טסתי בפסח ב׳ לברלין ל5 ימים. מיום חמישי עד יום שני בטיסות ישראייר. לפני שנתחיל מברלין נתחיל עם הטיסות.
טיסה ביום ה׳ הייתה ב-05:50 בבוקר. הטיסה אורכת כ4 שעות ועצה שלי תגיעו אליה עייפים שתיכלו לישון במהלך רוב הטיסה. כולם במילא עייפים ונרדמים תוך שנייה ואם לא בא לכם למצוא את עצמכם ערים לבד ומרגישים בדד, תהיו עייפים. בנוגע לאוכל לא היה אלא בתשלום. לתשומת לבכם.
הגענו ביום חמישי בשעה 10:00 לברלין שונפלד, החבילה כללה העברות ואנחנו היינו המלון האחרון שהורד ולכן כמעט שעתיים רק הסתובבנו באוטובוס. היה נחמד דווקא- הכרנו את האטרקציות לראשונה מבחוץ. הגענו למלון בשעה 12:00 והצק אין מתוכנן לשעה 15:00. הציעו לנו צק אין מוקדם בתוספת תשלום ובתמורה נקבל כוס קפה או מתנה מהמלון. היה מיותר בעינינו ולכן רק איחסנו את המזוודות ותחנה ראשונה הלכנו לאלכסנדרפלאץ שבמרחק 7 דקות הליכה מהמלון. נכנסנו לפריימרק (עמוסה, בגדים ברמת שוק אבל יש פה ושמה מציאות). לאחר מכן הלכנו לסאטורן לקנות סים לאינטרנט טעון מראש. בעיקרון עולה 10 יורו ל750 מגה בייט גלישה (וזה חשוב הגלישה!!!! אתם פשוט לא מבינים כמה גוגל מפות הציל אותנו בחול בנושא הניווט והתחבורה הציבורית), 10 דקות שיחה והודעות. אני בעיקרון הייתי צריך רק אינטרנט אז לא עניין השאר וכשבאתי ל״אקטב״ את הסים קיבלתי בונוס במתנה עוד 500 מגה בייט (שבתכלס רק זה נגמר לי וה750 עוד נשאר סגור באריזה) ובנוסף האקטיביזציה הייתה בחינם ושניהם ביחד עלו בהנחה סהכ 5 יורו לשניהם. לאקי דיי.
לאחר מכן חצינו את הכביש לאלקסה הקניון שמה אכלנו במקדונלדס ( לא באנו עם המלצות לאוכל מראש ולכן הכי נגיש, שמה ארוחה עלתה 7 יורו). לאחר מכן ירדו לU וקנינו במכונת הכרטיסים את הברלין וולקם קארד אשר עלותו לA+B+C הינה 40.5 יורו. שימו לב לנקב רק פעם אחת!!!!! אני ניקבתי בטעות פעמיים ומסתבר שהכרטיס היה לא תקף אך הפקח ברכבת אמר לי אל תדאג זה בסדר וגם רוב הכרטיסנים לא שמו לב לרוב (מה שכן, יש המון פקחים סמויים ברכבת אז אל תנסו להתגנב, חבל, כל פעם שכרטיסן עבר ברכבת הוא מצא מתגנב והביא לו קנס של 40 יורו).
לאחר מכן הגיעה שעת הצק אין במלון )ibis mitte) הצוות היה אדיב, הביא לנו חדר עם נוף יפה לכיוון מגדל הטלוויזיה. לאחר מכן יצאנו לקנות דברים בסופרמרקט שלהם לחוות אווירה. מי שלא מכיר שיתכונן לחטוף שוק מחירים. יש דברים שדומים במחיר לארץ אבל רוב הדברים זולים, במיוחד חטיפים וממתקים שמחירים יותר זול אפילו מהדיוטי פרי ולכן כדאי לשמור את הקניות של המתוקים לברלין. לאחר מכן נכנסנו לdm שזה אחד מרשת ה״סופרפארמים״ שלהם. מי שמתכונן למצוא שמה הכל זול שיתאכזב, הרוב שמה זה מותג פרטי ובכללי רוב מחירי מוצרי הטיפוח והבישום העולמי בברלין זהה לארץ אם לא אף יקר יותר במוצרים ספציפיים (פה יש נקודת זכות לדיוטי פרי).
לאלר מכן הלכנו לסופר הטבעוני שלהם ( מקום די גדול עם מגוון מוצרים רחב במחירים משתנים, עושר ענקי לעומת מוצרים טבעונים בארצנו).
לאחר מכן התכנון היה ללכת לחדר במלון לנוח ולצאת בערב לאחד מהמועדונים או הברים. בפועל-נרדמנו. גם כי חיכינו כבר שיירד הערב והערב בברלין יורד רק לקראת 21:30 בשעון שלהם.
יום ב׳- קמנו עם יותר מדי המלצות לאתרים ולא ידענו איפה להתחיל. החלטנו להתחיל באתרי סיור חובה (רייכסטאג, שער ברנדנבורג, אנדרטת השואה...).
הלכנו לכיכר אלכסנדר לקנות סטארבקס ומשהו קטן לאכול עקב כך שלקחנו לינה בלבד . המלצה שלי: תתרחקו מסטארבקס בקטע של הקפב והמאפים. פשוט תפל. רק האייס קפה שמשום מה מכנים אותו שמה פרפוצ׳ינו נחמד.
הגענו לשער ברנדנבורג בצורה מהירה דרך הרכבת התחתית, אתר עם המון תיירים ומלכודות תיירים (מסעדות במחירים מופקעים, אנשים שמבקשים תרומות למיניהם וכו׳...). מדי פעם מחלקים דוגמיות של מוצרים חדשים להתנסות. כשהיינו חילקו מעדן וניל ושוקולד טבעוני בחינם. השער עצמו יפה אך אין יותר מדי מה להסתובב שמה, לעשות כמה תמונות, ולהמשיך הלאה.
במרחק 2-3 דקות הליכה משמה ניצב לו הרייכסטאג המעוצב, אם לא הזמנתן מקום מראש (מה שסביר מאוד להניח שיקרה) תופנו לעמדה ממול לכביש. יש תור של בערך שעה-שעה וחצי אבל קובעים לך על המקום תור לביקור בכיפת הרייכסטאג. עקב חוסר זמן בימים אחרים לקחנו ביקור באותו יום בשעה 22:00. כמובן שכאשר יש תור ארוך יש גם שירותים אז משתמשים בשירותים של המסעדה ליד. שמה גם פגשנו בפעם הראשונה את המנהג שכל ביקור בשירותים (קניון, מסעדה, מועדון...) עולה לרוב בין חצי יורו ליורו.
לאחר שקבענו ביקור ברייכסטאג הלכנו לראות את אנדרטת השואה, מקום יפה וחשוב אם כי לא ״חובה״ לדעתי. לא הייתה לי את ההרגשה של זיכרון השואה באתר לעומת אתרים אחרים בגרמניה.
לאחר מכן כבר הייתה השעה 14:00- ארוחת צהריים. שמענו המלצות על vapiano אז הלכנו. מדובר ברשת מסעדות איטלקית- בכניסה מקבלים כרטיס שכל עמדה שאתה עובר בה אתה מניח את הכרטיס על אזור שחור ובסוף משלם על הכל על פי מה שאכלת. המקום מחולק לעמדות פסטה בהכנה על המקום, פיצות בתנור, אנטי פסטי, מרקים, ריזוטו ועוד… סהכ סביר, לא להיט. מחירים סבירים גם כן.
לאחר מכן החלטנו ללכת למלון לנוח עד הערב. בדרך עצרנו בכיכר אלכסנדר לקנות קצת מתנות למשפחה והגענו למלון. מקלחת קצת מנוחה ובלי לשים לב הגענו לשעה 21:00. בערב התחבורה הציבורית הופכת קצת להיות מעיקה אבל מתרגלים אליה מהר. הגענו לרייכסטאג, עלינו לכיפה השקופה, הצטלמהו בחוץ עם דגל גרמניה ברקע וירדנו. בירידה יש תור ענקיי של המתנה של 10 דקות בערך עד שאתה יורד. סהכ חוויה נחמדה בשביל להגיד ״הייתי״ ולסמן V.
משמה לקחנו קו 200 ל״מאנקי בר״ שנמצא בביקיני הוטל, על שדרות קודאם, זאת לאחר ששמענו המלצות חמות על המקום. איך לתאר את המקום בעדינות? פשוט לא שווה את זה. מתחילים בהמתנה של 40 דקות שהמון מתייאשים באמצע וחותכים, גם כשאתה מגיע למעלה חוץ מהנוף, האווירה לא כיפית ומשוחררת. הבר רובו ככולו מורכב מאנשים שהם לא בדיוק בשנות ה20 או ה30 שלהם ובכללי כוס משקה אחת וחתכנו למלון לאחר שהייה של שעה, התבאסהו עוד פעם שהיום נגמר לנו מוקדם בשעה 3 אבל בסדר, לא נורא. בדרך עצרנו בברגר קינג לקנות ארוחה ונתקלנו במוכר שלא מבין מילה באנגלית. רוב האנשים בברלין מבינים אנגלית ברמה טובה אבל בהחלט ייתכן שתפלו על אוכלוסייה חלשה ותצטרכו איכשהו להסביר להם בסימנים.
יום שלישי- כאמור, יום שבת. מכיוון שבין שאר תחומי העניין שבאתי בעקבותם לברלין היה קניות, החלטתי את היום הזה להקדיש לו. את רובו לפחות. קראתי מבעוד מועד על מקום שנקרא Berlin designer outlet והחלטתי לנסוע לשמה. ההוראות בגוגל מפות היו פשוטות, בעיקרון. מתחנה מרכזית ברלין לקחת קו Re4 לכיוון rathnow ומשמה קו 662 לכייון elstal. בפועל, מי שלא ראה את התחנה המרכזית בברלין יקבל שוק. בסביבות 6 קומות שבכל קומה יוצא אמצעי תחבורה אחר (אוטובוס, תחתיות, עליוניות וכו׳...). הסתובבתי בערך 10(!!!) דקות עד ששמתי לב שבקומת הכניסה לתחנה יש שלט אלקטרוני המורה איזה רכבות מגיעות בקרוב ומאיזה רציף לקחת. את שלי הייתי צריך לקחת מרציף 8 והיא הגיעה לאחר 10 דקות המתנה. Elstal נמצאת 5 תחנות מהתחנה המרכזית ואורך הנסיעה הוא כ22 דקות. כאשר יורדים מהרכבת יש לוגו ענק של האאוטלט שמכוון אתכם לכיוון האוטובוס והוא מגיע לאחר 2-3 דקות בערך. האאוטלט נמצא 2 תחנות משמה ושימו לב לעצור בזמן (למרות שסביר שיידחסו איתכם באוטובוס עוד לפחות מאה אנשים שילחצו לפניכם על כפתור העצור).
מדובר באאוטלט ענקקקק עם מיטב המותגים (קרל לנגרפלד, לקוסט, בוס, טומי הילפיגר, קלווין קליין, דיזל, אדידס, נייקי, פומה, חנות שוקולדים לינדט ועוד...). רוב המוצרים עולים חצי מהמחיר בארץ (כך לדוגמה, פולו לקוסט עולה כ200 שקלים, חולצת טישרט של טומי כ80 שקלים...)
שימו לב שעל כל קנייה מעל 25 אירו זכותכם לבקש מהמוכר tax free וכאשר תגיעו לשדה התעופה תיגשו לדלפק ותקבלו החזר מס במזומן או לאשראי.
לאחר שסיימתי את הקניות חזרתי למלון שם נפגשתי עם השותף לטיול והחלטנו ללכת לאכול סושי במקןם שנקרא “the sushi club”. מדובר במקום חמוד עם סושי סביר אך אל תצפו למחירים זולים. מחיר ממוצע לאדם הינו כ100-120 שקלים לארוחה ממוצעת ולא ״מפוצצת״. לאחר מכן בזכות הקרבה לצ׳ק פוינט צ׳ארלי הסתובבנו באיזור (מקום מאוד תיירותי עם ים מלכודות תיירים והאמת? אין מה לעשות שמה), חשבנו שחומת ברלין עם הגרפיטי נמצאת שמה ומסתבר שזה מה שנקרא ״איסט סייד גלרי״ ולכן נסענו ישירות לשמה, מדובר על 1.3 קילומטר של שרידי חומה שמאויירת באיורי גרפיטי שונים. לא להחמיץ!!!
לאחר מכן, סיירנו עוד טיפה בברלין ונכנסו לסופרמרקט אחר עם מבחר פחות עשיר מהסופר הקודם שהיינו בו (היינו בפעם הראשונה בrewe ובפעם השנייה בnetto(. לאחר מכן חזרנו למלון לקראת השעה 17:00 קצת לנוח וללכת לאכול א. ערב. התכנון בערב היה לצאת ל״ברגהיין״ ( לנסות להיכנס יותר נכון) ואם לא אז ל״טרזור״.
לצערי, המועדונים בברלין לא נפתחים כמו בארץ אלא בשעות קצת יותר מאוחרות ולכן כשהגענו ב23:30 ביום שבת המקום עוד היה שומם ולאחר חצי שעה של שוטטות כשהיינו בטוחים (בטעות) שהמועדון לא ייפתח חתכנו לטרזור, לצערי.
לא שהטרזור הוא מועדון רע, הוא טוב, אפילו מאוד, רק שהמוזיקה שמה היא ספציפית מאוד (טכנו) ולמי שלא מאוד מאוד מאוד מחובר למוזיקה הזאת היא תעשה כאב ראש אחרי שעתיים. לנו הספיק 3 שעות של ״בומים״ וחתכנו למלון בשעה 3 בערך. לצערי או לשמחתי, לא יודע ממש, אבל ממליץ לכל מי שמתכנן על ברגהיין להתעדכן בליינים באתר שלהם או לא להתייאש אחרי חצי שעה, מקסימום לאחר מכן תחתכו למועדון אחר. ותבואו מוקדם אבל לא מדי (שלא תצטרכו לעמוד בתורים ארוכים.) כשיצאנו מהטרזור בשעה 3 עוד השתרך מחוץ למועדון תור ענק של ממתינים וחבל, קר בלילות, מאוד קר.
יום 4- יום ראשון כאמור הוא יום חופש במדינות נוצריות ועל אחת כמה וכמה שנפלנו על תאריך ה1.5 שכאמור מי שלא זוכר, הוא יום הפועלים. הכל, כולל הכללל סגור. למעט: שווקים שונים, חנויות מזון מהיר, דוכני רוכלות, אתרים היסטוריים בודדים..
לקחנו את זה לצד החיובי וקמנו קצת מאוחר, והלכנו להסתובב בלי לחץ של זמן בין שווקים שונים, לשבת קצת בפארקים, להרגיש קצת כמו ״ברלינאי״. טעמנו גם את ה״קאריוורסט״- הנקניקייה הגרמנית המפורסמת. אמנם טעמנו את הגרסה הטבעונית כי המקורית היא מבשר חזיר וזה קצת בעייתי למי שנמנעים מחזיר אבל הגרמנים נשבעו שהטעם הוא כמעט זהה. סביר.
לאחר כמה שטות שוטטות טובה הלכנו לחפש ארוחת ערב טובה, אכלנו ב״vapiano” שוב וסהכ לא מדהים, אבל סביר בשביל המחיר. (פיצה בגודל גלגל של מכונית ובקבוק קולה ב43 שקלים, מה כבר אפשר לקוות שתקבל..)
לאחר מכן גילינו שהברגהיין האגדי לא עובד באותו יום וכמוהו מועדונים רבים אחרים אז החלטנו ללכת למועדון המטריקס. במלון היה שובר של 50% הנחה אז שילמנו בכניסה 3.5 יורו במקום 7. סביר, בשביל המחיר לא היו לי ציפיות זוהרות מהמועדון.
המועדון רובו ככולו מורכב מתיירים כמוכם-כמוני, לפיכך שירים בינלאומיים. חלקם חדשים יותר וחלקם הרבה פחות. בתחילת הערב המועדון יחסית ריק ולאט לאט מתמלא אם כי עדיין לא ברמת הדחיסות של המועדונים בארץ, וחדעתי המועדונים בארץ עדיין ברמה יחסית טובה לאירופה למעט בודדים. סיימנו שמה בשעה 5 והלכנו לחפש משהו לאכול. טעמנו את ה״דונר קבב״ שזו מילה יפה לשווארמה, יש מילים שהם מבינים כמו לאפה ופיתה ״וואן לאפה קבב, מצחיק..). אל תתאכזבו אם הטעם לא מזכיר בכלל את הארץ. בחול זה מיוצר מכבש ולא כמו שהתרגלנו בארץ להודו.
מום חמישי- היום האחרון, יום שני. הטיסה תוכננה לשעה 23:00 וההסעה תוכננה להגיע לאסוף אותנו בשעה 18:05. לכן, קמנו מוקדם, ארגנו את המזוודות והצ׳ק אאוט היה מתוכנן לעד שעה 12:00. התפצלנו- השותף הלך לאכול במסעדה טבעונית ולקנות מוצרי מזון ואני הלכתי להשלים מתנות למשפחה. חזרתי עם כל המתנות למלון, ארגנתי אותם במזוודה, עשיתי צ׳ק אאוט וביקשתי לאחסן את המזוודות בחדר. נפגשתי עם השותף ללכת להסתובב עד הערב קצת, החלטנו ללכת לאכול עוגת גבינה ב״פרינסס צ׳יזקייק״ ששמענו עליה הרבה, טעים. הייתה עוד קונדיטוריה שתכננו ללכת אליה ״דו קונהיר״ משהו כזה אך היא כבר נסגרה עד שנזכרנו בה.
החלטנו ללכת לרציף 17- רציף ישן שכיום משמש אנדרטה. מרציף זה נשלחו יהודי ברלין למחנות ההשמדה. מזעזע, שקט ופתאום יש צליל רכבת שעוברת ברציפים החדשים ממול. עבר מול הווה. על כל רציף יש ברזל שחרוט עליו תאריך, מספר היהודים שנשלחו להשמדה ולאיפה היו מיועדים. שמה גם גילינו שטיסת ״ישראייר״ התעכבה ב4 שעות ולכן רק יבואו לאסוף אותנו בשעה 23:05. מכיוון שצק אאוט מאוחר עולה 60 יורו לזוג שזה המון, החלטנו פשוט לנצל כמה שיותר בחוץ ובערב לנוח קצת בלובי המלון. הלכנו לאכול בKfc)למה אין לנו את זה הארץ?!?), עוד קצת שוטטות אחרונה ולמלון. השעות פשוט לא עוברות. בסופו של דבר ההסעה הגיעה והגענו לשדה עוד לפני שהתחיל הצק אין, לכן הלכנו לשלשל את מעטפות החזר המס לתיבה המיועדת ופשוט נפרשנו על הרצפה לנוח. גם כשהתחיל הצק אין הגרמנים עשו טרור, הפשיטו אותנו מנעליים, היו כאלו שאמרו להם להוריד חולצות, עשו לנו פעמיים בדיקות יסודיות כאילו מינימום יש מחבל בסביבה. זעזע אותי.
בסופו של דבר הטיסה המריאה בשעה 5 שעון גרמניה והגענו לישראל בשעה 10:15 שעון ישראל. בערך 4 שעות טיסה.
בינינו- אין, אבל אין כמו הבית!
