יש לי 1000 מטרים...כן.אלף מטר לטיול.כי זה מה שמרשה הסגר הנוכחי... ושלא תחשבו שאני מזלזל,חלילה וחס,זה כיפליים ממה שנתנו לי בסגר הראשון.וכבר מישהו חכם ממני ( ואין כאלה הרבה) אמר כבר לפניי הרבה שנים ,שגם טיול של 1000 מטרים מתחיל בצעד אחד.אז ממרומי הקומה השביעית,כשהשמש שבצילום(שלא עבר ריטוש),עומדת לשקוע ,מתבונן מערבה על הנוף האורבני ולאט לאט חש כיצד מחלחל בי השינוי שעברתי בשנה האחרונה.חש איזו נירוונה ממזרית שמתחילה לכבוש חלק אחר חלק בגופי ובנפשי ,שהרגישו כל כך כלואים מאז חודש פברואר, כשחזרתי ממקום כלשהו לתנומת חורף כפויה...אני מתרוצץ כבר עשרות שנים על פניי הכדור ה"עגול" שלנו.מאז שהייתי ממש קטן ועמדתי מלא השתאות מול איזה מיגדל עקום שאבא שלי לקח אותנו לראות."הוא ממש עקום"אמרתי לו,מרים את ראשי לכיוון ראשו שנישא מעליי."למה באנו לפה? זה תכף יפול לנו על הראש,אין מספיק מגדלים ישרים ,שאפשר לראות באיטליה "?

כן, בעיני ילד קטן, המגדל בפיזה היה סתם מגדל דפוק שצריך פשוט לתקן...מאז ראיתי את שכיית החמדה הזו עשרות פעמים, כמוביל טיולים באירופה.ועוד ועוד מגדלים בסן ג'מיניינו,ובכפרים היפים בגיאורגיה,ובדרום צרפת ובאנגליה,מכורתי ובעוד עשרות מקומות ברחבי היבשת...יש לי עד עתה מעט יותר משמונים פוסטים בבלוג.עיינו בהם ותראו שראיתי עולם. הלכתי בשבילים תלויים בדולומיטים ,כשאני קשור לכבלים,כדיי לא ליפול לתהום.חרשתי עשרות מסלוליי אופניים. לאורך נהרות ולחופי אוקינוסים.טיפסתי על הרים וחציתי אגמים לאין ספור.החיים שלי סבבו סביב מסעות וטיולים וכמה שיותר...ובסוף הנירוונה המעצבנת הזו,שהורסת כל חלקת נוודות בגופי המכור לאדרנלין בזמן המסעות והטיולים.הנירוונה הזו ששולחת חיציי שקט ושלווה לגוף צרוב השמש הזה.גומלת אט אט את נפשי מההתמכרות הזו לחיפוש התמידי מעבר לאופק.ומביאה אותי לרגע הזה על הגג,עומד משתאה מול שקיעה אדומה מדהימה,כוס תה צמחים ביד אחת,תפוח אדום מזן "פינק ליידי" ביד השנייה.(אני כבר מאה שנה צמחוני).ואני חש נפעם מהשקיעה הזו.עומד פה בעיר מגוריי ,במדינה הקטנה שלנו.לא על איזה הר נישא באפריקה,לא לחופו של הים הצפוני ולא באיזה עמק מרטיט חושים בדרום אמריקה.פה לבד על הגג שבתות וחגים...