בסוף יולי 2016 נסענו לטיול של עשרה ימים באזור סקסוניה השוויצרית בגרמניה וצפון צ'כיה.

אנו משפחה של הורים ושלושה ילדים – הגדולה בת 18 ולפני גיוס, בן 15 ובן 11.

הפעם האחרונה שנסענו יחדיו היתה לפני שנתיים לטיול בר-מצווה לאמצעי בהולנד. טיול שהשאיר לנו טעם רע הן מבחינת מזג האוויר החורפי שליווה אותנו, והן מבחינת ההתנהלות המשפחתית ולכן לא נסענו בשנה שעברה.

עתה משהגדולה מתגייסת ולא ברור מתי נוכל לצאת שוב כולנו יחדיו החלטנו לטוס.

התלבטנו בין טיסה לבודפשט וטיול בסלובקיה, טיסה לברלין וטיול באזור או טיסה לפראג וטיול בסקסוניה השוויצרית וצפון צ'כיה.

בסופו של דבר זה היעד שנבחר.

טיסות הוזמנו ב- UP לפני כעשרה חודשים בעלות של כ- 5000 ₪. שתי מזוודות נוספו לקראת הטיסה עצמה.

רכב נשכר באמצעות אוויס בעלות של פחות מ- 2000 ₪.

הטיול חולק לשני כוכבים והוזמנו שתי דירות בהתאם.

בסקסוניה השוויצרית הדירה של דירק ב- Lohmen וזאת בעקבות המלצות רבות.

בצ'כיה התלבטנו לגבי המיקום ובסופו של דבר שכרנו דירה ב- LIBEREC, בדיעבד המיקום אינו אידאלי לטיול באזור. הדירה נשכרה באמצעות AIRBNB.

שני מקומות הלינה ענו על הציפיות כשלכל אחד מהם יתרונות וחסרונות.

מסלול הוכן מבעוד מועד תוך הכוונה ברורה של המבוגר האחראי שהטיול צריך להיות רגוע וגמיש.

משימה שאני סבורה שעמדנו בה בכבוד.

יום שישי ה – 29.7.16

כמעט כמו תמיד אנו מגיעים בלי אוויר לרגע האחרון מבחינת התארגנות ואריזה.

הטיסה ב- 7:15 ואנו מזמינים שתי מוניות ל- 4:15. מהיתרונות של מי שגר בסמיכות לשדה התעופה.

בסביבות 3:00 אני קמה. מברכת את האמצעי ביום הולדת שמח. כן היום זה היום. הוא כמובן כלל לא ישן הלילה ובונה על שינה בטיסה.

הגדולה אצל החבר שמתגייס ביום ראשון הקרוב. אם היינו יודעים בעת הזמנת הכרטיסים מה תאריך הגיוס שלו היינו מתכננים את הנסיעה באופן אחר. גיוסו לצה"ל ילווה אותנו לאורך כל הנסיעה.

אני נוסעת להביא אותה הביתה. היא מתקלחת במהירות ואנו מוכנים ליציאה.

המוניות מגיעות ואנו נוסעים לטרמינל 1. אנו טסים עם UP בטיסת LOW-COST, כאשר את הטיסה מבצע ספק צ'כי. בעבר טסנו עם החברה הצ'כית ואין לנו בעיה איתם.

תהליך הצ'ק אין עובר במהירות יחסית. שתי המזוודות שהוזמנו מבעוד מועד נשלחות לבטן המטוס ומציעים לנו להוסיף להן את שני הטרולים ללא עלות, דבר לו אנו מסכימים בשמחה. נשארנו עם שלושה תיקי גב עלינו. בהחלט הקלה.

מעבר מהיר לטרמינל 3 ואנחנו בדיוטי-פרי.

בטיסות האחרונות אנו כמעט ולא קונים עוד בדיוטי-פרי. הקנייה מסתכמת בכריכים מארומה לילדים, M&M לקטן, שאוסף בובות שלהם ובקבוק חדש של ויקטוריה סיקרט'ס לגדולה שגם היא אספנית שלהם.

הטיסה ממריאה כמעט בזמן. אנו מנסים לנמנם מעט. באופן מפתיע למרות שזו טיסת LOW COST מחולקים כריכים בטיסה ללא עלות. יחד עם זאת אין סיכוי שהילדים יאכלו כריכים של ממרח זיתים ומוצרלה וכריכי הארומה נאכלים עד תום. משום מה הטיסה עוברת באיטיות, כל שכן כאשר בעקבות הצ'ק אין אנו יושבים בשלושה מקומות שונים במטוס והאינטראקציה ביננו מצומצמת.

התור לביקורת הדרכונים בשדה בפראג איטי ביותר. יתרה מכך אנו הצלחנו לעמוד בתור האיטי ביותר, כאשר הבודק אף רב עם אחת הנוסעות ועזב את העמדה לזמן מה. בסופו של דבר אנו יוצאים לאיסוף הכבודה כמעט אחרונים.

כל המזוודות הגיעו ואנו פונים לעמדת השכרת הרכב.

לשמחתנו אין תור בעמדה ואנו מקבלים את הרכב במהירות.

הזמנו וקיבלנו סקודה אוקטביה עם מנוע דיזל. רכב שכבר השתמשנו בו בעבר בנסיעה לחו"ל.

מעמיסים את כל הציוד ואת עצמנו. כל המזוודות והטרולים נכנסים לתא המטען בקלות יחסית. מפעילים את ה- GPS. הוא אמנם ישן אבל משרת אותנו נאמנה ואנו שמים פעמנו לכיוון גרמניה.

הכבישים בצ'כיה אינם איכותיים והנסיעה איטית למדי וגשם מתחיל לרדת.

בדרך אנו עוצרים בחנות נוחות לקניית מים וחטיפים וממשיכים.

לקראת מעבר הגבול לגרמניה הגשם נפסק והשמש יוצאת.

הזמנו את הדירה של דירק ב- Lohmen שהינו פרבר של Pirna בעקבות המלצת הפורום. אנו מסמסים לו שאנו בדרך ומקווים לטוב.

עם הגיענו לדירה פגשנו למספר דקות את דירק ואשתו. סיבוב קצר בדירה, תשלום עבור השכירות והם עוזבים.

הבית ענק, אנו בחרנו לשכור גם את החלק העליון ע"מ שלכל ילד תהיה מיטה ואף אחד לא יישן על ספה. בסופו של דבר האמצעי ישן על אחת הספות והקטן לבדו במיטה כפולה. לטעמי הבית גדול מידי והתחושה שלי שאנו הולכים לאיבוד במרחבים שלו. יחד עם זאת הבית מאובזר היטב וחדר השמש שלו מדהים.

פורקים מזוודות, מתחלקים לחדרים ומארגנים את הדברים. המבוגר האחראי ואני ישנים בקומה העליונה.

נוסעים לסופר שגם הוא ענק וקונים מגוון מוצרים במחירים מצחיקים.

חוזרים לדירה והעייפות מכריעה אותנו אנו מחליטים לישון מעט ובערב למצוא מסעדה לחגוג לאמצעי יום הולדת.

אנחנו בקושי קמים בשמונה ובסביבות תשע יוצאים מהדירה.

אנחנו יודעים כמובן שהעיירות האירופאיות נסגרות בשעות מקודמות, אולם Pirna עושה רושם של עיר גדולה יחסית ולכן ציפינו למצוא בה מסעדה פתוחה.

נסענו למרכז העיר, ו... כלום.

חזרנו ל- Lohmen ומצאנו סעדה שנראתה לנו פתוחה. הצצנו והתברר שבעל הבית משחק קלפים עם חברים. נמלטנו מהמקום.

בסביבות עשר חזרנו לדירה רעבים ובלי חגיגת יום הולדת.

הכנו ארוחה מהירה וניסינו לחגוג מעט. נרות יום הולדת קנינו בסופר, אולם לא מצאנו בדירה גפרורים למרות אין ספור הנרות שהיו בה.

עייפים ביותר פנינו לשנת לילה.

מחר מתחילים לטייל.

יום שבת 30.7.16

קמים ליום שמשי. ארוחת בוקר בדירה ואנו מחליטים לנסוע ל – Bastei. מכוונים את ה- GPS ומבינים עד כמה אנו קרובים.

נוסעים דקות בודדות ומגיעים למגש חנייה גדול וריק למדי. המבוגר האחראי מברר ומבין שצריך להמשיך ולנסוע לכיוון השמורה.

ממשיכים בנסיעה וחונים במגרש החניה בכניסה לשמורה.

רואים עגלות עם סוסים שלוקחות איתן מטיילים לשמורה אבל לא עולים עליהן ומתחילים ללכת.

הליכה של מספר דקות בודדות בצל ואנו מתחילים לראות את סלעי הענק.

עוברים את המלון והחנויות ונכנסים לאזור השמורה.

המקום יפיפה. רואים את הסלעים הנישאים ואת נהר האלבה. עולים על הגשר בין הסלעים וחוצים אותו.

ההליכה קלילה, מזג האוויר חם. אנו מצלמים ומצטלמים כולל תמונות סלפי, עם המקל שהבת רכשה מבעוד מועד.

ממשיכים במסלול ומתחילים לרדת לכיוון Rathen. ממולנו מגיעים הולכים מתנשמים מהעלייה וברור שמה שיורדים גם צריך לעלות, ולכן בשלב מסויים אנו מחליטים לוותר על ההליכה ל – Rathen.

אנו מתחילים לחזור ורוצים להיכנס למתחם המצודה , שצופה על הגשר. האמצעי מרגיש שהספיק לו וחוזר לכיוון החנויות להמתין לנו. אנו קונים כרטיס משפחתי ונכנסים למתחם הסגור לצפות על הסלעים מזוויות אחרות. אילו מראות יפים. אין ספק שבדיעבד אלו משיאי הטיול מבחינת הנופים והמראות.

אנו רואים מטפסי צוקים, מסתובבים מעט ומתחילים לחזור.

שוב חוצים את הגשר שהפעם עמוס קצת יותר. חוזרים לאזור המלון והמסעדות, מתאחדים עם האמצעי, קונים גלידות, ארטיקים ושתיה ונחים קצת. חם היום.

לאחר מנוחה קצרה אנו חוזרים ברגל למכונית ומתכוונים לנסיעה לכיוון Amselsee ע"מ לשוט.

ה- GPS מוביל אותנו לכביש סגור לשיפוצים.

לטיול הזה לא הגענו ערוכים לא היו לנו מפות ולא נווטים נוספים. אנו מפעילים את הגוגל ומנסים להגיע לאגם ללא הצלחה.

אנחנו מחליטים לוותר ולנסות למצוא אגם אחר. מחפשים בגוגל מפות ומתחילים לנסוע בכיוון אגם שנמצא לא רחוק מאתנו.

אנו מגיעים ל- Natursee, רואים לא מעט אנשים סביב האגם, קיוסקים ומגרשי חניה. מזג האוויר מתקרר ומתחיל להיות אפרורי וברור לנו שלא ניכנס למים, אבל אנו חונים ורוצים לצעוד מעט סביב האגם.

מיד בתחילת הסיבוב אנו מבינים שרבים מהמתרחצים משתזפים בעירום חלקי אן מלא. האמצעי מרגיש מאד לא נח ולוחץ עלינו לעזוב אתה המקום. סיבוב קצרצר ואנו עוזבים.

שעת צהרים ואנו רעבים. הילדים לוחצים על מקדונלד ואנו מכווני את ה- GPS בהתאם ומגיעים לרשת המזון המהיר הראשונה בטיול הזה. תהינה עוד בהמשך.

נכנסים לסופר לקניית לחמניות ומספר פריטים ששכחנו אתמול בשל גודלו של הסופר והפעם קונים גפרורים להדליק את נרות יום ההולדת לאמצעי גם אם באיחור של יום.

אנו חוזרים לדירה פורקים את הדברים ונחים כשעה. כמה כיף שהכל כ"כ קרוב.

האמצעי מחליט שהוא נשאר בדירה להתחבר לאמצעים אלקטרוניים והשאר נוסעים לכיוון Stadt Wehlen. הדרך מקסימה מלאה בשדות חמנייה. אנו מגיעים למגרש חניה ללא עלות ומחנים. דקות בודדות מהמגרש הכיכר המרכזית של העיר הקטנה שיושבת משני צידי נהר האלבה. אנו מסתכלים על הכנסיה, המזרקה, חנות ממתקים וחנות סבונים מקסימות. סיבוב קצר ואנו חוזרים לכיוון הנהר.

מתיישבים על העשב וצופים במתרחש. רוכבי אופניים והולכי רגל מסביבנו ואנשים בפעילות ימית על הנהר. המעבר בין שני חלקי היישוב שיושב על שתי גדות הנהר מתבצע באמצעות סירה שמעבירה את האנשים מגדה לגדה. ראינו אנשים עם אופניים עולים עליה ואף רוכב עולה עם אופנועו. שקט ושלווה.

השמש מחממת כיף של חופשה.

הקטן ביקש לקנות סבון בחנות הסבונים בכיכר. הוא עוזב אותנו הולך לחנות לבדו ומברר את העלות מול המוכר. חזר אלינו מקבל את הסכום הנדרש וקונה בעצמו. כששאלנו אותו איך הסתדר אמר שדיבר עם המוכר באנגלית – משעשע.

לאחר כשעה ארוכה חזרנו לדירה.

ישבנו בגינה האחורית צופים למרחבים העצומים ושוחחנו.

בשלב כלשהו טס מעלינו כדור פורח.

המבוגר האחראי איתר קן של ציפורים בין עמודי המרפסת והתחיל מחקר על האכלת הגוזלים שנמשך כל ימי שהותנו בדירה.

הגדולה התכתבה עם החבר שמתגייס מחר, ומצב הרוח שלה יורד.

ארוחת ערב, חגיגת יום הולדת מאוחרת כולל נרות ומשאלה, ולמיטות.

היה יום מקסים.

יום ראשון 31.7.16

היום מעונן ואפרורי, אולם אנו לא נותנים למזג האוויר לבלבל אותנו.

שוב ארוחת בוקר מושקעת בדירה.

שוב עצירה קצרצרה בסופר לקניית מים. האמצעי נשלח לקנייה וקנה מים מוגזים. המבוגר האחראי נכנס איתו בשנית והפעם ניקנו מים

הפעם אנו נוסעים לכיוון טירת Königstein.

אנו מגיעים לטירה ובוחרים לקנות כרטיסי הלוך ושוב לרכבת שמעלה אליה. בדיעבד מיותר. העלייה קצרה למדי ואינה מצדיקה את הנסיעה ברכבת. מגיעים לטירה, קונם כרטיסי כניסה ועולים במעלית.

וואו איזה נוף. הולכים לאורך החומות החיצוניות של הטירה והעין לא יכולה להפסיק ולשבוע מהנופים. ככל שהתקדמנו בסיבוב הגענו לחלק שצופה על נהר האלבה והלב רק הלך והתרחב.

האמצעי חסר הסבלנות לוחץ עלינו לרדת אבל אנו ממשיכים. נכנסנו לתצוגה של כלי נשק אולם לא מעבר לכך. בטירה היתה הופעה של תזמורת כלי נשיפה שניגנה מוסיקה פופולרית ובשלב מסויים התחלנו לשמוע אותם בעודנו מטיילים. רק חבל שההסברים של המנצח בין קטע מוזיקלי לשני ארוכים כ"כ.

לאור לחצי הקהל עזבנו את הטירה מבלי לתור אותה לעומק מבפנים, אולם אין ספק שהנוף ממנה מדהים. המוזר הוא שלא הצלחנו לאתר מקום ממנו ניתן לצלם אותה ממרחק לא נורא נשלים תמונות מהאינטרנט.

חזרה למטה ולפארק החבלים שסמוך לכניסה.

הפארק מחולק לשתי רמות כאשר ניתן לקנות כרטיסים למסלולים 1 עד 4 בתשלום של 12 יורו, שימוש בכל מסלולי הפארק, כלומר עד מסלול 8 עלותו 16 יורו.

אנו קונים לשלושת הילדים כרטיסים לשמונת המסלולים והם מתחילים יחדיו.

האמצעי שבעבר פחות אהב פארקי חבלים גבה באופן מעורר פליאה כך שהמעברים קלים לו עד מאד הוא רץ בין השלבים. הקטן שבעבר עבר מסלולים ללא חשש התבגר כנראה והיום הוא חושש יותר והגדולה מלווה אותו.

המסלולים בפארק ברמות הנמוכות קשים בהשוואה למסלולים שפגשנו בסלובניה ובהולנד ברמות אלו, אולם הילדים מבצעים אותם בהצלחה.

בשלב כלשהו התחיל לטפטף, ומה לעשות אנו איננו מחובבי הגשם. המפעילים בפארק אף הפסיקו את הפעילות לזמן מה מחשש לסופות רעמים וברקים והתחשמלות.

לאחר שוך החשש המשיכו הילדים למסלול הרביעי, אולם הגשם לא פסק.

לבסוף לאחר ארבעה מסלולים הם החליטו שמיצו ועזבנו.

בתוכנית להמשיך ל- Bad Schandau למרחצאות. לאורך הדרך מלווה אותנו הגשם. אנו מגיעים לעיר היפה ומחפשים חניה. בסופו של דבר חנינו בחנייה של המרחצאות.

נשמעו קולות של רעב מצד הילדים ולכן החלטנו לאכול במסעדה של המרחצאות. לוקחים את בגדי הים, פונים למסעדה אבל היא לא נראיית לנו.

מחליטים להחזיר את תיק בגדי הים למכונית, לצאת לעיר לאכול ולחזור למרחצאות.

בינתיים הגדולה התחילה להתלונן על כאבי בטן חזקים, מצב הרוח שלה לא היה במיטבו שכן היא לא היתה בגיוס של החבר והגשם לא מפסיק.

הסתובבנו מספר דקות בעיר הגשומה, כאשר למעט המסעדות והגלידריות היתה סגורה, שהרי יום ראשון.

בסופו של דבר התיישבנו בגלידרייה, פיצרייה והזמנו כל אחד פיצה.

הפיצות היו גדולות ולא רעות ואנו שבענו.

השעה היתה כבר לאחר חמש ולאף לא אחד מלבד הקטן היה רצון להיכנס למרחצאות. החלטנו לחזור לדירה. אל דאגה הוא עוד יפוצה ובגדול.

התחלנו לחזור לצימר, כאשר בשל הכביש הסגר לשיפוצים ב- Rathen אנו מנווטים באופן אינטואיטיבי. בסופו של דבר הגענו בהצלחה לצימר.

עוד קודם לכן הילדים ביקשו מהמבוגר האחראי שימנגל עבורם.

הגשם פסק, אם כי עדיין היה קריר.

המבוגר האחראי שלא יודע לומר לא לילדים שלו מצא את עצמו ממנגל בשר לארוחת ערב בין הטיפות, כאשר כל אחד בענייניו.

לאחר הפיצות והבשר כבר לא יכולנו לחשוב עוד על אוכל.

יום שני 1.8.16

היום זה היום של הילדים.

באחד מתיאורי הטיול לאזור, שקראתי בפורום למטייל, קראתי על הלונה פארק BELANTIS, שממוקם ליד העיר Leipzig. אמנם הנסיעה הינה של כשעה ומחצה, אולם עד כה הנסיעות שלנו היו קצרות, כך שהנסיעה פחות מאיימת.

היום נבחר בין היתר בשל היותו יום שאינו בסוף שבוע ובשל מזג האוויר שאינו צופה גשם.

שוב ארוחת בוקר בדירה ויציאה לדרך.

הפארק אינו דומה בשום פנים ואופן לפארקים הגדולים והידועים, ואני נזהרת האם לומר שהוא יותר מזכיר את לונה פארק ת"א. כנראה משהו באמצע.

אני חושבת שהבעיה המרכזית של הפארק היא שהוא פשוט אינו מטופח, וחבל...

יחד עם זאת הבנים נהנו עד מאד ממגוון המתקנים, חלקם אקסטרימיים למדי, כאשר אנו לא נתקלנו עד כה בדומים להם.

הגדולה נהנתה בחלק מהיום ובחלקו האחר קצת פחות מפני שחשה שלא בטוב.

המבוגר האחראי עלה על מתקן אקסטרימי אחד והרגיש שמיצה.

אני הצטרפתי לקצת יותר מתקנים, אם כי האהבה האדירה היתה לי ללונה פארקים בעבר הולכת ונמוגה עם השנים.

קנינו תמונות כאשר היתה אפשרות לכך, אכלנו אוכל גרוע וסה"כ נהננו.

הקטן יגיד שזה היום המוצלח של הטיול מבחינתו.

בסביבות חמש וחצי התחלנו בנסיעה לדירה. נסיעה שעברה במהירות יחסית.

סה"כ היינו בפארק בין שש לשבע שעות ועברנו על מרבית המתקנים לגדולים. התורים היו נסבלים, כאשר התור הארוך ביותר היה של כחצי שעה עם ארבעים דקות.

יום שלישי 2.8.16

זהו היום האחרון שלנו באזור סקסוניה השווצרית והוא מוקדש לדרזדן.

הבטחנו לאמצעי, שצריך מנות גדולות של אמצעיים אלקטרוניים, שיום אחד הוא יוכל שלא לטייל איתנו.

יום עירוני באמצע הטיול נהדר למטרה זו. האמצעי עוכר שמחות בערים והיום הזה ייתן לו את האוויר לו הוא זקוק.

ארוחת בוקר בדירה כהרגלנו.

התלבטות קצרה של האמצעי האם הוא מצטרף אם לאו, וכמובן שהוא מחליט שלא להצטרף ויצאנו לדרך.

חנינו בחניה במרכז העיר. שאלנו לכיוונים ומצאנו את עצמנו במדרחוב מוקפים בבתי כלבו וחנויות.

ההחלטה הינה קודם לטייל ורק אח"כ שופינג.

אנו מתחילים ללכת לאורך המדרחוב ולנסות להתמצא והגשם מתחיל לרדת.

הגשם ליווה אותנו כמעט לכל אורך הסיור בעיר.

פתחנו את דפי ההסבר שהבאנו מהבית וצעדנו לכיוון העיר העתיקה.

מצאנו את עצמנו בארמון צווינגר Zwinger והלכנו לאורך היקף המרפסות העליונות תוך תצפית על החצר הגדולה. לא נכנסנו לתערוכות. הסיור לאורך המרפסות מרשים למרות הגשם שהתחזק.

המשכנו לכיוון האלבה וראינו את הגשר שחוצה את העיר.

עלינו למרפסת ברוהל Brühlsche Terrass וצעדנו לאורכה.

בשלב הזה החלטנו שמגיע לנו לנוח מעט מהגשם. התיישבנו באחד מבתי הקפה שצופים לנהר הזמנו לנו קפה ושוקו לילדים ונהנינו עד מאד.

עם סיום הקפה המשכנו לאורך הטיילת/ מרפסת לכיוון גן גדול השוכן על גדות הנהר. בשלב הזה הגשם פסק והיה קל יותר לטייל.

ירדנו מהגן ופנינו לקיר תהלוכת הנסיכים היפה אותו צילמנו מכל כיוון. חזרנו לאזור השוק החדש הסתכלנו על כנסיית הגבירה ואף נכנסנו למספר דקות פנימה.

ראינו את בניין האופרה והפסלים בסביבתו.

מאד אהבנו את דרזדן והצלחנו ליהנות למרות הגשם שליווה אותנו במרבית הטיול.

לארוחת צהריים החלטנו להיכנס לרשת האיטלקית ופיאנו אותה כבר ניסינו בהולנד. תפריטים באנגלית לא היו ורמת האנגלית של המלצרים נמוכה. למרות זאת בעזרת הצבעות, תנועות ידיים ועזרה מסועדים אחרים הצלחנו להזמין.

לאחר הארוחה פנינו חזרה לכיוון העיר החדשה בשביל קצת קניות לנשמה.

הקטן ש"חולה" על לגו איתר חנות לגו באחד הקניונים ויצא עם ערכה חדשה. הגדולה ואני נכנסו ל- M&H וקנינו מספר פריטים בודדים במבצעים. בזמן שהיינו בחנות הקטן מצא חנות של פרטים מסרטי גיבורי על במחירים מופקעים, והתבאס כשלא הסכמנו לשתף פעולה עם העלויות.

לאחר מיכן נכנסנו לפרימרק, שכן הייתי חייבת להבין על מה כולם מדברים. המבוגר האחראי נישאר בחוץ יושב על רצפת הקניון ואני נכנסתי עם שני הילדים. קצת איסוף פריטים, קצת מדידות ואח"כ תשלום בקופה והינה עברה לה מעל לשעה.

כשיצאנו מישהו כעס עלינו עד מאד, מאחר שלדבריו הגזמנו..האם כך?

דרזדן מלאה בישראלים שבאו כנראה מפראג לשופינג.

אנו כמעט ולא קנינו. אני לאחר שבוע בניו-יורק, אם כל הכבוד לדרזדן ועוד עם בעל, היא לא ג'רזי גארדן, והגדולה עובדת עד לגיוס ב"תמנון" כך שהארון שלה מלא...

למרות זאת עברנו את חווית הקניות וחזרנו מרוצים וטובי לב לדירה.

זה הלילה האחרון שלנו לפני מעבר לצפון צ'כיה.

ארזתי וארגנתי את כל הציוד.

הפעילות הזו הזכירה לי עד כמה אני מעדיפה טיולי כוכב. להשתקע במקום ולהרגיש בבית.

יום רביעי 3.8.16

היום אנחנו עוברים לצפון צ'כיה.

עוד יום אפרורי.

ארוחה אחרונה בדירה, אריזות אחרונות, סידור הציוד במכונית, והשארת הדירה כפי שדירק ביקש.

אנו מכוונים לכיוון Hřensko. חששתי מהיום הזה מבחינת מזג האוויר שכן הביקור בקניון מותנה במזג אוויר סביר. אם ירד גשם המשפחה תתנגד למסלול.

בדרך אנו עוברים שוב ב- Bad Schandau ועוצרים בסופר של LIDL לקניית דיאודורנט לאמצעי שטוען שכח את שלו בבוקר. בכלל הסופר מרקט המועדף עלי בחו"ל הוא של LIDL. מצחיק שכבר יש לי רשת מועדפת באירופה.

המחירים כרגיל נמוכים משמעותית מהארץ והגדולה מוסיפה סוכריות של הריבו. כולנו קונים מאפים, כאילו לא אכלנו עכשיו ארוחת בוקר ואוכלים בחניה.

במהלך הנסיעה ב - Bad Schandau אני משלימה מספר תמונות שלא צילמתי ביום הגשום שהיינו בעיר.

מעט אחרי Bad Schandau אנו עוברים את הגבול ומגיעים ל- Hřensko.

רבים חונים על הכביש הראשי בין גרמניה לצ'כיה. אנו ממשיכים לנסוע מעט וחונים בסופו של דבר במגרש חניה בתשלום.

חוצים את הנהר ונכנסים לשוק הויאטנמי. מתחילים ללכת לכיוון השמורה הליכה לא קצרה ודי משעממת. אנו לא שמים לב ועוברים את הכניסה לקניונים וממשיכים הלאה. הבנו שאנו לא במקום הנכון, ניסינו להבין את מפת המסלולים באזור ולבסוף שאלנו פקח שעבר באזור וחזרנו אחורה.

נכנסנו לקניון הראשון קניון אדמונד והתחלנו ללכת. ההליכה על שביל מסודר ראינו עגלות ורוכבי אופניים. אין כמעט מעבירים בין צידי הקניון למעט גשר אחד בתחילת המסלול. הדרך מוצלת ובקרבת המים, אולם כבוגרי קניונים באוסטריה, האלפים הצרפתיים וסלובניה ראינו כבר יפים ממנו.

האמצעי שלא אוהב הליכות ומשתעמם בקלות ליווה את ההליכה ברטינות אין סוף שכבר ראינו ומיצינו ואין טעם להמשיך. מהצד השני הקטן רצה את השיט המובטח.

הגענו לנקודת השיט וכאן התחילה התלבטות שלמה האם חוזרים מבלי לשוט, האם רק חלקנו נשוט או כולם. הגדולה והקטן רצו לשוט ואני מודה שגם אני. בסופו של דבר האמצעי התרצה קנינו כרטיסים ועלינו על הסירה.

השיט רגוע ואורך כעשרים דקות. המשיט הצחיק את הנוסעים האחרים בצ'כית ובגרמנית אנו כמובן לא הבנו מילה. רוב המסלול הוא ניסה להראות צורות בסלעים ולכך התחברנו באופן חלקי. באמצע השיט בחורה גרמניה התפשטה וקפצה למים למספר שניות, קטונתי מלהבין מה היא רצתה להשיג.

המסלול כולו וגם הסירה היו מלאים בברחשים קטנים ולא נעימים.

הגענו לצד השני, כאשר ברור לנו שאיננו ממשיכים בהליכה.

כאן התברר לנו שלמרות שביקשנו כרטיסים הלוך ושוב הכרטיסים הם רק לכיוון אחד. מיהרנו לקנות כרטיסים לשייט חזרה ועלינו על הסירה הבאה שחזרה לנקודת היציאה.

השמים התעננו והחל טפטוף קל מאד, חששנו שהוא יתגבר בעודנו בסירה אולם לשמחתנו הוא פסק.

הגענו חזרה לנקודת המוצא וצעדנו במסלול חזרה. הפעם היינו החלטיים ומהירים יותר.

בנקודת היציאה רצה האמצעי גלידה במחיר מצחיק עד שגילה את הברחשים שהטרידו אותו כל העת על הגלידה וויתר. המשכנו ליציאה דרך השוק הויאטנמי ולמכונית.

השעה היתה שעת צהריים מאוחרת ורצינו לאכול צהריים. הילדים פנטזו מאז תחילת הטיול על KFC. בדקנו היכן יש ומצאנו סניף ב - liberec והרי לשם מועדות פנינו.

החלטנו להתקדם לעיר ולאכול בה.

המרחק בין Hřensko ל- liberec הינו של כ- 70 ק"מ, אולם בשל איכות הכבישים הנסיעה ארכה כשעה ומחצה.

ההבדלים בין גרמניה לצ'כיה ניכרים מיד, כאשר סגנון הבניה שונה והבתים פחות מטופחים. בדרך התחיל לרדת גשם חזק ואנו בדרכנו.

למרות שה- GPS מצא את סניף KFC בעיר הוא ציין כי הדרך אליו חסומה. יתרה מכך לאורך הדרך ראינו שלטים שמציינים את קיומו של הסניף ואנו היינו נחושים.

הנחת המוצא שלנו היתה שגם אם לא נצליח לנווט לסניף, אזי הוא יימצא במרכז העיר.

ניסינו להיכנס למרכז העיר, אולם הדרך היתה חסומה בשל שיפוצים. המשכנו להסתובב ולנסות להגיע למרכז העיר ובסוף הצלחנו חנינו בחניון של קניון כלשהו במרכז ויצאנו לקניון שהתברר שאין בו KFC.

יצאנו לרחוב והמבוגר האחראי, שכאמור עושה כל מה שהילדים שלו מבקשים, שאל עוברי אורך לגבי מיקומו של הסניף.

מתברר שהוא נמצא מעבר לכביש מספר עשרות מטרים ממקום המצאנו.

הזמנו ואז התברר שבצ'כיה אין נגטסים אלה משהו אחר פחות טעים.

הרגשנו מותשים לאחר המרדף אחרי הסניף.

סיימנו לאכול חזרנו לקניון נכנסנו לסופר גדול לקנות מעט מוצרי מזון. המחירים מצחיקים, זולים אף יותר מגרמניה.

חזרה למכונית ונסיעה לדירה שהוזמנה באמצעות AIRBNB.

הנסיעה היתה של מספר דקות, כאשר התרחקנו ממרכז העיר לפרברים. הגענו לפנסיון כלשהו ופקידת הקבלה בפנסיון לקחה אותנו לדירה בבניין צ'כי ישן כמו מרבית המבנים בשכונה מעבר לכביש.

הדירה היתה דירה משופצת כללה שלושה חדרי שינה, שירותים מטבח וסלון. הילדים והמבוגר האחראי אהבו אותה פחות מהדירה בגרמניה. מבחינתי היא ענתה על הציפיות מלבד המקרר שלא היה בו מקפיא.

פרקנו שוב את הציוד והתארגנו.

יום חמישי 4.8.16

אנו קמים לבוקר בהיר ושמשי.

שוב ארוחת בוקר בדירה, והמבוגר האחראי ואני יוצאים לפנסיון למסור טפסים שהתבקשנו למלא אתמול.

האוויר נקי וחיוך רחב נמתח על פנינו.

מכנסים את הילדים ונוסעים ליום פעילות ב – Harrachov. שוב המרחק קצר- כ- 45 ק"מ, אבל הכבישים צרים לא איכותיים ועוברים בערים ובעיירות כך שהנסיעה אורכת כשעה.

אני מגיעים ל- Harrachov ומחפשים את מגלשות ההרים. אנו לא מוצאים אותן ומחליטים לחנות ולחפש ברגל.

אנו מתחילים ללכת וכאן ההפתעה של הטיול.

אנו רואים רכבל עולה במעלה ההר. אנו אמנם לא רואים את המגלשות, אולם בעיננו אך טבעי שמגלשות יהיו בצמוד לרכבלים.

אנו שואלים את המוכרת בקופה, מנסים לסמן בידיים והיא, שכנראה לא מבינה אנגלית כלל, מוכרת לנו כרטיסים לכיוון אחד, תוך הבטחה שהמגלשות במעלה ההר.

אנו מטפסים ברכבל, שניים בכל מושב ואני לבד. הנוף מדהים כתמיד ברכבלים, האוויר משכר ושקט. מתחתנו מקימים במה לפסטיבל מוזיקה. אט אט אנו מבינים שמגלשות אין למעלה.

אנו מגיעים למעלה ההר. אין מגלשות ואין לנו כרטיסי ירידה. יתרה מכך עלות הרכבל היתה גבוהה יחסית ואנו לא מעוניינים לקנות כרטיסים לירידה.

ההחלטה שנופלת הינה לנסות לרדת את ההר ברגל. חוויה שלא חווינו באינטנסיביות שכזו עד היום.

מצטיידים בגלידות. משכנעים א הילדים שאנו יכולים לעשות זאת ומתחילים לרדת. בתחילה מחפשים את הדרך ולאט לאט מתאפסים עליה. יש מעט עולים ומעט יורדים.

נעים מאד, השמש זורחת, פרחים מסביב וכיף לנו.

בשלב מסויים הגענו לאפשרות בחירה בין ירידה במדרגות לירידה בשביל האפר. החלטנו על ירידה במדרגות. הירידה תלולה, המדרגות לא אחידות ולעיתים אין מעקה לאחיזה. הברכיים נדפקות מהירידה.

אבל החוויה או החוויה. היה כיף אדיר.

מן הפתעה שלא תוכננה וכולנו נהנינו.

העלייה ברכבל והירידה ברגל הינם בהחלט משיאי הטיול של כולנו.

לקראת סוף הירידה עברנו במתחם פסטיבל המוזיקה והתחלנו לשמוע את כיוון המגברים.

שעת צהריים ובהחלט מגיע לנו לאכול.

אנו מתיישבים במסעדה ברחוב המרכזי של העיירה.

המחירים מצחיקים והמנות גדולות רק השרות איטי מאד.

לאחר ששבענו יש לנו עדיין חוב למגלשות. אנו חוזרים לחניה לוקחים את הרכב וממשיכים לחפש את מתחם המגלשות. בסופו של דבר מוצאים את המתחם ממש בסמוך למקום ממנו נכנסנו ל- Harrachov.

מי שמצפה למגלשות בדומה לאוסטריה או גרמניה יתאכזב.

עולים במסלול ממונע במעלה גבעה קטנה ולאחר מיכן יורדים במהירות לא חגורים.

המסלול לא משופע ולא ארוך במיוחד, אבל גם לא יקר.

במתחם פארק חבלים והפעלות נוספות. אנו עזבנו.

ב- Harrachov מיני גולף והחלטנו שנשחק משחק משפחתי. מצאנו את המתחם כמעט באמצע שום מקום. התחושה היא שמישהו בנה מגרש מיני גולף בחצר הבית. לא מעט משחקים והעלות מצחיקה 8 ₪ למשתתף.

המסלול קשה יחסית למסלולים שעשינו ואנו כבר קצת עייפים מהיום, אז אנחנו נותנים לעצמנו קצת הנחות אבל סה"כ כולנו נהנים מהמשחק המשפחתי.

בשלב מסויים מתחילים לשמוע את המוזיקה מהפסטיבל ואני שואלת את עצמי מה הם עושים בגשם שיתחיל לרדת עוד מעט ויותר מכך מחר שיהיה יום גשום וקר בכל האזור.

אחרי חמש ואנו עייפים ומרוצים, ומחליטים לחזור לדירה.

המסלול למפל שבעיר נמצא לא רחוק ממתחם המיני גולף, אבל נראה לי לא נכון להציע ללכת מסלול נוסף. הצעה שכזו לא תתקבל בברכה.

מתחילים לנסוע לדירה ושוב מתחיל גשם.

אנו צרכים מעט השלמות ועוצרים בסניף של LIDL, אבל זה סניף מאכזב ואפילו קולה מבית קוקה קולה אין להם.

מגיעים לדירה עייפים ומרוצים לאחר יום מפתיע ורווי פעילות.

ארוחת ערב, קצת ספרים, קצת שידורי ספורט שהרי ספורט הוא שפה בינלאומית.

יום שישי 5.8.16

היום יורד גשם משמעותי בכל האזור. לא משהו ניתן להתעלם ממנו כפי שעשינו עד כה.

הבוקר מתנהל בעצלתיים. הגדולה קמה כבר בחמש בבוקר ושוחחה במשך שעות בווטס-אפ עם החבר שחזר מהבסיס.

אני מכינה ארוחת בוקר.

מסתכלים בחומרים שהשאירו בעלי הדירה על פעילות סגורה ב- - Liberec.

עוד בארץ חשבנו ללכת לחדר בריחה במקרה של גשם. התנסינו בפעילות שכזו המשפחה כולה וגם בהרכבים אחרים ומאד נהנינו.

הקונספט של חדרי בריחה הינו פתרון של חידות היגיון בזמן קצוב, כך שלשפה אין משמעות.

איתרנו חדר בריחה שאמור להיות פתוח, המבוגר האחראי התקשר לתאם וקבענו את הגעתנו לשעה אחת.

המחיר כמחצית מהארץ בערך 200 ₪ לחמישה משתתפים.

אנו מגיעים למקום בסביבות 12:30, אבל הוא סגור.

ממתינים ובאמת כמה דקות לפני אחת מגיע המפעיל.

הוא מתלהב מהיותינו מישראל ומציין שזו הפעם השנייה שמגיעים אליו ישראלים.

החדר נקרא ESCAPE BOOM והתוכן שלו כפי שמופיע באתר האינטרנט:

The Secret of the Professor Klein Professor Klein is well known Liberec traveler and adventurer. He embarks on mysterious missions and discovers forgotten places of the world. He has not returned from his last journey yet. Your task is to discover his current location. Can you get out of his room in 77 minutes and find out where the professor is hiding?

החדר לא פשוט ורווי פענוחים של קודים של מפתחות. חדר קשה מאלו שהתנסינו בהם בארץ. יתרה מכך בארץ רמזים ניתנו לנו במהירות יחסית מה שלא קרה כאן עד שביקשנו.

החדר בנוי משלושה חדרים.

אנו עברנו שניים מהם ואת השלישי לא הספקנו.

שהינו בחדר מעל לשעה ומחצה כאשר הוא מתוכנן ל-77 דקות, ויצאנו רק בגלל שהגיעה קבוצה אחרת.

שאפו למפעיל.

הצטלמנו ועזבנו.

מצד אחד חוויה מעניינת, מגבשת משפחתית, מכריחה לחשוב. מצד שני קצת מאוכזבים שלא פתרנו את החידה עד סופה.

נסענו מרחק נסיעה קצרה ביותר למרכז העיר. חנינו בחניון של קניון אחר. (כמה קניונים יש בעיר הזו) יצאנו וחיפשנו מסעדה לאכול בה.

מיד עם צאתנו מהקניון הגענו לכיכר המרכזית של העיר שבה בניין העירייה. הבניין מרשים ביותר.

בחרנו במסעדה איטלקית במרכז. שוב המחירים נמוכים בהשוואה לארץ והאוכל היה סביר בהחלט.

השעה היתה קצת אחרי ארבע.

הגדולה היתה עייפה מהקימה המוקדמת. האמצעי תמיד נכון לזמן אלקטרוני ועדיין רטוב וקר ואנו נוסעים לדירה תוך מחשבה להשאיר את הילדים ולצאת להסתובב קצת לבד.

בסמוך לדירה היתה בריכת שחייה עם מגלשות מים גדולות. למבוגר האחראי לא התחשק לצאת והוחלט שאני והקטן נלך לבריכה.

לבשנו את בגדי הים, ומזל שכך כי לא ניתן להיכנס למתחם לא לבושים בבגדי ים. הלכנו ברגל מרחק כחמש דקות מהדירה והגענו למתחם.

עלות של שעתיים לשנינו היתה פחות מ- 30 ₪, כאשר בפועל המפעילים רושמים את שעת היציאה והם מקצים חצי שעה נוספת מעבר לתשלום.

פניתי למלתחות ושם נתקלתי בשרידים מהעולם הסובייטי. שתי מפעילות לבושות בחלוקים לבנים שראו ימים טובים יותר מנסות להסביר לי משהו בצ'כית.

אני כמובן לא מבינה מילה. בסופו של דבר הן נתנו לי דף באנגלית והבנתי כי יש להפקיד שטר פיקדון של 100 קרונות ואז מקבלים מפתחות ללוקר.

אחת המפעילות ליוותה אותי ללוקרים ובדקה שאני והקטן עומדים בכל הכללים כולל נעליי ים בגדי ים וללא בגדים בכלל. את כל הביגוד והנעליים נעלנו בלוקר ופנינו למתחם הבריכות.

הקטן שכבר לא ממש קטן עבר איתי את כל מלתחות הנשים בעיניים חצי עצומות.

נכנסנו למתחם ושם אין כסאות בכלל יש ספסלי בטון ובעיקר טריבונות של בטון עליהן שמים את הציוד, מי שבכלל נכנס עם ציוד.

במתחם שתי בריכות גדולות בהן המים קרים, ארבע ברכות ג'קוזי גדולות בהן המים חמים וכמובן שתי מגלשות מים גדולות לאורך ולרוחב.

אלו היו שעתיים מהנות ביותר. התחלנו בבריכה הקרה אבל המים היו קרים מידי. עברנו לג'קוזי בו זרמים שונים וזוויות ישיבה שונות. הקטן התגלש אין סוף פעמים ואני צילמתי אותו רבות.

בשלב מסויים פתחו מקפצה לבריכת המים הקרים והוא קפץ מספר פעמים.

לקראת סוף השעתיים התלבשנו וצעדנו לדירה חזרה.

הבריכה בהחלט היתה הפתעה לטובה לשנינו. עד כדי כך הפתעה לטובה שחזרנו אליה שוב למחרת.

כפי שאמרתי הקטן לא קופח מבחינת בריכות.

כשיצאנו הגשם פסק, האוויר התחיל להתחמם והשמים להתבהר.

מחר היום האחרון צפוי להיות יפה.

יום שבת 6.8.16

יום אחרון לטיול ומזג האוויר סביר.

כהרגלנו ארוחת בוקר בדירה, כאשר אנו צופים בשידור חוזר של טקס הפתיחה של האולימפיאדה בצ'כית כמובן. חשוב היה לנו לראות את המשלחת הישראלית ויוצאים לטייל.

הכיוון הפעם הוא Prachovské scaly – צוקי פרחוב. תחילת הנסיעה על דרך מהירה בפעם הראשונה בצ'כיה. המבוגר האחראי טוען שבאחת הנקודות על הכביש הוא ראה הבזק של מצלמה לכיוונו. לא כ"כ ברור לנו אם זה נכון ומדוע שכן הוא נסע במהירות המותרת כשמצדדיו עוקפות אותו מכוניות אחרות.

בכל מקרה אנו ממתינים לדו"ח אם יגיע.

בשלב מסויים עוברים מהדרך המהירה לכבישים הצדדיים והאיטיים. הנוף ירוק ויפה.

אנו מגיעים לשמורה לאחר התברברות קלה וכניסה לעיר Jičín. החנייה עמוסה ביותר ואנו מונחים לחנות ממש בקצה הכביש ומתחילים לצעוד מרחק רב לשמורה. כמובן שככל שמתקרבים יש עוד מקומות חנייה פנויים, אבל זה כבר לבכות על חלב שנשפך.

קונים כרטיסים וכמובן בעצה אחת מוחלט שנלך במסלול הצהוב והקצר, פחות משני ק"מ.

הולכים ומתקרבים לסלעים, אשר ככל שמתקרבים אליהם הם מרשימים יותר.

מגיעים לסלעים וניתן לטפס משני הצדדים. אקראית בחרנו בצד אחד והתחלנו לטפס. הטיפוס במדרגות סלע ונגמר מהר יחסית. מגיעים לחלק מישורי של עצי מחט למיניהם וכאן הבדיחה היתה שהגענו ליער בן שמן. עוד הליכה קצרה, תצפית על הנוף ויורדים מהצד השני את מה שטיפסנו.

הירידה היתה קשה מהעלייה. לא אחת אנשים מתעכבים בשל הולכים שבאים מהכיוון השני. לא הצלחנו להבין מדוע הצ'כים לא יצרו מסלול מעגלי כולם עולים מצד אחד ויורדים מהצד השני.

יורדים למטה חוזרים לכניסה לשמורה ומשם הליכה לחנייה.

חביב, נוף יפה אבל מאד קצר. קצר ממנה שחשבנו שיהיה.

בתוכנית לנסוע לאחת הטירות הרבות, אבל נראה למבוגר האחראי שההצעה לא תעבור וכי הקטן רוצה מאד לשוב לבריכה.

מחליטים לנסוע ל- Jičín לארוחת צהריים. מכוונים את ה- GPS למרכז העיר ומגיעים לכיכר גדולה, מוקפת בבתים צבעוניים. מקסים. אין כמעט תנועה והחניה בחינם בשעת צהריים זו של שבת. החנויות כבר נסגרו למעט מספר מסעדות. אנו מתחלקים המבוגר האחראי קונה פיצה והשאר קונים שווארמה, שניצל או פלפל בקופסאות עם צ'יפס וירקות. כזה קונספט עוד לא ראינו.

יושבים על ספסל הצופה לכיכר ומסתכלים על הפעילות. מכונית עתיקה חונה בכיכר וכולם עוצרים לצלמה.

מסתובבים מעט ונפרדים מהמקום המקסים.

אנו חוזרים לדירה והפעם הקטן, המבוגר האחראי ואנוכי מחליטים ללכת לבריכה. ברגע האחרון גם האמצעי מצטרף.

טרם היציאה לבריכה מנסים לעשות צ'ק אין לטיסה מחר. כאן מתברר שיש לנו תקלה אנו לא מצליחים לאתר את כרטיסי הטיסה שהדפסנו בבית. בדרך לא דרך אנו מאתרים את מספרי הכרטיסים ומבצעים את הצ'ק אין והפעם כולנו יושבים יחדיו, אבל האם יקבלו אותנו ללא נייר כתוב? מתקשים באמצעות הסקייפ למוקד של אל-על בארץ לאחר כמה דקות מורטות עצבים מתברר שהצ'ק- איו נקלט וכי אין צורך בנייר מודפס.

רגועים יותר אנו הולכים ברגל את המרחק הקצר לבריכה. קונים שוב כניסה לשעתיים. הפעם המחיר מעט גבוה יותר בשל השבת ועדייו ארבעתנו נכנסנו בעלות, שנמוכה מכרטיס בודד לבריכה, בישוב בו אנו גרים. מתפצלים למלתחות, כאשר לי מאפשרים לצאת שעתיים וחצי מהכניסה ולמבוגר האחראי בעוד כשעה. אני שולחת אותו שוב למלתחה ולאחר דין ודברים עם המפעילה, כמובן רק בתנועות ידיים היא מבינה שטעתה ומשנה את השעה.

אנו פונים ישר לג'קוזי ואני יושבת בבריכה המחוממת כמעט שעתיים.

הבנים גולשים מעט במגלשות השונות ומשחקים גם בבריכת המים הקרים.

בסביבות שמונה בערב יצאנו מהבריכה אנו צרכים עוד לארוז ולהתארגן למחר.

מעבר לכביש היה סופר ענק וכמובן שהחלטנו לדגום אותו, הרי כל יום היינו בסופר אחר. קנינו לחמניות ועוגות במחירים מצחיקים וחזרנו לדירה.

אכלנו וארזתי את הציוד בתקווה שאני לא מפשלת במשקלים.

יום ראשון 7.8.16

השעון המעורר מצלצל לקראת שש וחצי. אנו קמים ומתארגנים. בשבע כולנו במכונית והציוד מאופסן.

נוסעים לכיוון שדה התעופה. הכבישים ריקים בשעה זו של יום ראשון. בתחילה הדרך רצה אולם בהמשך התנועה מתגברת והמהירות המותרת יורדת.

הגענו לשדה לקראת תשע בבוקר. מילאנו דלק והחזרנו את הרכב.

הבידוק לטיסת UP עבר במהירות ואני בקטע המותח האם המזוודות חורגות במשקל.

המזוודה הראשונה שוקלת 22.6 ק"ג פחות מ- 23 עברנו. המזוודה השנייה שוקלה 23.1 ק"ג גם כאן עברנו. מציעים לנו שוב לשלוח את הטרולים לבטן המטוס ואנו עושים זאת בשמחה.

אבל מה שכחתי את ספר הקריאה שלי באחד התיקים שנשלחו, הטיסה עברה עלי בשעמום.

שוב ביקורת דרכונים איטית ביותר – מה יש להם?

הפעם הבורדינג לטיסה לת"א במרכז השדה ולא בשוליים כמקובל. קונים קצת אוכל, שהרי הכריך, היה ויחולק, לא יאכל ע"י אניני הטעם של המשפחה. הקטן קונה עוד M&M לאוסף.

הטיסה יוצאת בזמן ואין משהו מיוחד לספר עליה ברובה נמנמנו.

אחר הצהריים הגענו לארץ.

המבוגר האחראי השביע אותי מראש להאט את הקצב ולא לרדוף אחר מקומות.

מאחר שחודשיים קודם לכן השבעתי את תיאבון חו"ל שלי בשבוע בניו-יורק זרמתי עם הבקשה.

אז לא ראינו טירות צ'כיות ולא טיילנו ביום גשום, אבל האווירה היתה טובה והטיול מתברג גבוה ברשימת הטיולים המוצלחים שלנו.

הנופים אינם מדהימים וכדי להגיע למקומות היפים באמת צריך לנסוע, זה אינו יופי שמתפרץ לעיניים כמו אוסטריה למשל. אולי גם זה הרגיע אותי מעט ואפשר לי להאט את הקצב.

העלויות זולות יחסית וזהו יתרון נוסף של הטיול. העלות כולה היתה פחות מ- 18 א.ש"ח כולל מעט קניות.

לא ברור מתי ניסע שוב בהרכב משפחתי מלא הבכורה מתגייסת, אבל בהחלט נשאר לנו טעם של עוד...