20.11.2010
מערכת היחסים עם משפחת ארוחת הבוקר הולכת ומתהדקת. אתמול קיבלתי הזמנה רשמית לחתונה כתובה באנגלית. החתונה מתחילה בבית שלהם ב- 07:00 בבוקר, ב-16:30 תהיה קבלת פנים באולם, ולמחרת שוב כל היום אצלם בבית. אני מתחילה לחשוב שלא אוכל להלביש את הילדים בחליפות הוואי כפי שתכננתי ושאנחנו צריכים להתלבש בהתאם, לפחות למסיבה באולם. אני תוהה עם לזרום וללכת על המראה המבריק עם פאיייטים, או להבין שאין לי סיכוי לנצח אותם במגרש שלהם וללכת על המראה התיירותי שרוואליסטי (בגדים אווריריים ולבנים, אם יש כאן כאלה).
בכל פעם שאני מכינה פיתות או פנקייקים (הפך להרגל ואן כבר מכינה אותם בעצמה) אני מביאה להן קצת. לפני יומיים ראבאן החמודה הגיעה אחר הצהריים עם עוגות קטנות מהשוק לנועם ועומרי. אתמול הייתי אצלם אחר הצהריים, ביליתי קצת עם ראבי וסריי פאו, שהאכילו אותי בנתחי בשר עם עצמות עמוסים בג'ינג'ר. בקושי יכולתי לבלוע, אבל ערבבתי עם הרבה אורז ואכלתי חצי מנה.
בימים האחרונים הילדים ואני עושים סיבובים על האופנוע – נסענו לשוק לסיבוב דגים וקנינו לנתנאל חליפת הוואי אדומה. נסענו שוב לקופים וגם לכביש לאורך החוף, בו יש שורת בתים על כלונסאות שבנויים ממש על קו המים. זה רחוב ארוך אחרי הנמל שגילינו לא מזמן, בעצם זו שכונת עוני אבל הרחוב ארוך מאוד ועמוס חנויות, מסעדות והתרחשות. רכבנו על האופנוע וכל רגע התכוונתי לעשות סיבוב ולחזור אך לא יכולתי לעצור, כל הזמן רציתי לראות לאן נגיע עכשיו. רק כשהבנתי שעומרי כמעט ונרדם על האופנוע חזרנו. אנחנו על האופנוע ועומרי מתנדנד ואני צועקת עליו שלא יעשה כאלה דברים על האופנוע, עד שאני קולטת שהילד פשוט מנקר!
בשבועיים האחרונים כולנו ,ובעיקר ש', עסוק בפרויקט העגלה. הוא עיצב לנו עגלה מסורגת היטב מברזל, עם גגון, מזרון לישיבה, מקום למים ולגזיה. נחבר אותה לאופנוע וכך נוכל להסתובב כל המשפחה. אני על האופנוע, גוררת את העגלה ששרון והילדים יושבים בה. יש כאן הרבה כאלה עגלות שמחוברות לאופנועים, אבל הן מיועדות בעיקר לסחורה. באזורים הכפריים ראינו גם אנשים יושבים בתוך עגלות כאלה. ש' שרטט תכנית וסגר על עבודה עם איזו מסגריה, ומזה שבועיים כל יום הולך לשם לראות את קצב התקדמות העבודה. בכל יום מתחיל משא ומתן חדש על מה תכלול העגלה ומתי תהיה כבר מוכנה... אנחנו מאוד מאוד מקווים שזה יהיה מוכן היום, כי מחר יש ארבעה ימי חג. אגב, חג שלאף אחד אין מושג מהו, חוץ מהעובדה שיש חופש. אני קוראת את מדריכי התיירים אז אני יודעת שזהו פסטיבל המים. ונחזור לעניין העגלה – אנחנו תולים בזה הרבה תקוות, זוהי דרכו של ש' למצוא לנו דרך מקורית ויצירתית להתנייע בקמבודיה בדרך זולה. בנוסף, בשבועיים האחרונים מתנהל דיון בין המבוגרים במשפחה (ש' ואני), מדוע אני לא מספרת את קורות העגלה בעדכונים היומיים שלי? ש' טוען שאני מעלימה עין מעניין העגלה ולא מגלה אחריות או התעניינות ואני אמרתי שכשתהיה עגלה – אני אכתוב עליה. גם לי, כמו לש', יש הרבה ציפיות מהעגלה אבל שלא כמוהו, לי יש פקפוקים וחוסר אמונה, לכן לא רציתי לכתוב על עניין העגלה עד שלא אראה אותה נגררת מאחורי האופנוע. היום החלטתי לכתוב על זה, כי הפרויקט ממש בשלבי סיום, וגם כי ש' אמר שזה שאני לא מעלה דבר כל כך משמעותי בחיינו הנוכחיים גורם לי למחסום כתיבה.
נו טוב – אז בקרוב.....העגלה.
