שישה ימים בפראג - ספטמבר 2012
*
https://www.lametayel.co.il/מלון+century+old+town+1
*
בית העם ומגדל אבק השריפה בתמונה משותפת:
חייבים קפה ושותים בבית קפה קטן בפתח בית העם. הקפה נחמד, העוגה שבחרנו לא משהו...
מגיעים למרגלות מגדל אבק השריפה ומתלבטים באיזה רחוב ללכת - האם להיכן שכולם נוהרים (לכיוון כיכר העיר, מסתבר) או לרחוב אחר, רחב יותר. החלטנו עליו. זהו רחוב פריקופה - Na Prikope עמוס בחניות, כולל הרשתות הגדולות. העיניים שלי כל הזמן למעלה. אמנם כרגע ברשותי רק אייפון 4s, אבל הוא מצלם מאד יפה. החל ממחר - המצלמה הגדולה לא עוזבת אותי...
אנחנו הולכים לאיטנו עד שמגיעים לשדרה גדולה. מסתבר שזו שדרת ואצלב (או כיכר ואצלב). מאד רחבה וירוקה, נראתה לנו קצת גדולה מדי לכן רק הצצנו. באמצע למעלה - פסל גדול: האנדרטה לנסיך ואצלב ובסמוך - האנדרטה לזכרו של יאן פלך, הסטודנט שהצית את עצמו כמחאה על השטר הקומוניסטי. בקצה השדרה- המוזיאון הלאומי.
את כל אלו אנו רואים מרחוק ועוד לא כל-כך יודעים מי נגד מי כאן.
הליכה דרך סמטאות ומגיעים אל כיכר העיר המפורסמת - סטארומסצקה. הרבה שנים חלמתי לראותה , ואכן - המראה קסום. על כנסיית טין המקסימה כבר דיברתי והראיתי את תמונתה. הכיכר מאד רחבה, הומה אנשים - רובם ככולם תיירים. אף כייס פוטנציאלי לא נראה בשטח ("היזהרו מכייסים!" אמרו לי כל היועצים לפני שיצאנו לפראג). אוירה נעימה ורגועה.
*
שם המסעדה - U Supa. נראית מאד יפה, אהבתי את שדרת המנורות גדולות שקישטו אותה וכן את התמונות שתלויות על הקירות. אוכלים מרק טעים (צריך להצדיק את השם, לא ?). למנה עיקרית - לבעלי מנת בשר + כרוב ואני - הצמחונית - פסטה. במסעדה יש תזמורת קטנה והם מנגנים מאד נחמד. הכנר קולט שאנחנו ישראלים ונדבק אלינו עם "הבה נגילה" ו"ירושלים של זהב". ומקבל טיפ, אלא מה...
היום השני : "יום המצודה "- היסטוריה ונופים
יוצאים לדרך , לאחר שביקשנו הנחייה במלון כיצד להגיע למצודה. הראו לנו לאן ללכת כדי להגיע לחשמלית מס' 22 שמגיעה למצודה. שוב אזכיר ואומר - לא תיכננתי כהרגלי, מה נעשה כל יום - אלא החלטנו לזרום ברגע שנגיע לעיר. החומר המודפס + מדריך שיחור (ישן) + חוברת מעולה של "מסע אחר" ששמרתי משנת 1999 בתיקיה איתנו בתרמיל ואנחנו יוצאים שוב לכיוון רח' Na Prikope . המצלמה שלי מתחילה לעבוד במרץ עם זום על הבתים ועל כל פסלון אפשרי. גיליתי מלאכים חמודים על קיר המלון שלנו. הכל כל-כך יפה וציורי. ובכלל - נראה שעל כל בית יש ממש סיפור מפוסל.
בתים ומבנים יפים לאורך הרחוב:
*
*
לפני שנעלה על החשמלית - שתי הערות:
1. בדרך, בין צילום לצילום, פגשנו זוג ישראלים חמודים. הם צילמו אותנו ואנחנו אותם. הם נתנו לנו "טיפ" שלא כ"כ הייתי מודעת לו - לנסוע לא ישר לכניסה הרשמית למצודה, אלא יותר גבוה - לתחנת Pohorlec הקשורה למנזר סטראהוב. שם, הם אמרו, יש נוף מקסים על העיר - יותר גבוה מאזור המצודה.
2. לגבי הכרטיסים לחשמלית - הבחורה הישראלית ב"העברות" הזהירה אותנו אלפי אזהרות שמא לא נשלם בחשמלית / מטרו מה יקרה ואוי ואבוי. כמובן שלא נעז לעבור על החוק הצ'כי... מה שכן - הסבירה לנו על אפשרויות הנסיעה וכאן הטיפים היו מועילים. קנינו בקיוסק 4 כרטיסים של חצי שעה. הם תקפים מהרגע שמחתימים אותם - בחשמלית או במטרו לחצי השעה הקרובה. אח"כ - אוי לנו אם נתפס... נו שויין... כרטיס כזה עולה 24 קרונות. לא קנינו אף סוג כרטיס אחר כי די בנינו על כך שנלך ברגל.
אנחנו לא יורדים היכן שכל התיירים יורדים, אלא בתחנת Pohorelec שם שוכן מנזר סטראהוב. זהו מנזר שהוקם ב- 1140 ועמד בפני פירוק ע"י הקיסר יוזף השני, שפירק את כל המנזרים הבוהמים בשנת 1782.
הנזירים של סטארהוב גילו פירצה בחוק שבעזרתה היה ניתן להותיר את המנזר על כנו. הם הצהירו עליו כספרייה ציבורית והביאו 30,000 ספרים למקום. מחליטים להכנס, אם כבר הגענו עד הלום.
מנזר סטראחוב
נכנסים למנזר, לאחר תשלום דמי כניסה (80 קרונות כרטיס). עובדות מבוגרות מקבלות את פנינו ונותנות דפי הסבר בכל השפות (אין עברית כמובן). מסתבר שכדי לצלם יש לשלם "דמי צילום" בך 40 קרונות. משלמת. כמובן שמשלמת - שאני אפספס הזדמנות להנציח?....
הבניין כולו תוכנן מחדש כך שיוכל לאחסן ספריה ענקית מעץ אלון שהובאה מלוקה - מנזר אחר שפורק. הספרים מסודרים בשני אולמות ענקיים ומרשימים - אולם הפילוסופיה ואולם התיאולוגיה. שני האולמות מרשימים אותנו מאד.
הספרייה באולם הפילוסופיה עם התקרה המרהיבה :
*
בספרייה ישנם כמה ספרים עתיקים מאד, חלקם מוצגים לראווה. הם מעוטרים באיורים יפהפיים , עבודת -יד.
*
במבואה, בין שני האולמות הגדולים, ישנה תצוגה מעט מוזרה ותלושה מהספרייה המכובדת - אוסף של פרפרים מיובשים, דבורים וגם ג'וקים (?) וביניהם פוחלצים של יצורים ימיים - דגים, סרטנים, צבי - ים, אלמוגים ותנינים. וגם -דגמי ספינות, ביצים, כלי - נשק, צדפים. כאילו הגענו לחדרו של יורד - ים בדימוס.
אולי אלו היו נזירים חובבי - ים...
*
יצאנו מהמנזר וחיפשנו את המסעדה שבסמוך לה (כך אמר אותו זוג נחמד) ישנה תצפית מקסימה על העיר. ואכן - מצאנו. התצפית מקסימה וגם המסעדה נראתה לנו ממש נחמדה, אבל ארוחת הבוקר עדיין טרייה... אז רק צילמתי כמה מטעמים וכמובן את הנוף הנפלא - העיר פראג פרוסה לפנינו, עם גגותיה האדומים, הצריחים הרבים והנהר שחוצה אותה.מבעד שיחי גפנים, זה מה שביצבץ:
*
צפינו בחילופי המשמרות ונכנסנו לביקור באתרי המצודה.
*
*
האתרים בהם ביקרנו בתשלום במצודה הם:
1. קתדרלת ויטוס הקדוש המרהיבה. בכנסייה ויטראג'ים, קפלות וגומחות קבורה לרוב. שני האישים החשובים הקבורים בה הם הקדוש יאן נפומוק - הקדוש האהוב על תושבי פראג וכן ואצלב הקדוש. קברו של יאן נפומוק הוא ארון כסף התלוי באויר. קברו של ואצלב הקדוש נמצא בקפלה צבעונית ומעוצבת באופן עניין, כולל ציור קיר המספר על חייו - ובמרכו פסלו של הקדוש. פסל משתלב בציור קיר - מצא חן בעיני במיוחד. דבר נוסף מעניין במצודה הוא אחד הויטראג'ים שעוצב ע"י האומן הצ'כי מוחה.
*
*
הפסקת קפה, בירה ועוגה בבית קפה נחמד במתחם המצודה בין הביקור בכנסיות. לאחר מכן - כניסה לסמטת הזהב. מאד אהבתי רחוב ציורי זה - למרות שהוא תיירותי וממוסחר. הבתים צבעוניים ובחלקם התגוררו בתקופות מסוימות אנשי רוח וסופרים. כמובן שגם פרנץ קפקא. בכל מקום הוא היה, כולל במלון שלבו אנו שוהים...בכל בית יש מעין "מוזיאון" קטן של מה שהיה פעם - קצת הזכיר לי את המוזיאון הפתוח בהולנד. קראתי כמעט בכל בית את ההסברים. שיש את בית התופרת, בית הרוקח וגם דוגמה לבית - כסא...יש כמובן גם חנויות (די יקרות!) אבל הכל כל-כך מסוגנן ואסתטי.
שריון אביר עם כנפיים ברגליים בית התופרת
*
פראג המקסימה לעת ערב - תצפית מגשר אל גשר
*
אנחנו מאתרים מסעדה שנראית כמו ספינה ומחליטים לאכול שם.
חשמלית והרודולפינום
שהינו בתפילה בבית הכנסת הספרדי למעלה משעה ואח"כ יצאנו ל"המשך יום חילוני".
*
*
הפסל המרתק ביותר, מבחינתנו , הוא הפסל של ישו המוקף כתובות בעברית "קדוש ה' צבאות". פסל זה, הראשון שהוצב על הגשר באמצע המאה ה- 17, מומן ע"י סוחר יהודי שאולץ לתרום את הכספים להקמתו, לאחר שהואשם בבגידה ובחילול הנצרות. אמא שלי מספרת, שבהיותם בפראג עם זוג חברים, אבא שלי עמד על הגשר וסיפר להם על הפסל. במהרה, התקבצו סביבם ישראלים שטיילו כאן ועמדו סביבו בקבוצה גדולה, האזינו ושאלו שאלות...
*
ומחזיק שוט מאחרי גבו. זהו "התורכי מגשר קארל". האסירים הנותרים נמצאים, עם פנים סובלות מאחורי סורגים.
*
בקצה הגשר בגדה זו - שני מגדלים שמאד מצאו - חן בעיני.
*
מצאנו) ואת פסלי האנשים המטילים את מימיהם בחזית מוזיאון קאפקא - בינגו! את זה כן מצאנו, לאחר שהלכנו סביב
הזנב של עצמנו. מכירים את זה שלפעמים בטיול, מרוב שמחפשים, לא מוצאים? היתה לנו מין שעה שכזו. אל דאגה,
ביום האחרון השלמנו את החסר.
*
Bistro au petit prince - הנסיך הקטן. כיכר מאלטה היא כיכר נחמדה מאד , שקטה ונעימה. במרכז הכיכר
עומד פסל של יוחנן המטביל שהוא למעשה אנדרטה לציון סופה של מגיפת הדבר. מאד מרשים. סביב הכיכר,
מספר שגרירויות השוכנות בארמונות לשעבר: שגרירות יפן, שגרירות דנמרק ושגרירת מלטה
שנמצאת משני צידי כנסיית "גבירתנו מריה הקדושה בשלשלאות". משמאל לכנסיה פונים לעבר גינה נחמדה
השוכנת ליד השגרירות הצרפתית. ממול מונומנט מעניין הנקרא "קיר ג'ון לנון". קיר זה לא היה מעולם מצבת זיכרון ללנון - תחת השלטון הקומוניסטי הוא שימש למחאה שקטה נגד המשטר. הקיר משופץ ומשוחזר (בסיום העידן הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, החלו התיירים לקחת ממנו פיסות טיח והוא החל להתפורר). הוא מאד צבעוני ו"מודרני" בהשוואה לסביבה הקלאסית בו הוא נמצא. לאחר הביקור ב"קיר ג'ון לנון" חזרנו לכיוון כיכר מלטה.
לפני זה, ראינו את הבית בו התגורר בטהובן (הזועם תמיד בתמונתו...) מספר חודשים. הלכנו
ברחוב Proyopska הצר והגענו לרחוב Karmelitzka בו שוכנת כנסיית "מריה הקדושה של הניצחון"
ובה פיסלו המפורסם של ישו התינוק , העשוי משעווה. פסל זה הובא מספרד בשנת 1628 מתיימר
להיות בעל כוחות מיוחדים ונשמר בתוך ארגז זכוכית במזבח מוזהב נוצץ.
לאחר ביקור בכנסיה זו, חזרנו ברחוב לכיוון הכנסייה הבולטת באיזור - כנסיית ניקולס הקדוש. זוהי כנסיית
הבארוק הגדולה בפראג ולצערי הרב היא נסגרה לביקור ממש דקות ספורות לפני שהגענו. פעם הבאה...
כיכר מאלטה ואנדרטת מגיפת הדבר
קיר ג'ון לנון
משם, עלינו לרחוב נרודובה המפורסם - Nerudova . רחוב זה הוא חלק מ"הדרך המלכותית" ששמשה
בעבר למצעדי הכתרה והוא מעוטר במבנים יפהפיים, בחלקם שוכנות שגרירויות. כך ראינו את ארמון טנסקי -
בו שוכנת שגרירות איטליה, ממולו - שגרירות רומניה, גם היא במבנה מרשים מאד. הרחוב ידוע בעיטורי
הבתים שלו ששימשו בעבר לזיהוי במקום המספרים - כמו בית עושי הכינורות, בית הצורף שמעוטר בגביע
זהב ועוד.
כשהגענו לקצה הרחוב (אחרי עליה מתונה, שהיתה לי די קשה בסיומו של יום הליכה כה מאומץ!) -
הבנו שלמעשה היינו שם אתמול- ליד הכניסה למצודה...
רחוב נרודובה
*
חזרנו במורד הרחוב בחזרה למלון, לנוח קצת ולצאת לפעילות ערב. לסיום היום החלטנו שננסה להגיע
למופע "המזרקות המזמרות". מכיוון שעוד לא היינו רעבים, החלטנו שנאכל אחרי המופע באיזור.
מה שלא ידענו - זה שהמקום מאד מבודד ושומם...
במלון הנחו אותנו לנסוע בחשמלית מס' 24 העוברת ברחוב שלנו. בידינו - שני כרטיסים בלבד.
נסענו וירדנו בתחנה של המזרקות. שממה. אין אף אחד, איזור נטוש. קצת מפחיד.... פגשנו זוג
אנשים והם אמרו לנו לאיזה כיון ללכת - סיבוב קצת גדול, האמת - אפילו קצת התחרטנו על כך
שלא הלכנו לאיזה קונצרט תרבותי בעיר. בסופו של דבר הגענו למקום המזרקות- יש שילוט די
ברור, רק שבחושך ולבד זה לא ממש נעים. כרטיס עלה 220 קרונות, המון אנשים ובני נוער באו
לצפות במופע שהיה מלווה בשירי אופרה. מאד יפה ומרגיע. התפעלתי מהתנהגותם השקטה
והתרבותי של בני הנוער. מי יודע, אולי זה במסגרת "סל תרבות" שלהם?... בחזרה, עקבנו אחרי נחילי
האנשים, בתקווה למצוא תחנת מטרו / חשמלית קרובה יותר. Big Mistake. Huge ... רובם הלכו להסעות
מאורגנות ואנחנו לא מוצאים תחבורה...בחושך... לבד... בקיצור, חזרנו חזרה לתחנת החשמלית האומללה
בה ירדנו, בלי שום אפשרות לקנות כרטיסים. אני ממש מפחדת מדברים כאלו (ושכחתי לספר שקודם לכן,
ניגש אלינו פקח במטרו ודרש לראות את הכרטיסים. שהיו לנו כמובן. ועכשיו - אין). אבל - אין ברירה...
עלינו על החשמלית שהגיעה, סופרים את התחנות ומתפללים. כנראה שהתפילה בבית הכנסת בבוקר
גם היא עזרה לנו , והגענו בשלום לרחוב "שלנו".
רעבים. 11 בלילה. צריך למצוא מסעדה. שוב הגענו לרחוב Celenta החביב ובו מסעדה איטלקית,
כמעט היחידה שפתחה את שעריה בפנינו בשעה כזו - Pasta Fresca. היה מצויין, טעים ומנחם! מומלץ!
לילה טוב.
