כמי שנולד וחיי רוב שנותיו בישראל, עם המאבק האין סופי שלנו למיים ,היה לי ממש קשה בתחילה לעמוד מול נהר שוצף במיים צלולים שסתם זורם לו לאיזשהו מקום בלי שאף אחד מנצל את המיים הקרירים וה”מתוקים” שלו. מיד הייתה עולה בי המחשבה :”לו רק יכולנו להטות את מימיי הנהר הזה לכינרת שלנו,רק לשעה או שעתיים”.
בצילום במיסגרת טיול ברגל חוצים עוד נהר.
ומי שביקר אי פעם ב”מפלי הריין “ ,יודע על מה אני מדבר. הסתובבתי באירופה לא מעט ולכל מדינה יש את המאפיינים שלה . לדוגמא ל “שוויץ” עליה אני עומד לכתוב כעת ,אחת המדינות האהובות עליי לטיול.יש את ארבעת השינים(האות ש'), שקט...שלווה...שוקולד... ו שעונים.
טיול רגלי באזור, על שרשרת הפסגות החשופה.
תחילה טיילתי בקנטונים שלה ברכבת, עברתי למכונית וממנה לאופניים , רוב האנשים לא יודעים…
אך שוויץ מרושתת בכעשרה מסלולי רכיבה על אופניים, לאורכה ולרוחבה .
מסלולים לאומיים,..הווה אומר שנסללו שולטו ומתוחזקים כראוי ע”י המדינה ולא תלויים בתקציבים של הקנטונים והרשויות המקומיות. חלקם אפילו נסללו לאורך נהרות, כך שלא אמורים לטפס על הרים גבוהים.
הדרך בה אני משתמש בטיוליי לאחרונה, כדי לגלות את המקומות היפים במדינה הזו היא
“טיולי ההליכה”.
OK הגענו ,עכשיו אייך יורדים מפה?
אלפי מסלולי הליכה מסומנים, מרשתים את המדינה ומה שמעניין הוא שהם לא נימדדים בקילומטרים אלא בזמן הליכה.וזה אומר שכשאתם מגיעים לתחילת מסלול כלשהו .תמצאו שלט מעץ ועליו מצוין יעד המסלול והזמן המשוער שלהם לסיומו.כמי שחרש לפחות מסלול או שניים, מציע לכם להוסיף לפחות 30% זמן ל כתוב על השלט וזה ל”אוהבי הליכה”, להלכים ללא ניסיון קודם, הוסיפו לפחות 60%. אנא הגיעו עם מקלות הליכה, כי לרוב העליות קשות והירידות דופקות לכם את הבירכיים.בואו עם נעלי הליכה המיועדות להליכה בשטח(לא סניקרס) והכינו סנדוויצ'ם ושתיה לדרך. לפעמים המסלולים מעגליים ולפעמים לא. אך תמיד תהיה לכם האפשרות לחזור לנקודת המוצא בתחבורה ציבורית .
בצילום ,דוגמה לעיירה קטנה הנחה בעמק ,מוקפת הרים ירוקים.
אז….להיכן נלך היום?
בפוסט הזה בחרתי להתרכז במסלול הליכה היוצא מעיירה בשם:,”אפנצל” העיירה והבירה,כן יש להם בירה הניקראת על שם העיירה…
.הגענו לעיירה ברכבת מ ציריך.באיזשהו שלב מחליפים רכבות. כי הרכבת לאפנצל היא רכבת גלגלי שיניים המסוגלת גם לטפס על גבעות . מתחנת הרכבת הולכים מעט קדימה וימינה,לכיוון מרכז העיירה. מהצד השמאלי של הרחוב ניגלה לעינינו הגסטהאוז שבו בסוף בילינו את ימיי השהות בעיירה הוא ניקרא :”טאוב”או בתרגום : היונה. מיקומו מעולה,הוא לא רחוק מתחנת הרכבת וכשיוצאים מפתחו ופונים שמאלה, מגיעים מיד ל”רחוב הראשי” של העיירה.
המקומיים אוהבים להניף את דגל המדינה על בתיהם.
כל הבתים צבועים ומטופחים כמו “בונבוניירה”(למי שיודע ,מה זה).ברחוב הנ”ל פנו ימינה עיברו את הכנסיה ,(שווה ביקור, כולל בית הקברות הצמוד).ומיד אחריה תמצאו את מודיעין התיירות.האנגלית שלהם לא הייתה משהו בזמנו. אבל הם נתנו לנו דפי מידע טובים על טיולי ההליכה באזור. בחרנו את מסלול הר ה”סאנטיס”.ליום ההליכה הראשון. למחרת, אחרי ארוחת הבוקר פנינו לתחנת הרכבת, נוסעים שתיים או שלוש תחנות חזרה (שאלו על התחנה ליד הרכבל – (אגב כתיירים מגיע לכם כרטיס הנחה לשימוש ברכבל- בררו במלון.) מיד בהגיעכם לרכס ההר צאו מהתחנה וחפשו סביב את שילטי העץ עם החיצים להתחלת מסלולי ההליכה.מיצאו את השלט המורה להר ”סאנטיס” וצאו לדרך.
ברוב המקומות השלטים יהיו מעץ...מראה את הצילום כי זה כמו אצלינו.
תיקצר היריעה מלספר לכם על ההרפתקאות שעברנו בדרך,חצינו יערות עד,נילחמנו בחרוף נפש בפרות עם פעמונים ענקיים שחסמו את דרכינו, פר כועס עם קרניים גדולות אפילו הביט בי במבט מפחיד.עדרי כבשים שעטו כלפינו בפראות ועיטים חדי עיין עקבו אחרינו ממרום ,מצפים למעידה הראשונה כדי לצלול ולתקוף. רק בעור שיניינו הגענו לתחנת הרכבל התחתון של הר הסאנטיס.עייפים ומתנשפים בכבדות,
מקומיים במבטים מאיימים.לפעמים הם רבוצים ממש על השביל וזה “סיפור”להזיז אותם.
הבנו שרק כוס ענקית של שוקו מהביל ולידה פרוסת עוגה טעימה, תציל את מצבינו הירוד .וזה מה שעשינו במסעדה באתר התחנה.. ונחזור להיות רציניים... נוחו במסעדה ו(בבקשה אל תתקמצנו ותחליטו לשבת בחוץ על הדשא, כפי שבאמת עשינו.) וכעת צריכים להחליט מה הלאה. אפשרות א',לחזור באותו המסלול. אפשרות ב', לחזור במסלול אחר , אפשרות ג', שאותה בחרנו בסוף הייתה, להמשיך במורד ההר לעיירה קרובה ומשם לחזור ברכבת ל אפנצל.
חשוב לציין: ברוב הדרך שילוט מעץ עם שם היעד הסופי .ובשאר, קלונסאות עץ עם צבע המסלול שבחרתם. דבר נוסף ,העליה להר הסאנטיס חובה,והנופים משם “סוף הדרך”. אך ובידקו ,לפניי שאתם קונים כרטיסים לרכבל.
שההר לא מכוסה בעננים ,כי לא תראו דבר מהנופים היפים סביב(ראה התמונה,הפותחת את הפוסט) ומחיר העלייה ברכבל דיי יקר..
הכנסיה בעיירה המקסימה :”באד ראגאז”.שכנתה של “מיינפלד”.(בה נבקר בהמשך טיולינו).
זהו יקיריי… יום מתוך שבוע הליכה בצפון מיזרחה של שוויץ.
שאר עלילותינו וסיפורי הגבורה האפיים שעברו עלינו בשאר הימים באחד מהפוסטים הבאים.
להתראות בטיולים.