מסע קצרצר באוקראינה שלא הכרתם

11 למרץ 2021

בוריספיל הוא שדה התעופה הגדול באוקראינה ואפשר לחלק את האנשים שמגיעים אליו לשני סוגים.הסוג הראשון הוא אלו שנוסעים מערבה , לקייב, לאודסה , לכל המקומות שאתם מכירים.ויש את הסוג השני שנוסעים מזרחה.לכל מי שמתחכם ושואל מה לגבי אלו שנוסעים צפונה, נגיד לצ׳רניגוב , הם בעצם נוסעים מערבה , ככה הכביש.הם כמו הסוג הראשון.

אין מה לנסוע דרומה, זה איזור הביצות של הדנייפר. אין גשר , אין כלום. אל תנסו.ואני , כיף לי היום , להיות מהסוג השני.מזרחה מזרחה ואז להדרים לאורך הדנייפר .לא יודע אם תמיד יהיה ככה , אבל היום ממש כיף לי , לא להתקע בפקקים מערבה. מזרחה בכיף , יום מדהים לכולכם.

והנה הדנייפר , קפוא.עכשיו המעבר פה הוא סוללה באורך שבעה קילומטר .על הסוללה הזאת יש כפר , חמישה וחצי בתים שיש להם את הנהר משני הכיוונים.לא הספקתי לצלם את זה , כי אין איפה לעצור. הכפר נקרא פישולי או משהו ואני לא יודע איך בכלל אפשר להגיע לשם. או שיש תחנת רכבת , או רק בסירות.

טוב , אז עכשיו פינת השאלה הרטורית.

היינו בשפלת הדנייפר, עברנו את הדנייפר, אז איפה אנחנו אמורים להיות עכשיו?נכון, ברמת הדנייפר. זה איזור הפוך משפלת הדנייפר.כאן הכל , הרים וגבעות, נקיקים ותהומות , נחלים צרים ואגמים קטנטנים. במרכז האזור הזה , נמצאת העיר צ׳יגירין, שם התחיל המרד הקוזקי בזמנו.

מקום ממש מרשים.שיחזרו שם את המצודה הקוזקית בראש ההר , הייתי שם לפני שלושה חודשים. ממש מאוד יפה ומאוד חינוכי.צמוד למצודה הקוזקית , שוכן בית הקברות היהודי, שם קבור הרב נחמן מטשערין, שכתב את הספר ״פרפראות לחוכמה״.לא לא לא, הקוזקים לא הרגו אותו.הוא חי אחריהם. סתם שתדעו.

כל פעם שאני מגיע לאזור הזה של אוקראינה אני מנסה להגיע לפה.זוהי סטארה אוסאטה, היא היא, אוסיטין העתיקה , בה בילה רבי נחמן מברסלב מברסלב את ימי נעוריו.אין פה יהודים, גם לא ממש היו פה.למעשה , אין פה הרבה. האגם הקטן חביב על דייגי מלכודות מהאזור.ייתכן שמכאן רבי נחמן שאב את ההשראה למשפט המפורסם ״לפעמים צריך דג קטן כדי לתפוס דג גדול״כשרבי נחמן היה בן שלוש עשרה, גרשו אותו ממז׳יבוז׳ והגלו אותו לפה.בסוף הוא הסתדר, ברוך השם.גם אני אסתדר , עוד תראו.

טוב , היום היה לנו יום קצת בסגנון ״שר הטבעות״ , התחלנו בביצות הקפואות ועכשיו אני בדרך למכרות הברזל. 150 קילומטר בסך הכל ותיכף יחשיך.

בכלל, כמו ששפלת הדנייפר היא אזור חקלאי, כך רמת הדנייפר עשירה במכרות. בכל מקום רואים כאן ערימות של חומר חפור.

כורים כאן הרבה סוגי חומרים , החל בכבול ובנטוניט ועד טיטניום ולברדוריט.

זה קצת מוזר לישראלי לחשוב על מכרות.

זה לא עבודה ממש, נכון?

אתה יוצא לחצר, חופר בור והנה יש לך משהו למכור.

12 למרץ 2021

פחות ממאה קילומטר מהנהר הגדול והחורף מכה באכזריות. הטמפרטורה מינוס שש ומזג האוויר מעונן.האזור הזה של מכרות הברזל נמצא כבר הרבה שנים במצב לא פשוט.בתקופת המלחמה הקרה כאן היו מפעלי הנשק והטנקים של הצבא האדום. עכשיו קשה להסתגל למצב החדש.מבנים ענקיים נטושים מעידים על עבר שוקק חיים.כגיאולוג מתחיל אני בוחן את החצץ בצד הכביש.גרנדיוריט או גנייס. בארץ רק היו יכולים לחלום על על איכות כזו.

אחרי שעתיים של נהיגה בישימון קפוא, אני מגיע אל דניפרו, גולת הכותרת של הדנייפר, עיר המגדלים הנוצצים.

העיר הוקמה על ידי הצאר פטר הגדול כדי לשמש בתור הבירה הדרומית של האימפריה הרוסית.

זה מטרופולין תוסס, חדיש, גדוש בהנדסה מודרניסטית ובארכיטקטורה אוונגרדית.

לצערי הביקור שלי כאן חפוז ומקצועי. לא אוכל לבלות כאן את סוף השבוע לצערי. אם אני רוצה להגיע לאומן בראש חודש ניסן, אני צריך להתחיל לנוע מערבה בקרוב.

זאת האוניברסיטה היהודית בדניפרו.תמיד תהיתי מה משמעותו של הפסל בכניסה.״הגענו ממאדים ועד נחזור״?מוזר.

בטחתי לעצמי לפרסם פוסט על הארכיטקטורה של דניפרו. בקיצור, מעבר לעובדה שבעיר הזאת קיימות עבודות אבן מעבר לכל תחרות, אז לארכיטקטורה בדניפרו ישנו אפקט דל הלם חשמלי.קשה להבין לפעמים מה אתה רואה ואני כבר אומר הדוגמאות שהבאתי זה קצה הקרחון.בכניסה לאוניברסיטה להנדסה , לדוגמא , יש מין מגרש כזה עם שורות של כיסאות בגובה שלושה מטרים. סתם דוגמא.הדבר הכי קרוב לבנייה בדניפרו , זה הסגנון של מלחמת הכוכבים.

מבט אחרון אל הנהר והנה נסענו

מה אפשר להגיד על העיר שאני נמצא בה, בעלת השם התמוה קריבוי-רוג.אז יש שתי אגדות על העיר הזאת , ממש לא קשורות אחת לשניה.האגדה הראשונה היא שלפני אלפי שנים גר כאן שבט פגאני והשבט הזה קיבל מסר מהאלים שהולכים להתרחש הרבה אסונות.הדרך היחידה למנוע את האסונות האלו , זה קורבן גדול.זקני השבט לא ידעו מה לעשות , לא היה ברור להם איזה קורבן האלים ירצו.בבוקר אחד , הבחורה הכי יפה בשבט , קישטה את עצמה בפרחים וטיפסה לבדה על הצוק מעל נהר האינגול ופשוט קפצה למטה.היא נהרגה כמובן במקום , ואכן הקורבן שלה מנע את כל האסונות.אבל זה לא סוף הסיפור, הדם שלה נכנס לקרקע והפך אותה לאדומה וכך נוצרו כאן מרבצי הברזל הכי גדולים באירופה.זה סיפור אחד.סיפור שני ולא קשור, כבר סיפרתי.היה היה אחד בשם רוי ,קוזק ותיק, למוד קרבות , שבמלחמה עם התורכים , פגז תותח ריסק לו את הרגל והוא נהיה צולע.לכן כינו אותו בשם ״רוי העקום״ , שזה ברוסית ״קריבוי רוג״ . הקוזק הזה , פתח פונדק שנקרא על שמו ושהקוזקים בסביבה היו רוצים לעצור ולנוח הם היו אומרים ״בואו נלך לרוי העקום״

מסביב לפונדק קמה העיר ונקראה על שמו.העיר הזו היא הכי ארוכה באוקראינה, 44 קילומטר מקצה לקצה. יש לזה סיבה.מכרות הברזל פה ענקיים. הכי ארוך הוא חפירה באורך 17 קילומטר . מה שעשו הסובייטים היה דבר פשוט, ליד המכרות הם בנו בתי יציקה, ליד בתי היציקה הם בנו מפעלי מכונות וליד כל אלו , הם בנו שכונות פועלים.שיעבדו ליד הבית , חבל על הנסיעות.אז ככה זה יצא שיש כאן שורה ארוכה של שכונות , צמודות למפעלים ולמכרות.עדיין כורים כאן ברזל , כי צריך . מאיפה יביאו?

העיר הזאת בלב ארץ הקוזקים אינה מתאימה למנוחה.
זו עיר גועשת, תזזיתית , מלאת תנועה.
המקומיים מאוד מתגאים בעובדה שנשיא אוקראינה, היהודי ולדימיר זילנסקי, נולד כאן.
עובדתית זו אמת , אבל אין לה הרבה משמעות. את רוב ימי ילדותו הוא בילה במקום העבודה של אביו, בסיביר הרחוקה.
אני רוצה לצאת מפה בקרוב.
לא שרע לי, הכל טוב , אבל ישנה כאן מין אווירה קשה , מלחמתית ואלימה.
״הלנו אתה , אם לצרינו״
בקיצור , אם אני נשאר כאן אני אצטרך להתחתן עם בת קוזקים ולהתחיל לייצר פלדה בלתי מחלידה.

לא נורא, אך לא הפעם.

בכפר ושמו ליסובה פוליאנה מישהו טרח לבנות תחנת אוטובוס משילוב של לבנים, בטון, פח וגושי סלע שאני חושד שהם או אנדרביט, או שירוקיט או טונאליט.

אני עוצר מלא בקנאה.

14 למרץ 2021 

אומן

מערבית לארץ הקוזקים משתרעת הנסיכות הפולנית העתיקה פודוליה.אומן עצמה נמצאת בפודוליה, קילומטרים ספורים מהגבול.מעניין שהגבול ההיסטורי הוא גם גבול גיאולוגי, כאן עוברים שני שברים טקטוניים גדולים, סמוכים מאוד זה לזה.מתחת לגבעות החול הכהות והרדודות של פודליה המזרחית , שוכנים הסלעים העתיקים ביותר על כדור הארץ, שכמותם ניתן למצוא רק בצפון קנדה ובמדבר האוסטרלי. מדי פעם חושפת הקרקע סלע כזה, עד דומם שממתין כאן מאז שחר הימים.