אהלן!
הבלוג הזה בא לפרט את מהלך הטיול שעשיתי בקיץ האחרון בסקנדינביה, בתקווה שיסייע לאחרים לתכנן טיול דומה בעתיד. שווה לציין שכשתכננתי את הטיול הנ”ל, לא הצלחתי למצוא פירוט של טיול ארוך בסקנדינביה (ארוך = יותר מחודש) בעברית באינטרנט, אז למיטב ידיעתי אני הראשון :)
מסגרת הזמנים: יצאתי לטיול ב-16/06/16 וחזרתי לארץ ב-10/08/16, כאשר התכנון המקורי היה להישאר עד סוף חודש אוגוסט ולחזור למעשה ב-01/09/16.
אפתח בפוסט הזה בתיאור 3 הימים הראשונים של הטיול, שאת כולם ביליתי בקופנהגן, בירת דנמרק.
יום 1:
נחתתי בקופנהגן בסביבות 10 בבוקר, וביציאה מנמל התעופה ניגשתי ללשכת מידע לתיירים שבה ניתן להנפיק כרטיס קופנהגן (Copenhagen Card). הכרטיס מאפשר שימוש בחינם בכל אמצעי התחבורה הציבורית, כניסה חופשית לאתרים והנחות נוספות בכל צפון זילאנד (זילאנד = האי המזרחי של דנמרק) וניתן לרכוש אותו עבור יממה, 2, 3 או 5 ימים. אני ממליץ למי שמעוניין לחוות את העיר והאזור היטב לרכוש כמוני ל-5 ימים, זה גם הרבה יותר משתלם פר יום. אני ביליתי כך בקופנהגן 3 ימים ועוד 2 במקום אחרים בצפון זילאנד.
מנמל התעופה נסעתי ברכבת לתחנה המרכזית של קופנהגן שנמצאת בתוך מבנה ישן מדהים:
משם לקחתי אוטובוס למקום הלינה שלי בעיר – אירוח פרטי דרך אתר AirBnB אצל בחור מקסים בשם אוונג'לו שמדבר אנגלית מצוינת ועוד כמה שפות וגר בחלק יפהפה של העיר, רובע תעלות חדש יחסית בשם סלוסהולמן (Slusholmen):
אחרי התמקמות בדירה, יצאתי לכיוון מרכז העיר באוטובוס לביקור בגני טיבולי, שממוקמים ממש מול התחנה המרכזית ונחשבים לאחת האטרקציות הידועות של קופנהגן. אני מוכרח להודות – הגנים הם אטרקציה נהדרת לילדים, ומקום מצוין לשמוע הופעות טובות (כדאי לברר מראש), אבל לא מדובר בגני ורסאי. תרמילאים כמוני או מבוגרים שמטיילים ללא ילדים כנראה שלא ישמטו לסת.
באזור מרכז העיר עברתי גם בכיכר הגדולה שליד בית העירייה (Radhuset), אך לא יצא לי להיכנס ולראות את הבניין עצמו. ידוע לי שיש גם סיור מודרך למגדל שממנו אפשר לקבל תצפית נחמדה על העיר. כאמור, לא הספקתי לנסות בעצמי, אבל בהמשך אפרט תצפית מגניבה יותר שיצא לי לעשות. באותו אזור אכלתי גם ארוחת צהריים, במזללת שווארמה לא ממש טובה, ובעניין זה רק אציין עבור אוהבי המטבח הים תיכוני, שבכל סקנדינביה האוכל עבר התאמה לחך המקומי – הוא חמצמץ (כנראה שילוב של חומץ או ויניגרט במנה) ואין טחינה, ו-”סלט” ברוב המקומות זה עלי חסה וכרוב עם גרגירי תירס וויניגרט.
בהמשך היום ניסיתי להבין היכן ממוקם מרכז המבקרים של קרלסברג, אך ניסיון כושל הביא אותי דווקא למוזיאון נחמד ביותר שלא תכננתי לבקר בו – גליפטוטק קרלסברג (מוזיאון לאמנות קלאסית). המוזיאון ממוקם גם כן במרכז העיר והכניסה גם כן חינם עם כרטיס קופנהגן, והאוסף המרשים בו כולל אמנות יוונית, רומית, מצרית ועוד. הנה תמונה לדוגמא:
לפנות ערב חזרתי לדירה ובדרך עברתי בסופר כדי לבשל ארוחת ערב. בעניין זה אעיר שרשת Netto היא רשת מקומית מוצלחת וזולה יחסית.
יום 2:
בבוקר היום השני העדפתי לשוט ליעד הראשון של היום דרך התעלה המרכזית של העיר, במקום לקחת אוטובוס. בסלוסהולמן (הרובע שבו לנתי) יש תחנה של מעבורת התעלה, ושעות ההפלגה נוחות. לאחר שייט של עשרים דקות לערך ירדתי בכריסטיאנסהאון, בצד המזרחי של התעלה. מרכז העיר נמצא ממש ממול, מעבר לתעלה, וניתן לקחת אוטובוס או ללכת על הגשר.
בכריסטיאנסהאון הלכתי קודם כל לכנסיית “מושיענו” (Vor Frelsers Kirke), ולא כדי להתבונן בארכיטקטורה. זוכרים שאמרתי שיש תצפית מגניבה על העיר? מגדל הכנסייה, כמו שניתן לראות מבחוץ, מתנשא לגובה רב ובסופו מדרגות לולייניות חיצוניות גבוה מעל העיר. המגדל נפתח לרוב לפני הכנסייה עצמה, כך שניתן כבר ב-9 בבוקר בערך להגיע ולטפס. אבל כדאי לתכנן להגיע ביום של ראות טובה, ולא כפי שתוכלו לראות בתמונה:
לאחר הביקור במגדל הלכתי לכריסטיאניה, אזור “אוטונומי” ברובע כריסטיאנסהאון שמאוכלס על ידי היפים וסטלנים שמוכרים ג'וינטים ושאר מזכרות ברחוב כל יום החל מ-10 בבוקר בערך. אין מה לחשוש, הטיול ביום באזור בטוח לחלוטין, והחוויה נעימה ושונה באופן מהותי משאר העיר, גם בלי לגלגל ולעשן. למקום יש רק שלושה חוקים: 1. ליהנות, 2. אסור לרוץ, 3. אסור לצלם. על כן אין לי תמונה אופיינית מהמקום.
בכריסטיאנסהאון ביקרתי גם בכנסייה נוספת, כנסיית כריסטיאן (Christians Kirke) אבל אין מה להרחיב עליה. משם עברתי את הגשר בחזרה למרכז העיר, והלכתי מעט אל ניהאון (הנמל החדש, Nyhavn), אזור מקסים שמקיף את המרינה ותעלה שנכנסת לתוך העיר, ומלא בתים צבעוניים ובתי קפה תיירותיים ויקרים:
אחרי טיול קצר לאורך הנמל והתעלה, ובהתקרב השעה 12 בצהריים, פניתי לכיוון ארמונות בית המלוכה הדני השוכנים קרוב יחסית לניהאון, כדי לצפות בטקס חילופי המשמרות. המון אנשים מגיעים כל יום לצפות בטקס, והאמת שהוא יחסית מייגע. אפילו לא נשארתי עד הסוף, אבל הכיכר מרשימה והחיילים המצחיקים שמחבקים את הנשק שלהם הם מחזה משעשע:
באזור אחר של מרכז העיר, קרוב יותר לתחנה המרכזית ולגני טיבולי, נמצאת טירת רוזנבורג (Rosenbrg Slot) בסמוך לגני המלך והגנים הבוטניים. הטירה הייתה הארמון המלכותי הקודם, והביקור בה ובגנים מהמם ומלמד ובמיוחד אוסף תכשיטי הכתר מנקר עיניים:
אחרי הביקור בארמון הנוצץ נסעתי באוטובוס לעכל את כל המראות על כוס בירה במרכז המבקרים של קרלסברג, והפעם גם מצאתי אותו. מרכז המבקרים מרוחק במידת מה ממרכז העיר, אבל בהחלט שווה הגעה, הן בשביל הסיור המשעשע לאורך ההיסטוריה והגאווה העצמית של מורשת הבירה הדנית “הראשונה בעולם”, והן בשביל לשבת בסופו בפאב או בבר החיצוני עם כוס בירה לא רעה בכלל וליהנות מהבריזה.
יום 3:
ביום השלישי הלכתי לראות את המתחם המרשים ביותר בקופנהגן, אך בדיעבד אני ממליץ לראות אותו ביום הראשון בקופנהגן: סלוטסהולמן (Slotsholmen). האזור נמצא ממש על גדת התעלה בצד המשקיף לעבר כריסטיאנסהאון, ומדובר למעשה באי שמוקף גם משאר עבריו בתעלות מים. בתוך המתחם הגדול יושב ארמון כריסטיאנסבורג, וכן בית הפרלמנט וכמה מוזיאונים (ביניהם המוזיאון היהודי). הארמון מרשים לא פחות מטירת רוזנבורג, אך האזור המעניין יותר לטעמי הוא התצוגה ההיסטורית מתחת לאדמה, בין ההריסות העתיקות מכל גלגוליו הקודמים (הרבים!) של הארמון, מאז שהיה רק “מעוז” צבאי קטן לפני כ-1000 שנה.
תמונת הארמון:
עוד אפשר למצוא במתחם את המוזיאון היהודי, שמרכז באופן יעיל, מרשים וממצה את סיפורה של הקהילה היהודית בדנמרק לאורך ההיסטוריה, וכן את הספרייה המלכותית (המכונה “היהלום השחור”) שבה חלק ישן וחלק חדש. מוקד העניין נמצא בקומה הראשונה, שם אפשר לראות תערוכה של הספרים המיוחדים ביותר שהאוסף המלכותי כולל.
בעיר ישנם כמובן מוקדי עניין נוספים, הידוע בהם הוא פסל בת הים הקטן השוכן בצפון העיר והתחבורה אליו קלה. גם התחבורה מגוונת מכפי שציינתי, ומומלץ לבקש בלשכת המידע לתיירים מפת תחבורה שכוללת אוטובוסים, רכבת קלה ומטרו. עוד אפשרות נחמדה שלא יצא לי להתנסות בה היא שיט מודרך בתעלות.
קופנהגן היא עיר שהאווירה בה נהדרת, הכול מרגיש קומפקטי אך מרשים, והארכיטקטורה העירונית משלבת בצורה נאה מאוד בין ישן וחדש, מבנים עתיקים כמו הארמונות, הכנסיות והתחנה המרכזית לעומת המוזיאונים ובנייני המגורים והמסחר.
