הקדמה
טיול משפחתי בהרכב חסר (כי הסנדוויצ'ית בצבא) – זוג הורים עם בוגרת (23) ומתבגרת (15).
מועד הטיול – קיץ 2018. למרות שמאוד חששנו מהעונה הגשומה, ובעיקר מהחום והלחות, בסופו של דבר, מזג האוויר האיר לנו פנים ברוב הזמן – החום והלחות היו נסבלים, ומעט הגשם שירד פה ושם, לא הפריע לנו בכלל.
תוכנית כללית – שלושה שבועות בוייטנאם מדרום לצפון – סייגון, דאלת, הוי אן, האנוי, סאפה, הלונג ביי וטאם קוק. אחר כך, שבוע באיי תאילנד – קוטאו (צלילות) וקוסמוי (בטן גב).
תכנון הטיול – ברגע שהבנתי שלא ניתן לשכור רכב בוייטנאם לשם נהיגה עצמית, עברתי לקונספט של "סוכן נסיעות". יצרנו קשר עם סוסו, שהיה מדהים, קשוב ויעיל בצורה בלתי רגילה. הגעתי אליו מבושלת עם תוכנית משלי, ויחד איתו עשינו שיפוצים ותיקונים עד לקבלת התוכנית הסופית. הוא הזמין לנו מלונות (רק אחרי שעברו ביקורת ואישור שלי), טיסות פנים (סה"כ שלוש), רכב + נהג (+ בקבוקי מים מינרלים), מדריכים (לכל אזור מדריך אחר), קרוז בהאלונג ביי, סידורי ויזות, וכמה פעילויות שביקשנו בנפרד. תוך כדי טיול הוספנו/שינינו כמה דברים, הכול במהירות וביעילות.
תודות – לליאור, לנרוש, ליולי, ליערי, לעמיר, לאחווה, לדניאל ולנילי, שסיפורי הטיול שלהם לוייטנאם היו מעניינים ומועילים, אבל בעיקר מעוררי השראה – תודה!
יום שבת – 28.7.18
טיסת 22:00 של אל על להונג קונג. למרות הימים הלחוצים של יולי-אוגוסט בשדה התעופה, הכול הלך חלק ומהר. משום שזו הייתה טיסת לילה, רוב הטיסה ישנו, וטוב שכך – המטוס היה די צפוף, מערכת הבידור בקושי תפקדה, והאוכל... טוב, נו!
יום ראשון – 29.7.18
בהונג קונג נחתנו באיחור של כחצי שעה. היינו בלחץ כי גם בלי האיחור הזה, היה לנו קונקשן קצר של פחות משעה וחצי. בסוף התברר שטיסת ההמשך לסייגון עם וייטנאם איירליינס נדחתה בשעתיים.
הונג קונג לקראת נחיתה
המטוס היה מרווח ולא מלא, כך שישבנו על שישה מושבים. נחתנו בסייגון בערך בשבע וחצי. פגשנו את המדריך שלנו לימים הקרובים- האנג, שהגיע כמובן עם רכב ונהג. בדרך למלון הבנו לראשונה מה המהומה על המהומה של הטוסטוסים והתנועה המטורפת.
המולת העיר
הגענו למלון הנחמד והנקי שלנו, שנמצא ממש ליד השוק (Ben Than Market). השעה הייתה כבר די מאוחרת, והיינו גם רעבים וגם די מטושטשים מהטיסה הארוכה ומהבדלי השעות. צוות המלון הזמין לנו מקום בסניף של מסעדת Pizza 4P's שבסייגון סנטר, לא רחוק מהמלון. יש המון המלצות על הרשת הזו. אנחנו קצת פחות התלהבנו. בסה"כ היה טעים, והיא פתרון נהדר למי שרוצה לנוח קצת מהאוכל המקומי. חזרנו למלון דרך השוק, שהתגלה כמאוד תיירותי. קנינו ליצ'י ועוד פרי עסיסי ומתוק שמבפנים נראה כמו שום - מנגוסטין. הלכנו לישון כמעט בחצות.
מלון – Liberty Central Saigon Center Hotel
יום שני – 30.7.18
בשמונה וחצי, אחרי ארוחת בוקר נחמדה (עדיין לא התרגלנו לסגנון הוייטנאמי), פגשנו את המדריך יחד עם הנהג. ביקרנו בבניין הדואר ובכנסיית נוטרדאם הסמוכה. קיבלנו תקציר מעניין על ההיסטוריה הכואבת של וייטנאם. גם בניין הדואר וגם כנסיית נוטרדאם נבנו כמובן באדריכלות המושפעת מתקופת השלטון הצרפתי במדינה. הצרפתים "הורישו" לעם הוייטנאמי גם את אותיות האלף-בית הלטיניות ואת הבאגט. ליד שני מבנים אלה יכולנו לראות את הבניין, שעליו נחת מסוק אמריקאי כדי לאסוף את הכוחות האמריקאים האחרונים שנשארו בוייטנאם. בצילום עיתונות מאוד מפורסם, נראה הבניין ועליו המסוק, ומאות דרום-וייטנאמים מנסים לעלות עליו, ולהציל את נפשם מאימת הצפון-וייטנאמים, שאמורים לתפוס את מקומם של האמריקאים שעוזבים.
אחר כך, ביקרנו בארמון העצמאות, שהיה בעבר משכנם של נשיאי דרום-וייטנאם, ואחרי כניעת הדרום לצפון, הפך לסמל העצמאות של וייטנאם. היינו גם במוזיאון המלחמה, שהיה חוויה חזקה מאוד, בעיקר בזכות התמונות, והנתונים הכואבים המוצגים שם. ברובע הסיני של העיר נכנסנו לפגודת Thien Hua. היה יפה ומעניין.
פגודת Thien Hua
אחר כך, אכלנו במסעדה מסורתית – Chateau – קצת תיירותית, אבל היה טעים. חזרנו למלון לנוח. בחמש וחצי אספו אותנו ארבעה סטודנטים צעירים וחמודים על טוסטוסים (שתי בנות ושני בנים), ל"סיור אוכל על טוסטוס". כל אחד מאיתנו עלה על טוסטוס עם נהג/מדריך, והתחלנו להשתלב בנהר הטוסטוסים ששוטף את רחובות סייגון – זו הייתה חוויה בפני עצמה, ואחרי רגע של הסתגלות, גם לא מפחידה בכלל.
משתלבים בתנועה
התחלנו ב- Bitexco Financial Tower. עלינו לקומה 50 לתצפית של 360 מעלות על העיר. השעה הייתה לקראת שקיעה כך שנהננו מהמראה גם כשאורות הלילה מתחילים להידלק. משם נסענו לכנסיה הוורודה. הסתפקנו במבט מבחוץ.
הכנסייה הוורודה
משם אל הפסל של הנזיר השרוף. שמענו את הסיפור המזעזע על הנזיר שב- 1963 שרף את עצמו לעיני כול, במחאה על יחס ממשלת דרום וייטנאם לבודהיסטים.
פסל הנזיר השרוף
במעבר חד, נכנסנו למסעדה מסורתית, התיישבנו על שרפרפים קטנים, צפוף בין מקומיים רבים, ואכלנו מרק פו (pho) – מרק אטריות טעים ביותר. אחר כך, נדדנו לדוכן רחוב שם אכלנו סוג של פנקייק – באן סאו (banh Xeo) - שאוכלים אותו עם מגוון מילואים ועלים ירוקים.
הכנת באן סאו
עשינו הפסקה מהאוכל בשוק הפרחים הססגוני, שהיה כבר לקראת סגירה. על ידו היה שוק אוכל לילי. שם אכלנו סוג של מאפה מקמח אורז, עם מיץ של קנה סוכר. אפילו התנסנו בהכנת המאפה הזה. חזרנו למלון בערך בעשר. היה סיור מקסים, טעים, מעניין ומצחיק. המדריכים היו מקסימים, הם הסיעו אותנו בבטחה על הטוסטוסים שלהם, והעניקו לנו חוויה בלתי נשכחת! מומלץ בחום!
יום שלישי – 31.7.18
גם היום האנג המדריך בא לאסוף אותנו בשמונה וחצי. יצאנו לדרך רק עם מזוודה אחת, ללילה אחד, ואת שאר הציוד השארנו במלון בסייגון, אליו נחזור מחר. נסענו נסיעה די ארוכה עם עצירה אחת עד ל- Cai Be. שם עלינו על סירה שלקחה אותנו לשייט בנהר המקונג. עצרנו במפעל משפחתי קטן, שבו מכינים דפי אורז, סוכריות קוקוס, יין אורז ופצפוצי אורז.
הכנת דפי אורז
שתינו תה דבש. עצרנו לראות הופעת פולקלור תיירותית ודי משעממת. והתכבדנו בפירות טעימים. עברנו לשייט בסירה קטנטנה על אחד היובלים של המקונג. השיטה אותה במיומנות אישה נמרצת. יכולנו להתרשם מצורת החיים בנהר.
שייט באחד מיובלי נהר המאקונג
חזרנו לסירה המקורית שלנו והמשכנו לאכול ארוחת צהריים מסורתית, שכללה: דג שלם, שרימפס, מרק, אורז ופירות. חזרנו לרכב שהמתין לנו בסבלנות, ונסענו ל- Can Tho. הגענו למלון ממש יפה ומפנק. יצאנו בערב לטייל בטיילת לאורך הנהר. המון אנשים ורעש. הגענו לשוק אוכל לילי וססגוני. קנינו איזה מאפה מטוגן ולא מזוהה, שהתגלה כנפילה גדולה.
מלון – Victoria Can Tho Resort
יום רביעי – 1.8.18
היום קמנו ממש מוקדם, כדי לחוות את האווירה בשוק הצף Cai Rang, שעל נהר המקונג. אבל, אני לא הרגשתי טוב, ולכן יצאנו "רק" ב 7:30. עלינו על סירה לא גדולה בדרכנו לשוק הצף. היה מעניין לראות איך כל המסחר מתנהל על המים. לכל סירה יש תורן קטן, עליו תלויה דוגמה של הסחורה אותה אפשר לרכוש כאן. יש סירות שממש משמשות אנשים למגורים, או כאלה שמשמשות כדוכני אוכל צפים.
יום שיגרתי בשוק הצף של נהר המאקונג
אחרי שהתרשמנו מחיי היום יום של השוק הצף, ביקרנו במקום שמכינים בו נודלס. התהליך היה ממש מעניין.
אטריות אורז
אחר כך, בבוסתן קטן, המגדל פירות מקומיים. שם טעמנו ממגוון הפירות – חלקם מוכרים וידועים וחלקם לא. את הדוריאן לא העזנו לטעום, אבל, כבר למדנו לזהות את הריח הנוראי (למה הוא מלך הפירות?). חזרנו לנקודת המפגש עם הנהג, והתחלנו בנסיעה של כארבע שעות חזרה לסייגון. הגענו למלון המוכר שלנו בסייגון. נפרדנו מהאנג ומהנהג. קיבלנו שני חדרים חדשים, ויצאנו לאכול במסעדה שנמצאת בסמטה קטנה ממש מול המלון. טיילנו עוד קצת בשוק Ben Than, שדי אכזב אותנו כי הוא ממש תיירותי. חזרנו למלון לנוח קצת. כשהחשיך יצאנו לשדרות Nguyen Hue שמחברות בין בניין העירייה המרשים לנהר. השדרות היו ממש שוקקות חיים. הייתה אווירה נהדרת.
שדרות Nguyen Hue שוקקות חיים
הלכנו מבניין העירייה, שהיה מואר בתאורה יפה, לאורך השדרה כמעט עד לנהר, וכל הדרך חזרה.
בניין העיריה
ראינו בניין בן ארבע קומות עם מרפסות פתוחות, בכל קומה הייתה מסעדה או בית קפה. זה נראה מקסים, ושיקי לגמרי – ממש רעיון נחמד! קנינו גלידה, וחזרנו למלון לישון.
יום חמישי – 2.8.18
אחרי ארוחת הבוקר, ארזנו חפצינו ועזבנו את המלון. הנהג המתין לנו בשמונה וחצי, כמתוכן, ולקח אותנו לשדה התעופה. עלינו לטיסה ב- 11:30. נחתנו בדאלת ב 12:30. נהג שהמתין לנו לקח אותנו לעיר בנסיעה די ארוכה. הנוף כל כך שונה, וגם מזג האוויר קריר יותר ונעים. הגענו למלון במיקום מרכזי. נראה מאוד יפה. החדרים ענקיים. חבל שהצוות לא כל כך נחמד, ולמחרת בבוקר גילינו גם שארוחת הבוקר ממש גרועה.
הנוף ממרפסת המלון שלנו – האגם והכיכר המרכזית בדאלת
היינו מאוד רעבים, אז הלכנו למסעדת Primavera האיטלקית. האוכל היה טעים, והפסטה ביתית שמכינים במקום. במסעדה פגשנו בחורה ישראלית צעירה שמטיילת לבד. היא הצטרפה אלינו והיה נחמד לחלוק חוויות. על בטן מלאה ורגועה,עשינו סיבוב רגלי סביב האגם.
שוק פרחים בדרך לאגם
היינו בגן הפרחים, שהיה חביב.
גן הפרחים
בשעות הערב הלכנו לפאב המבוך. בכניסה אתה אמור לקנות משקה (שלא חייב להיות אלכוהולי), ואז ללכת לאיבוד במבנה המוזר והמושקע הזה. אנחנו הגענו בשעה יחסית מוקדמת, לכן, לא היו הרבה אנשים, ובהחלט התאים לנערה בת ה- 15. היה מאוד נחמד. משם הלכנו לשוק הלילה שלא הלהיב אותנו במיוחד. לסיום היום, ורגע לפני שעלינו לישון, נכנסנו לבית הקפה שמול המלון – המלצרים לא הבינו מילה באנגלית, לא קיבלנו מה שרצינו, ומה שקיבלנו לא היה טעים, אבל לקחנו הכול ברוח טובה.
מלון – TTC Premium Ngoc Lan
יום שישי – 3.8.18
היום הוא יום הקניונינג! בתשע בבוקר מדריך הקניונינג בא לאסוף אותנו מלובי המלון. אספנו עוד כעשרה חבר׳ה ממלונות אחרים. כולם צעירים מאוד, נמרצים ומתלהבים. היינו הישראלים היחידים, ואנחנו (ההורים) היינו ה"זקנים" היחידים. אחרי היכרות קצרה בשלל שפות עם המדריכים ושאר חברי הקבוצה, נסענו לנקודת ההתחלה בנהר Dasar. הצטיידנו. תודרכנו. תרגלנו. אז התחלנו בהליכה ארוכה במורד הנהר. סנפלינג ראשון – אחד אחד עם ליווי צמוד של אנשי הצוות.
ואז שוב הליכה ארוכה בשביל ביער, בין ענפים ושורשי עצים. סנפלינג שני לתוך המים הקרים והמרעננים.
הפסקה לארוחה קלה. ושוב הליכה – השביל רטוב וחלקלק. מגיעים למפל שטוח על בולדר ענקי, שמשמש כמגלשה – החלקה על הסלע.
ושוב הליכה ארוכה. מגיעים למפל גבוה הנשפך לבריכה טבעית עם מים צלולים. זאת ההזדמנות לקפיצה מגובה.
אחרי הליכה נוספת בסבך היער, הגענו לסנפלינג האחרון – סנפליג בתוך נקיק צר בו זורם מפל יפה.
זהו... מכאן הליכה ארוכה, בעליה תלולה עד לרכב. חזרנו למלון לקראת השעה חמש. לסיכום החוויה – היה כיף, אבל קשוח. דווקא החלק של ההליכה בין המפלים השונים הייתה מאגרת וקשה יותר מהקניונינג עצמו. התקלחנו, נחנו, התאוששנו ולקחנו כביסה למכבסה. ארוחת ערב אכלנו ב- Vuong Pizza – מקום ממש נחמד, והאוכל היה טעים.
יום שבת – 4.8.18
היום הוא יום האיזיריידר! בשמונה וחצי באו לאסוף אותנו מהמלון ארבעה אופנוענים חמודים עם האופנועים שלהם. יצאנו רכובים לכפרים מסביב במזג אויר נפלא.
כל פעם עצרנו בנקודת עניין אחרת, ואחד מהארבעה לקח על עצמו את תפקיד המדריך. קיבלנו הסברים על החקלאות ההולכת ומתפתחת בוייטנאם ובאזור דאלת בפרט. היינו במפעל ליצור משי – הופנטנו ממכונת האריגה. היינו במפעל משפחתי לאטריות אורז טריות – התרשמנו מהפשטות ומהכמויות היומיות הנצרכות. ביקרנו במקום שמייצר weasel coffee. זהו קפה שהפולים שלו עוברים במערכת העיכול של סמורים. הוא נחשב לקפה יוקרתי וטעים במיוחד. האמת היא שאנחנו לא התלהבנו מטעמו.
סמור להכנת קפה
המשכנו למפלי הפיל, שהיו יפים מאוד – עשינו מסלול קצר למפל התחתון.
מפלי הפיל
ליד המפלים אכלנו ארוחת צהריים טעימה מאוד במסעדה מקומית, בחברת אחד המדריכים שלנו, שהעשיר אותנו בידע על שגרת היומיום בוייטנאם. ביקרנו גם בפגודת Linh An היפה עם הבודהה המחייך.
הבודהה הצוחק
לסיום היום חזרנו לעיר להתרשמות מהבית המשוגע – אכן, משוגע! אחרי מנוחה קלה יצאנו לאכול במסעדה ההודית – Ganesh, שהייתה חביבה, לא יותר. אספנו את הכביסה, וחזרנו למלון.
יום ראשון – 5.8.18
העברנו את הבוקר בעצלתיים. התבאסנו בפעם השלישית והאחרונה על ארוחת הבוקר במלון הזה. ארזנו. השארנו את המזוודות למשמרת במלון, והלכנו ברגל לתחנת הרכבת הישנה. התוכנית הייתה להגיע עם הרכבת הישנה (והתיירותית) לפגודת Linh Phuoc. אבל, לפי לוח הזמנים, היינו צריכים להמתין שעה וחצי לרכבת הבאה. החלטנו לקחת מונית - נסיעה לא ארוכה אל מחוץ לעיר בעלות של 100 אלף דונג לכיוון. (נסיעה ברכבת עולה 150 אלף דונג לאדם הלוך-ושוב). הפגודה הזו מרשימה מאוד. כולה עשויה בפסיפס צבעוני ויש פסל ענקי של בודהה אישה, עשוי כולו מפרחים. הקדשנו למקום כשעה.
פגודת Linh Phuoc
לקחנו מונית חזרה לעיר, שהורידה אותנו במרכז הקניות c6. מרכז הקניות הזה די שעמם אותנו, ומיצינו אותו אחרי רבע שעה. לקחנו מונית למסעדת V Cafe, שנמצאת לא רחוק מפאב המבוך. אכלנו אוכל מקומי וטעים. משם חזרנו ברגל דרך שוק הירקות הצבעוני, כשריח הדוריאן עולה מכל דוכן ודוכן. קנינו מנגו מיובש טעים במיוחד.
סיבוב ריחני בשוק
ב- 15:20 בדיוק הגיע הנהג לאסוף אותנו. נסיעה של כ- 45 דקות ואנחנו בשדה התעופה הקטן והחמוד של דאלת. צ'ק אין זריז. המתנה קצרה ואנחנו על המטוס.
שדה התעופה בדאלת
ב- 17:30 נחתנו בדאנאנג. כמתוכנן, נהג המתין לנו ביציאה מהשדה. נסיעה של כשעה עד למלון בהוי האן. הכבישים מאוד עמוסים. יום ראשון בערב, ויש המון חתונות. הרחובות בדאנאנג ממש חוגגים חגיגה אחת גדולה. הגענו למלון מקסים, נקי, ידידותי, לא רחוק מהעיר העתיקה. קיבלנו שני חדרים עם מרפסת ודלת מקשרת. התארגנו בחדרים, וירדנו לשתות שייקים טעימים על שפת הבריכה היפה.
מלון – Little Central Boutique Hoi An Hotel
יום שני – 6.8.18
סוף-סוף ארוחת בוקר עשירה וטובה. בתשע הגיע מדריך נחמד לאסוף אותנו. סטודנט לאנגלית עם אנגלית טובה. הלכנו ברגל לעיר העתיקה.
רחובות העיר העתיקה
סיירנו בשוק הירקות הססגוני, וקיבלנו הסברים מעניינים. היינו בהופעה מסורתית, שהייתה מאוד תיירותית, אבל נחמדה, משעשעת ולא ארוכה מידי, והכי חשוב... זכינו לשעה קלה של מזגן. התרשמנו מפגודת Chua Ong, ומבית ההתכנסות Phuc Kien, המפורסם במקדש Jinshang המוקדש לאלת הים. שתינו משקה מרענן, בבית קפה קטן. כמובן, שעברנו שוב ושוב בגשר היפני המקורה העתיק, שמחבר בין החלק היפני והחלק הסיני של העיר העתיקה.
הגשר היפני המקורה
נכנסו לביתו של Tan Ky, שנחשב לבית המפורסם ביותר מבין הבתים המסורתיים בעיר. שטנו בנהר Thu Bon לכפר קטן, שעיקר פרנסתו מעבודות עץ. אכלנו ארוחת צהריים במסעדת Morning Glory. המסעדה גדולה ועמוסה. האוכל היה טעים מאוד. כדאי לנסות את המנה הייחודית של הוי האן – White Rose, וכן את סלט המנגו הירוק. חבל שבמעמד התשלום ניסו לעשות לנו "מצליח", שלא כל כך הצליח. שבעים ומרוצים, נסענו להרי השייש. כחצי שעה נסיעה. עלינו להר המים במעלית. היה נחמד, מעניין וחם. הנוף מלמעלה מקסים.
הנוף שנשקף נהר המים – אחד מהרי השיש
הרבה בודהות משיש בהר השיש
ירדנו ברגל, וחזרנו למלון. נפרדנו מהמדריך. ירדנו לבריכה, נחנו והתרעננו. בלילה יצאנו שוב לעיר העתיקה. אווירה מדהימה! המון אנשים, צבעוני ומואר. פנסי הנייר, מקנים לרחובות העתיקים מראה מיוחד.
העיר העתיקה בלילה
ישבנו בבית קפה מזדמן. הזמנתי קפה קוקוס קר, שהיה מרענן וטעים להפליא. חזרנו למלון. במהלך היום החלטנו שאנחנו מעוניינים בקורס בישול, שלא תוכנן מראש. טלפון קטן לסוסו, והעניין מסודר – מחר יש לנו קורס בישול!
יום שלישי – 7.8.18
אחרי ארוחת בוקר פגשנו את המדריכה שלנו, שבאה לאסוף אותנו מהמלון. בחורה צעירה, מצחיקה ומתוקה אמיתית. התחלנו בטיול בשוק. היא הסבירה לנו על הירקות, הפירות, והתבלינים האופייניים לבישול הוייטנאמי. "עשינו שוק", ונסענו לכפר שלה – Tra Que – כפר הירקות.
שם פגשנו זוג אוסטרים צעיר ונחמד, שהצטרף אלינו לסדנה. עשינו סיור בין ערוגות הגידולים השונים, והתחלנו לבשל. היה כיף אמיתי. המדריכה הייתה משעשעת מאוד, ממש סטנדאפיסטית.
הכנו סלט פאפיה (למדנו שיש גם מאמיה), ספרינג רול, ועוד כל מיני מאכלים. הכול היה מאוד טעים. הייתה גם אופציה לצמחוניים או לאלה שלא אוהבים מאכלי ים. חזרנו למלון בסביבות שלוש. ירדנו לבריכה, נחנו והתרעננו. אחה״צ קפצתי עם הבנות לתופרת מזדמנת, שהייתה לה חנות ליד המלון שלנו. את התוצרת נראה רק מחר.
בערב יצאנו שוב לעיר העתיקה. הלכנו למסעדה היוונית – Mix Greek. היה ממש ממש טעים. התלהבנו מאוד מסלט האבטיח שהיה מעניין. בעל המסעדה היה חם וידידותי, ואף הזמין אותנו לקינוח טעים על חשבון הבית. כחזרנו למלון היה כבר ממש מאוחר.
יום רביעי – 8.8.18
בבוקר לקחנו את הזמן. התארגנו, הפקדנו כביסה בחנות שליד המלון, ובעשר יצאנו בהסעה של המלון לחוף הים של הפרטי שלו, במרחק 4 ק"מ. החוף היה מקסים – שקט ורגוע, עם שמשיות, מגבות ומיטות שיזוף.
באחת וחצי עלינו על ההסעה חזרה למלון. עוד קצת בריכה, ולקחנו מונית למסעדת ההמבורגרים – Jim's Snackbar. היה נחמד אך לא נתן מענה טוב לצמחונית. מהמסעדה חזרנו ברגל. עצרנו אצל התופרת לאסוף את הבגדים, שהזמנו אתמול. אחת הייתה מרוצה, השנייה - פחות. אספנו את הכביסה הנקיה, התארגנו ויצאנו שוב לעיר העתיקה. כל כך יפה העיר העתיקה בלילה, ממש תענוג לשוטט ברחובות המוארים והשוקקים. לרגע לא משעמם. רצינו ללכת שוב למסעדה היוונית, אבל לצערנו, גילינו שהיא סגורה בימי רביעי. נכנסנו למסעדה מזדמנת אחרת, שהייתה מלאה בסועדים. היה נחמד, לא יותר, אבל השייקים היו טעימים. חזרנו למלון – מחר קמים מוקדם.
יום חמישי – 9.8.18
אכן, קמנו מוקדם. ארזנו מזוודות, אכלנו ארוחת בוקר אחרונה במלון המקסים הזה, ובשבע הגיע הנהג לאסוף אותנו לשדה התעופה, בדרכנו להאנוי. הכול הלך חלק. בשדה התעופה בהאנוי המתינה לנו מדריכה (פאם) עם נהג, שיהיו איתנו בשמונת הימים הקרובים.
פאם המדריכה
השעה הייתה מוקדמת יחסית לכן לא נסענו למלון. עם הכניסה לעיר, עברנו באגם הגדול אליו צנח הסנטור ג'ון מקיין, כשנטש את מטוסו במלחמת וייטנאם. עברנו במוזילאום של הו צ׳י מין, ובארמון הנשיאות, ולא עצרנו בשניהם.
המוזילאום של הו צ'י מין
תוך כדי נסיעה שמענו הסברים מעניינים על העיר האנוי. נסענו למקדש הספרות המרשים, שנבנה בשנת 1070 לכבודו של הפילוסוף הסיני קונפוציוס, והיה סוג של אוניברסיטה במשך 700 שנים. המקום מאוד מטופח ובהחלט מאוד מעניין.
מקדש הספרות
לא רחוק משם אכלנו במסעדה שהייתה די טעימה, אך מאוד יקרה - KOTO. משם נסענו למוזיאון בית הכלא (Hoa Lo), המכונה "הילטון". הוא נבנה בשנת 1896 ע"י הצרפתים, והיה מיועד ל- 450 אסירים פוליטיים, אבל בסופו של דבר היו בו כ- 2,000 אסירים בצפיפות נוראית, ובתנאים לא אנושיים. במלחמת וייטנאם הוא נכלאו בו חיילים אמריקאים. גם אתר זה מעניין. נסענו למלון שלנו שנמצא ממש ברובע העתיק קרוב מאוד לאגם Hoan Kiem. השארנו את המזוודות במלון, והמשכנו בטיול רגלי ברובע העתיק, שכל אחד מ- 36 רחובותיו "מוקדש" לסחורה אחרת.
השוק ברובע העתיק של האנוי
אח"כ עשינו סיור של כשעה בריקשות, שהיה מאוד נחמד. חזרנו למלון, ונפרדנו מפאם. קיבלנו שני חדרים לא גדולים, אך נקיים. צוות המלון יצא מגדרו כדי לעזור, ותמיד גילה התעניינות בשלומנו וברמת שביעות רצוננו. קנינו לחמניות מתוקות, ממולאות קרם שוקולד/וניל בדוכן קטן קרוב למלון – King Roti, ויצאנו לסיבוב סביב האגם. חזרנו למלון, שם נפגשנו עם סוסו לראשונה. מחר נוסעים לסאפה.
מלון – Oriental Suites Hotel & SPA
יום שישי – 10.8.18
קמנו מוקדם, אכלנו ארוחת בוקר, ובשבע וחצי פגשנו את פאם והנהג. התחלנו בנסיעה ארוכה לכיוון סאפה. עשינו הפסקת התרעננות אחת. הדרך העמוסה בכלי רכב, בעיקר במשאיות, עברה די מהר. אמנם לא נוהגים מהר, אבל בהחלט נוהגים באופן מלחיץ וחסר חוקים. כדי להירגע, ניסינו להתמקד בנופים שסביבנו. פאם היא בת למיעוט ה- Dao (בני הדאו האדומים), שמתאפיין במטפחות האדומות של הנשים. כל משפחתה של פאם עדיין חיה בכפר באזור סאפה. היא עובדת כמדריכת תיירים, ולכן, עברה לעיר הגדולה. בימים אלה היא מסיימת לבנות הומסטיי בכפר הולדתה – יזמית אמיתית! בכל אופן, זו הייתה הזדמנות להתארח בבית שלה, לראות בית מגורים ומשפחה אותנטית ממיעוט הדאו, וגם לאכול ארוחת צהריים נהדרת, שבושלה ממש לנגד עינינו.
פאם ובנות משפחתה מכינות ארוחת צהריים במטבח המשפחתי
ארוחת הצהריים בביתה של פאם
פאם והאחיינית המתוקה
היה מעניין מאוד, וגם טעים! אחרי שאכלנו עם המשפחה של פאם, ושמענו מהם סיפורים נחמדים (הם דוברי אנגלית טובה למדי), יצאנו לסיור בכפר שלה. עושה רושם, שהתיירות הגוברת לוייטנאם, גורמת לפיתוח מואץ של האזור הכפרי, לטוב ולרע.
שדות אורז
מלאכת האריגה – קואורדינציית יד ורגל
יבוש תירס
ילדים עובדים ומשחקים...
משם נסענו לסאפה. נפרדנו מפאם. התמקמנו במלון נחמד, במיקום טוב, עם נוף עוצר נשימה. יצאנו לרחוב המרכזי, שהפך לשוק לילה. על פי המלצה, נכנסנו למסעדת "פיצה רומא", שהייתה בינונית ולא זולה.
פיצה רומא – מעניין אם היו פה עוד ישראלים...
חזרנו למלון לישון.
מלון – Amazing Sapa Hotel
יום שבת – 11.8.18
התעוררנו לבוקר נפלא. מזג האוויר מעולה – בהחלט לא עניין מובן מאליו באזור סאפה. ירדנו לאכול ארוחת בוקר במרפסת של חדר האוכל, כשברקע הר פאנסיפן במלוא הדרו. פאם והנהג באו לאסוף אותנו בעשר, כמתוכנן. אחרי נסיעה קצרה התחלנו במסלול הליכה בין טרסות האורז הפסטורליות.
ילדים ותאואים בשלולית אחת...
הגענו לתצפית יפהפייה, לעבר השדות בגוונים של ירוק במורד ההרים. המסלול עבר בין הכפרים Y Linh Ho, Lao Chai ו- Ta Van. בכפרים אלה פגשנו בני מיעוטים שונים (Black Hmong ו- Dzao), הנבדלים בסגנונות הלבוש, ובמלאכת היד בה הם עוסקים. היה מעניין. נכנסנו לאכול במסעדה מקומית. היה טעים. הגענו גם לכפר Giang Ta Chai של המיעוט Dzay.
טרסות האורז
הנהג בא לאסוף אותנו אל ההומסטיי בו נישן הלילה. למרות שלא היו לנו ציפיות, היו לנו תקוות להגיע להוםסטיי מפנק. הגענו לאחד חדש ונחמד, ממש על שפת הנהר, אבל עדיין היינו בהלם מהתנאים הבסיסיים. היה לנו אחה״צ ארוך להסתגלות והתארגנות.
חדר בהומסטיי
חצר ההומסטיי
בערב אכלנו ארוחת ערב עם המשפחה שהייתה די נחמדה. זו הייתה התנסות נחמדה, אך לא מחוייבת המציאות.
לינה – Homestay in the village of the Zay minority
יום ראשון – 12.8.18
בעלת ההומסטיי הכינה לנו ארוחת בוקר שכללה פנקייק טעים עם בננה ודבש. נפרדנו מבעלת הבית המשתדלת, ומההומסטיי שלה, שהיה בסך הכול די חביב. החלטנו לוותר על שוק יום ראשון ב- Bac Ha, ובמקום זאת לבקר בכפר Cat Cat.
הכפר נחמד. ירדנו עם אופנוע-טקסי למפל, שהיה גם הוא נחמד.
כל האזור די עמוס בתיירים מכול הגילים ומכול העולם. האופנועים החזירו אותנו לכניסה לכפר, ומשם חזרנו עם הנהג שלנו לסאפה, למלון שעזבנו לפני יומיים. הגענו מוקדם יחסית. השארנו את החפצים בחדר אחד, שהיה כבר מוכן, ויצאנו לאכול במסעדת Good Morning, שהייתה ממש מוצלחת ומומלצת. המשכנו לטייל קצת בשוק. אחר כך, התלבטנו עם לעלות להר Fansipan ברכבל, אבל ראינו שיש קצת עננים, והחלטנו לוותר. במקום זאת, ישבנו בבית קפה – Café Dao, אכלנו גלידה, ואני שתיתי קפה קוקוס קר, שהיה ממש טעים. חזרנו למלון. קיבלנו את החדר השני. התרעננו, ובערב יצאנו לשוטט ברחוב הראשי, כולל קניות קטנות ב"דה נורט׳ פייס". את הערב סיימנו במסעדת Little Vietnam, שגם היא הייתה ממש מוצלחת ומומלצת.
יום שני – 13.8.18
היום חוזרים להאנוי. אחרי ארוחת הבוקר, עזבנו בתשע את המלון, ויצאנו לדרך עם פאם והנהג. נסענו למעבר ההרים (Tram Ton). זהו הכביש הגבוה בוייטנאם (כ- 2,000 מ'). יש שם נקודת תצפית נהדרת, והראות הייתה אופטימאלית.
מפל האהבה – אהבנו!
וילדים חמודים שפגשנו בדרך עם שקית אוכל
אחרי נסיעה קצרה, הגענו למפל הכסף. המפל הגבוה בוייטנאם. עלינו (וירדנו) 280 מדרגות. למרות שזהו המפל הכי-גבוה-בוייטנאם, הוא היה פחות מרשים ממפל האהבה.
מפל הכסף
חזרנו לסאפה לאכול צהריים במסעדת Red Dao House. האוכל היה טעים והשירות אדיב ביותר. ושוב אנחנו בדרכים בנסיעה ארוכה (ודי מפחידה) חזרה להאנוי, שתי עצירות בדרך. הגענו/חזרנו למלון שלנו בהאנוי בשבע וחצי בערב. קיבלנו שני חדרים אחרים, התארגנו והלכנו לישון.
יום שלישי – 14.8.18
היום נוסעים להאלונג ביי. בשמונה בדיוק הנהג שלנו בא לאסוף אותנו (בלי פאם), ויצאנו לדרך. השארנו שתי מזוודות, ותיק עם כביסה במלון. בערך ב- 12 (אחרי עצירת התרעננות אחת), הגענו לנמל היציאה לקרוז. קיבלנו שני חדרים עם דלת מקשרת, בקומה התחתונה של האוניה. בכל חדר מקלחת, וחלון ענק ממש על קו המים.
האוניה שלנו
התארגנו בחדרים, ויצאנו לארוחת צהריים בחדר האוכל, בסגנון בופה עמוס כל טוב. הצוות יצא מגדרו כדי לעזור לצמחוניים שבינינו. תוך כדי הארוחה, האוניה התחילה את דרכה מהמזח לכיוון המפרץ, וראשוני מצוקי הסלע הגדולים נגלו לעיננו.
אחר כך, הייתה אפשרות לבחור בין שייט קאייקים לבין סיור בחוות פנינים. אנחנו בחרנו בחוות הפנינים. קיבלנו הסברים על התהליך, ובעיקר הופננו בסופו של דבר לחנות של תכשיטי פנינים. לא התרשמנו במיוחד. אחר כך, המשכנו לאי קטן עם חוף רחצה ותצפית. שניים מאיתנו בחרו להישאר בחוף הים – היה די צפוף (לא היינו הקרוז היחיד שהגיע לחוף), ובמים היו מדוזות, כך שזה לא היה כל כך אטרקטיבי. הגדולה ואני טיפסנו כ- 300 מדרגות לתצפית שהייתה מרשימה מאוד, ובהחלט שווה את המאמץ.
תצפית על המפרץ
אחרי מנוחה קצרה והתרעננות, היה שיעור בישול – בעיקר לימדו להכין ספרינג רולס, אבל אותנו זה לא עניין כלך כך. עלינו לסיפון העליון, ונהננו מהבריזה הנעימה ומנוף המפרץ הקסום. ואז שוב ארוחת ערב עם אוכל כיד המלך. הצוות הסביר לנו, שטייפון מתקרב לאזור, לכן מחר הקרוס יסתיים כשעה מוקדם מהרגיל. ואכן, בלילה כבר היו ברקים, רעמים ומעט גשם – חוויה בפני עצמה.
קרוז – Alisa Cruise
יום רביעי – 15.8.18
הגדולה ואני קמנו מוקדם לשיעור טאי צ׳י. מזג האוויר היה ממש נעים, ושיעור הטאי צ'י היה התנסות נחמדה מאוד. אחר כך, הייתה ארוחת בוקר ״קלה״, תוך כדי שייט למערת הנטיפים, שנקראת "מערת ההפתעות" - היה מאוד נחמד.
תצפית על המפרץ בדרך למערת ההפתעות
מערת ההתפתעות
חזרנו לאוניה, התארגנו לעזיבה, ואכלנו ברנץ׳ תוך כדי הגעה חזרה לנמל.
נפרדים מהאלונג ביי
נפרדנו מהצוות ומהמפרץ הקסום והשלו הזה. בדיעבד, הייתי מוותרת על הקרוז. עם כל הכבוד לשפע האוכל והפעילויות שהקרוז מציע, מה שעניין אותנו באמת, היה השייט הרגוע במפרץ, והנוף המרהיב של צוקי הסלע הגדולים המתנשאים מהמים. היינו מגיעים לתוצאה הרצויה, שתואמת לאופי המשפחתי שלנו, אם היינו לנים לילה קודם באזור הנמל (ויש שם הרבה מלונות), בבוקר לוקחים שייט עם/בלי ארוחת צהריים, ולקראת אחר הצהריים חוזרים להאנוי. בכל אופן, קשה להגיד שסבלנו... הנהג הנאמן שלנו כבר המתין לנו, ובערך ב- 11 התחלנו את דרכנו חזרה להאנוי, ולמלון שלנו ברובע העתיק. שוב קיבלנו שני חדרים, וגם את הכביסה, שהשארנו כאן אתמול. התארגנו ויצאנו לשוטט בעיר.
דבר ראשון עצרנו לאכול ב- Bahn Mi 25. בחרנו לנו באן-מי, ונהננו מאוד-מאוד! הבאגטים היו טעימים להפליא, והאווירה במקום מדליקה – מומלץ!
המשכנו לשוטט. עלינו לקומה האחרונה בבניין שבכיכר הגדולה, הצמודה לאגם. יש משם תצפית נחמדה ומהפנטת על תנועת הטוסטוסים בכיכר.
מתצפתים על האנוי
ישבנו שם בבית קפה כדי לשתות קפה ולאכול גלידה. כשחזרנו למלון כבר התחיל לרדת גשם.
יום חמישי – 16.8.18
כולם מדברים על הטייפון בהאלונג ביי, ועל הקרוזים שבוטלו. כמה טוב שהספקנו לחוות אותו לפני הגעת הטייפון. אצלנו מזג האויר סגרירי, אבל לא נורא. אחרי ארוחת הבוקר, שוב עזבנו את המלון לטובת נסיעה ל- Tam Coc. בתשע פאם והנהג באו לאסוף אותנו. אחרי שעתיים נסיעה, הגענו לטאם קוק, ולנקודת היציאה לשייט על נהר Hoang Long.
קיבלנו שתי סירות קטנות, המושטות ברגליים על ידי אנשים מקומיים. הנוף עוצר נשימה! למרות שהיו המון אנשים (כולם ברחו מהטייפון בהאלונג ביי), השייט היה שקט ורגוע. עברנו בתוך שלוש מערות, שנוצרו בסלעים הענקיים האלה. בשלב מסוים התחיל לרדת גשם, אבל לא חזק מידי.
חזרנו לנקודת ההתחלה, ונכנסנו לאכול ארוחת צהריים במסעדת תיירים ממש ממול. האוכל בסגנון בופה - בינוני מינוס. משם נסענו למקדש קטן – Thai Vi Temple. התנסנו שם בנגינה בכלי נגינה מסורתי.
אחר כך, נסענו לפגודה עתיקה בתוך מערה בסלע – Bich Dong Pagoda. עלינו אליה כ- 200 מדרגות. למרות שירד גשם, היה מאוד נחמד.
הגענו למלון די מוקדם. המלון מקסים, מרווח ונקי. יש לו בריכה יפהפיים. קיבלנו שני חדרים בקומה עליונה, עם נוף נהדר לשדות האורז שמסביב.
נחנו קצת, ובערב יצאנו לשוטט ברחוב הראשי. אכלנו ארוחת ערב טעימה במסעדת Bamboo Bar & Restaurant שפאם המליצה לנו עליה.
מלון – Hidden Charm Hotel
יום שישי – 17.8.18
אכלנו ארוחת בוקר טובה. עזבנו את המלון הנחמד בתשע. נסענו מעט בנופים היפהפיים של האזור, עד להר Mua. עלינו 450 מדרגות לתצפית יפהפייה ועוצרת נשימה. חבל שהיה מעונן וגשום.
עזבנו את נין בין וטאם קוק בעצב רב, והתחלנו בנסיעה חזרה להאנוי. ושוב אנחנו במלון שלנו בהאנוי... נפרדנו מפאם ומהנהג שליוו אותנו בנאמנות ובחביבות בימים האחרונים. קיבלנו חדרים. התארגנו ויצאנו שוב לשוטט ברובע העתיק.
חנויות ברובע העתיק של האנוי:
חוטים
כפתורים
סרטים צבעוניים
תחתונים
עניבות
שמלות מפונפנות לפעוטות
חזרנו בכיף לאכול ב- Bahn Mi 25, ואחר כך מצאנו דוכן של פחזניות טעימות ביותר ממולאות בגלידת שוקולד או וניל – Beard Papa's.
דוכן הפחזניות “שלנו”
חזרנו לחדר לנוח, ובערב יצאנו שוב, וגילינו שלכבוד סוף השבוע, סגרו לא רק את הרחוב שלנו, לטובת שוק הלילה, אלא גם הרחובות הסמוכים, ואת כל הרחובות שסביב האגם. היה ממש כיף להסתובב ברחוב בלי לחשוש מתנועת הטוסטוסים. הלכנו למסעדה האיטלקית – Mediterraneo, שהגישה אוכל איטלקי ברמה גבוהה למדי. המסעדה נמצאת ליד הקתדראלה היפה של יוסף הקדוש.
יום שבת – 18.8.18
היום הוא היום האחרון שלנו בהאנוי ובוייטנאם בכלל. החלטנו לא להחליט - להשאיר את היום הזה חופשי מתוכניות, ופשוט לזרום. אז אחרי ארוחת הבוקר, מסרנו תיק עם כביסה לצוות המשתדל של המלון, ויצאנו לרחובות העיר הגדולה. שמחנו לגלות שגם בשעות היום, כל הרחובות שברובע העתיק, ומסביב לאגם סגורים לכלי רכב, ואפשר לטייל בביטחה. העיר שוקקת חיים, והאווירה נהדרת. עלינו על גשר The Huc האדום והיפהפה, המוביל למקדש Den Ngoc Son, שבאגם Hoan Kiem. ויתרנו על הכניסה למקדש.
משם הלכנו למוזיאון הנשים - היה נחמד. עברנו דרך הקניון היוקרתי Trang Tien Plaza, כדי לברוח מהגשם וגם כדי להתרענן במזגן. המשכנו לשוטט ברחובות הסגורים לכיוון המסעדה האיטלקית שהיינו בה אתמול, והחלטנו לאכול בה שוב. לפני שחזרנו למלון למנוחה והתרעננות, עברנו שוב בדוכן הפחזניות, שאהבנו מאתמול – כי מגיע לנו קינוח. בשבע בערב יצאנו שוב לרחוב, לחוות את אווירת שוק הלילה, שנמצא ממש בפתח המלון שלנו. בדיוק התחילו לפתוח את הדוכנים. קנינו כל מיני שטויות ומזכרות עם הדונגים שנשארו לנו. הגענו לאזור הכי מדליק של השוק - מלא מסעדות ופאבים, ואווירה ממש טובה (כל מה שבין הרחובות Hang Bac ו- Luong Ngoc Quyen והרחוב שחותך אותם Pho Ma May). שם נכנסנו למסעדת New Day כדי להיפרד רישמית מהאוכל הוויטנאמי וממרק הפו הנהדר. היה טעים ביותר. חזרנו למלון. מחר – תאילנד!
סיכום וייטנאם
סייגון – התל-אביב של וייטנאם. נראה לי שפספסנו קצת את העיר הזו, בגלל שהיא הייתה בתחילת הטיול. לוקח לנו כמה ימים להסתגל למקום חדש, שאינו מערבי – לאוכל, לאווירה, לקצב החיים. עד שהתחלנו להבין מה אנחנו אוהבים באוכל המקומי, ומהו הוייב הוייטנאמי, כבר היינו במקום אחר. חבל – חסרים לנו יום-יומיים בסייגון. לא לוותר על סיור כלשהו עם סטודנטים מקומיים. רצוי סיור אוכל לילי על טוסטוס.
דאלת – אתנחתה נהדרת מהחום והלחות. הקניונינג – מאתגר. האיזיריידר – כיף!
הוי האן – אין מילם! פשוט נפלאה! היהלום של וייטנאם. המקום שנהננו בו הכי הרבה.
סאפה – עוד אתנחתה מהחום והלחות. אזור חקלאי קסום. לא לצפות למאה אחוז אוטנטיות.
האלונג ביי – לא סתם נחשב לאחד המקומות היפים בעולם. כמו שכבר כתבתי, הייתי מוותרת על הקרוז. הדבר האמיתי הוא המפרץ, הנוף, השקט והשלווה – אין צורך בתפאורה של כל מיני אטרקציות שהקרוז נותן!!!
טאם קוק – מקסים! הייתי מקדישה לו יום נוסף. וחבל שמזג האוויר היה קצת גשום.
האנוי – את האנוי חווינו בהרבה מנות קטנות – כל פעם קצת. לא ראינו כל מה שיש לעיר הזו להציע, אבל מה שכן ראינו, סיפק אותנו ביותר.
חוויות ורשמים בתפזורת
- אהבנו את הבתים הבנויים עם חזיתות צרות וגבוהות. בתים צבעוניים, המקנים לרחובות מראה ייחודי.
- מה עוד לא נאמר על הטוסטוסים בוייטנאם. סייגון והאנוי "מתחרות" על תואר העיר העמוסה ביותר בטוסטוסים. אני חייבת להודות, שאחרי שהתרגלנו, העניין הזה ממש ריתק אותנו. כשהגענו לטאם קוק ממש בלט "חסרונם" של הטוסטוסים, הרוב מתנהל על אופניים, מה שמקנה למקום אופי מיוחד.
- החיים בוייטנאם פשוט מתנהלים ברחוב ועל המדרכה. אנשים ממש מנהלים את עינייני היום יום שלהם בחוץ.
- שני ריחות דומיננטיים השאירו עלינו את חותמם בוייטנאם. אחד זוועתי והשני דווקא די נעים - ריחו של הדוריאן, וריחה של הקטורת.
- קחו בחשבון שהמדרכה היא בעיקר חניון טוסטוסים, ולכן צריך ללכת על הכביש, שמן הסתם גם הוא עמוס בטוסטוסים. בקיצור, עם הזמן לומדים לנהל סיכונים.
- בחיבור שבין הכביש למדרכה יש פתחי ביוב. מידי פעם ניתן לראות עכברוש מציץ – איכס!
- המוכרים בחנויות יושבים על הרצפה או על כסאות נמוכים, הרבה פעמים עם בני משפחה נוספים, ומתעסקים במסכים. הם מאוווד אוהבים מסכים!
- שמענו די הרבה אזהרות על וייטנאמים שמנסים לתחמן. החוויה האישית שלנו היא, שרוב נותני השירות ממש משתדלים לתת שירות טוב. הם נחמדים, חייכניים ואדיבים. אבל, נתקלנו גם בניסיונות בודדים לתחמן או לנצל את חוסר הידיעה/הבנה שלנו. בסך הכול החוויה היא די חיובית.
- נתקלנו בתופעה מעניינת – מסעדות מקומיות, עמוסות בסועדים מקומיים, היושבים על שרפרפים סביב שולחנות נמוכים, ומסביבם על הרצפה מלא לכלוך ומפיות משומשות. אחד המדריכים שלנו הרגיש צורך להסביר, ואמר שזה עניין תרבותי. כשהמסעדה מלוכלכת באזור הסועדים, זה מעיד עליה שהיא דווקא מסעדה טובה, כי זה לא מנומס לנקות בזמן שיש סועדים, ואם לא מנקים זה בגלל שכל הזמן יש סועדים. מסקנה – מסעדה טובה!
- עד סוף הביקור שלנו בוייטנאם לא הצלחנו להבין את חוקי התנועה, אם יש כאלה בכלל. הכי מוזר היה, שבמעגל תנועה יש זכות קדימה למי שנכנס לכיכר. כל פעם שהתקרבנו לכיכר עצמנו עיניים כי זה הרגיש ממש מפחיד, ומנוגד לכל אינסטינקט שלנו, להתפרץ ככה לכיכר.
- ועוד בעניין חוקי תנועה – כנראה (לא בטוח!) שמותר לעקוף מימין, ומותר לנסוע נגד כיוון התנועה.
- הכסף הוייטנאמי: מעבר לכך שצריך להתרגל לדבר במיליונים, אין להם מטבעות וזה כל כך נוח – ממש סטרטאפ! אבל... יש להם המון שטרות, על כולם דמותו של הו צ'י מין, ועל כולם המון אפסים - וזה מאווווד מבלבל!
- עוד דבר נחמד: שדות התעופה מאוד נוחים ויעילים, והטיסות מאוד מדייקות.
על קורותנו באיי תאילנד, בפוסט הבא….
