איי שם בגלגול הקודם, עוד לפני הקורונה, לפני המלחמה ולפני שגאיה הגיחה לעולם...בחיים אחרים, כשעוד היינו צעירים ויפים, זוכרת?
אז היה לנו תחביב - חו"ל קראנו לזה.
זו הייתה תקופה שבה חיינו מטיול לטיול, אבל עכשיו זה מרגיש כל כך רחוק, שכמעט שכחנו איך זה מרגיש.
אז אחרי 2 חופשות הכל כלול ביוון עם הגאיה (שהרגישו יותר כמו לנפוש בארץ) הכרזתי שהטיסה הבאה תהיה באמת לחו"ל, ממש כמו פעם.
רציתי את האווירה, את התחושה, את הריגוש, את הנופים, את ההרפתקאה, רציתי לכתוב יומן כמו פעם, ורציתי גם את גאיה בתמונה.
אחרי הכל, אלה החיים שלנו עכשיו ואני רוצה שהיא תחווה איתנו, גם אם היא לא תזכור הרבה (היא בת 3 אחרי הכל).
המצב בארץ... לא מי יודע מה, המדינה במלחמה עד להודעה חדשה, ואף אחד לא מבטיח שהטיסה לא תתבטל, אבל זה המצב ואולי הוא עוד הימשך לנצח.
חיפשנו יעד באירופה שנוכל לשטוף בו את העיניים, ומהר מאוד נזכרנו בזאקופנה- העיירה הציורית והקסומה בהרי הטטרה, שטעמנו ממנה רק יום אחד קצר בטיול הקודם לפולין, לפני כ-6 שנים.
כבר אז הבטחנו שעוד נחזור אליה, והרגשנו שעכשיו זה הזמן המתאים.
במיוחד עכשיו, עם גאיה, הרגשנו יותר בנוח לנסוע ליעד מוכר ובטוח.
"מה איבדת בפולין?"
"זה טיול מחנות השמדה?"
"איפה זה בכלל זאקופנה?"
אלו התגובות שקיבלנו כשסיפרנו שאנחנו טסים לשם.
אבל האמת היא שזאקופנה היא פנינה אמיתית - יעד קסום ולא מספיק מוערך בקרב המטייל הישראלי.
יש בה נופים עוצרי נשימה, מסלולי טיולים , אטרקציות לילדים, אוכל טוב ואווירה הררית רגועה.
אז הרגשתי צורך לקחת על עצמי את תפקיד השליח - לספר, להמליץ, ולתת לזאקופנה את המקום שמגיע לה.
קצת מידע כללי:
זאקופנה היא עיירת נופש ציורית למרגלות הרי הטטרה, הנחשבת לבירת החורף של פולין.
המרכז שלה שוקק חיים, עם רחוב Krupowki העשיר בחנויות, מסעדות ואמנים מקומיים.
האדריכלות מעץ, הנופים ההרריים והאווירה הכפרית הופכים אותה ליעד מושלם לטבע.
היא נמצאת במרחק של שעתיים נסיעה מקרקוב וניתן להגיע אליה ברכב, ברכבת, או באוטובוס.
זאקופנה נחשבת לעיירת סקי בחורף, היא נמצאת במקום גבוהה אז מין הסתם קריר שם יותר מבקרקוב.
אנחנו בחרנו להשכיר רכב מטעמי נוחות, אך זה לא חובה וניתן להתנייד גם בקלות ללא רכב באזור זאקופנה.
הנסיעה לזאקופנה הייתה מאוד רגועה, הנהגים אדיבים, הכבישים מסודרים והנופים מדהימים.
מבחינת מזג אוויר- היינו בסוף מאי תחילת יוני - חודשים יחסית גשומים בפולין, אבל באמת שיחק לנו המזל ובקושי ירד גשם.
היעדים המרכזיים בטיול:
Krupowki
Gubałówka
Kasprowy wierch
Dolina kościeliska
Termy Chochołowskie
ובסוף גיחה קצרה לקרקוב.
29.5.2025 - שנתחיל?
"למה דווקא טרמינל 1? אני מקווה שיהיה גי'מבורי כדי שגאיה לא תשתעמם"
אז כן, מסתבר שיש ג'ימבורי בטרמינל 1 ואפילו שווה יותר מבטרמינל 3, ככה שאפשר להרגיע את הסוסים.
קטע... בהמראה גילינו שרעות לא הביאה את רישיון הנהיגה המקורי, אלה רק את הרישיון הבינלאומי שהוצאנו מבעוד מועד, מה שאומר - אני אהיה הנהג לאורך כל החופשה.
התחלנו את היום בהתרגשות, כמה זמן לא היינו בחו"ל... טיסה של 3 שעות הנחיתה אותנו בשדה התעופה בקרקוב.
המזוודות הגיעו, העגלה הגיעה, רכשנו Sim Card ורק נשאר למצוא את Kaizen Rental שדרכם סגרנו את ההזמנה של הרכב.
בדלפק בישרו לנו שהרכב שהזמנו לא זמין, אז שידרגו אותנו - נחמד מאוד לשמוע.
מצד שני - הם הבהירו לנו שהם לא לוקחים אחריות על התקנת מושב הבטיחות, ושאנחנו נצטרך להתקין אותו בעצמנו.
"נשמע כמו עיכוב קל... אבל פשוט נזרום כמו שאמרנו שנעשה כל הטיול"
עם כל הכבוד לרכב השווה, ההוראות של התקנת המושב לא היו ברורות, ואי אפשר פשוט לדלג על השלב הזה.
מנגד - יש כאן ילדה, אמנם מתוקה אבל היא אחרי המתנה של 3 שעות בטרמינל + 3 שעות טיסה... משעמם לה, והיא מתחילה להתחרפן... אבל צריך להיות על זה.
ניסינו לזרום, אבל, לא כל כך הצליח לנו הפעם... למרבה המזל אחד העובדים הגיע לבדוק את הרכב שחנה ליידנו וביקשנו ממנו עזרה.
"אני לא יכול לעשות את זה בשבילכם, אנחנו לא לוקחים על זה אחריות, אסור לי"
"אז אולי רק תנחה אותנו איך להתקין?" רעות הבריקה.
נכנסתי לעמדת הנהג והרגשתי כמו מלך על הלקסוס.
הניסאן מייקרה שיש לנו בבית הרגישה כמו רכב צעצוע לייד הלקסוס, ואני אומר את זה בתור אחד שלא שם קצוץ על מכוניות... (איזה מין גבר אני בעצם?).
יצאנו לדרך, מעט גשום, הנופים מזמינים וירוקים ובמושב האחורי יש זאטוטה שמתלהבת שהיא בחו"ל (לא מזכירה את ההורים שלה בכלל).
הדרך הייתה פקוקה ביציאה מהנמל, ירדנו מהכביש "המהיר" ועצרנו באמצע הדרך במסעדת Popeyes.
את Popeyes נעצתי בגוגל מבעוד מועד, היה נראה לי כמו מקום מתוק לעצור בו והביקורות היו טובות.
"אוכל פולני יהיה לנו בשפע בטיול והמקבילה הזאת של KFC נראית טוב" אמרתי לעצמי.
העוף היה קריספי, מתובל הייטב והבנות היו מרוצות, אז אפשר להגיד ששיחקתי אותה.
מי שלא שיחק אותה היה הצ'אט GPT שהמליץ לי כל הזמן על אותן 4 מסעדות בדרך.
חזרנו לאוטו המפלצתי, נהננו מנופים, ממשחקי דרך ושירה עד ההגעה לזאקופנה.
חייב להגיד שבתור אחד ששונא לנהוג, נהנתי מאוד מהנהיגה שהייתה שלווה לאורך כל הדרך.
קצת על הדירה שסגרנו לשהות בזאקופנה (Młynek Parkowa):
לפני הטיול התלבטנו אם לסגור מקום לינה באמצע שום מקום ולהנות מהטבע ומהשקט, או לסגור במרכז העיירה ככה שהכל יהיה קרוב ותהיה לנו גישה קלה ויומיומית למדרחוב הקסום של העיירה (Krupowki).
מסתבר שהבחירה במרכז הייתה הנכונה במקרה שלנו- 5 דקות עם עגלה ואנחנו במדרחוב, בית קפה מתחת לדירה, סופר מרקט במרחק מספר צעדים, היה לנו נוף מדהים מהמרפסת ולמרות הקרבה למרכז האזור היה שקט מאוד.
אם אני אחפש בכח משהו להתלונן עליו - זאת תהיה היציאה מהשער של החניון שהייתה מאוד צרה ומעט מאתגרת... לאט ובזהירות הסתדרנו עם זה.
שהגענו לדירה התפעלנו מהנוף הנשקף מהמרפסת "מי צריך ערב מול הנטפליקס כשאני יכול למרפס מול הנוף הזה, עם קפה עשיר, עוגיות פולניות וחברה טובה ".
הערב ירד, קפצנו לסופר מרקט השכונתי של קרפור, איזה כייף זה סופר בחו"ל.
אחרי שהתרשמנו מהמחירים ורכשנו דבר מה, עלינו חזרה וישבנו על קופסא של פטל...בעיקר גאיה.
30.5 - הר גובאווּבקה
בוקר שמשי ונעים האיר את הרי הטטרה שמעבר לחלון, וזה היה הקיו שלנו להתחיל להתניע את היום.
האוויר בחוץ היה קריר, השמיים היו בהירים וחשפו קמצוץ שלג בפסגות.
נחל ליווה אותנו לאורך הדרך ותוך רגע כבר היינו במדרחוב.
מת על הריח המעושן של הארובות, על הארכיטקטורה, על האווירה, לא הצלחתי להפסיק לצלם כל שטות בדרך.
לאורך המדרחוב פזורים דוכני עגלות של הגבינה המקומית, מסעדות וחנויות קטנות.
לא הרבה השתנה במדרחוב מאז הטיול הקודם ב2019 אבל עבר כל כך הרבה זמן מאז שהרגשתי ככה.
הרגשתי בחו"ל.
קפצנו לסניף הקוסטה הקרוב לקפה ומאפה ומשם התקדמנו לעבר היעד המרכזי שלנו להיום.
Gubałówka - הר המשקיף על זאקופנה ועל רכס הרי הטטרה.
ניתן לעלות אליו ברכבת פוניקולרית (רכבת אלכסונית שעולה במעלה ההר) או ברגל, והנוף מלמעלה מרהיב במיוחד.
בפסגה יש טיילת עם דוכני אוכל, מזכרות, מתקנים לילדים ותצפיות מדהימות על כל האזור.
מתאים למשפחות עם ילדים קטנים ולעגלות.
ים של דוכנים ליוו אותנו כל הדרך לתחנת הרכבת: בגדים, מזכרות ועוד... גם הגלידות האמריקאיות כיכבו.
תפסנו מקום צמוד לחלון הרכבת כדי ליהנות מהנוף במהלך הנסיעה: ברקע הרי הטטרה המושלגים, זאקופנה בתחתית ובחזית ילדה מתוקה וסקרנית שבוהה בנוף.
בירידה מהרכבת חלפנו על פני בתי הקפה, והתקדמנו לכיוון הנקודת תצפית החולית.
בגלל שעשינו קצת שיעורי בית לפני - קפצנו מוקדם יותר לFlyng Tiger ברחוב הראשי ורכשנו כלים כדי שגאיה תוכל לשחק קצת בחול.
במקרה יצרנו שם אינטרקציה עם משפחה ישראלית, הם סיפרו לנו שהם עשו טיול הפוך משלנו והתחילו דווקא מקרקוב... מפה לשם רשמתי לנו כמה המלצות לסוף הטיול.
הרגשתי שדיברתי איתם על זאקופנה עם ברק בעיניים, על כמה שהמקום הזה הוא לא מוכר בקרב המטייל הישראלי, על האטרקציות והמגוון שיש למקום הזה להציע.
בפסגה נפרסת טיילת אינסופית, מפוצצת בדוכני אוכל, חנויות מזכרות, מתקנים לילדים ועוד...(אפילו לא הגענו לסוף).
אבל לפני שהסתערנו על כל הטוב הזה, גאיה הבחינה ברכב של באגס באני -האטרקציה שהוכתרה מבחינתה כנקודת השיא של היום.
בזמן שניסינו לתלוש אותה משם ולשכנע אותה שיש עוד עולם שלם לראות, היה קשה לא להבחין בכל העוברים והשבים עם שיפוד הצי'פסים המתובל והפופולרי.
אבל עם כל הכבוד לתפוצ'יפס על השיפוד, אני כבר הייתי חם על הגלידה האמריקאית עוד מהדרך, וגאיה גם הייתה בצד שלי בעיניין.
אז בזמן שהלכתי ללקט לנו גלידה אמריקאית רעות צצה לה עם התפוצ'יפס המתובלן שהתגלה כמעדן לא נורמלי, ואני לא מגזים.
*הערת שוליים קטנה: גם במדרחוב למטה יש לא מעט דוכנים כאלה, אבל השיפוד שם נראה שונה, ולא נראה שהם היו מבוקשים כמו על ההר.
טעימה מהגלידה, ביס מהתפוצ'יפס "מה לא נטעם גם מהקיורטוש?".
הקיורטוש הקינמוני והלימוני כבר היה בהישג יד, חלפנו על פני טרמפולינות, מסלולי מכוניות, הסתכלנו על מזכרות ולעיתים פינינו את הכביש לכרכרות סוסים שחלפו מפעם לפעם.
כשגאיה התחילה לטפס על העגלה ולהראות סימני עייפות, החלטנו למצות ולרדת חזרה למדרחוב.
שוטטתנו קצת בין החנויות ומאוחר יותר נכנסנו לאכול באחת המסעדות המקומיות במדרחוב בשם Karczma u Fiakra.
הזמנו פירוגי (הדאמפלינג\קרפלך המקומי) מרק עגבניות ומרק Żurek (מרק מסורתי בפולין המבוסס על שאור שיפון ובדרך כלל מוגש עם נקניקיות ותפוחי אדמה).
אחרי ששבענו התקדמנו למגרש המשחקים Plac zabaw שנעצנו בGoogle Maps מבעוד מועד.
היה דגש מאוד גדול על מגרשי משחקים עם נוף... כי הרי גם בארץ יש מגרשי משחקים כמו זבל, אבל אנחנו פה בשביל הנוף.
המתקנים היו בנויים עץ ובסגנון שפחות מוכר לנו בארץ.
מסביב היו גינות ירוקות וברקע הרי הטטרה, הרגשתי בחו"ל מה אני אגיד לכם.
אז אחרי שגאיה בילתה שם לא מעט וגם הכירה חתן פוטנציאלי בארגז החול, קפצנו לרכוש מצרכים בסופר לפני הסופ"ש.
תפס אותנו קצת גשם בדרך, אבל זה בסדר, כי סוף סוף גאיה יכלה לעוף על המטריה שלה.
31.5 - טרק של 200 מטר על הקספרובי ווירך
פתחנו את הבוקר בתצפית מהמרפסת על עופרים שבאו לבקר מתחת לדירה, נחמד לא?
בכל מקרה... אחד היעדים שהכי רציתי להגיע אליהם בטיול היה Kasprowy wierch.
אחד ההרים הגבוהים והמרשימים באזור זאקופנה, אליו ניתן להגיע ברכבל הנוסע מעל יערות ועמקים.
בפסגה תצפית עוצרת נשימה על הרי הטטרה הפולניים והסלובקיים, ואפשר לצאת ממנה גם להליכות קלות במסלולים מסומנים.
בימים קרים ההר משמש גם כאתר סקי.
"המקום הזה נראה מדהים בתמונות, מי ידע שיש נופים כאלו בפולין".
עקבתי אחרי העמוד של Kasprowy wierch באינטרנט ולכן ידעתי שהיום הוא נפתח אחרי תקופה ארוכה של שיפוצים.
למרות שיש שאומרים שאני "קפסולה של אופטימיות" יום לפני כן לא הייתי כל כך אופטימי לגבי הקספרובי,
כי מבדיקה שערכתי הבנתי שלא ניתן להגיע לתחנת הרכבל עם רכב, חייבים לעצור בחניון מרוחק וללכת במשך חצי שעה ברגל - מה שנשמע פחות אידיאלי עם ילדה בת 3.
מה שכן הפתיע אותי בבוקר, הוא שגיליתי שיש קו אוטובוס פעיל שמגיע בדיוק לשם!
גם מצלמת הרשת חשפה ראות נקייה ושמיים בהירים... היה שווה להתעקש.
דברים שחשוב לקחת בחשבון:
*כדאי להגיע בשעה מוקדמת כדי להימנע מעומס תיירים.
*כדאי להתלבש בביגוד חם.
*המסלול בפסגה לא נגיש לעגלות.
"מה לא נקח איתנו עגלה? מה נעשה אם גאיה תתעייף?"
"נעשה מה שאנחנו עושים כל הטיול... פשוט נזרום"
ירדנו מהאוטובוס אחרי נסיעה קצרה בתחנת Kuźnice Kolejka ששם נמצא הרכבל.
הופתענו לגלות אזור ציורי מוקף ביערות עם דוכנים ואווירה על הכייפאק... נראה כמו יופי של מקום להעביר בו את שאר היום.
רכשנו כרטיסים ועלינו ב2 רכבלים (עם החלפה באמצע) מעל צמרות העצים, העמקים והיערות לגובה מטורלל.
השלג כבר הפך בשלב הזה לחלק מהנוף, וגאיה עפה שהיא רואה סוף סוף שלג כמו בספר של אנה ואלזה.
בפסגה הייתה חנות מזכרות, מסעדה ויציאה אל המסלול.
נתנו לגאיה להשתעשע קצת בשלג בזמן שהתפעלנו מהנוף ולאחר מכן יצאנו לדרך.
200 מטר קדימה הספיקו לגאיה בשביל להתעייף מהמסלול המושלג וגם הרוח הקרה הפכה קיצונית ככל שהתקדמנות במסלול.
העוברים והשווים בדרך חזרה נראו מאוד מרוצים מאיתנו שלקחנו את הילדה הקטנה איתנו למסלול הליכה על הפסגה המושלגת.
לא סיפרנו להם שלא עברנו יותר ממרחק של 200 מטרים בודדים ועלובים.
מה שכן, זה לא שינה לנו יותר מדי, מה שחשוב הוא שבסוף באמת הצלחנו להגיע לתצפית וזה היה אחלה סימון v בשבילנו.
נדחסנו חזרה אל 2 הרכבלים והגענו שוב לאזור הקסום של התחנה, מאוד רצינו לשוטט שם בין הדוכנים ולנשנש משהו... אבל נאלצנו לחזור, כי גאיה כבר הייתה עייפה והעגלה נשארה בחדר.
לקחנו קפה לדרך מבית קפה בוטיקי וחמוד שנקרא LA MANO שמגיש Specialty coffee, מאפים ועוגות ויצאנו לשוטט במדרחוב.
לא הצלחתי שלא לקנא בכל התיירים שישבו במסעדות מסביב באמצע היום, על כוס בירה, אין לחץ, הכל פשוט מתנהל באיזי... מצידם שכל היום יישרף, זה לא שהם ממהרים לאנשהו.
כמובן שאין דבר בעולם שהייתי מחליף בגאיה, אבל זה היה נראה כייף וניסיתי להנות איכשהו דרכם.
חיפשנו משהו לנשנש לאורך המדרחוב והבחנו בתור לדוכן לביבות מקומיות שהיה מוכר לנו מהפעם האחרונה שביקרנו בזאקופנה.
הלביבות מוגשות לצד מספר רטבים ביניהן גבינת האוסקיפקי המקומית (גבינת עיזים).
ישבנו בצד הדרך, וטעמנו את הלביבה לצד חמאת שום, היה נחמד.
העברנו את הזמן בחנות ספרים וכשגאיה התעוררה פרססנו לStodoła - מסעדה שמשכה את תשומת ליבנו במהלך השיטוט, הנקניקיות העסיסיות והריח המעושן עשו את שלהן כנראה.
הזמנו 2 סוגים של נקניקיות עם תפוחי אדמה אפויים,סלט כרוב ועוף עם ריבת חמוציות.
הנקניקיה האדומה נבחרה כמעדן המנצח של הסעודה, אני וגאיה פשוט טרפנו אותה (רק קצת התבאסתי שהיא טבעה בעלות על החתיכה האחרונה).
מוקדם יותר, בדרך חזרה מקספורי הבחנו בגינה מקסימה, עם נחל ומגרש משחקים על נופי הטטרה, ממש קרוב לדירה שלנו... אז חזרנו לשם לבילוי של אחר הצהריים.
לפתע התחיל לרדת גשם, מצאנו מחסה מתחת לעצים והבחנו בברווז מתוק ששט על פניי הנחל.
מוקדם יותר, סגרנו שולחן לערב במסעדה איטלקית הנקראת Cristina Ristorante & Pizzeria במרחק מספר צעדים מהדירה שלנו.
איכשהו לא היינו כל כך רעבים והסתפקנו בניוקי ופיצה.
דיי מהר מצאנו את עצמנו שוב בדירה, גאיה נרדמה, ואנחנו בילינו במרפסת, עם קפה נמס ועוגיות משובחות מהקרפור בנוהל.
1.6 - עמק קושצ'יליסקה
יעד החובה הבא שנעצנו בכוכב הוא Dolina Kościeliska שמאוחר יותר התגלה כיעד שכבר טיילנו בו איי שם בשנת 2019, אך במסלול שונה.
Dolina Kościeliska הוא אחד מהעמקים היפים והמפורסמים ביותר בהרי הטטרה, במרחק של כ־15-20 דקות נסיעה מזאקופנה.
בחרנו הפעם במסלול הליכה מישורי ונעים שמתפתל בין יערות, נחלים ונופים הרריים.
המסלול מתאים למשפחות עם ילדים קטנים, אבל צריך לקחת בחשבון שאולי הוא לא יהיה נוח עם כל עגלה, מכיוון שהשביל מרוצף בסלעים ולכן יש עדיפות לעגלה עם גלגלים יחסית גדולים.
בקרבת הפארק ישנם מספר חניוני עפר בתשלום על צד הדרך (אין שום אפשרות לפספס, אם הבחנתם בסרבלים זוהרים מנופפים לכם - הגעתם למקום הנכון).
*חשוב לציין שגם החניה וגם הכניסה לפארק היא בתשלום.
אחרי שחלפנו על שער הכניסה וכמה כרכרות סוסים נתקלנו בשלט שמזהיר "דובים!" טוב לדעת.
יחסית בתחילת המסלול מצאנו שולחן בצד הדרך והתיישבנו לפיקניק קצר בסמוך לנחל.
צפינו בעוברים והשבים, ובאלה שהחליטו לעשות קצת ספורט על הבוקר... למה לא.
"איזה כייף להם שיש להם את האופציה לעשות גו'גינג במקום כזה" מנסה לשכנע את את רעות ואת עצמי שגם אני הייתי רץ אם היה לי עמק נחמד כזה קרוב לבית (אמין).
לא רחוק משם נתקלנו בבקתה שמוכרים בה את גבינת העיזים המקומית.
באותו הזמן הייתה שם קבוצת מטיילים מאורגנת שטעמה מהמעדן לצד הניחוח המעושן שהציף את האויר.
בהמשך המסלול היו מספר נקודות נחמדות לעצירה בסמוך לנחל וביניהן נתקלנו בקפלה (מבנה תפילה).
כשגאיה נכנסה לשנ"צ בעגלה החלטנו להתחיל לחזור בחזרה.
ביציאה מהפארק עמד דוכן גלידות, קפה ווופל בלגי במחירי שחיטה... אבל מה לא נקח איזה וופל?
*משהו קטן שלא יכולתי שלא לשים לב אליו- במעבר חצייה בדרך לחניון עצרו לנו כ20 רוכבי אופנוע , ממש כמו בארץ.
חזרנו חזרה לעיירה והתיישבנו במסעדה מקומית על שפת המדרחוב בשם Karczma Krupowa Izba.
גאיה שאבה מרק עוף, רעות הזמינה המבורגר, ואני טעמתי עגל עם ניוקי ותבשיל כרוב... היה טעים.
"בא לי לצאת לסיבוב" גאיה הכריזה כשסיימה לאכול.
אז המשכנו להסתובב בעיירה, קנינו גלידה אמריקאית, דונאט מצופה כרמל, הסתתרנו קצת מהגשם והמשכנו ללכת לאיבוד.
לפני שסגרנו את הדירה בבוקינג, ראינו שהיו הרבה המלצות על הבית הקפה Kawiarnia Filiżanki שנמצא בקומת הקרקע של הביניין והרגשנו שהגיע הרגע לבדוק במה מדובר.
מעבר לזה שהוא היה מאוד ידידותי לילדים (פינת משחקים, מטבחון וארגז חול בחצר) הוא היה מעוצב בטוב טעם והאווירה הייתה מאוד נעימה.
אבל מה שהדליק אותי במיוחד היו המדפים עם משחקי שולחן ומגוון ספרי הפנטזיה/מדע בדיוני.
(היה יכול להיות נחמד אם היה לי בית קפה כזה מתחת לבית...רק אומר).
אה, גם הקפה היה ממש טוב, סוף סוף אפשר להירגע שניה ואשכרה להנות.
אז בזמן שאנחנו נהננו- גאיה נכנסה למשמרת במטבחון, וזכתה בחברה חדשה שדוברת את השפה המקומית (גאיה לא ידעה איך לאכול את הסיטואציה וזה היה מאוד משעשע).
לסיכום:
העמק היה לדעתי הפנינה של הטיול, היה כל כך כייף לטייל בטבע עם גאיה ולראות איך היא נהנת מהדרך ומהדברים הקטנים, גם לנו היה את הזמן שלנו לבד והמסלול היה פשוט יפייפה ונעים.
2.6 - מרחצאות צ'וכולובסקה
כשתכננו את הלו"ז של הטיול שמרנו יום אחד לבילוי בפארק מים.
ביקשתי מהבינה שתערוך השוואה בין שלושת הפארקים שנמצאים באזור... והמנצח היה Chochołowskie Termy שנמצא בעיירה צ'וכולובסקה.
גם כי הוא לא רחוק מזאקופנה, הוא נראה מעולה לילדים וגם המחיר לא יקר מדי.
ירדתי להביא קפה מלמטה ויצאנו לדרך... 20 דקות והיינו שם.
בכניסה קיבלנו צמידים ללוקרים ועגלה לילדים שזרקנו בה את כל הציוד (שימושי מאוד).
בחוץ הייתה בריכה ענקית עם בריכות גלים קומפקטיות, במתחם המקורה היו מספר בריכות עם משחקים לילדים, מזרקות, מגלשות ועוד...
פה ג'קוזי, שם ג'קוזי ועוד אחד דיי גדול שנגיש גם בשכיבה.
יש מסעדה, סאונה ואפילו אחת קטנה לילדים.
בגדול - גאיה הייתה בעננים, וגם אנחנו.
אחרי בילוי של שעתיים - שלוש התקפלנו.
בצהריים הלכנו למסעדה שמומלצת ע"י Tripadvisor העונה לשם BIFALO Steakhouse.
הופתעתי מאוד שהמסעדה הייתה כמעט ריקה, למרות הציון הגבוהה.
חוץ מהמבורגר וצ'יפס הזמנו גם גולש עם הלביבות המקומיות ,שזאת מנה מאוד פופולרית בזאקופנה.
חפירה קצרה:
גבינת האוסקיפקי היא גבינת עיזים מעושנת והממתק המקומי המזוהה ביותר בזאקופנה.
הסיבה שלא טעמנו אותה עד כה היא כי אנחנו פחות מתחברים לטעם של גבינת עיזים.
כשהגישו לנו את המנות, שאלתי את המלצרית מה הדבר הלבן שגירדו על הלביבות... והיא סוג של אמרה - זה בדיוק מה שאתה חושב שזה...
בקיצור, לא השאירו לנו שום ברירה אלה לטעום את הגבינה.
מה מסתבר? שזה היה לא רע בכלל...את רואה גאיה! תמיד כדאי לטעום.
יצאנו לשוטט במדרחוב בפעם האחרונה, ביקרנו גם בקניון קטן (Centrum Handlowe Krupówki 40) אך לא מצאנו בו משהו מעניין.
משם זרמנו לבית קפה המתוק מתחת לדירה ולאחר מכן לארוז לפני שאנחנו עוזבים את זאקופנה לטובת קרקוב.
3.6 - חוזרים לקרקוב
גשם ושמיים מעוננים הופיעו מעבר לחלון לפני הנסיעה הארוכה לקרקוב - קלאסי.
נפרדנו עם צביטה בלב מהדירה הנפלאה שהיית הבית שלנו בימים האחרונים, מזאקופנה הקסומה והתחלנו את הנסיעה לכיוון קרקוב ששם השכרנו דירה ליומיים האחרונים בחופשה.
במהלך הנסיעה התחלתי להרגיש כאבי שרירים, תשישות וחולשה... הנהיגה הפכה לממש לא נעימה.
רציתי לנוח, אבל אז נזכרתי שאף אחד לא יחליף אותי, כי רעות שחכה את הרישיון בבית, אבל לפחות לא היינו כבר לא כל כך רחוקים מהעיר.
החלטנו לעצור בקניון Centrum Handlowe Bonarka בכניסה לעיר והעברנו שם את הזמן ברגוע עד הצ'אק אין לדירה בקרקוב.
רוב הזמן נשרף על פראיימרק שהיה מלא בנופשים ישראלים וארוחת צהריים קלה בKFC.
נכנסנו לפקקים של העיר הגדולה ובסופו של דבר הגענו אל הדירה.
בעל הנכס קיבל את פנינו, הוביל אותנו אל החניה ועשה לנו סיבוב בדירה (Angel Mint Apartment).
סך הכל הדירה הייתה נעימה ומרווחת, הייתה מרפסת קטנה שפונה לרחוב ומבחינת מיקום מדובר במרחק הליכה קצר מהעיר העתיקה.
נחתי קצת על הספה ואגרתי כוחות מחודשים לפני היציאה לכיוון העיר העתיקה.
פעם אחרונה שהיינו בקרקוב הייתה לפני כ-6 שנים, מרגיש שעבר נצח מאז.
"והנה אנחנו שוב כאן, באותו מקום מוכר, רק שהפעם הבאנו איתנו את האוצר שלנו" חשבתי לעצמי בזמן שגאיה רצה בין היונים, עם משקפיי הסטיץ' החדשים כשברקע הבזיליקה האייקונית.
העיר העתיקה עשירה במסעדות, בתי קפה, חנויות ואיך לא - כרכרות סוסים.
בערב הלכנו לאכול ב-Pierogarnia Krakowiacy.
אני אוהב לקרוא לזה פירוגיה, אבל בתכלס זו מסעדת דאמפלינג מקומית שסעדנו בה בחופשה הקודמת.
שיחזרנו תמונת סלפי, בלענו מלא פירוגי, מרק בורשט ומרק כרובית.
"בא לי לצאת לטיול" גאיה קפצה מהכסא, בקטע של כאילו מה נתקענו פה? יש עוד עולם שלם לגלות בחוץ.
(את אמורה ללכת לישון בשעה הזאת, על מה את מדברת?).
אחרי שנהננו עוד קצת מהופעת ברייקדאנס בכיכר המרכזית חזרנו לחדר.
גאיה נרדמה, הרגשתי שוב את החולשה נוחתת עליי, וממש חששתי שלא אוכל לתפקד ביום האחרון של הטיול.
אבל אז, רעות - גיבורת היום! הצילה את המצב, והביאה לי מרק וון-טון מהמסעדה הוויאטנמית שמתחת לדירה.
עד היום אני מאמין שהמרק הזה באמת הציל אותי וגרם לי להרגיש כמו חדש ביום שלמחרת, אז תודה לרעות! ותודה למרק!
4.6 - יום אחרון
*איך יודעים שבילי אייליש הופיעה באותו היום בקרקוב?
העיר הייתה מפוצצת בבנות (וגם לא מעט בנים) שלבושים ונראים בדיוק כמוה.
היו גם את אלה הרציניים יותר שצבעו את השיער בגוונים של ירוק.
יש מצב טוב שעברנו ליד הבילי האמיתית ברחוב, ופשוט לא שמנו לב.
החלטנו שהיום האחרון יהיה יום רגוע בעיקר כדי שנספיק לארוז ולישון טיפה...בכל זאת יש לנו לתפוס טיסה באמצע הלילה.
*זוכרים את הזוג הישראלי שפגשנו בזאקופנה? אז הלכנו עם ההמלצה שלהם לבית קפה השוודי KAFFE BAGERI Stockholm.
הזמנו 3 באנים שוודים- בטעמי הל, קינמון, ואוכמניות והיה פשוט מעולה.
הבטחנו לגאיה שהיום זה היום שהיא תזכה לראות את הדרקון האייקוני ומטיל האיימה של ואוול.
מצאתי בגוגל מסלול שמוביל אליו דרך השדרה הירוקה שמקיפה את העיר העתיקה.
אחרי כמה סבבים של יריקות אש, עצרנו סמוך לנהר לסשן קל של הפרחת בועות סבון.
גאיה נכנסה לשנ"צ בזמן שאנחנו נרגענו בקוסטה קפה בעיר העתיקה והתחלנו לסכם את הטיול.
הסתובבנו קצת בין הדוכנים הסמוכים לבזיליקה, ונתקלנו בדוכן מעניין שמוכר מערוכי תבליט מיוחדות לעוגיות.
המחירים היו מעט יקרים, ולכן המוכרת כיוונה אותנו אל החנות המקורית שלהם שיש בה את אותם מערוכים במחירים יותר מוזלים( אמנם עם פגמים בייצור, אבל לא משהו רציני), לקחנו אחד הבייתה.
צהריים אכלנו במסעדה ההודית Zeera Indian Restaurant.
מלאי כופתא , נאנן, טיקה מסאלה ודאל הונחו על השולחן...גילינו שגאיה פחות חובבת את הז'אנר.
המשכנו לשוטט בין הקשתות של Sukiennice- הבניין ההיסטורי שבמרכז הכיכר, שמלא בחנויות קטנות של מזכרות.
קנינו לגאיה בובה של דרקון - מזכרת חמודה במיוחד מהעיר.
סיימנו את היום עם גלידה מתוקה וחזרנו לדירה לארגונים אחרונים לפני הטיסה.
סיכום הטיול:
קרקוב היא עיר מתוקה, נעימה וכיפית, וממש אהבנו אותה כשבילינו בה כזוג.
אבל בשביל גאיה היא הייתה אולי מעט משעממת, במיוחד לעומת זאקופנה, שבה כל יום טיילנו ובילינו באופן אחר.
רציתי לכתוב את היומן הזה לא רק כמזכרת בשבילי, אלא גם כהמלצה חמה על זאקופנה - יעד שלא מספיק מוכר בקרב המטייל הישראלי, וחבל, כי הוא באמת מיוחד ויש בו המון מה לעשות עם ילדים... וגם בלי.
היה כייף.
