בולגרייה-יוון, ובולגרייה-מקדונייה ברכב 2016. חלק א'
אתם לא צריכים לקרוא את הבלוג הבא במלואו. אני מזהיר מראש: זה פוסט מאוד ארוך ומפורט. אני באמת לא חושב שמישהו ירצה לקרוא אותו מההתחלה ועד הסוף. רוב הסיכויים, פשוט תשתמשו ב"חיפוש" ותיקפצו ישר לתיאור של האיזור שמעניין אותכם.
אבל אם אתם מתכננים טיול לבולגרייה ויוון, או לבולגרייה ומקדונייה, אז בבלוג הבא תוכלו למצוא מסלול מפורט, הצעות רבות לתחנות בטיול, ואטרקציות ששווה לבקר בהן, והזמן ששווה להקדיש לכל מקום.
החלטנו לנצל את תקופת החגים לחופשה ארוכה (כמעט כל החודש) באירופה, על-אף המחירים הגבוהים והעובדה שהחגים מגיעים באוקטובר, כאשר רוב אירופה כבר ניכנסת לסתיו עמוק.
את הטיול התחלנו לתכנן עוד במרץ, 6 חודשים לפני המועד המיוחל. זה היה מיותר. בחורף לא ניקבעו טיסות רבות ולכן המחירים היו גבוהים למדיי. ביולי הופיעו טיסות צ'רטרים ו low cost , ומחירי הטיסות צנחו.
בהתחלה חשבנו לטוס לסלוניקי יוון, ומשם לעשות טיול מעגלי דרך מקדונייה ובולגרייה. אבל הסתבר שחברות השכרת הרכב ביוון לא מאפשרות מעבר גבולות מחוץ ליוון. ומעט החברות שכן מאפשרות את זה, קבעו מחיר כל כך גבוה שעדיף היה לוותר. לכן, חודשיים לפני הטיסה ביטלנו את הכרטיסים היקרים לסלוניקי יוון, ורכשנו כרטיסים זולים יותר לסופייה בולגרייה, היכן שהשכרת הרכב יותר זולה וכן אפשרי לחצות איתו את הגבול.
על אף הקנס שנאלצנו לשלם בשל ביטול הכרטיסים, זה עדיין יצא משתלם.
לפי כך המלצה ראשונה: אל תנסו לחסוך ע"י תיכנון והזמנת כרטיסים מוקדם מידיי, חצי שנה זה רחוק מידיי. חודשיים מראש זה מספיק מוקדם כדי לתכנן טיול.
בהתחלה חשבנו לעשות טיול זוגי (אני ואישתי) אבל אחר כך ההורים שלי ביקשו להצטרף לחצי מהטיול, לכן נאלצנו לפצל את הטיול לשני חלקים. בחלק הראשון אני ואישתי טיילנו בבולגרייה ויוון ובחזרה. ובחלק השני ההורים שלי הצטרפו וטיילנו ארבעתנו בבולגרייה ומקדונייה.
כאן אספר על החלק הראשון של הטיול: טיול זוגי בבולגרייה ויוון ברכב.
את כל המלונות לטיול הזמנו מראש דרך האתר booking.com . ואף פעם לא נתקלנו בבעיות עם ההזמנה.
את הטיול תיכננו מראש לפי עצות קודמות מהאתר "למטייל" ובעזרת google.maps ובעיקר לפי התמונות שניתן לראות דרך האפליקצייהgoogle.earth . פשוט כי על אתריי תיירות פופולריים מופיעות יותר תמונות וקל למצוא אותם על המפה.
את מיקום האטרקציות רשמנו ע"י הקואורדינטות הגלובליות של ה GPS, פשוט כי ברוב המקרים לא היו בכפרים המרוחקים שום רחובות ומיספרי בתים. את הקואורדינטות ניתן לרשום רק לתוכנות כמו iGO. כך ש ווייז יצא קצת מיותר, אפילו שהיה לנו אינטרנט זמין כל הזמן.
יום 1 (יום שישי)
נחתנו בסופייה בחצות שבין חמישי ושישי. סוכן חברת ההשכרה של הרכב שאמור היה לפגוש אותנו, לא היה בנמל התעופה בגלל האבטחה הכבדה לטיסה מהארץ. פגשנו סוכן של חברה אחרת, הראנו לו את טופס ההשכרה שהדפסנו בארץ, והוא התקשר לחברה שלנו. הסוכן הסביר לנו לאן לצאת, כך שהוא יוכל להגיע בלי שהאבטחה הבולגרית תירה בו. ותוך 5 דקות הוא אסף אותנו והביא אותנו לסוכנות לקבל את הרכב: ג'יפ רנו קפטור.
המלצה: תשתדלו שיהיה לכם טלפון פעיל כבר מהארץ למיקרה שתצטרכו לסדר משהו כבר על היום הראשון בחו"ל.
משם הגענו למלון שלנו לקראת 2 לפנות בוקר. בחרנו אותו פשוט כי זה המלון הכי קרוב לנמל התעופה בסופייה - Consul Hotel. לומר את האמת זה היה אחד המלונות הטובים ביותר שבחרנו בטיול הזה.
בבוקר נסענו למרכז המסחרי הקרוב היכן שמצאנו חנות של חברת סלולר מקומית ורכשנו כרטיסי סים עם אינטרנט ושיחות משולמות מראש.
יצאנו מסופייה כדי לחזור אליה בשלב מאוחר יותר של הטיול, ונסענו צפונה לאטרקצייה הראשונה שלנו "מפל סקקלייה" Skaklya waterfall, שלייד הישוב Gara Bov. בתמונות המפל ניראה יפה ושופע, אבל באוקטובר כאשר כל השלגים נמסו, המפל היה יבש. טיילנו קצת בפארק מסביב, הצטלמנו לייד המצוקים המרשימים של הריי הבלקן, והמשכנו ליעד הבא.
עצרנו לאכול במרכז העיר Montana, שאמורה להיות עיר מעבר גדולה בדרך לאתר התיירותי Belogradchik. רוב המסעדות בפארק המרכזי של העיר (ליד הסיפרייה Library Geo Milev) היו סגורות לקראת החורף, כי באוקטובר זרם התיירים פוחת. אבל עדיין ניתן למצוא איפה לאכול, והפארק עדיין ניראה נחמד ומסודר.
המשכנו בדרך ולקראת 6 בערב הגענו ל Belogradchik. הטירה המפורסמת בדיוק נסגרה, אבל מוזאון הפוחלצים היה עדיין פתוח (מוזאון הטבע). טיילנו מסביב לטירה עד שהחשיך, היגענו למלון (בית הארחה Ego Guest House), והלכנו למכולת מקומית לקנות קצת אוכל לארוחת ערב, כי לא מצאנו מסעדות לייד המלון.
יום 2 (יום שבת)
בבוקר שתינו קפה, והלכנו לטירה Belogradchik לפני שזרם התיירים יציף אותה. המקום מהמם ביופיו, מומלץ בחום. מצוקיי גרניט אדומים, וטירה מימי-הביניים בין המצוקים. נוף עוצר נשימה, וכל תמונה יצירת אומנות. אפשר לעבור את כל הטירה תוך שעתיים, או לשבת ולהנות מהנוף המדהים יום שלם.
לקראת 10 בבוקר זרם התיירים לטירה נהיה כל כך גדול, שברחנו משם לאכול ארוחת בוקר ולנסוע ליעד הבא.
מ Belogradchik נסענו למערה Bozhite mostove שליד הישוב Lilyache. מערה שהתמוטטה ונשארה רק הקשת של הכניסה, דומה למערת הקשת בגליל העליון בארץ. רק שכאן בבולגרייה נישארו שתי קשתות, ויש מעיין בתוך המערה. מקום ממש נחמד, והרבה בולגרים מגיעים לשם ועושים פיקניק עם המשפחה. אטרקצייה לחצי שעה לכל היותר.
משם נסענו למערה נוספת, הפעם מערת נטיפים Ledenika Cave שליד הישוב Vratsa. המקום מאוד מתוייר ויש הרבה תיירות סנפלינג באזור, והרבה מלונות מסביב. המערה מפורסמת בכך שבחורף יש בתוכה נטיפים וזקיפים מקרח (התמונות מאוד מרשימות) אבל בקיץ וכאמור גם באוקטובר היא לא שונה מכל מערת נטיפים אחרת. המערה עצמה קטנה יחסית, והכניסה פנימה רק עם מדריך, כשסיורים יוצאים פעם בשעה, בבולגרית בלבד. בתוך המערה, כדי שלא תרגישו שמדובר במלכודת תיירים, מראים גם מופע לייזרים. כל הסיור לוקח 30-40 דקות, אבל יכול להיות שתצתרכו לחכות לו הרבה זמן. בזמן שמחכים יש פארק יפה מסביב, עם הרבה פסלים של יצורים מהאגדות. אכלנו במזנון אוכל מהיר שהיה בפארק (קציצות בולגריות דיי מגעילות שמורכבות מקמח ולא מבשר), והמשכנו למלון.
עצרנו לישון במלון Hotel Petkov (בית הארחה פרטי) בעיר Blagoevgrad. בעלי המלון לא ידעו אנגלית, ולכן התקשרו לבת שלהם שחיה בסופייה, כדי שתוכל לקבל את פנינו דרך הטלפון. בסה"כ אנשים מאוד נחמדים, והמלון מאוד נקי ומסודר. אכלנו במסעדה של המלון, גם ארוחת ערב וגם ארוחת בוקר. בעיר Blagoevgrad אין שום אטרקציות מעניינות.
יום 3 (יום ראשון)
בבוקר יצאנו לכפר Melnik, ומצוקי הגיר המפורסמים שלו. הכפר מתוייר מאוד, אם לא מגיעים מספיק מוקדם יהיה קשה למצוא מקום חנייה. ברחוב הראשי (הגדול מבין השניים) יש המון מסעדות, חנויות מזכרות, מוזאונים קטנים כמו מוזאון היין שמאפשר טעימות חופשיות לכל מי שניכנס, והרבה כנסיות מתפרקות שכולן מוגנות ומשוחזרות ע"י האיחוד האירופי. מצוקי הגיר היפים הם תוצאה של אירוזייה של ההר (התפרקות ההר) וכתוצאה נוצרים מצוקים חדים וישרים, שהבולגרים טוענים שמדובר בפירמידות. אפילו בלי להיכנס למוזאונים ניתן להסתובב באזור כמה שעות טובות.
במסלול המקורי תיכננו לבקר גם במנזר Rupite שמפורסם במעיינות החמים שעלייהם הוא עומד. אבל מיכיוון שבזבזנו על Melnik הרבה זמן, המשכנו ישר למעבר הגבול עם יוון.
בכניסה למעבר הגבול עומד תור של משאיות. בהיותנו נהגים שומרי-חוק נעמדנו בתור בלי לעקוף ובלי להבין את האורך שלו. למזלנו, נהג המשאית שהיה מאחורינו הסביר לנו בתנועות-ידיים שאנחנו מטומטמים ושרכבים פרטיים לא אמורים לעמוד בתור. המשכנו למעבר הגבול, ונחרדנו לגלות את אורך התור, יותר מ 7 קילומטרים (לפי ה GPS) עד למעבר גבול. רכבים פרטיים לעומת זאת עוברים דיי בחופשיות, רק ביקורת דרכונים ורישיון רכב שלקחה פחות מ 5 דקות. מכיוון שגם בולגרייה וגם יוון נימצאות באיחוד האירופי אז אין צורך בשום מסמכים מיוחדים לצורך המעבר. רק חברת ההשכרה נתנה לנו אישור שהם מודעים ומאשרים שהרכב יחצה את הגבול ליוון, אבל גם זה היה מיותר.
המלצה: במעבר הגבול מבולגרייה ליוון אל תעמדו בתור, תעקפו את המשאיות (כמו כל המכוניות הפרטיות) גם אם בשביל זה תצטרכו לנסוע בנתיב הנגדי, ודרך פס הפרדה רצוף. כולם עושים את זה כך.
ביוון בהתחלה רצינו לעלות ל Fort Roupe, אבל גם על זה החלטנו לוותר בגלל העיכוב ב Melnik.
נסענו ליעד הבא מערת הנטיפים Kilkis בעיר Kilkis. הנסיעה לקחה הרבה יותר זמן מהמתוכנן, ונסענו בכבישים מאוד צרים, מוזרים, ומוזנחים. לקח לנו זמן להבין שהשארנו ב GPS את ההגדרה להימנע מנסיעה בכבישי-אגרה. וביוון כל הכבישים הראשיים הם כבישים בתשלום. אחרי שעתיים מיותרות בכביש הגענו למערה של קילקיס. אכזבה. ביום ראשון (יום המנוחה בעולם הנוצרי) המערה הייתה סגורה. כניראה גם למערה זו הכניסה רק עם מדריך.
המלצה: במדינות אירופה תידאגו לאשר ב GPS נסיעה בכבישי-אגרה, בכבישים-בתשלום, ובשיט במעבורות. הרבה פעמים זה הדרך היחידה להגיע ממקום למקום.
מאוכזבים המשכנו לסלוניקי למלון Rex Hotel. בחרנו את המלון הזה כי הוא במרחק הליכה מהמרכז, ויש לו חנייה פרטית (אומנם בתשלום). בסלוניקי אי-אפשר להתנייד עם רכב. הכבישים בעיר הרבה יותר צפופים מתל-אביב בשעות העומס. גם אם הגעתם לסלוניקי ברכב, תשאירו אותו בחנייה וטיילו ברגל או באוטובוס התיירים שיש בו הדרכה (עם אוזניות) בעיברית.
הגענו למלון לפני החושך, אז יצאנו לטייל בטיילת לאורך הים, המגדל הלבן, ודרך הרחוב הראשי Egnatia חזרה למלון. כמו בכל עיר גדולה, המרכז שופע-חיים, חנויות, אטרקציות, והומלסים. אחרי החשכה מופיעים גם נרקומנים, ועוד אנשים שבטח לא תירצו לפגוש בחופשה זוגית.
המלון, אומנם נקי ומסודר, אבל החדרים קטנים, והריהוט היחיד בחדר זה מיטה והשידות ליד. אין אפילו איפה לשים את המזוודות.
יום 4 (יום שני)
ארוחת הבוקר שהייתה כלולה במחיר החדר, והייתה אמורה להיות "בופה", הייתה עלובה. ראיתי ארוחות בוקר שהיו מוגדרות כ"ארוחה קונטיננטלית" (קפה וקרואסון) שהיו יותר עשירות ממה שקיבלנו במלון: מיץ תפוזים מהול, לחם, וחתיכת נקניק דק ומגעיל, וגבינה בולגרית יבשה.
המלצה: בסלוניקי תאכלו בחוץ. כל המסעדות בעיר פשוט גורמה, ובמלון יגישו לכם אוכל לכלבים.
בבוקר הלכנו ברגל אל הכנסייה Agias Sofias, בדרך מצאנו חנות טלפונים סלולריים וקנינו כרטיסיי-סים חדשים (כי הכרטיסים הבולגריים פעילים רק בבולגרייה). אחרי ביקור בכנסייה עלינו על אוטובוס התיירים וקיבלנו סיור בעיר, ירדנו בתחנה של מבצר Trogonion Tower, שיש ממנו נוף פנורמי יפה על העיר (וזה הדבר היחיד שיש שם). חזרנו לאוטובוס, המשכנו למוזאון הארכיאולוגי, היינו בו כמעט כל היום. אחרי זה ביקרנו בכמה כנסיות כולל ה Rotunda of Thessalonike המפורסמת שהייתה במקור מקדש אלילי, אחר כך הפכה לכנסייה, אחרי זה למסגד, ועכשיו זה מוזאון.
יום 5 (שלישי)
בבוקר יצאנו מסלוניקי והמשכנו להר האולימפוס, לכפר Litochoro. לפי ההמלצות מהאתר היו אמורים להיות בכפר טיולים מאורגנים על חמורים לאולימפוס. חיפשנו. נסענו גבוה יותר לאולימפוס. שוב חיפשנו. נסענו עוד על ההר. מצאנו חוות-חמורים אבל צריך להירשם מראש לטיולים וכשהגענו הטיול כבר יצא, וגם כך לא היה בו מקום. טיילנו ברגל על האולימפוס, מצאנו כמה נקודות תצפית, ההר יפה, ירוק, עם מצוקים, אבל לא יותר מזה (לא ראינו את זאוס).
חזרנו לכפר Litochoro, ליד הכפר יש פארק שמורה Enipea Valley, בקצה מסלול הטיול הקצר בנקיק יש את מעיין הירקן Emerald waters in Enype, מקום מאוד יפה לטיול קצר של חצי שעה עד שעה.
אכלנו בכפר, יש בו מספיק מסעדות פתוחות במשך היום גם אחרי עונת התיירות. והמשכנו למטאורה (Meteora), למלון.
אם היה משהו שהייתי מוותר עליו בטיול, זה הכפר Litochoroוהאולימפוס, פשוט אין שם שום דבר יוצא מהכלל.
הגענו לכפר Kalabaka הרבה אחרי השקיעה, אז ניכנסנו למלון Hotel Meteora, והלכנו לישון. המלון היה אורווה עם רהיטים מתפרקים, ומקלחת עם קרמיקה שבורה וברזים צהובים מאבנית. אבל ארוחת הבוקר הייתה אחת הטובות ביותר שיצא לראות ולאכול.
שימו לב שמלון Hotel Meteora בכפר Kalabaka זה מלון שונה מהמלון בעל אותו השם ב Kastraki שנימצא 4 קילומטר משם. תדייקו ב GPS.
גם שימו לב ש Kalabaka לפעמים ניקרה גם Kalambaka ולפעמים גם Kalampaka, כניראה התושבים בעצמם לא בטוחים בשם של המקום.
יום 6 (רביעי)
בעל המלון שהיה מאוד נחמד נתן לנו מפה של האיזור, והמליץ לנו על שלושת המנזרים שכדאי לבקר בהם מבין 7 המנזרים שפזורים על המצוקים של מטאורה.
דבר ראשון ביקרנו במנזרGrand Meteoron . כבר ב 9 בבוקר עם פתיחת השערים המנזר מוצף תיירים ונאלצנו להחנות את הרכב על הכביש בערך חצי-קילומטר מהכניסה למנזר. במנזר יש 3 מוזאונים היסטוריים, כנסייה, וכמה מוזאונים אנתרופולוגיים, ומאוזולאום עם עצמות וגולגלות של נזירים שלא שרדו את גל התיירים.
אבל האטרקצייה העיקרית זה כמובן הנוף על המצוקים של מטאורה. כמו ב Belogradchik בבולגרייה זה מצוקיי גרניט חלקים, אבל במטאורה זה גרניט שחור. נוף עוצר נשימה שאפשר לבהות בו במשך שעות. אם מבקרים ביוון מטאורה זה מקום חובה לביקור.
אחרי Grant Meteoro ביקרנו ב Monastery of St. Nicholas Anapausas. יותר קטן מ גרנט-מטאורה אבל גם יפה.
משם נסענו למנזר Saint Stephan's, בדרך יש הרבה נקודות תצפית שאפשר לעצור בהן עם הרכב, ולהתלהב מהנוף, ולצלם ים של תמונות. עד שהיגענו למנזר השלישי, השעה הייתה כבר 15:00 והוא היה סגור לארוחת צהריים. אז החלטנו לוותר (יש גבול כמה נזירים אפשר לראות ביום אחד) ירדנו חזרה לכפר Kalabaka לאכול. והמשכנו ליעד הבא, לעיירהPerama ליד העיר Ioannina.
הדרך ל Ioanninaעוברת בעיקר בכבישים הררים צרים ומפותלים. הנוף יפייפה, אבל אם אתם נתקעים מאחורי משאית, תתכוננו למסע של 20 קילומטר לשעה בלי שום אפשרות לעקיפה חוקית. המקומיים עוקפים על פס לבן.
בערב הגענו למלון Stalaktites hotel Perama (בית הארחה), התמקמנו, שילמנו. בעלת הביית אמרה שהיא נוסעת לעיר אחרת, וביקשה שפשוט נשאיר את המפתח בדלת כשנעזוב. יצאנו להסתובב בעיירה Perama, ולחפש ארוחת ערב. Perama היא עיירה תיירותית מאוד. ממוקמת בה מערת הנטיפים Perama Cave, שהיא המערה הגדולה ביותר ביוון. אבל באוקטובר היא הופכת לעיר רפאים. בקושי מצאנו בית קפה בודד שהגיש לנו פילפלים קלויים עם גבינה ולחם (הדבר היחיד שהיה בו). אכלנו לבדנו עם 7 חתולים. בעל המקום ניסה לגרש אותם, אבל הם היו חזקים ממנו.
יום 7 (חמישי)
בבוקר איך שהתעוררנו הלכנו לבקר ב Perama Cave. גם כאן הכניסה בליוויי מדריך בלבד. היינו התיירים היחידים, כך שקיבלנו הדרכה פרטית, לפחות כאן ההדרכה הייתה באנגלית. במערה אסור לצלם, מאוד קשה לצלם בסתר כשאתה אחד על אחד עם המדריך.
כשיצאנו ניסינו למצוא ארוחת בוקר. באוקטובר היוונים ניכנסים לתרדמת חורף ולא אוכלים. עברנו 4 בתי קפה שונים עד שמצאנו אחד שבעל המקום באמת הכין אוכל באותו היום, אכלנו פשטידה ופיצה. נסענו ל Ioannina.
החננו את הרכב בחנייה ציבורית חינם מחוץ לעיר העתיקה, ונכנסנו לטייל על חומות העיר ברגל. ביקרנו במוזאון העיר שממוקם במיסגד העתיק. במוזאון חלק שמוקדש ליהודיי העיר מהזרם הרומניוטי (לא ספרדים, ולא אשכנזים) שניספו בשואה. טיילנו בעיר העתיקה, על החומות, ברחובות שמסביב לעיר העתיקה, ולאורך האגם. עיר מאוד יפה נקייה וציורית.
ביחד עם מערת-פראמה זה טיול ליום שלם, ואולי אפילו יותר. והכי חשוב, ב Ioannina קל למצוא אוכל. קנינו יוגורט לארוחת הבוקר למחר וחזרנו למלון ב Perama לישון.
יום 8 (שישי)
בבוקר אכלנו את היוגורט, ונסענו לחבל הארץ Zagori , או כמו שהיוונים אומרים "זגורוכייה". היעד שלנו היה לקניוןVikos Gorge, ולמנזר הנטוש Agia Paraskevi שממנו יש את הנוף לקניון.
הגענו לכפר Monodendri וגילינו שהכביש הלאה חסום. לא מסיבות טכניות, אלה מסיבות תיירותיות. התושבים של Monodendri התבעסו שכל כך הרבה תיירים עוברים דרך הכפר שלהם לראות את הקניון ולא עוצרים בכפר. אז הם בנו חניה בכפר, וחסמו את המשך הדרך לרכבים. עכשיו זה טיילת ואפשר להגיע ל Agia Paraskevi רק ברגל, כך שעוברים דרך כל המסעדות, והמלונות, וחנויות-המזכרות ב Monodendri.
המנזר הנטוש Agia Paraskevi הוא מוקד תיירות די פופולרי, במיוחד לישראלים בתקופת החגים. באמת היו שם יותר ישראלים מיוונים. מהמנזר מתגלה נוף מרהיב לקניון שזכה לתואר הקניון בעל היחס עומק רוחב הכי גדול בעולם. הוא באמת יותר עמוק מאשר רחב, וזה יוצר רושם ממש יפה. אם עוברים את המנזר וממשיכים בשביל הלאה, מגיעים לשביל טיבעי צר מאוד, שהולך על שפת הקניון. אחד המקומות היפים ביותר שיצא לי לראות, וגם אחד המפחידים ביותר. שימו לב שהשביל לא מוביל לשום מקום, זה רק נקודת תצפית. לא צריך לנסות לטפס על המצוק כשהשביל נהיה צר מידיי ומתפורר, חוזרים באותה דרך. הביקור במנזר לוקח חצי שעה ועוד חצי שעה לטיול לאורך הקניון. אבל זה בכל זאת מקום מדהים, שחובה לבקר בו אם כבר נמצאים בצפון מערב יוון.
אכלנו במסעדה נהדרת ב Monodendri. והמשכנו לנקודת תצפית נוספת לקניון Oxya Viewpoint, שגם ממנה יוצא שביל טיבעי צר לאורך הקניון שממנו מתגלה נוף אפילו יותר יפה מאשר מהמנזר.
בדרך ל Oxya Viewpoint יש אטרקציית תיירות נוספת יער האבן Stone Forest. אבל התחילה סופת רעמים אז החלטנו להתקדם ליעד הבא, העיר Kastoria.
הגענו למלון Anastassiou Hotel כקילומטר מהעיר, ומכיוון שהיה עדיין אור יום יצאנו לטייל בעיר.
העיר Kastoria מפורסמת בעופות המים שמקננות באגם מסביב לעיר, ומכיוון שידענו את זה קנינו מבעוד מועד לחם כדי להאכיל את הציפורים. תוך דקה הקיפו אותנו כמה מאות אווזים, ועוד כמה עשרות של ברווזים, ברבורים, שחפים, ועופות נוספים. היה ממש כיף, האווזים חטפו את הלחם ישר מהידיים, השחפים תפסו אותו באוויר, והברבורים ניסו להכניס את הראש לתוך השקית. וכשהלחם נגמר והעופות התפזרו, מצאנו את עצמיינו לבד במרכז של מידרכה מוצפת בשלשלת ציפורים.
טיילנו לאורך האגם ודרך מרכז העיר, שהייתה ממש יפה, אבל בגלל הגשם שטיפטף מידי פעם, הכל היה ריק מאנשים והיה קר. אכלנו בפאב מקומי, וכרגיל ביוון האוכל היה נהדר.
יום 9 (שבת)
ארוחת הבוקר ב Anastassiou Hotel הייתה נהדרת. וגם המלון היה נוח וכייף מכל הבחינות.
בבוקר ביקרנו באקווריום של Kastoria. אקווריום לא מרשים במיוחד, בעיקר דגי מיים מתוקים מקומיים שברובם אפורים ולא מעניינים. שעה לכל היותר.
משם נסענו למוזאון הניאוליתי Archeologikos Choros Proistorikos Limneos Ikismos. שגם הוא לא מרשים במיוחד, אפילו שמדובר בממצאים ארכאולוגיים בני יותר מ 6000 שנה (יותר עתיק מירושליים) צריך מאוד לאהוב היסטורייה כדי להיתפעל מביתקות-עץ וכלי עבודה מעצמות.
החלטנו לוותר על האטרקצייה המרכזית של Kastoria שהיא מערת הנטיפים The Dragon's Lair. עם כל האהבה שלי למערות נטיפים, לראות 5 מערות בשבוע אחד זה קצת יותר מידיי.
מ Kastoria נסענו ל Edessa. זו עיר הממוקמת על מצוק שממנו נופלים כמה מפליי-מים. החננו את הרכב בחניון ציבורי כמה מאות מטרים מהמצוק (כי החניונים שצמודים למצוק הם בתשלום) ויצאנו לטייל בפארק שעל שפת המצוק. מקום יפה מאוד מסודר ומלא תיירים. הנחלים מתפצלים לסידרה של ערוצים עם שבילים וגשרים מעליהם, ובסוף כל הנחלים נופלים מהמצוק בסידרה של מפלים מרהיבים שניתן לעבור מעליהם, מתחתיהם, לידם, בתוכם, ומאחוריהם. הכל יפה, ירוק, זורם, ומשמח את הלב. ומאחורי המפל הראשי יש עוד מערת נטיפים (איך אפשר בלי זה).
אחרי שיורדים אל מתחת למפל אפשר להמשיך בשביל עוד יותר למטה, ואז מגיעים למוזאון המפעל הישן. עכשיו הוא סגור לתיירים, כי כמה מיבנים ושבילים התמוטטו. אבל לא ידענו את זה, והשער היה פתוח, אז ניכנסנו. והלכנו לאיבוד. אחרי כמה סיבובים במפעל מצאנו את עצמנו מטפסים בחזרה לפארק על המצוק דרך שבילים שהתמוטטו, מחזיקים בעצים שצמחו דרך הבטון, ומפלסים את דרכנו דרך שיחים שסגרו את השבילים שנותרו. היה מאוד מעניין.
אכלנו במסעדה Ήρθα κι Έδεσσα ("באתי אלייך אדסה"), שהייתה מסעדה מעולה בצורה יוצאת מהכלל אפילו בהשוואה לכל האוכל הטוב ביוון. הבשר פשוט נמס בפה.
המשכנו לאתר הארכיאולוגי של Edessa העתיקה (הריסות של עיר רומית) שנימצא מתחת למצוק ליד המנזר Ekklisia Moni Agia Triada. האתר היה מגודר, נעול, ולא יכולנו להיכנס.
נסענו משם ליעד הבא, המלון Agnantio Hotel & Spa ליד העיר Sidirokastro שלמרגלות הר הגעש Serres.
בחרנו את המלון בעיר הזו כי קראנו שיש בה מעיינות חמים שנובעים מהר הגעש, ובחרנו את המלון הזה כי היה רשום שיש בו ספא עם בריכות חמות וג'אקוזי, וחשבנו שזה מים מהמעיינות ורצינו לקחת יום מנוחה אחרי המסע האינטנסיבי ביוון.
התמקמנו במלון, ושאלנו את המארח על הספא, והוא הבטיח שיש להם חדרי ספא פרטיים עם ג'אקוזי, ושהם מאפשרים לנו לפנות את החדר בשעה מאוחרת יחסית ללא תוספת תשלום.
הלכנו לישון עם ההנחה שמחר מצפה לנו יום מנוחה רגוע לפני החזרה לבולגרייה.
יום 10 (ראשון)
אחרי ארוחת הבוקר ניגשנו לדלפק ורצינו לשריין ספא וג'קוזי. אבל האחראית בישרה לנו שהספא שלהם פתוח רק בערב, ואם רצינו להשתמש בספא היינו צריכים לעשות זאת אתמול בערב, כי עכשיו הכל סגור. כשהסברנו לה שהספא זו הסיבה היחידה שבשבילה הגענו למלון הזה, היא הפנתה אותנו למלון השכן במרחק 7 קילומטר משם Sidirokastro baths שהוא באמת עומד על המעיינות החמים האמיתיים של Sidirokastro ושם הספא פועל כל הזמן, ויש להם גם יותר חדרי ספא וג'אקוזי. הם גם התקשרו למלון הזה ווידאו שנקבל כניסה לספא במחיר שסיכמנו עם המלון הראשון (Sidirokastro baths הוא גם יקר יותר).
שימו לב, כשהיוונים אומרים ספא הם לא מיתכוונים לבריכות חמות וג'אקוזים משותפים, כמו בחמת-גדר, או חמי-געש בארץ. הם מתכוונים לג'אקוזי פרטי עם מיים רותחים שאנשים מבוגרים מגיעים לשם כדי להקל על הכאבים במפרקים.
ב 16 יורו לשעה קיבלנו ג'קוזי בגודל של בריכה אולימפית לשניינו בלבד, עם מיים בטמפרטורה של 55 מעלות. אחרי 20 דקות מצאתי את עצמי מתקרר במים קרים במקלחת הצמודה. פשוט חם מידיי. ב Sidirokastro baths ישנו גם חמאם, שזו בריכה בגודל מלא עם מיים חמים ישירות מהמעיין. אבל ביום הזה מישהוא שיריין אותה לעצמו ליום שלם, אז לא יכולנו לראות אותה. עשינו גם מסאג', ואז חזרנו למלון הראשון להתקלח ולחזור לבולגרייה.
המעבר חזרה מיוון לבולגרייה גם היה פשוט וכמעט בלי תור, רק ביקורת דרכונים קצרה. היה כבר די מאוחר אז נסענו ישירות לסופייה למלון Gloria Palace Hotel, שנמצא ממש במרכז העיר.
למחרת ההורים שלי נחתו בבולגרייה והתחיל החצי השני של הטיול שלנו: בולגרייה ומקדונייה.
