בפסח האחרון יצאנו לטייל בבולגריה.
מי אנחנו? זוג הורים בתחילת שנות ה 40, ושלושה ילדים בני 10, 6.5 ושנה וחודש. ההורים טיילים בדם, מנסים לטייל מתי שרק אפשר גם בארץ וגם בחו"ל והילדים מחונכים לכך גם כן. רוב הטיולים שלנו הם בטבע, כולל מסלולי הליכה בכל מיני רמות, פחות שיטוט בערים.
נתונים טכניים:
זמן הטיול: סה״כ שבעה ימים מלאים, שישה לילות באמצע חודש אפריל (חג הפסח בארץ, חג הפסחא בעולם הנוצרי).
- כרטיסי הטיסה - סה״כ עלויות לכולנו: 4,875 ₪ (כרטיסי הטיסה הוזמנו דרך האינטרנט כחמישה חודשים לפני הטיסה)
- השכרת הרכב - מסוג רנו קליאו סטיישן משנת 2017 (בהגדרה מראש הובטחה שנת הייצור של הרכב) עם 485 קילומטרים כאשר קיבלנו את הרכב (בהגדרה מראש הובטח רכב עם פחות מחמש מאות קילומטרים), עם ג׳י.פי.אס מובנה ברכב (שוב, מובטח מראש): סה״כ העלות הייתה 128 יורו לשבעה ימים מלאים + 35 יורו לכל תקופת ההשכרה עבור ביטוח ביטול השתתפות עצמית מלא (שכולל גם שמשות, מראות, מרכב תחתון, צמיגים, גלגלים ועוד (כל אלו דברים שלא בהכרח כלולים בביטוח ביטול השתתפות עצמית, מניסיון).
- ביטוח בריאות ומטען בחו״ל לכולנו: סה״כ 264 ₪.
- לינה: לילה מספר 1: סה״כ 100 ₪. לילה מספק 2: סה״כ 70 ₪. לילה מספר 3: סה״כ 110 ₪. לילה מספר 4: סה״כ 140 ₪. לילה מספר 5: סה״כ 202 ₪. לילה מספר 6: סה״כ 128 ₪. לעיתים דובר על דירות או חדרי מלון/צימרים שהורכבו משני חדרי שינה, שני חדרי שירותים, שתי מקלחות, סלון, שלוש טלוויזיות, מטבח עם כלי מטבח, מקרר, תנור, כיריים, מכונת קפה, קומקום חשמלי, כיור לשטיפת כלים, מערכת לשמיעת מוזיקה, תמיד היה אינטרנט אלחוטי בחדרים, ותמיד היה נוף מרהיב וטבעי מחלונות החדרים
- הוצאות בבולגריה עצמה: סה״כ 2,833 ₪ כולל לינה, אוכל, רכבלים, אטרקציות, מוזיאונים, וכדומה.
סה״כ עלות הטיול: 8,615 ₪ לכולנו, כולל כל ההוצאות שקשורות בטיול
הטיול:
11.4 יום ג' -
עלינו עייפים מאוד (לאחר לייל הסדר) ונרגשים על טיסת Air Bulgaria אשר המריאה בשש בבוקר. מטוס לא משהו בלשון המעטה אבל היינו בשורה ראשונה בה היה מקום סביר מאוד לרגליים. הטיסה קצרה ועברה בנעימים, הילדודס נרדמו והשלימו קצת שעות שינה ובזכות זה גם ההורים J
נחתנו בסופיה למזג אויר מושלם של 19 מעלות ושמש נהדרת. נציג חברת ההשכרה חיכה לנו בשדה כפי שהובטח אולם נאמר לנו כי הוא לא יכול לקחת את כולנו בשל עומס אנשים וחוסר מקום בshuttle . החצי יצא עם הבן הגדול וכל המזוודות ואני נשארתי עם הקטנים בשדה.
קבלת הרכב הייתה איטית ומייגעת, לקח זמן רב , קיבלנו רכב שלא היו בו האביזרים שהובטחו (GPS ) , ולאחר התעקשות שלנו נאמר לנו שיביאו את הרכב המדובר אולם ייקח זמן נוסף ....
בשלב הזה שלחו אלי shuttle במיוחד להביא אותי ואת הקטנים.
החברה בה שכרנו את הרכב נחשבת לאחת החברות המובילות בבולגריה, מפורסמת כמעט בכל מקום. לאור ה"פאשלה" אשר עשו סיכמנו איתם על החזרת רכב מאוחרת ללא תוספת תשלום.
לאחר כשעתיים וחצי (ארוכות) העמסנו את המזוודות והילדודס וסוף סוף יצאנו לדרכנו - לכיוון veliko turnovo .
בדרך עברנו בגשר העתיק ב Lovech - עיירה קטנה, דיי מנומנמת. העצירה הזו נועדה "לשבור" את הנסיעה, אבל החברה מאחור ישנו ולא נראה לנו מספיק מעניין כדי להוציא אותם.
למי שמתעניין להלן אתר המסביר על הגשר:
http://bulgariatravel.org/en/object/114/pokritiya_most_lovech
Municipality of Lovech, 5500 Lovech, 22 Targovska Str.
משם המשכנו לנקודה הבאה מערת Devetashka - מערה ענקית ומרשימה מאוד, תחשבו על מערת הפעמון בבית גוברין ותכפילו בגודל. חיים בה קולוניות וזנים רבים של עטלפים והנוף בה מרשים ביותר. על הכביש מופיע שלט קטן בצבע חום המפנה למערה (כל שלטי האתרים בבולגריה כאלה), יורדים מהכביש לדרך אפר, מגיעים לחנייה, עושים עצירה קלה לארוחת צהריים (הבאנו מבעוד מועד מהבית), מסיימים, ניגשים לבוטקה בו משלמים תשלום לכניסה, עוברים גשר מבטון ולאחר הליכה קצרה מגיעים למערה. מאוד מרשים, הנוף יפה, במערה עצמה עובר נחל וכולם מאוד נהנים.
אתר המערה:
משם המשכנו לכפר Krushuna מיקום תחילת המסלול למפל Krushunski Vodopadi . שוב, תשלום בכניסה. תבקשו מפה למסלול. עוברים את בריכת השחייה (עדיין הייתה סגורה כשביקרנו), עולים במעלה הכביש 5 דקות, יש מרכז מידע (שלא עובד עדיין), פארק חבלים קטן (שלא עבד) ובית קפה.
מאזור בית הקפה יש פיצול ל 2 מסלולים קצרים:
הראשון כחול - עלייה למפלים ולמערות, עליה חדה ביער ואז הליכה נעימה בראש המפלים וירידה קצרה למפל. החזרה באותה הדרך.
השני: המסלול האדום מעגלי וקצר יותר.
הילדודס כבר מאוד עייפים בכל זאת עברו לילה כמעט ללא שינה ואנחנו בוחרים לעשות רק את המסלול האדום הקצר.
עוברים לאורך הנהר עד המפל גדול, הילדים הגדולים יורדים לקפץ קצת בין הסלעים. המים תכלת טורקיז, הכל ירוק מסביב, השמורה נקיה ויש תאורה סולרית לכל אורכה.
מדובר ב"מסלולון" רחוק מלהיות מאתגר אבל בהחלט נוף יפה.
אתר השמורה: http://krushuna.com
משם נוסעים לכיוון Veliko turnovo. השעה כבר כמעט חמש, בתכנון המקורי היינו אמורים עוד לטייל בעיר העתיקה, אבל העייפות והרעב מתחילים להציק לכולנו מהקטן ועד ההורים
הסיבוב בעיר העתיקה של וליקו טורנובו יחכה למחר.
מחליטים להמשיך לעיירה ARBANASI לחפש מקום לינה. באופן כללי אנו מעדיפים לישון במקומות קטנים ולא בערים וארבנאסי בהחלט עונה על ציפיותינו. עושים סיבוב קצר בעיירה, מחפשים מלון שהומלץ באחד הבלוגים כאן באתר .
*** בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל מי שמשטף מחוויותיו באתר הזה. יש המון מידע מעולה. אנו ממש עקבנו אחר טיול של משפחה שטיילה בקייץ האחרון , מקריאה של סיפורם התרשמנו שאופי הטיול שלהם זהה לשלנו (לצערי לא זוכרת את שם הכותבת) וקיבלנו מהם המון טיפים מעולים.***
ההמלצה הייתה לחדרים פשוטים אשר נמצאים על יד Hotel Pri Chakara – לפי התיאור אנחנו מגיעים למקום אבל למקום עצמו קוראים גם כן Hotel Pri Chakara התיאור זהה אחד לאחד, ולכן נכנסים לברר. יש בחור במסעדה בשם מרקו אשר דובר קצת אנגלית, הוא מוביל אותנו לחצר אחורית - החצר נעימה, שקטה, נדנדות ובריכת שחיה קטנה (סגורה עדיין), מטבח חיצוני בו אכלו בני הבית ארוחת ערב, חדר גדול, מאוד פשוט אבל מתאים לכולנו. המחיר מצוין – 50 לב ללילה ומחליטים להישאר.
לאחר התארגנות קלה יצאנו למסעדת izavora אשר הומלצה כאן באתר לארוחת ערב. המסעדה ממוקמת מול מלון באותו השם. יש חצר ענקית בה חיות ליטוף וגשרונים. בשל הקור לא יושבים בחוץ, נכנסים למסעדה, התפריט באנגלית וזה דיי מקל אבל השרות איטי מאוד מאוד מאוד. הגדול ממש מנקר על השולחן, הסנדוויץ מקטר והתינוקי בכלל לא מרוצה מהעובדה שהוא "כלוא" בעגלה, לא היה נעים לתת לו לזחול לעבר כל השולחנות ...
הערה – אם אתם נוסעים עם תינוקות, במסעדות אין כסאות אוכל לתינוק!!!! פעם אחת בלבד בכל השהות שלנו נתקלנו במסעדה אחת בלבד שהיה בה כיסא אוכל לתינוק.
חששתי שיהיה סיוט גדול אבל לפתע בטלוויזיה במסעדה ראינו כי יש שידור של ליגת האלופות, הגדולים מתעוררים לחיים ומפסיקים לקטר, התינוקי נרגע עם בקבוק בעגלה, ואנחנו ההורים יכולים להתפנות להנות מהאוכל הבולגרי המשובח.
חייבת לציין שדווקא הבשר במסעדה קצת אכזב, אבל כל המנות מסביב היו מעולות – הסלטים, עלי גפן, תבשיל גבינה חם עם ירקות, והקינוח כולם היו מעולים. אם אתם מגיעים לשם תזמינו את הקינוח בשם kazandibi מאיין פנקייק ממולא בגבינה – טעים טעים טעים.
כמו כן בחלק הזה וגם באזור הרי רודופי יש תבשילי גבינה עם ירקות אשר מוגשים בקדרת חרס חמה - טעם חלומי. לא מצאנו אותם אח"כ באזור פירין ורילה.
עייפים ושבעים חזרנו לחדר לשנת לילה ערבה.
12.4 יום ד':
מתעוררים לבוקר קר אך שטוף שמש ויוצאים לכיוון העיר העתיקה בVeliko Turnovo . חונים על יד המצודה אשר נמצאת על גבעה. מסיירים במצודה ולאחר מכן הולכים לכיוון השוק המסורתי של העיר. בדרך מתענגים על גלידה מצוינת, מיץ תפוזים, בניצה (הבורקס הבולגרי) ופיצה מקומית – כייף וטעים. מחליפים כסף וממשיכים ליעד הבא, כאמור ערים זה פחות הקטע שלנו.
היעדים הראשונים להיום הם מנזר DRYANOVO ע"ש המלאך מיכאל שניבנה במאה ה-12 ושוכן על שפת נחל נחמד ומסביבו מצוקים גבוהים. ומערת BACHO KIRO - מערת נטיפים.
מגיעים לאתר, מתארגנים להליכה, משלמים לחנייה (3 לב לשעה) ויוצאים לכיוון המערה.
בכל בולגריה החניות המוסדרות הן בתשלום, יש שלט של parking meter אבל ה meter הוא בעצם בן אדם בדרך כלל בווסט צהוב אשר גובה את הכסף – עידוד תעסוקה J
מערת באצ'ו קירו Bacho Kiro, השוכנת ליד הכניסה למסלול היא מערה נחמדה (לא יותר) ובה נטיפים וזקיפים, וגם כוכים וחורים יפים שהנהר יצר באבן. המסלול הקצר במערה אורך, ללא סיור מודרך בין רבע שעה לחצי שעה, ואילו למסלול הארוך ניתן להיכנס רק עם הדרכה והוא אורך 70 דקות – כשאנו היינו לא היו סיורים מודרכים כנראה יש רק בקיץ.
הכניסה ללא הדרכה עולה 3 לב לאדם. המערה, אם התעניינתם, נקראת כך על שם מהפכן שלחם במרד אפריל בשנת 1876, והיא המערה המוסדרת לביקור הראשונה בבולגריה.
הליכה קצרה לאורך נחל יפה וטיפוס קל מביא למערה, מסביב צוקים מרשימים, משלמים ונכנסים למערה, בכניסה יש הסבר כללי על המערה באנגלית. המקום כמעט ריק מאדם אבל 2 הזוגות היחידים הנוספים אשר נמצאים במערה היו באופן מפתיע ישראלים.
לאחר סיבוב במערה החלטנו לטפס במעלה ההר עד לתצפית על כל האזור, הליכה קצרה מאוד, ניתן ללכת גם יותר באם רוצים.
ירדנו חזרה והלכנו למנזר, המנזר עצמו קטן מאוד בכניסה למנזר מומלץ להרים את העיניים ולהתבונן רגע אל מרומי הצוקים; שם, לא ברור איך, טרח מישהו לצייר 2 עטלפים ענקיים על הצוקים עצמם. אנו יורדים במדרגות ישירות מתוך המנזר אל גשר מעל הנהר ושמורת טבע אקולוגית. יש שם מסעדה למי שמעוניין ופארק חבלים שגם כן היה סגור (הילדודס שוב מאוכזבים).
חוזרים לרכב וממשיכים לכפר ETARA : הכפר הוא בעצם מאין מוזיאון פתוח הבא לשחזר כיצד חיו בבולגריה בעבר, בכפר בקתות של בעלי מלאכה שונים שבעזרת כוח המים הניעו את הכלים והמכונות, מסעדה בה יש נקניקיות מסורתיות מעולות, אופה לחם עם מאפים מסורתיים (לצערנו נשאר רק לחם ממולא גבינה אבל היה מצוין) וחנות ממתקים מסורתית. משלמים בכניסה, מבוגר עולה 4 לב, ומשפחה של 2 מבוגרים ו 2 ילדים משלמים 7 לב... החצי צוחק שכנראה כך מעודדים ילודה J
הכפר ממש יפה, יש מפות והסברים על כל תצוגה ומבנה. הילדים ממש מתעניינים, עוברים מבנה, מבנה ומבקשים תרגום להסבר, התינוקי בעגלה נהנה מהלחם שנתנו לו וכולם מרוצים. ממש חוויה מעניינת וכיפית, בילינו שם כשעה וחצי.
היעד הבא - מעבר ההרים SHIPKA .
כבר אחה"צ, בשלב הזה של היום היה ברור לנו שלא נצליח להספיק להגיע לchepelare כפי שתכננתי אז הוחלט לנסוע עד שיפקה ולמצוא שם מקום לינה.
מעבר ההרים חוצה את הרי הבלקן בגובה 1150 מטר. הכביש הוא כביש מתפתל של 13 ק"מ (קצת בחילה). בעבר שימש המעבר הצר כזירת קרבות מפורסמת במהלך המלחמות בין רוסיה לתורכיה במאה ה-19 . כאן נמצא אתר ההנצחה לזכר 7,000 חללים הרוסים ולמתנדבים הבולגרים שלחמו כנגד הטורקים ב- 1877. כ-900 מדרגות מובילות מהמעבר (בו יש חניון עם מספר מסעדות) עד פסגת הר סטולטוב Stoletov, שנמצא בגובה של 1,325 מטרים. על הפסגה ניצבת אנדרטת החירות, שגובהה 32 מטרים. האנדרטה נבנתה ב-1934 לזכר 7,000 החיילים הרוסים והמתנדבים הבולגרים, אשר נספו בשנת 1877, תוך הדיפת 27,000 חיילים טורקים, שרצו לסייע לחבריהם הנצורים בפלבן Pleven. בתוך מבנה האנדרטה מוזיאון בן חמש קומות, וניתן לטפס גם לחלקו העליון של האנדרטה. סביב האנדרטה יש אנדרטאות נוספות. מי שלא מעוניין בטיפוס, יש כביש אשר מוביל כמעט עד לקצה ההר ומשאיר רק 200 מדרגות J.
הנסיעה לא קצרה והילדודס שוב נרדמו מאחור, החלטנו לחזור למחרת ולעלות לאנדרטה. המשכנו לכפר שיפקה , חיפשנו את הגסט האוס עליו קראנו באתר בשם House Perenika החדר פשוט אבל גדול במחיר מגוחך של 35 לב. נוף מדהים נשקף ממסדרון קומת החדרים. בקומה הראשונה יש סלון ענק בו ניתן לשהות, לאכול וכו'. בעל הבית איש מקסים אשר יוצא מגדרו על מנת לעזור, המליץ על מסעדה טובה לערב והסביר כי יש לו ארוחת בוקר אשר צריך להזמין במיוחד, לכל אורך ההסבר הוא לא מפסיק להתנצל על כמה הארוחה יקרה (למרות שלא אמרנו כלום....) הארוחה כוללת את כל "הבצקים" הבולגרים האפשריים ולמרות אהבתנו הרבה לבצקים, מחיר הארוחה באמת יקר. פי שלוש כמעט ממה שעולים אותם הדברים במאפיות השכונתיות ולכן אנו מחליטים לוותר. עשינו חשבון שארוחת בוקר לכולנו הייתה עולה יותר מהחדר...
שוב התארגנות זריזה, כולנו מורעבים ויוצאים למסעדה עליה המליץ בעל הגסט האוס – מסעדת בלקאן בכניסה לעיירה שיפקה.
מה אומר – פשוט תענוג, הגענו רעבים ואנחנו אנשים שמאוד אוהבים לאכול (אם לא הבנתם עד כה J ) הזמנו חצי תפריט בערך, ולא התאכזבנו מאף מנה. כל אחת הייתה טעימה יותר מקדמתה. החצי היה בטוח שהפעם הגזמנו והמחיר יהיה בהתאם אך שוב נוכחנו לגלות כמה המדינה זולה. יצא סכום של 90 שקל לכל האוכל כולל בירות ושתייה קלה....עייפים אך מרוצים חזרנו לחדר לישון.
יום ה 13/4
קמים מוקדם , שוב יום מלא שמש, השמיים מאירים, מזג האוויר מעולה (20 מעלות בערך) . נוסעים לכנסיית שיפקה בעלת ה"בצלצלים" המוזהבים האופייניים לכנסיות הרוסיות אורתודוכסיות – כנסייה מרשימה, מתנהלת תפילה בפנים וכולנו מוקסמים ממזמורי הכמרים. ממשיכים הלאה וחוזרים למעבר שיפקה על מנת לעלות לחלק העליון של האנדרטה.
החלטנו שאין סיבה לעלות 900 מדרגות באם זה לא מתחייב. המשכנו עם הכביש עד מקום החניה ועלינו לאנדרטה (רק 200 מדרגות). הנוף ממש יפה, כל העמק נפרס למרגלותינו ובאופק הרים מושלגים. מנשנשים משהו קל וממשיכים לכיוון מנזר Bachcovo.
מנזר באצ'קבו (Bachcovo), הוא אחד המנזרים הגדולים והמעניינים בבולגריה. מנזר זה בנוי בסגנון ביזנטי מסורתי, שכנסיותיו המרכזניות בנויות אבן, וגגיו המעוגלים מקורים ברעפי חרס אדמדמים. בקומפלקס המרתק ישנם מספר מבנים, שניבנו במהלך 900 שנים של היסטוריה דתית, ומציגים את התמורות באמונה, בציור ובארכיטקטורה. במקום אוחדו מסורות יווניות, גאורגיות, וכמובן בולגריות. וכמו כן יש ציון לבישופים מצילי היהודים הקבורים בו. לפני המנזר יש מגרש חניה וסביבו עשרות דוכנים עם אוכל ומזכרות לתיירים.
מחנים את האוטו, כולנו מורעבים, כבר שעת צהריים, עוברים בכל הדוכנים ודוגמים מכל הבא ליד – סוגי קבבצ'ה ונקניקיות שונים, סוגים שונים של בניצות, מתוקים וכו'.
לאחר שהבטן התמלאה טיפסנו ברגל לכיוון המנזר. שם גילינו שניתן להמשיך הלאה עם הרכב כי יש חניה צמודה למנזר עצמו – לא נורא, צריך "להוריד" את כל מה שאכלנו.....
למרות שהמנזר חשוב, החברה שלנו פחות מתחברים והביקור בו מתקצר (בגדול אכלנו יותר זמן מאשר טיילנו במנזר).
הנקודה הבאה בתכנון היא מסלול הגשרים המופלאים או בשמם הבולגרי chudnite mostove. הגשרים המופלאים הם תופעה סלעית, הידועה גם בשם גשרי הסלע. הם ממוקמים בעמק הקארסט של הנהר Erkyupria בהרי רודופה המערביים בגובה 1450 מ' מעל פני הים, למרגלות פסגת Golyam Persensk (2091 מ'). תופעת הסלע נמצאת במרחק 80 ק"מ דרומית לפלובדיב, 35 ק"מ צפון מערבית מ-Chepelare ורק 5 ק"מ מערבית מהכפר Zaburdo.
בעבר, הגשרים היוו מערה, שנוצרה על ידי פעילות ההרסנית של מי הנהר. במשך הזמן, חלקים ממנה קרסו ויצרו גשרי שיש אדירים.
האגדה מספרת על היווצרותם של הגשרים המופלאים. לפני שנים רבות במדשאות הכפר זאברדו היו רועי צאן רבים. לא יודע מאין הופיע דרקון, שהחל לטרוף את עדריהם. במשך שנים רבות הרועים סבלו מההתקפות של הדרקון. לבסוף הם הבינו כיצד להערים עליו. העמיסו חמור אחד עם "פראחן" (חומר יבש מפטריית עץ, המשמש להצתת אש), הציתו ושלחו אותו נגד הדרקון.הדרקון בלע את החמור יחד עם ה"פראחן", שהחל לבעור לאט, אבל בטוח. הדרקון הנרעש ניסה נואשות להימלט, בסופו של דבר מצא בור קטן באדמה. גוף העצום שלו יצר פתח. לאחר שנים, כאשר עצמות הדרקון נרקבו, נשארו הגשרים הקמורים הענקיים. כך לפי האגדה נוצרו הגשרים המופלאים.
שני הגשרים הגדולים מבוטחים ומתאימים למטרות תיירות. המעבר מותר גם עליהם וגם תחתם.
החברה שלנו צמאים לאטרקציות, אנחנו יודעים שעל יד אתר הגשרים אמורה להיות אומגה ומקווים שבניגוד לפרקי החבלים הסגורים היא תהיה פתוחה.... הנסיעה ארוכה מאוד, הכביש מתפתל במעלי ההר וכולנו מגיעים לגשרים עם קצת בחילה. מבררים לגבי האומגה ולצערנו האומגה תיפתח רק למחרת בצהריים L. הילדודס מגלים בגרות יוצאת דופן ומתגברים על האכזבה. האתר עצמו נחמד, עלינו על הגשר הראשון, לאחר מכן ירדנו תחתיו והלכנו לכיוון הנהר שם פגשנו חבורה של מטיילים מקומיים ואמריקאים שמאוד הופתעו לראות ישראלים משום מה ...
המשכנו לגשר הקטן ובזה מיצינו את הביקור.
כבר שעת אחר צהריים מאוחרת, למחרת רצינו להיות באזור סמוליאן או דבין ואנחנו שמים פעמנו לאזור. מתקרבים לאזור ונוסעים לכיוון שירוקה לאקה אשר נראית די נטושה ומנומנמת ולכן מחליטים לנסוע לכיוון סמוליאן ולישון שם על מנת למחרת להחליט כיצד להמשיך (בתכנון של היום היו עוד מספר נקודות שכבר לא היה לנו זמן אליהן וצריך להתחיל להחליט על מה לדלג – ההחלטה נדחתה למחרת).
מעל העיירה סמוליאן יש מספר כפרים קטנים. מצאנו מלון מקסים באחד הכפרים בשם מלון smilen. (העלתי טיפ באתר) המלון ממוקם באמצע ההרים, עם נוף משגע. לקחנו חדר משפחתי גדול, מאוד יפה, עם אח ללילות הקרים.
במלון יש מסעדה וסאונה. ממש פינוק. המלון עצמו כמעט ריק לחלוטין. הגברת בקבלה מספרת לנו שכך הערב אולם למחרת , ערב הפסחא הם יהיו בתפוסה מלאה. באופן די מצחיק ישנם עוד 2 זוגות של אורחים במלון וגם הם – ישראלים. הגברת בקבלה גם כן מופתעת ושואלת באם אנחנו מכירים J
לאחר התארגנות קצרה, נסענו לעיירה לחפש סופר – כבר כמעט ונגמרו לתינוקי החיתולים והסימילאק.
חיתולים בכוונה לא לקחנו לכל התקופה כי חבל היה לסחוב. ברור היה לי שנמצא שם ואני לא פנאטית של חברות מסוימות. גם חיתולים מקומיים הולך. לגבי הסימילאק הסיפור קצת אחר: הקטנצ'יק בדרך כלל אוכל ארוחות רגילות של מרק ופירות, אי לכך לקחתי גרברים ותמ"ל בכמות שנראתה לי הגיונית (לקח מהטיול הקודם עם התינוקי לסקוטלנד). אולם כנראה בשל העובדה כי גדל קצת, בגרברים, אנין הטעם הקטן לא מוכן היה לגעת. בכל ארוחה ניסינו לתת לו מכל מה שיש על השולחן (שהוא יכול לאכול עם 4 השיניים שלו) אבל רוב האוכל מצא דרכו לרצפה או לבגדים של אמא J
בשל כך נוצר מצב שהסימילאק מתחסל בקצב שלא נלקח בחשבון. במכולות הקטנות שנכנסנו אליהם לאורך הדרך ממש לא היו מוצרים לתינוקות (מעניין היכן הם קונים כשהם צריכים) ובסמוליאן ישנם סופרים גדולים בינ"ל . נכנסנו לאחד ו... אין, אין תחליף חלב מכל סוג שהוא לא רק סימילאק. קניתי חיתולים והלחץ גבר. מחפשים סופר נוסף ומוצאים את סופר בילה (רשת ספרדית גדולה). מחזיקה אצבעות ו.. יש!!! לסימילאק באירופה קוראים Aptamil ממחקר אינטרנטי קצר הבנתי שהתרכובת אמורה להיות זהה. עכשיו רק נותר לקוות שהוא לא ירגיש באם בכל זאת יש הבדלים בטעם....
לאחר סיבוב הסופרים, חזרנו למלון ישירות למסעדת המלון לארוחת ערב, המסעדה ממש מזמינה, עם אח ענק באמצע בחלל. פגשנו את האורחים הישראלים האחרים במלון וכולנו צחקנו כיצד במלון כזה ריק האורחים היחידים הם ישראלים.
הארוחה הייתה טעימה למרות שלקח להם נצח להוציא את המנות , הילדודס משחקים קלפים להעביר את הזמן, התינוקי זוחל לכל עבר וכולנו מרוצים.
14.4 יום ו' כל כך הרבה תכניות והזמן בורח לנו בין הידיים, הגיע הזמן להתחיל לוותר על חלקים מהתכנית. קראנו שוב את כל מה שיש לעשות באזור והחלטנו לוותר על המסלולים הרגליים אשר מקריאה נראו לנו די פשוטים ולא מאתגרים כלל. ולהתמקד באתרים האחרים.
עצירה ראשונה להיום היא מערת Uhloviza:
מדובר במערת נטיפים הנמצאת על יד כפר קטן בשם סמיליאן. יש סיור שיוצא כל שעה עגולה למערה. תכננו להגיע לסיור של 11. הכביש עולה מסמוליאן Smolyan ויורד בצד השני של הרכס ל סמילין Smilyan,הדרך עצמה יפה מאוד. למערה מהכפר נסיעה של 15 דקות. מגיעים ב10:40 ,חנייה מסודרת, הפעם ללא תשלום, ואז הקטע.
מסתבר שהכניסה למערה היא משביל העולה במעלה ההר בהליכה של כ 30-35 דקות. בחנייה יש קיוסק והבנות שעובדות שם מאיצות בנו. שאלנו באם אפשר להתקשר למדריכים למעלה ולבקש שיחכו לנו והן ענו בחיוב אבל ביקשו שנזדרז. מעמיסים את התינוקי על הגב של החצי, מעילים בידיים ומחילים בספרינט קל במעלה ההר. החצי והגדול פתחו פער גדול ממני ומהסנדביץ' ואני ממש מקווה שבסוף הריצה הלא פשוטה הזו הכוללת טיפוס במדרגות סולם מתפתלות באמת יחכו לנו. את העלייה עשינו ב 15 דק (לפחות החצי והגדול, לנו לקח עוד 5 דק אבל עדין מכובד) ולשמחתי באמת חיכו, נוסף יש הפתעה חביבה נוספת. המדריך נחמד ודובר אנגלית טובה, לכל אורך הסיור הסביר בבולגרית ולאחר מכן תרגם לנו לאנגלית. יורדים במדרגות/סולם לעומק המערה, חלקה עדיין פעילה ולא פגועה, תצורות נטיפים של אלמוגים, מפל אבן לבן בקצה. מאוד התרשמנו. ועולים שוב לנקודת ההתחלה.
האפשרויות הבאות הן או מערת יאגודינה או מערת גרון השטן. מקריאה נראה לנו שיאגודינה תהיה זהה למה שראינו ולכן הוחלט על המערה השנייה.
לפני הכל, חייבים לעצור לאכול ומחליטים שהעיירה שירוקה לאקה יכולה להיות בדיוק המקום המתאים לכך. בצהריים העיירה קצת יותר שוקקת חיים מאשר היתה ערב קודם אבל עדין קצת מאכזב. למקום יש הרבה פוטנציאל לא ממומש (או ששוב זה לאור העונה). אכלנו במחנה מקומית, פקדנו את הפסל של חסיד אומות העולם אשר נמצא בעיירה והמשכנו בדרכנו לכיוון קניון טריגרד והמערה שלידו Dyavolskoto garlo גרון השטן-
הנסיעה ממש יפה, התינוקי והסנדביץ נרדמו אז גם שקטה J ובשעה ארבע אנו מגיעים למערה בדיוק לסיור האחרון.
שני האתרים קרובים ומומלץ לבקר בהם. במערה 300 מדרגות תלולות, לא נוחות ואף לעיתים רטובות. ייחודה של המערה בכך שבתוכה זורם נהר, אשר בקטע מסויים נשפך למפל ענק בגובה של כ-60 מטר. היינו היחידים בסיור שלא מבינים בולגרית ונתנו לנו דף עם הסברים על המערה בעברית. כמו כן בדומה לסיפור של משפחה אחרת שקראתי באחד הבלוגים כאן, גם לנו המדריך לפני הכניסה הסביר קצת על המערה ואמר לנו לעקוף את כולם, ללכת עצמאית ולא לחכות לשאר הקבוצה בזמן ההסברים. אנחנו ממש מתלהבים מהרעיון, לטייל במערה לבד ללא מדריך ובקצב שלנו . נשמע לנו מעולה. הגדול שהוא ילד בוגר ואחראי שואל מספר פעמים באם אנחנו סבורים שזה בסדר/הגיוני לטייל לבד J (כנראה קצת חשש) , דאגנו להרגיע את חששותיו ונראה לי שגם הוא הבין בשלב כלשהו את היתרון. הירידה לתחתית המערה נוחה ודי קלה אבל........ העלייה – מדרגות ברזל (קרות) שמגיעות לשמים, תלולות וללא סוף. בדרך רואים את המערה מאחור ומפל המים שנופל למערה מהצד. מראה יפה מאד ומרשים (וסיבה לעצור לקחת אויר בעליה התלולה). כשמגיעים למעלה והחוצה יש מספר נקודות תצפית (שאסור להחמיץ!) על קניון האבן, דרכו עובר הנחל ונופל למערה. כולנו ממש נהנים. היציאה החוצה היא ליד הכניסה לכפר ועכשיו יורדים לאורך הכביש כ250 מטר חזרה למקום חניית הרכב.
כאמור היום יום שישי וזה היום הראשון של סופ"ש הפסחא. כל הטיול שמענו מבעלי החדרים/מלונות כי בסופ"ש הם בתפוסה מלאה. עם כל אהבתי לספונטניות, כבר יום קודם התחלתי לחשוש שנישאר ללא מקום לינה ובבוקר הזמנו דרך בוקינג מקום שנראה נחמד, קיבל ביקורות טובות וסה"כ נראה לנו סבבה. המקום בכפר 16 ק"מ מיאגודינה – טעות!!!!!!
יצאנו מהמערה ונסענו לכיוון מקום הלינה. הכביש לכפר יאגודינה צר וקצת אחרי המערה יש פיצול לכפר השני בו הוזמן מקום הלינה. 16 הק"מ הללו היו ארוכים כאורך הגלות. כביש צר, לא טוב במיוחד, הנסיעה איטית ולוקחת לנצח ובנוסף פתאום עוצר אותנו שוטר העומד בצד הדרך לביקורת מסמכים. הבנו שזה משהו אקראי ושגרתי אבל גם זה לוקח כ רבע שעה . השוטר מסביר שהכפר לא רחוק אבל בכל זאת הנסיעה נראית (לי לפחות) שלא תיגמר לעולם ואז נגמר הכביש.... שואלים איש נחמד היכן הכפר והוא מסביר שיש לנו עוד 3 ק"מ בדרך לא סלולה. הגענו עד כאן אז נמשיך.... תרנגולות וכבשים בצדי הדרך ואנחנו די משועשעים – ממש עולם שלישי.
מניסיון של שנים של טיולים כרגע יש שתי אפשרויות:
- זה יהיה המקום המדהים והאוטנטי ביותר שנישן בו בטיול מבחינת נוף, ואירוח משפחתי.
- זאת תהיה נפילה לא נורמלית.
לצערי מספר 2 הוא הנכון. מגיעים לבית די ישן, חדרים מוזנחים וקרים (יש אח בחדר ומפזר חום). מקלחת ושירותים משותפים עם בני הבית וגברת נחמדה שהתקשרה בנייד לבת שלה הדוברת אנגלית שהסבירה לנו שאמא שלה תבשל כל מה שנרצה אבל לא נראה לנו שהיה שם משהו. כמו כן אין ממש נוף.
עושים חישוב מסלול מחדש, ומחליטים לחפש מקום אחר תוך כדי התקדמות חזרה ליאגודינה. עוצרים בגסט האוס נוסף שנראה נחמד – מלא. גסט האוס אחר – יש חדר אבל יש בו רק מיטה זוגית ומיטת יחיד. הסברנו לבעלת המקום שאנחנו נסתדר אבל היא לא היתה מוכנה בשום אופן לקבל אותנו. ההרפתקה הזו לקחה לנו כשעה וחצי . השעה כבר שש וחצי ונראה שאין לנו ברירה אלא לנסוע ליאגודינה לחפש לינה.
נוסעים שוב בכביש האין סופי ומגיעים ליאגודינה, חששותי מהבוקר התממשו ואין חדר אחד ראוי ללינה בכל הכפר. המקום היחיד שפנוי נראה קצת יותר גרוע מהבית אותו עזבנו בכפר בקצה הכביש האין סופי. קצת אבודים אנו הולכים לנסות בגסט האוס עליו הומלץ בלמטייל שבו בבוקר נאמר לנו שאין מקום. אולי התפנה משהו, לא הגיעו...
בעל הבית נחמד אבל למרות שהחדר פנוי הוא מוזמן למחר והוא לא יכול לקבל אותנו. היה לנו קשה להבין את ההיגיון, הסברנו לו שנצא מוקדם אבל הוא לא השתכנע. בכל אופן הוא המליץ לנו לנסוע לכפר בשם בורינו ושם בטוח נמצא מקום. ספציפית המליץ על מלון בשם דייזי.
הערת צד - משום מה אנחנו היינו בטוחים שיאגודינה היא בדרך לבנסקו, אם היינו יודעים אחרת כלל לא היינו נכנסים להרפתקה הזו. מסתבר שזאת סטייה מהכביש בו נוסעים לבנסקו.
לקח נוסף לא לסמוך רק על GPS ומפות גוגל, חובה תמיד תמיד מפה קשיחה של פעם. באופן אבסורדי זה הטיול הראשון בו לא הייתה לנו אחת כזו.
ללא הרבה ברירות אנו נוסעים לבורינו, מנסים להבין מדוע זוג מנוסה כמונו "נופל" בפח הזה. אם לא היינו מזמינים מראש מקום לינה על יד יאגודינה, כבר היינו בבנסקו או לפחות כמעט שם.
מגיעים לבורינו, יש שני מלונות בעיירה צמודים והחנייה נראית מלאה. די סקפטיים, החצי יוצא לברר ולשמחת כולנו יש מקום במלון. לא רק שיש חדר, מדובר באחד החדרים היפים והגדולים ביותר שהיו לנו עד כה בטיול : 2 חדרים, בסלון ספה נפתחת, מקרר, מסוע לריצה (??? לא ברור) ומרפסת ענקית בגודל של הסלון שלי בבית ועם נוף משגע. עלות – 70 לב (בדיחה). בעל המלון איש לבבי ומסביר פנים, במלון מסעדה מצוינת (שוב). אוכלים את כל התפריט בערך, פיצה לילדים ואני מחליטה לנסות בפעם הראשונה משקה מקומי שלהם בשם ראקי (יודעת שיש גם ביוון) מעולה ומשכר כאחד. כל המטח מהשעות האחרונות מתפוגג.
15.4 יום ש' - נוסעים לבנסקו ולחבל הרי הפירין ב PIRIN NATIONAL PARK.
קמים לבוקר אפור ונראה שהמזל "הטוב" שלנו עם מזג האוויר עומד להסתיים. באזור פארק פירין היו לנו כל מיני אפשרויות לטיולי טבע. ידענו כי ייתכן ולא נוכל לצאת אליהם במידה וההרים עדין מושלגים. ואכן כך היה. הגענו לרכבל לאגם פופובו , רכבל פתוח. מבררים ומבינים כי אין אפשרות לטייל בשל השלג אבל ניתן לעלות להר, יש מסעדה, לשחק בשלג ולרדת. ואז מתחיל מבול. גשם כבד מאוד שהבהיר לנו חד משמעית שאין סיכוי שנעלה ברכבל פתוח לשום מקום. נוסעים לבנסקו, הילדודס רעבים, אמרנו שנסתובב במדרחוב, ניכנס לטוריסט אינפורמיישן לברר מה ניתן לעשות באזור (שלא בהרים) בשל הפסחא פחדנו שדברים יהיו סגורים.
בנסקו עיירת סקי חביבה. המדרחוב הראשי ציורי ומזמין. הגשם פסק והסתובבנו בכייף. במרכז המידע אמרו לנו שכל ההרים עדין מושלגים, אין כל כך מה לעשות בעיירה בשל הפסחא אבל אפשר לעלות להר בנסקו עם הגונדולה הסגורה. עלינו להר, מלמעלה הנוף מרשים, שלג בכל מקום, מתסכלים על הגולשים, משחקים קצת בשלג ויורדים חזרה לרכב. לאחר חשיבה קצרה הוחלט לצמצם את הנסיעה למחרת ולנסוע עד סאפרבה בניה או כמה שיותר קרוב לשם.
הגענו לעיירה sapareva banya , והתמקמנו בדירה שהומלצה כאן באתר בשם Rado Apartments . מנהלים את הדירות זוג נחמד להם 2 ילדים. הבן מנהל פיצרייה מתחת לדירה באותו השם. נכנסנו לפיצרייה, בררנו על מקום אולם אף אחד לא היה דובר אנגלית אז קראו לבת שלהם (מהבית) הדוברת אנגלית. הדירה ענקית, 3 חדרים 2 מיטות זוגיות, 2 חדרי שירותים עם מקלחת, סלון ענק עם פינת אוכל, מטבח מאובזר לגמרי. ממש פינוק. המחיר ממש יקר יחסית למה ששילמנו עד כה – 50 יורו אבל השעה מאוחרת וממש אין לנו כח לחפש אז נשארים.
יוצאים למסעדה בשם 7 האגמים (העיירה היא גם מקום לינה טוב לנקודת הפתיחה למסלול 7 האגמים), מדובר בשיא החג. למחרת זהו יום החג עצמו ובמסעדה יש חגיגה. כ 20 דקות לאחר שהגיעו המנות מכבים את האור, יוצאים 2 זמרים המתחילים לשיר שירי עם בולגרים וכל המסעדה פוצחת בריקודי עם סביב השולחנות. חוויה אוטנטית ומשעשעת. כולנו מוקסמים אפילו התינוקי לא מפסיק להסתכל על הרוקדים.
16.4 יום א'. קמים בבוקר ומפנים את הדירה, נוסעים לכיוון מסלול 7 האגמים. כבר ברור היה לנו כי למסלול לא ניתן לצאת אבל תיכננו לעלות להר, לשחק בשלג, ואולי לטייל קצת על הפיסגה היכן שאפשר. העלייה ברכבל פתוח, עולים זוגות זוגות. התינוקי במנשא על החצי , כל אחד עם ילד אחר על ידו ועולים בעלייה של כחצי שעה במעלה ההר. השמש זורחת ולמרות כל השלג סביבנו ממש נעים. הגענו למעלה והנוף עוצר נשימה. הילדודס פצחו ישר במלחמת כדורי שלג ובילינו כמעט שעה וחצי בצילומים, זריקת כדורים וכו.
לאחר מכן נכנסים להתחמם בבקתה על ההר. בבקתה יש מסעדה לתיירים וחדר גדול לאירוח בו יש משחקי קופסא, נוף מהמם ואח מחממת. בשל החג מנהלי הבקתה הזמינו את משפחתם לארוחת חג אשר התנהלה בחדר הזה אולם הם מסבירי פנים ומזמינים אותנו לשבת בחדר האירוח איתם.
הילדודס משחקים שש בש, אכלנו משהו חם, המשפחה כיבדה אותנו בממתקי החג והעברנו כמעט שעה וחצי איתם בנעימים. בבקתה היה WIFI יצרנו קשר עם הבת של בעלי הדירה וסגרנו שגם הערב נחזור לשם ואפילו הצלחנו להוריד אותם משמעותית במחיר לפחות מחצי.
לאחר מכן חזרנו לרכבל , ירדנו ושמנו פעמנו לכיוון בורבץ.
ושוב נוכחנו לדעת כמה מפה קשיחה הכרחית למרות כל הטכנולוגיה...
מזינים בורובץ ל GPS ויוצאים לדרך. ידענו שהעיירה צריכה להיות כחצי שעה עד 40 דק ממיקומנו וזה מה שקיבלנו במכשיר. מתחילים בנסיעה. בדרך החצי, שהתחיל להכיר את האותיות הקריליות בזכות הזיכרון המדהים שלו אומר שיש שלט לכיוון שמורת פירין.... אני צוחקת עליו שכנראה לא הבין כי אנחנו בכיוון הפוך מפירין. ליתר ביטחון שוב בודקת ב GPS שאנחנו בדרכנו לבורובץ , ה GPS מוביל לאותו הכיוון ונוסעים. אני נרדמת ולאחר שעה נסיעה שומעת את החצי אומר בקול רם, הגענו אבל לא נראה לי שאנחנו במקום. מגיעים לכפר די מוזנח, הכי רחוק שיכול להיות מכפר סקי מפונפן. עצרנו לשאול משפחה שנסעה לידנו, הם מתחילים לצחוק ואומרים לנו שהגענו לבורובץ אבל לא הנכון, שאנחנו צריכים לחזור את אותה הדרך אותה נסענו ולנסוע לכיוון השני. החצי אומר שכל הדרך הרגיש שאנחנו לא בכיוון... לאחר ויכוח קצר של בינו לבינה הבנו שאין ברירה ונסענו כל הדרך חזרה ועוד... ממש חבל כי למחרת בליילה הטיסה, וזה היה ממש בזבוז זמן מיותר.
לאחר אין ספור שעות על הכביש, הגענו לבורובץ וקצת התאכזבנו. העיירה פחות יפה מבנסקו, הכל כמעט סגור ומה שפתוח נראה כמו "מלכודת" תיירים. פונים אלינו במסעדות בעברית (אנחנו לא אוהבים את זה) והכי גרוע מתחיל גשם....
סיירנו קצת בעיירה, הגונדולה להר המוסולה כבר היתה סגורה ולכן חזרנו לסאפרבה בניה לחדרנו.
ארוחת ערב דשנה והולכים לישון, לילה אחרון בבולגריה.
17.4 יום ב' יום הטיול האחרון – קמנו לבוקר גשום מאוד ונסענו לכיוון מנזר רילה. מנזר רילה, המנזר היפה ביותר בבולגריה, ונמצא ברשימת אתרי מורשת עולמיים של ארגון אונסק"ו. זהו מנזר מפואר, המתנשא ממצוק מיוער. המבנה רב רושם. ארבע קומות של מרפסות המקיפות חצר גדולה, מטבח ענק, וכנסייה מרהיבה להפליא, על שלוש כיפותיה ובה תמשיחי קיר יפהפיים המתארים מלכים, שליחים, מלאכים ומרטירים (קדושים מעונים). הכול בחיוּת, בתנועה ובצבעים עזים, כמיטב המסורת המזרחית הדקורטיבית. המנזר מופלא ביופיו בתוך החצרות ובתוך המנזר. הרבה מבקרים בולגרים וזרים. בכניסה האחורית של המנזר אנו רואים אנשים העומדים בתור ארוך, ברור קל מגלים כי מוכרים שם סופגניות בולגריות מסורתיות אותן חיפשנו כל הטיול... "מקיצי, שמן. ברור שנעמוד בתור.
מצטיידים בערמת סופגניות כאלה – משהו דמוי ספינג' וטעים ביותר ומטיילים במנזר. כל הסופרלטיבים על המנזר נכונים. ממש יפה ומעניין.
בסוף הביקור רוצים לעשות סיבוב נוסף של הסופגניות אבל התור כל כך ארוך שמוותרים. משם נסענו לכיוון Tsari mali grad - Selo Belchin.
מדובר אתר חדש בעיירה/כפר בלכין הנמצא 50+ ק”מ דרומית מסופיה 10 ק”מ מערבית לסומוקוב. האתר קשור לשחזור מבצר + כנסיות + מבנים היסטוריים שהיו במקום. יש בו מספר מוזאונים ושחזורי מבנים, גן הרפתקאות/חבלים לילדים, מעלית/רכבל לראש הגבעה, נוף יפה שנשקף, היסטוריה, אפשרויות הליכה ביער. כל אילו במטריה אחת, כאשר מקבלים מפה שמסבירה את כל האטרקציות במקום. העלות משתנה בין אם ילד או מבוגר. באם זו משפחה עם ילדים/סטודנטים - העלות הכללית זולה. האתר מאוד מושקע, ומסודר . הילדים התעניינו בהיסטוריה, ובעיקר נהנו מגן החבלים המושקע שהיה בראש הגבעה.
סיימנו את יומנו כאשר סגרו את המתחם. הטיסה שלנו הייתה רק ב2300 כך שהיה לנו עוד זמן. חזרנו לסאפרבה בניה לארוחת סיכום טובה ומושקעת לטיול הכייפי הזה. לאחר הארוחה נסענו ישירות להחזרת הרכב ולשדה.
תם ונשלם בולגריה.
לסכם: בולגריה מדינה יפה, נעימה, טבע מקסים, אנשים חמים ומזמינים, אוכל נהדר וזולה בצורה יוצאת דופן. מדינה מומלצת אשר ניתן למצוא מה לעשות בה בכל עונה בשנה.
