בפסח העוללית רצתה סלט יווני אמיתי, אני רציתי פסק זמן מהזקנות המטורפות ושתינו רצינו הפסקה וניקוי ראש מהחיים העמוסים שאנחנו מנהלות בחודשים האחרונים, אז נחתנו באתונה (מצאתי דיל מדליק באינטרנט 130$ לאדם ארבעה ימים ושלושה לילות) והכייף התחיל.
האנשים באתונה מקסימים. ידידותיים וחמים וגם מדברים אנגלית. המלון נמצא בכיכר פלאקה בעיר העתיקה של אתונה ומבעד המרפסת שומעים את הקולות של העיר. הלכנו לשוטט. מצאנו את השוק. השוק מחולק לאיזורים לפי נושאים, איזור של בשר שם תלויים ארנבות וכבשים על אנקול ועופות מונחים לראווה. באותו איזור מצאנו מסעדה עם אוכל ממש טעים. העוללית הזמינה פיגי בלימון ואני הזמנתי כבש על האש ושתינו הזמנו סלט יווני אוטנטי.
האוכל הגיע בכמויות אדירות, הפיגי היה עסיסי ומתובל, הכבש היה עשוי בדיוק כמו שכבש צריך להיות, בלי שומן ושופע טעמים, הסלט היווני היה כמו בדימיון שלנו, ירקות חתוכים גס, גבינה בדרגת קושי בינונית והרבה שמן זית ועשבי תיבול. המים מוגשים ברגע קנקן מתרוקן ואלכוהול לא הזמנו כי אנחנו ממש מתעבות את כל סוגי האלכוהול. השרות היה אדיב וחייכני והמלצרית שפעה מחמאות ליופיה של העוללית. באותה מסעדה מותר לעשן ועשיתי את זה בכייף בסוף הארוחה.
המחירים כאן סבירים ואפילו זולים. המחמאות בחינם. מותר לעשן גם בבתי הקפה ואף אחד לא מעיר הערות מרושעות כמו בישראל ואף אחד לא שולח את המעשנים החוצה. ממש ממש כייף.
החנויות מקושטות לקראת חג הפסחא בארנבים, תרנגולות שדוגרות על ביצים (ביצי פסחא) וכל מיני מוטיבים של החג. שוטטנו ברחובות המקסימים עד התשה וחזרנו למלון. האינטרנט במלון חופשי ואפילו הציעו לי מחשב, אבל ויתרתי כי הבאתי את המחשב הנייד שלי.
עברנו למצב מנוחה. החלטנו למחרת שאנחנו נוסעות לפיראוס ואם ישאר זמן נבקר באקרופוליס. האקרופוליס נמצא מול המלון שבו אנחנו מתארחות וקל להגיע אליו.
הנמל של פיראוס
קודם כל אני חייבת לציין שפיראוס ממש לא מזכירה את חיפה. אין שום דימיון ולו הקלוש ביותר. העוללית ואני ביקרנו בפיראוס ופיראוס ממש יפה, הנסיעה מאתונה אורכת מרחק של שבע תחנות מטרו מהפלאקה. הגענו לפיראוס באחת עשרה ומשהו בצהריים. מראה העיר מעל הגשר שמוביל לנמל, פשוט מדהים. הבתים שברקע, הים מלמטה והאוניות שעוגנות. מראה רומנטי ונוגע ללב.
הבתים של פיראוס בכלל לא מזכירים את חיפה, גם הגרפיטי לא מזכיר את חיפה, אולי כי אין גרפיטי בחיפה. כדי להגיע מהמטרו לנמל עלינו במדרגות נעות על גשר מצד אחד וירדנו בצד השני, עלי לציין כי יוון מצטיינת במדרגות נעות, גם לעלות וגם לרדת. לא כמו ערים אחרות באירופה שאם כבר יש מדרגות נעות, אז זה רק לעלות ולרדת רגיל במדרגות.
פיראוס נראית כמו שוק אחד גדול, אבל יש בה גם שוק שהוא שוק. כמובן שביקרנו בשוק. מצאנו בשוק סופרמרקט וקנינו כמה דברים ביניהם עגבניה, מלפפון ובצל, על העגבניה נרשם מחיר וגם על הבצל, את המלפפון קיבלנו במתנה ולא הבנו למה, שאלתי את העובדת בירקות והיא ענתה לי ביוונית, אז הסקתי מהתשובה שלה שאם קונים שני ירקות (בצל ועגבניה) מקבלים מלפפון במתנה, אחרת אני לא יכולה להבין את זה.
.בשלב מסויים התעייפנו והחלטנו לאכול. נכנסנו לטברנה יוונית. שני נגנים ניגנו מוסיקה יוונית בפול ווליום וזמרת יוונית שרה שירים יוונים. הזמנו סלט יווני ופלטה פירות ים לשתיים. האוכל היה נהדר. הגיעה פלטה גדולה עמוסה בפירות ים ודגים בכמה גדלים מהקטן עד גדול (סרדינים, דג בינוני, דג גדול ודג עוד יותר גדול) מטוגנים בשמן עמוק, ירקות צלויים (חציל ופלפל) וירקות מבושלים (סלק ועלי סלק) וירקות טריים (עגבניות ומלפפונים) וצלחת גדולה של צ'יפס. האוקטופוס היה הכי טעים.
לא קיבלו מפיות נייר ואת רוב האוכל אכלנו בידים. את הדגים בעיקר, החולצה שלי ספגה שמן שיכול היה להספיק לשמונים יום בבית המקדש ולא רק לשמונה ימים. הכל מטוגן בשמן עמוק, זה טעים, אני לא אומרת שלא, אבל זה מלכלך... היו לי בתיק ממחטות, אבל הידים היו משומנות ולא יכולתי להוציא, העוללית הוציאה מהכיס כמה ממחטות נייר, אבל זה היה מעט מידי.
בינתיים, הנגנים ניגנו מוסיקה יוונית וכמה יווניות התלהבו ועלו על הכסאות והשולחנות כדי לרקוד וכמה אחדות שכבר לא היה להן מקום על השולחנות רקדו על הריצפה וזרקו על אלה שרוקדות על השולחנות פרחים והזמרת שרה ושרה ואנחנו אכלנו בכייף.
בסופו של יום אחרי ביקור ארוך בנמל ושוק ובכלל, חזרנו למטרו והגענו לתחנת מסטרייקי, השעה הייתה מאוחרת, ראינו את האקרופוליס זוהר מעל אתונה, העוללית מאוד רצתה להסתובב באתר התיירותי הזה אבל אמרתי לה שאנחנו עוד צריכות למצוא את המלון והבטחתי לה שמחר נבלה ליד האקרופוליס את כל היום עד חצות.
חזרנו למלון, לא לפני שהלכנו לאיבוד ואנשים טובים הראו לנו את הדרך והסבירו איך להגיע, אפילו שהם לא דיברו טוב אנגלית.
היום האחרון לשהותינו באתונה היה הנפלא מכולם. תרמנו לכלכלה של יוון בקניית מזכרות באיזור האקרופוליס. יש שם רחובות לא נגמרים של חנויות לשלל מזכרות ואנחנו נכנסנו כמעט לכל החנויות. לאורך הרחובות מתנגנת מוסיקה יוונית. אחרי ארוחת צהריים חזרנו לנוח במלון כדי לחזור לאקרופוליס בערב כשהוא מואר ולאכול למרגלותיו ארוחת ערב שהייתה נפלאה.
אני חייבת לציין את היוונים מבחינת בני אדם. הם אנשים נהדרים, לכולם היה חיוך עבורינו ואינספור מחמאות ליופיה של העוללית. הם ניגשו אליה והחמיאו לה בגילוי לב. אנשי השרות נעתרו ברצון לכל מה שביקשנו וזה לא היה בגלל שהם צריכים את הכסף שלנו כמו שנאמר בכמה תגובות נסטיות בפייסבוק. הם פשוט אנשים נהדרים. כולם, החל מהעובדים של שדה התעופה והאנשים ברחוב שאותם שאלנו את כתובת המלון שלנו, וגם האנשים שארחו אותנו במלון וגם המלצרים והמוכרים בשוק. לא פגשנו שם אפילו אדם נסטי אחד.
אני לא יודעת עד כמה הכלכלה של יוון רעועה, אני גם לא יודעת מה אחוזי העוני ביוון, אבל אני יודעת שגם אם הם עניים, הם תמיד שמחים ומחייכים. בתי הקפה מתמלאים המוני אנשים בשעות הערב עד שעות הלילה, המסעדות מלאות בני אדם, ברחובות המזכרות יש קונים בכל חנות והשוק כמובן מלא תמיד.
המחירים ביוון בכלל לא יקרים. המסעדות גובות מחירים שפויים והמנות הן תמורה מלאה לכסף שמשלמים. המנות ממש נדיבות וענקיות, האוכל טעים ביותר ומוגש בפשטות, בלי מגדלים וקישוטים מיותרים. הם גם לא מחייבים בדמי שרות וזה נתון לשיקולו של הסועד, אף אחד לא מתמרמר אם לא משאירים טיפ.
הרחובות מוארים עד אחרי חצות, החנויות פתוחות גם עד אחרי חצות. התחבורה הציבורית יעילה ביותר והמטרו שלהם יכול ללמד את רכבת הפרברים שלנו איך להתייחס לאנשים. המטרו יוצא בזמן. כל פעם שהגענו למטרו, הקרונות עמדו וחיכו לנו. המטרו שהוא חצי רכבת חצי מטרו (יש לו פסים גם מתחת לאדמה וגם מעל האדמה) נוסע מהר, בלי להתעכב דקות ארוכות על הפסים כמו שעושה הרכבת שלנו.
בבוקר יצאנו מאוחר כי החליפו את השעון החורף ביוון לשעון קיץ והניידים שלנו לא התעדכנו, אז במקום בשעה שבע בבוקר יצאנו בשמונה והגענו לשדה התעופה בזמן ואפילו היה לנו זמן לשבת ולשתות קפה ולאכול טוסט, וגם הספקתי לעשן. בשדה התעופה של אתונה יש מבנה ריבועי מזכוכית עבור המעשנים. יש שם מאווררים ששואבים את העשן ומאפרה מיוחד שזורקים לתוכה את הסיגריה הבוערת בלי לכבות (לפי ההוראות) ואף אחד לא כועס על המעשנים.
על עישון אני חייבת להגיד כמה מילים טובות. כן, יש שם חוק נגד עישון, אבל אף אחד לא מתייחס אליו. מעשנים בטברנות, מעשנים במסעדות ומעשנים בבתי קפה. בפנים, לא בחוץ. מעשנים גם בתוך האוטובוסים, המקום היחיד שלא מעשנים בו זה המטרו ואני בטוחה שיש גם במטרו קרון למעשנים, אבל לא בדקתי. אף אחד לא מתנפל על המעשנים, אף אחד לא מוחה נגד עישון.
ביוון מצאתי את השלווה. כל המתחים התפוגגו. כל הלחצים נעלמו. היה רגוע ושמח והמון המון כייף. היוונים גם אוהבים מוסיקה ולשיר. בכל מסעדה וטברנה הייתה מוסיקה ואנשים שרו. אנשים גם רקדו על הכסאות ועל השולחנות וזה היה מופלא בעיני.
משאלת לב, אולי... אולי נחזור ליוון ונשכור שם דירה. הילדה תעבוד בסוכנות נסיעות באינפורמיישן
ואני אמכור דגים בשוק והכל יהיה פנטסטי ונהדר. אולי...
