בילינו בנאפולי ובסביבותיה 7 ימים בפברואר. מזג האוויר נע בין שמיים כחולים למעוננים אבל ללא גשם עם טמפרטורות דומות לישראל.

כרטיסי טיסה באיזיג'ט נרכשו זמן רב מראש.

החלטנו לא לשכור רכב.

ללינה בחרנו ב-Residenza san Ferdinando שקיבל ביקורות מצויינות בבוקינג, בדיעבד בצדק. המלון גם ממוקם מעולה בתחילת ויה טולדו, סמוך לכמה ממוקדי העניין בעיר.

יום רביעי – הגעה והכרת הסביבה

נחתנו אחה"צ, לקחנו מונית שהזמנו דרך בוקינג. נהג המונית סיפר לנו בהתלהבות על העיר. התמקמנו בחדר ויצאנו לסיבוב בויה טולדו שהוא רחוב הקניות הראשי. התחלנו בגלריה אומברטו I שהוא מרכז קניות שנפתח ב-1891 והוא מרשים ארכיטקטונית ומפואר אך ידע ימים יפים יותר של תנועת קונים. קטע די ארוך של ויה טולדו הוא מדרחוב הומה אדם עם חנויות והרבה אוכל רחוב – פיצריות, קונדיטוריות, גלידה...כשנהיינו רעבים אכלנו פיצה במקום פשוט במחיר שווה לכל נפש.

יום חמישי – נאפולי

עלינו בפוניקולר לוומרו כדי להשקיף מקסטל סנט אלמו על העיר ועל מפרץ נאפולי כשברקע הר הגעש ווזוביו.

כשחזרנו לקחנו בטעות פוניקולר ל- Chiaia במקום לויה טולדו. לכל קו פוניקולר יש תחנה משלו. התחנה שחוזרת לויה טולדו היא Piazza Fuga והתחנה שיורדת ל-Chiaia היא Cimarosa במרחק של שתי דקות הליכה. בכל אופן, טיילנו קצת בקיאיה, ירדנו לטיילת חוף הים, אכלנו צהריים באחת המסעדות וחזרנו דרך פיאצה דל פלבישיטו.

אחר הצהריים עשינו סיור מודרך בתיאטרון סן קרלו שהוא למעשה בית אופרה מפואר שהוקם במאה ה-18. הסיור היה די מאכזב, רק באולם הראשי. אומרים שהאקוסטיקה באולם היא מהטובות בעולם.

בערב קנינו כמה מצרכים בסופרמרקט Sole 365, חזרנו למלון והכנו לנו סנדוויץ ומאחר ולא היה לנו היכן לשבת בחדר ישבנו בפינת העישון ליד הכניסה בחוץ. פקידת הקבלה נחלצה לעזרתנו ופתחה עבורנו את חדר האוכל.

יום שישי – קאפרי

לקחנו שייט לקאפרי בספינה האיטית של חברת Caromar שבחרנו בה כי היא יוצאת ב-9 בבוקר. השייט נמשך כשעה וארבעים דקות.

מיד כשהגענו למרינה הגדולה בקאפרי לקחנו שייט מסביב לאי. הגענו למערה הכחולה שהכניסה אליה היא רק בסירות משוטים קטנות וכרוכה בתשלום נוסף.

בהמשך עוברים דרך הפראליוני שהם גושי סלע שמזדקרים מתוך הים.

המדריך הממולח מכר לנו גם סיור מודרך באי. עלינו על מיניבוס ונסענו ישר לרכבל למונטה סולרו שאנחנו בחרנו לא לעלות אליו. בקרבת מקום נתקלנו בבית הקברות של הכפר.

האי משופע בנקודות תצפית לנוף מרהיב של ים וצוקים וחצי האי סורנטו באופק. בסוף הסיור המודרך באנאקאפרי עם כל מיני סיפורים, נשלחנו עצמאית לגני אוגוסטוס שהם עוד נקודת תצפית יפה.

הסיור כלל הסעה חזרה למרינה גרנדה ואז התברר לנו שלא נותרו כרטיסים למעבורות של 4:30 ונאלצנו לחכות למעבורת של 6:30. העיר די מתה בעונה זו ובמקומות רבים עוסקים בשיפוצים לקראת התקופה היותר מתויירת, שלא תגיע השנה.

הפעם לקחנו את המעבורת המהירה שעשתה את הדרך ב-40 דקות. בערב אכלנו במסעדת Il Peproncino birichino בסנטה לוצ'יה ועשינו סיבוב נוסף בויה טולדו.

שבת – המרכז ההיסטורי של נאפולי

ביקרנו בחצר של מנזר סנטה קיארה שמעוטרת בעמודים וספסלים עם מיוליקות מרהיבות. משם המשכנו לספקהנפולי בויה דיי טריבונלי והרחובות הסמוכים, שם נמצאות כמה מהפיצריות המפורסמות של העיר.

דגמנו ספוליאטלה – עוגה ממולאת בגבינה מתוקה - בקונדיטוריה Scaturcio העמוסה. טיילנו וקנינו מזכרות ברחוב סן גרגוריו ארמנו שמתמחה בסצינות חג המולד ונעמדנו בתור לקפלת סן סברו שבה שוכב פסל ישו המצועף. למען האמת היה צפוף ומטעמי קורונה לא הקדשנו למקום מספיק זמן. הגענו לפיאצה דנטה שעל ויה טולדו וניצלנו את השמש החמימה לכוס קפוצ'ינו ואחריה גם כוס שפריץ, לזה אנחנו קוראים עונג שבת. כאן כבר התחלנו לראות ילדים מחופשים לכבוד הקרנבל, בדומה לתחפושות פורים שלנו.

המשכנו לביקור במוזיאון הארכיאולוגי ראינו את אוסף פרנזה וממצאים שהובאו מחפירות פומפיי כולל החדר "האסור" שכלל פורנוגרפיה בת 2000 שנה.

יום ראשון – פומפיי

מאחר ורצינו תחבורה פחות ציבורית, לקחנו את אוטובוס התיירים של חברת Tramvia. הסתובבנו בעיר החרבה כשלוש שעות נטו.

העיר חרבה בשנת 79 עקב התפרצות הר הגעש וזוב ומאחר וכוסתה מיידית באפר וולקני השתמרה היטב ביחס לאתרי עתיקות רגילים. התושבים היו עשירים למדי עם פסלים יפים ופסיפסים בחצרות ובבתים וציורי קיר. האתר רחב ידיים ואנחנו הסתפקנו באזורים שנחשבים המרשימים ביותר המסומנים VI, VII במפת האתר וקרובים לשער הכניסה הראשי.

כשחזרנו לנאפולי אחה"צ הלכנו לטיילת ותפסנו סוף של אירוע קרנבל ציבורי. זה לא כמו הקרנבל בונציה אלא אירוע למשפחות עם ילדים מחופשים. באותה הזדמנות ראינו את השקיעה היפה במפרץ נאפולי.

יום שני – מסלול שביל האלים Sentiero degli Dei

ממה ששמעתי, העיירות בחוף האמלפיטני די מנומנמות בפברואר והן גם די רחוקות מנאפולי, כשעתיים נסיעה. עדיין, רציתי מאד ללכת בשביל האלים כי הנוף קיים גם כשיש פחות תיירים ואפילו נהנים ממנו יותר. לקחנו שוב את אוטובוס התיירים של Tramvia שהוריד אותנו בתחילת המסלול בעיירה Agerola.

המסלול לוקח כשעתיים והנופים אכן מדהימים, הולכים כמה מאות מטרים מעל קו החוף ורואים נוף משתנה של הים, הצוקים הירוקים והכפרים הציוריים.

לאחר כשעתיים הגענו ל-Nocelle ומשם זרמנו במדרגות לפוזיטנו וזרמנו וזרמנו עד שכבר נמאס לנו. הירידה לפוזיטנו נמשכה כשעה והיא די קשה, אז אם יש אפשרות – וכנראה שיש – עדיף לכם למצוא תחבורה מנוצ'לה לפוזיטנו.

בפוזיטנו שתיתי כוסית של לימונצ'לו ולמדתי שזה לא כוס התה שלי... האוטובוס של Tramvia הגיע בזמן ואסף אותנו והמשיך בנסיעה לאמאלפי כך שראינו גם את הנוף של החוף האמלפיטני מהאוטובוס ומשם המשיך דרך Agerola חזרה לנאפולי.

בערב שוטטנו לשם שינוי בויה קיאיה שגם הוא רחוב קניות המאונך לויה טולדו.

יום שלישי – קניות בוומרו

ביום האחרון החלטנו לא לרדוף אחרי אתרי תיירות – ולא שחסרים אתרים כמו למשל גלריה קפודימונטה או ארמון קזרטה - ולבלות יום של קניות עם הפסקות מדי פעם לקפה ועוגה.

בעקבות המלצת פקידת הקבלה של המלון נכנסנו בדרך לראות את המדרגות המיוחדות של Palazzo Mannajuolo.

עלינו בפוניקולר לוומרו שבה אווירה פחות דחוסה, מזכיר קצת את מרכז הכרמל לעומת העיר התחתית בחיפה. גם בוומרו יש מדרחוב בויה סקארלטי וגם בו היו חגיגות לכבוד שיא הקרנבל שכללו דוכנים ותיאטרון בובות.

בערב האחרון אכלנו ב-Pizza & Motori שחולקת את החלל עם סוכנות מכוניות ושם צפינו במשחק ליגת האלופות בין נאפולי לברצלונה.

כך הסתיים עוד טיול לאיטליה שאותה אנו אוהבים, כמו רבים אחרים, בתקווה שנזכה לטיולים לא פחות יפים בעתיד.