בסתיו 2014 ביקרתי בבוקרשט בפעם הראשונה כתיירת. לא עשינו הרבה הכנות לקראת הביקור, הזמנו כרטיסי טיסה, סגרנו על דירת סטודיו חביבה לא רחוק מגני Cişmigiu במרכז העיר, קנינו קצת מטבע רומני בנתב"ג, וחשבתי שזה מספיק לחופשה עירונית בעיר בה נולד בן זוגי ואבי ילדיי. הילדים כבר קצת גדלו והופקדו לשמור זה על זה ועל להקת כלבי הרועים גרמנים שגידלנו בבית, ושמעולם לא הפקדנו אותם לאחריותו של אדם זר, לא את הילדים וגם לא את הכלבים. בגלל שבעלי דובר את השפה המקומית השארתי לו את הזכות לתכנן את החופשה, ולא הקדשתי זמן לקרוא חומר על העיר, הייתי רגועה שיש לנו מקום לינה והנחתי שכל השאר יהיה בסדר. מקסימום נסתובב, אירופה פה, לא?

את הדרך משדה התעופה למרכז העיר נסענו באוטובוס, שהעצירות התכופות שלו כל כמה מאות מטרים הזכירו לי את רחוב ז'בוטינסקי המעצבן שמתחיל בבורסה של רמת גן, עובר בבני ברק וממשיך לתוך פתח תקווה, ותכנית הנסיעה שלו היא תחנה, רמזור אדום, תחנה, רמזור אדום. שער הניצחון בכניסה אל העיר מכיוון צפון היה מכוסה בפיגומים ובד עקב שיפוצים לכן לא הצלחתי להתרשם מהמונומנט המרשים. האוטובוס המשיך בנסיעה לאורך שדרת Kiseleff היפה והעשירה בארמונות ובצמחייה ירוקה, אחרי כיכר ויקטוריה פנינו במזלג השמאלי ונכנסנו לשדרה רחבה של בניינים עתיקים שהיופי שלהם שרף לי את העיניים, אבל איך שחצינו את כיכר רומנה לכיוון דרום נגלה לפנינו רחוב Gheorghe Magheru, שדרה רחבה מאוד עם 3-4 נתיבי נסיעה לכל כיוון, והאדריכלות המלכותית התחלפה בבנייני רכבת בסגנון קומוניסטי, אפורים, מוזנחים וחסרי ייחוד. לימים סיפרו לי שהשדרות הרחבות נבנו תחת השלטון הקומוניסטי בגלל המצעדים שהיו נהוגים ברחובות הראשיים בימים ההם. בתחנה הבאה ירדנו בשעה טובה מהאוטובוס אל כיכר האוניברסיטה ההומה, פנינו ימינה לרחוב Regina Elisabeta וצעדנו עוד כמה מאות מטרים עד שהגענו לדירה, גוררים אחרינו את הטרולי ונזהרים שבעתיים שלא למעוד במדרכות השבורות של מרכז בוקרשט. מימיננו בניין האוניברסיטה הראשי, משמאל מעבר לכביש כיכר האוניברסיטה, ואני מסונוורת מכל הארכיטקטורה הזאת של אירופה הקלאסית שאני כל כך אוהבת.

אם אני משחזרת לאחור את רצף האירועים שקרו אחר כך, אני חושבת שהמפגש הראשון שלי עם כיכר האוניברסיטה בבוקרשט הפך להיות רגע מכונן ששינה את נתיב חיי והביא אותי למקום בו אני נמצאת היום. לא זוכרת אם אמרתי את המשפט הזה בקול או רק בלב, אבל באותו יום נחרטה לי בלב תחושה חזקה שאת הנוף הזה אני מבקשת לראות בכל יום של שארית חיי. בתור קטנת אמונה היה לי ברור שהאמירה ההיא חסרת משמעות ברת ביצוע, אלא ביטוי לעוד אחד מהחלומות שלעולם לא יתגשמו.

בימים הבאים הסתובבנו הרבה ברגל, הוא חיפש מעבדה לתיקון הטאבלט שלו שהביא מהארץ, ואני בעיקר התבשמתי מיופיים של הבניינים העתיקים, אלה שהעניקו לבוקרשט את הכינוי פריז הקטנה של המזרח. מצאתי שאני מפיקה הנאה מיוחדת לשבת על ספסל ליד האגם עם כוס קפה ומאפה ועם ספר טוב, מזג אוויר סתווי מושלם, נרגעת מהשקט, בלי הלחץ של להספיק כמה שיותר. גיליתי שבבוקרשט יש הרבה חנויות ספרים ובהן פינת קריאה נעימה בה מגישים לך קפה או תה. ניצלתי עד תומו את כרטיס הנסיעה באוטובוס הקומותיים האדום, בתוקף ל- 24 שעות, במסלול מעגלי מצפון ליד פארק Herastrau ומדרום מול ארמון הפרלמנט וחוזר חלילה, ישבתי על הגג של האוטובוס כדי לא לפספס שום דבר. העיר בדיוק חגגה יומולדת לרגל 555 שנים להקמתה והתקיים טקס רב משתתפים בכיכר ויקטוריה כשעברנו שם עם האוטובוס לכיוון צפון, ועד שחצינו את הכיכר שוב בחזור לא רק שהיא התרוקנה מאדם, אלא חזרה להיות נקייה כאילו לא עמדו שם אלפי אנשים רק לפני חצי שעה. באחד הימים הלכתי לאיבוד בפארק Herastrau עם בלי אינטרנט או שיחות מקומיות, 20 ליי בארנק, וניקוב אחד בודד בכרטיס מטרו. בעקבות האירוע הזה הילדים שלי צחקו עלי והציעו להפיק בהשראתי את הסרט "שכחו אותי בפארק" בהמשך לסדרת סרטי "שכחו אותי בבית".

כשיצאתי מהסיור המודרך בארמון הפרלמנט האימתני ורב הפאר, שבנה בשנות השמונים הדיקטטור ניקולאי צ'אושסקו, הרמתי עיניים למעלה וראיתי מזגני חלון תקועים בקיר. חשבתי לעצמי שהמזגנים האלה על קיר הארמון הם אחד הביטויים הבולטים לפרדוקס של בוקרשט, עיר שאפשר למצוא בה עושר ויופי, אריסטוקרטיה מפוארת, השכלה גבוהה, מסורת של חברה פטריוטית, ולצד זה עוני שמתגולל ברחובות, הזנחה, תודעה שירותית שלא התקדמה הרבה מאז העידן הקומוניסטי, צעירים שלא רואים עתיד ברומניה ומחפשים את מזלם במדינות האיחוד האירופי, ופער הולך וגדל בין הדורות.

החופשה שלנו אמנם לא הייתה מתוכננת, וראיתי מעט מאוד ממה שיש לבוקרשט להציע, אבל בוקרשט השאירה לי לי טעם של עוד, וחודשיים לאחר מכן חזרנו אליה שוב. מאז אוגוסט 2017 אני גרה בבוקרשט עם משפחתי, מדריכה סיורים בעברית, חוקרת ולומדת על העיר כל יום עוד קצת.

רציתי להגיד לכם שלבוקרשט לא מומלץ להגיע בלי להכין שיעורי בית, אין פה דבר כזה כמו בערים אחרות באירופה (לונדון, פריז, פראג, וינה, אמסטרדם, ברצלונה ועוד) להסתובב בלי תכנון וליהנות מכל הבא ליד. חופשה בבוקרשט רצוי לתכנן מראש כדי שתגיעו לאתרים הממש שווים שהעיר מציעה, ולא תבזבזו את זמנכם על הסתובבות חסרת תכלית ברחוב הומה ועמוס בבניינים קומוניסטים אפרוריים.

בגלל זה פתחתי את הבלוג הזה, בו אשתף אתכם מהחוויות והמקומות בבוקרשט ששווה לכם להכיר, מנקודת מבט של ישראלית שחיה בעיר ואוהבת אותה למרות כל הפרדוקסים והניגודים שיש בה.

הצטרפו לסיור היכרות שלנו בבוקרשט. להזמנת סיור כיתבו לי הודעת ווטסאפ למספר 0040746683714, או לחצו כאן ותתחברו ישירותאפשר גם במייל [email protected]. מזמינה אתכם להצטרף לקבוצת הפייסבוק אוהבים את בוקרשט. ובקישורים הבאים תוכלו לקרוא חוות דעת של אנשים רבים שסיירו איתי בבוקרשט, וטרחו לכתוב בעמוד הפייסבוק של Travel With Yael או ממש כאן באתר למטייל.