים של חתונה ויום הולדת למבוגר/ת בן/ בת 90. אנחנו מתרשמים מהגיל המופלג ומהיכולת לטפס על מדרגות למעלה אל המסיבה שנערכה בקומה השנייה. אחרי ארבע וחצי שעות במתחם NDSM אנחנו חוזרים אל האופניים ועולים על מעבורת ישירה וקצרצרה אל מסוף PONTSTEIGER אשר בקרבת המלון. את הקינוח השארנו לשעה מאוחרת יותר.
אחרי בוקר עתיר אמנות, ודל ברכיבה הגענו למלון. השמש תשקע קרוב לשעה 21:30, וזה מותיר לנו די זמן להתרענן ולצאת בנסיעה (הפעם בתחב"צ) לראות את השקיעה מתצפית בניין A'DAM. האטרקציה כבר לקראת סגירה, ודווקא כאן היה שיבוש קטן עם כניסה בכרטיס I AMSTERDAM. בכניסה הראשית לתצפית תקלה בסורק ונשלחנו לפתח אחר, מה שעיכב אותנו דווקא בדקות היקרות. כשהגענו למעלה הופתענו לגלות שאין הרבה קהל. על "הנדנדה שבקצה עולם" היו מעט מתנדנדים צעירים וזוגות אחדים במרפסת נהנים מהעיר הנצבעת באור דמדומים. הנוף מלמעלה פתוח לארבעה כיוונים ולוחות הסבר מתארים מה אנחנו רואים באופק. מוזר שאת התעלות במרכז העיר לא רואים ממש מבין הבניינים. את כיפות הכנסיות והנמל דווקא רואים היטב, הכל מאוד יפה ורומנטי. הקומה, שמתחת למרפסת גם היא מעניינת, שם רואים את הנוף מחלון שקוף ענק ומרגישים כאילו מרחפים בתוך הנוף בהיעדר מחיצות. בקומה זו גם בר מסעדה Madam, ובשעה 22:00 כשביקרנו במקום השולחנות היו מלאים. אנחנו מחליטים לנצל את הקרבה למרכז העיר ולהגיע לבית הקפה WINKEL 43. את עוגת התפוחים (העוגה היחידה בתפריט של בית הקפה) אנחנו זוכרים מביקור קודם בעיר לפני שני עשורים. מעבורת לתחנה המרכזית, ו20 דקות הליכה רגלית רומנטית בין גשרים מוארים ואורות המרצדים על פני המים מפרידים בינינו לבין העוגה האלוהית. הקפה טעים, אבל בלי להתכוון כבר קרוב לחצות. אנחנו מאוד עייפים. זו הפעם היחידה שמזמינים אובר לבית המלון.
02.06 - יום שני: (מעגן Weesperhaven, גשר Nesciobrug, דיימרפארק, בונקר Diemerdam, הביצור המערבי מיידן, טירת מיידן, Weesp) היום אנחנו יוצאים למסלול רכיבה לכיוון מזרח. הטיול מבוסס על המלצת I AMSTERDAM ו KOMOOT. מסלול ושמו "טירות וגנים". תחילת המסלול במעגן Weesperhaven, שנוצר בחיבור שבין נמל האמסטל לתעלת הרינג. להבדיל מהימים הקודמים, היום נקודת תחילת המסלול מרוחקת 30 דקות רכיבה מפתח המלון שלנו, ואנחנו מחליטים להגיע אליה במטרו. עלות נסיעה בתחבורה ציבורית מכוסה על ידי כרטיס I AMSTERDAM, אולם לאופניים צריך לשלם כרטיס משלהם. 2.2 יורו לכרטיס, שתקף לכל שעות היממה למעט שעות העומס. את הרכישה אנחנו מבצעים בביתן GVB שנמצא מול חזית מבנה התחנה המרכזית. יתכן שניתן לרכוש גם באמצעות אפליקציה בנייד, אבל לנו היה נוח יותר השירות האנושי, ובכל מקרה רכבנו לתחנה המרכזית כדי לעלות על המטרו. על דלתות הרכבת התחתית כתוב באיזה קרונות מותר להעלות את האופניים וכמה מותר. (בדרך כלל שניים לקרון). הנסיעה הייתה חלקה, מדי פעם שמרנו על האופניים שלא יפלו, אבל בסך הכל די מהר הגענו לתחנת היעד Amsterdam Amstel, ואז קרה לנו משהו מלחיץ. דלת המטרו נפתחה, זוג אופניים אחד ורוכבו יורדים, והשני פשוט לא מספיק לפני שהדלת נסגרת והמטרו ממשיכה. המתנה קצרה אך מתוחה לרכבת חוזרת ורק אז מתאחדים ומתחילים במסלול. ביציאה מהתחנה אנחנו נתקלים בהתרחשות מרתקת וקצת הזויה. כלים כבדים עוסקים בפירוק של מבנים בשכונה, קירות הבתים מקושקשים כיאה לבתים מיועדים להריסה. אנחנו ממשיכים ברכיבה בכביש משני הצמוד לתעלת Ringvaart. שהופך בהמשך לשביל אופניים ישר וארוך. סביבנו הרבה שטח פתוח ובו תושבים העוסקים בכושר. לפתע הדרך מקבלת פנייה חדה ואנו עולים על גשר ארוך, שחוצה את תעלת אמסטרדם-ריין ומיועד להולכי רגל ואופניים בלבד. גשר Nesciobrug שהושלם בשנת 2006, מציע נופים פנורמיים מדהימים של אמסטרדם והוא מעביר אותנו לשמורת דיימרפארק, שעד לא מזמן הייתה אתר אשפה ושטח מזוהם. סביב הר הזבל נבנתה מסגרת והקרקע עברה טיפול. מעליה נתנו לטבע להתפתח, וכך נוצרה השמורה, שהיא מעין גג ירוק מעל מזבלה. בפארק יש פריחה אביבית, פרגים אדומים ופרחים סגולים וצהובים ועשב ירוק, וגם חול, שנראה כחול ים, ו... הרבה ארנבות. הללו התגלו כסולדות ממצלמה, כי בכל פעם שעצרנו לצלם הצליחו לברוח.
מסלול הטיול הרכוב שלנו עובר דרך חלק מ"קו ההגנה של אמסטרדם". חגורה של 45 ביצורים, תעלות, סכרים ומעליות להעלאת מים, שנבנו במאה ה-19 כדי להגן על הלב הכלכלי של הולנד באמצעות הצפת שטחים. התכנון היה למנוע פלישת צבאות אויב על ידי הגבהת המים לגובה גבוה מספיק, שצבא לא יוכל לעבור בו רגלית, אבל נמוך מדי לכלי השיט הצבאיים שלו. הייתה זו מערכת מושקעת שהשימוש הצבאי שלה התייתר עם המצאת המטוס והטנק. למעשה המערכת מעולם לא הייתה בשימוש קרבי אמיתי, אבל היא נשמרה והפכה לאתר מורשת. ביצור דיימרדם היה הראשון שנתקלנו בו. היום הוא משמש כגן אירועים ומסעדה, שפועלת בימי ראשון וביתר השבוע ניתן לראותו רק מבחוץ. באותו אתר נמצאת אנדרטה שמספרת על אסון תעופתי שקרה במלחמת העולם השנייה. מטוס אוסטרלי, שנורה על ידי אש נגד מטוסים גרמנית התרסק במכוון לתוך הביצה כדי להימנע מנחיתת חירום לתוך מוקדי אוכלוסייה באמסטרדם כשהוא כולו בוער. המשך שביל האופניים מתקרב לצומת גדולה של הכבישים הראשיים A1 ו A9, שחוצים את הולנד. חנייה גדולה, תחנת דלק ומרכז קניות מעידים על מרכזיות הכבישים הללו. השביל מופרד לגמרי מהתנועה הסואנת. נסיעה ישרה בשביל הקווי מובילה אותנו Muiden, עיירה יפה ומפוהקת לגדות נהר הואכט. אנשים מבוגרים עובדים בנחת על שיפוץ סירות פרטיות בזרם שליד הבית. אנחנו מכוונים נסיעתנו לביצור הסוללה המערבית, עוד אחד מהביצורים, שהגנו על הולנד מפני אורחים לא רצויים. האתר משמש היום את צופי הים שבמקום, כך שאין כניסה, אבל אפשר להקיף את המבנה בשביל שצופה עליו ועל ימת IJMEER מלמעלה. מול הנוף הציבו ספסלים, ונעים לשבת ולצפות אל האופק. בצמוד לסוללה יש חוף שחיה קטן, שבטח מתמלא ברוחצים ככל שהקיץ מתקדם. לאחר מנוחה קטנה פנינו אל הטירה שבעיר. בדרכנו חלפנו על פני מעלית נהר, שעוזרת לסירות להתגבר על הבדלי הגובה בין הנהר לימת IJMEER. בפינת המעלית יש בית קפה, ונראה שכל התיירים והמקומיים יושבים בו וצופים בהתרחשות הענפה בנהר.
הטירה המבוצרת Muiderslot נחשבת לאחת השמורות בהולנד. היא יפה למראה והעובדה שהיא מוקפת בחפיר מלא במים ובצמחיה מוסיפה לקסם. אנחנו חושבים שהיא נראית ממש כמו טירה מהאגדות. את האופניים אנחנו קושרים לגדר ליד הכניסה. נראה שכולם עושים כך. אנחנו רואים שרבים מהרוכבים השאירו סוללה בתוך האופניים ונוהגים כמותם. (החלטה טובה משום שבטירה לא מצאנו לוקרים). הביקור בטירה מלווה במדריך קולי, שעוזר להבין את הרקע של המקום אשר הוקם בשנת 1285 על ידי הרוזן פלוריס החמישי. המיקום האסטרטגי, עזר לו לגבות מיסים מכל מי שעבר בעמק נהר הואכט, מה שהפך אותו לעמיד מאוד. הרוזן היה פופולרי בקרב איכרי האזור להם הציע הגנה בגבולות הטירה כל אימת שאויב התקרב לשטח, אבל חבריו האצילים לא אהבו אותו בשל צרות עין. באחד ממסעות הציד שאהב, תקפו אותו "חבריו" והוא נלקח לטירתו כאסיר. האיכרים סייעו לו להימלט, אבל בדהרה אל החופש הוא נתפס ועבר לינצ'. הטירה נהרסה כליל. לפרקים שימשה כבית כלא לאסירים פוליטיים, עד ששוקמה על ידי בעלים מפורסם אחר. בשנת 1609 פיטר הופט שופט, מחזאי ומשורר , שקיבל תפקיד אדמיניסטרטיבי באזור, הופך לבעל הבית. הוא אהב לארח, חברים, מובילי דעה וסופרים אבל הכי אהב להתרכז בכתיבה בחדרי הטירה ובגן שהקים. למרבה הצער, גם הבעלים הזה מוצא מותו בגיל צעיר, והטירה עומדת נטושה עד למאה ה-19. מצבה היה כה רעוע שחשבו ממש להרוס אותה. הציבור באמסטרדם מחה, והמלך התערב. כדי שלא למחוק אתר מורשת היסטורי הופקד השימור והחידוש בידי Pierre Cuypers. (כן, ההוא מהתחנה המרכזית, ממוזיאון הרייך ומכנסיית וונדל). הביקור עובר בחדרי הטירה, שם עומדות תצוגות, שחלקן מזמינות את המבקר לגעת, לשחק ולהריח. כך יש חדר שניתן להתחפש בו לאביר עם שריון אמיתי, ובמטבח ניתן להתוודע לריח תבלינים מהמאה ה-17. מי שבוחר יכול לעלות למגדלים, שם לומדים את הטריקים של החיילים מגיני הטירה. את המבנה מקיפים מטעים וגנים יפים, שנשתלו בתקופת הופט כגן ירק לשימוש המטבח וגם לנוי ומטפחים אותם עד היום. הזמן שלנו טס, ואחרי כשעתיים חשבנו שצריך להמשיך הלאה, אולם הרעב הציק. החלטנו על הפסקת צהרים בחממת הגנים. היינו סקפטיים לגבי איכות האוכל שנמצא בבית הקפה, אבל הסנדוויץ עם גבינת עיזים וירקות, שגודלו בגינת האחוזה היה טעים מאוד. כנ"ל עוגת הגבינה, שהתאימה לחג השבועות שחל בדיוק היום.
התחנה הבאה במסלול האופניים הוא העיירה Weesp. בחלק מהדרך לשם נערכו עבודות בכביש. אנחנו מתרשמים כיצד נבנות דרכי מעקף משולטות היטב המתחשבות במשתמשי הדרך. גשר עץ עתיק מעל נהר הוואכט בכניסה לעיירה מוביל לעוד יעד מבוצר, שהיה חלק מקו המים האמסטרדמי: Fort Ossenmarkt. הביצור נמצא בעצם על אי בתוך הנהר והוא מאוד יפה. המבנה עצמו הפך לבית תרבות מקומי, ובו קונסרבטוריום וסדנאות אמן מקומיות והוא סגור למבקרים מן החוץ. אבל יש באי הקטן גם מסעדה ובית תה מוקף בגן יפה, לצערנו, לא לקחנו את הזמן לגלות אותם. אנחנו בדרכנו לגלידה Nelis. גלידה זו זכתה לפני שנים אחדות בתואר הגלידה הטובה בהולנד. עם תואר כזה אין סיכוי שלא ננסה, אפילו שהגלידה נמצאת במדרחוב אסור לנסיעה באופניים ויש להוליך אותם עד לחנות. הגלידה בהחלט משובחת, רכה ומתוקה במידה. חלק מהטעמים יחודיים למקום - למשל שטרופוואפל. ממשיכים בדרך שלנו לצד פלג מוסדר של נחל בשם ויספ הקטן. משני צדדיו בתים יפים וגם תחנת רוח משוחזרת ששימשה לתעשייה וכיום פשוט גרים בה אנשים פרטיים, שאיכפת להם משימור המסורת. בויספ קיימות עוד שתי תחנות רוח משוקמות. אחת מהן פועלת כתחנת קמח, ופתוחה לביקורים, אך היא לא במסלול שעברנו.
מכיוון שכבר 17:00 אחר הצהריים, החלטנו שלא להמשיך על פי המסלול המוצע של Komoot שלוקח אותנו לעוד אתרים, וחיפשנו דרך ישירה יותר אל המלון. הדרך שבחרנו עברה בשוליים של Gaasperpark ליד נהר הGaasp. בשלב מסוים שביל האופניים התלכד עם כביש S113 ומצאנו עצמינו רוכבים על הכביש. הנהגים ההולנדים דאגו לצפור לנו, ונהגת צעירה אחת עצרה על הכביש להסביר שכאן אסור לרכוב ושיש לעבור צד.. באותו רגע חתכנו כביש וזה היה טיפה מפחיד. בהמשך הרכיבה הנוף הפך עירוני יותר והבנו שהגענו לשכונות של מזרח אמסטרדם. הכביש היה עמוס במכוניות, הופיעו רמזורים ובמרכז הכביש היה גם נתיב של חשמלית. שביל האופניים המסומן היה נפרד, אך צמוד למדרכה, ומדי פעם נקטע על ידי כביש צדדי ומעברי חצייה. השעה כעת שעת העומס, ורוכבים רבים נוסעים סביבנו. חלפנו על פני פארק פרנקנדל, שנראה נחמד, אבל בגלל עומס התנועה נראה לנו קשה להגעה, ועברנו את הכניסה לפארק אוסטר. כאן החלטו לעצור. בתחילה ישבנו בספסלים, שהתבררו תוך כמה דקות כנקודת מפגש למכורים, אז עברנו אל מול האגם. ראינו מקומיים עוסקים בספורט בשבילי הפארק, בעיקר קבוצות ריצה, אבל פרט לכך לא היה שום דבר מיוחד בפארק זה אז המשכנו. בהמשך הדרך הזדמנה לנו תצפית על רציף נמל הנוסעים המסחרי, הייתה זו זווית חדשה של העיר שטרם ראינו. נתיב הרכיבה בעשר הדקות האחרונות היה מוכר יותר, שביל האופניים הצמוד לנהר שמאחורי התחנה המרכזית עד למלון.
השעה 20:00 אנחנו עייפים מיום רכיבה ארוך וגם רעבים. בעצת פקידי הקבלה פוסעים למסעדה איטלקית בשם Renato's Spaarndammerbuurt מרחק 8 דקות הליכה מהמלון. מה שנתפס כברירת מחדל בשל השעה והעייפות התגלה כמסעדה חביבה, הומה ואותנטית. מלצריות ידידותיות מציעות לנו ליהנות מארוחה עסקית של ראשונה, עיקרית וקינוח. גולת הכותרת בארוחה הקינוחים: פרוסת טרמיסו נדיבה, כמו של סבתא איטלקיה, וקינוח שהוצג כתערובת של סורבה וודקה וליקר שעוזר לאיכול ולשינה טובה. בדרך אגבית אחת המלצריות שיתפה אותנו על בעלת הבית הישראלית שלה שהיא אוהבת מאוד.
03.06 - יום שלישי: (רייקסמיוזאום, גינת הרייקסמיוזאום, Museum of the Canals, אזור 9 הרחובות, רחובות רוקין וNieuwendijk) בוקר אחרון של חופשה. אנחנו מזדכים על החדר ומשאירים מזוודות בחדר שמירת חפצים. בשעה 10:00 יש לנו תור לרייקסמיוזאום. גוגל מפות מציע נתיב רכיבה בן 20 דקות, שכולו שביל אופניים ייעודי. אנחנו נושקים לשעת העומס ויש ביטוי לכך בדרך. הדרך עמוסה ברוכבים שעוקפים אותנו משמאל, מדי פעם רכב גדול חוסם את נתיב האופניים, או שקבוצת הולכי רגל חוצה את מעבר החצייה בדיוק לפני האף שלנו, ואנחנו גאים בכך שאנחנו משתלבים בתנועה הערה הזו. אנחנו נועלים את האופניים בקרבת המוזיאון, עומדים בתור קצרצר בכניסה, ונכנסים (בלי הזמנה אין סיכוי להיכנס). גם כאן, את תיקי הגב הכבדים מסוללות מפקידים בשמירת החפצים. המוזיאון עצום ועוצר בתוכו יצירות מופת של התרבות ההולנדית, וגם תערוכות מתחלפות מעניינות. הסיור העצמאי שלנו התחיל בתערוכה הזמנית: צילום באמריקה. את המצלמה אולי המציא אדם צרפתי, אך חברת קודאק האמריקאית היא שרשמה את הפטנט על סרט הצילום, והפכה את מלאכת הצילום לנפוצה ממש. כך מימי הצילום הראשונים ועד ימינו הצילום בארה"ב: תמונות עיתונאיות, פרסומות, צילום אמנותי ותמונות משפחתיות, מספר סיפורה של חברה. מצאנו שהקונטקסט של הצילומים בתערוכה חשוב לא פחות מהטקסט החזותי, ולכן התעכבנו הרבה על קריאת ההסברים בצד התמונות. בגלל הצורך בקריאה מרובה היה קשה להתמקד בכל. לאחר מכן עברנו ל"גלריית התהילה" מקום היצירות המפורסמות כגון: "מוזגת החלב" של ורמיר, ו"משמר הלילה" של רמברנט. ההיכל שבו נמצאות התמונות הוא יצירת אמנות כשלעצמו. ויטראז'ים מרשימים, קירות ותקרה מאוירים מרהיבים ממש. ליד רבות מהיצירות עמדו קבוצות מודרכות מה שהקשה לפעמים את הנגישות לתמונות. מאידך, כאשר ההסברים היו באנגלית ניתן היה לעצור ולהאזין. ניתן גם להוריד מאפליקציית המוזיאון סיור מודרך בין יצירות מפורסמות, אבל אנחנו העדפנו להתרשם באופן חופשי. היצירה משמר הלילה עומדת בחדרון משלה, ובשנה האחרונה עוברת תהליך של שחזור שזכה לכינוי: "מבצע משמר הלילה". השחזור ממלא את התמונה בצבע וחיים. זכינו לראות את עבודתם העדינה של המשחזרים ונפעמנו כיצד רואים בבירור את ההבדל בין החלק המשוחזר לחלק הדהוי שעדיין בתהליך. בהתאם להחלטה מראש סיימנו את הביקור במוזיאון לאחר שעתיים וחצי, מתוך ידיעה שיהיה קשה לנו להכיל יותר.
אחד מהחלומות שלנו עוד משלב תכנון הטיול היה רכיבה בשביל האופניים שעובר דרך מוזיאון הרייקס. ברגע האמת, המחשבה על שחרור האופניים, רק כדי לנסוע 500 מטר ולחפש שוב מקום חנייה, גרמה לנו לוותר. תחת זאת עשינו את הדרך רגלית לעבר פארק המוזיאון הפתוח לכולם. בפארק כסאות נוח, צמחייה ואווירה שלווה. ברקע המבנה המרשים של המוזיאון. מזרקת הפארק מרתקת מבטים אל סילוני המים שהיא פולטת במבנה משתנה ויש אפילו גומחה למכירת קפה ומאפה. כמה כיף היה לשבת בצל, לנשום ולבהות בזרמי המים המפתיעים. תחנתנו הבאה - אזור 9 הרחובות, הסמוך ליורדן ומוזיאון בית התעלה (Museum of the Canals). גוגל מפות מציע לנסוע בכבישים משותפים לאופניים ולמכוניות בנתיב שחותך את שלוש התעלות המפורסמות: "הנסיכים", "הקיסרים" ו"הגברים". נסיעה לגדת תעלת הגברים עד לחניית אופניים בקרבת מוזיאון בית התעלה מפחידה במיוחד משום שהרחוב צר מאוד, הרכבים מגיעים ממול, והאופניים שנוסעות נגד כיוון התנועה, צריכות לעבור בחלל הדקיק שבין הרכב לרכבים החונים. אנחנו מתחילים בכניסה למוזיאון בית התעלה בחיפוש אחר לוקרים, שיאפשרו לנו להסתובב גם ברחוב נטולי משקל גב ומחליטים להישאר לסיור. הסיור בבית התעלה אורך כ50 דקות והוא נעשה באמצעות מכשיר שמע הנדלק בסריקה. מדובר יותר במרכז מבקרים אטרקטיבי מאשר במוזיאון. יחד עם זאת, הביקור מעניין אותנו מאוד. סדרת מופעים אור קוליים ומוצגים אינטראקטיביים לוקחים אותנו למסע, שמספר את סיפור צמיחתה של אמסטרדם וצמיחת חגורת התעלות שלה. מסופר על השגשוג שחוותה העיר במאה ה-17, שהוביל לצורך בהרחבת השטח הבנוי. הבחירה לבנות 3 תעלות, שיהוו תשתית לכיבוש השטח המימי לוותה באתגרים כמו הצורך בניקוי תקופתי, וסירקולציה של מים. התעלות ידעו תקופות של שגשוג ותקופות דעיכה, עד שקיבלו מעמד של אתר מורשת עולמי. קומה מיוחדת מוקדשת לחיים בבית התעלה עצמו, ויש גם גינה פנימית למבנה, שהייתה סגורה בעת הביקור שלנו.
עם סיום הביקור השארנו את התיקים בלוקרים אשר במוזיאון ויצאנו לשיטוט בין חנויות הבוטיק העצמאיות בהן נודע אזור תשעת הרחובות. החנויות מושכות, אך המחירים גבוהים. על תחנה אחת לא התפשרנו: Chocolaterie Pompadour קונדיטוריה מפוארת ושוקולד עבודת יד במבחר מפתה, שמקשה על קבלת החלטות. כבר לקראת אחר הצהריים, ועלינו להחזיר את האופניים ששירתו אותנו בנאמנות בימים האחרונים. הרכיבה לחנות ההשכרה עברה דרך מקומות מרכזיים בצנטרום, שנמנענו מהם עד עתה. כיכר הDAM, והרחובות רוקין, ודמארק העמוסים. תוך שבע דקות הגענו לBlack Bikes . החזרת האופניים הייתה זריזה ויעילה.
נותרו לנו כשעתיים עד לאיסוף לשדה ואנחנו צועדים במורד רחובות הקניות המרכזיים לבצע כמה "רכישות חובה" ביוניקלו ודומיו במצוות הנוער שנשארו בבית . עוד טיול זוגי מיוחד נגמר.
