סיכום טיול
אחרי 18 שנים של הוראה -; אני לוקחת שנת שבתון, הבעל - מנהל המחשוב במפעל, הרגיש סוף- סוף שיש למי להשאיר את האחריות, והחלטנו שזה הזמן לטיול ארוך. הכיוון היה קנדה ואלסקה, אך פתאום קלטנו שזה הזמן לטיול שלא נוכל לקיים בשום קונסטלציה אחרת (בגלל הבדלי העונות), והחלטנו להגשים חלום ישן: ניו-זילנד. בגלל התקופה החלטנו להשאיר בארץ את הבן בכתה י"א, וכמובן את הבת שסיימה שנת שירות וחיכתה לגיוס. יצאנו רק עם עדי -; שיחגוג 10 בניו-זילנד.
האי הצפוני:
שבוע ראשון: 2009 /15-21/12 -; אוקלנד, NORTHLAND
הגענו לאוקלנד אחרי טיסה ארוכה מסיאול. בדיקת הדרכונים התקדמה בעצלתיים. שלטים מאירי עיניים בנוגע לפירות וירקות -; שזה המקום להשליכם. בדרך מגיע כלבלב חמוד שמרחרח לנו את התיקים. תודה לאל -; הכל בסדר. בבדיקת מזוודות אנחנו "נופלים במדגם" -; וצריכים לפתוח הכל. אני מיד מראה את כל המזון שהבאתי (והצהרנו עליו), אך מסתבר שלא את זה הם מחפשים. נעלי הספורט שלנו -; או יותר נכון הסוליה שלהם -; עניינה אותם בהרבה... אז הסוליות עברו חיטוי -; וסוף סוף אנחנו בחוץ. לקחנו מונית (60$) למלון שנמצא ממש ליד ה- SKY TOWER, ולא רחוק מהקווין סטריט. המלון לא נראה משהו אבל החדר שקיבלנו נקי ומרווח, ויש בו מקרר וקומקום. זהו -; סוף סוף היום הגיע -; אנחנו באמת שם...
החלטנו שביום הראשון קודם מתצפתים על העיר, שייתן מושג איך האזור נראה. עלינו על המגדל בלי תור. אז בעצם, חוץ מאזור ה"דאון טאון" -; העיר שטוחה מבחינת הבנייה. למרות האורבניות -; בכל זאת העיר מוקפת ים. זה מקסים. שתינו קפה והסתכלנו על כל המשוגעים שקופצים מהמגדל...
ביקרנו בעולם התת ימי של קלי טרטון -;  חביב, אבל די קטן. יש אקווריום עם צבי ים, ומין מסוע חביב אשר מסיע אותך סביב לאקווריומים עם דגים שונים. ממש לא "MUST" מבחינתי.
מוזיאון אוקלנד נמצא על גבעה -; מעט מרוחקת מהמרכז, מאד מעניין. ראינו שם הופעה מאורית. בדיעבד - נראה לי שעדיף לראות ברוטרואה.
שייט לדבנפורט -; וסיור שם. יש רחוב חמוד עם חנויות ומסעדות. עולים לגבעה לתצפית על אוקלנד רבתי. היה נחמד.
אוקלנד נראית מאד אסיאתית. כל העובדים בחנויות הם זרים. יש הרגשה שבקווין סטריט אין ניו-זילנדים.
ביום הרביעי הגיע הרגע הגדול: לוקחים את הרכב -; ומתחיל הטיול ה"אמיתי". בקלות הגענו לסוכנות של APEX. מלכתחילה החלטנו לשלם קצת יותר, וקיבלנו טויוטה קורולה משנת 2006. לא בלי חשש מעמיסים את הציוד, ומתחילים לנסוע -; בצד שמאל כמובן... מפחיד בהתחלה -; אבל האיש מתרגל במהירות. עולים על כביש מספר 1 ומתחילים להצפין. בהתחלה הוא נראה כאוטוסטרדה לכל דבר, אבל מהר מאד הוא הופך לכביש חד מסלולי, העובר בין עיירות קטנות, רמזורים וכו'. בכלל לא נראה כמו כביש מס' 1 החוצה את שני האיים מצפון לדרום.
עצירה ראשונה במפל WAGARARY -; עיירה הנמצאת בדרך ל- BAY OF ISLANDS. מפל מרשים (מתאים רק לתחילת הטיול -; לפני שרואים אלפי מפלים אחרים....). מקום יפה לעצירה והתרעננות.
הזמנו מקום באכסניית "PAPER TREE" (מיטות איומות...) בפאיהיאה. סיור באזור.
 מזמינים הפלגה ליום שלמחרת ל"חור בסלע": //www.dolphincruises.co.nz/dolphin-cruise/
תענוג ממש לא זול (240$ לשלושתנו -; לשיט של 3 שעות). רואים בדולפינים בדרך, ה- HOLE IN THE ROCK - דרכו הסירה עוברת -; חביב למדי, למרות שלא בטוחה שכל ההפלגה שווה את הכסף...
משם ממשיכים לקמפינג שנמצא בחוף אהיפארה -; לא רחוק מקאיטאיה. משם מזמינים טיול מאורגן לקייפ ריאנגה. החוף יפיפה. אפשר לראות ממנו את רצועת הניינטי מייל ביץ'. זו אחת החברות, יש כאלו היוצאות מקאיטאיה וכאלו מפאיהיאה (יקר יותר): http://www.sandsafaris.co.nz
למחרת בבוקר מגיעה ההסעה לקמפינג. הסיור כולל ביקור בבית מלאכה של עצי הקאורי, אזור בו קרו את השרף של העצים, המגדלור של קייפ ריאנגה -; שם ניתן לראות את המקום בו נפגשים שני ימים: ים טזמן והאוקיאנוס האטלנטי. הערפל מכסה לפרקים את המגדלור ולא רואים ממרחק של עשרה מטרים. פתאום העננים מסתלקים והקסם של המקום נגלה לעינינו.
ממשיכים משם לדיונות של חול, שם מקבלים גלשנים, עולים למרומי הדיונה -; וגולשים (הבעיה היחידה שצריך לטפס בכל פעם על הדיונה...). עדי עולה וגולש 6 פעמים. אני מסתפקת בפעמיים.
הנסיעה חזרה מתקיימת על החוף ממש, כאשר הגלגלים של האוטובוס טובלים במים. בדרך ניתן לראות שלדי מכוניות שלא תיאמו הגעתם עם שעות השפל... למרות המסחור -; היה טיול מדהים.

גלישה בדיונות החול
למחרת בבוקר מתחילים לנסוע דרומה בכביש המערבי . הכיוון -; יערות הקאורי. עולים על המעבורת ב-KOHUKOHU, ומגיעים אחרי 15 דקות ל-REWENE. ממשיכים לאופנוני ומגיעים לשמורת וואיפואה (WAIPOURA). הכביש מאד מפותל -; אבל מקסים. מרגישים בתוך יערות גשם. ראינו את ה- TE MATUA NAGAHERE שהוא עץ ענק בקרחת יער, את "ארבעת האחיות" והעץ הגבוה TANE MAHUTA. מצאנו לינה בקמפינג פרטי (דירות מדהימות -; וזולות) 5 דקות ממוזיאון הקאורי שבמאטאקוה.
שבוע שני (+3 ימים): 22-31/12 -; רוטרואה עד וולינגטון.
למחרת המשכנו דרומה לרוטרואה, ללינה בקמפינג של רשת הקיווי COSY COTEGE http://www.cosycottage.co.nz, קמפינג די ישן -; אבל חביב - הממוקם לגדות אגם רוטרואה. מיד ניתן להריח את הריח החזק של הגופרית. מכל מקום עולים אדים: מחצרות של בתים, מפתחי הביוב או סתם בפארקים. בקמפ שלנו הייתה בריכת בוץ מבעבעת ואפשרות לבישול בקדרה הטמונה בבוץ הגופרית. ביקרנו ב- TE PUIA -; אתר תרמי. עם גייזרים ובריכות בוץ. כמו כן יש שם מופע מאורי וכן מוזיאון קטן ובית מלאכה לגילופי עץ ושזירה בקש.
מכיוון שהיו עננים וויתרנו על הרכבל, אבל על הזורבינג שזה כדור פלסטיק ענק ובו מים, אליו נכנסים ומתגלגלים מראש הגבעה -; עדי לא וויתר -; ונהנה עד מאד.
רוטרואה
משם המשכנו לאגם טאופו, בדרך עצרנו באתר התרמי WAI-O-TAPU שנמצא על כביש 5, ובסכר אראטיאטיה (ARATIATIA RAPIDS), אשר נפתח כל יום ב- 10:00, 12:00, 14:00 ובקיץ גם 16:00. אנחנו מאד התלהבנו מהמים השוצפים, הממלאים במהירות את הנחל השלו, ואפילו באנו למחרת לצפות מכיוון אחר.
סכר ארטיאטיה - לפניואחרי...
ביקרנו גם במפלי ההוקה (חביב, אבל לא ממש מרשים). מכיוון שהיינו שם בדיוק בחג המולד, הרבה דברים היו סגורים, אבל כל האזור הוא מקסים. ישנו בקמפינג נפלא של רשת הקיווי: .All seasons http://www.taupoallseasons.co.nz/
משם המשכנו לטוראנגי. מראש החלטנו לוותר על הטונגרירו קרוסינג, מחשש שעדי יתקשה ללכת. תכננו לעלות להר רואפהו ברכבל -; ומשם להמשיך בטיול לקרייטר לייקס. לצערנו נשבה רוח חזקה והרכבל לא פעל. עשינו במקום טיול מעגלי נחמד לאיזה מפל -; היוצא מהכפר פאקאפאפה. התלבטנו האם להשאר עוד יום, אבל מזג האוויר למחר לא בישר טובות, אז בצער רב המשכנו מערבה -; לכיוון הטראנאקי, דרך ה-FOGOTEN WORLD HIGHWAY, דרך מוזרה ויפה, אשר באמת נראה שהזמן שם עמד מלכת.
בערב ביקרנו בפארק מקסים בניו-פלימות'. בקיץ יש שם פסטיבל אורות, אך גם בלעדיו זהו מקום מקסים לסתם בילוי שלוו של אחה"צ.
התכנון למחרת היה לטייל בטראנאקי-; הוא הר אגמונט, אבל הערפל הכבד סירב להתפוגג, ולמרות שהגענו ממש למרכז המבקרים -; נאלצנו לשוב על עקבותינו. המשכנו לכיוון החוף המערבי, ממש הקפנו את ההר בתקווה שסוף-סוף יגלה פניו, אבל הוא בחר להשאר מיסתורי -; ולהתחבא תחת מעטה העננים. המשכנו לוואנגאנוי, שם נשארנו ללון, אך גם למחרת הגשם לא פסק ופשוט החלטנו לנסוע ישר לוולינגטון הבירה.
בוולינגטון פסק הגשם. הגענו בקלות למלון שלנו שהיה ממוקם ממש במרכז - ליד הקרוניות.
עלינו בקרונית האדומה לגנים הבוטאניים. אין צורך בכרטיס הלוך וחזור, מכיוון שהגנים פרושים על כל הירידה. ביקרנו במוזיאון המדהים TE PAPA. המלצה חמה לפצל את הביקור בו ליומיים. פשוט יש כ"כ הרבה לראות, ובאיזשהו שלב כבר אין סבלנות...
חוץ מזה עלינו לתצפית מדהימה על כל העיר -; ודרום האי הצפוני מהר ויקטוריה, ביקרנו במוזיאון קטן, הצמוד לחברה שהכינה את כל הדמויות לסרט "שר הטבעות" וסרטים נוספים, ובו יש בובות של הסרטים המפורסמים. כמו כן יש סרט איך עשו את כל הדמויות. היה מקסים. עדי לא רצה ללכת משם. מסתבר שלא בכל עיר בניו-זילנד חוגגים את ראש השנה האזרחי. בוולינגטון לא היו זיקוקים -; ושום מאורע מיוחד.
האי הדרומי:
שבוע שלישי: 2010 /1-8/1 -; קווין שארלוט, איבל טזמן, נלסון וגולדן ביי.
ב-1/1/10 עלינו למעבורת ועברנו לאי הדרומי. ישנו באכסניה נחמדה בשם "סוקויה" http://www.sequoialodge.co.nz/ . יש להם דירה גדולה ונחמדה הכוללת חדר שינה, סלון, מטבח ענק, מרפסת פרטית ואמבטיית ג'קוזי. יש שם גם ארוחת בוקר חינם ועוגת שוקולד וגלידה כל ערב, וגולת הכותרת: אינטרנט חינם!
מכיוון שלא הצלחתי למצוא לינה בתחומי הטרק "קווין שארלוט", החלטנו לעשות רק יום אחד מתוכו. בחרנו לצאת מ- RESOLUTION BAY ועד ל-FURNEAUX LODGE . השייט לנקודה הראשונה אורך כשלושת רבעי שעה, בדרך עוברים מספר מפרצים -; באחד מהם יש פסל של אישה הטובלת עד מעל לחזה במים. הליכה של שעתיים וחצי, אשר רובה בבוש, אבל עם המון תצפיות לכל הסאונד. מסלול לא קשה מלבד עלייה בהתחלה. היה מקסים. רק בהפלגה חזרה הבנו לראשונה, עד כמה הגאות והשפל משמעותיים בניו זילנד: הסתבר שפסל האישה שראינו היא לא אחרת מאשר בת ים אשר "ישבה" לה כאשר כל גופה מחוץ למים -; ובידה כוס "יין".
נסענו לנלסון, כאשר פנינו לטרק אייבל טזמן. מומלץ לנסוע דרך ה-GROOVE -; דרך יפה ומפותלת. צריך לשים לב למי שנוסע עם GPS מכיוון שהוא מעוניין בדרך המהירה -; שהיא פחות יפה.
נלסון זו עיר גדולה לחופי מפרץ טזמן, שם אומרים שיש הכי הרבה ימי שמש בניו-זילנד. מסתבר שההזמנה לקמפ שהייתה לנו משום מה לא נרשמה - ואין מקום. החלטנו להמשיך למטואקה, אשר קרובה יותר לתחילת הטרק. מצאנו די בקלות מוטל נחמד, עם זוג ניו-זילנדי מקסים עם מבטא כבד...
מכיוון שמרבית הלינות בטרק הן בבקתות עם מיטות דורום, קבלנו את ההמלצה ללון ביאכטה אשר עוגנת במפרץ אנקורג', אשר היתרון שלה הוא בחדר פרטי, ובכך שמקבלים גם ארוחת ערב ובוקר, כך שלא צריך לסחוב הרבה אוכל. את ההזמנה הזו עשיתי חודשיים מראש, וכבר אז נאלצנו לשנות תאריך כי החדר ל-4 היה תפוס http://www.aquapackers.co.nz/ . אנחנו החלטנו להקדיש לטרק יומיים ובחרנו במסלול היוצא מבארק ביי עד למאראהו -; עם חנייה ללינה במפרץ ארנקורג'. הזמנו הפלגה היוצאת לבארק ביי ממארהו (כמובן שהשעה חייבת להיות מתוזמנת לזמן השפל) עם החברה הזו: http://aquataxi.co.nz/services . הדרך במסלול מקסימה. רובה עוברת ממש על קו החוף -; רק מעט מעל -; עם תצפיות לחולות הזהובים והמפרצים קסומים. ההליכה אמורה הייתה לקחת שלוש שעות, אך סיימנו אותה בשעתיים, והסתבר שיש לנו עדין המון זמן לחכות לשפל. אז יש מעקף, אבל ממש לא רצינו לוותר על החוויה של חציית המפרץ, ולכן החלטנו לעשות חניית צהרים ארוכה. נדמה לי שזו הפעם היחידה בה ראינו בניו-זילנד את זבובי החול, אשר שמענו עליהם ספורים כ"כ איומים. מצאנו פינה מוצלת -; ללא זבובים, וחיכינו לשפל... כל 15 דקות תקענו גזרי עץ כדי לסמן עד כמה ברחו המים. הקצב היה מדהים. סוף סוף התחילה להתגלות היבשה, חלצנו נעליים, קיפלנו את המכנסיים, והתחלנו לחצות את המפרץ (והרגשנו ממש כמו בני ישראל שחצו את ים סוף...). ההליכה ממש קצרה במעין חול בוצי. היה כיף ללכת שם יחפים. טיפסנו על לשון ים והגענו למפרץ "שלנו" -; זהוב ויפהפה, כאשר המים הנסוגים מציירים עליו צורות מקסימות. נפנפנו למלון הצף שלנו שהיה סירת קטמרן, ובחור ניו-זילנדי הגיע לאסוף אותנו בסירה קטנה. הקטמרן יכול להכיל כ-14 איש בשני החדרים המשותפים, ועוד 8 בחדרים פרטיים (שני חדרים לזוג וחדר לארבעה). הייתה אווירה מאד נעימה, ובכלל ללון באונייה המתנדנדת זו חוויה מומלצת מאד. המפרץ מאד סגור, לכן לא מושפע אם יש גלים בים. למחרת המשכנו למאראהו -; עוד כ-3 שעות הליכה, ומשם חזרנו למטואקה, שם הייתה לנו הזמנה לאכסניה WHITE ELEFENT -; אכסניה נחמדה אשר החדרים הפרטיים הם מחוץ למבנה המרכזי בלב מדשאות. מקום מקסים, אך זו הייתה האכסניה האחרונה שלנו. החלטנו שזה לא מתאים לנו -; מה גם שכמעט ולא היה הבדל במחיר, יחסית לקמפ.


אייבל טאזמןכל זה היה מכוסה מים...



מכיוון שלא הצלחתי למצוא לינה במחיר סביר בגולדן ביי (חודש וחצי מראש!), החלטנו להתמקם במטואקה, ומשם לנסוע הלוך חזור. על המפה זה נראה הגיוני -; בשטח ממש לא... בין מטואקה לטאקאקה יש רמה אדירה: טיפוס מאד מפותל, עם ירידה ארוכה מאד -; ומפותלת לא פחות. הדרך מקסימה, אבל לעשות אותה ארבע פעמים ביומיים - זה ממש מיותר. ביום הראשון היינו באזור טאקאקה, ראינו את המעיינות המתוקים הגדולים ביותר בניו-זילנד, והצלולים ביותר בחצי הדרומי של כדור הארץ, וטיילנו בפוהארה. למחרת נסענו עד לקצה הצפוני של האי הדרומי ל-CAPE FARWELL, שם הזמנו טיול סוסים של שעתיים http://www.horsetreksnz.com/index.php?PageID=8 . לקחנו את הטיול שנקרא ה-THREE ANGEL שביום יפה ניתן לראות ממנו את הטראנאקי שבאי הצפוני. אך הראות לא הייתה טובה, ובפעם השנייה נאלצתי לוותר על מראהו של ההר. הטיול היה נפלא, ועדי גרף הרבה מחמאות. הצטרף אלינו זוג אחד כך שהיינו קבוצה של חמישה בסה"כ. אחרי הטיול נסענו לחוף WHARARIKIKI BEACH. מהחנייה יש כ-20 דקות הליכה לדיונות חול, מאחוריהן איים סלעיים. מכיוון שהגענו באמצע הגאות -; קשה היה להתרשם מתצורות הסלעים, אך זה עדין היה מראה מרשים. מי שיודע שהוא מסוגל לשבת על סוס במשך 3 שעות -; הייתי ממליצה לו לקחת את טיול הסוסים היוצא לשם ואז רוכבים בחוף עצמו. חזרנו מזרחה לנלסון בנסיעה ארוכה למדי...
בנלסון נשארנו יומיים בקמפ ענק של רשת הקיווי TAHUNA BEACH http://www.tahunabeachholidaypark.co.nz/ , בדירת סטודיו זולה אך מרווחת מאד ומצוידת בכל הנחוץ. למרות גודלו של הקמפ, זה לא מרגיש כמקום המוני בכלל. בנלסון החלטנו לנוח, וגם להצטייד להמשך הטיול, אז רק ביקרנו במוזיאון WOW לבגדים ולמכוניות עתיקות. מוזיאון קטן -; אבל נחמד מאד, וקצת הסתובבנו בעיר.
שבוע רביעי: 9-15/1/10 נלסון לייקס, ארתור פאס ועד לקרחונים.
מנלסון יצאנו דרומה לנלסון לייקס. נסענו לסט ארנוד שעל שפת אגם ROTOITI ועשינו מסלול חביב על שפת האגם שכולו נהיה בבוש, והמשכנו ללינה במרצ'ינסון. קמנו ליום מעונן וגשום כאשר פנינו מועדות ל-WEST PORT. עצרנו בגשר התלוי הארוך ביותר בניו-זילנד -; מעל נהר הבולר וחזרנו באומגה, והמשכנו בנסיעה מערבה כשהגשמים רק מתעצמים. אין ספק שה- WEST LAND קיבלה אותנו כראוי לכינוי שלה - WET LAND. גשם זלעפות שלא פסק לרגע. הגענו למושבת כלבי הים וחיכינו שהגשם ייחלש, כדי שנוכל ללכת 10 דקות לתצפית. זה לא קרה. אני החלטתי לאזור אומץ ולרוץ את הדרך למושבה -; רק בשביל לחזור סחוטה - למרות מעיל הגשם (אם הייתי יודעת כמה כלבי ים נראה בהמשך הטיול -; כנראה שהייתי מוותרת על החוויה...). המשכנו בנסיעה לגרימאות' בדרך מדהימה: אמנם בגלל העננות הרבה והגשמים לא יכולנו להתרשם מהנוף, אבל המפלים האדירים שנפלו ממש לידינו היוו מראה מרהיב וחוויה אדירה. מטעמי מזג האוויר פסחנו על הפוניקיקי -; הם סלעי ה"פנקייק", והמשכנו ישירות לגרימאות', שם שככה הסערה. לינה בקמפ של טופ 10 - הנמצא ממש ליד חוף הים. http://www.top10greymouth.co.nz/
למחרת נסענו בדרך היפה לארתור פאס, שנהיית מרשימה יותר ככול שמתקרבים. עשינו תצפיות, פגשנו לראשונה את ציפור הקיאה אשר ניסתה לאכול למכונית השכנה את הגומי של החלונות, ועשינו טיול למפל הנקרא DEVIL PUNCH BALT (קערת הפונץ' של השטן). חזרנו ללילה נוסף בגרימאות'. מומלץ מאד להצטייד שם במזון ודלק כי המחירים באזור הקרחונים ממש גבוהים.


קיאה מנסה לאכול את הגומי


למחרת נסענו לקרחון פרנץ' ג'וזף, שם הזמנו לינה באכסניה שיש בה גם חדרי מוטל (CHATEAU FRANZ). האכסניה נראית נחמדה אבל חדרי המוטל היו מעופשים -; וללא אוורור (הצטערנו שהזמנו מראש ליומיים) .הגענו ביום בהיר ושמשי. מכיוון וההליכה על הקרחון במה שנקרא HELI HIKE היא מגיל 10 (לעדי היה חסר שבוע...) ולא היינו בטוחים עד כמה ההליכה קשה -; הזמנתי מקום לעצמי בלבד. הגענו ב-11:00 והיה מקום כבר למסוק של 13:00. נשקלים, משלמים (הרבה...) וזהו. לשאלה איך צריך להתלבש נעניתי שטי שירט זה ממש מספיק, אבל אפשר לקחת עליונית. הגעתי למנחת המסוקים, שם מקבלים ציוד הליכה הכולל נעלי הליכה, גרביים עבות, מעיל גשם, פאוץ' עם דוקרנים לנעליים והוראות בטיחות. הטיסה אורכת פחות מ-10 דקות -; אך היא מקסימה. נוחתים באמצע הקרחון ומקבל את פנינו המדריך בבגדים קצרים -; בדיוק כמו בפוסטרים. הוא אומר שיש לנו מזל: רק ברבע מהימים בשנה אין גשם למעלה. הוא מסביר איך שמים את הדוקרנים ואיך הולכים. ההליכה אינה קשה ואני מתייסרת שלא לקחתי את עדי. אבל המראות מדהימים: מנהרות כחלחלות של קרח וזקיפי קרח מרשימים. המדריך מעביר אותנו במנהרות כחולות והזמן עובר במהירות. אין ספק שזו הייתה חוויה אדירה.
למחרת קמנו ליום מעונן. עשינו טיול לפרנץ' ג'וזף והגענו כמעט עד הקרחון. אח"כ נסענו לקרחון פוקס ולאגם המראה -; מתסון, וטיילנו מסביבו. בגלל העננים לא נשקפו בו ההרים המושלגים, אך זה טיול נחמד גם כך. סיימנו אותו בבית הקפה החביב שלידו.
שבוע חמישי: 14-20/1/10 -; האסט, וואנקה.
למחרת המשכנו להאסט. מסתבר שזו עיירה קטנטונת עם מעט מאד מקומות לינה -; ומאד יקרה. המשכנו בכביש המוביל לג'קסון ביי ומצאנו בקתה מקסימה, בקומפלקס של ארבע דירות בלבד, המורכבת מחדר שינה וסלון, מטבח מאבזר, מקלחת ענקית ו... מכונת כביסה ויבשן פרטיים. נסענו לג'קסון ביי, שזו הנקודה הדרומית ביתר בחוף המערבי, ושם עשינו שני מסלולים מקסימים: WHAREKAI TE KAV WALK -; המוביל לאושן ביץ' שהוא חוף ים מבודד עם עצים סחופים ותצורות של סלעים, ול-SMOOTH WATER BAY TRACK המוביל לצד השני של לשון הים.
נפרדנו מהווסט לנד לעבר וואנאקה. הדרך המתפתלת מקסימה: מפלים ענקיים מראשי ההרים, פסגות מושלגות ואגם גדול נגלה לעינינו. נוסעים ונוסעים -; והאגם לא נגמר. הכביש מתעקל שמאלה, ואגם אחד נעלם (וואנקה) -; והשני נגלה לעינינו (HAWEA).

הדרך מהאסט לוואנקההדרך לרוב רוי


 נוף יפיפה ואנו מתחילים לחלוף על פני עשרות -; ומאות רוכבי אופניים. די מהר הבנו שמדובר בטריאתלון. כמות הרוכבים מרשימה, ומה שמוזר עוד יותר -; אין סגירת כבישים (כמו אצלנו), ומכיוון שמדובר על ניו-זילנד -; גם אין ממש שוליים לכבישים. הנהגים פשוט נוסעים בזהירות! הגענו לוואנקה כדי לגלות שאכן יש שם "פסטיבל" של יומיים -; ותחרות בינלאומית של "איש הברזל". למרות העומס, אנו מגיעים די בקלות לקמפינג שלנו : http://www.campervanpark.co.nz/, קמפינג מקסים: כרי דשא ענקיים, צמחייה עוטפת וחדרי מוטל מרווחים. בוואנקה הבטחתי לאיש סוף-סוף גם לנוח. זו עיר מקסימה: נוף מדהים, שקיעות מהממות ויש בה שלווה בלתי מוסברת. שהינו בה חמישה לילות -; והיינו נשארים עוד. אז מה עשינו שם:
טיפסנו על הר איירון ממנו יש תצפית מדהימה על האזור. בהר יש מעט צמחייה כך שלא מומלץ לעלות ביום ממש חם, בילינו על האגם בו שכרנו אופניים מצחיקים עם גלגלים ענקיים שמדוושים עליהם באגם, הלכנו ל- PUZZELING WORLD - מוזיאון מקסים עם אשליות דמיון, וראינו את הסרט אוואטר בבית הקולנוע המגניב סינמה פראדיסו, בו ישבנו בספות ביתיות ואכלנו מהעוגיות המפורסמות שלהם, שכרנו אופניים ועשינו טיול מקסים על גדות האגם. הטיול הכי יפה שעשינו היה לקרחון הרוב רוי. המרחק מוואנקההוא רק 52 ק"מ, אך 30 מהם בדרך לא סלולה. לפני הנסיעה ביררנו שהכבישים פתוחים ומהר מאד הגענו לדרך העפר. התחלנו לנסוע ולא הבנו מדוע יש בעיה בכביש הזה, עד שהגענו 15 ק"מ לפני החנייה והגענו לאגן המים הראשון. לידו חנו כמה מכוניות שבעליהן לא רצו לקחת את הסיכון והתחילו ללכת. מאד התלבטנו. ידענו שללכת 15 ק"מ עד לתחילת המסלול זה לא ממש ריאלי, אבל ממש לא רצינו לוותר. תוך כדי ההתלבטות מגיע וואן עם שני צעירים, הבודקים את עומק המים ומחליטים לעבור. ראינו שהם עברו בקלות והחלטנו שגם הטויוטה שלנו יכולה לעשות את זה. בהמון חשש נכנסנו למכונית ו.... עברנו. אחרי הראשון -; כבר לא הייתה בעיה לעבור את עשרת האגנים הבאים. מזג האוויר היה מדהים. נוף מקסים. עלייה לא קלה של בערך שעתיים, עד קרוב לקרחון, המון ציפורי קיאה ותצפית יפיפייה. הירידה לוקחת חצי מהזמן.

הקיאה במלוא תפארתההרוב רוי

שבוע שישי: 21-27/1/10 -; קווינסטאון, טא אנאו, אינברקרגיל.
אחרי 5 ימים נפרדנו בצער מוואנקה -; בדרך לקווינסטאון. נסיעה לא ארוכה על כביש 89. דרך הררית ויפה -; עד שמגיעים לרמה גבוהה ממנה ניתן לראות את אגם וואקיטיפי וחלק מהעיר, ומגיעים לעיר גדולה ושוקקת חיים. אין את האינטימיות והשלווה של וואנקה, אך גם קווינסטאון היא עיר מקסימה השוכנת לגדות אגם. עושים סבוב ראשוני בעיר ועולים ברכבל הסקייליין. הנוף מדהים (כרגיל...). קונים חבילה משפחתית הכוללת 5 ירידות במזחלת. ירדנו פעם אחת, ואת השאר השארנו לעדי -; שנהנה מכל רגע. למחרת נסענו לגלנורקי, עיר מקסימה המהווה נקודת התחלה לטרק הרוטברן. עשינו שני מסלולים: האחד באזור העיר WALK AWAY - חביב אבל קצת סתמי. והשני SYLVAN ROADEND - בו צולמה סצנה של שר הטבעות, הליכה ביער מרשים, שאלמלא היה מסומן היטב -; לא היינו מוצאים את הדרך עד לאגם נחמד, שם עשינו הפסקת אוכל.
הדרך לקווינסטאוןהעלייה לרימרקבלסרימרקבלס
למחרת שטנו ב- JET BOAT בנחל השוטובר. חוויה מדהימה והנחל מרשים עם קירות גבוהים.
המשכנו מקווינסטאון דרומה ועלינו להרי הרימרקבלס. זהו אתר סקי אשר סגור בקיץ, אך ניתן לעלות עד למעלה. הסבירו לנו שבקיץ הדרך לא מתוחזקת ולכן יותר מסוכנת. עלינו כאשר העננים לעיתים מעלינו, לעיתים מתחתינו ולעיתים מסביבנו. הנסיעה הייתה לפרקים מפחידה -; בגלל העננות והתהום הפעורה לרגלינו, אבל מדהימה, והתצפית לכל אורך הנסיעה פשוט מהממת. החלטנו לוותר על ההליכה לאגם כי היה מאד קר, ובעיקר כי היה קשה לשכנע את עדי...
הלינה בקווינסטאון בקמפ מאד יפה של טופ 10. קיבלנו דירת סטודיו חמודה והיה ממש נחמד. למי שמגיע בקרוואן או אוהל -; הקמפ ממש לא מומלץ: לא ראיתי בניו-זילנד כזה קמפ צפוף: הקרוואנים ממש אחד ליד השני בלי טיפת פרטיות.
מקווינסטאון המשכנו לטא אנאו. עיירונת חמודה עם רחוב ראשי אחד, עם הרבה חנויות של מזכרות (נו טוב, כמו בכל ניו-זילנד...). טיילנו מסביב לאגם, והיינו במרכז המבקרים שם יש סרטונים קצרים על האיזור. לקחנו שייט למערת התולעים הזוהרות. אתר מרשים -; למרות שהוא מאד ממוסחר. הולכים בבטן האדמה, וכמויות אדירות של מיים זורמות בתוך ההר -; כולל מפלים. אחרי כ-100 מ' הליכה, עולים לסירות ושטים איתם כ-10 ד' לאזור התולעים הזוהרות ההרגשה היא שייט בחושך מלא, כאשר מעליך שמיים מנוקדים במאות "כוכבים".
למחרת נסענו למילפורד הזמנו את השייט הארוך יותר שיוצא בשעה 16:00, כדי שיהיה מספיק זמן לטייל בדרך. ל-REAL JOURNY יש מבצעים שבשעות מסוימות הילדים חינם, או בשילוב עם מערת התולעים. עצרנו בדרך באגם המראה. מכיוון שמיד אחרינו נעצרו שם שני אוטובוסים של תיירים אז ברחנו די מהר (בדרך חזרה עצרנו שם שוב, והצלחנו לתפוס כמה תמונות מאד יפות עם השקיעה).
ידענו שיש לנו זמן לטיול אחד בלבד. התלבטנו בין קיי סאמיט למריון לייק. המליצו לנו על הראשון. המסלול לשם רובו בעלייה -; לא קשה במיוחד, ומגיעים לנקודת תצפית עם פנורמה של 360 מעלות, ואפשר לתצפת על מריון לייק... את הירידה עושים, כמובן, במהירות וממשיכים לכיוון המילפורד. מגיעים למנהרה ארוכה החצובה בסלע -; יש רמזור המורה לאיזה צד מותר לנסוע. אחרי המנהרה הנופים מתחילים להיות מאד דרמטיים, וההרים נראים גבוהים מתמיד. הגענו למילפורד סאונד ביום בהיר, אך אחרי 5 ימים ללא גשם. מה שאומר שהיו מעט מאד מפלים פעילים -; דבר שגרם לדעתי, להפחתה בעוצמה של המקום. השייט היה מאד נחמד, וגם ההסברים היו מעניינים.

קיי סאמיט

 שבוע שביעי: 28/1-3/2 -; קייטלינס, דונידין, אוטאגו, הר קוק.
למחרת עזבנו (בצער רב...) את הפיורדלנד, והמשכנו לכיוון הקייטלינס. עשינו עצירה באינברקרגיל להצטיידות (סוף סוף PAK'N SAVE, כבר שכחנו כמה נמוכים המחירים שם...). ביום הבא המשכנו לקיטלינז שם עשינו הרבה עצירות לאורך החוף: WAIPAPA POINT -; מגדלור עם תצפית יפה, SLOP POINT - הנקודה הכי דרומית באי הדרומי, שם יש שלט המראה את המרחק לערים שונות בעולם. וב-CURIO BAY -; יער מאובנים הנחשף בזמן השפל. באותו סוף שבוע היה בקוריו ביי איזה פסטיבל מוסיקה, ולכן היה קשה למצוא מקום לינה, לכן המשכנו הלאה ומצאנו מוטל נחמד ב- PAPATUWAI. ישוב די נידח: המון בתים למכירה, ונראה שכמעט ואין שם אוכלוסיה צעירה. החלטנו להישאר שם יומיים -; לנוח קצת. למחרת טיילנו באזור, התפעלנו שוב מעניין הגאות והשפל והחלטנו לחזור לקוריו ביי לצפות בפינגווינים העולים מהים בשעות הערב. מצאנו את הקרוקס שאבדה לעדי ביום אתמול -; וגם כמה פינגווינים שעלו מהים עם שלל דגים לגוזלים שלהם. יש שם מתנדבים המתעדים את הפינגווינים, ומונעים מהאנשים להתקרב אליהם, כי אם מפחידים אותם הם עלולים שלא לחזור בכלל. כך שהתצפית ממקום די רחוק.
למחרת נסענו לcathedral caves . יורדים כ-15 דקות לחוף הים ומשם עוד 5 ד' עד שמגיעים למערה אשר נפתחת רק פעם ביום -; עפ"י שעות השפל. חביב, אך לא משהו שאסור להחמיץ. משם המשכנו ל- NUGGET POINT -; מקום מקסים בדרך למגדלור. משקיפים מלמעלה על מושבות ענקיות של עופות, אריות וכלבי ים. המשכנו לאורך החוף, עד שהתחברנו לכביש המהיר לדונידין.
הגענו לקמפ השייך לרשת ה-KIWI ממש ב"כניסה" לחצי האי אוטאגו. כל הבקתות מקושטות בציורים של דמויות מסרטים מצוירים, ובכלל נראה מקסים. לצערנו, דירת הסטודיו שקיבלנו הייתה צפופה, כמעט ללא אוורור -; וריח עובש נוראי. בילינו שם יום אחד -; ועברנו לקמפ של טופ 10 http://www.aaronlodgetop10.co.nz/ , אשר ממוקם פחות טוב, אך מקסים -; בעיקר למי שמגיע עם אוהל או קרוואן. יש שם פינות מקסימות עם המון פרטיות, בכל האזור פרושים שולחנות עץ עליהם משחקי שולחן.
חצי האי אוטאגו הקסים אותנו. יש בו שתי דרכים: הראשונה ליד הים ממש, והשנייה על הרכס, שם ניתן לראות את הים משני הצדדים. נסענו למצפה האלבטרוסים וחזינו במפגן תעופה מרשים. למחרת עשינו סיור בשמורה של הפינגווינים צהובי העין, שם הולכים בשוחות המכוסות בבדי הסוואה. שמחנו לשמוע שהכסף של הסיורים משמש לפעילות השמורה אשר אוכלוסיותה יורדת בהתמדה. השמורה קיימת כבר 20 שנה ומורגש הטיפול המסור.
בדונידין עצמה עלינו ברחוב התלול בעולם -; פעם ברגל, ופעם ברכב. ביקרנו במפעל השוקולד קדברי (מומלץ רק הסבוב הארוך -; הקצר סתמי). הלכנו ל-TUNNEL BEACH . ירידה תלולה של 15 דקות ובסופה מגיעים לגרם מדרגות חצוב בסלע ומגיעים לחוף עטוף סלעים. נשארנו שם כשעתיים, נהנים מהפרטיות ברוב הזמן. http://www.doc.govt.nz/parks-and-recreation/tracks-and-walks/otago/coastal-otago/tunnel-beach-track/
למחרת נסענו לכיוון אומארו. בדרך עברנו דרך ה MOERAKI BOULDERS -; מין ביצים סלעיות ענקיות השקועות בחול. החלטנו שלא להשאר לילה באומארו -; לוותר על מושבת הפינגווינים, ולהמשיך מערבה -; להר קוק בכביש 83SH. בדרך עצרנו ב-ELEPHANT ROCKS - סלעים ענקיים אשר צריך דמיון מסוים כדי לראות בהם פילים.... צולמה שם סצנה מהסרט נרנייה. ביקרנו גם במרכז העולם הנכחד -; שם ילדים מקבלים גושי חול, ובעזרת מכשירים מוצאים בהם מאובנים. לינה באומראמה ב- AHURIRI MOTEL http://www.ahuririmotels.co.nz/ -; מעין קמפ ומוטל משולבים עם המון אופציות ללינה: מאוהלים דרך חדרי דורום ועד חדרי מוטל בגדלים שונים.
למחרת המשכנו להר קוק. היה כיף לחזור לנוף המקסים של הקרחונים. מזג האוויר היה נפלא (טוב, אולי קצת חם מדי...). עשינו את מסלולי ההוקר ואלי וקיאה פוינט. הראשון מעל לשלוש שעות, והשני כ-40 דקות. שני מסלולים מאד יפים -; ולא קשים.

הוקר ואלי - הר קוקהוקר ואלי
שבוע שביעי (+3 ימים): 3-13/2 -; בנקס, קאיקורה, כרייסטצ'רץ'.
המשכנו משם לאגם טקאפו. אשר מה שמייחד אותו הוא צבע המיים התכולים -; בהירים. הגענו בלי הזמנה מוקדמת של לינהוהיה ממש קשה למצוא. כמעט כבר התייאשנו והמשכנו הלאה. במקרה מצאנו בקתה נחמדה -; וממש לא יקרה ונשארנו ללון. למחרת החלטנו שאין לנו מה לחפש בטקאפו הממוסחרת, והמשכנו לבנקס פנינסולה.




חצי האי בנקסשקיעה בבנקס

 בשלב הזה של הטיול, כבר מתחילים להרגיש את העייפות המצטברת, והשתדלנו ללון מעתה לפחות יומיים בכל מקום. חיפשנו מקום לינה באקרואה, כי שמענו שזו עיירה מקסימה. תוך כדי נסיעה עשינו טלפונים. מסתבר שנפלנו על סוף שבוע בו מציינים את חתימת ההסכם בין האירופאים לתושבים המאורים, ויש אירוע באזור. התלבטנו מה לעשות, כי לא התחשק לנו לשלם מעל ל-200$ על לינה... כ-10 ק"מ לפני אקרואה "נפלנו" על מוטל ישן למדי -; ממש על קו המים. המפרץ נקרא DUVAUCHELLE, וזה גם שם המוטל. בחדר יש סלון ומטבח וחדר שינה. מיועד לעד 4 אנשים. מהמרפסת יש נוף מקסים, ועולה רק 85$ לזוג. נסענו להתרשם מאקרואה. מקום שלוו וחמוד, ובאמת יש אווירה קצת שונה - אירופאית. למחרת הזמנו שייט לצפייה בדולפינים רק בשעה 17:00, אז החלטנו לנסוע לאקרואה דרך הרכס. רק אז הבנו למה כ"כ הרבה אנשים מתלהבים מבנקס: נוף בתולי ומקסים, עם דרכים היורדות למפרץ זה או אחר. מעט מאד מכוניות נסעו -; והרגשנו ממש לבד. טיילנו שוב באקרואה עד שעת היציאה לשייט שהיה מאד יפה: ראינו הרבה דולפינים כחולים קטנים וכלבי ים.
למחרת חלפנו על פני כרייסטצ'רץ, אליה נחזור בעוד יומיים, ופנינו לקאיקורה. להפתעתנו הדרך הייתה יפה -; פתאום שוב הרים גבוהים, ודרך המשתפלת לים. השייט שלנו לצפייה בליויתנים היה מוזמן ליום למחרת, אך הרוח לא בישרה טובות. מלכתחילה הזמנו לינה ליומיים, לכן הדחייה לא הייתה קריטית. טיילנו למושבת כלבי הים וראינו אותם ממש לידנו. אנחנו הלכנו בשביל מוגבה מעט -; אולי במרחק של מטר מהם. הייתה חוויה. עדי לא רצה ללכת משם.
למחרת בבוקר הגענו להפלגה. נאמר לנו שהים גבוה אז ייתכן ולא נרגיש טוב. ליתר בטחון קנינו ב-2$ את הכדורים ההומאופתיים שהם נותנים ללא מרשם. החלטנו לא לבדוק אם אנחנו רגישים למחלת הים... האם הכדור עזר? אין לי מושג.... אבל עברנו את ההפלגה בשלום. מה שהיה הכי מדהים הייתה להקת הדולפינים ענקית: עשרות רבות של דולפינים שממש ליוו את הסירה שלנו, קופצים לפנינו -; ולידנו -; פשוט מראה מדהים. אח"כ ראינו גם שני לוויתנים ענקיים למשך כדקה -; עד שצללו שוב למצולות.
בגלל הדחייה של השייט, החלטנו לוותר על הנמר ספרינג, ונסענו היישר לכרייסטצ'רץ, לקמפ של טופ 10. הלינה האחרונה באי הדרומי. העצב מתחיל להתגבר... איך כל זה כבר הסתיים? אמנם הגעגועים לילדים שנשארו בבית בהחלט מעצים, אך קשה עד מאד הפרידה מהמדינה המדהימה הזו.
הסתובבנו במרכז העיר בכיכר הקתדרלה עלינו על גג הכנסייה ונסענו ברכבת החשמלית. עלינו בגונדולה של כרייסטצ'רץ והשקפנו על ליטלטון, אך הערפל החל להתעבות, וכאשר ירדנו -; כבר אי אפשר היה לראות ממטר. ביום האחרון עוד ביקרנו במרכז האנטרקטי. קצת מאכזב, לדעתי. לא מקום שאפשר לבלות בו כמה שעות. האטרקציה של רכב שטח נחמדה: המזחלת העולה על "גבעות" ועוברת מכשולי מים.
משם -; לשדה התעופה הנמצא ממש ליד המוזיאון. זה הזמן להיפרד מהטויוטה שלנו אשר שירתה אותנו נאמנה: אפילו מים בווישרים לא היינו צריכים למלא. צריכת דלק של 15 ק"מ לליטר -; לא רע בכלל, תא מטען שהיה בו מקום לשתי המזוודות ועוד ציוד. עפ"י סיכום מוקדם אנחנו משאירים את הרכב בשדה התעופה וטסים לאוקלנד. נשאר עוד יום לקניות, שלושה ימים בסיאול -; והביתה. חוויה אדירה -; בלי כל ספק. האם נחזור שוב? במשך כל הטיול "פינטזנו" איזה בית נקנה/נשכיר כשנחזור בפנסיה... האם זה יהיה בוואנקה או אולי בנלסון? בחצי האי אוטאגו גם התאהבנו, וגם בחצי האי בנקס. האם זה יקרה? רוצה להאמין שכן -; יש עוד כ"כ הרבה שלא הספקנו.... אבל ב-60 יום הספקנו לראות המון מהמדינה המדהימה הזו, ויש עוד גלובוס ענק...
בלילה הגענו למוטל מזעזע, הקרוב לשדה התעופה. אחרי הנופים המדהימים שראינו -; אוקלנד כבר איבדה את חינה.... למחרת עשינו קניות אחרונות בקווין סטריט, מבט אחרון בנמל, לילה אחרון בניו-זילנד.....
יש עוד שלושה ימים בסיאול -; והביתה. סוף סוף נפגוש את הילדים.
כמה הערות כלליות:
 המחירים :
נקובים בדולר ניו-זילנדי.
האינטרנט: יקר - ובעיקר חלש. אם רוצים רק לשלוח מיילים, אני מניחה שזה בסדר, אבל ברוב המקומות הוא איטי, עם הגבלה לרוחב פס . אפילו מכתבים עם כמה תמונות שניסינו לשלוח לכתה של עדי -; היינו צריכים להוריד בהרבה את איכות התמונה כדי שניתן יהיה לשלוח. אם בנינו על לדבר עם הילדים שנשארו פה בסקייפ - זה כמעט לא יצא לפועל. איכות הדיבור הייתה פשוט נוראית.
קליטה סלולרית: באנו עם נייד פרוץ וקנינו סים. סה"כ פשוט -; וזול. אבל... באזורים רבים אין קליטה סלולרית. היו לפעמים מספר ימים בהם היינו "מנותקים מהעולם" (לא פשוט כשמשאירים ילדה שרק התגייסה ונער בי"א...). בדיעבד היינו צריכים לקנות גם כרטיס חיוג.
המבטא.... לא תמיד הבנו מה הם אומרים.... באיזה מוטל, שאל אותי בעל הבית איזה "MOKE" אני רוצה. לקח לי זמן להבין שהתכוון ל-MILK.... במקומות שהייתי צריכה לאיית את שמי -; הם תמיד כתבו HAGAT, כי ה-; I שלי נשמע להם כמו A (וניסיתי -; בחיי שניסיתי, להגות כראוי...).
הברזים. הייתי מוכנה לעניין, אבל לא קלטתי עד כמה זה מטרד. מילא עוד יכולה להבין את ההיגיון בשיטת שטיפת הכלים (?), אבל מה עושים אם רק רוצים לשטוף סכין- או כוס? צריך למלא כיור בשביל זה -; או לבחור אם לשטוף במים חמים או קרים? והכי גרוע במקלחת. איך לעזאזל שוטפים ידיים ופנים??? בכלל שיגע אותנו שהברזים בגובה של 5 ס"מ מעל הכיור.
הכבישים: שילוט מדהים (כולל באיזו מהירות לקחת כל סבוב), שיפוע היורד ממרכז הכביש לשוליים, ורעש בנסיעה המזכיר את הנסיעה בכבישים המחוספסים שלנו בצפון אחרי מלחמת לבנון השנייה....
רשתות לחלונות. בניו-זילנד עדין לא גילו את הפטנט. החלפנו 30 מקומות לינה, ורק באחד מהם היה (במפתיע).
קצת תימחורים:
זוג + ילד בן 10. בעקרון לילד מתחת גיל 15 יש הנחה די משמעותית -; גם בלינות -; וגם באטרקציות. המחירים הם בדולר ניו-זילנדי.
לינה: הכוונה הייתה ללון במקומות עם שירותים ומקלחת צמודים, ולהשתדל עם מטבח צמוד. היינו במספר אכסניות אך די מהר החלטנו שזה לא מתאים לנו, מה גם שבאכסניות משלמים על ילד כמו על מבוגר -; כך שאין בעצם שום יתרון כלכלי לשלם 90$ ללילה כאשר בקמפינג -; או כל מוטל, יכולים במחיר הזה לקבל מטבח פרטי וחדר מרווח הרבה יותר.
התקציב היה 100$ ללילה. באי הצפוני ובאזורים היותר מיושבים -; שילמנו פחות. באזורים התיירותיים והיותר מבודדים -; שילמנו יותר.
מרבית הלינות היו בהולידי פארקס של רשת הקיווי וטופ 10. http://www.kiwiholidayparks.com/index.php,http://www.top10.co.nz/find-a-park.html
רובם היו מאובזרים היטב, כולל מצעים, מגבות ומטבח מלא (המקומות בהם היה ברז אחד, וקיבלנו סקוטצ' בתוספת למברשת שטיפת הכלים -; קיבלו ניקוד גבוה ביותר...). בסה"כ ניתן ללון גם במוטלים -; פחות או יותר באותה הרמה. אנחנו העדפנו קמפים בגלל מגרשי המשחקים לילד ה"אומלל" שיצא לבד עם ההורים שלו...
אטרקציות: מאד יקרות. תקצבנו 3000$, כאשר בסביבות 600 לילד ו-1200 למבוגר. כלל את כל המוזיאונים, רכבלים, הפלגות, ווטר טקסי, טיולי סוסים ואופניים וכו'.
בפועל הוצאנו כ-400$ יותר -; ולא עשינו אטרקצית ממש יקרות כגון צניחה חופשית, באנג'י או טיסת נוף (כן כולל הטיסה במסוק והליכה על הקרחון אדם אחד).
אוכל: תקצבנו 70$ ליום -; בפועל הוצאנו פחות. העדפנו לבשל לבד, ולא להמר על מה שנקבל... בוקר וערב לרוב אכלנו במקום הלינה, צהרים משתנה. לפעמים מזללות, לעיתים פיש אנד צ'יפס (ממש זול -; בין 4-10$ לכולנו), לפעמים סנדוויצ'ים שהכנו. מסעדה בערב כל כמה ימים (בכלל לא זול!). קניות בסופר כל 4-5 ימים, עם השלמות של מוצרי חלב, בשר ולחם.
דלק: תקצבתי 2500$ - בפועל יצא 2500 ₪... ( עשינו 7500 ק"מ ). הרכב היה מאד חסכוני בדלק ונסע מעולה.
רכב: שכרנו דרך APEX כי חששנו מרכב ישן. קיבלנו טויוטה קורולה 2006. עלה קרוב ל-10,000 ₪ ל-58 יום, כולל GPS, ביטוח מלא ומעבורת לנו ולרכב. מי שמוכן להתפשר (ולאו דווקא לרדת ברמה!) יכול לשלם הרבה פחות. אנחנו העדפנו שקט נפשי...