טיילנו בין התאריכים 15.08.14 עד 29.08.14. היינו שלושה אנשים בגילאי 31, 28 ו-17. הטיול היה בעיקר טיול טבע, נופים ומסלולי הליכה, אך כלל גם כמה אתרים וערים חשובים.
יום 1 – נחתנו בפודגוריצה. זהו שדה תעופה קטן מאוד, עברנו מהר את בדיקת הדרכונים, אספנו את הרכב ויצאנו ליעד הראשון שלנו – העיר קוטור. ביציאה משדה התעודה היזהרו לא לעבור את המהירות המותרת כי בדרך כלל עומדים שם שוטרים.
הדרך לקוטור הייתה די מייגעת בגלל פקקים נוראיים. העיר עצמה נחמדה, מזכירה את יפו העתיקה. לא התלהבנו יותר מדי. רצינו אחר כך גם לבקר בפראסט, אך כבר ירדה החשיכה, אז ויתרנו והמשכנו לבית ההארחה שלנו.
יום 2 – נסענו למנזר אוסטרוג. זהו המנזר המפורסם והחשוב ביותר במונטנגרו. הוא בהחלט מרשים ומומלץ לביקור. ניתן להגיע אליו עם רכב או לעלות אליו ברגל. אנחנו בחרנו באפשרות השנייה. העלייה לקחה כחצי שעה והחום קצת העיק, אך בסך הכול לא קשה במיוחד. חשוב לציין שהדרכים במונטנגרו אינן מפותחות, ובדרך כלל המהירות המותרת היא 50-60 קמ"ש, כך שלוקח זמן להגיע ממקום למקום. יש להתאזר בסבלנות. מאוסטרוג המשכנו ליעד האחרון שלנו במונטנגרו – עיר הנופש ז'אבליאק, שהיא יעד מצוין למעוניינים ברפטינג בנחל טרה ובמסלולי הליכה בפארק הלאומי דורמיטור. הגענו לבית ההארחה שלנו בז'אבליאק בשעות הערב. המארח שלנו היה נחמד וידידותי מאוד. הוא נתן לנו טיפים שימושיים לגבי מסלולי ההליכה בדורמיטור ובאגם השחור.
יום 3 – רפטינג בנחל טרה. עמק טרה הוא מקום יפהפה על גבול מונטנגרו ובוסניה. הרפטינג עצמו אולי לא ממש קיצוני אבל היו גם קטעים די מפחידים. ניתן היה גם לקפוץ למים מאחד הצוקים, מה שעשו חבריי לטיול. הייתה גם הפסקה קצרה שבה ניתן היה לעלות אל מפל מעניין ואף להיכנס לתוכו. זוהי גם חוויה בפני עצמה, אם כי המים קרים למדי. בסך הכול מאוד נהנו ברפטינג. מומלץ בחום.
יום 4 – יצאנו למסלול הליכה בדורמיטור בעקבות המלצתו של המארח שלנו. התוכנית הראשונית שלנו הייתה לעשות מסלול למערת הקרח, אך המארח שלנו אמר שאין שם מה לראות והדרך קשה, כך שעשינו שינוי בתוכניות והלכנו בדרך שהוא המליץ. הוא אפילו נתן לנו מכשיר פלאפון ואת המספר שלו למקרה חירום. זהו מסלול הליכה לאגם שקירקא. המסלול קשה (אף כי הוא טען כי זהו מסלול די קל ולוקח 3 שעות לכל כיוון) עם עליות די חדות וירידות תלולות. לקח לנו 9 שעות להשלים אותו, אך היופי שהקיף אותנו הצדיק את כל המאמץ. הטבע במונטנגרו באמת מקסים, זהו עדיין טבע בתולי יחסית, אין הרבה תיירים וניתן להרגיש אחדות עם ההרים והמים. עייפים אך מלאי רשמים חזרנו לבית ההארחה שלנו ובילינו את הלילה האחרון במונטנגרו.
יום 5 – החזרנו את הרכב בשדה התעופה של פודגוריצה (אין אפשרות להשכיר רכב במונטנגרו ולהחזיר אותו בסלובניה), ומשם לקחנו מונית לשדה התעופה של דוברובניק. בשדה התעופה אספנו את הרכב השני שלנו ונסענו לבית ההארחה בדוברובניק. אני חייבת לציין שהחדרים בקרואטיה הרבה יותר טובים מהחדרים במונטנגרו למרות שאין הבדל במחירים. הם הרבה יותר מרווחים ומאובזרים. גם החדר שלנו בדוברובניק לא היה יוצא מן הכלל. קיבלנו חדר יפהפה עם מרפסת שנשקף ממנה נוף על כל העיר. לאחר התמקמות נסענו לעיר העתיקה. אני אישית פחות התרשמתי מהעיר. היא הייתה עמוסה מאוד ויקרה מאוד. לדעתי מחיר הטיפוס על חומות העיר היה מופרז למדי – 100 קונות (בערך 66 שקלים). אני חושבת שכדאי בכל זאת להגיע אל העיר ולהתרשם ממנה ולגבש עליה דעה משלו.
יום 6 – נסענו אל העיר סטון. זוהי עיר קטנטנה אך מקסימה, והאטרקציה המרכזית שלה היא חומות העיר, שהן החומות הארוכות ביותר בעולם אחרי החומה הסינית. אגב, מחיר הכניסה אליהן נמוך פי 3 ממחיר הכניסה לחומות בדוברובניק. היה לנו מזל עם מזג האוויר, לא היה חם בכלל, כך שהטיפוס לא היה מייגע במיוחד והנופים הנשקפים מהחומות פשוט מדהימים. בתוך העיר עצמה נשמרה רק מזרקה אחת מהתקופה הרומית ובה מים צלולים הניתנים לשתייה. כל הזמן ניתן לראות שם אנשים ממלאים בקבוקים. סטון גם ידועה בדגים ובפירות ים שלה, במיוחד מולים. אכן, אני יכולה לאשר שהמאכלים האלה טעימים מאוד שם ולא יקרים.
לאחר מכן המשכנו לעיר ספליט. פה קצת הסתבכנו עם הדרך. GPS הראה לנו מסלול של 4 שעות למרות שקודם לכן בדקתי וראיתי שהנסיעה אמורה לקחת שעתיים. בכל אופן, החלטנו להסתמך על GPS ועקבנו אחריו עד שהגענו למעבורת. פה הבנו שכנראה יש בכל זאת דרך אחרת ונזכרנו שראינו גם שלטים לספליט כשהיינו בסטון. חזרנו לסטון והמשכנו לפי השלטים. הסתבר שהיה שם באמצע גבול עם בוסניה, אולי 15 ק"מ בסך הכול, אבל ב-GPS שלנו לא הייתה מפת בוסניה, לכן הוא לא הכיר את הדרך. במעבר הגבול הזה לא הייתה שום ביקורת דרכונים. פשוט אמרנו שאנחנו נוסעים לספליט ואמרו לנו אוקיי.
מפני שאיבדנו די הרבה זמן בנסיעה, הגענו לספליט כבר אחרי רדת החשיכה, אז רק התמקמנו בחדר שלנו והלכנו למסעדה לאכול ארוחת ערב.
יום 7 – בבוקר ערכנו סיור בעיר העתיקה. למעשה העיר העתיקה היא הארמון שהכניסה למתחם שלו היא בחינם אך כניסה לכל אתר ואתר כרוכה בתשלום. התאכזבנו מספליט. מרמת המסחור שלה. המתחם הקטנטן הזה היה עמוס בתיירים וכל הזמן היו ניגשים אלינו ומציעים לנו סיור מודרך או מופע בידור. כל כך ממוסחר.
לאחר מכן נסענו לעיר טרוגיר. זוהי היא עיר נופש וחופים, אך יחד עם זאת היא בעלת עבר היסטורי עשיר ואתרים מעניינים. קודם כל התמקמנו בחדר שלנו (ואני חייבת לציין שהאנשים בשלוש המדינות שביקרנו בהן נחמדים למדי. לא הצלחנו בהתחלה למצוא את המקום שלנו והאנשים היו כל כך נחמדים, התקשרו לבעלת המקום ואחר כך בעל הבית עלה על טוסטוס והראה לנו את הדרך). אחרי זה הלכנו לים. הים האדריאטי מאוד צלול אם כי החופים לרוב הם חופי אבן כך שצריך להיזהר. אבל בסך הכול היה נחמד מאוד. נחנו קצת באווירה הרגועה והנינוחה. לאחר השהייה בים סיירנו בעיר העתיקה. קתדרלת העיר היא בעלת ארכיטקטורה מעיינת מאוד שמשלבת כמה סגנונות. הכניסה אליה כרוכה בתשלום אך ניתן לצלם מבחוץ. לאורך כל העיר העתיקה והטיילת פזורים המון דוכנים עם אוכל ומזכרות. אנחנו מאוד חיבבנו את העיר. כמובן שגם לשם הגיע המסחור התיירותי, אך לא בצורה כה אגרסיבית כמו בספליט, למשל.
יום 8 – נסענו לפארק הלאומי קראקה. אני חייבת לציין שהטבע בקרואטיה בשונה ממונטנגרו הוא לא טבע בתולי. "מלאכותי" זו אולי מילה קיצונית מדי אך הוא בהחלט מעוצב ובנוי לתיירים. הכניסה לכל הפארקים הלאומיים היא בתשלום, ותשלום לא זול בכלל. בפארק קראקה נמצאים המפלים הגדולים ביותר באירופה וניתן גם להיכנס למים ולשחות שם. הכניסה עלתה כ-80 שקלים וגם השירותים בפנים היו בתשלום. הפארק היה הומה אדם, אך המפלים באמת מרשימים. נכנסנו גם למים. הם היו די קרים אבל זו הייתה חוויה למצוא את הדרך בין הסלעים ולראות את המפלים המרשימים מקרוב.
לאחר מכן נסענו אל החדר שלנו לא רחוק מהפארק. בעל המקום היה כל כך נחמד ואפילו הציע לנו חדר נוסף ללא תוספת תשלום.
לאחר ההתמקמות נסענו לעיר שיבניק שנמצאת לא רחוק. עיר נחמדה, אך דומה מאוד לטרוגיר, אפילו הקתדרלה בנויה באותם סגנונות. הייחודיות של שיבניק היא רק האבן הלבנה של מבניה. זוהי אבן שממנה בנוי הבית הלבן בארה"ב. בדיעבד, הייתי אומרת שאם אתם מחליטים לבקר בטרוגיר, ניתן לוותר על שיבניק ובמקום זאת להאריך את הביקור בטרוגיר.
יום 9 – נסענו לפארק הלאומי פקלניצה. זהו הפארק הכי טבעי שניתן למצוא בקרואטיה. הוא גם הזול מכולם – כשלושים שקלים. יש שם סלעים וצוקים גבוהים ושלל מסלולי הליכה. פה היה לנו חוסר מזל עם מזג האוויר. בבוקר בדקנו והיה רשום שיש סיכוי לגשם, אך קיווינו לטוב ובכל זאת התחלנו במסלול. בערך באמצע המסלול התחיל לרדת גשם. לא חזק מדי כך שהחלטנו להמשיך בתקווה שהוא ייגמר בקרוב, אך בניגוד לתקוותנו, הוא רק התחזק ובסוף ירד עלינו מבול ממש. למזלנו בדיוק הגענו לבית קפה, ובו הסתתרנו מהגשם. חיכינו שם בערך שעה עד שהגשם נחלש. לאחר מכן נאלצנו לחזור.
יום 10 – נסענו לפארק הלאומי פליטביצה. זהו כנראה הפארק הידוע והמתוייר ביותר בקרואטיה. עלות הכניסה אליו – כ-120 שקלים בשיא עונת התיירות. יש שם שלל מסלולי הליכה שמתאימים לכל רמות הכושר. אנחנו בחרנו במסלול האופטימלי לדעתנו, מסלול H שעוקף את כל הפארק. הפארק באמת מדהים ביופיו. פשוט בא לצלם הכול. יש שם 16 ימות בצבעים משתנים. המים צלולים כזכוכית וניתן לראות בהם את השתקפות העצים. יש שם גם כמה מפלים מרשימים ומערות. אבל כמות אדירה של אנשים. צריך להתאזר בסבלנות ולפעמים אף לחכות בתור כדי לצלם תמונה. למרות זאת, בהחלט שווה ומומלץ להגיע למקום הזה ולהתפעל מיופיו של הטבע.
מפליטביצה נסענו לעיירה הקטנטנה סלוני. המפלים שם זורמים ממש ליד הבתים. הדיירים כנראה כבר רגילים לרעש המים. מראה מיוחד ללא ספק, אבל ניתן לבלות שם חצי שעה לכל היותר.
משם המשכנו ליעד האחרון שלנו בקרואטיה – עיר הבירה זאגרב. הגענו כבר בשעות הערב המאוחרות. שם הייתה לנו בעיה קטנה עם החדר. בטעות הזמנתי חדר לשני אנשים במקום שלושה, אך בעלי המקום היו נחמדים מאוד ושדרגו לנו לדירה עם סלון ושני חדרי שינה בתוספת חמישה יורו בלבד. הצטערנו שאנחנו הולכים ללון שם לילה אחד בלבד.
יום 11 – בבוקר יצאנו לסיור בעיר. זאגרב היא עיר אירופאית קלאסית, בניגוד לכל הערים האחרות שראינו בקרואטיה. יש בה כיכר מרכזית גדולה וכמה אתרים היסטוריים מעניינים. מומלץ להקדיש לה כמה שעות.
אחרי זה המשכנו לליובליאנה, בירת סלובניה, שנמצאת במרחק של שעה וחצי נסיעה בלבד. ליובליאנה היא עיר קטנה אך מעניינת. כדאי לראות את הקתדרלה האדומה שלה ואת גשר הדרקונים, גשר קטנטן שמהווה סימן היכר של העיר.
מליובליאנה נסענו לדירה שלנו באזור האגם בלד.
יום 12 – גם פה היה לנו חוסר מזל עם מזג האוויר. היה די קריר ומעורפל. הפעם הצטיידנו במטריות ויצאנו לסייר באגם בלד. האגם עצמו מאוד יפה. יש שם אווירה נינוחה. ואולי עקב מזג האוויר היו שם מעט מאוד אנשים אז יכולנו ליהנות מהטבע מבלי להיתקל בהמונים כל דקה. שכרנו סירה תמורת 10 יורו לשעה ושטנו לאי הקטן שנמצא במרכז האגם. היינו על האי כעשר דקות ושטנו חזרה. חוויה מומלצת ביותר. עשינו סיור באורך 6 ק"מ סביב האגם, כך שראינו אותו מכל הזוויות.
לאחר מכן נסענו לאגם בוהין שנמצא במרחק של כחצי שעה נסיעה בלבד מבלד. האגם אולי פחות יפה, אך יש שם שלל מסלולי הליכה והוא פחות מתויר. משם המשכנו להר ווגל. החלטנו לעלות על רכבל ולהגיע לפסגה כי בצג לא ראו הרבה ערפל, אך כשהגענו לפסגה היה שם ערפל כבד ביותר, לא ראו ממטר, אז נאלצנו לרדת. זה היה די מאכזב. ראינו שם עוד אנשים מתוסכלים שהתלוננו על יום מבוזבז. הבעיה שבסלובניה ערפל זו תופעה שכיחה מאוד. כפי שהבנו, מזג אוויר כזה היה שם בשלושה-ארבעה הימים האחרונים, לא רק ביום שבו הגענו אליו. כך שיש להביא בחשבון את תנאי מזג האוויר כשמתכננים את הטיול.
יום 13 – תחזית מזג האוויר ליום הזה לא הייתה אופטימית בכלל. הבטיחו גשם כבד וסערה. אז החלטנו לנסוע למקום סגור – מערת פוסטוינה. חרף התחזית, היום היה חם ושטוף שמש. זוהי המערה הידועה והמתוירת ביותר בסלובניה. הכניסה אליה עולה כ-100 שקלים. בתחילה נוסעים ברכבת לאורך החדרים שלה, לאחר מכן יש סיור מודרך שנמשך כשעה. בתום הסיור שוב עולים על רכבת שלוקחת את התיירים חזרה לכניסה. האמת שלא התרשמנו ממנה יותר מדי. נכון שהיא גדולה, אך בסך הכול ראינו כבר די הרבה מערות ולא מצאנו בה שום דבר מיוחד. כך שהייתי ממליצה לבקר בה לאנשים שלא היו במערות אחרות קודם לכן או לחובבי מערות מושבעים. לאחר מכן ביקרנו במצודה פרדיימסקי גראד. זה באמת מקום יפה ששווה להגיע אליו. המצודה בנויה בתוך סלע ונראית מרשים מבחוץ. נכנסנו פנימה אך לדעתי הדבר המעניין היחיד שהיה שם זה פסל מריה הקדושה עם בנה המת מהמאה ה-14.
יום 14 – טיילנו בפארק הלאומי טריגלב (הכניסה בחינם). עשינו מסלול הליכה אל פסגת ההר דבלה פץ'. המסלול היה יפהפה. לא היה קל עבורנו אם כי פחות קשה מהמסלול בדורמיטור. לקח לנו 7 שעות להשלים אותו. אבל הנופים שם באמת עוצרי נשימה, במיוחד כשמתקרבים אל הפסגה. בהתחלה דרכנו עברה ביער, אחר כך בין סלעים הרריים ולבסוף הגענו לפסגה, וממנה ראינו פסגות של הרים אחרים. נוף משגע. שווה כל דקה.
יום 15 – ביקרנו בקניון וינטגר. עלות – 4 יורו לאדם. קניון נחמד, באמצע יש מפל מרשים. מסלול הליכה של 1.6 ק"מ לכל כיוון. לאחר מכן נסענו לשדה התעופה של ליובליאנה, ובכך תם הטיול שלנו.
