אנסי, שאמוני, האלפים הצרפתיים - עם ילדים

חזרנו מטיול מרהיב עם נופים משגעים מהאלפים הצרפתיים. טיילנו עם 2 ילדינו (גילאים 14 ו-12) במשך 10 ימים ברוטו מ-30.6 עד 9.7 (8 ימים נטו).

כמה עניינים כלליים:

האזור מקסים. איפה שלא תבחרו לבקר – סבירות גבוהה מאד שתהנו מהנופים ומהסביבה. לכן, לא להתבאס אם מספיקים להיות במקום אחד ולא מספיקים במקום אחר.

אנחנו בחרנו לגוון את סוג האתרים – מפלים, אגם, שלג, תצפית, פארק שעשועים, עיירה – לטעום קצת מכל דבר. ואכן, אחרי שהיינו בשתי תצפיות של אגמים במהלך הטיול (ושתיהן היו פשוט מהממות), בחרנו שלא לנסוע אל התצפית השלישית. כנ"ל נושא המפלים, האגמים וכן הלאה.

מזג אויר – אנחנו תמיד מתחבטים בקיץ, כי התחזיות לשעות הערב ולמקומות הקרירים יותר הן בין 10 ל-15 מעלות, אבל בתכלס – כל טיול אנחנו מגלים מחדש – חם לנו, ואין צורך לקחת מעילי גשם כבדים. אפילו בשאמוני, בגובה של 3850 מטר, כשהטמפרטורה היתה 2 מעלות, לא היה לנו קר. היה מספיק לקחת טי שירט ארוכה וכפפות. השמש כנראה בכל זאת נותנת אפקט בקיץ, גם במקומות האלה.

כבישי אגרה – מאד מקצרים את הדרך, ויש כאלה בשפע. תביאו בחשבון שעלה לנו כל יום 15-20 יורו הסיפור, אבל זה חוסך חצאי שעות בכל כיוון, ולדעתנו זה כדאי.

אוכל – המסעדות סגורות בשעות הצהרים, כל אחת לפי השעות שלה. אבל בגדול – החל מאחת בצהרים ועד שש בערב – אין מה לאכול. או שהמקומות סגורים לגמרי, או שהם פתוחים רק לקפה ומאפה. קצת בעייתי, כי גורם לאכול בצורה לא מסודרת ולחכות שיפתחו בערב, או מאלץ אותנו להכנס לסניפים של רשתות מהירות, אבל זה המצב, וזה אכן מה שעשינו בצהרים (מקדונלס, KFC וכו').

אוכל 2 – באופן כללי, אין באזורים האלה של צרפת כמעט ירקות. במקומות שבהם מגישים סלט, מגישים לנו כמה עלי רוקט ועגבניות שרי. פה ושם יש סלטים מעט יותר עשירים, אבל תשכחו למשך הטיול ממלפפונים, פלפלים, בצלים. תתרגלו ליותר גבינות, בשר, צ'יפס ואורז...

אוכל 3 – ארוחת בוקר. קשה למצוא מקומות לארוחה "נורמלית" כמו שאנחנו הישראלים רגילים. בבתי הקפה יש לרוב קפה ומאפה או כריך, ובמקומות בודדים אפשר להשיג אומלט. בבית המלון עצמו – כנ"ל. מבחר די מצומצם של עוגות, קורנפלקס, גבינות וריבות, וביצה ובייקון. הירקות חסרים, אבל מסתדרים.

שדה התעופה ג'נבה – הסוגיה עולה בעיקר בגלל נושא הרכב. יותר זול לקחת רכב בצד הצרפתי של השדה מאשר בצד השוויצרי. עם זאת, חשוב מאד גם להחזיר את הרכב ביום האחרון בצד הצרפתי. וכאן חשוב לדעת – בהליכה רגלית, המעבר בין הצד השוויצרי לצד הצרפתי היא עניין של 3 דקות קלילות. בנסיעה ברכב – למרות שהצד השוויצרי והצד הצרפתי מצויים בפועל באותו הבניין, צריך לנסוע 10 ק"מ (!) כדי להקיף את המבנה, לעבור את הגבול ולהגיע לצד השני של המבנה. זה הזוי, וגם הדרך קצת מורכבת (בחלק מהדרך צריך להמנע מלפנות במקומות שבהם כתוב "שדה התעופה" אלא להמשיך ולנסוע לכיוון לוזאן ופרני, ואז פתאום מגיעים לצד הצרפתי של השדה). תבקשו הנחיות מחברת הליסינג כשלוקחים את הרכב, וזה יקל עליכם. אנחנו קצת הסתבכנו בחזור, אבל המחיר היה עיכוב של 20 דק, לא נורא, לומדים.

וכעת אל המסלול.

יום שישי – הגעה לג'נבה

נחתנו מאוחר יחסית בג'נבה, אז שריינו מראש את מלון נובוטל ליד שדה התעופה כדי להעביר בו לילה אחד. מלון לא איכותי במיוחד, אבל מספיק כדי להעביר בו לילה אחרי יום של טיסה.

יום שבת – טיול בג'נבה ונסיעה לאנסי

ג'נבה באופן כללי, בוודאי שאני לא מחדש לכם, היא עיר די משעממת. מי שלא מוכרח להתעמק בהסטוריה ובמבנים של העיר, יכול להסתפק ביום אחד בעיר כדי למצות את האתרים המרכזיים ולספוג את האווירה.

והאווירה....רדומה. מבנים ישנים, תחושה שאף אחד שם לא מנסה לייפות את העיר ולעורר אותה. חוץ מאזור האגם, העיר ללא חן, ללא פרחים, וללא שום קסם.

נסענו במונית לאזור בנייני האו"ם. ראינו את האנדרטה של הכסא השבור. מרשימה למדי. לידה יש ממטרות שהבן שמח להרטב מהן ולרוץ ביניהן. מאזור האנדרטה השקפנו אל רחבת הכניסה אל בנייני האו"ם, בה ממוקמים דגלי המדינות השונות, ומשם המשכנו ב"טראם" אל מרכז העיר.

צעדנו לאזור האגם, שהוא בהחלט יפה, התקרבנו והצטלמנו ליד המזרקה הענקית, שנחשבת לאחד מסמלי העיר. מהגשר שחוצה את האגם (רחוב Mount Blanc) , ולידו ישנם גם בתי קפה וגלגל ענק גבוה יחסית, שעלינו עליו כדי לתצפת על העיר. תצפית חביבה למדי. באותו האזור ממוקמים הגנים האנגליים, ובתוכם ליד הכביש הראשי ממוקם שעון הפרחים, עוד אחד מסמליה של העיר. בסך הכל השעון יפה, אבל קצת הזכיר לי את הילד המשתין בבריסל – אטרקציה לא הכי מלהיבה, אבל כולם באים כדי לראות אותה ולהצטלם איתה.

משם צעדנו קצת ברחובות, והגענו אל פארק באסיטון (PARC DES BASTIONS), שם ממוקם קיר הרפורמציה שמנציח את הרפורמה הפרוטסטנטית וראשיה, בסמוך ישנם כלי שחמט ודמקה גדולים, שהילדים יכולים לשחק איתם ולהנות. לקינוח, נכנסו לבית הכלבו מאנור (MANOR), שהוא הכלבו המוביל בעיר, יש בו כמה קומות של כל טוב לחובבי השופינג, כאשר גולות הכותרות שלו הן קומת הקרקע שבה יש חנות מזון ענקית, שבה תמצאו כל פריט העולה על דמיונכם, והקומה אחרונה – בה ממוקמת מסעדה ענקית, שבה אכלנו ארוחה נהדרת (ושם יש סלט ויש ירקות טריים ומבושלים, ובדיעבד התגעגענו אל השפע הזה).

אחר הצהרים לקחנו את הרכב (אגב, איבדנו את הרשיון הבינלאומי, אך מתברר שלא הכרחי בצרפת, ואפשר להסתפק ברשיון הנהיגה הישראלי...).

נסענו לאנסי והגענו אל בית המלון שלנו, BEST WESTERN HOTEL CARLTON. לקחנו מראש שני חדרים, החדרים יפים וחדשים, אך קטנים יחסית, אבל מאד נקי וגם המיקום מצוין. מרחק של 2-3 דקות הליכה מהעיר העתיקה, שהיא מרכז העניינים בשעות הערב, ומרחק של 5-6 דקות מאגם אנסי המקסים. ארוחת בוקר אכלנו לפעמים במלון, ולפעמים בבתי קפה סמוכים (שכאמור מאד מוגבלים בהיצע, אבל כריך או מאפה הספיקו כדי לסתום את הקיבה לכמה שעות). אגב, גם הקפה לא משהו, התגעגענו לארקפה ודומיו.

העיר אנסי תוססת, מהממת, חלומית. לא במקרה ציפינו לה כל כך, ולא במקרה כל מי שמטייל באזור מתאר את אנסי ואת שאמוני כיהלומים של הטיול.

שני נהרות חוצים את העיר, הבתים צבעוניים, שפע של פרחים, סמטאות ציוריות עם מעברים קשתיים מרחוב לרחוב, והכי חשוב – אווירה שמחה. החל משעות אחר הצהרים – עשרות רבות של בתי קפה, ברים, מסעדות עמוסים באנשים, הרבה מוזיקה ברקע, פה ושם נגנים ורקדנים במרכזי הרחובות מנסים את מזלם כדי שתזרקו להם מטבע לכובע, ואיפה שלא תסתובבו באזור העיר העתיקה – ההנאה מובטחת. הרחובות הראשיים הם רחוב REPUBLIQUE ורחוב SAINTE CLAIRE.

יום א – אנסי, תצפית FORCLAZ, ומפלי SEYTHENEX

באנסי מתקיים שוק "ממש שווה" מספר פעמים בשבוע, וגם ביום ראשון. יצאנו בבוקר אל השוק, והסתובבנו בין הדוכנים – בגדים, משחקים, גבינות, לחמים, פירות וירקות (כן, קנינו כמה בננות ענקיות) ושוב – אחלה אווירה. מסתובבים, השוק צפוף וכיפי. השוק נסגר בסביבות 1300, ומשם אפשר להמשיך , למשל, לשייט באגם היפהפה. יש כל מיני סוגי סירות – פדלים, מנוע, סירת יאכטה שמכילה אנשים רבים וכו'. מאד תיירותי, אבל האגם יפה מאד.

מאנסי יצאנו אל מפלי סיט'נקס (SEYTHENEX). אתר מאד נחמד. אנחנו לא אוהבים צעידות של 5 שעות, והמקום בהחלט נתן מענה מצויין – הליכה של 30 דקות לכל כיוון, בדרך הלוך עולים מספר נכבד של מדרגות, ומגיעים אל המפל הגבוה ומשקיפים אליו מקרוב, ובחזור יורדים ואפשר להגיע עד למישור אליו נופלים המים. בסך הכל , מבקרים שני מפלים די גדולים וכיפיים, שהיוו סיפתח טוב לאתרי הטבע שנבקר בהם. ליד המפלים יש גם מערה, שניתן לבקר, אך נדרש סיור מודרך, והעדפנו לוותר עליה.

משם המשכנו נסיעה לא ארוכה אל מעבר ההרים COL DE LE FORCLAZ, ואל התצפית המדהימה משם. מה שיפה במסלול אל המקום הוא שכל הדרך מטפסים עם הרכב לאורך ההר, ולא רואים שום רמז לקיומו של אגם אנסי באזור. אחרי נסיעה של כ-20 דק מגיעים אל החניה, ומשום צועדים כמה מטרים ברגל, לעבר סוג של מרפסת (לידה יש גם בית קפה), ומשם פתאום מתגלה נוף מהגלויות. כל אגם אנסי לרגליכם, הצבע הכחלחל שלו והצמיחה מסביבו פשוט מהפנטים. דפקנו סט מכובד של תמונות, התפעמנו מהטבע הקסום, כשאפילו הילדים שמעדיפים אטרקציות לא יכלו להשאר אדישים אל היופי הזה. מכאן המשכנו אל המלון כאשר בדרך עברנו ליד העיירה טאלורי (TALLOIERS), שגם היא ממוקמת על שפת האגם ונחמד לסייר בה.

בדרך חזרה, עברנו עם הרכב בחלק הצפוני של האגם, ולעינינו נגלה פארק ענק, עם דשא גדול, וראינו באזור אלפי אנשים מבלים – משחקים כדורגל על הדשא, נכנסים להתרחץ באגם, עושים פיקניקים, רוכבים על אופניים ועושים ג'וגינג – עוד מקום מומלץ להסתובב בו אם יש זמן.

בערב הילדים השתוקקו לטעום פונדו. איתרנו מסעדה מומלצת בשם LA FRETI, אבל היא היתה מפוצצת ואמרו לנו לחכות שעה, אבל הריח של הגבינות שם הפך אותנו לחסרי סבלנות, אז צעדנו לmilton pub-, שהוסבר לנו שהוא רק פאב, אלא בתכלס מדובר במסעדה שמגישה כל הזמן ארוחות צהרים, וזה היה מצוין. אכלנו פונדו מעולה עם באגט צרפתי, לצד בשר ותוספות. יש שם גם פיצה, פאסטה ודגים - והמקום בהחלט טוב לארוחה סבירה פלוס, וגם טעימה, כאשר הפונדו עצמו היה מעולה.

יום ב - שאמוני – העיירה ו-MER DE GALSS

היום יצאנו לשאמוני. לקחנו מעילים, כובעים וכפפות, אם כי התחזית היא ל-10-12 מעלות בגובה של 2000 מ', אליו אנו מכוונים היום.

לשאמוני יש אתר אינטרנט מעולה שמסביר מצויין באנגלית על כל האטרקציות שבאזור. יש הם המון דברים לעשות, גם בפסגות השונות, וגם בעיירה עצמה. ממליץ בחום לעיין באתר כדי לבוא לשם "מבושלים".

אנחנו שמענו המלצות חמות על העיירה, שמתחרה באנסי כעיירה הכי "שווה" באזור, ולכן החלטנו להקדיש יומיים בטיול לשאמוני. תביאו בחשבון שזה עסק יקר, "חולבים" שם את התיירים באמצעות האטרקציות בצורה יפה...

נסענו מאנסי לשאמוני, שעה ועשר דקות באמצעות כביש אגרה, שכמו שכתבתי בתחילת הדברים כדאי מאד להשתמש בו.

ואכן, כמו אנסי, גם שאמוני מקום מהמם. גם היא נחצית על ידי נהר, אם כי הרחוב הראשי שלה לא עובר ממש סמוך לנהר, אלא "בלוק" אחד פנימה. הרחוב הראשי נקרא "דוקטור פאקרד" ונטייל בו בחלק השני של היום.

בכל מקרה, היות וידענו שאנו מתכוונים לטייל בשאמוני יומיים, קנינו את הכרטיס המשפחתי ה"מוזל" שמחירו בסביבות 240 יורו למשפחה (משפחה – 2 הורים + עד 4 ילדים – זהה לכל הגדלים הרלבנטיים). בכרטיס שנקרא "מולטי פאס" אפשר להשתמש לטובת כל האטרקציות בעיירה ללא הגבלה במהלך שני ימים בתוך אותו השבוע.

היום בחרנו לקחת את הרכבת האדומה המוכרת כ"MER DE GLASS" (ים הזכוכית). הרכבת, שהיא אחד מסמלי העיירה, נוסעת במסילה החצובה לאורך צלע ההר, ומגיעה תוך 20 דקות לפיסגה בגובה של כ-2,000 מטר. אגב, הרכבת יוצאת כל 15-20 דקות והתנועה בה די זורמת.

מהפיסגה אליה הגענו יש תצפית יפה מאד, בקיץ האזור המתוצפת חלקו מושלג וחלקו חשוף, אבל הטבע שם יפה מאד. ליד התחנה בפיסגה יש גם חנות גבישים וקריסטלים. מהפיסגה יורדים בגונדולה כמה דקות, ולאחר שיוצאים מהגונדולה יורדים כ-450 מדרגות (הילדים אפילו ספרו) אל מערת הקרח. המערה לא ארוכה בסביבות 100-150 מטר, חצובה בתוך ההר, קר יחסית בתוכה, וכדאי ללבוש מעיל רוח וכובע, והיא מאד יפה. הילדים מאד נהנו לגעת בקירות שעשויים מקרח, ויש בה גם פסלים של יצורים וחיות, חוויה מעניינת, גם למי שהיה במערות קרח ביעדים אחרים. אחרי כל ירידה, באה עלייה, וכעת הפשלנו שרוולים ובשמש היוקדת עלינו את 450 המדרגות חזרה עד לגונדולה, וממנה רכבת לעיירה.

מרחק של 200 מטרים מתחנת הרכב, מצוי פארק שעשועים (בצרפתית הוא קרוי "פארק אטרקציות"), שיש בו מגלשות הרים (אנחנו תמיד אוהבים לעשות – בצוק מנרה, בחרמון, באוסטריה, ביער השחור...וכעת גם כאן!). מסלול של כ-1.3 ק"מ, מאד כיפי עם סיבובים ועיקולים קצת מפחידים, אבל הילדים לא ויתרו ועשו אותו פעמיים, וגם אנחנו...

בפארק יש עוד כמה מתקנים לגילאים שונים (קרונית שיורדת במהירות מגלשה עד שנופלת לתוך מים, טרמפולינה להיפראקטיביים, הילד קפץ עליה 10 דקות ברצף... ועוד). אגב, מי שרוכש מולטי פאס מקבל 1+1 על המגלשות...

מזג האוויר היה חם, והתחלנו להרגיש שחייבים לאכול משהו. טיילנו בעיירה, ברחוב הראשי ("דוקטור פאקרד", כאמור), אבל השעה היתה בדיוק השעה שבה המסעדות נסגרות, אז בלית ברירה אכלנו במקדונלדס. מה שכן, החנויות היו פתוחות, והעיירה שונה קצת ביחס לעיירה המוכרת כעיירת סקי , שפעמים רבות אין בהן הרבה חנויות ואקשן – יש בה יותר חנויות, יותר אווירה ואקשן, ואפשר לטייל בכיף ברחובות הראשיים וליד הנהר שחוצה אותה, ולהעביר כמה שעות שוטטות נחמדות.

אהבנו את שאמוני, ושמחנו שחוזרים אליה בהמשך השבוע. הפעם כדי להגיע הכי גבוה שאפשר, ולהשקיף על פיסגת המון בלאן.

יום ג – פארק השעשועים ואליבי

היום הוא יום הכיף של הילדים. באזור האלפים אין יותר מדי חלופות לילדים שחייבים רכבות הרים בכל חופשה, כמו ילדינו, והפארק הרציני היחידי באזור הוא ואליבי של האלפים (Walibi rhone alpes). הפארק נמצא כשעה נסיעה מאנסי, לכיוון דרום מערב.

לשמחתנו, הפארק לא מאכזב. זה אומנם לא פארק אירופה האדיר, ולא יורו דיסני או אפטלינג, אבל יש בו בהחלט מבחר מספק של מתקנים לכל הגילאים, לרבות המתקנים המפחידים שילדינו השתוקקו להם כל כך. יתרון נוסף – היות ובאזור האלפים, רוב המבקרים באים תכלס לטייל, ולא "לבזבז" יום על פארקי שעשועים, בסך הכל התורים בפארק נסבלים. יתרה מכך, בחלק השני של היום, החל מהשעה 1300 בערך, יש בפארק פחות אנשים, וכך הילדים הצליחו לשמחתם לעלות 2-3 פעמים על המתקנים "השווים" כמעט ללא תור. עם זאת, בבוקר היו תורים די ארוכים בחלק מהמתקנים, ולמרות כל מה שכתבתי כאן – כדאי להתאזר בסבלנות גם הפעם.

לא נלאה יותר מדי, אבל המתקנים השווים הם "אקולייזר" (שזו רכבת הרים שעושה מספר "לופים" של 360 מעלות), רכבת הרים מצויינת בשם TIMBER שעלינו עליה כולנו ונהנינו, שייט באבוב בנהר, רכבת שנופלת במהירות לבריכת מים וכן הלאה. בסך הכל, הילדים מאד נהנו, ולאחר 3 שעות בערך – שמחנו שמיצינו את הפארק. האישה והבת רוצות קצת שניות, אז נסענו למרכז הקניות באפגני (EPAGNY), הסמוכה עשר דקות מאנסי.

באפגני ישנו אזור קניות מפורסם, שנכתב עליו כאן מספר פעמים. המתחם הוא סוג של OUTLET גדול, שיש בו ביתנים גדולים, שנראים כמו האנגרים, ובעצם צריך לנסוע עם הרכב מביתן לביתן כי המרחקים די גדולים. ישנה, בין היתר, חנות ספורט מעולה וגדולה של דקתלון (DECATHLON), חנויות טובות של בגדים, נעליים, דברי חשמל, כלי בית, צעצועים ועוד. אין כאן חנויות של מותגים, אבל במגבלות הקיים באזור – זה בהחלט מרכז מצוין. המבנה העיקרי הוא קניון גדול בשם אוצ'אן (AUCHAN), שבו ישנה חנות כלבו/סופר ענקית שיש בה הכל (מזון, בגדים, משחקי מחשב, חשמל ועוד) ושפע של חנויות כמו בכל קניון מוכר, אך כאמור – ללא מותגים. המחירים במקרים רבים טובים מאד, ולחובבי השופינג זה מקום בסדר גמור.

חזרנו עייפים למלון, ולאחר מנוחה, שוב טיילנו באנסי הנהדרת. סעדנו במילטון (בלית ברירה – המבורגר, פיצה, פונדו...שוב מתגעגעים לירקות...), קינחנו בחנות פרוזן היוגורט שבה מרכיבים את המנה לבד (סנט קלייר פינת רחוב רפבליק), ולאחר מכן הורדנו את האוכל בסיבוב כיפי ברחבי העיר העתיקה, הקשבנו למוסיקת הרחוב, ספגנו את האווירה השמחה והגענו אל המלון עייפים ושבעים.

יום ד - שאמוני – מון בלאן

כזכור, רכשנו את ה"מולטי פס" לשאמוני עבור 2 ימי ביקור, והיום הגיע ההיום השני שלנו שם. הילדים מחכים ל"יום שלג", ולמרות שהמטרה היא להעפיל לפסגה הכי גבוהה ממנה ניתן לצפות על פיסגת ה"מון בלאן", הרי שהבן מאיים כל הזמן, שהוא חייב שלג אמיתי. לא רק תצפית ונוף, אלא תכלס שלג כדי להשליך כדורים, לגעת ולשחק (כמו בחרמון, באוסטריה ובאתרים אחרים בהם ביקרנו). חששנו מאד שיתאכזב, אבל הסוף היה טוב...

חונים בחניון שנקרא GREPON, וממנו צועדים 2 דקות אל תחנת הבסיס של הרכבל אל המון בלאן, התחנה המפורסמת והעונה לשם aiguille du midi.

בתור גולש סקי, שרגיל לעלות בחופשות סקי על 8-10 רכבלים ביום, ולראות פסגות רבות, זה קצת מתסכל לראות פתאום תורי ענק, שממתינים שעה פלוס לרכבל, אבל זו אטרקציה תיירותית שמוכרים אותה בצורה אופטימלית, וכך גם המחיר והתורים...אז שוב, נא להתאזר בסבלנות רבה. האתר פתוח החל מ-630 בבוקר, אז מי שמעוניין להשכים קום ולהגיע מוקדם – סביר שייתקל בפחות תורים. אנחנו הגענו לאזור בסביבות 1030, והתור כדי לעלות על הרכבל היה בערך תור של שעה. עם זאת, זכרו שאנחנו טיילנו ממש בתחילת יולי, וכנראה בשיא עונת התיירות, התורים ארוכים עוד יותר...

חשוב לדעת – כי זה לא הכי מוסבר בחלק מהמקומות – מי שקנה מראש מולטיפאס (כמונו) לא צריך לעמוד בתור הארוך המשתרך ליד הקופות, אלא הולך לביתן סמוך שכתוב עליו Info, מציג את המולטיפאס ומקבל את מספר הרכבל המיועד לו. כן, כל אחד יודע מראש מה מספר הרכבל שלו, וישנם סדרנים שמוודאים שכל אחד עולה אך ורק אל הרכבל עם המספר התואם.

מי שלא רכש מולטיפאס, עומד בתור בקופות, רוכש כרטיס ומקבל באותו הרגע גם את מספר הרכבל שלו.

מאחר והיתה לנו שעה פנויה, הלכנו להסתובב שוב בעיירה ולשתות קפה.

טוב, בסוף הגיע תורנו, ועלינו אל התחנה הראשונה, שנמצאת בערך בגובה של 2,000 מטר. בהתאם להנחיות, חיכינו שם עשר דקות, הצטלמנו קצת ונהנינו מהנופים, כאשר המטרה העיקרית של האתנחתא היא לראות שאף אחד מאיתנו לא סובל מדלילות החמצן שבגבהים.

כולנו היינו בסדר, וניגשנו אל תור ארוך נוסף, אל הרכבל שמעפיל אל הפיסגה הגבוהה ביותר אליה ניתן להגיע כאשר אתם לא מטפסי הרים מקצועיים...שגובהה כ-3,840 מטר. שוב מחכים חצי שעה, ושוב נדחסים יחד עם 40-50 איש נוספים לתוך גונדולה, שעולה כעשר דקות בשיפוע די תלול, מאפשרת לצפות באופן מרשים על העיירה מגבוה-גבוה, ובסוף מגיעים אל הפיסגה.

המראות מרשימים ומהממים. הטבע בשיא התגלמותו. אפילו שכאמור אני ביקרתי במספר אתרי סקי, המקום הספציפי הזה והנופים כאן מאד מיוחדים. הפסגות גבוהות ולבנות, החבירה של מספר פסגות לתמונות נוף אחת פנורמית בגוונים שונים של לבן-שחור, כאשר ברקע רואים פה ושם מטפסי הרים צועדים בשלג – מאד מאד מרשימה. הרבצנו כאן סטים רבים של תמונות, ויש לנו תמונות רבות שישמשו לנו כזכרונות נהדרים לטיול הזה לעוד שנים רבות.

ומה עם השלג שהילד כל כך רצה? כשצעדנו מהרכבל אל המסלול של התצפית, הגענו למנהרה קטנה, ובתוכה היו שני מסדרונות קצרים, כאשר באחד מהם – למרבה השמחה – הילד זיהה הר קטן של שלג שמאפשר לגעת, להכין כדורים, לזרוק אחד על השני או להשליך אל הנוף, להנות מהמגע וכמובן להצטלם. רבע שעה בפינה הנידחת הזו עם השלג, עשו עבורו את "יום השלג" והפכו את הבילוי באתר להצלחה של מאה אחוז. שיחקנו אותה.

חייב לציין, שיש בפיסגה אטרקציה בשם INTO THE VOID, שזו קופסת זכוכית שנכנסים אליה עם נעלי בית, ולכאורה "עומדים על האוויר" ומשקיפים מגבוה על ההרים שמתחת. אני לא ממליץ עליה. מדובר בתור ארוך של 30-45 דקות כדי לעלות במעלית לגובה של 100 מטר נוספים, בתור נוסף של 30 דקות נוספות כדי להגיע אל הקוביה. הסדרנים נותנים לכל אחד לעמוד בקוביה בערך 30 שניות, ואיך שזה נראה גם מי שעבר את החוויה לא יצא ממנה מהופנט ונלהב. בקיצור, לנו זה נראה מיותר – וויתרנו.

יש בפיסגה מספר מקומות להסתובב בהם, וגם מקום לאכול. בכל מקרה, כשיוצאים מהרכבל בפיסגה, מקבלים על המקום את המספר של הרכבת שבו תרדו חזרה. הרכבל שלנו ירד שעתיים לאחר שהגענו, כך שטיילנו בפיסגה כשעתיים, ולאחר מכן התחלנו את המסע לעיירה למטה. שוב, תורים ארוכים, הרבה סבלנות, נדחסים בגונדולות, ובסוף – סיימנו את היום אחר הצהרים. תקחו בחשבון משהו כמו 4-5 שעות ליום הזה. כדאי מאד גם להביא מראש כריכים, או לקנות משהו על הפיסגה כדי לאכול, ולהקפיד לשתות , כי זה יום מעייף מאד.

אגב, בשאמוני יש גם פסגות אליהן עולים מרכבלים אחרים, ושבהן ניתן לקיים טיולים רגליים של 2-4 שעות על ההרים, ולהגיע לאגמים שונים שנמצאים על הפסגה. אנחנו ויתרנו על הנושא, אך חשוב לדעת שזה קיים, וגם הרכבלים האלה נכללים במולטי פאס.

הגענו סחוטים חזרה לעיירה, ומשם כולנו רצינו רק למקום אחד – לחדרנו במלון...

בערב אכלנו במסעדה איטלקית נחמדה מאד - LA SAPAUDIA, שבה יש סלט איטלקי טוב (ירקות....חסה, עגבניה, מוצרלה, רוסטביף ומלון!!), וגם פיצות, פאסטות ובשר.

יום ה – בופור ואגם רוזלנד

מזג האויר באזור מתחמם לנו מיום ליום. בשבת היה כאן 25 מעלות, כעת כבר עולה ל-31 מעלות, והתחזית שביומיים הקרובים המגמה הזו תימשך. השילוב של החום (בישראל יש כעת 40 מעלות חום, ואנחנו מתנחמים בכך שעדיין כאן "קריר" יותר..) יחד עם העייפות של אתמול, הביאה אותנו להחלטה שהיום הזה יהיה קל יותר.

החלטנו לצאת בבוקר אל הכפר בופור (BEAUFORT), שהוא הבית של גבינות הבופור המפורסמות. נסיעה של שעה ועשרה משאמוני. חשוב להגיע לפני השעה 11, כי הסיור האחרון במפעל הגבינות יוצא ב-1130. מאמצע יולי ועד סוף אוגוסט הסיורים הם רצופים, כולל בשעות הצהרים, אבל כדאי לבדוק באתר שלהם.

הילדים מאד אוהבים מפעלי גבינות, כי היינו גם בהולנד והיה מוצלח מאד, וכולנו חיכינו להרפתקה. הוייז הביא אותנו במדוייק אל המפעל. מדובר בבניין קטן יחסית. הגענו חצי שעה לפני יציאת הסיור המודרך, אז טיילנו במוזיאון הגבינות שם, השקפנו מהקומה העליונה אל עבודת ייצור הגבינה במפעל, וכשהגיע הרגע - כל אחד מאיתנו לבש חלוק וכובע לבן, מראה משעשע לכל הדעות. מילא הבגדים, אבל כעת המדריך לקח את הקבוצה שלנו במעלית למטה, אל מרתף הגבינות. אינני חובב גבינות מסריחות, להבדיל מאשתי ומבתי, והסבל מסרחון הגבינות שם היה נוראי. הכל בהומור כמובן, אני והבן סותמים את האף ועושים פרצופים ללא הפסקה, חוויה שתינצר בזכרוננו. במרתף יש מעל 20,000 עיגולי גבינה גדולים, רובוט שמסדר אותם על מדפים, ומתאפשר גם לטעום מהגבינה. כלום לא עוזר לנו להתגבר על הריח הנוראי, ומחוייכים וטובי לב אנו שמחים שלאחר 30 דקות הסיור מסתיים ואנו עולים חזרה לנשום אוויר צח יותר בקומת הכניסה של המפעל, בה ממוקמת גם חנות שניתן לקנות בה גבינות בופור מסריחות הביתה. החוויה מאד נחמדה. אגב, למרות שבצרפת מיוצרות גבינות רבות, לא היה קל לאתר באזור מפעל גבינה שיש בו סיור, ושיש לגביו חוות דעת חיוביות, אז ממה שקראתי וחיפשתי - זה נראה לי המקום הטוב יותר לחוויה זו באזור.

מכאן נסענו רבע שעה לאזור אגם רוזלנד (ROSELEND). כשמתקרבים אל האזור, יש צומת טי – ימינה אל סכר רוזלנד, שמאלה אל מעבר ההרים. החלטנו לנסוע ימינה אל הסכר, ולאחר כמה דקות של כביש מפותל בהרים, נגלה לעינינו לפתע האגם היפה. אגם רוזלנד ירקרק ונקי, מוקף הרים וצמחיה ירוקה. עוד פנינת חמד מהממת. נסענו בכביש עד שראינו מפרץ מתאים לחניה. ירדנו מהרכב, הרחנו את האגם וחווינו את הטבע שוב, כמה "שוטים" עם המצלמה, והחלטנו שנוותר על מעבר ההרים, כי כבר היינו במעבר ההרים עם התצפית לאגם אנסי. יום קצר יחסית, חזרנו מוקדם לאנסי מרוצים ועם מאגרי אנרגיה מחודשים, לא לפני עצירה נוספת באפגני.

יום ו – GORGES DU FIER ו-Jardin secrets.

היום יום עם נסיעות קצרות. היעד הראשון הוא קניון דה פיר (GORGES DU FIER). נמצא 20 דקות מאנסי. כאמור, מזג האוויר ממשיך להתחמם, וכבר פחות נעים להסתובב בטבע. החלטנו לוותר על השמורה של SIXT עם המפלים, ולהסתפק במפלי SEYTHENEX שביקרנו ביום הראשון ובקניון דה פיר של היום. כנ"ל לגבי התצפית, היינו בתצפית FORCLAZ לאגם אנסי ואתמול בתצפית לאגם רוזלנד, אז בחרנו לוותר על התצפית על אגם בורז'ה מ-MONT Revard שרבים המליצו עליה.

לענייננו. לאחר שחונים, יורדים מדרגות, מגיעים אל הכניסה, ומתחילים מסלול של הלוך-חזור, כל צד בערך 25-30 דקות. הקניון יפה מאד. מדובר בקניון צר, שהמים בעצם הפרידו בין שני הקירות הענקיים שיצרו אותו. צועדים על גשר מתכת תלוי וצר, נהנים מקרירות וממראה ומהקולות של המים השוצפים שנשקפים ממעלה הגשר, ובסוף המסלול הגשר הופך למסלול סלעי עם נוף נחמד. הקירות של הקניון מגינים מפני השמש, ומאד נעים, כאמור, להסתובב באתר.

משם אל הגנים הסודיים – JARDIN SECRETS. למה הם סודיים? כי נוסעים לפי הוויז במעלה ההרים (בערך 20 דק מהקניון), ולא מבינים איפה לעזאזל יכולים להיות כאן גנים באמצע שומקום. בסוף פתאום מגיעים לחניה קטנה, ולידה הכניסה לאתר. מדובר על גנים, שנבנו בהדרגה במשך שנים רבות על ידי זוג נחמד. הם הביאו במשך השנים עיצובים שונים של גינות, ובעצם הקימו מתחם שיש בו מספר גנים המעוצבים בסגנון המזרח הרחוק, עם הרבה מזרקות קטנות, פרחים בצבעים שונים, חדרונים המזכירים בתים ביפן ועוד. מסתובבים שם, מתרשמים מההשקעה הרבה, ולאחר כ45 דקות מיצינו את המקום.

אגב, בתמונות השיווקיות של האתר, רואים את הגנים מוארים בחושך, שזה מראה מאד יפה, אבל הגברת בכניסה הודתה בפנינו, שהגנים נסגרים בשעה חמש, ושבעצם התמונות בבורשור הם רק למטרות שיווקיות, אבל בתכלס אף אחד לא יכול לבקר בגנים בשעות החשכה...אתר נחמד, אבל לדעתי לא "מאסט" בטיול. הוא נוח כי קרוב לאנסי ולקניון דה פיר ולאפגני, אז אם יש זמן – אפשר לקפוץ.

התגעגענו לאנסי, לפונדו, לגלידה, לרחוב סנט קלייר ולאווירה. הגענו. טיילנו. ראינו להקת רקדנים מפזזת. מקום מצוין. ממליץ גם לזוגות שמחפשים 3-4 ימים בילוי כיפי לשקול על בילוי בעיירה הזו – השילוב של חיי הלילה, האווירה הכפרית, הנהרות, האגם – פשוט קסום.

שבת - CHAMBERY

האמת שהעיירה שאמברי לא היתה בתכנית שלנו במקור, אבל 34 מעלות רמזו לנו, שהיום לא נטייל בטבע, אלא נלך על משהו יותר רגוע. בפורומים השונים יש מחלוקת לגבי העיירה – חלק כותבים שהיא קסומה ומהממת, חלק כותבים שהיא משעממת ומיותרת.

לשמחתנו, שאמברי היתה הפתעה גדולה עבורנו, ונהננו בה מאד.

העיירה ממוקמת נסיעה של כ-35 דקות מאנסי, ובימי שבת (וגם בימים נוספים) יש במרכז העיירה שוק גדול. השוק נמצא בכיכר ארמון הצדק (PALAIS OF JUSTICE), והבת אף קנתה שם מספר פרטי ביגוד מגניבים. האווירה בשוק כיפית. בכיכר ממוקם גם מרכז התיירות של העיירה, אז קפצנו לשם ולקחנו מפה וקיבלנו הסבר קצר איפה לטייל.

מהכיכר צעדנו לכיוון מזרקת הפילים, שהיא הסמל של העיר. בדרך עצרנו בכיכר VILLE, שגם היא מרכזית למדי, ובה היה בדיוק מופע ריקודים ומוסיקה. בכיכר נכנסנו למסעדת בייגל מוצלחת (BAGELSTEIN) כדי לאכול את ארוחת הבוקר שלנו. בייגילים שונים, שמכינים אותם ככריכים עם מגוון של ירקות וסלטים, ממש טרי, טעים וזול. המסעדה יפה, ויש על קירותיה שערים ממוסגרים כתמונות של מגזינים עם סלבריטאים וארועים שונים (ג'ון טרבולטה ואוליביה, התרסקות קולומביה, בחירת הנשיא שיראק, זכיית הנבחרת במונדיאל וכן הלאה). מגניב.

שבעים ומרוצים צעדנו אל מזרקת הפילים, ובדיוק גם פגשנו אנשים שלבשו בגדי פיל ורקדו, והילדים שמחו והצטלמו איתם.

ליד מזרקת הפילים יש גם רחובות עם חנויות שונות, חלקן גם ממותגות (לאקוסט, מאנגו וכו), ואפילו 3 דקות משם סניף קטן של 3 קומות של גאלרי לאפייט. מראש גם למדנו שעשר דקות משם ישנו מרכז קניות גדול בשם CAHMBNORD (שאמנורד), שדומה קצת לאפגני. יש בו האנגרים עם חנויות גדולות למוצרי ספורט (רכשתי לא מעט פריטים באחלה מחירים), חשמל, נעליים (האישה והבת רכשו גם הן לא מעט פריטים), ומתחם גדול מאד של מסעדות, שבו סעדנו במסעדה אמריקאית.

לקינוח גילינו, שמחר מגיע לעיירה ה"טור דה פראנס", וזו הסיבה שבגללה ראינו פועלים מצחצחים את הכבישים, תולים דגלים, ושמים מחסומים. הטור נחשב ליום של חג בעיירות בהן הוא עובר, וגם בחנויות קישטו את החלונות בהתאם. אווירה נהדרת, וכך מסיימים לנו יום נהדר, ובעצם את הטיול הנהדר שלנו.

ביום א – קמנו בבוקר, נסענו לג'נבה, ויאללה – הביתה. עוד טיול מוצלח וכיפי, עם נופים מדהימים, חוויות נהדרות, וטבע יוצא מן הכלל.

טבלת מרחקים רלבנטיים:

אנסי-שאמוני 1.15 שעות (בכביש אגרה)

אנסי – שאמברי 35 ד

אנסי – GORGES DU FIER 20 דק

אנסי - הגנים הסודיים 20 דק

אנסי – SIXT FER A CHEVAL 1.15 דק

אנסי – WALIBI 1 שעה (בכביש אגרה)

אנסי – תצפית FORCLAZ – 35 דק

אנסי – מפלי SEYTHENEX – 40 דק

אנסי – ליון 1.40 דק (בכביש אגרה)

אנסי – אקס לה בן 35 דק