סקירה כללית על המדינה
בוליביה (Bolivia) היא, בלי ספק, אחת המדינות המדהימות ביותר בדרום אמריקה, הן מבחינת עוצמתם הבלתי נתפסת של נופי הטבע הפראיים שלה והן מבחינת רמת החיים וסגנון החיים הכל כך שונים משלנו. הביקור כאן, לטוב ולרע, הוא משהו שישאר חרוט עמוק בזיכרונכם ובלי ספק יהיה חלק מרכזי מחווית הטיול שלכם בדרום אמריקה. בוליביה, שאוכלוסייתה מונה כעשרה מיליון תושבים, היא המדינה הענייה והנחשלת ביותר בדרום אמריקה, דבר אשר ניכר היטב בכל אספקט של החיים כאן, אשר מאפיינים מדינת עולם שלישי עמוסת בעיות. מרבית האוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני, לרוב בתנאי מגורים מחפירים, ויותר מ-10% מהם, כלל אינם יודעים קרוא וכתוב. המשמעות האמיתית של הנתונים הללו תכה בכם מהר מאוד כשתראו לראשונה את דרכי העפר המוזנחות, את הבתים המתפרקים ואת המוני הקבצנים, הזקנים והפועלים קשי היום שברחובות. מעבר לעצב שבכך, לא ניתן להתעלם מכך שכמטיילים, ביקור במדינה שכזו הוא חוויה מיוחדת במינה שתאפשר לכם לראות ממקור ראשון כיצד נראים החיים בפינות המוזנחות יותר של העולם.
בוליביה. צילום: איתי אמוזה
גם מבחינה תרבותית, הביקור בבולביה הוא חוויה עוצמתית במיוחד – זוהי המדינה עם אחוז התושבים הילידים הגבוה ביותר והתרבות והמסורת האינדיאניים נראים כאן בכל מקום – במראה הפנים, בלבוש, בשפה ובמנהגים. למרות שהם נפתחים יותר ויותר לעולם המערבי, הבוליביאנים הם עדיין עם מסורתי מאוד, אשר האמונות הקדומות בכוחה של השמש, ברוחות ההרים וב"אמא אדמה" הם עדיין חלק יום-יומי מהחיים שלהם. כל זה הופך את הטיול בבוליביה להזדמנות שאולי לא תחזור לחוות את "דרום אמריקה האמיתית" ולהציץ לתוך עולמם ההולך ונעלם של האינדיאנים אשר חיו כאן מאות ואלפי שנים לפני הכיבוש הספרדי.
אך מה שהופך את בוליביה למקום שבאמת אסור לפספס הוא, בראש ובראשונה, הטבע המדהים שלה שנדמה שהעושר והמגוון שלו לא נגמרים לעולם. היעדר הקידמה ודלילות התושבים ביחס לשטחה רחב הידיים של המדינה (הגדול בערך פי שלושה משטח גרמניה), הביאו לכך שאזורים גדולים של טבע פראי ועוצר נשימה נשארו ללא כל מגע יד אדם, ומגוון גדול מאוד של צמחים ובעלי חיים, שנכחדו מאיזורים אחרים, עדיין משגשגים בהם. בין אם זה במערות קרח בגובה אלפי מטרים מעל פני הים, במרחבי מדבר שוממים ואינסופיים או בג'ונגלים עבותים ולחים, הטבע של בוליביה אף פעם לא מאכזב, וגם אם תבלו פה חודשים רבים, תתקשו באמת להספיק לראות את הכל.
בקרב המטיילים, המחירים הזולים של בוליביה נחשבים בפני עצמם לאטרקציה, והיצע הקניות הענק, שנע מבגדי צמר סרוגים ועד למוצרי אלקטרוניקה, מנוצל על ידי כולם לסיבובי שופינג חסרי רסן, שרובם מתרכזים בעיר הבירה הלא רשמית לה פאס (La Paz). רבים גם מנצלים את המחירים הנמוכים ונשארים כאן לתקופות ממושכות בכדי ליהנות מההיצע האינסופי של אטרקציות, פעילויות ספורט אתגרי וחיי הלילה שיש ללה פאס להציע. למרות כל זאת, הטיול בבוליביה הוא גם עניין לא קל – המקומיים לא נחמדים, הדרכים משובשות ומסוכנות, התשתית התיירותית גרועה, גנבים ונוכלים הם דבר שבשגרה והאוכל הגרוע, ההיגיינה הירודה ומחלת הגבהים גורמים סבל לרבים. אך בכל זאת, אם תבואו מוכנים לכך ותשכילו לראות דרך הלכלוך והבלגאן, תגלו מדינה מיוחדת ומדהימה, שמובטח לכם שתתקשו מאוד לעזוב.
**שימו לב: החל מקיץ 2014 השתנו התקנות הבוליביאניות באשר לכניסת ישראלים למדינה. כיום, נדרשים בעלי דרכון ישראלי להוציא ויזה לפני ההגעה למדינה, תהליך אותו יש לעשות באחת משגרירויות בוליביה בעולם. עם זאת, כיאה לבוליביה, הבלגאן חוגג והתקנות משתנות כל הזמן (או מצד שני פשוט לא נאכפות) ולכן מומלץ בחום לברר מחדש את הדרישות טרם הגעתם למדינה.
שפה ושליטה באנגלית
השפה הנפוצה ביותר בבוליביה היא הספרדית ורוב התושבים מדברים אותה כשפת אם. עם זאת, באיזורים רבים, התושבים ממוצא ילידי עדיין מדברים שפות אינדיאניות, שהנפוצות שבהן הן הקצ'אוה (כשלושה מיליון דוברים) והאיימרה (כשני מיליון דוברים), אך כולם דוברים גם ספרדית. הספרדית הבוליביאנית דומה מאוד לניב המדובר בפרו ובאקוודור והיא קלה יחסית להבנה, כיוון שהם מדברים יחסית לאט ולא בולעים הברות. דוברי אנגלית (אפילו ברמה בסיסית מאוד) הם דבר נדיר מאוד ותהיו חייבים להשתמש בספרדית על בסיס יום-יומי בכדי להסתדר, אפילו במרכזי הערים הגדולות. גם אלו שעוסקים בתיירות לרוב אינם שולטים באנגלית, ואם אתם רוצים לקבל מדריך דובר אנגלית, חשוב לדרוש את זה מראש (ובדרך כלל גם לשלם יותר).
גיאוגרפיה/טופוגרפיה
את בוליביה ניתן לחלק באופן גס מאוד לשני איזורים מרכזיים, אשר בכל אחד מהם תנאי טופוגרפיה ואקלים שונים לחלוטין:
איזור הרי האנדים – למרות שזהו האיזור הקטן יותר, כאן גרה מרבית האוכלוסיה ולכאן גם מגיעים מרבית התרמילאים. איזור זה של שרשרת האנדים גבוה במיוחד ומגיע בשיאו לגובה של כ-6,500 מטרים מעל פני הים. גם מקומות היישוב בו הם מהגבוהים בעולם, ורובם, כולל הערים הגדולות, נמצאים בגבהים שבין 3,000 ל-4,000 מטרים. פסגות ההרים מושלגות ומלאות קרחונים וביניהם נמצאים אגמים קרחוניים יפהפיים. מתחת לפסגות נמצא האלטיפלנו – רמה יבשה וקרה מאוד, שחלקה הדרומי אף מדברי (כולל מדבר המלח המפורסם). בקצה האנדים הבוליביאנים, על הגבול עם פרו, נמצא אגם טיטיקקה היפהפה, שהוא אחד מהאגמים הגבוהים ביותר בעולם.
איזור הפאמפאס והג'ונגלים – איזור זה של בוליביה, אשר גובל ברובו עם ברזיל, נמוך בהרבה מהרי האנדים והאקלים בו, בגלל הקרבה לקו המשווה, חם ולח מאוד. תנאים אלו גורמים לכך שרובו המכריע של השטח בלתי עביר ומכוסה בביצות ובג'נגלים, שבהם עדיין משגשגים מינים אקזוטיים רבים של צמחים ובעלי חיים.
אגם טיטיקקה. צילום: איתי אמוזהתיאור מסלול קצר ומסלול ארוך
מסלול המטיילים בבוליביה הוא בדרך כלל מדרום לצפון או להיפך, כאשר הנקודה הצפונית היא לרוב אגם טיטיקקה, שעל גבול פרו. בדרום המדינה ישנן מספר נקודת כניסה או יציאה מארגנטינה, ברזיל או צ'ילה.
מסלול ללא הגבלת זמן (מספר חודשים) -
בכדי לזכות בטעימה ממה שיש לבוליביה להציע, תדרשו לפחות לכמה שבועות, ובכדי להכיר אותה באמת תצטרכו להקדיש לה כמה חודשים. רוב התרמילאים מקדישים לבוליביה בין חודש לשלושה חודשים. המסלולים הבאים מתוארים כך שהם מתחילים מדרום ועולים צפונה לגבול עם פרו.
למגיעים מארגנטינה או צ'ילה:
ויאסון (נקודת הכניסה מארגנטינה) – טופיזה – אויוני (הסלאר – נקודת הכניסה מצ'ילה) – פוטוסי – סוקרה – סאמאיאפטה – סנטה קרוז - קוצ'במבה (ביקור אפשרי ב-ויה טונארי) – לה פאס (כולל טיולי צד ל- רורהנאבאקה ולסוראטה) – קופקבנה (אגם טיטיקקה) ומשם לפרו.
למגיעים מברזיל:
קיחארו – סנטה קרוז - סאמאיאפאטה- קוצ'במבה (ביקור אפשרי ב-ויה טונארי) – סוקרה – פוטוסי – טופיזיה – אויוני (סלאר) – לה פאס (כולל טיולי צד ל-רורהנאבאקה ולסוראטה) – קופקבנה (אגם טיטיקקה) ומשם לפרו.
מסלול מקוצר (כשבועיים) –
במידה ויש לכם רק מעט מאוד זמן בבוליביה, לא תוכלו לראות את כולה, אלא רק לערוך בה ביקור חטוף. במצב כזה מומלץ להמתקד בדבר אחד או שניים ולוותר על השאר, כיוון שהנסיעות הממושכות ממקום למקום יצמצמו לכם מאוד את הזמן אותו תוכלו להקדיש לטיול עצמו. הדרך הטובה ביותר היא פשוט להתמקם בלה פאס ולצאת ממנה לאטרקציות ו/או לטרק שתרצו לעשות. שם תמצאו את כל המידע וגם יהיה לכם קל יותר לארגן את זה.
מסלול מומלץ מצפון לדרום הוא כניסה לבוליביה מפרו לקופקבנה שבאגם טיטיקקה, ומשם התמקמות בלה פאס ובסוף מעבר דרומה לביקור בסלאר. מאיזור הסלאר תוכלו לעבור את הגבול לצ'ילה או לארגנטינה או לחילופין להגיע ללה פאס או לסנטה קרוז במידה ואתם עוזבים בטיסה. אם אתם ממשיכים לברזיל, עדיף בהרבה להמשיך בטיסה כיוון שהמעבר היבשתי לוקח זמן רב.
5 דברים שאסור לפספס
- לה פאס – עם השווקים הנשפכים לרחוב, הריחות, הרעש והבלגאן התמידי. את העיר הזאת לא תשכחו לעולם.
- הסלאר – הנופים המיוחדים ועוצרי הנשימה של מדבר המלח הם אולי המראות הכי מזוהים עם בוליביה, ובצדק.
- טרקים בהרי האנדים – בין אם זה בטיפוס מפרך לפסגת הר מושלג, הליכה בין מערות קרח קפואות או טיול בין אגמים יפהפיים – הטרקים בהרי בוליביה הם מהיפים והמיוחדים ביותר בעולם ובאמת שאסור לפספס אותם.
- הג'ונגלים – תתחפשו לכמה ימים לחוקרי טבע הרפתקנים וצאו לחקור את הנופים ובעלי החיים האקזוטיים של יערות הגשם והביצות של אגן האמאזונס.
- אגם טיטיקקה – השלווה והשקט שתמיד שוררים סביב האגם הכחול, הענק והיפהפה הזה רק מעצימים את תמונת הנוף המדהימה שמסביב.
הגעה אל המדינה
מטוס – הגעה לבוליביה במטוס בהחלט אפשרית, אך היא יקרה יותר מבשאר מדינות היבשת ותדירות הטיסות והיעדים נמוכה יחסית. שדות התעופה הבינלאומיים המרכזיים נמצאים בלה פאס וסנטה קרוז, אם כי האחרון גדול ומודרני יותר ומגיעות אליו הרבה יותר טיסות. טיסות תוכלו למצוא לכל היעדים המרכזיים ביבשת (בעיקר ערי בירה) וכן ליעדים מרכזיים קרובים כמו קוסקו בפרו או סלטה בארגנטינה. טיסות בין-יבשתיות לאירופה ולארה"ב יוצאות כמעט אך ורק מסנטה קרוז והן יקרות יחסית.
אוטובוס – זוהי הדרך הנפוצה ביותר להגיע למדינה, ולכל מעברי הגבול המרכזיים תוכלו להגיע באוטובוס. בחלק מהמקומות תצטרכו לרדת בגבול, לעבור את תהליכי ההגירה, ורק אז לתפוס אוטובוס חדש בצד השני, בעוד במקומות אחרים תוכלו לקחת אוטובוס מנקודה לנקודה אשר מחכה לנוסעים במעבר הגבול. בכל מקרה, חשוב מאוד לוודא מהן השעות בהן פועל המעבר בכדי לא להיתקע, וכן לנסות ולהימנע מלישון בעיירות גבול שהן בדרך כלל מקומות מסוכנים. כמו-כן, חשוב לזכור שמעברים אלו משמשים גם להברחה של סמים רבים ולכן נערכות בהם בדיקות קפדניות, שעלולות לקחת זמן רב.
שייט – באיזורי הג'ונגלים והביצות של האמאזונאס ישנן סירות נהר אשר נוסעות בין בוליביה לברזיל ולפרו. עם זאת, קחו בחשבון שמדובר בדרך איטית מאוד וגם לא כל כך זולה ולכן כדאי לכם לעשות אותה רק אם אתם מחפשים את החוויה שבעניין. בכל מקרה, מדובר בשייט של לפחות מספר ימים וברוב המקרים תצטרכו להביא איתכם אוכל וכן ערסל וכילה לישון איתם על הסיפון.
רכבת - מלבד נסיעות בתדירות נמוכה שחוצות את הגבול לעיירה בצפון צ'ילה, אין שירות של רכבות בינלאומיות.
הסלאר - מדבר המלח המפורסם. צילום: איתי אמוזה
תחבורת פנים
אוטובוסים – האוטובוסים הנוראיים של בוליביה לא נהנים ממוניטין טוב במיוחד בקרב המטיילים, ובצדק. האוטובוסים צפופים ומסריחים, סובלים מאינסוף תקלות ובנסיעות לילה הטמפרטורה בהם צונחת דרמטית. בנוסף, מרבית הדרכים במדינה הן דרכי עפר לא סלולות והנסיעות הן תמיד קופצניות, מאובקות ומשובשות (ובמקרים רבים גם מסוכנות). אך בעיני רבים, הבעיה הגדולה ביותר היא חוסר הוודאות – אין שום דרך לדעת באמת כמה זמן יקחו הנסיעות בבוליביה ותקלה באוטובוס, סתם איחור או דרכים חסומות בגלל הפגנות או גשמים הם דבר שבשגרה. לכן, תמיד כשאתם יוצאים לנסיעה בבוליביה צריך לקחת בחשבון שזה בהחלט עלול לקחת הרבה יותר זמן מהמתוכנן ולהגיע מראש עם הרבה אוכל, מים ובגדים חמים ללילה. כמו-כן, קחו בחשבון שנסיעות לילה הן לא בהכרח פיתרון טוב יותר כיוון שלא באמת תצליחו לישון בהם והנסיעה מסוכנת יותר.
למרות הכל, האוטובוסים הם הדרך הטובה ביותר להתנהל בבוליביה, כיוון שמחירם זול מאוד, הם יוצאים לרוב בתדירות גבוהה ובמקרים רבים הם גם מגיעים למקומות שאין כל דרך אחרת להגיע אליהם. בערים הגדולות ישנו טרמינאל אוטובוסים מסודר, אך במקומות קטנים יותר האוטובוסים בדרך כלל פשוט יוצאים מהרחוב הראשי. שעות היציאה הן עניין גמיש בבוליביה, אך בכל מקרה, כדאי להגיע בזמן כי אין דרך לדעת בכמה האוטובוס יאחר. כמו-כן, בחלק מהמקרים תוכלו פשוט לעלות על האוטובוס, אך בקווים פופולאריים בין ערים גדולות כדאי מאוד להזמין מקום מראש בכדי לא להיתקע בלי כרטיסים. לפעמים יציעו לכם לקנת כרטיסים יקרים יותר לאוטובוסים איכותיים, אך בחלק גדול מהמקרים מדובר בשקר ולכן אל תשלמו יותר, אלא אם ראיתם בעצמכם באיזה אוטובוס מדובר.
טיסות – בין היעדים המרכזיים במדינה פועלות טיסות נוסעים סדירות שיוצאות מלה פאס או מסנטה קרוז ומחירן בסך הכל לא יקר (אם כי כמובן יקר בהרבה ממחיר האוטובוס). הקו הנפוץ והזול ביותר הוא בין לה פאס לסנטה קרוז, וטיסה בו יכולה לחסוך לכם זמן רב של הטלטלות באוטובוסים. בנוסף לטיסות נוסעים רגילות, ישנן גם טיסות של מטוסים קטנים לשדות תעופה בעיירות קטנות, בעיקר באיזורי הביצות והג'ונגלים. גם טיסות אלה יקרות יותר מאוטובוס, אך רבים בוחרים להשתמש בהן בכדי לחסוך לעצמם את הנסיעה בדרכים המסוכנות והמשובשות של הג'ונגלים.
רכבות – באופן מפתיע, תשתית הרכבות בבוליביה טובה בסך הכל והיא מחברת בין כל היעדים המרכזיים באיזור האנדים. הרכבות איטיות מאוד, אך הן עדיין אמינות יותר מהאוטובוסים ובדרך כלל זו אפשרות עדיפה. עם זאת, תדירות הרכבות נמוכה יותר והן עוברות רק ביעדים מרכזיים. לכן, לא תמיד תוכלו לקחת רכבת. יש מספר מחלקות נוסעים, ולמרות שבכולן התנאים ירודים, בהחלט מומלץ להוסיף עוד קצת כסף ולנסוע בתנאים נעימים יותר. למידע על שעות ונתיבי הרכבות ראו - www.fca.com.bo.
שייט – באיזורי הביצות והג'ונגלים ישנם מקומות שהדרך המהירה והבטוחה ביותר להגיע אליהם היא בשייט לאורך הנהר, בין אם ברפסודה או סירת עץ קטנה למרחקים קצרים, ובין אם בסירת נהר גדולה יותר ששטה לאורך כמה ימים. במקרים רבים אין מדובר באפשרות הזולה ביותר, אך לרוב הנופים יפים וההגעה מהירה יותר מאוטובוס.
מוניות – המוניות בבוליביה זולות מאוד ונמצאות בכל מקום. השימוש בהן בערים נפוץ מאוד ותמורת כמה גרושים תוכלו לחסוך לעצמכם הליכה ממושכת או עלייה רצחנית. השימוש במוניות חשוב במיוחד בשעות הלילה, אז הדרך ממקום הלינה למקומות הבילוי אינה תמיד בטוחה. בנוסף לנסיעות עירוניות, מטיילים רבים משתמשים במוניות לנסיעות בין עירוניות, בין אם למקומות בהם אין אוטובוסים ובין אם בכדי לנסוע מהר יותר ובתנאים נעימים יותר תמורת תוספת תשלום לא גדולה. בכדי לתפוס מונית פשוט נפנפו לה ברחוב (רק וודאו שאתם לא סתם עולים על כל רכב שטוען שהוא מונית!), אך לנסיעות בלילה או לנסיעות ארוכות יותר מומלץ להזמין מונית Radio-Taxi שנחשבות בטוחות יותר כיוון שהן שייכות לתחנת מוניות מסודרת. בכל מקרה, תמיד חשוב לסגור את מחיר הנסיעה מראש ולוודא עם הנהג שהמחיר שקבעתם תקף לכל הנסיעה ולא לכל נוסע בנפרד. כמו-כן, הקפידו להתמקח על המחירים, ואם הנהג מתעקש פשוט חכו למונית הבאה.
טרמפים – הנסיעה בטרמפים בבוליביה היא עניין מסוכן ולא פשוט ולכן מומלץ להשתמש בזה רק כמוצא אחרון. הבוליביאנים ממעטים לעצור לתיירים, וגם אם כן, סביר להניח שידרשו מכם כסף עבור הנסיעה, בדרך כלל, מחיר דומה למחיר של נסיעת אוטובוס באותה הדרך. כאמור, מדובר באפשרות מסוכנת יחסית וקחו בחשבון שאתם חושפים את עצמכם לאפשרות של שוד מצד אנשים שיחשבו שאתם טרף קל. דרך מעט מסודרת יותר לתפוס טרמפים היא לנופף למשאיות או רכבי פיק-אפ ביציאה מכפרים או עיירות. רכבים אלו אשר בדרך כלל נוהגים לקחת נוסעים (רובם מקומיים) תמורת תשלום, ובמקומות נידחים במיוחד (בהם אין שירות אוטובוסים מסודר), זוהי הדרך העיקרית להתנייד ממקום למקום.
רכב – עקרונית, תוכלו להיכנס לבוליביה עם רכב ולטייל בה ללא בעיה, אך אפשרות זאת מאוד לא מומלצת בגלל מצבם הבעייתי של רוב הכבישים במדינה, שידרשו מכם שעות אינסופיות של נהיגה מייגעת, מטלטלת ומסוכנת. כמו-כן, ישנם מקרים רבים של גניבות רכב בבוליביה וכן סיכוי שתיקלעו למחסומי דרכים מאולתרים של מפגינים או שודדים.
מטבע מקומי, עלויות והתנהלות עם כסף
בוליביה היא המדינה הזולה ביותר בדרום אמריקה ולכן היא לא פחות מגן עדן עבור התרמילאי הממוצע, שפתאום יכול להרשות לעצמו לבזבז בלי לחשוב פעמיים. עם זאת, קחו בחשבון שבגלל שהכל פה כל כך זול, רוב המטיילים נוטים גם לקנות יותר דברים וכן לצאת ליותר אטרקציות, כך שסביר להניח שבסופו של דבר, השהות בבוליביה לא תצא לכם הרבה יותר זולה ממדינות אחרות (אם כי בלי ספק מתגמלת יותר). המטבע בבולביה הוא ה"בוליביאנו" (מכונה לרוב על ידי הישראלים "בוליביאן") והאגורות נקראות סנטבוס.
שער הדולר נשאר בסך הכל קבוע בשנים האחרונות והוא עומד לרוב על כ-7 בוליביאנוס לכל דולר אמריקאי אחד (כ-50-60 אגורות ישראליות הן בוליביאנו אחד). כסף מזומן תוכלו להחליף בבנקים או במשרדי חלפנות (Casas de Cambio), אך ברוב המקומות יסכימו להחליף לכם רק דולרים. מקומות שמחליפים גם יורו או מטבעות דרום אמריקאים אחרים תוכלו למצוא בדרך כלל רק בלה פאס. לפני שאתם עוזבים את בוליביה, מומלץ מאוד להמיר חזרה את הבוליביאנוס שלכם, כיוון שמחוץ לבוליביה זה כמעט בלתי אפשרי להחליף אותם. השער שתקבלו בבנקים בדרך כלל פחות טוב מזה של החלפנים, אך הם נחשבים בטוחים יותר. אם אתם מחליפים אצל חלפן, ודאו שאתם עושים את זה בעסק מסודר ולא עם מישהו ברחוב וכן הקפידו לוודא שאתם לא מקבלים שטרות מזוייפים (אם תחליפו אצל חלפן בפעם הראשונה יהיה יותר קל לעבוד עליכם).
טרוולרס צ'קס תוכלו להחליף במספר בנקים ומשרדי חלפנות, ולרוב בעמלה סבירה (1-2%) שהופכת אותם בדרך כלל ליותר משתלמים ממשיכה באשראי. הדרך המשתלמת ביותר היא להחליף כמות גדולה של טרוולים בבנק לדולרים מזומנים ואז להמיר אותם לאט לאט לכסף מקומי במשרדי החלפנות. כספומטים תמצאו בכל מרכזי הערים הגדולות והאיזורים התיירותיים, אך קחו בחשבון שבמקומות קטנים או נידחים יותר תתקשו למצוא כספומט ולכן חשוב מאוד להגיע אליהם מראש עם מספיק כסף.
עסקים אשר מקבלים אשראי כמעט ואין, ומלבד חנויות ומלונות גדולים בערים הגדולות, אפשרות זו אינה קיימת. אם משכתם כסף או גיהצתם את האשראי בבוליביה, חשוב מאוד לבדוק לאחר מכן את חשבון הבנק שלכם ולוודא שאין בו משיכות נוספות כיוון שתופעת העתקת כרטיסי האשראי כאן נפוצה מאוד. קשה מאוד לפרוט שטרות גדולים בבוליביה, ולכן נסו להסתובב עם כמה שיותר כסף קטן ולשמור את השטרות הגדולים לתשלומים גדולים יחסית, כמו אטרקציות ומקומות לינה.
רחובות לה פאס. צילום: איתי אמוזה
קניות
ביגוד ונעליים – סיבוב השופינג בין השווקים והחנויות של בוליביה הוא חלק בלתי נפרד מהטיול במדינה ורבים מקדישים לו ימים שלמים. תוכלו למצוא כאן באמת הכל מהכל ובמחירים פשוט מצחיקים, שהופכים את הקניות כאן לכדאיות במיוחד. את המאמצים מומלץ למקד בלה פאס, שם תמצאו את המבחר הגדול ביותר של שווקים וחנויות, אם כי כמובן רק קחו שבחשבון שהרוב המכריע של הדברים מזוייפים, גם בחנויות שנראות מסודרות יחסית. בנוסף לקנייה בדוכנים, נפוצה כאן מאוד הקנייה של בגדים ותיקים שנעשים לפי הזמנה, ותעשיית הכנת הפליזים עם ההדפס האישי וכן מעילי העור מחייטים משגשגת. אם הזמנתם משהו מאיש מקצוע, הקפידו לוודא שבאמת קיבלתם את מה שהזמנתם וכן תתעקשו איתו שיעמוד בזמנים שהבטיח לכם. הדרך הבטוחה ביותר היא להזמין את הדברים שלכם ממש עם ההגעה ללה פאס, כך שגם אם יהיו איחורים ועיכובים, עדיין לא תצטרכו להיתקע כאן יותר ממה שתכננתם.
מזכרות ומוצרי עבודת יד – גם בתחום זה היצע האפשרויות הוא בלתי מוגבל, ובכל פינה תראו צ'ולה שבה נמכרים בגדים צבעוניים מצמר אלפקה יחד עם אינסוף מזכרות ועבודות יד קטנות בסגנון אינדיאני, כמו מחזיקי מפתחות, מאפרות, תחתיות לכוסות ועוד. זהו תזמון מצויין לקנות את המתנות והמזכרות הביתה במחירים המשתלמים במיוחד וכן להצטייד בבגדים חמים להמשך הטיול.
מוצרים מיובאים – באיזור לה פאס וסנטה קרוז תוכלו למצוא מבחר לא רע של חנויות אשר מוכרות מוצרים מיובאים כמו אלקטרוניקה, ציוד טיולים וכדומה, ולמרות שהם לא בהכרח תמיד זולים, עם קצת השקעה והרבה התמקחות תוכלו להשיג חלק מהדברים במחירים טובים. עם זאת, חשוב מאוד מאוד לבדוק היטב מה אתם קונים ולוודא שלא מדובר במוצרים מזוייפים, פגומים או מקולקלים, ואם אתם לא בטוחים, עדיף פשוט לוותר. כמו-כן, אם נתקלת בחנות או במוצר שזולים מהאחרים בצורה משמעותית, זה בהחלט צריך להדליק לכם נורה אדומה. כמו-כן, הימנעו בכל מקרה מלקנות דברים כאלה בשווקים (למרות שתראו שמוכרים אותם בכל מקום). מטיילים רבים בוחרים לקנות בשוק השחור ובשווקי גנבים מוצרים מיובאים, שבדרך כלל נמכרים שם במחירים משתלמים במיוחד. עם זאת, בנוסף להרגשה הלא נעימה של קניית מוצרים שנגנבו ממטיילים אחרים (אל תתפלאו אם תמצאו באייפון החדש שלכם תמונות של מישהו מהסלאר), יש גם סיכוי גדול מאוד שיעבדו עליכם ויתנו לכם מוצר מקולקל, מזויף או פגום. לקריאה נוספת על קניות בלה פאס לחצו כאן.
ויזה ותהליכי מעברי גבול
החל מקיץ 2014 הוציאה בוליביה תקנה חדשה האוסרת על בעלי דרכון ישראלי להיכנס למדינה ללא אישור מתאים. בתחילה לא אפשרו השלטונות לישראלים להיכנס, אך נכון לעכשיו ניתן להגיש בקשה לקבלת ויזה בכל אחת משגרירויות בוליביה בעולם. כמו כמעט כל דבר אחר במדינה, גם תהליך אישור הבקשות מתנהל בחוסר אחידות ובבלגאן כשחלק מהבקשות מאושרות ואילו אחרות נדחות וזמני הטיפול בבקשות משתנים מאוד. לכן, חשוב מאוד להגיש את הבקשה בשגרירות כבר במדינה הראשונה שבה אתם מתחילים את הטיול, כיוון שהדבר עלול לקחת זמן. כמו-כן, מומלץ בחום להישאר עם אצבע על הדופק ולנסות לשמוע ממטיילים אחרים על תהליך הכניסה למדינה כיוון שהדברים משתנים כל הזמן.
הויזה הרגילה היא לרוב ל-30 יום. אם אתם מתכננים להישאר יותר זמן, בקשו מפקיד ההגירה שיתן לכם חותמת של 90 יום, ובדרך כלל הם מסכימים. אם בכל זאת לא קיבלתם הארכה ואתם מעוניינים להישאר יותר, תוכלו לפנות למשרד ההגירה בלה פאס, סוקרה או סנטה קרוז, לשלם 160 בוליביאנוס ולקבל 30 יום נוספים. חשוב להבהיר שזה התהליך הרגיל לכל הזרים המגיעים למדינה ולא ברור עדיין כיצד יתייחסו לבקשות הארכת ויזה של ישראלים. אם לא תעשו זאת, תדרשו לשלם 15 בוליביאנוס עבור כל יום חריגה.
מעברי הגבול של בוליביה ידועים לשמצה כמקומות שבהם עוברים סמים רבים והשחיתות פורחת. למרבה הצער, קיים סיכוי שפקיד הגירה זה או אחר "יפול" עליכם עם בעיה או תקנה כלשהי שלכאורה מונעת ממנו לתת לכם לצאת או להיכנס. ברוב המכריע של המקרים מדובר פשוט בניסיון לסחוט מכם קצת כסף, וגם במקרים שבהם באמת ישנה בעיה תוכלו לפתור אותה עם תשלום שוחד קטן. במקרה ועושים לכם דבר כזה תנסו להתווכח, אך אם זה לא עוזר, פשוט תשאלו את הפקיד "אז מה אפשר לעשות?" והוא כבר ידאג להבהיר לכם שהוא רוצה שוחד. חשוב לא להילחץ ולהתחיל לפזר סכומים גבוהים! לרוב, כמה שטרות של 10-20 בוליביאנוס יספיקו לכם כדי לעבור, בעיקר אם תגידו לו שלצערכם זה מה שנשאר לכם. עם זאת, הקפידו לא לשלם את השוחד בפומבי כיוון שככה רק תביכו ותרגיזו את הפקיד.
בעייה גדולה נוספת במעברי הגבול בבוליביה הם הסמים, בעיקר במעברים לארגנטינה, ברזיל וצ'ילה. אלו עורקים מרכזיים להזרמת קוקאין מבוליביה למדינות אלו ולכן הדבר גורר בדיקות קפדניות ביותר לאלו הנכנסים לבוליביה, הגוררות גם תורי המתנה ארוכים בגבולות. בנוסף, סכנה נוספת היא מבריחי סמים אשר משתילים למטיילים תמימים סמים בתיק ואוספים אותם בצד השני של הגבול – מה שאומר שאם יתפסו אתכם, שום דבר לא יצליח למנוע מכם מלהגיע לתא המעצר. לכן, בשום פנים ואופן אל תורידו את העיניים מהדברים שלכם ובמידת האפשר תשמרו על כל הרוכסנים של התיק נעולים (גם לילה לפני). כמו-כן, אל תסכימו לקחת שום דבר מאף אחד, גם לא מתיירים אחרים.
הג`ונגלים של האמאזונס. צילום: איתי אמוזה
חגים ופסטיבלים שנתיים
החגיגות בבוליביה הם חלק בלתי נפרד מהתרבות ומחיי היום יום, וכמעט כל דבר הוא תירוץ בכדי לצאת לשתות ולרקוד ברחובות. החגיגות כאן הן בעלות אופי מסורתי מאוד ובדרך כלל כוללות מצעדים ותהלוכות ברחובות העיר לצלילי מוזיקה מסורתית כשהרוקדים והחוגגים לבושים בתלבושות ותחפושות מסורתיות ורוקדים ריקודים מסורתיים. הצפייה במצעדים והחגיגות היא חוויה מיוחדת, כיוון שהן ססגוניות וצבעוניות מאוד ומשלבות בתוכן הרבה אלמנטים פאגאניים שמעורבבים עם המסורות הנוצריות. קשה מאוד לעקוב אחר כל החגים והמועדים, ולכל עיר ואיזור יש מסורות וחגים משלה במועדים שונים. סביר להניח שאם תהיו אפילו שבועות בודדים בבוליביה תתקלו לפחות בחגיגה אחד או שתיים, אך עדיין ישנן כמה חגיגות גדולות ומפורסמות שאם אתם בסביבה לא כדאי לפספס.
קרנבל השטן באורורו (La Diablada; לרוב סביב אמצע-סוף פברואר) – הבוליביאנים שימרו הרבה מאוד מהמסורות והאמונות האינדיאניות שלהם במנהגים וחגים הנוצריים שנכפו עליהם, ואין דוגמא יותר טובה לכך מקרנבל השטן בעיר אורורו. כל שנה, באותם התאריכים בהם מתקיימים שאר הקרנבלים ביבשת, נחגגת כאן הגרסא המקומית לקרנבל שכוללת מצעדי ריקודים ותחפושות ברחוב הראשי והרבה הרבה מוזיקה ואלכוהול. למרות שהקרנבל הוא חג נוצרי, הגרסא המקומית שלו היא מעין שילוב של השניים, וכוללת תהלוכה וריקודים המציגים את המאבק של השטן והמלאך מיכאל מצד אחד, ומצד שני תחפושות, שירים וריקודים אשר מהללים את הפאצ'אממה ("אמא אדמה"), את השמש ואת רוחות השמיים. להבדיל מקרנבלים אחרים, אין כאן מסיבות ענק ברחובות ומבחינתכם מדובר יותר בעניין חווייתי של צפייה בריקודים ובתהלוכות שכל משתתפיהם עוטים מסכות ולבושים בתלבושות מיוחדות. ביום האחרון של החגיגות נערכת כאן מלחמת מים ענקית, ובשלב הזה כדאי לשמור את המצלמה נעולה בהוסטל. קחו בחשבון שהקרנבל הזה הוא אירוע מאוד מאוד פופולארי ואין מספיק מקומות לינה לכל התיירים שרוצים להגיע. לכן, כדאי מאוד להזמין מקום מראש או להגיע כמה ימים מוקדם יותר.
חג השמש (21 ביוני) – חג מסורתי זה, שנחגג במקביל גם בקהילות המסורתיות של פרו, נערך ביום הקצר ביותר של השנה ומקורו בטקסים חגיגים שהיו נערכים כאן עוד בתקופת האינקה ונועדו להבטיח שהשמש תחזור לזרוח למחרת. החגיגות הגדולות ביותר נערכות בלה פאס, אך סביר להניח שבכל מקום שתהיו בו תמצאו חוגגים. ביום החג נערכות תהלוכות ענק של ריקודים מסורתיים שמסביבם המונים שיכורים, ובליל החג נהוג להבעיר מדורות ענק, שבערים הגדולות מומרות בהדלקת נפצים וזיקוקים.
חג הפועלים (1 במאי) – בדומה לכל מדינות דרום אמריקה, גם בבוליביה חג הפועלים הוא יום חופש ושבתון. לא תראו כאן חגיגות גדולות ברחובות, אך כן חשוב לקחת בחשבון שמדובר ביום עם פוטנציאל מאוד נפיץ, כיוון שארגוני עובדים רבים מנצלים את היום לעריכת הפגנות ענק בערים הגדולות שבמקרים רבים מתדרדרות לאירועים אלימים. לכן, עדיף במידת האפשר לנסות להימנע מלהסתובב ברחובות יותר מדי ביום הזה ואם אתם יכולים לארגן לעצמכם להיות בטרק באותו הזמן אז בהחלט עדיף.
למידע נוסף אודות אירועים ופסטיבלים בבוליביה >>
קוד התנהגות ומנהגים
הבוליביאנים הם אנשים שמאוד קשה להסתדר איתם ובכל פעם שתבואו איתם במגע תדרשו להצטייד בהרבה הרבה סבלנות. להבדיל מרוב עמי דרום אמריקה, חלק גדול מהמקומיים, בייחוד בערים הגדולות, הם אנשים לא נחמדים אשר לא ישושו לעזור לכם אם לא מובטחת להם תמורה כספית כלשהי. למרבה הצער, חלק גדול מהם רואה בכלל ציבור התיירים (ואל דאגה, מייד יראו עליכם שאתם תיירים) זרים עם הרבה כסף, ואתם תרגישו במקרים רבים שרק מנסים למצוא תירוצים לחלוב מכם עוד כמה מזומנים. החמדנות לכספם של התיירים נפוצה, למרבה הצער, בכל מקום, ואתם תצטרכו לעמוד תמיד על המשמר ולוודא שלא עובדים עליכם, שלא מרמים אתכם ושלא משקרים לכם. במקרים רבים יחלקו לכם הבטחות ללא כיסוי, ולא תהיה לרבים מהם כל בעיה להגיד לכם בלי בושה בדיעבד ש"אי אפשר", או "שאין" או ש"זה עולה בעצם עוד כסף". לכן, מומלץ שלא לתת אמון אוטומטי באף אחד ולבדוק כל דבר (מוצר שקניתם, חברה שיצאתם איתה לאטרקציה, כרטיס אוטובוס וכו') בשבע עיניים ולשלם את מלוא הסכום רק אחרי שאתם בטוחים שקיבלתם את מה שהובטח לכם.
קצב החיים המקומי מתנהל אחרת לחלוטין מאיך שאתם רגילים מהבית, והמושג "עמידה בזמנים" מקבל כאן פרשנות מאוד נרחבת. שום דבר בבוליביה לא קורה בזמן המתוכנן, בין אם זו נסיעת אוטובוס, בגד שהזמנתם או משהו שקבעתם עם מדריך מקומי. אם אתם לא רוצים לאבד את העשתונות, לא תהיה לכם ברירה אלא להתרגל לעובדה שכך עובדים כאן הדברים ולנסות ולהתעצבן כמה שפחות. עם זאת, אל תהיו שאננים, וככל שיותר תבהירו להם כמה חשוב לכם שהם יעמדו בזמנים, כך יגדל הסיכוי שהאיחור יהיה יותר נסבל. בכל מקרה, קחו בחשבון שהבוליביאנים הם עם אדיש במיוחד, וצעקות ובלגאן לא ממש מזיזים להם, ואם תתרגזו עליכם סביר להניח שהם פשוט יבהו בכם באדישות ולא יבינו על מה כל המהומה.
איזור טופיזה. צילום: איתי אמוזה
התמקחות היא חלק בלתי נפרד מהחיים כאן והיא נעשית על הכל ובכל מקום – בשוק, בחנויות, במקומות לינה, במוניות, בחברות טיולים וכיוב'. לא תהיה לכם ברירה אלא להתמקח וזה נחשב כאן ל"חלק מהמשחק". ההתמקחות האגרסיבית ביותר היא בשווקים בחנויות ובמוניות, בהם יש מרחב גדול מאוד של מחירים והנחות אותם תוכלו לדרוש. במקומות לינה ומול וחברות טיולים יותר מקובל להתעקש על הנחה מסויימת מהמחיר הנקוב, שבדרך כלל תהיה גבוהה יותר ככל שתהיו יותר אנשים, אך כל ההתמקחות נעשית בצורה עדינה ומנומסת יותר. עם זאת, בכל מה שקשור למחירים של אוכל בשוק או במסעדות לא נהוג להתמקח ויש לשלם את המחיר הנקוב.
הבוליביאנים עצמם הם עם מסורתי מאוד, מה שבא לידי ביטוי בדרך החיים שלהם ובהקפדה הגדולה על ערכי הכבוד האישי וכבוד המשפחה וכן בדחייתם של ערכים ליברלים ומערביים רבים כמו חופש מיני או מעמד האישה. אמונות תפלות ומסורות עתיקות זוכות כאן לחשיבות גדולה, ואנשים רבים פונים למכשפים ולשאמאנים כשהם חולים או נתקלים בבעיה. למרות שבאופן רשמי רוב הבוליביאנים הם קתולים, בפועל יש במדינה קשת של אמונות אשר בהן שילוב של אמונות נוצריות עם אמונות פאגאניות. האלה הראשית היא הפאצ'אמאמאה ("אמא אדמה") והמקומיים רוחשים לה כבוד רב. גם אם בעיניכם מדובר לפעמים באמונות ומעשים מעוררי גיחוך, חשוב מאוד מאוד לכבד את המסורות והאמונות שלהם ולא להפגין כלפיהם זלזול.
הימנעו מלקרוא להם אינדיאנים, ביטוי שנחשב כאן למעליב, והשתמשו בביטויים כמו "Indigenas" ן-"Nativos" שמקבילים במשמעותם ל"ילידים". כמו-כן, חשוב לדעת שבתוך המדינה עצמה ישנו הבדל גדול מאוד בין רוב תושבי המדינה אשר חיים באיזור ההרים, לבין מיעוט קטן יחסית שחי בעמקים שבמורדות האנדים וחלק לא קטן מהם צאצאים של מהגרים אירופאים. אנשים אלו, שתזהו אותם בקלות בזכות העובדה שרובם בעלי עור לבן ומראה אירופאי, גרים בעיקר באיזור סנטה קרוז והם נמנים באופן מסורתי עם האליטה העשירה ששולטת במדינה. בין שתי האוכלוסיות שוררת הרבה מאוד איבה ולכן חשוב מאוד להימנע מלדבר איתם על הנושאים הללו או לערוך ביניהם השוואות. הבוליביאנים עצמם הם לרוב אנשים שקטים ורגועים ולא סביר שתתקלו בגילויי אלימות כלשהי. עם זאת, הקפידו להימנע מאיזורי בילוי מפוקפקים בהם יש לא מעט שיכורים אלימים.
חשוב להבין שבוליביה היא מדינה מאוד לא יציבה מבחינה פוליטית ותמיד יש בה הפגנות ושביתות, שחלק גדול מהן גם נגררות לאירועים אלימים. קשה מאוד להתחמק מזה, וסביר להניח שגם בביקור שלכם פה תהיו עדים לשביתות ומהומות, וחשוב מאוד לתפוס מהן מרחק. כמו-כן, חשוב לקחת בחשבון שבמקרה של שביתות גדולות במיוחד נוהגים המפגינים לחסוך כבישים וצמתים, לפעמים לימים שלמים, ולתקוף באלימות את מי שמנסה לעבור אותם. לכן, לפני שאתם נכנסים למדינה או נוסעים לאיזור כלשהו, הקפידו לבדוק מה מצב הדרכים.
עונות לטיול ומזג אוויר
הקיץ בבוליביה הוא אומנם העונה החמה, אך הוא גם העונה הגשומה, ולכן המטיילים מגיעים לכאן רק במהלך עונת החורף, אז אומנם קר מאוד אבל יורד הרבה פחות גשם. תשתיות המדינה אינן ערוכות להתמודד עם גשמי הקיץ, ובמהלך עונה זו דרכים רבות נחסמות, נהרות עולים על גדותיהם וכל מסלולי הטיול נסגרים. לכן, עדיף שתחסכו לכם את החוויה הלא נעימה (והלפעמים מסוכנת) של הגשמים הבוליביאנים, והקפידו להגיע לכאן בתקופה היבשה יותר שבין מאי לספטמבר. ניתן לטייל כאן גם במרץ-אפריל ובאוקטובר, אך קחו בחשבון שמדובר בתקופות מאוד גבוליות ואתם עלולים להיתקע. בגלל ההבדלים הטופוגרפיים העצומים בין שני חלקי המדינה, גם הבדלי האקלים ביניהם גדולים:
איזור הרי האנדים – כאמור, עונת הטיולים כאן היא החורף, ולמרות שהימים הם לרוב שטופי שמש, עדיין בדרך כלל קר יחסית. הלילות באיזור זה קרים במיוחד ומגיעים לפעמים גם בערים הגדולות למתחת ל-0. בטרקים בהרים עצמם מזג האוויר קיצוני עוד יותר וחשוב מאוד לצאת לבושים ומצוידים בהתאם. בחלקו הדרומי של איזור זה, בו נמצא בין היתר גם הסלאר, הטמפרטורות בדרך כלל נמוכות עוד יותר והלילות עלולים להגיע גם ל-20 מעלות מתחת לאפס.
איזור הפאמפאס והג'ונגלים – איזור זה נמוך בהרבה מההרים ולכן חם ולח כל השנה. גשמי הקיץ הכבדים הופכים את האיזור הזה לכמעט בלי ניתן למעבר, אך גם בחורף יורד פה לא מעט גשם שעלול להוביל לחסימה של דרכים וכבישים וכן לגרום למפולות בוץ. גם הלילות וגם הימים כאן חמים ולחים מאוד, ולכן אם לא תהיו רטובים מהגשם, תירטבו מהזיעה והלחות.
דרך המוות. צילום: איתי אמוזהבטיחות ובריאות
בוליביה היא מדינה מאוד לא בטוחה למטיילים (גם בסטנדרטים של דרום אמריקה) וזאת ממגוון סיבות:
כייסים – רמת החיים הירודה של רוב הבוליביאנים גורמת לרבים מהם לחמוד את כספם של התיירים, ובעיני רבים לגנוב קצת כסף מה"גריגוס" (הכינוי כאן לזרים) הוא לא מעשה רע שיש להתבייש בו. כייסים יהיו סביבם בכל מקום – בשוק, באוטובוס, ברחובות או במקומות הבילוי והלינה, ולכן חשוב כל הזמן לשים עין על הדברים שלכם, וכשאתם לא לידם לשמור אותם נעולים היטב. תשומת לב מיוחדת יש להקדיש לילדים קטנים, שבמקרים רבים נשלחים על ידי האמהות שלהם לחטט בכיסי התיירים ולחפש כסף. כמו-כן, אם תפסת כייס בשעת מעשה לא יעזור לכם לצעוק ולהתעצבן עליו, רובם פשוט יבהו בכם באדישות וימשיכו הלאה. לכן, נסו לצאת לרחוב עם כמה שפחות כסף ודברי ערך, ובכל מקרה, שמרו את הדרכון שלכם ועותק של המסמכים החשובים נעולים בהוסטל. מעבר לעירנות, הדרך הטובה ביותר להימנע מניסיונות שוד היא לא לנצנץ – נסו שלא למשוך תשומת לב מיותרת עם ארנק מלא שטרות או חפצים יקרי ערך כמו תכשיטים או פלאפונים. אם אתם מצלמים ברחוב, עשו זאת מהר והחזירו את המצלמה מייד לכיס. מלבד כייסים ברחובות, כדאי גם להיזהר ממטיילים אחרים, כיוון שבמיוחד בוליביה מושכת אליה גם תרמילאים בעייתיים, שגונבים ממטיילים אחרים בהוסטלים ובמקומות בילוי בכדי לממן לעצמם סמים ובילויים.
מעשי שוד –בעיקר במרכזי הערים ובאיזורים בהם יש הרבה תיירים. פועלות חבורות של שודדים שכל מטרתם היא להפריד אתכם מהחפצים שלכם. מעשי שוד אלימים הם עניין מאוד נדיר כאן, וכמעט תמיד השודדים ינסו לשדוד אתכם בכל מיני טריקים ותירוצים. חשוב לקחת בחשבון שרובם עובדים בחבורות של מספר אנשים, אשר חלקם מסיחים את דעתכם בעוד אחרים לוקחים לכם את הדברים. לכן, חשוב מאוד מאוד שלא לתת אמון באף אחד שפונה אליכם ברחוב וכן להימנע מלהסתובב יותר מדי לבד או ברחובות צדדיים או חשוכים. כמו-כן, גם במקרה זה, הדרך הכי טובה תהיה לא למשוך אליכם תשומת לב מיותרת עם דברים יקרי ערך.
נוכלים ורמאים – לבוליביאנים יצא שם של נוכלים לא קטנים, ולמרבה הצער, במקרים רבים המוניטין הזה נכון. גם כאן, הסוד הוא תשומת לב ועירנות וחשוב מאוד שלא להאמין באופן אוטומטי לכל דבר שאומרים לכם. קחו בחשבון שרבים יתנו לכם "המלצות" או יפנו אתכם למקומות ואנשים שונים מתוך כוונה לקבל מהם מאוחר יותר תגמול כספי, ולכן הכי טוב זה להסתמך על המלצות של מטיילים אחרים ולא של המקומיים. כמו-כן, כמעט בכל תחום תיירותי (כמו אטרקציות למשל) תתקלו בחאפרים שיבטיחו לכם הרים וגבעות ובסוף תקבלו כלום בתמורה.
אוכל, מים והיגיינה – כיאה למדינת עולם שלישי, רמת ההיגיינה בבוליביה ירודה ומי הברז אינם ראויים לשתייה. גם האוכל כאן הוא עניין בעייתי ואכילה של מוצרי מן החי (בין אם במסעדות פועלים ובין קנייה שלהם בשוק) היא תמיד סוג של הימור. כמעט כל המטיילים, גם כאלה שממש נזהרים, חוטפים לפחות קלקול קיבה אחד בבוליביה, ורבים אחרים סובלים גם משלשולים והקאות שנמשכים לפעמים גם לימים רבים. כמו-כן, קיים גם סיכוי להידבק במחלות לא נעימות ואף מסוכנות כמו סלמונלה. לכן, חשוב מאוד קודם כל להקפיד ולקנות רק מצרכים טריים וכן לשטוף היטב את כל הפירות והירקות שאתם אוכלים. כמו-כן, הקפידו לאכול מוצרים מן החי רק אם הם בושלו כראוי. רבים גם נמנעים מלאכול במסעדות פועלי ודוכני רחוב, אם כי זה לא בהכרח יעזור לכם (גם המטבח של המסעדות ה"טובות" מלוכלך בדרך כלל ובכל מקרה, כולם קונים מצטרכים באותו מקום). לכן, הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות הוא להשלים עם העובדה שיש סיכוי סביר מאוד שתחלו לפחות פעם אחת, ולהגיע מראש עם כדורים נגד שלשולים וכן נגד בחילות והקאות. עם זאת, במידה ואתם רואים שהתופעה נמשכת מספר ימים ללא שינוי או שאתם מרגישים רע במיוחד, אל תהססו לפנות לרופא. למידע על מרכזים רפואיים בבוליביה לחצו כאן.
מחלות – באיזור הג'ונגלים נפוצות מחלות רבות, שרובן מאוד לא נעימות וחלקן אף קטלניות. חלק גדול מאוד מהמחלות עוברות בעקיצות יתושים, ולכן אמצעי המניעה העיקרי הוא שימוש בחומר דוחה יתושים (רק חומר מקומי באמת יעבוד), שינה עם כילה וכן לבישה של בגדים ארוכים שמכסים את כל הגוף.
כמו-כן, מומלץ מאוד שלא לשתות את המים בכפרי הג'נגלים וכן לא לשתות ישירות מהנהרות בלי להרתיח או לטהר את המים. בנוסף, ישנם איזורים בג'ונגלים בהם יש מחלות מדבקות, וכדאי לברר מה המצב באיזור שאליו אתם מגיעים (יש איזורים בהם מומלץ, למשל, לקחת כדורים נגד מלריה).
מידע על חיסונים לדרום אמריקה ובוליביה >>
מחלת גבהים – בוליביה היא אחת המדינות הגבוהות בעולם וחלק גדול מהערים שלה, וביניהן לה פאס, נמצאות בגבהים שבין 3,000 ל-4,000 מטר מעל פני הים. לכן, מחלת הגבהים לא תהיה רק בעיה בטרקים, אלא תשפיע עליכם בזמן שתלכו ברחוב. אין דרך לדעת כיצד תגיבו למחלת הגבהים ולכן במקרה וזו הפעם הראשונה שלכם בגובה, ההמלצה היא לתת לגוף שלכם יומיים-שלושה להתרגל ורק אז להתחיל להסתובב. כמו-כן, אם תרצו לעשות טרקים מומלץ לחכות עוד כמה ימים וכן להתחיל בטרקים בגבהים נמוכים יחסית. במידה ונתקפתם בתסמינים של מחלת גבהים (כאבי ראש, בחילה וסחרחורות), חשוב מאוד לרדת מייד בגובה ולשתות הרבה מים, ובכל מקרה לא להמשיך ולטפס, כיוון שבמקרי קיצון מחלת גבהים עלולה להסתיים גם במוות. דרך טובה להקל על תסמיני מחלת הגבהים היא לאכול הרבה דברים מתוקים כמו שוקולד ופירות מיובשים, וכן להימנע מלאכול מאכלים כבדים לעיכול כמו בשר.
בטיחות בדרכים – הדרכים בבוליביה משובשות ומסוכנות מאוד, מצב האוטובוסים ושאר כלי הרכב אינו מזהיר והנהגים הבוליביאנים לא נחשבים לזהירים במיוחד. מאוד חשוב שלא לזלזל בעניין זה, כיוון שמלרבה הצער מספר לא קטן של ישראלים כבר נהרגו בתאונות דרכים במקומות שונים בבוליביה. לכן, נסו במידת האפשר להימנע מנסיעות בכבישים מסוכנים מדי או אחרי גשמים כבדים והשתדלו להימנע מנסיעות לילה (אם כי במקרים רבים זה אינו אפשרי). כמו-כן, במידה ושכרתם מונית או נהג לאטרקציה מסויימת (כמו הטיול בסלאר) הקפידו לוודא שהנהג אינו עייף או שיכור וכן הרגיעו אותו אם הוא נוהג בפראות.
אטרקציות וטיולים מסוכנים – בוליביה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ותמורת עוד קצת כסף אף אחד לא יגיד לכם לא על שום דבר שתרצו לעשות. לכן, אין פה הגדרה ברורה של טיולים או אטרקציות שנחשבים למסוכנים ובמקרים רבים אין הקפדה של ממש על איכות המדריכים והציוד. לכן, חשוב מאוד מאוד שלא ללכת בהכרח על הצעת המחיר הזולה ביותר, כיוון שזה אומר שבדרך כלל חוסכים עליכם בבטיחות, בציוד או ברמת המדריכים. הקפידו תמיד ללכת רק על חברות רציניות ומוכרות שיש להן המלצות ממטיילים אחרים, ובכל מקרה, תמיד וודאו שהציוד שקיבלתם הוא מה שהבטיחו לכם ושהוא ברמה נאותה. בנוסף לאטרקציות, ישנם גם לא מעט טרקים ומסלולים שנחשבים מסוכנים (בעיקר באיזור הג'ונגלים אבל לא רק) ומאוד לא מומלץ לצאת אליהם עם "מדריכים מקומיים וזולים" ועוד כל מיני הגדרות דומות, אלא רק עם חברה מוכרת ורצינית שיש לה ניסיון בהוצאת טרקים באיזורים אלה. אל תזלזלו בעיין הזה, כיוון שמטיילים כבר איבדו את חייהם או את בריאותם בגלל ניסיון לחסוך כמה שקלים על טרק או אטרקציה.
רמת טיפול רפואי – ברוב האיזורים בבוליביה רמת הטיפול הרפואי ירודה מאוד, וגם בבתי החולים של הערים הגדולות המצב אינו מזהיר. במידה ואתם צריכים טיפול רפואי בסיסי תוכלו להסתפק ברופא פשוט אותו תמצאו בכל מקום, אך לכל דבר יותר רציני, חשוב מאוד להגיע לבית חולים בעיר גדולה, עדיף בסנטה קרוס, לה פאס או סוקרה. כמו-כן, התעקשו לקבל רופא שלמד בחו"ל, כיוון שהם בדרך כלל מקצועיים ורציניים יותר. כמו-כן, במקרים אשר דורשים טיפול רציני, כמו סלמונלה או אפנדיציט, מומלץ מאוד לקבל עוד חוות דעת לפני שעוברים טיפול, כיוון שישנם רופאים אשר פשוט מאבחנים מחלה זו או אחרת באופן גורף בלי באמת לבדוק.
למרות כל האזהרות שרשומות כאן, חשוב מאוד שלא להיבהל ולזכור שאם תקפידו להיות עירניים ותשמרו על עצמכם, אין כל סיבה שיקרה לכם משהו יותר רציני מקלקול קיבה קטן בבולביה. החסרונות של בוליביה הם ממש לא סיבה לוותר על הביקור במדינה ורוב המטיילים שמגיעים לכאן נהנים מאוד וגם יוצאים ללא פגע.
כל מה שצריך לדעת על בריאות בטיול »
בוליביה: טרקים בנופים עוצרי נשימה. צילום: אוריין חרמוני
מידע מיוחד לנשים ולקהילת הלהט”ב
החברה הבוליביאנית היא חברה מאוד שמרנית והיחס שלה להומואים ולסביות הוא עדיין יחס פרימיטיבי ומפלה. בקרב מרבית האוכלוסייה נושא זה נחשב לטאבו, וכבר היו אירועים בעבר בהם הותקפו מקומות בילוי ומפגש של הקהילה הגאה. לכן, הקפידו להצניע את זהותכם המינית ולשמור על פרופיל נמוך במהלך הביקור במדינה, ובעיקר הימנעו מגילויי חיבה פיזית בפומבי. כמו-כן, קחו בחשבון שאם תבקשו לקבל מיטה זוגית בהוסטל או הוספדחה אתם צפויים לקבל מבטים עקומים ובמקרים נדירות יותר אף סירוב. ובכל זאת, בלה פאס ובסנטה קרוס יש מספר מקומות בילוי אשר מיועדים להומואים ולסביות, אליהם תוכלו לצאת ללא בעיה.
גם מבחינת נשים היחס הוא מאוד שמרני, אך מכך סובלות בעיקר הנשים המקומיות, ומטיילות לא אמורות לסבול משם בעיה. עם זאת, נשים שמטיילים לבד נחשבות למטרה קלה יותר למעשי שוד, ולכן עדיף במידת האפשר להימנע מזה.
על האוכל המקומי
האוכל הבוליביאני הוא מאוד חד-גוני ולרוב אינו יוצא מהתבנית הקבועה של בשר, אורז ותפוחי אדמה. ברוב המקומות שתאכלו בהם תקבלו בדרך כלל אוכל מאוד בסיסי (ולרוב גם לא טעים במיוחד), אך לפחות במחיר זול מאוד. אם תרצו לאכול מאכלים מגוונים ואיכותיים יותר, תוכלו ללכת לאחת המסעדות אשר מיועדות לתיירים ובהן תפריטי מנות אשר מציעים את כל המבחר של המטבח העולמי - מפיצות, דרך אוכל מקסיקני ועד סטייקים עסיסיים.
הארוחה הפשוטה והבסיסית, אותה מגישים בכל המסעדות המסורתיות, היא ארוחת שלוש מנות אשר מורכבת ממרק עם ירקות, מנה עיקרית של בשר או דג (המלווה לרוב באורז ותפוחי אדמה) ולסיום קינוח קטן (לרוב סלט פירות) או תה קוקה. המנות בארוחות אלה קבועות ומתחלפות כל יום (אל תדאגו, המגוון בכל מקרה מאוד מצומצם) ובמקרה הטוב יתנו לכם לבחור בין שני סוגים של מנה עיקרית. היתרון הגדול של הדילים הללו הם מחירים הנמוך להפליא – לרוב בין 10 ל-15 בוליביאנוס לכל הארוחה במקומות הבסיסיים ביותר, וכ-20-25 בוליביאנוס במקומות איכותיים יותר. מנות אלה מוצעות לרוב כארוחות צהריים (Almuerzo) וכארוחות ערב (Cena) ומחוץ לשעות אלה תתקשו לקבל אוכל. ארוחת הבוקר הבוליביאנית הטיפוסית גם היא מורכבת מאותה ארוחת שלוש מנות קבועה, ולכן רוב המטיילים מקבלים ארוחת בוקר בהוסטל או מכינים אחת לעצמם. במסעדות לתיירים, לעמות זאת, מחירי הארוחות גבוהים בהרבה (אך עדיין סה"כ זולים מאוד) ובהן כבר תמצאו סוגי מנות והרגלי אכילה אותם אתם מכירים מהבית. עם זאת, קחו בחשבון שמחוץ לערים הגדולות תתקשו מאוד למצוא מסעדות כאלה ותאלצו להתפשר מדי פעם גם על מסעדות פועלים מקומיות.
אחד מהיתרונות הגדולים ביותר של בוליביה הם אינספור המאכלים והמשקאות אשר נמכרים בכל מקום. אין רחוב בערים בגדולות שלא תמצאו בו דוכנים אשר מוכרים את כל סוגי האוכל – מלחם, דרך פירות וירקות ועד ביצים ובשר. לכן, אל תהססו לפתוח את הבוקר עם מיץ תפוזים סחוט או לשבת לארוחה קלה של לחם עם אבוקדו. המחירים תמיד זולים להפליא.
וכמובן – אי אפשר לדבר על אוכל ושתיה בבוליביה מבלי לדבר על עלי הקוקה. הבוליביאנים נוהגים ללעוס את העלים המרים הללו בצד הפה שלהם לאורך כל היום ולטענתם, הלעיסה מקילה על ההתמודדות עם מחלת הגבהים ומעניקה כוח ומרץ. את העלים אסור לבלוע אלא רק ללעוס, ולכן גם תראו את הבוליביאנים יורקים כל הזמן. חוץ ממנהג לעיסת הקוקה, נפוצה כאן מאוד גם שתיית תה קוקה, שאותו תוכלו להכין עם תיון או לחילופין פשוט לשים חופן עלים במים חמים. טעם הקוקה מר מאוד והיא אינו מתאים לכל אחד, אך אם תרצו לנסות, תוכלו לקנות שקית של עלים בכל אחד מהדוכנים ברחוב או בשוק. הקוקה היא צמח חוקי לכל דבר, אך כיוון שהוא משמש כבסיס להכנת הקוקאין, הכנסתו למדינות אחרות אסור, ולכן הקפידו שלא לעבור את הגבול למדינה אחרת כשעדיין יש שקית עם עלי קוקה בתיק שלכם.
אוכל
Pollo Dorado ("עוף מוזהב") – זהו המאכל הלאומי הבוליביאני ותראו אינספור מסעדות אשר יציעו לכם אותו, בדרך כלל עם ציור של תרנגולת שמחה ומאושרת על שלט המסעדה. המנה עצמה היא עוף שלם בגריל אשר מוגש בדרך כלל עם אורז, צ'יפס או סלט. במסעדות מזון מהיר, לעומת זאת, יגישו לכם את העוף מטוגן.
מרק – הבוליביאנים אוכלים מרק כמנה ראשונה בכל ארוחה (כולל ארוחת בוקר) כשהמרק המסורתי מכיל בתוכו ירקות שורש רבים וכן מנה קטנה של בקר או עוף.
בשרים – הבוליביאנים אינם חזקים במיוחד בבשרים, ומלבד העוף על הגריל הם אוכלים את רוב הבשרים כמנה קטנה ומבושלת יחד עם הארוחה. עם זאת, רוב המסעדות האיכותיות וכן מסעדות התיירים יציעו לרוב גם מנות בשר רציניות יותר. אלו מכם שרוצים לטעום בשרים חדשים, יוכלו לנסות לאכול בשר לאמה או לחילופין לאכול קויי (Cuy) על הגריל (מעין שרקן שמשופד ומבושל על האש בשלמותו).
אוכל רחוב – אוכל הרחוב הבוליביאני הוא עולם ומלואו של אפשרויות, שרובן הגדול טעימות ומשביעות. המאכל הפופולארי ביותר הוא ה-Salteña, מעין אמפאנאדה הממולאת בבשר וירקות. אם תבקשו כאן אמפאנאדס תקבלו מאפה דומה אשר בדרך כלל ממולא בגבינה. בנוסף, תמצאו בשעות הערב והלילה דוכני מזון מהיר רבים שמציעים נקניקיות או נתחי בשר קטנים (וממקור לא ידוע) שמטוגנים ומוכנסים לתוך לחמניה.
פירות וירקות טריים – עבור חובבי הפירות והירקות בוליביה היא לא פחות מגן עדן. בכל פינה תמצאו דוכנים עם סחורה טרייה וזולה, שבה מגוון גדול של אפשרויות. תמצאו כאן פירות טרופיים רבים, פירות הדר וכן מגוון גדול של ירקות. הפופולארי ביותר הוא האבוקדו, שאותו נוהגים להוסיף למנות רבות.
טאמאלס (Tamales) – מאכל זה, שטיפוסי בעיקר לדרום בוליביה, הוא מעין כיסון שעשוי מתירס וממולא בבשר ובירקות מטוגנים עטופים בעלי תירס.
דגים – באיזור ההרים שסביב לה פאס ובעיקר באגם טיטיקקה משגשגים דגי הפורל (נקראים כאן Trucha) ומגיעים לגדלים מרשימים. במסעדות דגים רבות תוכלו לאכול טרוצ'ה כזו שלמה, לרוב מטוגנת, שנחשבת כאן למעדן.
משקאות
תה קוקה (נקרא כאן Mate de Coca) – כאמור, שתיית תה קוקה היא עניין מקובל מאוד, והמקומיים נוהגים לשתות אותו בסוף כל ארוחה וכן בשעות הבוקר והערב.
אינקה קולה (Inca Cola) – משקה זה, שמקורו בפרו, הוא המשקה הקל המקומי, והפופולאריות של בקרב כל תושבי המדינות האנדיות גדולה הרבה יותר אפילו מהפופולאריות של קוקה קולה. זהו משקה צהוב ותוסס שלו טעם מתוק מאוד ומעט מוזר, ותראו אותו נמכר בכל מקום.
מיץ סחוט (Zumo) – אחת מנפלאותיהם של דוכני הפירות שברחובות בוליביה היא האפשרות להזמין מיץ סחוט טבעי מפירות הדוכן, שאם תרצו יוסיפו לו גם סוכר ו/או חלב. המיצים הללו הם תענוג אמיתי, ומלבד האפשרויות הנפוצות ביותר (בננה ומיץ תפוזים) תוכלו גם להתפרע עם שילובים של תותים, פירות טרופיים ועוד. כוס מיץ סחוט עולה בין בוליביאנו אחד לחמישה בוליביאנוס.
אפי (Api) – משקה מתוק וסמיך מאוד בצבע סגלגל אשר מופק מתירס. לרוב תוכלו לקנות אותו בתוך בשקיות בשווקים השונים.
אלכוהול – האלכוהול המזוהה ביותר עם בוליביה הוא ה-צ'יצ'ה מוראדה (Chicha Murada), משקה חריף אשר מופק מתירס מותסס שטעמו מעט מתקתק. כמו-כן, יש כאן מספר בירות מקומיות ובכל הפאבים והמועדונים תמצאו גם את שאר המשקאות החריפים הפופולאריים.
צילום: אמיר מנחםתרבות ומוזיקה
התרבות הבוליביאנית היא שילוב בין השפעות אירופאיות ומודרניות ובין התרבות האינדיאנית ששגשגה כאן לפני הגעת הספרדים. האומנות המקומית, בין אם בציורים, פסלים או אפילו סריגה של בדים, היא צבעונית מאוד ומשולבים בה הרבה מאוד אלמנטים פאגאניים מסורתיים אשר מייצגים אלים ומיתוסים שונים וכן כמובן את הפאצ'אמאמה. המוזיקה הנפוצה ביותר, כמו בכל הארצות האנדיות, היא הקומביה (Cumbia), והיא מתנגנת בכל מקום ובכל תחנת רדיו. בנוסף לקומביה, נפוצים כאן גם סגנונות מוזיקה לטיניים נוספים ,לצד סגנונות מוזיקה מערביים כמו פופ או רוק. מועדוני הריקודים של המקומיים הם ה-Peñas, בהם בדרך כלל מנגנות להקות מקומיות את הלהיטים האהובים שלרוב עוסקים באהבה, במלחמות ובמהפכות. הבוליביאנים מאוד אוהבים לחגוג וכל דבר הוא עבורם סיבה למסיבה, וכל חג מתאפיין בתהלוכות ססגוניות שבהן רוקדים ריקודים מסורתיים (ראה פירוט נוסף תחת חגים ופסטיבלים). הספורט הפופולארי ביותר כאן, בדומה לשאר דרום אמריקה, הוא הכדורגל, ואתם תראו אנשים בכל הגילאים משחקים אותו בכל הזמדנות. רק תחשבו פעמיים לפני שאתם מצטרפים, כי זה לא כל כך פשוט לשחק בגבהים הללו...
חשמל ומתאמים לשקע
החשמל בבוליביה הוא במתח של 220 וולט והשקעים הנפוצים ביותר הם אלו שבעלי שני פינים עגולים (כמו בארץ) ולכן אין צורך במתאם. בחלק מהמקומות תמצאו גם שקעים בסגנון אמריקאי שחלקם במתח 110 וולט, אך בדרך יהיו לידם גם שקעים רגילים.
הפרשי שעות מהארץ
שעון בוליביה מפגר אחרי שעון ישראל ב-6-7 שעות.
שגרירויות וקונסוליות ישראל
מאז שנת 2009 לא פועלת שגרירות ישראלית בבוליביה, וכיום הנציגות הישראלית אשר מטפלת בענייני בוליביה היא שגרירות ישראל בפרו, אשר נמצאת בלימה.
- כתובת: Av. Andres Reyes 437 (קומה 13).
- טלפון: 511-4180500.
- אתר אינטרנט: embassies.gov.il/default.aspx.
קהילה יהודית
בבוליביה קיימת קהילה יהודית קטנה מאוד, שכמעט כולה מרוכזת בשכונות המגורים ה"אירופאיות" שבאיזור סנטה קרוז. עם זאת, כתוצאה מהמוני המטיילים הישראליים שמגיעים לבוליביה כל שנה, הגיעו לכאן ארגונים יהודיים רבים אשר פתחו פה בערים הגדולות ובמוקדי המטיילים מקומות מפגש לישראלים ובהם גם מסעדות עם אוכל כשר. מידע נוסף לחצו כאן.
קישורים רלוונטיים
- בכדי ללמוד עוד על ההיסטוריה, הגיאוגרפיה והתרבות של בוליביה ראו - en.wikipedia.org
- אתר התיירות הרשמי של בוליביה ובו מידע שימושי רב - www.turismobolivia.bo
- בכדי לקרוא עוד על צמח הקוקה ועל מקומות בתרבות הבוליביאנית ראו - www.lametayel.co.il
- רשימת מרכזים רפואיים בבוליביה - www.lametayel.co.il
מתלבטים מה לקחת לטיול הגדול? רשימת הציוד המומלצת של מומחי "עפתי"! »
ההכנות לטיול מבלבלות אתכם? בואו ללמוד מהתרמילאים הוותיקים במדור "עצות המומחים" »
מתעניינים בהתנדבות? חזרתם מאחת ובא לכם לספר עליה לאחרים? מוזמנים לשתף, לשאול ולהתייעץ בפורום התנדבות של אתר “למטייל” »
לתחילת הכתבה
