טיול אל הפארקים במערב ארה"ב
הפוסט הזה הוא סיפורו של טיול מאורגן על ידי החברה הגיאוגרפית, טיול בן 17 ימים שבו ביקרנו ב 16 אתרים ופארקים לאומיים, חלפנו על פני 6 מדינות ארה"ב (מונטנה, ויאומינג, היידהו, יוטה ,אריזונה ונבדה), גמענו כ 4000 ק"מ בכבישים ובאתרים והתגוררנו ב 11 בתי מלון. לזה נוסיף טיולי הליכה של מספר ק"מ ביום בשמורות ובאתרים וכל זה לפעמים בטמפרטורות החוצות את ה 30 מעלות צלזיוס אבל גם בקרירות הבוקר שאינה עולה על 5 מעלות.
עם כל זאת הטיול הזה הוא חוויה אמיתית ומאפשר להגיע אל מיטב שכיות הטבע של מערב ארה"ב. הטיול היה כמעט פרטי, רק 11 משתתפות ומשתתפים, בהדרכה צמודה של מדריכה ישראלית מעולה בשם שולמית ברנט.
יחד עם זאת, אין להתעלם מכך, יצאנו מהארץ מספר שעות בודדות לפני תחילת ההתקפה על איראן והידיעה על כך הגיעה אלינו כשאנו במעבר לטיסת המשך בלונדון. הדאגה לקורה בארץ וזרם החדשות שהגיע כולל ידיעה שנפגע ביתה של אחת המשתתפות היו רעשי רקע שאי אפשר היה להתעלם מהם. כמובן שבמשך הטיול היינו קשובים לנעשה ודאגנו ליקירנו שנשארו בארץ. ברור שהייתה גם דאגה לגבי הטיסה חזרה בשל סגירת המרחב האווירי של ישראל.
מהלך הטיול:
התחלנו בעיירה בוזמאן שבמדינת מונטנה, נקודת היציאה לפארק ילוסטון מצפון. לבוזמאן הגענו בטיסה ארוכה , תחילתה כמובן בנתב"ג, משם לאתונה, ללונדון, לסיאטל ולבוזמאן. משם יצאנו ליומיים בפארק ילוסטון, סיור של היום הראשון לטיול והיום השלישי מאז יציאתנו מהארץ. ביום הראשון טיילנו בטבעת הצפונית וביום השני בטבעת הדרומית. בין לבין התגוררנו בעיירה ילוסטון ווסט שני לילות.
יש לציין כמה דברים שהנחו את המדריכה המנוסה שלנו לגבי תוכנית הסיורים באתרים שבפארקים עצמם. היא השתדלה שההליכות הארוכות תתבצענה בשעות הבוקר הקרירות כי בשעות הצהרים הטמפרטורה ברוב האתרים הייתה מעל 30 מעלות. הדבר השני היה לתכנן את הביקורים כך שבאתרים הפופולריים ביותר נשתדל להגיע בשעות בהן העומס קטן יותר מאחר ובתקופת הטיול כבר החלו החופשות בבתי הספר בארה"ב והאתרים היו מוצפים במבקרים. זה גרם לכך שגם יצאנו בשעות בוקר מוקדמות מהמלונות ולפעמים היינו צריכים לחזור על עקבותינו אם הגענו לאתר שהיה עמוס מדי. בנוסף, התוכנית לקחה בחשבון שזמן השהייה בכל פארק יהיה קצר יחסית , לכן היה צורך להגיע לכמה שיותר אטרקציות עיקריות בכל פארק בו בקרנו.
בביקור בן יומיים בילוסטון היינו באתרי המעיינות החמים העיקריים ובגייזרים החשובים. האטרקציה המרכזית בתחום הזה הייתה בגייזר "הזקן הנאמן" המתפרץ לגובה של כ 10 מטרים בכל כ 40 דקות. יש להגיע למקום בזמן ו"לתפוס מקום" כדי לראות את הפלא הזה. ביום הראשון הקדשנו חלק גדול מהיום לתצפיות ולהליכות בשבילים כדי לצפות במפלים הגדולים ובזרימה השופעת של נהר ילוסטון החורץ קניון עמוק בסלע הרים של ילוסטון. ביקרנו וצעדנו לאורך ה"אצבע" של אגם ילוסטון ואכלנו את הפיקניק שלנו בלובי של מלון מקסים LAKE HOTEL על שפת האגם. כמובן שבנסיעה העיניים תרות ולפעמים גם מוצאות את החיות האופייניות לילוסטון -הביזונים, דובים שחורים וגריזלי, זאבים ואלק, סוג של צבי אופייני לילוסטון. כל גילוי של חיה ליד הכביש מיד הביא לקריאות התפעלות והאטה בנסיעה עד כדי עצירה שגורמת לפקק תנועה ארוך אך איש אינו מצפצף או מנסה לעקוף. חשוב לציין -הפארקים בארה"ב מטרתם לשמור על הטבע וההיסטוריה, האכיפה שם מאוד מחמירה אבל גם הציבור יודע ששמירת הטבע תלויה בו.
בעיירה ילוסטון ווסט עשינו 2 לילות במלון Best Western Desert Inn. מלון אמריקאי מאוד מרווח, חדרים גדולים, שרותי אורחים מאוד בסיסיים כולל ארוחת בוקר אמריקאית בכלים חד פעמיים והדבר יחזור בכל בתי המלון בהם שהינו בדרך, פרט ללאס ווגס. בעיירה עצמה מספר מסעדות של אוכל אמריקאי, פיצריות ומזון מהיר שמספק את הצרכים הבסיסיים של המטיילים שהאטרקציה מבחינתם זה הביקור בפארק והרבה פחות מכך האוכל. כאן אציין שהטיול שלנו כלל רק ארוחות בוקר במלונות ,ערב וצהרים היינו אמורים לדאוג לעצמנו. ארוחות ערב היו אחרי יום טיול ארוך, בדרך כלל יצאנו לאחת המסעדות שבסביבת המלון, פה ושם יצאנו גם לחפש מקומות רחוקים יותר וקרה גם שהצלחנו למצוא מסעדות ברמה גבוהה יותר. הבעיה היא בארוחת הצהרים. קשה היה בלו"ז הצפוף וגם מבחינת תוכנית הביקורים לתכנן ארוחה מסודרת, לכן, כ 3 פעמים עצרנו בוולמרט ,הצטיידנו במצרכים כגבינה, לחם, ירקות, פירות, נקניקים ושאר מוצרים, ואכלנו פיקניק משותף במקום שהתאים מבחינת התוכנית והאתר. ארוחות הצהרים המאולתרות האלה די נמאסו אחרי כמה ימים ולכן שהתוכנית והמקום אפשרו אכלנו צהרים במסעדות, לרוב ברשתות של מזון מהיר בעיקר בימים האחרונים של הטיול.
האתר הבא בו בקרנו היה הפארק הלאומי גרנד טיטון. יצאנו אליו מילוסטון ווסט , נסענו דרומה בלולאה הדרומית של ילוסטון ובהמשך הגענו אל הגרנד טיטון. בפארק שרשרת הרים גבוהים, פסגות מושלגות, אגמים כחולים וטבע ירוק של יערות וצמחים. ערכנו מספר תצפיות ממרכז המבקרים קולטר ביי, ותצפית נוספת ממלון ג'קסון לייק. עלינו במעלה רוקפלר, האיש שקנה את השטח כדי לעשותו לפארק לאומי, טילנו אל הסכר על נהר סנייק, עשינו טרק של כ 3 ק"מ מאגם סטרינג לאגם ג'ני. עברנו את שורת המורמונים ביציאה מהפארק והמשכנו דרומה לעיירה ג'קסון. עצרנו לראות את שער קרנות האילים במרכז העיר ולגמנו בירה ב"מיליון דולר קאובוי בר". הבר הזה מדמה ברים אופייניים למערב הפרוע וכל העיירה דומה לעיירה מהסרטים של הז'אנר הזה.
יצאנו מג'קסון דרומה וכשנהר סנייק ושדות חיטה שעורה ובעיקר תפוחי אדמה מלווים אותנו . בדרך, בהמלצת הנהג הנחמד שלנו ג'ף, עצרנו במקום של גלידה מרובעת בטעמים נפלאים ולא מוכרים. באיידהו פולס, בדרך למלון ,ראינו את המקדש המורמוני בעיר ,הקדמה לפרק המורמוני של הטיול כאשר נגיע לסולט לייק סיטי. בעיירה איידהו פולס הלינה הייתה במלון RESIDENCE , לא שונה בהרבה מהמלון הקודם. המלון היה מעט מרוחק והגענו מאוחר, לא יצאנו לארוחת ערב.
את היום השישי לטיול התחלנו באיידהו פולס בהליכה לאורך נהר סנייק והמפלים שהעיר נקראת על שמם. יצאנו מאיידהו פולס לנסיעה ארוכה של כ 3 וחצי שעות לכיוון סולט לייק סיטי. זו אמנם דרך ארוכה וחייבים לעשות הפסקה בדרך אך הדרך מאוד יפה. בשעת צהרים חמה הגענו לסולט לייק סיטי. פתחנו את הביקור בעיר בעליה רגלית תלולה וארוכה לפסגת רכס אנסינג בצפון העיר ממנה נשקפת העיר וסביבתה כולל אגם המלח ואגם המים המתוקים הסמוכים לעיר. ביקרנו בבניין הקפיטול של מדינת יוטה הכולל את בית הנבחרים, הסנאט, בית המשפט העליון ומשרד המושל של מדינת יוטה. המבנה המפואר הזה ,הדומה לבניין הקפיטול בוושינגטון הבירה, פתוח ומזמין מבקרים. וכמובן ביקרנו באתרי המורמונים שהעיר הזאת היא המרכז העולמי שלהם. הכנסייה המורמונית נקראת באופן רשמי כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים. את הסיור בטמפל סקוואר הדריכו 2 בנות המקדישות את חייהן לכנסיה, אחת באה מברזיל והשנייה מפרו והפגישה עם שתיהן היה אירוע בפני עצמו. סיימנו יחסית מוקדם והגענו למלון Homewood Suits By Hilton . המלון אמנם קרוב למרכז עיר גדולה (בירת מדינה) אך במהותו לא שונה משאר מלונות הדרכים בהם שהינו. בסולט לייק סיטי חיפשנו ברצינות מסעדה ברמה שמתאימה לעיר גדולה ואכן מצאנו מסעדה איטלקית נעימה עם אוכל טוב בשם קפה מוליסה (MOLISA). את הלילה עשינו בסולט לייק סיטי.
היום השביעי לטיול מתחיל ביציאה בשעה מוקדמת. שוב לפנינו כמה שעות של נסיעה לפארק לאומי קניונלנדס בדרום יוטה. האתר הוא מהפארקים הגדולים והמרשימים ביותר ביוטה. הנהרות קולורדו וגרין חרצו בו קניונים עמוקים ומרשימים ביותר שניתן לתארם במילה אחת וואו. הגענו לשם בשעת צהרים חמה. ולאחר שהגענו לנקודה הרחוקה ביותר לשם יכול להגיע אוטובוס Grand view Point Overlook יצאנו למסלול הליכה על שפת הקניון ממנו רואים את המראה המרהיב של הקניונים. החום אמנם כבד אבל הנוף הנפרס למול עינינו מפצה. מה שעזר לנו להרגיש שיכול להיות קשה יותר הייתה חבורה של בנות מכת האיימיש שבפנסילבניה שבבגדים כבדים וארוכים טיילה באותו המסלול. הבנות הצעירות האלה, בבגדים הכבדים האלה ,דילגו בקלות מסלע לסלע ללא התחשבות במזג האויר החם. אחרי הפיקניק של הצהריים המאוחרות יצאנו לעוד כמה תצפיות ,כולל מסלולים קצרים, כדי להשקיף על שני הנהרות החורצים בקניונים העמוקים את הסלע והלכנו לראות את קשת מסה הענקית שמעל הקניון. בשטח הפארק הזה פועל בית חרושת לאשלג המקבל את מימיו מנהר הקולורדו. בתצפית לכיוון המפעל רואים את אגמי האידוי של המפעל, כמה כתמים כחולים בתוך אזור יבש ושומם.
בקניונלנדס צולמה סצנת הסיום של הסרט תלמה ולואיז. למקום עצמו קוראים דד הורס פוינט בשל אגדה מקומית על דבר נפילתם של עדר סוסים גדול אל המוות בקניון הזה. האתר כולו הוא פארק לאומי מדינתי של מדינת יוטה. בערב, כמנהגה של המדריכה לסכם את היום בטיול ,היא גם מצאה ביוטיוב את הסצנה הזאת ודאגה לשלוח לנו את הקישור לסוף הסרט. מקניונלנדס המשכנו עם ערב לעיירה מואב הסמוכה. במואב שהינו סוף סוף לשני לילות ,אפשר לפרק מזוודות, לכבס ויש יום חופשי מהמזוודות.
העיירה מואב שביוטה מהווה בסיס טוב לטיולים באתרים שבסביבה ,הקניונלנדס ופארק הקשתות. נהר הקולורדו עובר לידה וממנה גם מגיעים למפעלי האשלג. בעיירה מספר מסעדות ואני ממליץ על המסעדה של מבשלת הבירה MOAB BREWRY. כמו כן יש בעיירה מקדונלדס ומסעדות נוספות. הלינה במלון La Quinta inn& Suits שווה בדרגתו ובשירות המוצע בו כמו במלונות האחרים שבהם מתגוררים. ידוע לי שיש קו רכבת נופית מדנוור קולורדו למואב החוצה את הרמה הגבוהה של הרי הרוקי ונוסעת במשך יומיים.
היום השמיני היה יום פארק הקשתות, הסמוך למואב. יום נוסף של וואו גדול לכל אורכו. את היום התחלנו מוקדם בבוקר כי התחזית דברה על למעלה מ 40מ"צ. התחלנו את היום בהליכה נעימה בפארק אווניו -ערוץ רחב שבצידו צוקים בצורות שונות בדרך להיות קשתות. בשעות הבוקר הערוץ עדין מוצל ונעים להליכה. בהמשך היום החם הזה נסענו והלכנו לראות קשתות נוספות כל אחת מהן גורם להשמעת וואו גדול. ראוי לציין שלמרות המוני המבקרים, אין הרגשה שהמקום עולה על גדותיו. בתחילה ובסיום של השבילים המסומנים מצויים שירותים וחומר לנטילת ידיים. הלכנו בחום המייגע לראות עוד קשתות בצורות ומבנים בל יתוארו . קשה להאמין מה יכול הטבע לחרוץ ולעצב בסלע המדברי הקשה באמצעות הרוח, המים והפרשי טמפרטורה . סיימנו את היום מוקדם יחסית, דבר שאפשר קניות בסופר מרקט המקומי כדי להצטייד לימים הבאים.
התחלנו את היום התשיעי לטיול עם בוקר ביציאה מוקדמת ממואב ואחרי ששוב העמסנו את המזוודות יצאנו לדרך חזרה צפונה על כביש 191 לכיוון אל הגובלן וואלי, עמק הפטריות שעצב הטבע ובו צורות מצורות סלע שונות ומשונות. לאחר מסע רגלי בעמק תוך התפעלות חוזרת וקריאות וואו מהצורות והמבנים המיוחדים שהטבע יצר, חזרנו אל האוטובוס ונסענו לתחנה הבאה בטיול -קפיטול ריף שהוא קמט הררי מאוד מיוחד בצורתו ובו צורות גיאומורפולוגיות שונות ומשונות. הדרך מאוד יפה כשמסבבינו הרים וסלעים בצורות ובצבעים משגעים. פארק הקפיטול ריף הוא פארק לאומי הכולל את רכסי הרים ואת צורות הנוף השונות. בשטח הפארק מבנים ומטעים שהוקמו וננטעו על ידי מתיישבים מורמונים וננטשו על ידם מאוחר יותר. בכניסה לקפיטול ריף, מצאנו דשא עם כמה שולחנות בצל , מקום אידאלי לפיקניק של ארוחת צהרים לצד סועדים אחרים ואיילים לבני זנב. במרחק הליכה לא גדול בערוץ נחל הגענו אל אתר ובו ציורי סלע מאוד מעניינים, פטרוגליפים ופיקטוגרפים שנעשו על ידי התושבים שהיו כאן לפני 1000 ויותר שנים. אחרי שראינו סרט על המקום, באולם מאוד מיוחד במרכז המבקרים המשכנו לעיירה טורי שם עשינו את הערב והלילה של היום ה תשיעי לטיול. לעיירה עצמה לא הגענו אלא למלון דרכים בשם Red sands Hotel הנמצא מחוץ לעיירה. במלון עצמו, בניגוד לכל שאר מלונות הדרכים ,הייתה מסעדה טובה שנפתחה לארוחת ערב לאורחי המלון ואחרים. ארוחת הבוקר הייתה בהגשה ובכלים רגילים.
בבוקר יומנו העשירי בטיול יצאנו מטורי בדרנו לברייס קניון. הדרך עוברת רכסי סטיירקייס אסקלנטה שגם הוא פארק לאומי עם נופים מהממים. כאן המקום לציין שלמרות המרחקים הגדולים שנסענו בדרך מאתר לאתר הנופים מאוד יפים ייחודיים ומעניינים. והערה לאלה שנוסעים בנהיגה עצמית ברכב שכור. הנהג אמור להפסיד את המראות המרהיבים האלה כאשר תשומת ליבו כמובן לדרך. עוד הערה למי שנוסע ברכב פרטי ללא נהג, רוב מסלולים אינם מעגלים. לכן ברכב פרטי ללא נהג בהרבה מהשבילים יש לחזור בכיוון המכונית. רכב שיש לו נהג כמו אוטובוס יכול לחכות למטיילים בסוף השביל.
המראה שנגלה לעינינו מיד בהגיענו לפארק היה מהממם... וואו גדול מפי כל המטיילים. ברייס קניון אינו קניון שנחפר על ידי נהר או מים. זהו קניון בצורת אמפתיאטרון ובו עמודים בצורות שונות ומשונות להם קוראים Hoodoo -אלה צוקים שנוצרו על ידי הרוח, המים וחום היום והלילה שחפרו חללים ביניהם ובתוכם ויצרו צורות עמודים וצוקים שקשה לתאר. עשינו מספר תצפיות ממרומי המצוק המקיף את הקניון ולאחר מכן יצאנו למסלול תלול היורד אל תחתית הקניון /האמפיתיאטרון בין עמודי ההודוס. עברנו שם כמה עמודים שהזכירו דמויות כמו המלכה ויקטוריה וET , חברנו אל מסלול נאבחו שהם עם ילידי (אינדיאנים שישבו במקום) ועלינו למעלה לראש המצוק בעליה מאוד תלולה ומאתגרת.
את הלילה עשינו בשולי הפארק, בלודג' מאוד מפורסם בשם Best Western Plus Rubins Inn זהו אתר אירוח ענק בנוי עץ בן 2 קומות ומספר בניינים. יש בו את כל מה שתיירים צריכים בנוסף לחדר. יש בו בר וכמה מסעדות, בריכת שחיה גדולה, חנות כללית General Store ובה מבחר ענק של מוצרים. מתקן אירוח בהחלט מרשים, רק חבל שחדרי המלון מעט מיושנים ומעט נמוכים מהסטנדרט של מלונות דרכים אחרים בהם שהינו ואין מעלית לקומה שניה וסוחבים מזוודות לבד או שיש מדריכה כמו שלנו שסוחבת בעצמה... נסינו ללכת לארוחת ערב למסעדה הגדולה מאחר ושמענו עליה המלצות טובות אך התור לשולחן היה בלתי נתפס אחרי יום טיול . קנינו ארוחות TV דינר בחנות הכללית, חממנו את הארוחה במיקרוגל שנמצא בחדר ועשינו לנו את הארוחה שלנו, גם זו אפשרות להכיר את אמריקה.
היום ה 11 לטיול נפתח בחדשות לא טובות שקבלנו מהארץ. דירה ומשרד ברמת אביב, השייכים לאחת מהמשתתפות בטיול נפגע מטיל איראני. זה החזיר אותנו למציאות בארץ אפילו שהיינו כל הזמן קשובים לנעשה ושמענו על נפגעים והרוגים. לאחר התאוששות יצאנו בדרכנו לזאיון פארק ( ZION PARK) אחד הפארקים הפופולריים ביותר ביוטה ועד כמה הוא פופולרי ראינו בכמות האנשים הגדולה שהייתה שם. הדרך מברייס קניון לזאיון פארק היא דרך נופית יפה וחלק מהכביש צבוע בגוון אדום כגוון הסלעים כדי שהדרך תשתלב טוב יותר בנוף הטבעי. הפארק מאופיין בצוקים נישאים, קניונים עמוקים, בעלי חיים וצמחים. כל הטבע הזה נוצר כחלק מאפיק הזרימה של נהר וירג'ין. למרות שנדמה היה לנו שכבר ראינו הכל בפארקים הקודמים שוב קריאות וואו מיופיו של הטבע במקום.
המעבר ממקום למקום נעשה בשאטלים שמספק הפארק בשל העומס במקום. לאחר כמה תצפיות ממקומות אליהם יכולנו להגיע באוטובוס שלנו עלינו בהסעה הפנימית לתחנה האחרונה ומשם הלכנו לאורכו של נהר וירג'ין עד שמתחיל מסלול NARROWS. למרות החום צעדנו בשביל מסודר ומוצל לאורך הנחל הזורם. בעצם, מסלול ה NARROWS הצר והרטוב הוא תכלית העלייה במעלה הנהר. לפארק זאיון הקדשנו רק יום אחד כי היו עוד מקומות בהם רצינו לבקר כדי להתרשם מיופיו של הטבע במקום. חזרנו להסעה והמשכנו לטיול רגלי נוסף לבריכות אמרלד התחתונות, אכלנו צהרים מהצידה שלנו בטבע ויצאנו בדרכנו לעיירה פייג' באריזונה שם נשארנו 3 לילות. לסיכום הטיול בזאיון פארק אפשר בהחלט לומר שהמקום מבקש ביקור יותר מיום אחד.
לפני העיירה פייג' עוברים את הגבול מיוטה לאריזונה ורואים את אגם פאול ואת סכר קניון גלן.
פייג' היא עיירה קטנה שהוקמה עבור העובדים שהקימו ומתפעלים את סכר גלן ואת תחנת הכוח הסמוכה אליו. המלון שלנו Hampton inn &Suits היה רחוק ממה שיקרא מרכז העיירה. בפייג' היה צריך להרחיק בהליכה כדי להגיע ל 2-3 מסעדות מומלצות לארוחת ערב. מאחר ושהינו למשך 3 לילות בפייג' היה גם זמן לקנית מתנות הביתה בחנות הוולמארט הענקית שהייתה בסמוך למלון שלנו. פייג' הייתה הבסיס ממנו יצאנו לעוד כמה אתרים בסביבה והיה מאוד נוח שבמשך 3 ימים לא צריך לסחוב מזוודות. כמו כן אפשר לכבס, בכל בית מלון יש מכונות כביסה וייבוש בתשלום, ואפשר לצאת לארוחה טובה במסעדה מומלצת. ב 2 כאלה ביקרנו, האחת מסעדה בשם SUNSET 89 אוכל אסייתי אמריקאי ברמה סבירה והשנייה GONE WEST FAMILY RESTAURANT ,השם קצת מטעה אך זאת מסעדה אמריקאית עם תפריט מאוד גדול, הרבה בשר, ובערבים מסוימים בבר הצמוד למסעדה יש מוזיקה חיה.
ביום ה 12 טיילנו בסביבת פייג'. התחלנו את היום בביקור במרכז המבקרים המאוד מעניין של סכר גלן, שטנו באגם פאואל. משיטת הספינה הייתה אישה אינדיאנית משבט נבאחו NAVAJO שהדריכה והסבירה ברוח הומוריסטית ובטון מאוד מיוחד ומעניין. המראה של הסביבה הוא מראה מאוד מדברי ובתוך השממה הזאת אגם כחול גדול הנוצר מעצירת נהר הקולורדו בסכר גלן. ליד האגם יש בתי מלון ודירות נופש, מעגנות, מרינות של סירות ואזור שבו מותרת רחצה, ממש פאטה מורגאנה באמצע המדבר.
לאחר ארוחת צהרים במרכז העיירה פייג' והפעם אכלנו במסעדות מזון מהיר ולא בפיקניק בטבע, זה היה שינוי למה שהתרגלנו בטיול עד כה. מכאן יצאנו לקניון האנטילופות ברכב שטח מיוחד עם מדריך -נהג משבט הנאבחו. קניון האנטילופות ואתרי טבע נוספים מנוהלים על ידי אומת הנבאחו , שבט ילידי, (אינדיאנים) שמנהל את שמורת השבט בתחומן של 4 ממדינות ארה"ב קולורדו, ניו מקסיקו, אריזונה ויוטה. השטח המנוהל על ידי הנאבחו הוא כ 70.000 קמ"ר. קניון האנטילופות הוא תופעת טבע שלא נוצרה על ידי נהר אלא על ידי מי גשמים שחדרו את הסלע והשאירו בו חריצים מאוד מיוחדים בצבעים המשתנים לפי מצב השמש ושעות היום. הנסיעה לשם ברכב שטח מאוד מטלטלת ואחרי ההליכה הרגלית בתוך הקניון יש עליה חדה עד החזרה לרכב השטח. אבל מראה הקניון הזה הוא בלתי נשכח בליווי ההדרכה המעניינת של בן הנאבחו המשמש כמדריך, כנהג וגם כצלם שיודע להעמיד את המטיילים באופן שבצילומים יופיע יופיו המיוחד של הקניון. בדך המשובשת חזרנו לפייג', חברנו לאוטובוס ונסענו לראות את המראה המרהיב של עיקול פרסת הסוס של נהר הקולורדו מעט אחרי סכר גלן. שוב מראה מרהיב שווה את ההליכה בחום הכבד של אחר הצהרים המדברי. חזרנו לפייג' למלון לערב וללילה השני במקום.
ביום ה13 לטיול שוב יצאנו מפייג, נסענו בתוך השטח של שמורת נאבחו, עברנו הלוך ושוב בין אריזונה ויוטה כל זאת כדי להגיע ולבקר בעמק מונומנט. זהו שטח מדברי, מישורי, רחב ידיים ובו מתרוממים עמודי חול תלולים וגבוהים בצבעים שונים. הנוף המיוחד הזה הביא החל משנות העשרים את תעשיית הסרטים לעמק לצורך צילומים ,בעיקר מערבונים, וכן סרטים שהיה צריך עבורם נוף מיוחד.
פרט למערבונים של ג'ון פורד וג'ון וויין הסרט הזכור ביותר שעשה שימוש בעמק הוא הסרט פורסט גאמפ, בסצנה שבה גאמפ מגיע למרכז העמק ומחליט שכאן הוא מפסיק את ריצתו. המקום הזה מסומן ליד הכביש בשטח והרבה מטיילים ,כולל שלנו, מצטלמים שהם רצים ונעצרים בנקודה זאת. פרט לכך יש מוזיאון של המערבונים שצולמו בעמק. המוזיאון נמצא בבית גולדינג האיש שהביא את ג'ון פורד ואת תעשיית המערבונים והסרטים האחרים לעמק. ראוי לציון שגם ערוץ הספורט שלנו, שמשדר את משחקי הגביע העולמי בכדורגל לקבוצות המתקיים בארה"ב בימים אלה בחר בצילום פנורמי של עמק המונומנט לקליפ הפתיחה של שידורי המשחקים...
הדרכת הסיורים בעמק המונומנט מתבצעים על ידי אנשי שבט הנאבחו ברכב 4X4 , הסיור הביא אותנו למקבץ מבנים שבהם מתגוררים אנשי השבט ושם נכנסנו לאיגלו עשוי מבוץ ופגשנו אישה מקומית שספרה על החיים בעמק ובשטח הגדול של שבט נאבחו. היה מעניין אחרי כל הטבע גם לפגוש אישה שספרה על החיים של בני אדם בתוך הטבע המדהים והקשה הזה. חזרנו עם ערב לפייג' אחרי סיום הסיור הרכוב שעוצר במספר אתרים מעניינים בעמק ולאחר שהאזנו למנגינה אינדיאנית בחלילו הכפול של המדריך.
ביום ה 14 יצאנו מפייג' (שוב עם מזוודות) בדרכנו לגרנד קניון. נוסעים מגלן קניון דרך מארבל קניון לגרנד קניון. כל הדרך לאורך נהר הקולורדו. חצינו את גשר נאבחו, ירדנו מהכביש לנקודה ממנה אפשר להגיע בצורה ישרה לנהר הקולורדו וניתן לטבול במימיו במקום שהוא יותר רחב ופחות סוער, מנקודה זאת גם יוצאות סירות לרפטינג במורד הנהר בתוך מימיו הסוערים והמעברים המסולעים והצרים. צפינו בקניון הקולורדו הקטן ושם אכלנו ארוחת צהרים אחרונה בפיקניק בטיול. משם המשכנו ישר לפארק הלאומי גרנד קניון.
הגרנד קניון הוא מקום מהמם ביופיו ובגודלו העצום. הגענו לשפה הדרומית של הקניון שהיא השפה המטוילת יותר ויחד איתנו היו עוד המוני מטיילים אך המקום מסתדר עם כולם, פרט לתורים לגלידה ולשירותים. את התצפית הראשונה על הקניון עשינו ממגדל התצפית אליו עולים במדרגות תלולות ובתוכו תערוכה של אומנות אינדיאנית. לאחר מכן המשכנו לתצפית נוספת מנקודת Grand view Point גם בגראנד קניון רוב המעברים בין נקודות התצפית והשבילים נעשים על ידי שאטלים חינמיים. עם שאטל כזה הגענו אל MOHAV POINT ממנה הלכנו בשביל על שפת הקניון עד POWEL POINT. התצפיות נהדרות ונהנים מהטבע הפראי המיוחד הזה. כל סופרלטיב ששמענו מתגמד מול יפעת הטבע הזאת.
לעת ערב, חזרנו מההליכות לאוטובוס ונסענו לגרנד קניון וילג' אתר בשולי הפארק ובו מקבץ בתי מלון ומסעדות. המלון שם היה Holiday inn &suits. ליד המלון היו מספר מסעדות וניתן היה לבחור ביניהן. הלכנו למסעדה מקסיקנית מאוד בינונית אבל נבחרה משום שהייתה הכי קרובה למלון. בערב שהיה הערב לפני האחרון סיכמנו על כוסות יין את המסע כולו וכן חגגנו יומולדת לאחת המשתתפות. הודינו לנהג הנחמד שלנו ג'ף ולמדריכה במעטפות שהביעו את הערכתינו לעבודתם המסורה.
היום ה 15 החל ביקור נוסף בגרנד קניון. יצאנו לתצפית POINT MATHERכאשר השמש ממזרח ואח"כ נכנסנו למרכז המבקרים לסרט מאוד מעניין המסכם ביקור בגרנד קניון.
יצאנו לדרך מהגרנד קניון לכיוון לאס ווגאס ובדרך עברנו בקטע מהדרך ההיסטורית כביש 66. עצרנו בעיירה וואלי בה היה שחזור של תחנות דלק ישנות ומכוניות ישנות, עצרנו בעיירה זליגמן (ממש כך ZELIGMAN) שבה נשמר הרחוב ההיסטורי מימי כביש 66 ולבסוף עצרנו בעיירה קינגמן לארוחת צהרים ב Mr D'z Route 66 Diner. ההמבורגר היה טוב ואיכותי וגם הפרייס, הצ'יפס האמריקאי, ולגמם BEER ROOT מיצור מקומי. גם המסעדה הזאת משמרת את מסורת הדיינר האמריקאי במערב. מכאן המשכנו ישר בכביש המהיר ישירות ללאס ווגאס כשבדרך חולפים בפעם הרביעית מעל הנהר קולורדו ורואים מרחוק את סכר הובר, סכר נוסף על נהר הקולורדו.
אחרי כל הטבע והשקט שלו הכניסה למלון בלאגי'יו בלאס ווגס, ההמונים, התורים, מכונות המשחק והקזינו היו שוק תרבותי לא פשוט. גם החדר במלון, למרות שנחשב מלון מפואר, פחות נוח ומסביר פנים מחדרי המלונות בהם שהינו בדרך.
לעת ערב יצאנו לטייל בסטריפ הידוע של העיר, עברנו את Caesars Palace ואת ה Venetian , שם גם אכלנו ערב בפוד קורט של המלון וחזרנו לבלאג'יו ללינה. הלילה האחרון בארה"ב.
למחרת, ביום ה 16,יום חם במיוחד, היה בוקר חופשי עם מעט קניות אחרונות, אכלנו בצהרים במסעדת ההמבורגר של השף הידוע גורדון רמזי. לשף רמזי מסעדה ידועה נוספת בלאס ווגאס HELL KUTCHEN.
יצאנו בערב לנמל התעופה כדי לטוס ללונדון משם ללרנקה והביתה. חילופי המהלומות עם איראן כבר הסתיימו ואפשר היה בבטחה לחזור הביתה אלא שהטיסות עדין לא חזרו למתכונת הרגילה ולאחר שהגענו מלונדון ללרנקה, לפי המתוכנן, חיכינו כ 9 שעות לטיסת אל על. וגם זאת הגיעה. וכך אחרי 45 דקות של טיסה מלרנקה לנתב"ג ואחרי 18 ימים מאז שיצאנו מהבית חזרנו אליו.
עלי לציין לטובה את מארגני הטיול בחברה הגיאוגרפית שתקתקה את הטיול כמו שעון, הצליחה למרות חוסר הוודאות לגבי טיסות להוציאנו מהארץ ולהחזיר אותנו לארץ כמעט כמתוכנן , ובעיקר להדגיש שמעסיקה מדריכה כל כך מיומנת, ידענית, תומכת ונעימה כמו שולמית ברנט.
