סלובניה קרואטיה ספטמבר 2014
לפני כמה שנים הבן, צעיר שלא חשבתי כי טבע מדבר עליו, ביקש לעזור לארגן לו טיול לשבוע ,הוא וידידה רצו לטייל בלסלובניה וקצת קרואטיה. מובן שנרתמתי למשימה.
לפני שנתיים אחותי טיילה שבועיים אז שוב היו מקומות שחשבנו אליהם יחד, לינות שבחרנו יחד...
אפשר להגיד שטיול לסלובניה יכולתי להוציא בצורה מהירה וקלה אבל...נתקלתי בבעיה.
בעלי ביקש לא להיות נהג יחיד ומכוון שאיני נוהגת, במיוחד בחו"ל הטיול כמעט ירד מהפרק.
שנתיים טיילנו בטיולים עירוניים וקצת היה לי חבל לשוב לערים, גם אם הן יפות ומיוחדות.
בא לי טבע. אז כמה רע יכול להיות טיול מאורגן? תמיד חשבתי שאם זאת הדרך היחידה לטיול אז להוציא ממנו את הטוב המקסימלי. לחפש טיול מתאים, חברה שנחשבת לאמינה, לקרוא בין השורות, לשאול שאלות, לבדוק, להכין גם שעורי בית ויכול להיות טיול לא רע.
עברתי על כמה וכמה חברות, כולן הציעו טיול של שבוע ואני רציתי יותר.
כולן הוציאו טיולים עם כלכלת חצי פנסיון, פחות אהבתי זאת כי זה אומר לחזור בשעה מסוימת, אולי מוקדמת, למקום הלינה לארוחת הערב.
רציתי רק חברה ללא ימים פנויים. ידעתי שאין התחייבות לטיול גם אם אשלם עליו, אם רוב הנוסעים לא ירצו. הייתי בסרט הזה פעם. מזמן ולא בא לי הקרנה חוזרת.
את חברת סביב העולם הכרתי מדיונים בפורם, הזמנו בה טיסות ורכב לבן בזמנו. אחותי הזמינה בה גם. נראתה אחראית. ו ...היה להים טיול של 11 יום!
הלחימה בעזה שינתה לא מעט הקיץ במחלקת תיירות וכך גם התבטל לצערי הרב טיול של 11 יום. כול יום שעבר הרגשתי איך הטיול מתרחק מאתנו, לכן הזמנתי את השבוע בסלובניה קרואטיה. גם התאריכים השתנו. לא היו מספיק נרשמים והתחלתי קצת לדאוג ולתכנן משהו אחר לרגע אחרון..
דליה מסביב העולם הודיע שיש טיול, יש קבוצה נהדרת. ביררתי כמובן את גילאי האנשים, לדעתי זה חשוב מאוד הבטיחה מלונות טובים ושתעדכן מיד כשייסגר הכול. הזמנתי!
קיבלתי למייל את כול פרטי הטיול, את שמות ומיקום המלונות, את המסלול, פרטי המדריך, היה מפגש איך לא יכולנו להגיע. התקשרתי למדריך וקיבלתי את כול המידע ופירוט ממנו בפלאפון. יום הטיול הגיע!
יום ראשון לטיול
טיסת בוקר מוקדמת בחברה קרואטיין איירלינס לזגרב יצא בזמן. מטוס קטן, לא מלא עם ארוחה קטנה לא בדיוק אכילה, ושתיה. שלוש וחצי שעות ויש סנדוויצ'ים כמו תמיד, עוברה בכייף..הקבוצה,27 אנשים, מגוונת מאוד. מזוג צעיר בירח דבש ועד פנסיונר מבוגר אבל מטיב לכת. מאוחר יותר התגלתה כקבוצה נהדרת, אף אחד לא עישן, לא ביקש בקשות מוזרות, כולם הגיעו בזמן, אנשים מאוד נעימים דבר שהשפיע מאוד לטובה בטיול.
זגרב קיבלה אותנו בגשם קל, וזה כבר טוב. יום לפני קראתי וראיתי על גשמים חזקים ושיטפונות באזור. ליום הראשון המסלול כלל ביקור במוזיאון הכפר, כפרו של טיטו וביקור בליובליאנה-סלובניה משם הגעה ללינה ל3 לילות בקרנסקה גורה.
חודש ספטמבר, כבר קצת סוף עונת הטיולים, מוזיאון הכפר היה דיי שומם, אפשר לומר שהיינו בו הקבוצה היחידה, מאוחר יותר באה קבוצה פרטית של כמה זוגות.
טיילנו בכמה המוזיאוני הכפר ודי אוהבים את הסגנון שלהם. ברור שעונת השנה ומזג האוויר משנים התרשמות לנוכח פעילות באתר. הסתובבנו בין הבתים השונים ,נכנסנו לכמה מהם, עברנו על גשרונים, ושתיתי קפה מעולה בכניסה לאתר בדוכן.
משם, בנסיעה רציפה, תוך הסברים של המדריך, מעברי הגבול המשכנו לליובליאנה. כאשר עוברים ביקורת דרכונים קלילה בקרואטיה ומוקפדת יותר בכניסה לסלובניה.
לכול ביקור באתר תיירותי מתלווה מדריך מקומי. דאגה לפרנסת מדריכי המקום והסבר נאות יותר. המדריכה שלנו לליובליאנה בחורה צעירה כבת 30 ששמחה לענות גם על השאלות אפילו הפרטיות וגם הסבירה במאור פנים ולא רק דקלמה את נוסח הסטנדרטי.
העיר נחמדה, הרובע העתיק נעים, הכיכר ופסל הידוע, הגשרים היפים, בתי קפה, שוק פירות וירקות מאוד נעים ומגוון, לא זול בכלל. שוק הפרחים ומנעולי הזוגות לנצח מאושר.
הגענו, לאחר סיור מודרך של שעה + להכרות אישית פרטית לשוק שכבר היה לקראת סגירה, גם שוק הפרחים. רכשנו פירות יער שונים, שתפנו אותם במקום וזאת הייתה ארוחת צהריים שלנו יחד עם סנדוויצ'ים מהבית. לשבת בבית קפה לא נשאר זמן, העדפנו לסייר.
נפרדנו ממדריכה קטיה והמשכנו בנסיעה רציפה לקרנסקה גורה למלון שלנו ל3 לילות.
HOTEL SPIK מלון 4* נהדר! עוד בבית נכנסתי דרך אתר בוקינג וראיתי את המלונות,
כך שהפתעה גדולה לא הייתה
המלון הוא מלון עם אזור ספא מושקע מאוד. מבריכות מקורות, ג'קוזי, סאונות, מפל מים, וגם אזורים פתוחים(שלא היו מתאימים לתקופה).מתקנים לילדים ומבוגרים בחוץ, שולחנות פיקניק וגם בין הקומות חדר עם חלונות ענק לחצר המיוערת ומתקני פנאי רבים.
חדרים גדולים, מרווחים מאוד עם מרפסת ,חדר רחצה גם הוא גדול נוח וחדיש מאוד. הברזים חדישים עד כדי כך שלקח זמן להבין איך הם פועלים.
חדר אוכל מחולק לאזורים ומסודר מאוד אוכל נהדר! מהכול ובשפע בלתי אופייני למלונות באירופה, לא המערבית וגם לא המזרחית. המלון בניהול אוסטרי אולי זאת הסיבה.
מאוד נהנינו בו, בערב טבלנו בבריכת ג'קוזי ונתנו לרגליים העייפות מרגוע.
בערב הראשון המדריך ביקש כי נוכל כולנו יחד, למרות שכמה מאתנו רצינו לסיים מהר את הארוחה ולרוץ לספא שפתוח עד 21.00.כולם התייצבו יחד לארוחת הערב וחלקינו אף הספיק לבלות בג'קוזי מאוחר יותר.
יום שני, יום רגוע באזור הקרוב
לבוקר, המדריך הזמין השקמה לשעה 6.45 בבוקר. חלק כבר הספיק לפני ארוחת הבוקר לעשות סיור רגלי סביב המלון והתפעל מהאזור.
ב8.00 כולם היו כבר ע' האוטובוס.
גיחה קצרה לZELENCI הקרובים מאוד, כמה ק"מ. הליכה ביער ומבט לאגם קטן טורקיז -ירוק ראשון שלנו בסלובניה. אפשר לעקוף את האגמונצ'ק ,לעלות לנקודת תצפית, להמשיך במסלול הליכה יערי.
כמובן שהמאורגנים לא עושים את כול זה, אבל הייתה זאת פתיחה נעימה ליום טיול. משם ממשכים דרך מעבר הרים פרדיל, אגם פרדיל יפה , עוברים את מפל בוקה, מה שמעניין בו הוא שהוא כאילו יוצא משום מקום בסלע, נעלם באדמה, ומימיו יוצאים מעבר לכביש לנהר. ניגשים כמה שיותר קרוב למפל, להגיע ממש עליו, זה לעבור מסלול אבנים שייקח וודאי זמן.
בדרך עוברים מסלולי סקי,חלקם בהכנה לקראת עונת החורף,חלקם מוכנים לתרגול.מסלולים אולימפיים יפים.עמדנו להמתין לראות אבל לחבר'ה על המסלול היה זמן, ולנו לא.
אנו ממשיכים לעיירה איטלקית טרוויזו , שהמאפיין שלה הוא שוק מקורה למוצרי עור השונים ועוד כול מיני דוכנים, כמובן רחוב ראשי עם עוד כמה חנויות מקומיות. המקום מזמין עליו תיירים גרמנים/פולנים כי המחירים שם טובים יותר וכמובן גם אנו לשם. לאחר הסבר מהמדריך איך להתמקח עם המוכרנים קיבלנו זמן לקניות/ סיור בשוק.
מי שלא רגיל או לא יודע איך להתמקח ירגיש די מוזר. מתחילים ממחיר מסוים, אפשר להגיע לחצי ואפשר להגיד בנימוס, לא. יצאתי עם רכישת 2 תיקים, דווקא לא מעור אבל יפים ובמחיר מאוד טוב. בעלי התחדש בחגורת עור חדשה. לי אישי. יש בעיה במקומות בהם קיים שפע של מוצרים וזמן מוגבל. אולי לטובה. משם המשכנו מקביל לנהר סוצ'ה בעמק סוצ'ה לעיירה טולמן. בדרך, לקראת זמן צהריים המדריך המליץ לשלב הפסקת צהריים עם השייט שעושים בכול מקרה, השייט לוקח כשעתיים לדברי המדריך וזה זמן מצוין לשלב אותו עם ארוחה. הספינה שנשיט בה מגישה ארוחות צהריים דגים טריים על גריל, שניצל, סלטים...המחיר לא יקר וכך גם מכיר יותר אחד את השני. ההצעה מתקבלת פה אחד. למעשה, הרי לא ידענו מראש כמה זמן אמור להיות השייט ללא הארוחה ומה צופה העיירה טולמין, מה מיוחד בה והיכן לאכול בא אם רוצים. מצד שני, יום עמוס מ אמש, באמת זימן אפשרות קצת יותר רגיעה ולמה לא לשוט, לאכול, ולהכיר את השותפים לדרך?
הספינה נחמדה, הרב חובל חברמן מספר על האזור, הנהר, הדג... המלצרית זריזה, סטודנטית נחמדה וחייכנית, האוכל טעים
ובסוף מצטלמים עם הקפיטן!
הנהג מסכים למדריך לחזור חזרה למלון במעבר הרים נוסף יפה ומיוחד .
המעבר,כ50 סיבובים חדים מסומנים עם נוף עוצר נשימה. בדרך עוצרים לתמונה של חורבות מבצר כול שהוא.מעבר הרים וורשיץ.
מקבלים הסבר על מלחמת עולם הראשונה, על בניית כבישי מעבר ההרים, על חיילים שבויים רוסים שהובאו בהמוניהם לעבודות וכמעט כולם מצאו את מותם שם.
רוסיה לא נלחמה באזור, סלובנים לא נלחמו אף פעם, נלחמו "עבורם" ועל אדמתם.
עצרנו וטיפסנו לכנסיית עץ הרוסית שנבנתה כהוקרה לחיילים הרוסים. העלייה די חדה, הכנסייה משוחזרת הייתה סגורה או לא, לא ניסינו... אחרינו עלו תיירים רוסיים מתודלקים די בקלילות.
היכן שהו בדרך ראיתי את פסל האייל הידוע שעל אגם יאסנה(לפי הסבר מאוחר יותר מגולשי הפורום), לא עצרנו וגם לא ביקשנו כי היה מתוכנן ליום המחרת יום אגמים ,קניון ,מצודות...
חזרנו למלונינו ישר לארוחת ערב הטובה ,מלאת כול טוב ולאחר מקלחת זריזה, לספא!
בספא מאוד הקפידו על מקלחת נוספת, על הליכה יחפה, שטיפת רגליים במעברים אוטומטיים. המקום מאוד מוקפד, יש אפשרות להזמנת טיפול, המחירים מאוד סבירים ונמוכים ממחירי טיפול בארץ, אבל לנו לא היה זמן לכך.
יום שלישי, יום האגמים ווינטיגר
ארוחות בוקר במלון לא יאפשרו הורדת משקל, גם אם כול היום רק נעשה צעדות. הכול כול כך טעים, בשפע ומגוון. לא רגיל כול כך לבתי מלון האירופאיים, והמזרח אירופאיים במיוחד.
בבוקר, אחת המטיילות נופלת בזמן הליכה בקרבת המלון, הוחלט ,בעצת המדריך, להגיע לעיירה קרנסקה גורה, לטייל בעיירה ובינתיים הזוג עם הפצועה יבקר בסניף מרפאה בעיירה, ויוחלט לאחר בדיקת הרופא איך ימשיכו. ביקור בעיירה היה מתוכנן לערב, כך שהעברה לבוקר לא הייתה משמעותית, לא הפריע למסלול, ורק עזרה למטיילת שנפצעה.
העיירה, תיירותית מאוד, כוללת בתי מלון, פנסיונים, אפילו קזינו, חנויות שונות. ממנה יוצאים למסלולי סקי בחורף, לטיולים רגליים בקיץ. ירוקה מאוד. המטיילת הנפגעת נשלחת לצילום, בעלה מתלווה אליה, משם הם יחזרו במונית למלון ולמוחה ואנו ממשיכים ביום טיול.
הרגשה קצת עצובה, התחלנו להתחבר והיה חבל מאוד. בהמשך הטיול, המדריך מאוד השתדל שלפחות חלק מהמסלול יתאפשר להם.
קניון ונטיגר, קראתי ושמעתי עליו כול כך הרבה. בחורף שעבר הוא מאוד ניזוק מרוחות ונשקי מזג האיר, עבר עבודות אחזקה ונפתח לקהל לקראת הקיץ ממש, נדמה לי רק ביוני.
היה לי חשש מה כי בעלי אינו הולך בדרך כלל על גשרונים על הסלע, במיוחד כאשר הנהר זורם תחתיהם, אבל כאן הוא עשה את המסלול כולו בכייף. החלטנו שנתחיל, ומקסימום הוא יחזור וסביבת האוטובוס או ימתין על הספסל. שמחתי מאוד בשבילו שנהנה מכול היופי.
המקום מקסים, המסלול ארוך יותר מקניונים שביקרנו באלפים הצרפתיים, צבעי המים משתנים עם זווית שונה של אור / שמש. בדרך ראינו את שורשים הענקיים של העצים שנעקרו מרוחות החורף והושארו במקום לזכר הסופות. בתחנה השנייה, ביתן וספסלי עץ למנוחה, קפה, שתיה קלה, כול מיני כאלה ומוכרת שלא עמדה בקצב. זה הזמן להוציא חטיפים, ופירות מהתיק וליהנות מהטבע. ירידה קצרה למפל וחזרה של כול אורך המסלול, לאוטובוס.
כבר שם המדריך טלפן ובירר איך הראות בהר וואגל והאם הרכבל פועל ויש טעם לעלות? העלייה לואגל לא הייתה בתוכנית גם הרכבל, אבל כולם מסכימים כי חבל לא לעלות.
בדרך, מחלונות האוטובוס נגלה האגם בוהין, עם השתקפות מדהימה של ההרים והעצים בו. מראות נדירים ביופיים.
לא עצרנו לצילום או הנאה, כי הוחלט שנעשה זאת לאחר העלייה ומראות האגם מההר.
עלות הרכבל 10 יורו, קיבלנו מחיר אחיד כי היו פנסיונרים בקבוצה. אין תור בכלל.
וגם כאן הייתה לי הפתעה, בעלי שבדרך כלל לא עולה ברכבלים החליט לנסות. העלייה עצמה הייתה נעימה לא הצלחנו לעמוד מול חלון לנוף, מה שהקל עליו. היציאה מקבינה על משטח רשת ברזל קצת מלחיצה, כי רואים דרכה את התהום, הליכה מהירה לקיר המדרגות פתרה תחושה זאת. כמוהן לא היה זמן למסלול על ההר, רק התבוננות פה ושם, תמונה שתיים ונכנסנו למסעדה להפסקת צהריים.
יש כמה מקומות לאכול בהם, חלקם היה סגור, אחד היה רק מאנשים והבעלים/ עובדים נראו עוסקים בשיחת היום.
במסעדה הגדולה יותר, המדריך ביקש לזרז הגשת ההזמנות כי אנו קבוצה ותלויים אחד בשני. הרוב הזמינו מרקים, ממש התבקש במזג אויר של 10 מעלות. אני לקחתי מרק פטריות, בעלי מרק גולש. שניהם היו מאוד טעימים הוגשו עם לחם כפרי טרי וטעים.
תמונה מאתר המסעדה,היינו רעבים מידי...
וזה אגם בוהין מהר וואגל
עכשיו היינו מוכנים לתמונות אגם בוהין מלמלה והמשך לבילוי על האגם, לקרמשניט המיוחד, הברבורים ועוד...
נוסעים לאורך הבוהין, לא עוצרים, אני מחפשת את פסל האייל וחושבת לי ...נעצור וודאי שם.
בשלב מסוים התחלתי לדאוג כי נראה לי שממשיכים מבלי עצירה?? שאלתי בקול רם, "אנו לא עוצרים על בוהין?" וקיבלתי תשובה מהמדריך " לא צילמת אותו מלמלה? תאמיני לי זה אותו דבר"- ברגע אחד הוא הפסיד אצלי את כול נקודות הזכות. כמעט, כמעט עמד לי על קצה הלשון משפט :" יכולתי לראות את כול הטיול ביו טיוב, לחסוך 8000 שקל ,לשבת בנוח בכורסא שלי" אבל עצרתי כי עוד קולות נשמעו ברקע. קיבלנו את העצירה שלנו, בשולי הדרך, במקום שממנו באמת קשה לעבור לגדות האגם, לכמה רגעים. לא כולם יצאו מאוטובוס הייתי מאוד מופתעת שאנשים לא רצו לצאת או לבקר על אגם בוהין, אגם שהוא סמל סלובניה יחד עם אגם בלד. החלטתי לא לתת למחשבות לרוץ, ולצלם לפחות את מה שאפשר. שמחתי שבעלי יצא איתי והייתי בכייף נשארת עוד זמן מה שם. וכן יש טיילת, י ש ספסלים , יש חניה נוחה לאוטובוס, שלא יספרו לי סיפורים!
ממשיכים לאגם בלד. בדרך שומעים הסברים על מי האגמים, על השייט בסירות ללא מנוע על האי הכנסייה שאליה לא מגיעים כמובן. ואני חושבת שבמקום סיפורים, תן זמן להיות על האגם. מבטיחה לעצמי את בלד בצורה שונה. מתקרבים לשעה 17.00, זמן פייב אוקלוק לעוגה ומה יותר מתאים מעוגת קרמשטניק על אגם בלד? אז כן ולא. עוצרים ומתחילים בעליה באחת הרחובות עם בתי הקפה וחנויות סביב בלד, מקבלים הסבר איזה בית קפה מקורי The Park Restaurant and Cafe, היה אפשר להזמין לקחת לדרך, והיכן המרפסת המפורסמת מעל האגם עם העוגה המקורית. ומה בוחרים? כמובן את המרפסת. רוב החברים הולכים אליה.
המקומות מול האגם כמובן כבר תפוסים, מתיישבים וממתינים למלצר ,שלו...דווקא יש זמן. האמת? למה למהר במקום כזה? כי אין זמן, הזמן קצוב, חוזרים יחד למלון, אי אפשר לשבת ולהתמזג עם הטבע כמה שבא לך. מזמינים אחת קרמשניט ואחת גבניצה, מתחלקים בהן חצי חצי, המנות גדולות, נרצה ניקח לדרך לחדר וגם במלון יש עוגות.... פעמיים קפה וממתינים...............
לפחות הזמן עובר בנעימים בשיחת חברים עם אנשים נחמדים שהתחברנו. כול הקבוצה הייתה נהדרת. וכדאי להזכיר זאת שוב ושוב. העוגות מגיעות, הקפה קטן אבל לא מעיזה להזמין נוסף...רוצה אגם. אכלנו שתינו. הייתה זאת אכילת עוגה הכי מהירה שלי.
לפני שעוזבים, צריך לשלם. כאן יש בעיה. המלצרית שלנו לא ניגשת, אחר לא מוכן לקבל תשלום. אני, כמעט משאריה סכום שנראה לי הגיוני ויוצאים, רב מלצרים רץ עם חשבונות, מתבלבל בינם אבל הדבר לא משמעותי כי כול השולחן הזמין את אותן המנות. משלמים ויוצאים בריצה. קיבלתי קלילות פתאומית, יורדים במדרגות במהירות. נשאר כ10 דקות לאגם. 5 דקות לצד, כמה תמונות עם ברבורים, סירות העץ, ספסל לרגע תמונה ו...נגמר.
כמעט אחרונה אבל לא לבד , מגיעה לאוטובוס, לא מקבלת שום הערה, נראה לי היה רשום לי על הפרצוף : רק תנסה. זהו, אפשר לומר שהייתי על אגמי בוהין ובלד. משם ממשיכים למצודת בלד.
טיפוס די קשה בעליה, הנוף יפה, נכנסים לכמה חדרים. תערוכת עבודת ברזל. מעדיפים יותר להסתובב מחוץ למצודה. בית קפה שנראה כסגור, היה מתאים בול להפסקה לאחר ביקור באגם. אבל מי אני שאארגן את המאורגן.
שם מול אגם בלד, בחצר המצודה יצא לדבר קצת עם המדריך, שיחה אישית. הוא איש מנוסה, מנסה לענות לכול בקשה, כנראה הרגיש את העוינות שלי. דיברנו על טיולים, סיפרתי על איפה טיילנו ואיך, על חופשה על אגם אנסי וטיולים ממנו, על הצורך בעוד כמה דקות לפחות ולא פוטו ולאוטו. על ההרגשה שלי שלא ביקרתי באגמי סלובניה!
לפחות הגעה בשעה סבירה למלון לעוד ערב של בילוי בספא. אין כמו המים החמים בג'קוזי ובריכה להעביר הרגשת יום חצי כאוס.
יום רביעי, מערת פוסטוינה ופיראן
היום עוזבים את המלון היפה שלנו, את האזור היער. לפנינו ביקור במערת פוסטוינה, מצודת פרדיאמה ופיראן. לינה בעיר ריאקה בקרואטית ל2 לילות.
עד עכשיו הכבישים היו כמעט ריקים, אבל היום אנו קצת בפקקים. לקבוצות יש כניסה מסודרת למערת הנטיפים, וצריכים לעמוד בזמנים. אנו הגענו בדקה לפני אבל כבר לא נכנסים, נשאר כשעה זמן פנוי שמנצלים אותו לביקור במצודת פרדיאמה. רק מבחוץ.
האמת שהליכה מרובה עד המצודה וחשיבה על הליכה מרובה בתוך המערה, כמראה שעדיף רק מבחוץ.
העיירה שפרדיאמה נראית ממנה במיטבה נחמדה בעצמה. בחצרות הבתים פרחים יפים וצבעוניים. יש עץ חלול גזע מול המצודה, שמישהו סיפר כי שם קבור האביר ומאז נחשב כעץ קדוש. קדוש או לא, נחמד.
עוד תמונה למזכרת וממהרים למערת הנטיפים, להגיע בזמן.
הכניסה למערה על קרוניות רכבת בנסיעה של כ10 דקות בהם עוברים אולמות יפים, אפילו אולם אירועים עם נברשות ענקיות. במיקום כול שהו יש מצלמה שמצלמת את הנוסעים וביציאה אפשר לרכוש תמונה. למרות שאני משתדלת לחייך, יוצאת כמובן רע והתמונה נשארת על הלוח.
הביקור במערה בסיור מודרך, אסור לצלם אבל כולם מצלמים ולא מקבלים הערות. אז גם אני צילמתי. הליכה בעליה קשה בהתחלה ומשם יותר מישורי. יש מעבר על גשרונים. אהבתי את ריצוץ המערה. הוא מצופה חומר בלתי מחליק ונוח מאוד להליכה. יציאה מהמערה כמובן דרך החנות, שדווקא תכננתי אליה, אבל היו המון אנשים וויתרתי על הרעיון. בחוץ עוד כמה דוכנים עם אבני מזל, סמל המערה ועוד...
שעת הצהרים, במקום יש כמה מסעדות. אחת מהן גדולה מאוד בסגנון הגשה עצמית ויש בה הכול. מחליטים לשבת בה, הרוב בוחרים בה. יכול להיות שנהנינו רעבים, בחרנו קצת יותר מידי, בעלי חשב שלקחתי רק לעצמי, לכן מילאה לעצמו גם סלטים, דג מטוגן עם תוספות. בקיצור שוב לקח זמן רב לאוכל, פחות להסתובב בחוץ.
נסיעה לכיוון פיראן וסיור בעיר. פיראן דומה לעיירה איטלקית עם כיכר נעימה ושארי דוכני שוק, רחובות נעימים מרוצפים אבן, גלידריות ובתי קפה. יכול להיות לפני הצהרים כאשר הדוכנים רק נפתחים , נעים בה יותר .היה זה טיול ראשון שאכלנו בו המון. אז מה אם אכלנו צהריים בפוסטוינה, קפה ומאפה בפיראן לא
נטעם? ובעצם כמה אפשר להסתבב בסמטאות ריקות.
עלינו לתצפית יפה,מעל הראשים ראינו חומות מצודה או מבצר כול שהו,לצערי לא יודעת מהו,מובן שלא הגענו עליו,אולי אחפש מידי בויקופדיה..
הצלחתי לרגע להימנע מגלידה, אבל ממש קרוב לאוטובוס עוד גלידריה נעימה ואחת ממטיילי הקבוצה טענה שאני חייבת את הגלידה שלהם. היא כנראה ידעה טוב יותר, אז גלידה נטעמה ובאמת הייתה טובה. מרוצה מגלידה, כועסת על עצמי שלא עמדתי בפיתוי, ממשיכים לריאקה בנסיעה רציפה וארוכה. בדרך עוברים על עיר הנמל היחידה סלובנית. שלא נראית במיטבה. המדריך סיפר שלפני זה לנו בה אבל היו תלונות על המלונות והחברה החליטה גם להתקדם יותר לפליטוויצה וגם לשנות לינה לעיר ריאקה. על ריאקה שמעתי כמובן, וגם על אופטיה. פעם, תכננו חופשה לכמה ימים והיא הוצעה לנו ביעד אפשרי. הגענו בשעות הערב לעיר, הכניסה לעיר עד המלון לא השאירה טעם טוב, העיר אפורה, ישנה, לא מתוחזקת. נכון לא הגענו לעיר העתיקה שאולי מעניינת יותר. אין חניה קרובה ע' המלון לאוטובוס דבר שקצת סרבל את הוצאת המזוודות, למרות שנערי המלון באו לאסוף אותם.
היה זה ערב יום שישי, המדריך ביקש מצות המלון אם אפשר להקצות לנו שטח של חדר אוכל, שנוכל לשבת יחד, לעשות קבלת שבת. צוות המלון, כנראה מודע לצרכי הדת הלך לקראת וקיבלנו חדר אחורי, עם שולחנות בתור, שולחן הגשה עם מאכלים כאילו כשרים יותר, כמה סוגי פרי, עוגה ו יין לקידוש. אולם חדר האוכל, לאומת זאת היה גדול ויפה, מסוגנן. חבל שלא ישבנו בו. לאחר ארוחת הערב, חשבנו לצאת קצת למרכז העיר, אך התחיל לטפטף גשם וחזרנו לחדר, במחשבה שנעשה זאת ערב השני.
המלון HOTEL CONTINENTAL ,שוכן בבניין עתיק מקושט מול לגונה. משופץ. חדרים לא גדולים אבל נקיים, יש מיזוג אויר, מקלחת נוחה היה חסר מדף או שיש להנחת תיק רחצה.
חדר אוכל מחולק לחדרים וחללים נעים, ריהוט כבר ויפה, שרות טוב. רוב עובדי המלון אנשים בוגרים, היחס נעים תוך הקשבה ובאמת דאגה לאורח.
החברים לטיול התלוננו בבוקר שהיה רועש בצד שלהם. במלון מסעדה ושולחנות ברחבה הפתוחה וישבו שם חבר'ה צעירים עד חצי הלילה. אנו, היינו בחדר שפנה לרחוב צדדי ולא הורגש רעש כלל.
יום חמישי, חצי האי אסטרייה
היום מבקרים בעיירות ונציאניות של קרואטיה, בעצם חוזרים אחורה מריאקה.
כמו בליובליאנה, מצטרפת אלינו מדריכה מקומית שעובדת הרבה עם חברת סביב עולם. חוץ מהדרכה על הערים אנו מקבלים הצצה לתוך חיי הצעירים בקרואטיה, התלבטויות לגבי העתיד, ניסיונות לפרנסה נוחה יותר ומחשבות על עזיבת קרואטיה ,אחר חיפוש עבודה מכניסה יותר., דבר זה יחזור על עצמו גם במקומות נוספים.
מתחילים מהעיר פורצ' POREC. העיר מקבלת את פנינו בטפטוף מתגבר. חלק מחברי הקבוצה צריכים החלפת מטבע, בקרואטיה עדיין מטבע מקומי קונה. למרות שקרואטיה נכנסה לאיחוד אירופאי כבר ביוני 2013 ,בגלל מצב האבטלה היא עדיין לא עוברת ליורו כמו שכנתה, סלובניה. לדברי המדריכה שלנו. חלק מתיישבים בינתיים בבית קפה לקפה ואולי עד שהגשם ייחלש. אנו ממשיכים לטייל ברחובות ,בין החנויות היפות. לאחר כחצי שעה, נקראים חזרה לכיכר רק כדאי לרדת שוב את הדרך עם ההסבר. העיר נחמדה, עתיקה, מבנים בסגנון ונציאני, פסלי אריה עם לוחות ספר. חלונות ראווה יפים..
כאן,ובחצי האי אסטריה,מורגשת איטליה....
ממנה ממשיכים לרוביני ROVINI
זכרתי את העיר מטיול ליאור בפורום משפחות, זכרתי איך לא אהבתי את המבנים שלה, בתים מתקלפים, כביסה על חלונות ובין הבתים, לא הבנתי איך אפשר להתפעל מזה כאשר אנשים עדיין חיים בתנאים כאלה. בהגיענו לעיר אנו פוגשים את אותם המבנים ,עדיין מתקלפים מצבע ישן, לא משופצים ואני קצת מעקמת את האף.
אבל אז נכנסים לעיר העתיקה, לסמטאות היפות, מרוצפות אבנים קטנות, לירידה לים בין הבתים. חנויות קטנות ויפות. מצב רוחי משתפר. הגענו בזמן הצהריים, כול מלצר בכניסה למסעדה קורה להיכנס עליו, המדריך ממליץ על מקום מסוים ,מראה שיש רבים באזור וכול אחד רשאי לגשת לאן שנראה לו...אך המקום הזה אהוד מאוד וזריז בהגשה ויש לו מבחר גדול לכול טעם... בעלי רצה פירות ים, איפה עוד לאכול אותם אם לא בעיירה על שפת הים?? הוא מזמין את מה שנראה לו, אני לא מוצאת לעצמי כלום, יש מבחר גדול אבל לא נראה לי כלום. הלכתי על פיצה, שהייתה דקה ודי יבשה. לא מוצלחת בכלל. האמת שכמה אפשר לאכול? ארוחת בוקר טובה. קפה בדרך, יהיה עוד קפה ומאפה בהמשך וארוחת ערב במלון, רק מהמחשבה כבר שבאים. אבל אוכלים. יש הרגשה שהמדריכים מכניסים לכול מיני מקומות מוכרים להם, נהנים מהפסקה ארוכה, אנשים אוכלים זמן לא מבוטל ואז הסיור מתקצר. או שזה רק הקוצים שלי. בדרך כלל בטיולים פרטיים אנו לא נוהגים לאכול ארוחת צהרים במסעדה ממש, בגלל רצון "לא לבזבז" זמן על ישיבה במסעדה כאשר חלק ממקומות עלולים להיסגר לנו בפרצוף מאוחר יותר. הסיור ברוביני מוכתר בהצלחה, נהנינו בעיר. זכינו לראות חתונה בכנסיה, להאכיל שחפים בקרקרים ישראלים. בהחלט עיירה חמודה אם לומדים להתנער מכניסה אליה.
צילמתי בוק שלם לרוביני היפה,חנויות היפות,תצפיות,רחובות הצרים,השחפים........
בהמשך עוברים דרך תעלת לימסקי Limski Canal .
המקום, עצירה על גדות התעלה, צבעי המים מדהימים, מי התעלה מאוד פוריים לגידול דגים ופירות ים הנחשבים לאימים במיוחד. במקום העצירה כמה דוכנים לממכר ליקרים, ריבות וגבינות. תיירים רבים עוצרים שם לרגע שניים וכמובן כולם קונים. המדריכים, נראה שכבר ידידים טובים על בעלי הדוכנים. מובן שאנו רוכשים גבינות. הטעם טוב, המחיר, יקר.
יש מגדל עליה לתצפית ואני מטפסת עליו המראות יפים, המים ירוקים ובהמשך יש גם אפשרות של רחצה ובילוי על התעלה.
ממשיכים לעיר פולה PULA
בעיר השתמר קולוסאום מדהים, שערים ענקיים ובכלל היא די נעימה למרות שלא קיבלה מספיק זמן ותשומת לב יתרה, הייתה הרגשה שכאן נגמר הכוח למדריכים שלנו, ובא להם לחזור כבר. לא היינו אמורים לפי התוכנית להיכנס לתוך האמפי העתיק, ההדרכה הייתה בחוץ. נכון שרואים חלק מתוך הקשתות, אבל ראינו שיש אנשים בפנים והכי נכון היה להיכנס ולהתרשם מבפנים. חלק מהאנשים שאלו, למה לא נכנסים? התשובה הייתה לא בתוכנית ועולה כסף. לטעמי אם היינו נשאלים ,כמו בעליה להר ואגל, האם נרצה לשלם ולהיכנס ....כולם היו מסכימים. בכנסיה מעל הייתה חתונה, גם אליה לא היה זמן.. חלק מהאורחים ירדו לכיוון שלנו דרך האתר וכך זכינו לראות לפחות משהו.
בדגם העיר דווקא היה שפע זמן לעמוד ולקבל הסברים. משם המשכנו לכניסה לעיר העתיקה דרך שערים הגדולים. כמובן שהיה צורך הקפה ומאפה. לא לומדים לקח רובינו נכנסנו לבית קפה אחד. השרות היה לא נעים, לא הבנתי למה...בסוף כשקמנו, דיברתי רוסית עם המלצר ובעל בית הקפה בכוונה תחילה והיחס פתאום השתפר מאוד.
לפני שעולים לאוטובוס אני מנצלת לעלות כמה מדרגות לפסל הוקרה על גבורת החיילים במלחמת העולם השניה.
בדרך חזרה,המדריך חושב בקול כי ביקור בשלושת הערים הונציאניות ביום אחד זה הרבה מידי ואפשר לוותר על פולה.דעתי שונה,אולי היה יום צפוף מאוד.ההפסקה בגלל אילוצי טיפות הגשם, הקניות בדוכנים שמעל הלימפסקי קנאל ,הנסיעה הארוכה מהמלון ועליו חזרה בהחלט לא משאירים זמן מרווח לעיירות היפות.אם לנים קרוב לעיר הראשונה,ולילה אחרי בקרוב לפולה,בהחלט ניתן לטייל בכייף בשלושתן.
כניסה לריאקה שוב כברה ברחובות העיר האפורה וריקה. השעה הייתה בערך 19.00 והיה מאוד מוזר לראות עיר ריקה. נכון לא מרכז העיר אך עדיין. הפעם אכלנו בחדר אוכל הגדול.
ארוחת ערב הייתה טובה מאוד, מגוונת וכללה פירות ועוגות גם.
שוב, ויתרנו על עיר העתיקה. ביציאה מהמלון לא נראה מפתה במיוחד. העדפנו מנוחה לקראת יום עמוס למחרת. נסיעה ארוכה ובילוי בפליטוויצה
יום שישי, ביקור בפליטוויצה.
לאחר ארוחת בוקר עשירה, עזבנו את המלון, לא לפני כמה תמונות מכמה צעדים במרחק סביר ממנו...
ויצאנו בדרך ארוכה לפליטוויצה. בעצת המדריך עצרנו בקניון קטן בדרך לרכישת סנדויצ'ים. באתר פליטוויצה יש מסעדות, אבל לפעמים עמוס, לפעמים נגמר האוכל(לפי המדריך) לפעמים האוכל לא עונה על ציפיות...לכן כדאי להכין מראש משהו קל ולהחליט כבר במקום. בזריזות נכנסנו לסופר, רכשנו לחמניות טריות, קצת גבינות טובות, נקניקים, אפילו קצת פירות. אנו מוכנים לפיקניק בטבע!
הנסיעה ארוכה. כ3 שעות, בדרך חולפים על פני עיירת סלוני, רסטוק בה נבקר למחרת היום.
בכניסה לפליטוויצה מקבלים גם מדריכה מקומית ומתחילים אתה את הסיור. למזלנו הרב, מזג האוויר פשוט מדהים, לא היה גשם כמה ימים באזור, המקום קל להליכה, לא רטוב מידי.
אם לרוביני הכנתי בוק צילונים,פליטוויצה זכתה כמובן בשניים.
משום מה רואים אנשים יורדים למסלולי התחתון ואנו לא. לדברי המדריכה התחתון מסוכן וכניסה עליו אסורה. יש אפילו שלט. משום מה לא הייתה לה תשובה למה אם כך הם לא עוקפים ולא עוצרים את מעבר הבודדים לשם. אם זה מסוכן, מסוכן לכולם או רק לקבוצות?
המקום מספיק גדול, הבנתי כבר מסיפורי טיול של הבן, כי קבוצות לא נכנסות לעול המסלולים. אנו מתחילים בהליכה, המדריכה מסבירה על המפלים, על אוכלוסיית השמורה, על העצים הרבים. לא זוכרת באיזה מסלול התחלנו, אבל די מהר מוצאים את עצמינו בהמתנה לקרוניות שייקחו אותנו להמשך המסלול. קצת התבלגן להם עניין ההסעה, משום מה. עולים, יורדים שוב עולים...מדריכי השמורה הם הקובעים ולקח להם זמן להחליט... הקרוניות לא נוסעות עם עומדים, לכן חלק מקבוצה עובר לקרונית אחרת. לא הבנתי למה היה צריך להידחף לאותה אחת ,כאשר כולן מגיעות לאותו המקום?
למלה, בין שולחנות פיקניק ושולחנות הדוכנים קודם כול עוצרים להפסקה לאוכל. אנו בחרנו את שולחן פיקניק קרוב למים, רחוק מאנשים עם ברווזים במים שנהנו לאכול יחד אייתנו את הקרקרים שעדיין נשארו מהשחפים.
אפילו צילומי חתונה של חתן כלה יפנים זכינו לראות שם. אחותי סיפרה,שבויטנאם,יפאן צילומי חתן כלה לא מתקיימים דווקא ביום החתונה,אפילו לא קרוב אליה.הצילומים יכולים להיות זמן רב לפני האירוע עצמו,במקומות השונים ובימים שונים.מעניין.
המקום מקסים! הכול! המפלים, השבילים, הירידות ,העליות. המדריכה רצה קדימה עם כמה מן הקבוצה, המדריך הלך אחרון ואתו חלק מקבוצה ועוד כמה ואני איתם היכן שהוא לבד.
בשלב מסוים החלטתי שזה טיול שלי ומותר לי לפחות כאן לעשות אותו בקצב שלי.
בעלי התקדם אף הוא, אך בגלל סיבה אחרת, רעש המים, גשרונים לא עשו לו טוב לשיווי משקל. הוא המתין לי על אחד הספסלים ורגע חשבתי להצטרך עליו אך הקבוצה התקדמה אז קדימה צעד...
המיים שקופים כמעט
בשלב מסיים עשינו שייט קצר לצד השני וממנו כבר התחילה העלייה ליציאה משורה יפיפייה זו.
להתראות לאגמי פליטוויצה המדהימים
המדריך זיהה קושי של כמה אנשים בעליות ואני בתוכם, וארגן לנו הסעה מתחנה אחרונה למלון בכניסה לשמורה. הצטרפו אלינו כמה אנשים מקבוצה יפאנית.
הגענו לפתח המלון , להמתין לכולם ו גילינו גלישה חזקה בווי פיי, לשמחתנו. היה זה זמן נהדר לשלוח תמונות לכולם. בשקט ורוגע.
המלון שלנו ללילה אחרון היה קרוב מאוד HOTEL MIRIANA RASTOKE מלון ששופץ רק השנה ונראה בבוקינג מעולה, מצופה עץ עם חצרות מרוהטות ריהטי עץ.
בלובי המלון,תפאורה של מוזיאון הפתוח,בהמשך חנות לממכר עבודות יד שונות מהאזור
הנוף מהמרפסת
במלון 3 קומות, המעלית מגיע רק עד ה2. עובדי המלון עוזרים לעלות מזוודות כך שפחות דרמתי, אך רצוי לבקש את שתיים הראשונות. לחדר שלנו גם לאחרים הייתה מרפסת לנוף ירוק מקסים. בחצר עמדו טרקטורונים, סירות, מתקנים לילדים, מתקני ברביקיו, ספסלים.
ארוחת ערב הייתה מגוונת, כמה סוגי בשר, היה מחסור במנות עוף ולצמחוניים שהיו בקבוצה, מלצרים הוציאו מנות מתאימות גם להם. פירות ועוגות פרי שונות והקינוח היו בלינצ'ס על הרכבת מילוי כרצונך. מריבות ביתיות שונות, שוקולד, קרמים, אגוזים, גרידת שוקולד ומה לא??? נהנינו מאוד.
בערב, ישבנו כול חברי הקבוצה לסיכום הטיול, ותודה למדריך ונהג האוטובוס. מסעדת המלון עובדת עד 24.00 בלילה והינו מופתעים לראות שיירת רכבים צבאיים וחיילים שנכנסו לאכול על הדרך. שאלנו את עצמינו האם מעבירים כוחות צפונה??? כול זאת לאחר שבדרך היום ראינו עדיין מבנים שנפגעו במלחמה ההיא לפני שנים ועדיין אינן משופצים. חלק לזכר , חלק כי אין תקציב. בין שני עיירות השאירו את הציוד המחליד כמוזיאון פתוח.
יום שביעי, רסטוק סלוני וזגרב
בבוקר מוקדם קמנו ונהנינו ממרפסת הנעימה, מסיור סביב המלון הקטן. ארוחת בוקר היה גם היא טעימה ומיוחדת. שוב לקינוח היו בלינצ'ס חמים עם שלל מילוי אבל הפעם בלי ריבות הבית. בעלת המלון פתחה לכבודנו חנות מזכרות צמודה, שלכם, בדרך כלל נפתחת שעתיים מאוחר יותר. היה זה זמן נוח לרכוש מזכרות הביתה. ממש לא בא לנו לעזוב. רגע עליה לאוטובוס על הגריל הראשי העלו חזירון קטן, לצלייה לארוחת הערב. מצד אחד טוב שלא ראינו, מרות שלאכול היה בכלל לא רע. כול עובדי המלון לבושים בבגדים מסורתיים וזה משרה אוירה נעימה ומיוחדת למקום.
אפשר להישאר לעוד יום...
לביקור בעיירת רסטוק RASTOK סלוני הצטרפה אלינו מדריכת מקום לבושה כבת הים הקטנה כמעט. היא סיפרה על נהרות האזור, איך הן נפגשות בעיירה אחת ונשפכות אחת לתוך השנייה, על תחינת קמח בעזרת זרם המים.
חצינו את הכביש לעיירה המדהימה, עשינו מסלול הליכה בין הבתים, התפעלנו ממפלי המים שיצאו ממש מתוך יסודות הבתים. רעש המים היה מורגש. לא בטוחה כמה נוח ללון בפנסיון כזה. אולי המים מרגיעים....
קיבלנו כמובן גם הדגמה וקמח תירס טחון דק התחיל לזרום....
נפרדנו ממדריכה מקומית שלנו והמשכנו לזגרב.
גשם התחיל לטפטף, ושוב עצרנו במרכז העיר ע' הקתדרלה להפסקת קפה, החלפת כסף ושירותים. הגשם התחשב וכמעט פסק. קיבלנו הסבר, היכן השוק ,העתיקות, החנויות, הבורק( בורקס( הכי טעים בעיר. ושעה וחצי להסתובב לבד.. ניצלנו זמן קודם כול לחנות הכול בו לרכישת קוסמטיקה סלובנית אפרודיטה ששמעתי אליה נפלאות ובמחירים עממיים.
המשכנו לבורק המומלץ, מקום פשוט ביותר בו מכינות כמה נשים בורק גדול במילוי בשר, גבינה או תפוחי עץ. אפשר לרכוש יוגורט, לאכול במקום או לקחת. ישבנו יחד עם כמה יונים והתחלקנו בבורק גדול במילוי גבינה. היה טעים, גדול וחם. היוגורט היה די פשוט בגביעה רגיל כמו בסופר. עלות הבורק 8-12 קונה, עלות יוגורט 2 קונה.
לאחר שעה וחצי ולאחר כוס קפה( טוב) בפיצרייה איטלקית...ללא הפיצה, נפגשנו כול הקבוצה לשעה וחצי מודרכות בעיר.
שוב, מצטרף אלינו מדריך מקומי ,מרקו. מרקו, בחור נחמד, צעיר, דובר עברית טובה מאוד. למד בכוחות עצמו ובקהילה הקטנה בעיר. פעם בשבוע שעור עברית. גם הוא מספר על חורף קשה, עונת תיירות גרוע, מחסור בעבודות לצעירים. וסיפר שמנסה לעבור לאוסטריה לעבוד שם. דרך הסיפורים מקבלים רושם לא קל על הנעשה במדינה. מתהלכים אתו בסמטאות העיר, העיר העתיקה, שדרת בתי קפה, הרחוב הכי נחשב לבילויי ערב.
הפסג' בסגנון אוסטרו הונגרי, משופץ. רחוב קניות, גגות העיר, מוזיאון הגירושים...מקום מעניין ומוזר מאוד.
כנסיית מרקו היפה
משרדי ממשלה שמדריך שלנו,מרקו אינו אוהב...
גם זאת דרך ךהתפרנס.נערה מקומית מוכרת מזכרות וכול מיני,מול משרדי התיירות ומקבלת טיפ על תצלום
בית קפה חמוד
לאחר סיור שאורך יותר מהזמן הקצוב, נוסעים יחד עם מרקו לקניון ארנה. הוא להגיע קרוב יותר הביתה. אנו להעביר שלוש וחצי שעות עד הטיסה.
לפני שנה החלטתי שאני לא מבקרת בבתי עלמין בחו"ל, אלא אם זה משהו מיוחד. חללי מלחמה או מחנות ריכוז. בזגרב יש בית קברות עתיק שאמרו כי חובה לבקר בו. זהו בית רבות בנוי כפארק, עם מבנים יפים מכוסי צמחייה. הקבורה בו לאורך המבנים בקומות, לכמה דורות, בשטח הקבורה גם בקומות אבל גם עם מצבות ענקיות רחבות. והסיבה לבקר בו היא קבורה משותפת לכולם. נוצרים, יהודים באותן השורות ואפילו באותו המקום אם במשפחה היו כאלה שהתנצרו או היו נשואים לנוצרים הם עדיין נקברו יחד. ללא הפרדה. כנראה שאפשר. בבית הקברות נשארו מקומות ספורים והקבורה בו יקרה מאוד.
היה סיור מעניין ומצמרר. לרגע חשבתי מה הם, הקבורים שם, חושבים? מה אלה באו לראות??
אם היינו לבד, אולי היינו ממשיכים עוד קצת להסתובב בעיר לשעת ערב. אבל האמת שכבר עייפים, וצריך אולי קצת קניות. הקניון לא גדול אבל מגוון ומלא כול טוב. המחירים לא זולים, הכול טרום עונה. עולים לקומת האוכל ומתיישבים לקפה וארוחה קלה.
הדרך לשדה תעופה קצרה. עמידה בתור לדלפק הצק אין ארוכה. תורים גדולים. בשלב מסוים מגיע שטור ועושה סדר, מי יגעש לאיזה חלון... התור מתחיל לזרום. הוא קצת נותן קצב לבנות הצק אין.
הדיוטי המקומי פתוח עד עליה למטוס רק עבור הטיסה שלנו. ברגע שמתחילה העלב וההדיוטי נסגר עם שערים והקופאיות נהנות ללכת הביתה. אנחנו מוציאים את הקונות האחרונות על שוקולד מילקה.
זהו, הסתיים לו הטיול, שהיה מתאים למרות שהיה מאורגן. היה מתיש לחפש,איזה חברה. איזה מסלול? ללא ימים פנויים. טיול שאמור היה להיות ארוך יותר והתקצר בעל כורחו.
נהנינו למרות הכול, לא היו כמעט תקלות הכול זרם יפה.
אין מושלם וגם בטיול העצמאי וודאי היו לנו פישולים. רק חוסר האגמים היה עדיין מורגש. לי.
