מסע חורף II

מבני השבטים של קמצ'טקה, הנגישים ביותר לביקור הם בני שבט האיבן (Evens). בני הקוריאקים (Koryaks), גרים בחלק הצפוני של קמצ'טקה באזור העיירה פאלאנה ודי קשה להגיע לשם במיוחד בחורף. למעשה האיבן חדשים יחסית באזור. מקורם בלב סיביר באזור יאקוטסק. נתח מהשבט נהג לחיות באזור ים אוחוצק ומשם נדדו לאזור אסו. בעולם כ- 20,000 בני איבן. קהילת קמצ'טקה שלהם מונה אלפים בודדים. הם אלופים בגידול עדרי איילים ובעיבוד מיוחד של פרוותם ועורם. לפני כ 40 שנים השלטון הקומוניסטי כינס אותם לדיור קבע באסו (הם כמחצית מתושבי העיירה) ובכפר אנבגאי (Anavgay) הסמוך. הם אורגנו כקולחוז (מעין קיבוץ) שעוסק בעדרי איילים. אורח חיי הנוודים, תרבותם, שפתם כמעט ונכחדו. גם כיום עדיין גידול העדרים נעשה כקולקטיב ויש יוזמות רבות לשקם וללמד את המסורות והשפה. ליד הכפר הוקם מרכז מורשת המדגים את אופן החיים של השבט. בקיץ המקום פעיל ותיירים רבים מבקרים, לומדים, עוברים סדנאות שונות ותורמים לשימור המורשת. בחורף המקום מתוחזק ומבוקר אחת ליום ע"י ניקולאי- אחראי האתר. הוא בונה מזחלות, תופים, נעזר בכפור לתהליך עיבוד העורות ועוד אי אלו מטלות. ולדימיר תיאם אתו שאבוא לביקור קצר והוא פגש בנו והסביר על מורשתם ועל האתר. הוזמנתי לקיץ לחגיגות ראש השנה של האיבן ב 21 ביוני. לאחר כחצי שעת סיור אנחנו שוב בחוץ ופוגשים באשתו של ניקולאי שבאה לראות מי התייר שהגיע לאחר חודש וחצי ללא מבקרים.. היא מברכת אותי בהתלהבות ומזמינה אותי ותיירים רבים מישראל שיבואו ללמוד ולבקר בכפרם.
 

ניקולאי במרכז המורשת

 ניקולאי וולדימיר עם המזחלות שהוא בונה

תופים מתוחים באוהל בשלג
 

ניקולאי מסביר שניתן, בתאום מוקדם, לארגן ביקור באחד ממחנות הרועים של עדרי האיילים. המחנה הקרוב מצוי כ 40 ק"מ מהכפר, אפשר לארגן נסיעה באופנוע שלג למחנה. לא זול אך אמור להיות מעניין. אם כך, בביקור החורף הבא יש לי מה לעשות ולראות.

נכנסנו לכפר. תופעה מוזרה ומעניינת היא נגמ"שי תובלה צבאיים החונים ברחוב. בחורף ישובים רבים מנותקים מכל דרך גישה קרקעית או ימית כולל העיירה פאלאנה. הקשר והאספקה מבוצעים ע"י מסוקים שזה עסק יקר למדי. תושבי הכפר מציעים חלופה כלכלית למסוקי השינוע לישובים המבודדים. הם משתמשים בנגמ"שים, מעמיסים עליהם ציוד, הנגמ"שים גוררים מאחור מזחלת ענק ועליה כארבעה טון ציוד נוסף ונוסעים בדרכי הקרח שאינן עבירות לרכב לישובים המבודדים.

 אנבגאי

תוך כדי הביקור באנבגאי החל לרדת שלג כבד והחלה רוח. בתוכנית עוד מקום אחד, המרחצאות. לקחתי "ציוד" לחוויה והייתי מוכן לשלם את ההון של הכניסה - שישה וחצי שקל. בהגעה למקום הסתבר לי מלכוד קטן. המרחצאות מצויים כ 200 מטר מהחנייה. הברכה החמה אכן מקורה אך זה רק תחילת הסיפור. המים שם חמים מאד ואסור לשהות בהם יותר מחמש דקות. לכן יש לצאת מהמבנה ולרוץ בשלג כ 30 מטר לבריכה חמה פחות ולא מקורה בה אפשר לשהות זמן רב. לאחר מיצוי החוויה יש לרוץ חזרה למבנה כי שם המלתחות להתלבש ולשוב לרכב. מראה הרצים בשלג וברוח הלבושים בבגדי ים רוקן אותי מכל רוח ספורטיבית. השתפנתי וויתרתי. ולדימיר ואלכסיי הנהג לא מבינים מה הבעיה ולא מוותרים על החוויה.

אין ספק שלביקור באסו יש ערך והוא חוויתי ושווה את המאמץ בנסיעה.

מאסו שבתי במזג אוויר נורא לפ-ק.

על פי מקורות שונים, המקור למזחלות הכלבים באזור הארקטי הוא במזרח סיביר, שם גם גדל הזן המקורי של כלבי ההאסקי שבמשך הזמן התפתח לזנים יחודיים לאלסקה ולגרנלנד. באזור קמצ'טקה, אלסקה וצפון קנדה מרוצי מזחלות זה עסק רציני. מגדלים כלבים, מאלפים אותם מטפחים את הגזע ומשתתפים בתחרויות בהם גומעים מאות ולעיתים מעל אלף ק"מ. גם בקמצ'טקה מתקיימות שתי תחרויות בין לאומיות: Kamchadal לאורך כ 300 ק"מ באזור פ-ק וברינגיה בצפון קמצ'טקה מאסו לפאלאנה. סכומי כסף נכבדים ניתנים כפרסים.

עוד לפני שהגעתי לכלביה ממנה יצאנו לרכיבה (מילה לא מתאימה ל ride), שמתי לב עוד באסו שיש לאנשים הרבה כלבים בחצרות. רובם דווקא מהזן הגרנלנדי המסיבי והחזק. אלה כלבים ממש יפים אך חוסנם מונע מהם להיות מהירים. בכלביה מאידך מדברים ביזנס. ביזנס משמעו שמגדלים ומטפחים כלבי האסקי סיבירי למרוצי מזחלות. בעלי כלבים בעולם כולל בארצות חמות מתים על הזן הזה ועל עיניו הכחולות. כאן הכלבים לא נבחנים על יופיים ועל עיניהם היפות אלא על כושרם. לא כל הכלבים כחולי עיניים ויש גם מזן אחר אך הם מספקים את הסחורה והכלבייה זכתה בגביעים ומדליות במרוצים שונים. הכלביה וה lodge הסמוך לה מארחים את משתתפי המרוץ הבין לאומי Kamchadal. http://www.kamchadal.com

המקום מנוהל ביד רמה ע"י נאדז'דה מחברת פאסיפיק נטוורק בתכליתיות מרשימה. בחורף, בסופי שבוע יש פעילות לתיירים. http://www.kamchatkahuskies.com

 שיכון הכלביה

מבחינת "פרוצדורה", העסק של הרכיבה עובד למול ארבעה משתתפים כאשר בכל רגע נתון אחד בלבד דוהר על מזחלת הכלבים והשאר על מזחלת הנגררת ע"י מדריך הנוהג באופנוע שלג (סקידו). המשתתפים מתחלפים ע"י המדריך כך שלכל אחד מספר קטעי רכיבה, ארוכים, קצרים, קשים, מהירים וכו'.

מתחילים בבטיחות, זכיתי לתדרוך מוקדם כי נדרשתי לעזרת מתורגמן, תדריך חיוני ונדרשתי לחתום שקיבלתי תדריך זה. לאחר מכן בדיקת ביגוד. למעשה ניתן לבוא עם בגד ים כי הם מספקים (תמורת כ 8 ₪ לפריט) ציוד מתאים. כחצי שעה אחרי מגיעה יתר הקבוצה, תיירים רוסים ממוסקבה. במשך כחמש עד שש שעות נעבור קרוב לשישים ק"מ (כ 15 ק"מ לרוכב) נאכל צהרים בשטח ונחזור לכלביה. הכלבים יגררו את המזחלות וישאו רק את הרוכב ללא כל ציוד נוסף, הן יהיו קלות מה שמבטיח מהירות.

בינתיים בחוץ, (14- מעלות) מאמני הכלבים פורסים את המזחלות והרתמות. כל מאה+ הכלבים בכלביה נכנסים לאטרף נביחות. המגדלים רותמים כלב אחר כלב למקומו. המזחלות מעוגנות לקרקע כי הכלבים הרתומים מתחילים למשוך בכוח. שבעה כלבים רתומים למזחלת. הם רתומים בזוגות + מוביל. מתכונת רתום הנהוגה בסיביר ובאלסקה. באזורים ארקטיים יותר ללא עצים ושיחים דוגמת גרנלנד או צפון קנדה רותמים כלבים במעין מניפה. הכלבים מאולפים לדבר אחד: לרוץ קדימה. אני מניח שהמובילים נדרשים להבין גם הוראות דוגמת כיוונים אך אנחנו התיירים לא נדרש לזה. הכלבים ירדפו אחר הסקידו של המדריך ללא צורך בכיוון. הכלבים לא יודעים לעצור. כדי לעצרם יש לדרוך על בלם המזחלת שנועץ עוגני מתכת בשלג. ברגע שהבלם משוחרר ואין התנגדות, הם ממשיכים לדהור..

השבעייה הסודית שלי

יצאנו ולאחר כרבע שעה הגיע תורי, המדריך רותם את ידי לחבל הבטיחות מוודא שאני אוחז חזק, עומד בשתי רגלי על הבלם. הוא משחרר את עוגני הבטיחות מהשלג ורץ לסקידו, מתניע ומתרחק כ 100 מטר ומסמן לי להתחיל. איך שאני יורד מהבלם, החברה טסים קדימה, אבל מה זה טסים! איזה כיף! המזחלת קופצת על כל מהמורה ויש להתאים את תנועות הגוף לקרקע כדי לא לספוג הלמים בגב. כך עבר קטע אחד ועוד אחד. מדי פעם עוצרים להחלפת רוכבים ולמנוחת הכלבים, באחד הקטעים ירדה נאדז'דה מהסקידו לארגן לנו ארוחת צהרים בשטח. אנחנו ממשיכים ואז מגיע הקטע הארוך לרכיבה שלי, המדריך מתרחק עם הסקידו כ 500 מטר כך ששקט עכשיו ורק הרוח ונשימות הכלבים נשמעות, אופוריה ממש, אני טס ומנסה לא לבלום כדי לתת לכלבים לרוץ כמה שיותר מהר במשך מספר ק"מ. האופוריה נגמרת באחת. רגע קל של חוסר תשומת לב, סיבוב חד ואני מתהפך. אני אוחז בכל הכוח בידית אך שבעת המופלאים מתחילים לגרור אותי ואת המזחלת ההפוכה. בא'נה, חזקים הבני כלבות האלה. שלחתי יד פנויה ונעצתי עוגן בטיחות בקרקע. ההתנגדות עוצרת את הכלבים. נועץ עוגן שני ומזדקף. בדיקת מצאי ידיים ורגלים, הכל בסדר לא נפלתי על היד הכאובה. מיישר את המזחלת, דורך על הבלם ואוסף את עוגני הבטיחות ומוכן להמשך. מרחוק אני רואה את המדריך מגיע בלחץ. רואה שאני מתחיל לנוע הוא רץ לסקידו והדהרה ממשיכה.

נאדז'דה בינתיים מינגלה על האש, חיממה סמובר עם תה ו"פתחה שולחן" על מזחלת. עצרנו לצהרים בלב הלבן הבוהק ליד נביעת באר ארטזית הבוקעת מתוך השלג. המטפלים ניגשים לכלבים. גם עכשיו במנוחה חלקם דרוך ומושך את הרתמה. הם מלטפים מפנקים ובודקים כלב כלב. כל אחד זוכה לגוש נקניק רציני. הכלבים אינם תוקפנים אך גם לא ממש ידידותיים. אף אחד לא נוהם, חושף שיניים או נובח אם מתקרבים אליו לליטוף.

 מנגל באמצע הלבן

 בזמן הארוחה שיחת חולין. מסתבר שמידי יום מוציאים כלבים לריצות אימון וכושר. בקיץ רותמים אותם למזחלת עם גלגלים. החום בקיץ מהווה בעיה והם נדרשים לאימון רק בשעות הבקר המוקדמות. ריצה בטמפרטורה מעל 12 מעלות מסוכנת לכלבים. בתום הארוחה הכל נאסף למזחלות הסקידו. הכל, כולל שקיות התה. נשאר שטח נקי לחלוטין. הספקתי עוד רכיבה וזהו, אנחנו בכלביה.

רוב התיירות בקמצ'טקה מוצאת לפועל באמצאות עשרות משרדי תיירות המציעים לרוב את אותם הדברים: טרקים בהרים, צפייה בטבע ובבעלי חיים מחד ומסעות דיג וציד מאידך, ביקורים אתניים, סיורים במסוקים הפלגות וכדומה. גם קצת אקסטרים: צניחה, ראפטינג..

רוב משרדי התיירות משמשים כמתווכים. בסופו של דבר יש כמות מוגבלת של "אנשי קצה" בשטח: מטפסי ההרים המשמשים כמדריכי קבוצות, ציידים ומדריכי הישרדות דוגמת אלכסנדר או מתורגמנים דוגמת ולאדימיר. כל משרדי התיירות רוכשים את שרותם וכמו שאמר לי ולאדימיר, עכשיו שאתה מכיר את הפועלים בשטח, תוכל בפעם הבאה לחסוך עמלות וגם "אנשי הקצה" ירוויחו יותר.

ולדימיר כאמור היה 10, מאידך אין לי הרבה מחמאות על משרד התיירות מפ-ק שארגן את סידורי הקרקע שלי. פניתי למספר סוכנויות דרך הרשת. בחכמה לאחר מעשה, המשרד קמצ'טקה טרוול גרופ, די מרח זמן, לא ייעץ לי בחוכמה או הציג חלופות שונות לבקשותיי. הדבר היחידי החיובי שעשו הוא שתיווכו ביני לולדימיר. המשרד התעקש ל"טובתי" שאחסוך ואלון בדירה ממנה 'ברחתי' למלון לאחר יום ושאר חיכוכים וניג'וסים שלא נתקלתי בעבר.

עיקר פעולתם של משרדי הנסיעות הוא בקיץ. אז הם מוציאים לפועל טיולים מאורגנים עבור קבוצות מהעולם כולל מישראל. חלקם "בונה" קבוצות לטיולים שונים ואז למטייל העצמאי הפונה אליהן יש אפשרות לבחור ולהצטרף לטיול קבוצתי המתאים לאופיו ולכושרו. למטייל העצמאי המעוניין בפעילות דוגמת טרקים בהרים ובודאי אם בכוונתו לטוס במסוק לדוגמה לעמק הגייזרים אין מנוס אלא לבקש ממשרד נסיעות כל שהוא לצרפו לקבוצה, משהו בדומה לצירופי לקבוצה במזחלות. גם כך העלויות של טיסה וטיפוס די גבוהות (500$ לערך ליחיד לטיסה בקבוצה במסוק לעמק הגייזרים!).

אם הזכרתי עלויות,

טיסה מהארץ לפ-ק עם אפשרות לעצירה במוסקבה עלתה כ 740$

מזחלות כ 95$ + רכב להגיע לכלביה המרוחקת

מלון טוב בפ-ק כ 70$ ללילה ליחיד.

טיסה במסוק כבר ציינתי

מדריך אישי תשלום לפי שעות. מדריכי טיפוס לא ניסיתי.

סיכום קצר

 מספר תובנות אישיות: עד טיול זה, בחלק מהיעדים היותר מרוחקים בהם טיילתי, טיילתי בגפי. רעייתי לא חובבת אתרים מסוג זה ושותפים מהארץ - די קשה למצוא לשיגעונותיי. במקרים רבים מצאתי תיירים וחברה במקומות בהם טיילתי. בביקור זה לא. באנבגאי למשל הייתי התייר הראשון לאחר חודש וחצי. נשמע אקזוטי וקולי אך באמת באמת זה לא ממש נעים במיוחד שלא דוברים את השפה. בנוסף, סיפור היד נגמר אמנם בסופו של דבר בטוב. אך יכול היה להיגמר גרוע יותר.

מאז אני משתדל להימנע מנסיעות מסוג זה. לא צריך לנסות למתוח את הגבול יותר מידי. המחיר הוא לפעמים ויתור על טיול אקזוטי או התאמת הרצוי למצוי.

עכשיו לגבי המקום. המקום נהדר! חד משמעית. גם כעת למרות השיבושים בטיול, אני חושב כך. בראיה של חכם לאחר מעשה מן הסתם הייתי בוחן מספר חברות תיירות מקומיות. הבעיה שבחורף רובן מכינות עצמן לגל תיירות הקיץ ותייר בודד הוא לעיתים טרחה והחברות לא נוטות לענות למיילים.

מה השתנה בשנים שחלפו. לא בדקתי לעומק אך הבנתי שבאחד מרעשי האדמה, חלק מעמק הגייזרים כוסה בעפר. לא בדקתי מה מצבו והאם ניתן או כדאי לבקר בו. טיולים יוצאים אך האם זה מרשים כבעבר - לא יודע. ולדימיר עזב את קמצ'טקה וניסה את גורלו בסנט פטרסבורג ללא הצלחה. אני שומר איתו קשר של ברכות מידי ראש שנה. למיטב הבנתי הוא חזר לקמצ'טקה.

השאר כנראה נותר כשהיה - ארץ בראשית המדהימה את מבקריה.

לגבי הסוגיה קיץ או חורף. הרוב קובע - קיץ. בקיץ פתוחות בפני המטייל יותר אפשרויות. יותר פשוט לטייל ולהתנייד ויש גם מעט תיירים מסביב.

אבל היופי בחורף מדהים. מחוץ לערים - אין יותר לבן מזה. כאשר סגרירי, גווני האפור חום לבן נראים כמו ציור עתיק. ונוסף על הכול אווירת הריחוק הלא נתפס. טיילתי שם בחורף ואני שבוי. אין על החורף! וכן, ביקור בקוטב הקור ביקוטסק בינואר עדיין מצוי ברשימת הטיולים לפינטוז ואולי יום אחד גם לביצוע.

מידע כלל נוסףי: