פסגת הקניגו
שנה אחרי הטיול לקניגו חזרתי אל העיירה סרט ואל הצימר של נועם ידידי. אותו חבר שאיתו סובבתי את הקניגו בארבעה ימים בשנה שעברה.
הפעם באתי לטפס איתו על פסגת הקניגו משימה אותה הבטחתי להשלים בשנה שעברה.
יצאנו שוב ברכב אל העיירה “ורנה לה בה “ ממנה לקחנו ג'יפ אל הבקתה הראשונה שם הזמנו מקום לאותו הלילה. מכיוון שהגענו מוקדם החלטנו לטפס עוד באותו היום על פסגת ההר.
הפעם הצטיידנו בערכת קפה ובתחילת הטרק ישבנו מול ההר ונועם הכין קפה משובח.
מזג האוויר נראה טוב למרות ההזהרות החמורות על גשם צפוי. הצטיידנו במעיל גשם ומטרייה זכר לניסיון העבר מהטיול במזרח של שנינו.
את 700 המטר עד הפסגה מבקתת קורטלט עלינו בשעתיים. עת הגענו אליה גשם קל התחיל לרדת מצאנו נקודה ללא רוח וישבנו בנחת להתענג על הנוף המדהים
.
ההר קדוש להם ועכשיו הם מגעים לחזרה כללית לפני החג האמיתי.
אחרי פיקניק קצר התחלנו לרדת. בדרך עצרנו לשינה קצרה בנקודה יפה. בטיולים האחרונים סיגלתי לעצמי הרגל חדש לתפוס שינה קצרה בדרך. שנ”צ קצר.
בדרך למטה התחיל לרדת גשם יותר חזק אבל לא ממש הפריע לנו. בדרך פגשנו זוג צעיר מברצלונה שרק התחיל את העליה. הם היו מצויידים במעילי גשם טובים ונראו שמחים ועליזים.
הגענו לביקתה וקיבלנו חדר רק לעצמינו. הצרפתים אוהבים לעשות קמפינג כך שלמרות החג הקרב לא היו הרבה אנשים בבקתה.
זכרתי מהשנה שעברה שארוחת הערב כוללת נקניקיה דשנה ואומנם כך היה.
למחרת יצאנו לבקתת מוריאל אך הפעם בנתיב אחר ואם לומר את האמת אולי הנתיב היפה ביותר על ההר.
השביל מטפס בתחילה כ600 מטר ולאחריו ירידה ארוכה עד הבקתה.
הבקתה הייתה מלאה ורועשת במיוחד. כל כך רועשת שבארוחת הערב יצאנו מחוץ לבקתה בין המנות.האנשים בבקתה גילו עליצות יוצאת דופן שתורגמה לרעש. סלחנו להם כמובן
הנוף מהבקתה וחניית הרכבים
למחרת יצאנו לכיוון העיירה “פי” (PY)הליכה בירידה די תלולה אל העיירה שם הזמנו מלון קטן. בבקתה נאמר לנו שיקח לנו שעתיים לרדת ל”פי” אך אנחנו משכנו את הדרך יום שלם. הולכים ומצטערים שהמסלול נגמר. ככול שיורדים הדרך הופכת צבעונית יותר. פרחים ופרפרים רבים לאורך הדרך. ממש הזכיר את השנה שעברה
בעיירה התאכסנו במלון היחידי שמצאנו. ארחו אותנו בפאר והדר. ארוחת הערב הזכירה מסעדת 3 כוכבים של מישלן לעומת הנקניקיות שקיבלנו בימים שעברו. פשוט נהדר.
המלצר שלנו התגלה כרועה העיזים של הכפר שבערב משלים הכנסה במלצרות במלון.
נועם הבטיח לחזור וללכת איתו לרעות את העיזים בהזדמנות הבאה שיגיע לכפר.
למחרת לקחנו את האוטובוס לכיוון “ורנה לה בה” העיירה בה השארנו את הרכב.
אגב- לעודד תיירים מחיר האוטובוס הוא יורו אחד ואפשר לסוע בכמה אוטובוסים שרוצים במחיר יורו אחד. רעיון נחמד
