שלושה וחצי ימים אחרונים של טיול משפחתי בן שבועיים בשבדיה בחודש אוגוסט 2019, אותם אנחנו מבלים במסע מתגלגל מהעיר גוטנברג, שבמערב לשדה התעופה ארלנדה שבמזרח. שני הורים, צעירה בת עשרים ושתיים, צמד תאומים בני עשר ו"פולסוואגן שארן" אחד.

14.08 - השעה בגוטנברג 18:00. אנחנו עומדים בשערי פארק השעשועים המפורסם ליסברג ומתלבטים באיזה כרטיסי כניסה לבחור: צמידים של "רכיבה חופשית", שיקנו שימוש חופשי בכל מתקני השעשועים, בלי דוכני ההגרלה, או אולי חוברות קופונים? לא כל בני המשפחה משתגעים על המתקנים המפחידים, ומשחקי הקליעה, הזריקה וההגרלות דווקא נראים שווים, על כן הוחלט על ספר קופונים למתקנים וספר קופונים נוסף לדוכני ההגרלה והמשחק.

השבדים ממש אוהבים את המתקנים שלהם מטלטלים, גבוהים ואקסטרימיים. רכבת ההרים מעץ "בלדר"- המתקן המפורסם והוותיק שבפארק לא שונה מכך. הבת הגדולה מוותרת מראש, הבעל לא יכול מסיבות בריאותיות, ופתאום המתקן שעליו דיברנו עוד לפני הגעתנו לכאן נראה לי אתגר גדול מדי. אבל התאומה מתעקשת ומשכנעת את אחיה להתגבר על הפחד ולהצטרף אלינו. היא אפילו מסכימה לשבת לבד. (הישיבה במתקן בזוגות). רכבת ההרים גבוהה מכל רכבת שראיתי. לכשמתיישבים חוגרים בחגורת בטיחות וגם בחגורה חשמלית, במהלך הנסיעה מתברר מדוע. בחלק מהירידות אני מרגישה כיצד הישבן ממש מתרומם באוויר. העליות תלולות, הירידות חדות, וההטיות ממש מגבירות את קצב הנסיעה. הבן מסיים את המתקן בדמעות.

נרגעים במתקן האבובים. בעיני זהו מתקן דומה מאוד למתקן הקונגו בסופרלנד, אבל הילדים טוענים שכאן הזרם יותר מושקע ויש יותר שפיריצים. שיהיה...

מחליטים לנסות גם את הגלגל הענק. אל המתקן צריך לטפס דרך גן שעל צלע גבעה. אפשר לעלות אליו גם במדרגות נעות, אבל לא הבנו זאת בזמן אמת. מלמעלה רואים חלק מהעיר. באחד הבניינים - "מגדלי גוטייה" רואים בריכה שקופה שממוקמת בקומה גבוהה מאוד. בתוכה אנשים משכשכים בבגדי ים, וניתן לראות את תנועות השחייה שלהם. בטח מדליק לשחות כך גבוה בבריכה שקופה לגמרי ולהשקיף על כולם. הילדים נמשכים מאוד לדוכני ההגרלה והמשחק. מנסים לשחזר את הזכייה בשוקולד ענק מפארק השעשועים גרונהלונד בשטוקהולם. המשחקים חמודים: רוגטקות, מתקני יריה, באולינג מעץ ועוד.. הגדולה מצליחה להשיג לעצמה בובת חד קרן. הבובה פיצית, אך הגאווה שלימה.

הזמן עבר מהר והשעה כבר 22:00, רוצים לאכול בפארק, אבל המסעדות בדיוק סגרו את שעריהן. אז נוסעים ברכבת החשמלית למלון, ואוכלים שם. העייפות מכריעה אותנו, ומחר יוצאים לדרך לנסיעה בת שלושה ימים עד לשדה התעופה ארלנדה.

15.08 - אחרי שהתנהלנו בצורה נוחה ברחבי העיר גוטנברג עם כרטיס תחבורה ציבורית חופשי לשלושה ימים, האב ובנו יוצאים לתחנת השכרת הרכב שבמרכז העיר כדי להביא רכב למלון. למרות שהוזמן מראש, הרכב לא חיכה בתחנה. זה גרם לעיכוב ביציאה ולזמן טיול אבוד. באיחור של שעתיים אנחנו מתחילים בנסיעה צפונה לעבר העיירה טרולהאטן המרוחקת כשעת נסיעה מגוטנברג. הישוב ממוקם על חלק מתעלת גוטה, שמחברת בין הים הבלטי לים הצפוני. התעלה שתחילתה בשטוקהולם מובילה לגוטנברג דרך האגמים הגדולים: ונרן ווטרן, והנהר גוטה שנשפך לים בגוטנברג. באזור העיירה ישנם סכרים שפועלים כדי להשוות את גובה מי התעלה, עם מי הנהר ולאפשר לסירות לשוט בה. כמו כן, בעיר קיים מפעל הידרואלקטרי, שבו תחנת הכוח הוותיקה ביותר בשבדיה שהפיקה חשמל מהבדלי גובה שבנהר הגוטה והיום פתוחה לביקורים מודרכים. תחנת הכוח אוגרת את מי נהר הגוטה ומשחררת אותם אחת ליום בקיץ וביתר עונות השנה פעמיים בשבוע. היום הוא היום האחרון לשחרור היום יומי. על פי התוכנית אנו מבקשים להספיק להגיע לשחרור המים בסכר של תחנת הכוח ההידרואלקטרית שבמקום.

ליד תחנת הכוח יש חנייה מסודרת ומרכז מידע על העיירה בתוכה. אנחנו נכנסים ומתעניינים מה ניתן לעשות בעיירה ומקבלים הסבר מפורט בצירוף מפה כולל קדימויות ולוח זמנים לתכנון הביקור על פי השעה שבה הגענו לכאן. השעה 13:50. מסבירים לנו ששחרור המים מתרחש בשעה 15:00 ליד הגשר, שרואים מהתחנה במרחק 6 דקות הליכה. ממליצים לנו לעמוד על הגשר, או בקרבתו ולחכות. בנוסף, קיים מסלול הליכה יפה מן התחנה דרך היער בין הסכרים הישנים שעל הנהר, וזה במורד הנהר וכן כדאי להגיע לסכרים החדשים בהם עדיין עוברות ספינות. גם תצפית על כל העיירה מצוק סלע שמעל הנהר מאוד מומלצת, אך היום יש תחרות של סקי הרים קיצי (מגלשיים על גלגלים במקום מגלשי שלג) ולכן התצפית פתוחה רק עד 17:00 ואחר כך יסגר הכביש אליה. בתחנה עצמה יש סיור מודרך בין הטורבינות, כחצי שעה אחרי שחרור המים, ואם רוצים צריך להירשם אליו. אנחנו הרגשנו שהקטנים פחות יתעניינו בסיור דובר אנגלית, אבל הם נהנו מאוד מתערוכה קטנה שממוקמת באולם קבלת הפנים.

ליד מרכז המבקרים שתחנת הכוח יש גן משחקים מעניין עם מתקן בצורת לוויתן ומגלשה ארוכה וגבוהה, שהיוותה גורם משיכה לא קטן לבני העשר. קיים גם מסלול הליכה בסביבת התחנה בין מבני התחנה, אבל אנחנו חפצים להגיע לגשר אל תצפית שחרור הים, שנראה לנו מתמלא מאוד באנשים. בדרך לגשר עוברים כנסייה מרשימה.

בשעה 15:00 בדיוק מתחיל הכרוז לספר על שחרור המים תחילה בשבדית ואחר כך באנגלית. הוא מסביר מהיכן יגיעו המים תחילה. מסתבר שהמים מופיעים משלושה כיוונים שונים ומצטרפים לכדי זרם איתן של 300,000 גלונים לשנייה. תוך כמה דקות מתמלא הערוץ בזרימה עוצמתית, אחרי 10 דקות הזרם העצום נגמר.

בדרך חזרה לחניית הרכב, שליד מרכז המבקרים של תחנת הכוח אנו מגלים את "סלע המלאכים" - גרפיטי קדום שבו מלכי האזור חתמו את שמותיהם על הסלע.

אנחנו מחליטים לנסוע לכיוון פארק הסכרים הישנים. (למרות ההמלצה לעשות מסלול הליכה לשם). באזור יש חניה בשפע. מזג האוויר סגרירי ורק משפחה אחת ועוד זוג תיירים נמצאים במקום. המראה השלו של הנהר ושל התעלות שיוצאות ממנו, יחד עם סכרי העץ ולהקות האווזים, שבאזור מופרע מעט על ידי צואת העופות וריבוי הנוצות. אבל זוהי פיסת טבע יפיפיה. אני בטוחה שההמלצה להגיע לכאן ברגל במסלול שלצד הנהר שווה ביותר. המסלול נראה קסום. אנחנו לא קיבלנו שיתוף פעולה מהילדים.

נסיעה של דקה מאתר הסכרים הישנים מביאה אל הסכרים החדשים הפעילים. החברה ממש רעבים ואנחנו מתיישבים בבית הקפה המפורסם בסנדוויץ השרימפס שלו - Slusscaféet. אנחנו לא טעמנו את מעדן הבית, אבל סלט טונה וסלט יווני היו מספקים. לבית הקפה מרפסת נוף לתעלות ואווירה רגועה. קרוב יותר לתעלה דוכן גלידה שנראה קורץ וכבר סוכם ששם נקנח. בעוד אנו עומדים לבחור טעמי גלידה נשמע פעמון ונראית התקהלות קטנה ליד התעלה. סירה קטנה עוברת. המים עולים באיטיות והשער נפתח. מן הצד השני מתקרבת יכטה קטנה למעגן. אנחנו פונים לזוג המבוגר שעל היכטה בשאלות ומבינים שהפעם נחזה בהנמכת המים. הפרשי הגובה נראים עצומים עד כדי כך שהמשימה נראית בלתי אפשרית. הפעמון מצלצל בשנית ונשמע צליל של מים זורמים בעוצמה מתחת לרצפות. לא ברור לאן זרם המים מופנה אבל מפלס המים מתחיל לרדת. אחרי כמה דקות מעברו השני של שער הברזל הענק מתחילה זרימת מים. מפלס המים בצד האחד של אגן התעלה ממשיך לרדת ובצד השני גובה בכמה מטרים טובים. ואז כששני המפלסים בשני האגנים המלאכותיים משתווה דלת הענק נפתחת והיכטה עוברת. כל זה מתרחש בגשם. איזה מראה, איזה כיף שנשארנו לראות. השעה 17:00 ובדיוק עכשיו מתחיל סיור באנגלית בכל מערכת הלוקים, אבל אנחנו ראינו דיינו. גם למוזיאון התעלה החינמי שפתוח לעוד כשעה אנחנו לא נכנסים. מרגישים שמיצינו את העיירה הפסטורלית הזו טרולהטאן, אומרים לה שלום וממשיכים ליעד הבא במרחק שעה נסיעה מזרחה - העיר לידקופינג שלחופי אגם וונרן.

עם ההגעה ללידקופינג מרגישים כאילו הגענו אל עיירת המערב הפרוע. רחובות ישרים, ארוכים וריקים. הכל שומם. המלון שהוזמן מראש  Edward Hotel השייך לרשת Best Western דווקא מפנק. חדר משפחה מרווח ונוח, וגם חדר זוגי נעים. ארוחת הבוקר עשירה והאווירה אפילו יוקרתית משהו. בערב ההגעה ניסינו להלך מעט למרכז העיירה, אבל בשעה 18:00 הכל כבר היה סגור ומסוגר, כולל מסעדות. לבסוף אכלנו במסעדה איטלקית הסמוכה למלון פסטות ופיצות טעימות מאוד.

16.08 - הבוקר הוחלט לסטות מעט ממסלול הנסיעה הישיר לכיוון מזרח ולנסוע חצי שעה צפונה ללשון היבשה שבתוך אגם וונרן. בקצה הפיננסולה אתר, שנקרא טירת לוקו (Läckö Castle). הנסיעה בלשון היבשה פסטורלית, עוברת בין כפרים פיצפונים והרבה שדות חיטה ושעורה. בתכנון הראשוני חשבנו להספיק ולהגיע לסיור המודרך באנגלית שמתחיל בשעה 10:30. קראנו, שרק עם הסיור המודרך ניתן לבקר בקומות העליונות של הטירה, שהן יפות ומהוות את עיקר התצוגה של בית המשפחה שהתגוררה שם. אבל תכנון לחוד וביצוע לחוד. עם ההגעה הבחורה בכניסה מציעה שנצטרף לסיור בשבדית שמתחיל בעוד 15 דקות. אמנם לא נבין מילה, אבל נזכה להיכנס לחדרים עם המדריכה, ויש חוברת באנגלית שמסבירה על החדרים, וההסבר דומה למה שמסבירים בהדרכה. לכל חדר מספר והסבר בחוברת בהתאמה. מכיוון שהסיור הבא באנגלית יוצא רק בעוד שעתיים קיבלנו את ההצעה. בדקות שנותרו הספקנו לבקר בכנסיה עתיקה ומרשימה של הטירה, שהרבה אלמנטים בה מגולפים בעץ ואפילו מוסיקת רקע כנסייתית מושמעת מרמקולים שלה.

הסיור המודרך מתחיל באולם הכינוס, שנקרא אולם המלוכה (?!). האולם מרשים ביופיו ונועד לאצולה בלבד. מן התקרה מגולפים מלאכים, תחתם הושיבו את האצילים. בחדר ריבוי תמונות, שמקנה תחושת עושר, שקשה לתאר. מקריאת ההסברים בחוברת אני מבינה, שגם המשרתים באולם הזה היו צאצאי אצולה, ואנשי התזמורת שהוזמנה לנגן כאן לפרקים, שלא היו אצילים הופרדו מקהל השומעים בגדר וישבו בפינה מוגדרת להם בהפרדה מוחלטת. עניין גדול היה למדריכה להסביר על השירותים שהותקנו באחוזה - "המילה האחרונה" של התקופה כנראה. אנחנו לא מבינים שבדית, ורוב הסיור היה כמו סינית עבורנו. (סינית, שבדית.. מה ההבדל?!) בכל זאת, קלטנו שטואלט היא גם מילה בשבדית. הילדים הפגינו התנהגות למופת בסיור אבל סיומו לאחר 45 דקות התקבל בהקלה רבה. הם ביקשו לחזור לחדרים, שלא ראינו בסיור. בחדרים הללו ראינו תערוכת בובות על החיים בטירה ותערוכת פיסול מודרני בזכוכית.

התערוכות היו מעניינות ביותר, לצערנו נפל החשמל בטירה, וחלק מהתערוכות היו חשוכות. בנוסף, הבן הלך לו קדימה ואנחנו פנינו לחדרים מסוימים והוא לאחרים. בחיפוש אחריו הלכנו לאיבוד במבוך החדרים, בכל חדר הייתה הפתעה חדשה. כבר לא היה ברור לנו על פי החיצים היכן היציאה, היו הרבה חבלים ואגפים סגורים, כך שמצאנו עצמנו עוקבים אחרי שלטי יציאת החירום. הבן חיכה ליד הכנסייה, אבל היה ללא טלפון נייד. עד שמצאנו אותו היה רגע של לחץ. יחדיו עברנו לסייר בגני האחוזה, הגשם שירד בזמן הסיור בפנים, התחלף בשמש עליזה ומבטיחה. הגנים אינם גדולים, אבל מתפקדים כגן ירק מושקע, שמשמש את מסעדת השף הצמודה לטירה. בגן הירק שורות של חסות מסוגים שונים, אפונה, תאנים, כרוב וכרובית והמון עשבי תיבול, הכל מסודר באסטטיות בתוספת פרחים והרבה פרפרים. הגננים עובדים במקום דרך שגרה ואנחנו אומרים שלום. מגינת הטירה נוף מושלם לאגם וונרן.

מחוץ לטירה ממש לחופי האגם תצפית צילום מהממת של האחוזה. רציפי עץ קטנים לידם סירה שבנויה כסירת ויקינגים עוגנת ומחכה לתיירים. בקצה הרציף שנכנס אל האגם עמדת תצפית וצילום של הטירה מזווית מרשימה וקיימת גם אפשרות לשכשוך באגם בין הסלעים. אנחנו מחליטים להוריד נעליים ולטבול. ברווזונים יוצאים מהשיחים ושוחים אלינו בשלווה. חופש. התקדרות השמים וחשש לגשם מתמרצים אותנו לסור למרכז Naturum. המרכז קרוב מאוד לטירה ובו יש מרכז מידע קטן שעוסק בביולוגיה, בגיאולוגיה ובאקולוגיה של אגם וונרן. בנוסף, מסעדת השף על טהרת מה שמגדלים באחוזה. המסעדה נראתה לנו קצת מתוחכמת, אבל מרכז המידע הקטנטן והחינמי הזמין את הילדים לגעת לראות ולשמוע. מיקרוסקופים לצפייה בחרקים שחיים באגם, משקפת גדולה להתבונן בחיים שסביבו, ואזניות שמשמיעות סיפור בגוף ראשון של דג סלמון שחי באגם.

שעת צהריים מאוחרת ולפנינו נסיעה של שעתיים ורבע לעיר אורברו, יעדנו הבא. בחוץ גשם ושמש לפרקים וקשת מיוחדת בשמיים. עוצרים לאכול בורגר-קינג על אם הדרך בחניון דרכים שהיה בו ריח נורא ורצפה ממש דביקה, אבל סופר ממש זול שבו עשינו השלמת קניות של ממתקים.

לאורברו אנחנו מגיעים בשעה 17:30. גם כאן הוזמן מלון מרשת בסט ווסטרן בשם City Hotel Örebro. מכל המלונות בטיול הוא הסגפני ביותר. חדרים קטנים, בלי ארון, וקרש גיהוץ רק בקצה הקומה. אבל המיקום של המלון ממש במרכז העיר ובמרחק הליכה קצרה מהמדרחוב ומהטירה של העיר, שהם מוקד העניין המרכזי בה. החיסרון הגדול ביותר של המלון, הרעש הנורא שעולה מן הרחוב הראשי, שמועצם על ידי רכבים בהם נהגים צעירים, שמשמיעים מוסיקה במערכות הגברה שלהם בקולי קולות. במשפחה הם זכו לכינויי: ארסים שבדים. היום יום שישי, לכן אנחנו מתארגנים ויוצאים להכיר את מרכז העיר וגם לאכול. במלון ממליצים על מסעדה איטלקית בשם Fratelli, אליה נגיע בסוף הסיור. אנחנו מתחילים בהליכה בכיוון כללי אל הטירה. במרחבי העיר מתרחש פסטיבל אמנות סביבתית ואנחנו נהנים מאוד מן המייצגים שמפוזרים באתרים המרכזיים. במדרחוב מרשים אותנו מיצג הטנק הוורוד - יצירת אמנות שמעמידה שאלות מרכזיות לגבי האתגרים של המשטר הדמוקרטי כיום ומתכתבת עם "מהפיכת הקטיפה" שנערכה בפראג. האמנות הפוליטית מושכת אותנו ואנחנו מחפשים מפה של המיצגים ונהנים מן "המוזיאון הפתוח". כך מגיעים למיצג של רוגטקה ענקית, שבמקום אבן המקלע מסתיימת בספסל, ומיצג אחר ובו שלט פרסומת של קבוצה אמריקאית בשם: בנות הגרילה, שמפרסמת את התרופה שלהן לעולם מושלם: "פצצת אסטרוגן". במהלך השיטוט הרגלי שמענו דנדון פעמונים קצת ארוך מדי, שנמשך חמש דקות. חיפשנו את מקורו והבנו שיש שעון עם דמויות מסתובבות על בית העירייה. לא הספקנו להגיע למופע הדמויות עצמו, אך היה מיוחד לשמוע את הפעמונים. יצירות האמנות ניצבות גם בטירת העיר ובקרבתה בנהר ובגן המקיף אותה. מתוך חלונות הטירה יוצאות זרועות ירוקות של תמנון ענק, ובגן ספסל בגודל ענק. הספסל של גוליבר, שהילדים נהנים לטפס אליו ולהצטלם. אנחנו מוצאים את המסעדה המולצת, והיא עמוסה מאוד. בכל זאת מחליטים להמתין. רואים את המנות, שהמלצרים מפזרים בין השולחנות ומבינים שטוב שהקשבנו להמלצות. השתייה המוצעת מגוונת, המנות מעוצבות יפה, וכבעלי ניסיון נעיד שגם טעימות מאוד. זהו הלילה האחרון בשבדיה והארוחה במסעדה הייתה סיום הולם. מחר ניסע לשדה התעופה.

17.08 - בוקר, מתלבטים האם להישאר עוד קצת באורברו ולבקר בחלק העתיק, שבו חנויות ומוזיאון פתוח, או להתחיל לקצר טווח בנסיעה לשדה התעופה. (מרחק נסיעה של שעתיים וקצת). כדי לא להיות בלחץ וגם כדי ליהנות בנחת מהיעד הבא העיירה סיגטונה, הוחלט על התחלת נסיעה. הנסיעה לסיגטונה בת שעתיים, בדרך שוב נוף של שדות חיטה ושעורה ובתים אדומים. כשמתקרבים לעיירה הדרך עוברת באגמים ונהרות והסביבה מתמלאת בחוות רכיבה גדולות. בסיגטונה מגלים שאזור מרכז העיר מצויד בחנייה גדולה ל12 שעות, רק לשים על החלון שעון שמציין את זמן התחלת החנייה וללכת. ברכב השכור יש כזה שעון ואנחנו מכוונים אותו לשעת ההגעה ויוצאים ללשכת התיירים, שברחוב הראשי לשאול מה ניתן לעשות בעיירה בשעתיים. על הקיר בכניסה ללשכה תלויה מפת מרכז העיר ובה דברים חשובים שניתן לעשות. על המפה גם סימון מיקומן של אבני הרונות, שנמצאו בעיירה ובסביבתה, שהן תזכורת לזמן קדום בשבדיה (זמן ויקינגי קדום). על הרונות כתוב סיפור היסטורי והן אבני זיכרון. בזכות המפה, לא נזקקים למענה אנושי. אנחנו מתרשמים מעט מהמבנה של הלשכה שנמצא באחד מהבתים הראשונים בעיירה ויוצאים לרחוב. במדרחוב הרבה חנויות מיוחדות לבגדים ולממתקים ומסעדות. אפילו מצאנו חנות שמתמחה בכל ממתק אמריקאי שיש.

בית העירייה הישן הוא מן הקטנים שבשבדיה. בתוכו תצוגה קטנה על חיי העיירה בראשיתה. סיגטונה נחשבת ליישוב העירוני הראשון בשבדיה. אני רוצה ללכת בעקבות סלעי הרונה, החבר'ה רעבים ומבקשים למצוא קודם כל מקום נחמד לאכול בו. אחרי שלילת כמה מסעדות במדרחוב מצאנו מעין בית אמנים שבקומתו התחתונה גם מסעדה בעלת מרפסת וגינה הצופות על האגם המרהיב מלארן. המזון שאכלנו על טהרת הסלטים והסלמון, הישיבה תחת עץ הדובדבן עמוס הפירות בגינה. האווירה פסטורלית, המזון לא מוצלח על פי הילדים. בתום הארוחה יצאנו למסע בעקבות אבני הרונה, יחד עם מסע לגלידריה מובחרת. ראינו כמה אבנים וגם צפינו בספורטאים המתחרים במירוץ שחיה ריצה כמו הטריאטלון, רק בלי החלק של האופניים. מסיימים הטיול בגן שלחופי האגם. הקטנים נהנו לטפס על גזעי עץ ענקיים ולקיים תחרות ריצה בשבילים. בהמשך טיילת האגם מקום להשכיר ציוד מיני גולף ומשפחות רבות לקחו חלק במשחק. זהו, זמן הטיסה קרב. נסיעה קצרה של 20 דקות לשדה מסיימת מסע מגוון ומעניין בן שבועיים בשבדיה שהגיע אל קיצו.