צ'יבו פארק
יצאנו בטרמפים מילזיבה אל לכיוון הכניסה הצפון מערבית לפארק.
,למזלנו פגשנו בטרמפ האחרון את יורי שעובד בשטחים מסביב לפארק
יורי לקח אותנו לסיבוב תידלוק לכמה טרקטורים שעבדו באזור
כולל עצירה בביתו לקפה וצילום של מפה קצת טובה יותר מהמפה שקיבלנו במשרד השמורה בילזיבה ולבסוף שם אותנו בכניסה לפארק בערב.
שם הקמנו אוהל אצל הרנג'ר הנחמד שחטב עבורנו עצים למדורה ועזר במה שצריך ובבוקר לאחר תדרוך קצר ברוסית וליווי קל יצאנו לדרך.
בשעתיים הראשונות של ההליכה אין מעברי נחלים ולכן מומלץ לקחת מספיק מים, אבל לאחר מכן עוברים נחלים רבים ואפשר להמשיך את היום עם כוס צמודה לתיק.
שמענו להמלצתו של הרנג'ר וצעקנו כמו מפגרים כל כמה זמן כדי להרחיק את הדובים. בהתחלה זה מצחיק אבל בסוף מתרגלים.
אחרי 17~18 קמ מגיעים לבקתה יפה ונטושה ושם במקום להקים אוהל ישנים תחת קורת גג.
היום השני קצת ארוך יותר- 24~25 קמ והוא כולל עליה לפס קטן וכמעט בלתי מורגש.
יש הרבה קטעים של הליכה בצמחייה ממש גבוהה ובשעות המוקדמות של הבוקר היא עדיין רטובה מטל אז מומלץ להתלבש בהתאם- לנו נרטבו כל המכנסיים והגרבים ועצרנו לשעת ייבוש קלה בדרך.
לאורך כל היום יש נחלים אז לא סחבנו יותר מחצי ליטר לבנאדם- תענוג.
הרשינו לעצמנו למרוח קצת את היום ולישון קצת בצהרים לצד הקרחון והדבר עלה לנו בהגעה מאוחרת לכפר ובתשישות.
העליה לפס מאוד יפה, שילוב של ירוק חום ולבן- צמחיה הרים וקרחונים.
לשמחתנו היתה ראות ממש טובה מהפסגה ומזג האוויר היה לטובתנו לאורך כל היום כך שנהננו מאוד מהנוף הנשקף מהפס. שם גם לראשונה נפגשנו עוד מטיילים, הם באו מכיוון ההפוך והחלפנו טיפים על כוס תה.
המשכנו ללכת לעבר הכפר בערך 5 שעות מהפס ולא נכנענו לערב היורד, חשבנו על המעיינות החמים שנגיע אליהם בלילה- היה שווה את זה בהחלט.
כשהגענו לכפר כבר לא היה עם מי לדבר אז בלב כבד נאלצנו להקים אוהל ליד המעיין החם... ישבנו קצת במים החמים עד שכפות הרגליים חזרו לעצמן מיום של הליכה ארוכה עם תיק כבד (אוכל לשבועיים...) והלכנו לישון עייפים אך מרוצים.
לא הופתענו כשבבוקר העיר אותנו הרנג'ר עם פנים קצת כועסות כי הרי ידענו שאסור להקים אוהל ככה סתם בכפר. אפשר לשכור בקתה או ללכת לקמפינג הרחוק עוד קילומטר מערבה מהכפר.
החלטנו להתמקם באחת הבקתות ולהישאר ליום חופש בכפר ולבקר בשלושת המעיינות החמים הנוספים הצמודים אליו.
למחרת יצאנו לסיבוב קצר של 3 ימים לפס דזנזור - מסלול מעגלי שבסופו חוזרים לכפר, מה שאיפשר לנו להשאיר הרבה משקל (בעיקר אוכל) אצל הרנג'רים.
היום הראשון קצר וקל לניווט- 12 קמ, ובסופו מגיעים לאיזור קמפינג מסודר לצד עוד מעיין חם- תמיד תענוג בסוף היום. שם מומלץ להשאיר את כל הציוד באוהל ולצאת ל'טיול יום של24 ק"מ למחרת שבסופו חוזרים לקמפינג. עם הגעתנו לקמפ פגשנו קבוצה מאורגנת גדולה של מטיילים רוסים שהציעו לנו להצטרף אליהם לראות הריסות של מטוס שהתרסק על אחד ההרים הסמוכים- כ5 קמ מהקמפ. הצטרפנו בשמחה וגם יצאנו יחד איתם למחרת לפס- מה שהתגלה לטובתנו כי המסלול יותר קשה לניווט מהימים הקודמים עם השבילים הברורים והמשורטטים ממש.
העליה לפס לא קלה (ביום הזה כדאי לקחת יותר מים מבדרך כלל כי אין הרבה איפה למלא) ולשמחתנו קבוצת הרוסים הצטיידה במספיק סוכריות ושוקלדים לכולם. לקראת סוף העליה,ממש לפני הפס מגיעים לנביעה רותחת שמרוב אדים בקושי רואים את המים אבל שומעים אותם מבעבעים.
שוב זכינו במזג אויר וראות טובה והנוף שנשקף מהפס מדהים.
חלק מהירידה הוא חצי הליכה וחצי גלישה על קרחון תלול שגם הנוף ממנו לא מפסיק להרשים לרגע.
בערב הגענו לקמפ ושוב חיכתה לנו כבר ארוחת ערב עם כוסית וודקה שחסכה לנו את הבישול אך הותירה אותנו עם המשקל על הגב- עדיין עסקה משתלמת.
למחרת בבוקר נפרדנו מהקבוצה כדי לצאת קצת יותר מוקדם, לא לפני שהם דאגו להאכיל אותנו ולצייד אותנו בקצת קרקרים ועוגיות לדרך ולתת טיפים ולוודא שאנחנו סגורים על שאר המסלול, הדרך שעולה להר הגעש אבצ'ינסקי -החלק היותר קשה לניווט, שממנו הם באו.
חזרנו דרך הכפר ולקחנו את מה שהשארנו אצל הרנג'רים, אבל לא התעכבנו יותר מידי כדי להמשיך ולהגיע לבקתה שממוקמת כ8 קמ מהכפר לכיוון הפס הבא.
הבקתה מיוחדת מהקודמות לה במיקומה לצד נחל רווי בברזל, ובקומה הראשונה יש חור ברצפה ממש לתוך המים הזורמים.
למחרת היום התחיל עם שביל ברור ובמהלכו עוברים גשר מעל קניון מרשים שליידו יש קמפ נחמד ולאט לאט הפך לציד רוג'ומים והמשיך והתדרדר לגשם וערפל וניווט עם כיוון כללי של ג'י פי אס, ומפה מאוד לא מפורטת של תוכנת המפס מי, המפות שצילמנו מהקבוצה של הרוסים ונקודות הציון שהם אמרו לנו לחפש כמובן לא עזרו כי לא ניתן היה לראות יותר מעשרים מטר קדימה.
בפעם הראשונה באמת הרגשנו את הבעייתיות של ניווט עם הטלפון ולא עם ג'י פי אס אמיתי כמו שממליצים שבו אפשר להכניס נקודות.
בסוף היום הגענו רטובים ועייפים לאזור מאוד לא מישורי ומלא באבנים ובקושי הצלחנו למצוא פינה נורמלית להקים אוהל וללכת לישון.
יום למחרת הגשם והערפל המשיכו במלוא העוצמה והלכנו משלוחה לשלוחה רק על סמך כיוון כללי. ההתקדמות הייתה איטית מאוד כי נאלצנו להקיף בדרך יערות והרים שלא יכולנו לצפות מראש. לפי הגי פי אס היינו פחות מ10 קמ מהפס אבל מזג האויר וחוסר הראות הכריעו שזה לא שווה את זה..באמצע היום החלטנו בלב כבד להסתובב ולחזור לכיוון הכפר. בסוף היום סחוטים ממים לאחר גשם שלא פסק לדקה הקמנו אוהל ליד מקור מים והלכנו לישון. יום למחרת קמנו ליום שימשי אך לאחר חצי שעה בדיוק התענוג נגמר ושוב לא ראינו יותר מעשרים מטר קדימה והלכנו בגשם שלא נפסק וחשבנו רק על כך שיהיה לנו על מה לצחוק כשהסיפור הזה יסתיים...
בסוף היום הגענו לקמפ שצמוד לגשר שמעל הקניון המרשים שהוא הנחל הגדול ביותר באזור. והעברנו שם את הלילה מרוצים מזה שמצאנו חזרה את השביל ושאנחנו בדרך הבטוחה לכפר.
למחרת הגענו לכפר, העברנו בו ערב נחמד סביב מדורה עם גיטרה ותה חם עם שירים ברוסית וקצת אנגלית עם המקומיים והלכנו לישון. למחרת יצאנו לכיוון השביל שממנו באנו בתחילת הטרק עם משפחה צרפתית שפגשנו בכפר עד לביקתה שישנו בה בלילה הראשון, ולמחרת חזרנו לכניסה שממנה באנו. ממש לקראת סוף הדרך זכינו לראשונה לראות דוב פחות מ10 מטרים מאיתנו, ואחרי שיצאנו מהשוק והבנו שהוא לא מתכוון לתקוף אפילו הצלחנו לצלם כמה תמונות. התנחמנו בתקרית שבזכותה לא הרגשנו שחזרנו באותה הדרך לחינם וחזרנו לייליזבה ומשם לפטרופבלובסק עם הבטחה לעצמנו שעוד נחזור לאבצ'ינסקי(מהצד השני) לפני שנעזוב את קמצ'טקה...
