פסח 2018 – מקדוניה
בפסח האחרון יצאנו לטייל במקדוניה.
למה מקדוניה?
בפסח הזה לא היה ברור לנו אם נטוס או נשאר בארץ בשל סיבות שונות ומגוונות. כשהחלטנו שאנחנו רוצים לטוס כבר היה קרוב לפסח ולא מצאנו טיסות במחירים הגיוניים. זמן הטיול שלנו היה מוגבל מה 2.4 – 7.4. עם הנתון הזה לא ניתן היה לשחק ולכן היעד צריך היה להיות קרוב וקטן יחסית.
חשבנו על צפון יוון אבל הכרטיסים לסלוניקי או אתונה היו במחירים שערורייתיים (550 דולר וצפונה לכרטיס לטיסה של פחות משעתיים). בשיחת לילה סתמית נזכרנו כמה כייף היה לנו בפסח שעבר בו טילנו בבולגריה (ניתן לקרוא כאן). בשביל הקטע, החצי בדק כמה יעלה לבולגריה בפסח זה והבין כי הכרטיסים במחיר יותר מסביר. שקלנו חשבנו והחלטנו כי נטוס לסופיה בולגריה ומשם נשכיר רכב ונצא לאחת המדינות השכנות.
האפשרויות היו צפון יוון, מקדוניה וקוסובו.
הזמן אשר עמד לרשותנו על מנת לטייל בכל האזורים המעניינים בצפון יוון לא היה מספיק , בטח שלא בהתחשב בנסיעה מסופיה ולסופיה. אז נשארנו עם מקדוניה וקוסובו.
מקריאה כאן בפורום ידעתי כל לא כל חברת השכרה מאפשרת להוציא את הרכבים שלה מחוץ לגבולות בולגריה. התחלתי לעשות בדיקה מול חברות מקומיות וחברות בין לאומיות מוכרות. מסתבר כי למעט חברה אחת מקומית אף חברה לא מאפשרת הוצאת הרכב לקוסובו. זאת אשר אישרה רצתה 150 יורו על האפשרות הזאת פלוס הגבלת קילומטראז' פר יום, זה היה יוצא יקר ביותר ולכן סיכמנו בסופו של דבר על מקדוניה.
אז מי אנחנו? זוג הורים בתחילת שנות ה 40, ושלושה ילדים בני 11, 7.5 ושנתיים. ההורים טיילים בדם, מנסים לטייל מתי שרק אפשר גם בארץ וגם בחו"ל והילדים מחונכים לכך גם כן. רוב הטיולים שלנו הם בטבע, כולל מסלולי הליכה בכל מיני רמות, פחות שיטוט בערים.
נתונים טכניים:
זמן הטיול: כאמור 5 לילות ושישה ימים בתחילת חודש אפריל (חג הפסח בארץ, חג הפסחא בעולם הנוצרי).
עלות הטיול כולו סה״כ 7,903 ₪ :
עלות כרטיסי הטיסה 4,015 ₪.
עלות השכרת הרכב 1,354 ₪.
עלות הביטוח 211 ₪.
עלות הלינה 843 ₪ לחמישה לילות, ממוצע של 168 ₪ ללילה (לחמישה אנשים).
עלות הדלק 348 ₪, כ - 0.25 ₪ עלות דלק לקילומטר נסיעה.
- כרטיסי הטיסה – נקנו דרך אתר EDREAMS, הלוך עם חברת וויז אייר וחזור עם אייר בולגריה. לא הוספנו מזוודות וטסנו רק עם מזוודות טרולי עבור כל אחד מאיתנו. לילדים מגיע שליחת כסא בטיחות/בוסטר לכל אחד ולקטנצ'יק גם עגלה ומנשא בנוסף.
- השכרת הרכב – הושכר בחברה מקומית בשם Bulgaria rental cars , לא היה צורך כלל במקדמה או תשלום מראש. הרכב מסוג פג'ו פרטנר, ידני ודיזל. גדול מרווח ונח.
- ניווט: אפליקציית here, אפליקציה חינמית אשר עובדת ללא אינטרנט. מורידים מראש כשיש אינטרנט את מפת המדינה ומשם זה מנווט כמו ווייז רק ללא פקקים.
- לינה: לעיתים דובר על דירות או חדרי מלון/צימרים תמיד היה אינטרנט אלחוטי בחדרים, ותמיד היה נוף מרהיב וטבעי מחלונות החדרים.
הטיול:
יום ב' ה 2.4:
עלינו על טיסת וויז אשר המריאה ב 1000 מטרמינל 1. השעה מאוד נוחה, אין צורך בלילה לבן או קצר. למרות הפסח הטרמינל לא היה עמוס באופן יוצא דופן ולא עמדנו בתורים כלל. הדיוטי קטן אך ניתן למצוא בו הכל. ההמראה היתה באיחור קל אך לא רציני ונחתנו לאחר כשעתיים וחצי טיסה בסופיה.
כפי שסוכם עם חברת השכרת הרכב במעמד ההזמנה, חיכה לנו נציג של החברה אשר נשא שלט עם שמנו והוביל אותנו לרכב אשר חנה בחניית השדה. מעבר על כל הניירת, בדיקת הרכב, קבלת ה "Green Card" המסמך המאשר הוצעת הרכב למקדוניה והתשלום כולם בוצעו שם בחניון. כל הסיפור היה אולי עשרים וחמש דקות. סוכם עם החברה כי בחזור ההליך יהיה זהה, נגיע לטרמינל היוצאים בשעה אשר נקבעה מראש ושם יחכה נציג לקחת מאתנו את הרכב (ווידאנו רק שמדובר באותו הטרמינל וטוב שכך כי לא היה מדובר באותו הטרמינל כיוון שחזרנו עם חברה אחרת).
יצאנו לדרך בשעת צהריים מוקדמת כשהיעד הראשון הוא העיר סקופייה בירת מקדוניה. הנסיעה על פי גוגל (וגם על פי כמה סיפורי דרך אשר קראתי כאן באתר) הייתה אמורה לקחת 3.5 שעות. מניסיון זמן גוגל לרוב אינו מדוייק ומראש הוספתי שעה לנסיעה לכן היה ברור שלא נרחיק מעבר לסקופיה. בפועל הנסיעה אכן לקחה יותר מהמשוער, כ 4.5 שעות סה"כ.
הכבישים מאוד איטיים, גם כאשר מדובר ב"אוטוסטרדה" מדובר על כביש מתפתל לרוב עם נתיב נסיעה אחד וגם הוא לא תמיד טוב. כמו כן בגבול המתנו זמן לא מבוטל. בולגריה ומקדוניה אינן באיחוד האירופאי ולכן יש ביניהן מעבר גבול ישבתי רשמי, עם שוטרי גבול כמו פעם. חוויה איטית ומייגעת.
עובדה משעשעת נוספת, אני לא יודעת באם זה בשל המעבר לשעון קייץ רק של אחת המדינות או שזה תמיד כך אבל יש הבדל של שעה בין המדינות. עברנו מבולגריה למקדוניה והרווחנו שעה כי השעון הלך שעה אחורה. התחושה מאוד נעימה להרוויח זמן בטיול ,יחד עם זאת, הבנו שצריך לקחת זאת בחשבון בחזור כי אז מפסידים שעה.
כאמור לאחר כ 4.5 שעות הגענו לסקופיה בירת מקדוניה. נסענו ישירות למלון הדירות אשר הוזמן לילה קודם דרך אתר בוקינג. מדובר בקומפלקס של דירות להשכרה לטווח קצר במרכז של המרכז של העיר. שכרנו דירה של שני חדרים, הדירה מרווחת בעלת מטבחון מאובזר, אמבטיה ושירותים, טלוויזיה בכבלים בשני החדרים ו wifi. כל זה במחיר מגוחך של 37 אירו ללילה. במרחק הליכה קצר מהדירה מגיעים לכמעט כל הנקודות (לא שיש הרבה) החשובות בעיר.
השעה שעת אחה"צ מאוחרת , מנוחה קצרה והתארגנות לאחר המסע הארוך ויצאנו לטייל בעיר.
טיילנו לאורך המדרחוב הראשי אשר נחשב המרכז החדש, רחוב תוסס מלא ברים ובתי קפה, בית האופרה וכמה מבנים ממשלתיים נמצאים בקרבת המקום. יש שדרות ענקיות של פסלים ומזרקות, הכל מעוצב בסגנון ניאו קלאסי יווני (קצת קיטש) ובלילה הכל מואר באורות ססגוניים והאווירה ממש שמחה.
משם המשכנו לכיוון הבזאר התורכי והמבצר, גם שם הרבה מסעדות וברים. הילדודס כבר היו עייפים ולא נראה היה לנו שתהיה להם סבלנות לשבת לאכול לכן קנינו כל מיני דברים "על הדרך" (המבורגר, מאפים) וחזרנו לדירה. את הערב הבנים העבירו בצפייה במשחק הדרבי התל אביבי בכדורסל אשר התנהל בארץ ולאחר מכן כולם הלכו לישון עייפים אך מאושרים (בעיקר מתוצאת המשחק).
יום ג' ה 3.4:
קמנו לבוקר שטוף שמש ונעים מאוד, פתחנו את הבוקר במאפייה קטנה על יד בית הדירות שלנו. האוכל המקדוני בדומה לשאר מדינות הבלקאן מאופיין במאפים רבים מעולים. בורקסים ופשטידות למיניהן וכו'.
לאחר ארוחת הבוקר התחלנו להתארגן לצאת לדרך. היעד המרכזי להיום הוא קניון מטקה – שמורה הנמצאת כ 11 ק"מ מסקופיה ולאחר מכן להמשיך לכיוון שמורת הטבע מברובו. לפני שיצאנו לדרך רצינו לעשות סיבוב נוסף בבזאר התורכי הפעם באור יום, כשהכל חיי ושוקק. הבזאר אכן שוק ססגוני. המורכב מרחובות מלאים בבתי קפה (בהם ישבו בעיקר גברים), מסעדות בשר, חנויות תכשיטים ומזכרות וכו. יש גם את החלק של השוק המרכזי עם הריחות והמראות האופייניים לשווקים. מוזיקה תורכית בקעה מהחנויות, ברחובות הסתובבו מלצרים עם מגשי קפה תורכי ותה והתחושה הייתה ממש של שוק תורכי אמיתי.
הסתובבנו כשעתיים , רכשנו קצת מזכרות (החלטה נבונה, היה שם הכי זול בטיול), חזרנו לרכב ויצאנו לכיוון קניון מטקה.
נסיעה קצרה ממש ומגיעים לשמורה. יש להחנות את הרכב בחניה ומשם מדובר בהליכה קלה במעלה ההר עד תחילת המסלול ו/או השייט.
שמורת הטבע עמק-מטקה Dolna Matka זה אגם מלאכותי שנוצר ע"י סכר מים. אבל העמק המוצף ניראה מרשים. יש סירות מסודרות שלוקחות את התיירים לסיבוב באגם לאורך העמק, עד מערת הנטיפים Matka . בתוך המערה יש עוד אגם תת קרקעי בעומק 200 מטר. המערה קטנה אבל ביחד עם הסיור באגם יוצא נחמד מאוד. שווה לבקר במקום. כל הסיור כולל השייט והכניסה למערה יוצא בערך שעה. יש כאמור גם מסלול הליכה של 7 ק״מ צמוד להר למרגלות הקניון אבל מהשייט המסלול לא נראה הכי בטיחותי עם ילדים קטנים, לא כל האורך מגודר כמו כן הוא די חשוף ונראה לי שההליכה מעיקה. בשייט רואים את אותם הנופים והרבה יותר כייף.
לאחר השייט עצרנו לקפה/בירה וקינוח במסעדה של בית המלון היחיד בשמורה. היה יקר יחסית למקדונה אבל לא ביחס לארץ והישיבה הנעימה על שפת האגם היתה שווה את זה.
משם המשכנו לכיוון שמורת מברובו. הדרך לשם מהממת, כפרים קטנים בצידי הכביש כשברקע הרים מושלגים. תענוג לעיניים.
הפארק הלאומי מברובו (Mavrovo National Park) ממוקם בחלק המערבי-מרכזי של מקדוניה, והוא כולל את ההרים הגבוהים ביותר במדינה. מעל הפסגות המושלגות הללו – שביניהן אפשר למנות את שארה (Shara), דשאד (Deshad) וביסטרה (Bistra) – מתנשא הר קוראב הגדול (Great Korab Mountain), שגובהו 2,764 מטרים. ההרים של פארק מברובו מספקים לא רק נופים מרהיבים: הם גם אתריהסקיהטובים ביותר בבלקן. היערות המרשימים של מברובו מכילים יותר מ-100 זנים נדירים של עצים, וגבעותיו הציוריות עשירות בעשבי פרא וצמחי מרפא שניתן לאסוף בקלות ביד בעונה הרלוונטית.
אגם מברובו Lake Mavrovo - האגם המלאכותי הגדול ביותר במקדוניהגם הוא חלק מהפארק הלאומי של מברובו. בשל גובהו (מעל 1,000 מטרים), האגם ההררי קופא לעתים בחורף. האגם שופע בדגי השמך (טרוטה) הידועים שלו, והוא מהווה גם אתר שחיה ושיט מעולה במהלך חודשי הקיץ. הפארק הלאומי של מברובו משתרע על שטח של כ-780 קמ"ר, וכולל ערוצים עמוקים, פסגות מושלגות ואגמים כחולים, יחד עם יערות עבותים ששופעים בחיות בר.
בין שלושת ההרים בשמורה משתרע מה שרבים מחשיבים לערוץ הנהר היפה ביותר באירופה: ערוץ רדיקה (Radika Gorge). אורכו כ-24 קילומטרים והוא מציג נופים מדהימים. צוקים אנכיים מתנשאים לגובה של יותר מ-300 מטרים מעל לזרם המהיר, הבהיר כבדולח של נהר רדיקה.
לפארק הגענו לקראת חמש בערב. תכננו לשהות שם לפחות שני לילות ולכן התפננו למציאת מקום לינה. הפארק בעיקר פעיל בעונת החורף עבור סקי ובקייץ לנופשים באגם ומטיילים.
אנחנו בפסח, בתקופת ביניים , וחלק מהמקומות אשר הומלצו לנו היו סגורים. נסענו בין הכפרים ולאורך האגם, הנופים מרהיבים. בסוף מצאנו צימר נחמד מאוד, חדש לגמרי בפאתי העיירה מברובו. המיקום היה מעולה, על צלע הר כשהחדרים משקיפים לאגם. העיצוב די פשוט אבל הכל כאמור חדש ובעל הבית ביקש 90 יורו עבור שני חדרים לשני לילות. בכל חדר היה אפשרות להלין 3 אנשים, בכל חדר מטבחון קטן וכמובן שירותים ומקלחת צמודים והחדרים שנתן לנו היו מחוברים במסדרון קטן הסגור בדלת כך שזה היה יותר כמו דירה גדולה עבורנו מאשר שני חדרים. ללא ספק דיל משתלם.
שם הציר – Vila Anna
לאחר כל הסיבוב הזה כבר היינו ממש רעבים והחל להחשיך אז הלכנו למסעדה אשר הומלצה על ידי בעל הבית והייתה בעיירה מברובו הקרובה.
כאמור כיוון שזאת לא היתה העונה רק 3 מסעדות היו פתוחות בכפר. נכנסנו למסעדה המומלצת וקיבלו את פנינו חבורה של גברים מופתעים בכלל מכך שהיינו שם, הם היו בעלי המקום אשר היו באמצע שיפוץ ושדרוג המקום אולם אמרו שהמסעדה פתוחה וראינו שאין עבודות רצינייות אשר יפריעו לנו לאכול אז נכנסנו. מיותר לציין שהיינו הלקוחות היחידים (בשלב מאוחר יותר הגיעו כמה מקומיים גם לאכול).
למרות מיעוט האנשים באופן מפתיע כמעט כל מנה שרצינו בתפריט היתה קיימת בפועל. האוכל אכן היה טעים והיה משהו לכל אחד גם לילדי המאוד מאוד מפונקים באוכל.
חזרנו חזרה לדירה, קצת שיגועים עם הילדים לפני השינה ולישון.
יום ד' ה 4.4
קמנו כל אחד ביקיצה טבעית. החצי ראשון, אחריו אני ולמרבה הפלא שלושת החברה קמו הרבה אחרינו כשהתינוקי אחרון. הבנו שהם צריכים את השינה הזאת. קצת צילומים בנוף היפה הנשקף מהחדר ויצאנו לדרך.
אמש במהלך חיפושי לינה ראינו מסעדה נחמדה בכיוון של תחנתנו הראשונה להיום והוחלט לשוב לשם לארוחת בוקר. בחירה טובה מאוד. מסעדת
Kompleks Korab Trnica
היא מסעדה של מלון באותו השם. לצד ארוחת בוקר רגילה של ביצים גבינות וכו מוגשת גם ארוחת בוקר מסורתית של פשטידות ממולאות בדברים שונים, דייסת פולנטה המזכירה ממליגה רומנית אבל יבשה יותר ופירורית המוגשת לצד קרם יוגורט עיזים. הכל טרי, הירקות הגבינות והיוגורטים מיוצרים במקום והיה ממש נפלא. במסעדה יש אח נעים המחמם את השטח וכולנו נהננו.
משם יצאנו בדרך נופית לאורך נהר הרדיקה Radika כאמור לנקודה הראשונה ליום זה – מינזר ביגורסקי - מנזר יוחנן (המטביל) ביגורסקי (.Monastery of St. John Bigorskiהמנזר נבנה במאה ה- 11, בנקודה שבה התחולל נס האיקונין של יוחנן המטביל. במאה ה – 16 הוא נהרס כולו בידי העות`מנים, למעט מבנה הכנסייה העתיקה. המבנה הנוכחי, מהמאה ה- 18, בנוי מקורות עץ ואבני טרברטין, ועיקר יופיו בציורי הקיר המרשימים שבחזיתו, ובקירותיו הפנימיים המחופים באיקונות עץ. ה"איקונוסטאזיס" מגולף ומעוטר וכולל כ- 200 דמויות וכ- 500 בעלי חיים. בכנסייה נמצא אחד האיקונות העתיקים ביותר בבלקן, אם לא העתיק ביותר, והמקומיים מייחסים לו כוח מיסטי על אנושי. נוף פנורמי מרהיב מקיף את המינזר ומקנה אווירת שלווה ורוגע . הרים מושלגים וכפרים מוסלמים מסביבו הופכים את כל הנוף הזה לתענוג לעיניים.
נשים צריכות ללבוש מאין חצאית מעל המכנסיים הניתנת בכניסה גם אם הולכים עם מכנס ארוך . מנזר מרשים ביותר.
משם המשכנו לאורך נהר הרדיקה היפה עד לעיירה Rostusa משם יוצא המסלול למפלי Duf.
הכפר עצמו נמצא במרחק של כ- 2 ק”מ מהכביש הראשי (אם מגיעים מכיוון המנזר, זה מצד ימין), מתחילים לעלות במעלה הכביש ולאחר כמה מאות מטרים מצד שמאל יש שלט המציין את הדרך למפלים , ממש למרגלות השביל.
השביל למעלה בהליכה נוחה מאוד ומסומן בקו אדום ולבן. ההליכה היא כמעט כולה בדרך מוצלת, הדרך ממש יפה, צמחיה עשירה, יובלים שמלווים אותך כמעט לאורך כל הדרך ובחלקו העליון של המסלול פזורים שולחנות וספסלים. ההליכה באורך של כ- 1 ק”מ ואורכת כחצי שעה עד למפלים. המפל נשפך מגובה של 28 מטרים והשכשוך במים יכול להיות נהדר ביום חם אנחנו לא היינו בעונה המתאימה. לאורך המסלול בסמוך לזרימת היובלים ישנן חלקות קטנטנות ( 1X2 מ') שבהן מגדלים אפונה/ שעועית , בצל ירוק וכו' לצריכה ביתית. מנצלים את הקרקע הלחה באופן תמידי מספיגת המים בה, ללא צורך בהוצאות ודאגות.
חזרנו מהמסלול והסתובבנו קצת בכפר אולם לא היה שם משהו מעניין במיוחד. ראינו כי הכביש ממשיך במעלה ההר וסיקרן אותנו לראות את שאר הכפרים ולכן נסענו עם הרכב במעלה ההר עד שנגמר הכביש. הנוף שנשקף היה מקסים. היכן שנגמר הכביש יש מגרש כדורגל באמצע שום מקום ולמרגלות הרים מושלגים. מיקום מעולה לילדים להתרוצץ ולנו לצלם.
ירדנו מההר לכיוון הנקודה הבאה באותו היום, מנזר Recica, המנזר מנוהל על ידי נזירות. קטן ופחות מרשים מביגורסקי, אין סיבה לעצור שם במיוחד. לאחר מכן המשכנו לאורך הכביש עד Debar לא כפר מרשים במיוחד והתחלנו לחזור לכיוון מברובו. נכנסנו לאורך הכביש לכפרים נחמדים ויפים. סה"כ יום נחמד מאוד.
בערב חזרנו למסעדה בה אכלנו ארוחת בוקר, לא התאכזבנו, הכל היה ממש טעים וכמובן כפי שהבנו משני לילותינו הקודמים במדינה הזאת, זול.
יום ה' ה 5.4
לאחר ארוחת בוקר נוספת במסעדה החביבה עלינו באזור עזבנו את שמורת מברובו לכיוון אוכריד. בדרך עצרנו בכפר vevchani.
הכפר VEVCHANI הינו כפר שבסופו יש שמורת טבע של מעיינות. על פי הבלוג של רחל לבון כאן באתר עיקר פירסומו הוא מימי הממשלה היוגוסלבית שהחליטה בזמנו לבנות צנרת שתסב את מי המעיינות לעיר סטרוגה. התושבים כמובן התנגדו והממשלה חזרה בה. זה קרה לאחר שאנשי הכפר הציבו את זקנות הכפר כמגן אנושי. לאחר שיוגוסלביה התפרקה הכפר החליט להכריז על עצמאותו וכינה את עצמו"הרפובליקה של ווצ'אני". הם יצרו לעצמם דגל, הנפיקו דרכונים ומטבע משלהם. אך בסופו של דבר לא מימשו את התבדלותם ממקדוניה.
מומלץ לחנות כמה מאות מטרים מהכניסה למעיינות ולצעוד ברגל. זהו כפר נוצרי המוקף בכפרים מוסלמים רבים והוא מהווה רשות מוניציפלית עצמאית.
בתי הכפר יפים ומרשימים ומעוטרים בגינות ירק ועציצים פורחים ועוד הפתעות כמו שקי תירס התלויים לייבוש, קירור בקבוקים למכירה ע”י הנהר ועוד. מגיעים עד למזלג המורה ימינה לכיוון המעיינות, ממשיכים ומגיעים לכניסה. מצד ימין ממוקמת מטחנה הפועלת בכוח זרימת הנהר ופועלת לדברי האיש העובד שם כבר 300 שנה. בעת שהגענו הוא טחן תירס לדעתי זה הדבר היחיד שנטחן שם. נכנסנו לאתר המעיינות שעלותו בדרכ 20 דינר לאיש 0 לילד- 10, מדובר בקצת יותר משקל ופחות משני שקלים) אולם כנראה בשל הפסחא לא גבו כסף באותו היום. שביל הסיור נוח, הכל רגוע, יפה ונעים ולא רצינו ללכת משם. במקום תאורה ובלילה הוא הופך לרומנטי ומושך אליו זוגות.
לאחר הסיור שם חזרנו למזלג, אלא שהפעם הלכנו לצידו השני וירדנו לרחוב שבו בתים ייחודיים, מספר מסעדות ייחודיות הצופות אל הנוף והמשכנו לתחתית הכפר עד למסעדת Via Ignatia הממוקמת ממש בקצה הכפר למטה. פגשנו בדרך מבנים עתיקים ומרשימים לצד חדשים, הכל פורח ויפה. המסעדה ממוקמת בצמוד ליובל של הנהר. למסעדה גינת שעשועים מושקעת ופינת חי גדולה שבחצרה עובר הנהר דרך כל בעלי החיים שבה- בריכות הדגים, תרנגולות ועוד. היא צופה לנוף ואנחנו ישבנו שם לבירה.
כיוון שהרכב היה במעלה הכפר צמוד למעיינות, החצי והגדול הלכו להביאו ולאחר שחזרו התחלנו בנסיעה לכיוון אוכריד. הדרך יפה מאוד, בעיר עצמה היה ברור לנו שלא נישן. עברנו את העיר והמשכנו לאורך הכביש לכיוון סווטי נאום. היו המון מקומות לינה מכל הסוגים. מלונות גדולים סטייל טבריה (כאלה שראו שפעם היו מפוארים אולם כבר לא תוחזקו שנים וכיום הם סתם מיושנים), צימרים ומלונות קטנים יותר. עצרנו באזור אחד הכפרים ממש על האגם, היתרון שרואים את האגם אולם הצימרים היו ממש על הכביש, כמו כן המחיר שרצו במעט המקומות שהיו פתוחים היה לא סביר ביחס למה ששילמנו עד כה. מרחוק החצי ראה כפר במעלה ההר, אמר לי כי בטוח יש שם גם מקומות לינה ונראה לו עדיף בהרבה להיות רחוק מהכביש. המשכנו בכביש לכיוון עליו דיבר וראינו שלט לכפר בשם Elshani , מאיסוף החומר זכרתי שיש בכפר guest house מומלץ ונכנסנו בשמחה לכפר. מיד ראינו את השלטים המפנים למקום ונסענו איתם עד אשר הגענו.
בקצה קיצו של הכפר ישנו Ristos Guest House, ריסטו ששמע את הרכב עולה בכביש כבר חיכה לנו בחוץ וקיבל פנינו בחיוך רחב. כיוון שזאת לא העונה לא הזמנו מקום וכמובן שלא היתה עם זה בעיה. היה להם חדר משפחתי גדול ומרווח עם נוף פשוט מדהים לכיוון האגם, ההרים, וכנסיות האזור. בעלי הבית הם אניטה וריסטו. בפועל אניטה מנהלת את העניינים. הם זוג מקסים, הוספתי לטיפים כאן באתר את פרטי ההתקשרות איתם.
המחיר היה הוגן לגמרי (40 יורו ללילה) וכלל ארוחת בוקר. בהזמנה מראש אניטה גם מכינה ארוחות ערב מסורתיות. לנו עם הילדים זה פחות התאים אבל על פי המאפים שהיא מכינה בבוקר נראה לי כי גם ארוחות הערב שלה מעולות.
העלנו את המזוודות לחדר ושמנו פעמנו לכיוון העיר אוחריד.נסענו לכיוון העיר העתיקה, החננו לאורך הטיילת. יש לציין כי בכל העיר החניה היא בתשלום, בכל מקום יש אדם הלוקח כסף לפי שעה. ניתן לשלם על זמן מסוים וכשתחזרו האדון יהיה שם לגבות את הכסף במידה ונשארתם יותר זמן. כמו כן היו ערניים למחיר כי יש כאלה שינסו לרמות אתכם. בכניסה לכל מתחם חנייה שכזה יש מחירון.
יצאנו לטיול מסביב לעיר ברחובות הצרים ובסמטאות של העיר העתיקה, כיוון שהיה ברור שלקטן מדובר בהליכה ארוכה לקחנו אותו במנשא ולא בעגלה, מחשבה שהתבררה כמעולה לאור הטיפוס הלא פשוט שיש בעיר. הלכנו לפני אתרי החובה שהומלצו לנו על ידי האיש שגבה כסף בחניון ☺ ומה שקראנו כאן באתר. נקודה ראשונה - כנסיית סיינט סופיה הנחמדה, בדרך אליה היו חנויות מלאכות מסורתיות ושאר פניני אוכריד, משם המשכנו לטפס לכיוון האתר המצולם ביותר במקדוניה, כנסיית סיינט ג'ובאן קנאו במיקומה היפיפה. הליכה במעלה הגבעה דרך פארק עצי אורן הביאה אותנו לכנסיית סיינט קלימנט בפלאוסניק הבנויה על הריסות של באסיליקה מהמאה ה-5. באופן שנוי במחלוקת, נבנית שם בימים אלה אוניברסיטה. משם המשכנו מעלה אל התיאטרון הרומי בן ה-2,000 שנה ומבצר הצאר סמואל. למבצר כבר לא היה לנו כח לטפס, גם הבנו שבשעת ערב זו הוא יהיה סגור ומשם ירדנו חזרה לכיוון האגם. עצרנו במסעדה נחמדה בכיכר לצד כנסיית סנט סופיה. המסעדה מסורתית, אוכל טוב, מנות ענקיות (ראו הוזהרתם) ואפילו נכנסה תזמורת לנגן במהלך הארוחה.
רצינו להמשיך לטייל בסימטאות העיר אבל החברה אותתו לנו שהם גמורים אז חזרנו לצימר .
יום ו' ה 6.4
קמנו לבוקר סגרירי, אפור וגשום. עד כה מזג האויר האיר לנו פנים אבל לצערנו היום מתוכנן יום אפור עם גשמים לפרקים. לפחות זה רק יום אחד.
כיוון שאין אפשרות בטיול כה קצר להישאר בחדר בימי גשם, קמנו ליום טיול מלא.
לאחר ארוחת הבוקר המעולה של אניטה יצאנו לכיוון סבטי נאום.
סט. נאום St.Naum- נמצא כ- 30 ק"מ מדרום לעיר, ליד הגבול האלבני. האתר כולל מנזר וכנסיה שבה נקבר הקדוש נאום במאה ה-10. המבנה הנוכחי נבנה במאה ה- 14 ועל קירותיו פרסקאות יפות וייחודיות בנושאיהן. הן מתעדות את מעברם של העמים הסלאביים לנצרות ומנציחות סצנות שונות מחיי הקהילה (כולל סצנת הוצאת דיבוק...). במתחם המלון מסתובבים טווסים מרהיבים, הנחשבים במסורת הנוצרית לעופות קדושים.
ישנה חנייה מסודרת ומשם שביל עם חנויות מזכרות ומספר מסעדות המוביל למלון ולכנסייה.
ליד המבנה השמור והמטופח תבחינו ב"חלקת אלוהים הקטנה" של מקדוניה: מדובר בנביעה של 15 מעיינות עיליים ו-30 מעיינות תת-מימיים המזינים את אגם אוכריד. מקור מי המעיינות באגם פרספה ((Prespa Lake הנמצא לא הרחק משם וגבוה בכ- 180 מ` מאגם אוכריד.
נאמר לנו שלא כדאי לוותר על שייט בסירת משוטים בין המעיינות, כדי שנוכל להתרשם מקרוב מצלילות המים, מהצמחייה המגוונת ומבעלי החיים לאורך הנתיב. לאור היום האפור לא היינו בטוחים שכדאי. כמו כן חיפשנו את השייט עליו הומלץ כאן באתר ולא מצאנו. עלינו על אחת הסירות, והרגיש לנו ממש מיותר. תחושה של מלכודת תיירים קלאסית. האדון בקושי דיבר אנגלית, נסע הלוך חזור באותו המסלול ולא ממש התרשמנו מהמים הצלולים כיוון שהכל היה אפור.
יצאנו מהאתר בתחושה של החמצה. כל מי שכתב על המקום כתב גדולות ונצורות ואנחנו לא ממש הבנו על מה ולמה. אמרתי לחצי כי נראה לי שהכל תלוי מזג אוויר. וייתכן והיה יום שמשי היינו נהנים מהנוף השייט יותר.
מהמנזר נסענו לכיוון המוזיאון הפתוח על יד הכפר פשטני - Bay of Bones Museum או המוזיאון על המיים. מוזיאון זה נמצא ממש על המים, ומציג שחזור של כפר פרה היסטורי. במוזיאון עצמו ישנה תצוגה קטנה של ממצאים שנתגלו בקרקעית הים, אך אין כמעט הסברים באנגלית ולכן כדאי ללכת לשם עם מדריך מקומי, שידע לספר לכם. מחוץ למבנה המקורה נמצא הכפר המשוחזר עצמו בו ניתן לשוטט, להיכנס לבקתות וללמוד איך חיו במקום פעם. תוך גג חצי שעה אפשר למצות את הביקור. המוזיאון ממוקם במפרץ יפה, ושווה להצטלם בו!
משם המשכנו לכיוון שני כפרים אשר קראתי עליהם כאן באתר. הכפר Recica והכפר kuratica. ב Recica ניתן למצוא מכבסה הפועלת בשיטה של פעם- Londry in Rechica. בפניה מהכביש הראשי לכיוון הכפר נוסעים עם השלטים לכפר עד אשר מגיעים למחצבה . שם צריך לחפש שלט קטן בצבע חום המראה על הכיוון הנכון. לאחר כ 3 ק"מ מגיעים למכבסה.
המקומיים החליטו לנצל את משאבי הטבע והם מזרימים את מי הנהר לתוך בורות בצורת קונוס המצופים במוטות עץ, המים הזורמים מסתובבים בעוצמה רבה בתוך הבורות ( שם מניחים את הכביסה) ומשם זורמים חזרה לנהר. ניקוי הכביסה נעשה ללא כל תוספת של חומרי ניקוי. לאחר הניקוי , תולים את הכביסה על המתקנים הפזורים לצידה.
בשל הפסחא כמובן לא היו כובסים , היו מספר שטיחים אשר השאירו כנראה לייבוש כך שהבנו שהמקום אכן פעיל. הרעיון מדהים, הסתובבנו שם כחצי שעה וצילמנו בכל כיוון אפשרי. משם המשכנו לכפר סמוך, kuratica, כפר קטן שבו אקו- טוריזם, סיורי חמורים, הכנת ראקייה ועוד. הגענו ולא מצאנו שום דבר למעט שלט על אחד הבתים כי ניתן להזמין סיורי חמורים. כיוון שהכל נראה נטוש חזרנו משם לאוכריד.
לאוכריד הגענו לקראת שעת אחהצ מאוחרת, נסענו למיד למבצר אותו לא ראינו יום קודם ולאחר מכן ירדנו לכיוון העיר העתיקה להסתובב בין הסמטאות והרחובות הקטנים. היה זה ערב הפסחא ומאחת הכנסיות שמענו קולות תפילה רמים. הלכנו בעקבות הקולות ונכנסנו לכנסיה מהממת ביופייה, המון מתפללים הנושאים נרות בידיהם ושרים. ממרפסת הכנסייה ניתן היה לראות מספר צריכים של מסגדים. בנוסף להיות זה ערב הפסחא גם היה מדובר ביום שישי וברקע לפתע החלו המואזין לקרוא. השילוב של התפילה הנוצרית מהכנסייה והמואזין מהצד השני היה מרתק.
המשכנו בשיטוט ברחובות, החלטנו שלא נשב במסעדה כיוון שהכל היה מפוצץ בשל החג וקנינו לכל אחד אוכל רחוב שאוהב (פיצה לילדים, ג'יירו לנו, סופגניות ושייקים) כולם נהנו.
יום שבת ה 7.4
יומנו האחרון במקדוניה, לפנינו נסיעה די ארוכה לכיוון סופיה . תכננו לטייל לכיוון ולעצור במקומות מעניינים כגון ביטולה, המנזרים התלויים בפרילייפ ומשם לנסוע לסופיה.
לאור האכזבה מסבטי נאום יום קודם הרגשנו החמצה ושצריך תיקון. היום יום שמשי ונעים והחלטנו ששווה לחזור לשם גם אם יבוא על חשבון ביטולה (תכלס עיר גדולה פחות מעניינת אותנו).
חזרנו למנזרים ואכן הנוף משם מהמם. מצאנו את ניקולא פבלסקי עליו המליצו כאן באתר ולקחנו שייט נוסף איתו. ניקולא מסביר יפה על המקום, השייט איתו היה מעניין יותר מאשר עם קודמו והוא שר שירים משעשעים לילדים.
לאחר השייט ישבנו במסעדת קובה ליברה ממש על הנהר בכורסאות מרופדות. ידענו שנסיעה ארוכה לפנינו ולכן היה שווה לעצור לארוחת צהריים דשנה לפני המסע.
האוכל היה מצוין (המבורגרים, נקניקיות, צ'יפס, בירה ושתייה קלה) כמובן היה יקר יותר יחסית למקדוניה כיוון שמדובר באתר תיירותי אבל זול ברמות מצחיקות ביחס למחירים אשר אנחנו רגילים לשלם בעולם באתרי תיירות.
מזג האויר היה מושלם, הנוף היה מדהים והאוכל טוב. היה לנו קשה לעזוב אולם לא היתה ברירה.
יצאנו לדרכנו הארוכה לכיוון סופיה. עצרנו בדרך במנזרים התלויים כפי שתוכנן, ומשם ישירות לשדה התעופה. נסיעה די ארוכה של סה"כ 7 שעות.
לנו לקח שמונה כי התעכבנו כשעה במעבר הגבול, בשני צידי הגבול השוטרים החליפו משמרות בדיוק כשהגענו......
לאחר עצירה קלה לארוחת ערב לילית (במקדונלדס על יד השדה 
)הגענו לשדה. כמובטח הגיע נציג של חברת השכרת הרכב לקחת מאיתנו את הרכב ואנחנו עלינו על המטוס בחזרה לארץ ולשגרת היום יום.
לסיכום - הטיול היה נהדר, מקדוניה מומלצת מאוד ואנחנו סופרים את הימים עד לאוגוסט שם נצא לטיול נוסף הפעם ארוך לאלפים הצרפתיים.
