במהלך טיול בוילנה, חיפשנו לקפוץ לטיול יום במקום אחר. לא היו לנו תכניות ספציפיות, רצינו מקום מעניין שמתאים ליום אחד, כדי שלא נרגיש שפיספסנו דברים.
חיפוש בגוגל העלה כי יציאה ב 6.40 בבוקר לאוסלו, וחזור למחרת ב 9.00 יעלה לנו כ 80 ש''ח עם ריינאייר. למען ההגינות צריך לציין כי וויזאייר הציעה מחיר נמוך יותר, אך זהירות מלכודת, בעוד שריינאייר טסה לנמל התעופה הראשי של אוסלו, וויזאייר טסה לנמל המשני, המרוחק כשעה מהעיר, מול 19 דקות ברכבת לנמל הראשי.
בשביל לא להקשות עלינו את היציאה מוילנה, בחרנו לישון בוילנא במלון airlnn, הממוקם דקה מנמל התעופה של וילנה, כך שיכולנו להתעורר ברוגע מאוחר, ומכיוון שאת כרטיס העליה למטוס קיבלנו בפלאפון, פשוט קמנו וירדנו למטוס. המלון התברר כבחירה מושלמת, מתקנים נוחים וסאונה. מכיוון שיצאנו לפנות בוקר בשעה שחדר האוכל עדיין לא נפתח, הציע המלון בופה לאריזה לדרך משעה 3 בבוקר, כאשר בשעה 7 ארוחת הבוקר הופכת לרישמית. בלובי המלון ממוקם לוח ההמראות.
לאחר טיסה חלקה של כשעתיים היגענו לאוסלו. בבדיקה שערכנו עוד בארץ ראינו שהכי משתלם לקנות כרטיס 'אוסלו פס' ל 24 שעות, הכרטיס כולל תחבורה ציבורית חופשית כולל קווי המעבורות, וכן כניסה לכל המוזיאונים. עלות הכרטיס היא כ 160 שקלים, ניתן להוריד את אפליקציית אוסלו פס ולרכוש כרטיס אלקטרוני, אנחנו העדפנו לקנות כרטיס נייר במרכז המידע לתיירים שנמצא בתחנה המרכזית. בכרטיס מציינים בעט את השעה, היום והחודש.
הגענו מנמל התעופה אל מרכז אוסלו תוך 19 דקות בזכות רכבת מהירה, שעלותה כ 75 ש''ח לכיוון. ברכב זה היה לוקח כמעט שעה. המוזיאונים באוסלו נפתחים בשעה 11 בבוקר, אז כדי להעביר את הזמן, עלינו על קו 12 של הרכבת הקלה ונסענו לעבר פארק VIGELAND, פארק הפסלים הגדול מסוגו. למרות שבתחזית הובטח שמיים בהירים, החל לרדת לפתע טיפטוף של פתיתי שלג, לא משהו חריג באוסלו בסוף אפריל. אנחנו כבר רגילים לטייל במזג אוויר קר, ככה שהקור לכשעצמו לא הפריע לנו, השלג קצת הרגיז... אחרי כרבע שעה פסק הטיפטוף שכמובן לא נערם, אז אין לנו תמונות מושלגות...
לאחר שוטטות בפארק, נכנסנו לבית קפה נחמד בכניסה לפארק, לארוחת בוקר קלה והערכת מצב. דבר די מדהים שנחשפנו אליו באוסלו היה השימוש הכמעט מונופולי של כרטיסי התשלום על פני המזומן, עד כדי כך שבשירותים ציבוריים בפארק התשלום בוצע באשראי בלבד.
היעד הבא היה מרכז נובל לשלום, מוזיאון שנחנך ב 2005, ומציג את סיפורו של אלפרד נובל, מתצוגה על חייו עד לפרסי הנובל המפורסמים. פרס הנובל לשלום הוא היחיד המוענק באוסלו, ובמוזיאון מובאים גם סיפורם של כל זוכי הפרס, בחדר שהתקשנו לצאת מימנו... כמובן, שגם המוזיאון הזה כלול באוסלו פס.
המרכז שוכן ליד בנין העירייה של אוסלו, כאשר ממול לבנין העירייה נמצא מעגן ספינות, מימנו יוצאים קווים ימיים למקומות סמוכים. קו b9 מחבר בין מרכז אוסלו לבין איזור מוזאוני ה fram והקונטיקי. קו זה כלול גם הוא באוסלו פס (אבל לא בכרטיס חופשי לתחבורה ציבורית), וזו הדרך האידיאלית להגיע מהמרכז לעבר המוזיאונים המוקדשים לעניינים הימיים.
מוזיאון fram מוקדש לחקר הקוטב הצפוני. אניית fram הייתה האניה הראשונה שהגיע לקוטב, והיא מוצגת במרכז המוזיאון, כאשר הדבר המרתק ביותר הוא הסיור בתוך האניה עצמה על כל אגפיה, בהדמיה כיצד היו נראים החיים בתוך האוניה.
במוזיאון קונטיקי לעומת זאת ניתן לראות את הרפסודה המקורית בשם קונטיקי בה הפליגו שישה סקנדינבים מפרו לפולינזיה במהלך שייט שנועד להוכיח כי מקורם של אנשי פולינזיה הוא מדרום אפריקה. המסע ארך 101 יום, ולפגוש את הרפסודה המפורסמת ב'אמיתי' הוא רגע מרגש. בכל המוזיאונים יש תצוגות על חיי הויקינגים, הקוטב הצפוני ומחקרו ויורדי הים.
עם קו b9 חזרנו אל מרכז העיר, ומשם למלון-דירות ששכרנו, anker apartment. מקום פשוט שעונה על הצרכים הלא מרובים שלנו, עם מטבחון קטן בכל חדר. שמחנו לגלות שצמוד למבנה ישנה חנות מכולת, כך שהדבר הראשון שעשינו לאחר הצ'ק אין היה לרדת לשם, ולהעשיר בבקבוק בירה וחטיפים את המלאי שלנו, שיספיק לנו עד לארוחת הערב. המחירים באוסלו די זהים לזה שבישראל, שיקרה כמובן יחסית לאירופה.
לאחר הפסקונת קטנה של צהריים, יצאנו להמשך שיטוט בעיר, ברחוב קארל יוהאן שהוא שדרה מרכזית ויפה, וכמובן סתם להאבד בעיר. באחד הרחובות מצאנו דבר מעניין, מתקן לתיקון אופניים לשירות הציבור, עמוד שקשורים אליו כלי עבודה, וכמובן עמדת ניפוח.
לבסוף היגענו אל טירת אקרשוס השוכנת בחוף הים, שנבנתה כדי להגן על העיר. הטירה גדולה ומרשימה, והים שברקע מוסיף אווירה מיוחדת. בגג הטירה ישנם תותחים מכוסים, לא הצלחנו להכריע האם עדיין פעילים או כבר לא.
את ארוחת הערב החלטנו לבשל בעצמנו. אז מה אוכלים בנורבגיה? כמובן, סלמון נורבגי. קנינו בחנות המכולת חתיכות סלמון טרי, מלח ותבלינים, ובישלנו בכירה שבחדר שלנו. כמו הדג שטעמנו אז לא זוכר שאכלתי, לא יודע אם זה באמת בגלל הטריות של הדג או כי היינו רעבים אחרי יום טיול...
התארגנו לישון, בידיעה שמחר עלינו לקום מוקדם, לטיסה חזור לוילנה (הצלחנו לקום...), להמשך הטיול, בכך תם לו עוד יום בו הכרנו עיר חדשה, והיא אכן לא אכזבה...
