טרקאי הוא מקום נהדר לטיול יום מוילנה. למעשה בכל חיפוש גוגל שתעשו על 'מה לראות בוילנה' תופיע טירת האי טרקאי כאופציה, כי אחרי שכבר טסנו 4 שעות מתל אביב, אין סיבה שלא נעשה עוד 25 דקות להגיע למקום המגניב הזה. החסרון היחיד הוא חוסר התחבורה למקום, למעט רכבת שעוצרת בפאתי העיר, בשעות בודדות, ורחוק מאוד מנקודות העניין. הפיתרון שלנו היה לקחת מונית bolt בעלות של כ 20 אירו לכיוון. למען ההגינות צריך לציין כי עלות השכרת רכב ליום בליטא נעה סביב 30 אירו, אז אם אתם בעניין, יש מצב שעדיף ללכת על הכיוון הזה. אנחנו העדפנו שלא לשכור רכב, בעיקר בשל הקושי בלמצוא חניה, וגם (ובעיקר) כדי לשמור על האופציה לחזור לוילנה גם אחרי כמה כוסות.
היגענו די מהר לטרקאי עם נהג שלא מכיר את הדוושה השמאלית, לפחות לא תוך כדי נסיעה. כבר שהתקרבנו לאיזור היה ניתן להבחין בטבע הרב והמיים באיזור. טרקאי בנויה לצד אגם גדול, כאשר גולת הכותרת של המקום הוא מבצר אדיר שנבנה באיזור המאה ה-14, על גבי אי באגם.
הכניסה לטירה הייתה כרוכה בתשלום, משהו כמו 10 אירו. המקום היה שומם כמעט לחלוטין, אבל מן הסתם הסיבה הייתה שזאת לא העונה, (סוף אפריל).
אין מפה שניתנת בכניסה, אך יש שילוט מאד ברור של המסלול האידיאלי שמשלים את הסיבוב בטירה, כולל 3 קומותיה, מבלי לפספס שום דבר. כל אגף הכיל תצוגה אחרת על החיים, ההיסטוריה והתרבות באיזור. מקום של כבוד יש גם לקהילה היהודית-קראית שחיה בטרקאי.
הנקודה היהודית הנשכחת של טרקאי
כשהיגענו לטרקאי, הרגשנו שחלק עיקרי חסר מספרי ומדריכי התיירות, והוא סיפור הקהילה הקראית של טרקאי. הקראים טוענים שהם בני משה האמיתיים, בעודם מתנערים מכל קשר ליהודים, דבר שעמד לזכותם במלחמת העולם השניה, כאשר הנאצים החליטו שאכן הקראים אינם יהודים, ובכך ניצלו ממוות. אך עדיין, הם שמרו את השפה העברית, והשתמשו בסמלים יהודים.
מהטירה, יצאנו רגלית לעבר בחורשה צדדית, ששם על פי מה שמצאנו צריך להיות בית הקברות הקראי. (אחרי שחזרנו לארץ, ביקשתי מחבר שיציין את המקום בגוגל מפות, וכיום המיקום מופיע בחיפוש בגוגל מפס). לא ידענו למה לצפות, אבל כשהיגענו פשוט נדהמנו מהמראה, בית קברות נטוש לחולטין עם מאות מצבות, חלקם זרוקים, רובם מעלים ירוק, כתובים בכתב עברי. כשחושבים על זה שהמקום פשוט לא מוכר לאיש, זה הופך את החוויה לגדולה פי כמה. יצאנו במסע צילומים מתוך הידיעה, שיתכן ואלה התיעודים היחידים מהמקום שתועדו אי פעם על ידי נוסעים מישראל.
חזרנו אל עבר מרכז העיירה, לקנות כמה מזכרות ולחפש מקום לאכול. למרות שהיה כבר 14.30 רוב העסקים סביב הטירה היו סגורים, בנוסף לאטרקציית שייט אחת. שוב, גם כאן מן הסתם זו סיבה עונתית, ובעונות התיירות המקום בודאי חי ותוסס.
נכנסנו לחנות מכולת מקומית והתארגנו לארוחה על האגם. היה די מגניב לתקשר בשפת סימנים, כי כמו הרבה מקומות באיזור, השפה השניה היא רוסית.
בדרך עברנו ליד תחנת הכיבוי של העיירה, צילמנו אותה בהתלהבות. כשחזרנו לארץ וחיפשנו עוד קצת חומר על יהודי טרקאי, התברר לנו שישנו גם בית כנסת קראי ממש מאחורי תחנת כיבוי האש, כך שדי פיספסנו את זה...
כשהרגשנו שדי מיצינו, הזמנו שוב מונית bolt וחזרנו לוילנה, כשללא ספק הקפיצה הזו לטרקאי, היתה אחד המוצלחים בטיול. ממליצים.
