בולגרייה-יוון, ובולגרייה-מקדונייה ברכב 2016. חלק ב'

ברבורים באגם אוחריד במקדונייה

כאן אספר על החלק השני של הטיול: טיול משפחה בבולגרייה ומקדונייה ברכב 2016.

בחלק הראשון סיפרתי על הטיול שאני ואישתי עשינו בבולגריה ויוון במשך 10 ימים. ביום ה 11 של הטיול ההורים שלי הצטרפו אליינו בסופייה בולגרייה, והמשכנו בטיול במתכונת קצת שונה.

יום 11 (שני)

ההורים נחתו בסופייה ב 9:00, ונסעתי מבעוד מועד לסוכנות להשכרת הרכב כדי לקבל את הרכב השני. הרכב שהיה לנו ביוון (ג'יפ רנו קפטור) היה רכב נהדר לכבישים המפותלים של יוון, אבל לא היה מספיק גדול ל 4 אנשים עם 4 מזוודות. לכן לחצי השני של הטיול שכרנו מבעוד מועד רכב גדול יותר (סטיישן-וואגן טויוטה יאריס). אומנם נסעתי לסוכנות הרכב כבר ב 8:00 בבוקר, אבל בגלל הפקקים של הבוקר בסופייה הגעתי לשם רק ב 10:30.

המלצה: בסופייה, כמו בכל מגה-פוליס גדול אי אפשר להתנייד עם רכב בשעות העומס (בין 7:00-11:00) במיוחד לא במרכז. אם אתם חייבים לצאת עם הרכב, תיקחו שעתיים אקסטה לנסיעה.

עם דרכון ישראלי מותר היה לעבור את האבטחה הכבדה ולהיכנס לטרמינל. אספנו את ההורים מנמל התעופה, חזרנו למלון Gloria Palace Hotel, החננו את הרכב בחנייה של המלון, ויצאנו לטיול רגלי במרכז העיר ובטיילת המרכזית bulevard Vitosha.

הבחירה של המלון Gloria Palace Hotel היתה נהדרת, הוא צמוד לכל האטרקציות המרכזיות של העיר: בית הכנסת הספרדי העתיק, הכנסיות המרכזיות, המעיינות החמים של סרדיקה, החמאם הטורקי העתיק, בית הנשיא, בניין האומות, המוזאונים, וכמובן הטיילת bulevard Vitosha.

טיילנו כל היום במרכז, אכלנו במסעדה ספרדית נהדרת (Bodega Spanish Restaurant) מול הכנסייה האורטודוקסית הרוסית, וחזרנו למלון לעוד לילה.

שימו לב, בבולגרייה ובמקדונייה לא מקובל לתת טיפ למלצרים במסעדות. אם אתם משאירים טיפ של 10% כמו שמקובל בארץ אתם תעשו רושם מאוד חיובי, ותקבלו יחס מאוד אוהב. ביוון לעומת זאת הטיפ לרוב יהיה רשום בחשבון, בין אם אהבתם את השירות או לא.

יום 12 (שלישי)

בבוקר אכלנו, ויצאנו מסופייה לכיוון מעבר הגבול עם מקדונייה ליד הישוב Kamenichka Skakavitsa. במעבר הגבול היה תור של 10 מכוניות בלבד, אבל זה לקח כמעט שעה לעבור. מקדונייה לא חברה באיחוד האירופי ובמעבר הגבול בודקים את כל המיסמכים בקפדנות יתרה. חובה שיהיה את כל הדרכונים עם תוקף ללפחות עוד חצי שנה, חובה רישיון רכב תקין תקף ועם כל המיסמכים הנילווים, חובה אישור מעבר גבול בשביל הרכב (גרין-כארד) ומכתב מסוכנות הרכב שהם יודעים ומאשרים את מעבר הרכב. ואם באחד מהמיסמכים חסר פסיק, תצפו לעיכוב, או אפילו לא יתנו לכם לעבור. בוויקי-טראוול רשום שעובדי מעבר הגבול בכוונה עושים בעיות עם המעבר כדי לקבל שוחד מהאנשים שנימאס להם לחכות.

חצינו את הגבול והגענו לעיר הראשונה בצד המקדוני Kriva Palanka. בכניסה לעיר עצרה אותנו מישטרה מקומית ובדקה שוב את הדרכונים. והזהירו לא לנסוע מעל המהירות המותרת. חיפשנו חנות טלפונים סלולרים כדי לקנות סים חדש, שיתאים למקדונייה, ולא מצאנו. חנויות סלולר יש רק בערים הממש גדולת כמו סקופייה ואוחריד. בערים הקטנות הם רק מאפשרים רכישת זמן אוויר בשביל אלה שיש להם סים. ביציאה מהעיר שוב עצרה אותנו מישטרה, ושוב בדקו דרכונים, ושוב הזהירו לא לנסוע מעל למהירות המותרת.

המלצה במקדונייה תיסעו בדיוק לפי החוק. השוטרים מאוד "רעים". לפי וויקי-טראוול הקנסות זה בערך ההכנסה היחידה שלהם, והם מקפידים לתת קנסות גבוהים על כל עברה קטנה. אסור אף טיפת אלכוהול בדם, אסור לנסוע מעל המהירות המותרת. אבל לא לעקוף בפס הפרדה רצוף זו המלצה בלבד.

המשכנו ליעד הבא שלנו העיירה Kratovo, היא מפוסרמת ב 5 גשרים רומיים עתיקים, וכמה מיגדלים מימי הבייניים. ירד גשם. הסתובבנו בסימטאות העיירה העתיקות, בהינו בגשרים, וזהו. אין הרבה מה לראות ב Kratovo, ואין מה לעשות בה, רק עצירה נחמדה בנסיעה הרחוקה מסופייה בולגרייה לסקופייה מקדונייה. אכלנו במסעדה היחידה שהייתה פתוחה ב Kratovo, מסעדת גורמה שהמקומיים לא ניכנסים אלייה כי היא יקרה מידיי. והארוחה הבשרית ל 4 אנשים שכמות הבשר הייתה כל כך גדולה שלא סיימנו הכל, עלתה לנו 6 יורו שלמים לאדם כולל הבירה והטיפ למלצר.

המשכנו לסקופייה עיר הבירה של מקדונייה. הגענו למלון Hotel Super 8, שכאמור בחרנו כי הוא צמוד למרכז העיר, ויש לו חנייה פרטית. מלון מאוד נחמד, עם חדרים מרווחים, ואפילו נותנים לכם כפכפי בית לשהייה נוחה בחדרים.

יצאנו להסתובב בשוק התורקי, שהיה כבר ברובו סגור, ובמרכז העיר שאחרי החושך הבניינים המפוארים מוארים בצורה יפה. ירד גשם קל, אבל מרכז העיר עדיין שמר קצת חיים, כמה מסעדות ופאבים היו עדיין פתוחים.

יום 13 (רביעי)

ארוחת הבוקר במלון Hotel Super 8 הייתה מאוד עשירה וטעימה, מסתבר שבמקדונייה זה נדיר. יצאנו שוב לשוק התורקי, למבצר של סקופייה, ומשם חזרנו למרכז העיר עם הפסלים המרובים והגשרים המעוצבים מעל לנהר. עד 12 הרגשנו שמיצינו את העיר והמשכנו ליעד הבא.

שמורת הטבע עמק-מטקה Dolna Matka זה אגם מלאכותי שנוצר ע"י סכר מים. אבל העמק המוצף ניראה מרשים. יש סירות מסודרות שלוקחות את התיירים לסיבוב באגם לאורך העמק, עד מערת הנטיפים Matka . בתוך המערה יש עוד אגם תת קרקעי בעומק 200 מטר. המערה קטנה אבל ביחד עם הסיור באגם יוצא נחמד מאוד. שווה לבקר במקום. כל הסיור כולל השייט והכניסה למערה יוצא בערך שעה.

אכלנו באחת המסעדות שעל האגם, שמגדלות דגי-פורל בעצמם. יצא בערך 100 יורו ל 4 אנשים. קצת יקר בשביל מקדונייה, אבל סביר יחסית למחירים בעולם.

בערך ב 14:00המשכנו בנסיעה דרך שמורת הטבע National Park Mavrovo, לעיר Debar. ב Mavrovo תיכננו לבקר ב מפל מיים מפורסם אבל לא מצאנו אותו, אפילו שהיה לנו את הקואורדינטות ב GPS.

הגענו ל Debar למלון Hotel & Restaurant Leon, ורצינו לצאת למרכז העיר לאכול, אבל במרכז העיר ב 18:00 הכל היה סגור. אכלנו במסעדה של המלון, הלכנו לישון. המלון נקי מסודר, חדרים נחמדים, אבל בלי מעלית, ורוב הצוות לא יודע אנגלית. כדי לבקש עוד שמיכה, כי היה קר, היה צריך ליכתוב את הבקשה בגוגל-טרנסלייט, ולתרגם למקדונית.

יום 14 (חמישי)

ארוחת הבוקר הייתה די עלובה, חביתה וקפה. והמשכנו הלאה.

הגענו לכפר Vevchani שמפורסם במעיינות שלו ובעובדה שהם הכריזו על עצמם כמדינה עצמאית. לכן בחנויות המזכרות ניתן לרכוש דרכון מקומי, אוסף של שטרות כסף מקומיים. הפארק מסביב למעיינות באמת יפה, מיים זורמים בכל מקום הכל ירוק ומרגיע. המיים כל כך נקיים שאפשר לשתות ישר מהמעיין. ספסלים ושולחנות פיקניק בכל מקום בין המעיינות ואפילו ממש מעליהם, כך שהמים נובעים ממש במרכז השולחן. כל הביקור בפארק לוקח שעה לכל היותר.

המשכנו לעיר סטרוגה Struga שנמצאת על חוף האגם אוחריד, ומשם יוצא הנהר Chrni Drim river "חלום שחור". בסטרוגה יש טיילת לאורך הנהר וחוף רחצה יפה על גדת האגם. מקום מסודר יפה שופע חיים אבל רואים שמאז שבנו אותו לא דואגים לשפץ. מדרכות שבורות ובניינים מתקלפים. האגם אוחריד מרשים ביופיו. המיים שקופים כמו זכוכית, וכתוצאה ביום בהיר הם בעלי צבע כחול תורכיז.

אחרי סיבוב בטיילת של Struga המשכנו ישירת למלון Hotel Vila De Lago בעיר אוחריד. שוב המלון ניבחר כי הוא במרכז וכי יש למלון חניון פרטי.

יצאנו בשייט קצר לאורך החוף, מלכודת תיירים אבל אכן יש נוף פנורמי לעיר. והמיים כל כך צלולים שניתן לראות את הקרקעית גם בעומק של 25 מטר. השייט לוקח חצי שעה והמחיר תלויי בסירה. בנמל עומדות גם סירות קטנות, וגם יאכטות עם בר משקאות על הסיפון.

עשינו סיבוב בטיילת המרכזית עד שהחשיך, והלכנו לישון. המחירים בטיילת גבוהים, כמו בארץ. אבל האוכל במסעדות זול וטעים.

יום 15 (שישי)

בבוקר יצאנו לטיול בעיר אוחריד העתיקה, ולאורך החוף. משרד התיירות בנה טיילת תלוייה מעל המים לאורך המצוק והמיבצר של אוחריד. אבל בגלל תחזוקה לקויה חלקים מהטיילת נפלו למיים וסגורים למעבר. החלק שפתוח ניראה כאילו הולך להתפרק בזמן שאתה הולך עליו. אבל היופי של המים השקופים, והמצוק הגבוה, והברבורים ששטים לאורך המסלול מכפר על הכל. טיול שמרפא את הנשמה.

משם עלינו לכנסיות על המצוק Church of St. John, למבצר של אוחריד, ודרך האמפיתאטרון העתיק חזרה לטילת. מסלול של כ 3 שעות, תלויי כמה זמן מבקרים בכל אתר.

מסביב לכל אתר תיירותי מסתובבים מדריכי תיירות, שמציעים הדרכה מסודרת באתר בתמורה לתשלום. ניתן להתמקח על המחיר. בנוסף, העיר אוחריד מפורסמת בתעשיית הפנינים שלה. בעיר יש פטנט להכנת פנינים מלאכותיות מקשקשים של דגים. איכשהו ממיסים את הקשקשים, ומדביקים אותם מחדש לכדורים שנראים ממש כמו פנינים. ההבדל היחיד זה המחיר, אפילו בסין הפנינים יקרות יותר.

אכלנו בטיילת במסעדה אלבנית, כרגיל למסעדות במקדונייה האוכל נהדר וזול. ואחרי זה נסענו לצד השני של האגם למנזר Monastery Saint Naum Ohrid's. במנזר חנייה מסודרת בתשלום ושדרה ארוכה של חנויות מזכרות. המנזר עצמו ממוקם בשמורת הטבע National Park Galichica, על הנהר Bily Drim river "חלום לבן", שזה הנהר היחיד שניכנס לאגם אוחריד. על אי בתוך הנהר ממוקמת מסעדה יוקרתית, וממנה אפשר לקחת סיור על סירת משוטים לאורך הנהר ולראות את המעיינות הללו. אורך כל הנהר בקושי 50 מטר, ומקור המים בו זה רק מעיינות, לכן המים בנהר וגם באגם כולו, כל כך שקופיים ונקיים. וזאת הסיבה לכך שכל האגם מוכרז בתור אתר מורשת עולמית ע"י אונסקו.

התמונה הבאה צולמה מתחת למים:

השייט על הנהר אורך 20 דקות, והטבע מרשים ביופיו. ניתן ממש לראות את המעיינות מבעבעים מתחת למים.

בתוך המנזר יש פארק מסודר עם טווסים ומזרקות, כשכל מזרקה זה למעשה עוד מעיין. ובכנסייה של המנזר ציורי קיר עתיקים בני 600 שנה, ששרדו את הכיבוש הטורקי.

בקיץ יש מעבורת שעוברת בין אוחריד למנזר. אבל באוקטובר היא כבר לא פעלה.

חשבנו גם לבקר במוזאון הניאוליתי Bay of Bones Museum, (דומה למוזאון הניאוליתי של קסטורייה יוון, יום 9 בטיול) אבל כשחזרנו מהמנזר היה כבר מאוחר וגם הוא ניסגר.

ליד המנזר מתחילה הדרך לראש ההר Galichica, ולנקודת התצפית Viewpoint Leskovski Ushi, שממנה ניתן לראות את שני האגמים הגדולים של מקדונייה, אבל קחו בחשבון שהדרך לשם בכביש הצר והמפותל תיקח לפחות שעה בכל כיוון.

חזרנו לאוחריד למלון לישון.

יום 17 (שבת)

מיד אחרי ארוחת הבוקר התחלנו במסע לחצות את מקדונייה חזרה לבולגרייה. התחנה הראשונה הייתה Peshna Cave, ליד הישוב Makedonski Brod. מדובר במערה גדולה שנהר ה Treska נובע ממנה, וגם בתוך המערה ממוקם המנזר St. Archangel Michael או לפחות ההריסות של המנזר שננטש כשחלק מתקרת המערה קרסה עליו.

ההריסות של המנזר אכן קיימות, אבל לא מסודרות לתיירים, אין שבילים מסודרים, צריך לטפס על סלעים, ואין שלטים עם הסברים. ראיתם קיר הרוס אחד, ראיתם הכל. ומעיין הנהר בכלל היה יבש, כנראה הוא ניזון משלגים נמסים, ובאוקטובר, על אף הגשמים הוא היה יבש לגמרי. כל הסיור לקח פחות משעה, ואפשר היה מהר יותר.

בתוכנית המקורית חשבנו לבקר אחרי זה גם באתר Makedonium, ליד הישוב Krushevo. אנדרטה למורשת מלחמת העולם השנייה. אבל כדי להגיע אליו היה צורך בפרסה גדולה בכבישים די רעועים, אז החלטנו לוותר.

המשכנו לעיר Prilep, עצרנו במרכז העיר, חנייה בתשלום סמלי. היה יום ראשון וז"א יום של שוק במקדונייה. כל מרכז העיר, שהיה גם רחבת השוק היה שוקק חיים. בכל מקום רוכלים וסתם אנשים מקומיים ניסו למכור מכל הבא ליד. חיפשנו מקום לאכול, ומסתבר שכל המסעדות במרכז העיר מלאות עד אפס מקום ובחלק מהמקומות אפילו יש תור.

אחרי האוכל רצינו לעלות עם הרכב לראש ההר Prilep, שבראשו הריסות של המבצר Marko's Towers. לפי ה GPS אמור היה להיות כביש מסודר לאתר, אבל כשהתקרבנו הסתבר שמדובר בכביש עפר מפורק שלא כל רכב 4X4 יוכל לעבור בו. נאלצנו להסתובב ולהמשיך ליעד הבא.

היעד הבא היה הריסות העיר הרומית העתיקה Stobi, הממוקמת על מפגש הכבישים הראשיים A1 ו 75-E. בשעה 16:00 האתר היה עדיין פתוח, הכניסה בתשלום ועם מדריך בלבד. היינו התיירים היחידים, אז שוב קיבלנו סיור פרטי. בסה"כ סיור דיי מעניין (בערך 40 דקות), המדריכה הסבירה על העיר, על הכנסיות, על בית-הכנסת העתיק שבנו היהודים שהוגלו מהארץ ע"י הרומאים, ובעיקר על כך שיוגוסלבייה הייתה מדינה גרועה שאפשרה לבזוז את האתר ואת המורשת המקדונית.

לאחר מכן עברנו דרך העיר Veles, רק כדי להיכנס בה לסופרמרקט, וכי זו הייתה העיר האחרונה שלנו במקדונייה. ומשם הגענו למלון Hotel Restaurant Brod Panini. שממוקם ישר בתוך האגם Mladost, כ 6 קילומטרים צפונית ל Veles. לא התבלבלתי, המלון באמת עומד בתוך האגם, זאת ספינה. אבל היא מקובעת לקרקעית כך שגם במזג אוויר סוער, לא מרגישים טלטול. החדרים במלון דיי קטנים, הקירות די דקים, והמקלחות לא הכי נוחות בעולם. אבל אפשר להבין אותם כי אחרי הכל מדובר בספינה.

באופן מיקרי יצא שבאותו ערב התקיים על הספינה הגמר של מיס-מקדונייה. אז בזמן ארוחת הערב נהננו גם מתצוגת אופנה של 12 הדוגמניות הכי יפות במדינה.

יום 18 (ראשון)

בבוקר האכלנו ברווזים עם שאריות מארוחת הבוקר (כמו רוב ארוחות הבוקר במקדונייה, חביתה וקפה) והמשכנו בדרך.

חזרנו למעבר הגבול עם בולגרייה. הפעם המעבר היה פשוט יחסית, בדיקת דרכונים מהירה, אבל מכס שלמראה הדרכונים הישראלים הסתפק בהצהרה שאנחנו לא מעבירים סיגריות. על הרכבים הבולגריים הם מעבירים חיפוש קפדני.

המלצה: אם אתם מעשנים ונוסעים למקדונייה, אל תיקחו אתכם סיגריות מהארץ, ואל תיקנו סיגריות בדיוטי-פרי של הארץ. תיקנו במקדונייה. הסיגריות והטבק במקדונייה יותר זולים ממים, משהו כמו 25 שקל לבלוק! (נכון ל 2016).

בבולגרייה נסענו לאתר Stobskite piramidi ליד הכפר Stob (לא לבלבל עם Stobi במקדונייה). כמו ב Melnishki piramidi (יום 3 של הטיול), גם כאן מדובר במצוקים חדים וישרים שיוצרים נוף מעניין. ואפילו מדובר באותה תופעה גאולוגיית. רק האתר הזה פחות מתוייר, וצריך ללכת קצת יותר כדי להגיע אליו. ב Stob המצוקים אדומים וב Melnik המצוקים לבנים. אבל בשני המקרים הבולגרים מכנים אותם פירמידות. הסיבוב כדי לראות את המצוקים יכול לקחת בין שעתיים לשלוש, תלוי כמה רחוק אתם רוצים ללכת וכמה מצוקים לראות.

לאחר מכן נסענו למנזר רילה Rilski manastir (Rila Monastery) שנמצא בערך חצי שעה מ Stob. זה כנראה המנזר הכי מפורסם בבולגרייה, ולומר את האמת המבנה אכן מרשים, וגם המיקום שלו במרכז שמורת הטבע Rila הופך את זה לעוד יותר מקסים. במיוחד בסתיו המאוחר כשהיערות נצבעו צהוב ואדום מהשלכת. במרכז המנזר עומדת כנסייה אורטודוקסית ססגונית, שהקירות (כמו בכל כנסייה אורטודוקסית) מאויירים בסצנות מסיפורי התנ"ך, כמו בקומיקס. לצערנו מכיוון שהגענו לשם רק ב 18:00, המוזאונים של המנזר היו סגורים.

יצאנו מ Rila כבר בשקיעה ונסענו למלון האחרון שלנו בטיול הזה, Neven Hotel, שהיה המלון הגרוע ביותר שיצא לנו לראות בטיול הזה. מדובר בבית הארחה שממוקם בשני בינינים של 3 קומות, ישנים ומתפוררים, וללא מעלית. המיטות היו ישנות וחורקות, אבל לפחות ההסקה פעלה כראוי כי היה ממש קר בלילה.

יום 19 (שני)

התעוררנו ליום האחרון בטיול ובדרך בחזרה לסופייה עצרנו בכפר Sapareva Banya כדי לראות את הגייזר החם ביותר בארופה. הגייזר זו האטרקצייה היחידה בכפר. הוא ממוקם בדיוק במרכז, בפארק העירוני, וקל מאוד למצוא אותו. בקיץ יש גם מרכז מבקרים ליד, אבל באוקטובר מרכז המבקרים היה סגור, והגייזר עצמו היה בשיפוצים. רק האדים הכבדים בעלי ריח של גופרית, שבקעו מתוך הצינור שהוכנס לגייזר כדי לשחרר את הקיטור ולמנוע התפרצות בזמן השיפוצים, העידו שזה באמת גייזר.

חזרנו לסופייה, בתוכנית המקורית חשבנו לבקר בגן החיות העירוני עד הטיסה, אבל היה כל כך קר וגשום שהחלטנו לוותר. במקום זה הלכנו לאחד הקניונים Paradise Center היכן שהיינו כל היום עד הטיסה.

בערב החזרנו את הרכב לחברת ההשכרה, והם הסיעו אותנו חזרה לנמל התעופה.