יצאנו בערב שבועות 2014 לגלות את סרדיניה 10 בני משפחה בגילאי 60+, המטרה הייתה ובפעם הראשונה לבקר ביעד שאף אחד מאיתנו טרם ביקר בו. לאחר התלבטויות בחרנו בסרדיניה ואנוכי לקחתי על עצמי את ארגון העניינים כולל טיסות, בתי מלון, השכרת רכבים, קביעת מסלולי ביקור וכו'.
נחתנו לפני הצהריים באולביה, השוכנת בחוף הצפון מזרחי של האי, בחרנו להתמקם לכל 4 הלילות במלון אחד והיעד נקבע על העיירה ארבטקס מכמה סיבות:
- ארבטקס שוכנת במחצית אורכו של האי על החוף המזרחי.
- האזור טובל בחופים יפים ובנופים עוצרי נשימה.
- ארבטקס מקום שניתן לנפוש בו, ומאידך מקום ממנו ניתן לצאת לטיולי כוכב באי.
בחרנו במלון קטן אך מצטיין בכל. poseidonia hotel
בדרך לארבטקס בחרנו לנסוע בכבישים המתפתלים ובכל רגע מתגלה לעינינו נוף עוצר נשימה, צוקים מזדקרים, נחלי מים זורמים, מגדלים עתיקים, הרבה כבשים והרבה ירוק. כאשר מידי פעם מתקרבים אל החוף ומתגלים מפרצים משוננים עם מים צלולים וחולות לבנים. הדרך ארכה כחמש שעות (במקום לנסוע בכביש הדו-נתיבי החדש). אך נהנינו מכל רגע. אכלנו בעיירת דייגים בדרך וכבר גילינו את מאכלי הדגים המשובחים של האי.
התמקמנו לפנות ערב בחמישה חדרים מקסימים והוצאתי את המשפחה לחוויית ההפתעה הראשונה. סלעי גרנית ענקיים בים לאור השקיעה הקריבה, 5 דקות מהמלון. לאחר שמיצינו את החוויה עד תום והשמש שקעה, התיישבנו רעבים באחת ממסעדות הדגים הרבות באזור וסעדנו מאכלי ים, פסטות ופיצות לצמחונים וכך יכולנו לעלות על יצועינו עייפים אך מרוצים וצמאים לימים הבאים.נפגשנו בשמונה בבוקר בחדר האוכל של המלון לארוחה טעימה שכללה בעיקר המון מתוק וכמובן קפה איטלקי.
יצאנו דרומה מעט לטיול חופים קליל (לאחר יום אתמול הקשה). היעד: bari sardo אזור ירוק לאורך החוף, טובל במטעים וכרמים. ירדנו לעיר הבנויה בתי אבן עתיקים בחלקה. כבישים צרים והמשכנו ממנה בכביש שירד בין כרמים היישר אל החוף. ושוב נגלה לעיננו מפרץ גן עדן, עם חול לבן ומים צלולים, מגדל טורה ישן ואנו מקפצים כילדים על הסלעים ועולים לראש המגדל.עם האוכל בא התיאבון ומיד הוחלט להמשיך דרומה עד לעיר הבירה קליארי. כמובן שלעצור בתחנות עניין בדרך. שוב בחרנו בכביש הפנימי המתפתל ורווי הנופים המשכרים. סטינו מעט מערבה מהדרך וטיפסנו לעיירה jerzu . הנוף בדרך עוצר נשימה, בתי חווה ציוריים פה ושם בעמקים ועל צלע ההר טבולים בכרמים ומטעים שונים. סלעי גרניט מחודדים מכל עבר. העיר שמתמחה בייצור יינות מתגלה מידי פעם בעיקולים הרבים. אך כשאתה מגגיע אליה שום דבר לא מכין אותך ליופי הרחובות הצרים עם הבתים הצבעוניים, ייקבי היין הפזורים בעיר ובעיקר הנוף הנשקף ממנה. ירדנו בדרך מתפתלת אחרת והפעם עלינו על הכביש הראשי ss125 שהביא אותנו היישר לעיר הבירה. ביקור בעיר קליארי שווה יומיים לפחות אך לנו היו כחמש שעות כאשר הכוונה לצאת בדרך ההרים חזרה ולתפוס אור יום. (השקיעה בעונה זאת בסביבות שמונה וחצי בערב). לכן התמקדנו בשני אזורים בעיר. רובע קסטלו הנמצא על גבעה שצופה על העיר והחוף המקסימים. ניתן לצפות לכמה כיוונים מהגבעה כך שאפשר ממנה לראות את כל העיר ממעוף הציפור. הרחובות ברובע עתיקים וצרים, לאורכם מצויים קטדרלות, ארמונות ומוזיאונים. ביקרנו בעיקריים שבהם ואהבנו כל צעד שעשינו בשיפועים הרבים.ירדנו מהגבעה למרכז העיר לכיוון רחוב ויה רומא לא לפני שירדנו על מסעדה מקומית ושוב דגים, פירות ים, פסטות ופיצות. כמובן שבכול ארוחה שותים את היין המקומי ומקנחים בקפה איטלקי וטרמיסו התפנקנו בארוחות. ויה רומא הוא רחובה הראשי של העיר, מקביל למרינה בחוף ולאורכו חנויות רבות. לאורכו הולכים תחת קשתות עתיקות שבנויות מעל המדרכה. הרחוב לא עניין אותנו אלא הרחובות הצרים הניצבים לו. עלינו באחד מהם ובכל סמטה פנינו לרחוב צר אחר. כיף להסתובב שם בין הבתים הצמודים והחנויות הקטנות שבחזיתות הבתים.עזבנו את עיר הבירה והחלטנו לפשוט על מרכז קניות גדול בפאתי העיר, אלא שקצת התברברנו בדרכים (השתמשנו בשלושה GPS ומכשירי קשר שהפעם כולם לא הועילו), עלינו על כביש נופי שהחל לטפס על ההרים ומרגע זה ממש ברכנו על הטעות. כל הדרך המתפתלת שעולה ויורדת בהרים ראינו סלעים בצורות מדהימות בעצמתם ובמראם. והשמש בשקיעתה הוסיפה ליופי הבראשיתי. בבוקר היום השלישי רציתי להפתיע שוב בחוף מהמם ולכן נסענו מעט צפונה מהמלון. היעד: santa maria navarrese. ובכן, ללא הכנה מוקדמת מגיעים אל מפרץ מדהים, בו יש מעגן יכטות גדול, ממנו יוצאים גם טיולי חופים בסירות או ביכטות. כיוון שלא הזמנו מראש לא התאפשר לשוט, לכן סיירנו מעט במעגן.ואז עלינו במעלה העיירה עד לנקודת התצפית הגבוהה ביותר וצפינו נפעמים. צלמנו והצטלמנו.ירדנו חזרה ובמרכז העיירה על מרפסת גדולה אל נוף המרינה, מה אם לא התיישבנו במסעדה מקומית. והתפריט? יודעים כבר.שבענו ובדרכנו חזרה עצרנו באחד מחופי הרחצה הלא מוכרזים. את השקיעה הפעם עשינו בצד אחר של ארבטקס. לאחר ירידה לחוף המלונות, טיפסנו בכביש צר ופתלתל מאוד, שחייב תמרונים רבים. ועלינו עד למגדלור המוחזק ע"י צבא איטליה, מובן שהגענו לתצפית שבתוך המתחם הסגור.למחרת בבוקר החלטנו להוריד לילה אחרון במלון וכבר לנוע לכיוון החופים הצפוניים. כמובן שבמלון הבינו ומיד ביטלו לנו 5 חדרים ללא כל עלות. ארזנו ועלינו צפונה. בתוכנית שלי נכללה חלק מהדרך כמובן בכבישים פנימיים ובמעלה מרכז סרדיניה, חצינו את רכס ג'נרג'נטו המיוער בצפיפות, היעד היה העיירה על קירותיה המצוירים בשלל ציורי מחאה אורגוזולו. בדרך לשם ראינו חזירי בר, עדרי כבשים וחיות נוספות. האטרקציה הייתה ממש לפני העיירה, יערות עם עצים עתיקים ועל חלק מהם נשבע שראיתי סלעים. כן, כל כך הרבה סלעים יש שם שחלקם יושבים על עצים. כבר לפני אורגוזולו היו סלעים מצוירים ולאורך רחובה של העיירה נראים עשרות ציורי קיר המבטאים בעיקר מחאה.יצאנו מהעיירה והתחברנו לכביש SS125 המהיר. עלינו צפונה לעיר אולביה. התמקמנו במלון נוח במרכז ליד הטיילת ומיד ויצאנו למרכז קניות גדול ליד שדה התעופה. לקראת שקיעה אחרונה בסרדיניה יצאנו לכבוש את החופים היפים ביותר בסרדיניה הלוא הם בקוסטה אסמרלדה. כשהיעד העיקרי היא פורטו צ'רבו המהממת.בדרך עצרנו במספר נמלים, ראינו הרבה יכטות ומלונות פאר, ואז חוצים את העיירה (מילה לא מתאימה) אחוזות ענק על צלע הר בסגנון די אחיד, רואים את העושר שנשפך בשבילים התלולים וזורם עד למרינה. מרינה אמרתי? מעגן יכטות הכי מפוארות שראיתי מעודי, שני שומרי ראש חמושים בפתח כל אחת, רולס רוייסים חונים בצדדים ורק את העשירים לא הצלחנו לראות ולהתחכך בהם, שאולי ידבק מעט מן העושר.חזרנו לשינה ערבה במלון. הטיסה חזרה הייתה בלילה לכן היה לנו את כל היום לשוטט בעיר. הלכנו מס' פעמים לאורך טיילת העיר, חנויות תיירות בעיקר. אכלנו, ראינו חתונה קטולית בכנסיה ובערב שוב אכלנו והפעם את הסעודה האחרונה ובתפריט הרגיל.נחתנו לפנות בוקר לאחר חמישה ימים של חוויה משפחתית מיוחדת עם קורטוב של הנאה צרופה של נופים ואוכל שמילאו אותנו עד תום.
