מסיליגורי (מערב בנגל) לגווהאטי (בירת אסאם): 7 שעות ברכבת לילה מהירה (אם אין שביתה בארץ השביתות, הרי היא אסאם ואז הרכבת יכולה לקחת גם 20 שעות כפי שחווינו). עיר מטרידה ולא נעימה (בעיני) ומציאת מקום לינה קשה מאוד (לא כולם מקבלים תיירים עקב ניגוד עניינים (בירוקרטיה אל מול עצלנות)) ממליץ לגשת ישירות לsunderban (המלצה מהלונלי).

לשילונג (בירת מגהליה) ניתן להגיע בקלות מגווהאטי (ג'יפ משותף, 3 שעות, ממש מתחנת הרכבת, עד השעה 21:00 בתדירות גבוהה). שילונג יפיפיה וכדאי להקדיש לה קצת זמן. עם זאת, העיר יקרה מאוד (מינימום 2000 רופי לחדר, EC hotel) למעט מקום אחד נקי וחמוד בשם (travelers b&b, 300 רופי למיטה בדורמס, 1800 לידר פרטי). קצת רחוק מהמרכז אבל שווה את זה. בשילונג יש שני טוריסט אינפורמיישן. כדאי למצוא אותם ולאסוף מידע. כמו כן הם מארגנים טיולים זולים לאתרים מרכזיים למי שקצר בזמן. אפשרות נוספת היא לקחת את הסיור ולנטוש אותו לקראת ערב בנקודה מרוחקת.

צ'רפונג'י היא המפורסמת שבעיירות המדינה ומלאה במפלים ומערות שכדאי לראות (כל נהג ישמח לתת לכם חצי יום סיור אולם אין הרבה יותר מזה מה להתעכב שם). לינה ב"by the way" או בדיוק ממולו, 250 רופי לאדם).

המקום השווה באמת נקרא נונגריאת (Nongriat), לשם כדאי לפנות לדעתי לפחות שבוע. גן עדן של בריכות צלולות בכפר נידח ואינטימי (אם כי מתוייר ע"י הודים ומעט זרים). הירידה לכפר באחת משתי דרכים: העיקרית – הגעה באוטובוס מקומי לעיירה טירנה ומשם ירידה בת כשעה וחצי במורד 3000 מדרגות או הקפצה למפל נוקליקאי הקרוב לצ'רפונג'י ומשם ירידה רגלית במסלול מסומן היטב אך בעל עבירות קשה מאוד מאוד במעבה הג'ונגל (כ-3 שעות). אנחנו ירדנו בג'ונגל ועלינו במדרגות. לא ממש מומלץ, עדיף במדרגות בלבד. יש רק שני גסטהאוסים בנונגריאט וכאשר לוקחים את דרך המדרגות הראשון שתראו הוא המומלץ (לא זוכר את שמו אך הבעלים הוא ביירון המדהים והלינה זולה (200-250 רופי ללילה בחדר משותף או זוגי). ניתן להתארגן שם גם על אוכל ואפילו ארוחות צהריים ארוזות (אם הולכים לשרוץ בבריכות מרוחקות). כמה עיירות נוספות שאפשר לבקר שאינן מרוחקות מאוד הן דאווקי ו-shnongpdeng.

מגוואטי ניתן לצאת למג'ולי – האי הגדול בעולם בתוך נהר, ה-ברהמהפוטרה (צריך להתאמן על זה) הוא אי מדהים באוטנטיות שלו וניתן עם קצת מאמץ להגיע לאיזורים שלא ראו תייר עד עצם היום הזה. לוקחים אוטובוס (עדיף לילה) או רכבת לעיירה ג'ורהט (6-7 שעות) ומשם הקפצה בריקשה (למעגן המעבורת "נימאטי"). יש גם מוניות משותפות הרחוקות כ5 דקות הליכה מתחנת האוטובוס/רכבת המרכזית, על אף שיטענו שאין. המעבורת יוצאת משעה 07:30 ועד 15:00 כמעט כל שעה ב20 רופי לכיוון. בהגעה לקאלאמברי (העיר הראשונה אותה פוגשים במג'ולי) ניתן לקחת אוטובוס או מונית פרטית לפנים האי. רוב ההתנהלות באי היא על קטנוע, ומי שלא מוכן לנסוע על כזה מוטב שיוותר מראש על האי. ישנם מספר מועט של גסטהאוסים (שכבר הומלצו כהלכה ברשת) ומהם גם ניתן לשכור קטנוע (500 רופי ליום ללא דלק). מכאן והלאה זה רק ללכת לאיבוד באי ולא לבזבז יותר מדי זמן על ה'סאטרות' הרבות שבאי (מלבד סאטרת הפיסול). כדאי לא לפחד לעבור מעברי מים קטנים באי בעזרת סירות ומעבורות מניוטריות ולהתרחק ככל שניתן מהאיזורים המיושבים בצפיפות שבו נוחתת המעבורת. כך ניתן להגיע לאיזורים אותנטיים באמת. הלינה באי מעט יקרה (600-1000 רופי לחדר ב"לה מוזין דה אננדה" או ב"במבוו קוטג'").

לאחר כשבוע באי המשכנו צפונה לעיר לאקימפור. ההגעה עם אוטובוס אחד (ארוך, יש גשר איפשהו) או בריקשה למעגן המעבורות 'קאבוולו' (20 דק), מעבורת (30 דק') ועוד אוטובוס ללאקימפור (45 דק') במחירים אפסיים. זוהי עיר מעבר שכל מטרתנו בה הייתה להמשיך לארונ'צאל. כדאי לנצל את הזמן ולצלם מספר עותקים מהפרמיט (אותו הוצאנו בגוואהטי אצל סוכן לא מומלץ בשם 'rhino travels שעשה טעות בחישוב הימים שלנו בארונאצ'אל). ייעדנו היה העיר "זירו" (6 שעות, 500 רופי לאדם) אליה הגענו בשעת ערב מאוחרת. איזור זירו אינו מרשים מבחינת הנוף אך התרבות משוגעת (חפשו תמונות). הלינה זולה בגסטהאוסים מזוהמים במרכז העיר או יקרה (1000 רופי לאדם) בהום סטיי. יש מספר המלצות ברשת. כדאי מאוד לקחת מדריך מקומי כדי לעבור במספר כפרים באיזור ולהתרשם מאורח החיים, הדת המקומית (דוני פולו) וכד'.

מזירו החלטנו להמשיך מזרחה בכוונה להגיע לאיזור Mechuka. זוהי דרך חתחתים שמצריכה הכנה מנטלית רצינית. מזירו ניתן להגיע בג'יפ משותף (8-9 שעות) לעיר הנידחת והלא מיוחדת Daporijo. לא ניתן למצוא גסטהאוס סביר בעיירה בפחות מ2500 רופי אז נאלצנו להתפשר על גסטהואס מטונף במיוחד (500 רופי, באמצע הרחוב הראשי (היחיד)). עכשיו הקאצ': מדאפוריג'ו אמור להיות אוטובוס לעיר הגדולה Aaloאו בשמה השני Along. "אמור" הכוונה- בבוקר נגלה. במקרה שלנו לא מצאנו אותו בבוקר והחלטנו לקחת טרמפ (8 שעות בנסיעה רצופה). למרות שהעיירה באמת לא מיוחדת או יפה, היא יושבת במיקום מדהים על גדות נהר גדול ושוצף. יש לבקש הכוונה לגשר שמעל הנהר ולחצות אותו רגלית. מצידו השני של הנהר ישנה תחנת מנוחה קטנה שם ניתן לתפוס טרמפים ו/או את האוטבוס המדובר אם וכאשר יהיה.

לאחר הצלחה כבירה בטרמפ ארוך ומאובק הגענו לאלוו, עיר נחמדה ושקטה בעלת מספר רב של גסטהאוסים נקיים ונעימים (התמקמנו ב'הוטל ווסט' שהציע חדרים נעימים ב1000 רופי לחדר). מלונות נוספים ממוקמים בקרבת הגשר החוצה את הנהר מייד עם הכניסה לעיר מכיוון דאפוריג'ו. כדאי להתרחק מהשוק המרכזי שגם שם מספר אפשרויות לינה. אלו אינה מעניינית כמו הכפרים המדהימים שסביבה. כדאי לקחת כמה ימים ולבקר בכפרים העתיקים באיזור (שמתאפיינים בבקתות במבוק ענקיות בגודלן ובחקלאות ענפה) אגב טבילה במיימי נהר הסיוום הקפואים המוקפים גדות חול יפיפיות. שני הכפרים העיקריים בהם ביקרנו והתרחצנו הינם Paya היפה מביניהם בכניסה אליו רצועת חול מקסימה ליום שמשי (תשומת לב כי מיקומו אינו תקין במפות גוגל, וכדי להגיע אליו יש לחפש Gohpur למרות שהמקומיים מכירים אותו כפאייה). השני הוא Kabu, קרוב יותר לאלוו ובמרחק של כשעה הליכה.

את הנסיעה למצ'וקה יש צורך לשריין ערב לפני באחד מדוכני הסומו הפזורים בעיר. יציאה ב06:00 מסתיימת במצ'וקה סביב 15:00. מצו'קה היא עיירה טיבטית מדהימה היושבת במיקום מטורף בקרבת הגבול הסיני. טיולי יום קיימים לרוב אך לא הצלחנו להתארגן על טיול ממושך יותר הכולל לילה על אף שהגענו מצויידים לכך. עושה רושם שישנה אפשרות כזו לעשירים בלבד (3000 רופי ליום לאדם). סביב העיר מספר מנזרים, גשרים תלויים מפחידים וכפרים נידחים שרגל תייר מערבי טרם דרכה בהם. כמו כן לקבוצות גדולות ניתן לארגן גם רפטינג בנהר בעונה (לחובבי הז'אנר). בילינו בעיר כ-4 ימים. הגסטהאוס המוכר ביותר הוא Gayboo's (800-1000 רופי לחדר) אולם ישנם רבים נוספים שבוודאי טובים ואוטנטיים יותר.

סיימנו את מסענו בארונצ'אל לאחר נסיעה ממצ'וקה בחזרה לאלוו, והמשך ביום שאחרי לעיר פאסיגאת' שעל פלגי המוצא של הברהאמהפוטרה. על אף שבקריאת מידע על העיר כמו גם במבט מהיר על המפה היא נראית כמו עיר עם פוטנציאל מטורף, בפועל מדובר בעיר אפורה שלא ממש מצאנו את עצמנו בה. החלטנו להמשיך כבר בבוקר שלמחרת היום לעיר דיברוגר שבאסאם. (קניית כרטיס נסיעה משולב באוטובוס (עד לנמל המעבורת)+ מעבורת + אוטובוס(אחרי המעבורת))

דיברוגר התבררה כעיר מעניינית ותוססת בעלת שווקים צבעוניים, מסעדות (היינו רעבים למשהו מלבד אורז), בתי קולנוע וכו'. בילינו כתיירים אמיתיים יום שלם בעיר לאחר ששריינו לנו כרטיסים לרכבת לילה. כדאי לשים לב שלעיר יש שתי תחנות רכבת כאשר רק המזרחית שמבניהן היא לטווחים ארוכים. בעיר ניתן למצוא גם אחוזות תה ענקיות וירוקות הגולשות לעיר מכל כיוון. אנו המשכנו משם לכיוון דימאפור- נאגאלנד בכוונה להגיע לבירה קוהימה, אולם ניתן לחזור מערבה לאסאם או דווקא להמשיך לצפון נאגאלנד (מון לדוגמא) דרך העיר Sivsagar.

מדימאפור הגענו לקוהימה (3 שעות, 300 רופי לאדם) על מנת לצפות בחזרות לקראת פסטיבל ההורנביל השנתי (תחילת דצמבר). למי שמזדמן, כדאי להזמין מקומות מראש כי כל הודו מגיעה לפסטיבל והמחירים מרקיעי שחקים. עם זאת מדובר בפסטיבל משוגע בו 17-22 שבטים שונים מהמדינה מציגים את תרבותם דרך שירה וריקוד בתלבושות מסורתיות. רק מלראות את החזרות התמלאנו קנאה על אלו שיזכו לצפות בפסטיבל. קוהימה היא עיירת היל סטיישן טיפוסית המתגלגלת במורד מספר גבהות והינה חסרת ייחוד. מצאנו את 'morung lodge' שהיה כיפי והפגיש אותנו באחת הפעמים הבודדות בטיול עם עוד כמה תיירים מערביים (1000 רופי לחדר לא כולל ארוחות). לאחר יומיים בעיר המשכנו לקונומה- כפר קטן ויפה במרחק שעה נסיעה. בכפר מספר רב של מקומות לינה ("הום סטיי") וכדאי פשוט לשאול כשמגיעים. ניתן לעשות כמה טיולי יום לכפרים שכנים, לטרסות הירקות הפזורות מתחת לכפר מלאות בירקות וצמחי תבלין וכן לטפס לעמק זוקו. עמק זוקו עצמו יושב בגובה והגישה אליו קשה ותובענית. טיפוס מקונומה וחזרה (עם הקפצה קטנה לתחילת המסלול) לוקח כ10 שעות וגם זה ללא טיול אמיתי בעמק אלא יותר תצפית מגבוה. העמק עצמו מהמם אך המסלול קשה מאוד ויש לקחת זאת בחשבון (ולהתארגן על סיפור דרך מהמארח המקומי, אוכל ומים ליום ארוך ולשקול אף לצרף מדריכילדון). ניתן לצאת לטיול של יומיים בחלק הרחב יותר של עמק זוקו מכיוון קוהימה. יש לבקש הכוונה מבעלי הגסטהאוס ולהתכונן ללילה קפוא.

אחרי חזרה במונית לדימאפור (3 שעות) המשכנו ברכבת לא ארוכה (6 שעות) וחזרנו לגוואהטי. התארחנו את קאוצ'סרפר עשיר (אפילו במונחים שלנו) בחוויה יוצאת דופן והמשכנו בטיסה לכלכתה ומשם לאיי אנדמן.

לסיכום: איזור שבע האחיות היה לנו חוויה יוצאת דופן הן מבחינת הנופים והן מבחינה תרבותית. לא הייתי מוותר על האיזור בשום אופן למרות שהוא אינו מתאים לכולם. לפני הכל- הוא יקר בפער ניכר מכל החלקים האחרים בהודו. הממוצע היה כ-900 רופי לחדר זוגי והנסיעות אף הן לא זולות. הטיול התאפיין בקשיי לוגיסטיקה ושפה קשים ביותר. מקומות לינה, דרכי הגעה, לוחות זמנים, התחבורה המקומית, התנאים והאוכל הדל אינם מובנים מאליהם ולא דומים לאיזורים מתויירים. יש לקחת זאת בחשבון שחלקו הארי של הטיול מוקדש לנסיעות ולוגיסטיקות אחרות ואין זה מקום לנפוש בו. מבחינת תכנון המסלול אולי בדיעבד הייתי מבקר גם בTawang שויתרנו עליה מפאת הנסיעה הקשה (14 שעות לכיוון מהעיר טזפור שבאסאם). אחרי הטיול אני יודע להגיד שהייתי שורד גם את הנסיעה הזו. כמו כן למי שרוצה להרחיק לכת ישנן עוד שלוש אחיות שלא הגענו לבקר בהן: טריפורה, מאניפור ומיזורם. אולי גם הייתי מאריך את הזמן בנאגאלנד על חשבון מקום אחר משום שמדובר במדינה מאוד מאוד מיוחדת.

כל טוב,

ניר לוי

Nirloy1@gmail.com לכל שאלה או תהייה