כמה מילים על הפוסט – נעזרתי המון באתר למטייל כדי לתכנן את הטיול והחלטתי לתרום חזרה. עם זאת, אין טעם לחזור על סיפורי דרך מעולים שכבר יש פה. אז כתבתי את המסלול שלי – והחוויות המיוחדות שהיו בו (וכל מידע שלא נתקלתי בו כבר באתר),במקומות הרלוונטים קישרתי לסיפורי דרך המועלים והמידע שנעזרתי בו בטיול. :)
________________________________________________________________
את הטיול לגאורגיה התחלתי בחיפוש אחר שותפים לטיול. בפייסבוק מצאתי קבוצה שנקראת גאורגיה – פורם מטיילים שם מצאתי את השותפים וגם המון המלצות ועדכונים. ממליצה בחום להצטרף.
הגענו לטיבילסי ב4 לפנות בוקר. אני ממליצה בחום להחליף כסף ולקנות סים מקומי בשדה התעופה. השער בשדה טוב והסים יעלה אותו דבר ואפילו פחות מאשר בעיר, רק שבשדה גם יהיה מישהו דובר אנגלית. סגרנו מראש לינה אצל מאיה וזורא וגם איסוף מהשדה בגלל שרצינו נחיתה רכה ולהתייעץ עם הזוג שמפורסם בקרב הישראלים.
בפועל יצא שבשש עוד היינו בתור לקנות סים והנהג כבר הגיע והיה עצבני אז ויתרנו וקנינו סים בעיר, דבר שלקח חצי יום והמון טרטורים, ועוד היינו עם מישהי דוברת רוסית. הנסיעה מהשדה עלתה 30 לארי לכל המונית. החדר אצל מאיה וזורא היה נעים ומאובזר עם מטבחון מקלחת ושירותים פרטיים ונקי מאוד. לעומת זאת, הגענו לחצי יום משש בבוקר עד 12 בצהריים שילמנו על לילה שלם 25 לארי, לגיטימי, אבל כשרצינו להתייעץ עם זורא בבוקר הוא פתח חצי דלת וענה לנו בכן ולא אז קצת התאכזבנו. היו אנשים אחרים שנתקלנו בהם בטיול שאמרו שהם ממש נחמדים ועזרו להם אז כנראה זה תלוי באיזה מצברוח תופסים אותם. בהמשך הטיול (מכיוון שבמעבר בין אזורים חייב לרוב לעבור בטיבילסי) מצאנו בטיבילסי הוסטל ממש נחמד, nest hosle – orbeliani st. 27/34 במרחק הליכה מהגשר היבש (סוחוי מוסט), כיכר החרות, אזור הפאבים ובית הכנסת והמסעדות הכשרות. מלא בתיירים זרים וחברותיים שרוצים לצאת לבלות וחוויה קצת אחרת למי שרוצה, לינה לרוב במעונות כלומר 8 בחדר אבל זה חלק מהעניין.
בארץ התחזית אמרה 50% סיכוי שיהיה גשום במסטיה (תחילת אוגוסט), ואחרי ששוטטנו כמעט יום שלם בטיבילסי לקנות סים ולהמיר כסף והתלבטנו לאן להמשיך, החלטנו בסוף לקחת סיכון ולנסוע למסטיה. שמנו את התיקים בשמירת חפצים ברכבת– נמצא בביתן על רציף 1. אני לא זוכרת אם זה היה 5 או 15 לארי שמירה ליום שלם. אומנם חיכינו שעתיים בתור אבל הצלחנו לקנות כרטיס לרכבת לילה של אותו יום לזוגדידי ב21 לארי, מחלקה ב' עם לינה על דרגשים בקרון ל-4. המלצה שלי קנו כרטיס למחלקה א' – 30 לארי, אבל לפחות יהיה קצת יותר מזגן. הנסיעה הייתה איטית, הרכבת עצרה הרבה מסיבות לא ברורות שכן אין תחנות בדרך, כל פעם שהרכבת עצרה המזגן החלוש גם ככה נכבה. 9 שעות של נסיעה בחום אימים, מי שמגיע בקיץ שיביא מניפה.
הגענו בשש בבוקר לזוגדידי שם חיכו מלא נהגים שקפצו עלינו בהצעות להסעה למסטיה. אני ממליצה שתעלו על מרשוטקה שכבר יחסית מלאה אחרת הנהג יחכה שהיא תתמלא גם אם הוא יגיד לכם שהוא לא יחכה. במרשוטקה הנסיעה עולה 20 לארי לאדם אבל אפשר להתארגן גם 4 אנשים ולהתמקח עם נהג פריווט – המונית הפרטית רצתה 100 לנסיעה. עלינו למרשוטקה והיינו 5 אנשים, הנהג אמר שהוא לא יחכה לעוד נוסעים אבל חיכה, כשרצינו לרדת הוא אמר שהוא נוסע, אבל רק נסע ועצר בנקודה אחרת יותר רחוקה ממוניות אחרות כדי לחכות וכדי שלא נוכל ללכת. מה שממש עצבן אותנו ואז ירדנו כולנו מהמונית והתחלנו ללכת ומיד הגיע נהג אחר עם מרשוטקה ל-6 שלקח אותנו למסטיה. הנסיעה לקחה 3 שעות עם עצירה לקפה ותמונה מול האגם בדרך.
במסטיה ישנו בגסטהואס של נינו ראטיאני, נחמד ונקי – 20 לארי לילה בלי אוכל. יתרון בולט על הגסטהואס של שלווה ונרגיזה הפופולרים בקרב ישראלים הוא שהגסטהואס הזה נמצא ממש בתוך מסטיה ואילו זה של שלווה נמצא 2 ק"מ משם בכפר קטן מרחק 20 דק' הליכה. ניתן להשאיר אצל נינו את התיקים הגדולים כשיוצאים לטרק מסטיה אושגולי.
מסטיה היא כמו מושב קטן, יש בארים ומסעדות ומדרחוב נעים עם חנויות מזכרות, מכולות ומאפיות. ממש כיף לשבת שם, יש פאב שנקרא פאב לילה עם מלצרים מזמרים בערב. ביום שהגענו כבר היה מאוחר אז החלטנו על טיול יום לקרחון צאלאדי עם עוד כמה מטיילים ישראלים שפגשנו שם. נינו ארגנה לנו נהג נחמד היינו 9 אנשים ושילמנו 10 לארי כל אדם. הוא לקח אותנו אל נקודת ההתחלה שזה גשר תלוי ארוך. משם המשכנו לקרחון כל הסיפור הלוך חזור לקח בערך 3 שעות. זה היה סיפתח חביב לטרקים.
כדאי לעבור במרכז מידע לתיירים במרכז מסטיה. שם אפשר לקחת מפות לטרק שמחולקות לפי מקטעי הטרק. (האמת שלא השתמשנו בהן בכלל כי ליום המסובך מזבישי לאדישי לקחנו מדריך ושאר הימים הדרך הייתה ברורה מאוד, אבל ליתר ביטחון שווה לקחת)
למחרת יצאנו לטרק מסטיה אושגולי כשדילגנו על היום הראשון ונסענו בג'יפ לזבישי, נסיעה של חצי שעה בערך – לזכרוני, שם היינו אמורים לפגוש מדריך שנינו סידרה לנו ליום הראשון של הטרק שלנו – היום השני למי שמתחיל ממסטיה. הנהג הנחמד לקח אותנו לבית המדריך והמדריך לא היה. תכנונים לחוד ומציאות לחוד, אז הנהג עצר רועה צאן, במקרה הזה רועה פרים, בשם "ככה" (שם נפוץ בגאורגיה)– ושאל אותו אם הוא יכול להדריך אותנו את היום הראשון. אחרי מיקוח סגרנו איתו על 90 לארי. המדריך/ רועה שלנו היה צריך שנייה להתארגן – כלומר להחליף חולצה (אפילו מים הוא לא הביא) ויצאנו לדרך. היום של זבישי הוא באמת מסובך ורובו עלייה תלולה, ממליצה לקחת מדריך ליום הזה כי הרבה מתברברים, הסימונים לא ברורים וחבל לטפס כל כך הרבה רק כדי לחזור.
אחרי הטיפוס המייגע והליכה במה שנראה כמו אתר בנייה הגענו לירידה המבורכת שבמהלכה היה נוף ירוק, פרפרים ונחל לשכשך את הרגליים ולנוח.
לאחר 8 שעות בערך הגענו לאדישי כפר שנראה די מוזנח ונטוש, אין קליטה באזור אז לא ברור למה טובות ההמלצות עם מספרי הטלפון שחלק מהאנשים השאירו באתר. התיישבנו ושלחנו משלחת לבדוק את הגסטהאוסים. בדיוק כשהתחילו הטפטופים הגיע אלינו לבן – בחור חמוד בן 17 דובר אנגלית מועטה ביותר והזמין אותנו אל הגסטהואס שלהם. הוא נמצא בצד ימין מהשביל בירידה וצריך לעבור שער מעץ כדי להגיע אליו. אחותו של לבן, מרי, דוברת אנגלית טובה מאוד. תמורת 20 לארי ללילה ללא אוכל קיבלנו מיטות שוקעות (90% מהמיטות שישנתי עליהן בגאורגיה היו כאלה) ומקלחת מהחלומות - במקום שאין גז והתנור הוא על עצים עמד לו בקצה הסלון ליד השירותים מקלחון משוכלל עם מלא כיווני מים מהצדדים, כפתור למוזיקה ומענה לטלפון (שכמובן לא פעלו) מוקף בוילון לשם הפרטיות. אחלה מקלחת.
במקום התארחו גם בני דודים של המשפחה עם ילדות מקסימות ששמחו לשחק איתנו – לימדנו אותם הקוואקה דלה אומה והן שרו לנו בגאורגית. בערב ישבנו עם עומר דוד של לבן ששאל באמצעות מרי שאלות פילוספיות על החיים ועל היסטוריה. מסתבר שהאדם הלבן הגיע לאירופה מסוונטי (חשבנו שהוא ממציא אבל אחד מהחבר'ה נתקל בטיול בהיסטוריון שאימת את דבריו... אז מי יודע). סגרנו שעומר יארגן לנו סוס לחציית הנהר למחרת ב10 לארי לאדם.
בבוקר קנינו פורי לדרך ב3 לארי לפורי – מחיר קצת מופקע. ירקות ופירות אין להשיג שכן הם מקבלים אספקה פעם ב.. ואת מה שיש הם שומרים לאורחים שמזמינים ארוחות. (בדקנו גם בגסטהאוסים אחרים – אף אחד לא היה מעוניין למכור). סביב 8 יצאנו עם לבן והסוס אל הנהר, בדרך מאדישי לאיפרלי, הדרך יפה ומישורית ברובה אבל הייתה מאוד בוצית בעקבות הסופה שהשתוללה בלילה. חשוב לבדוק איפה דורכים עם המקלות הליכה – ופה המקום להגיד מקלות הליכה זה חובה לגאורגיה בעיני, הופך את הטרקים להרבה יותר "קלים", בעיקר בעליות וירידות שלא חסרות שם.
כשהגענו הנהר היה סוער וגואש, רוב האנשים חצו עם סוסים למעט 3 ישראלים (ברור:) שמתחו חבל וקשרו תיקים והינדסו איך למשוך ולחצות והתיקים נרטבו להם לגמרי ולקח להם שעתיים לחצות (ראינו אותם למעלה). כל התיירים הסתכלו עליהם בהערצה אבל אני ממליצה לשלם את ה10 לארי ולנצל את הזמן לנוח ולהנות מהנוף בפיסגה.
היום הזה, מאדישי לאיפרלי הוא היום היפה ביותר בטרק בעיני, לאחר חציית הנהר מטפסים על הר ירוק כולו עם צמחייה גבוהה מרגיש קצת כמו יער גשם, ומדי פעם מגיח נוף של הנהר ואדישי ומהצד השני נוף של הקרחון וההרים הירוקים. הנוף הופך את הטיפוס לנעים. באיזהו שלב התחיל לרדת גשם ושלפנו את מעילי הגשם – צריך אותם גם באוגוסט מסתבר. כשמגיעים לפסגה אפשר לפני שיורדים להמשיך קצת על הפסגה לנקודת תצפית יפה, בגלל שהיינו מורעבים אז עצרנו לאכול שם, היה די קריר בגלל השטח החשוף והרוחות ולכן כשהתחיל הגשם מיהרנו לרדת ולא המשכנו לתצפית, אבל שווה להתעכב עוד 5 דק' בשביל זה ממה שהבנתי מאחרים.
הירידה קצת תלולה בחלקים ולכן שוב מומלץ מקלות הליכה, אבל גם בה יש נוף מהמם ופרחים בצידי הדרך. הדרך די ארוכה וכשחשבנו שהגענו לאיפרלי מסתבר שהגענו לקחאלד כפר במרחק של 3 ק"מ ו40 דק' הליכה במישור מאיפרלי. מהגסטהואס היחיד בכפר הזה צעק לנו שלום מהמרפסת בקה סטודנט צעיר שבא בקיץ לעבוד בגסטהאוס של המשפחה – דיבר איתנו בעברית וקרא לנו ישראלים עצלנים – כמובן שבחיבה. עצרנו לקפה וסלט אצלו (קפה 3 לארי סלט 12 לארי – יקר אבל היינו בחשק מטורף לירקות). פה המקום לציין שסלט גאורגי זה עגבנייה, מלפפון ובצל חתוכים בצורה גסה מאד – כלומר פלחים ממש. בקה היה מקסים וממש רצה שנישאר בכפרון, ותכלס בשביל החוויה היה שווה להישאר אבל מכיוון שהיה יום חמישי ורצינו להתחיל מוקדם את הדרך חזרה בשישי כי אנחנו שומרי שבת רצינו להמשיך.
(בתמונה בקה :)
מי שלא ממהר לחזור מוקדם ביום המחרת, ותכלס אין מה למהר כי זה יום ממש קצר אני ממליצה בחום לישון בכפר הזה ולא באיפרלי המלאת גסטהואסים. יש מבנים נטושים מסביב וחובה לצאת בלילה ולהסתכל על השמים. אין הרבה דברים כאלה – בכפרים באמת מבינים את המשמעות של "ארבה את זרעך ככוכבי השמים" בתורה.
כשהגענו לאיפרלי ה”גסטהואס המשפחתי” – יש שלט בעברית, היה תפוס על ידי קבוצה של טורקים ולכן המשכנו לגסטהואס במורד הכפר שאת שמו אני לא זוכרת אבל יש לו חצר גדולה והוא מצד שמאל ולמטה מ"מלון המשפחות". המשפחה שהקשרים שם לא ברורים (אישה כבת 35 ודוד שלה – שנראה בגילה ואשתו של סבא שלה, שגם ניראת בגילה וסבתא כלשהי, שאף אחד מהם לא דובר אנגלית ממש). סיכמנו איתם על 20 לארי ללילה (היו גם חבר'ה שסגרו על לילה עם ארוחה ב30 לארי). עם קצת רוסית והרבה סימני ידיים הם גם נתנו לנו לבשל במטבח שלהם והיו מקסימים וערכו לנו שולחן לתפארת והיו קשובים לכל צרכינו. המקלחת היא בקומה הראשונה ומחוץ לגסטהואס ליד המטבח שגם הוא בקומה למטה ובחוץ.
בבוקר יצאנו משם לכיוון אושגלי, ההליכה היא 4 שעות בערך על דרך גיפים לא מעניינת במיוחד, בעיקר בהתחשב בעובדה (שלא ראיתי שצוינה בשום מקום בהמלצות שקראתי) שהחזור למסטיה הוא בג'יפ על אותה הדרך ממש!. יש נהר ומפלים קטנים בצידי הדרך אבל הם לא מרשימים במיוחד ואפשר לראות אותם גם בנסיעה חזור בג'יפ. הקטע שכן שווה ללכת ברגל הוא מהרגע שמתחילה עלייה על הר בפנייה שמאלה, אז שווה לחתוך את ההר בדוך על הצלע שלו – ממש 5 דק הליכה לא קשה במקום להקיף את כולו בדרך הסלולה. אז מגיעים לדרך עפר יפה והנוף משתנה להרים ירוקים עם נהר בתחתית הדרך ומפלים יפים – נוף מאוד פסטורלי. הגיפים גם נוסעים משם.
נקודה חשובה – אושגלי מסתבר זה מקבץ של כפרים לאורך השביל. אנחנו הגענו לכפר הראשון ולא הסתכלנו במפה שהדרך ממשיכה בעצם לכפר הבא. זו אושגלי העתיקה שאין בה כלום חוץ מבתים ישנים, ביוב שזורם ברחוב והמון חרא של פרות. אבל בכניסה לכפר יש אישה מבוגרת נחמדה בבית מצד שמאל שמוכרת מלח סוונטי – מלח עם תבלינים עם ריח חזק ונעים ב3 לארי לשקית )אבל ראו הוזהרתם הריח יידבק לכל הדברים שלכם). אם ממשיכים בשביל לאושגלי החדשה אז כבר יש מסעדות וגסטהאוסים . אנחנו לא מאוד התרשמנו מאושגלי , למעט החצי שעה של הליכה על דרך עפר עם הנוף היפה. היו אנשים שכן התרשמו אבל אולי פשוט לא המשכנו עד לכפר של אושגולי שמרשים?.
מאושגלי החדשה אפשר לתפוס גיפ חזרה למסטיה נסיעה לא נוחה בעליל של 4 או 3 שעות, לפעמים נוסעים ממש על התהום. – לזכרוני סביב 15 לארי לאדם. הגענו ביום שישי סביב 16, ועל אף שסגרנו עם נינו חדר מראש ווידאנו איתה בטלפון באותו יום שיש לה חדר היא נתנה את החדר ונשארנו ללא מקום. כנראה שהם מפחדים שיבריזו להם ומעדיפים לסגור עם מי שמגיע ומשלם.
בימי שישי מסטיה מלאה ביותר ישראלים מגאורגים אז למי שמתכנן לסיים את הטרק בשישי ורוצה שיהיה לו חדר אני ממליצה לשלם מראש לבעל הגסטהואס ככה שהוא לא ישכיר את החדר למישהו אחר. נינו ארגנה לנו לישון אצל אחותה, שגם אצלה לא היה באמת מקום אבל היא הסכימה להתפנות לבית אימה ולתת לנו את הבית שלה. זה לא היה כל כך נעים להיות בבית של מישהו, מה גם שבאמצע השבת היא באה ודרשה שנשלם לה כי היא אמרה שהיא לא תהיה במוצאי שבת, אבל היא כן קפצה לבית כל השבת וגם במוצאי שבת. וגם ביקשה שנשלם על 2 לילות על אף שסיכמנו איתה מראש שנעזוב מאוחר בשבת ואז גם שאלה מתי נצא אפילו ששילמנו על עוד לילה. כדאי להסדיר את הדברים האלה בצורה ברורה מראש מי ששומר שבת.
סילבר לייק- Tobavarchkhili lakes–Silver lake
תכננו להמשיך לטרק של ה silver lake שנמצא בין זוגדידי למסטיה ולהתחיל אותו ביום ראשון. אין הרבה מידע על הטרק הזה כי הוא פחות מוכר בקרב הישראלים. אנחנו מצאנו תיאור מסלול אחד פה באתר כשהטרק בו הוא של3 - 5 ימים וקשה מאוד, ומצאנו עוד מידע באתר באנגלית שממנו הבנו בערך מה נקודת ההתחלה והמסלול שעשינו היה יותר דומה לו. מצאנו נהג שייקח אותנו לזוגדידי בצאת שבת – המרשוטקות שיוצאות ממסטיה הן עד 18 בערב וקשה למצוא נהג שייקח בלילה כי הדרך צרה ומפותלת. סגרנו עם סלביק נהג שעומד במרכז של מסטיה, תמורת 150 לארי שייקח אותנו עד למוחורי הכפר ממנו אפשר להתחיל את הטרק, כבר באותו לילה, ושימצא לנו גסטהואס ומדריך שם. בפועל הנסיעה הייתה 4 שעות. ואח שלו לקח אותנו והיינו אמורים להחליף רכב בזוגדידי ולהמשיך עם סלביק למוחורי אבל כשהגענו הוא אמר שהוא עייף והוא גם היה שיכור, הוא אמר שנישן אצלו בחינם ובבוקר ייקח אותנו למוחורי. בסוף בבוקר הוא ביקש כסף על הלילה, 15 לארי, ובכללי היה מגעיל ולא נעים אצלו.
הגענו למוחורי סביב 9 בבוקר, שעה נסיעה מזוגדידי, ושם היינו ממש אבודים כי המדריך שרצינו היה בהרים ולא ענה, והנהג ניסה לזרוק אותנו על איזה מבוגר בשם זהאור שלא מצא חן בעינינו. התקשרנו לכל מיני חברות טיולים והם הפנו אותנו חזרה לזהאור, שאולי כשזה טיול מאורגן הוא נחמד אבל מאיתנו רק ניסה לסחוט כסף.
בסוף סיכמנו שהוא ייקח אותנו בג'יפ את העלייה הראשונה (300 לארי הלוך חזור- הבנו אח”כ שזה ממש יקר ויש מקום להתמקח) וידאג לנו למדריך (מצא לנו מדריך עם סוס ב70 לארי ליום המדריך דיבר רק גאורגית וגם שיכור אבל נחמד). זהאור לא רצה לעלות אותנו באותו היום כי היה חם ומאוחר אז הוא הזמין אותנו לישון אצלו בחינם ושנצא למחרת.
היה ממש לא נעים ביום שחיכינו אצלו. אין תיירים במוחורי, אין כמעט דוברי אנגלית במוחורי ובכללי אין מה לעשות במוחורי חוץ מללכת למכולת ולשחות באגם שמלא במקומיים (ולעשות בנהר כביסה כדי להעביר זמן זו גם חוויה נחמדה).
זהאור עקב אחרינו לכל מקום זו הייתה נקודת השבירה בטיול שכמעט ויתרנו על הטרק רק כדי להתרחק מהכפר ומהאיש הזה שהרגישו כמו משהו מאזור הדמדומים.
בלילה המשפחה שלו הגיעה והם היו נחמדים, אבל הבן שלו החזיק אותנו עד 1 בלילה עם הרמות כוסית בלתי נגמרות לכבודנו עד שהוא היה ממש שיכור. (מוטיב חוזר בגאורגיה :). השארנו אצל זהאור חלק מהציוד שלא היינו צריכים בתיקים קטנים ובשש בבוקר זהאור לקח אותנו להר- נסיעה שלקחה 4 שעות כי הג'יפ היה ממש ישן ונתקע מלא. (בגיפ יותר חדש זה ייקח 3 שעות בערך). אם רוצים להספיק להגיע לאגם באותו יום בלי לישון בבקתה בדרך אז חייב לצאת ממש מוקדם- משמע לישון לילה לפני בכפר. המדריך אמור לחכות למעלה עם הסוס כבר, אבל את שלנו ראינו בחצי דרך למעלה כי הוא היה שתוי ולא קם בזמן לעלות בלילה לפני (אני יודעת שזה נשמע קצת ביקורתי כשאני אומרת שמישהו היה שיכור – אבל זו לא הגזמה – הם באמת שותים לשוכרה. ולא היה אפשר לטעות בריח החזק שנדף מהמדריך שלנו). זהאור קילל אותו נמרצות בכל קללה שהכרנו בשפה הרוסית אז ייתכן שהתעכבנו בעלייה בג'יפ גם כדי שנגיע עם המדריך לנקודת ההתחלה.
(חברים שלי שעשו את הטרק אחריי וסגרו מדריך מטיבילסי ישנו בבקתה הראשונה לילה ואז בבוקר התחילו את המסלול מוקדם משם. גם להם היו קצת בעיות עם המדריך. חשוב לסכם הכל מראש - מחיר וזמנים. גאורגים לא תמיד עומדים בזמנים אז לקחת את זה בחשבון).
הסוס יכול לסחוב 2 תיקים. כדאי לא לסחוב יותר מידי כי זו הליכה קשה של המון עליות וירידות. ממומלץ בחום לקחת מקלות הליכה. ומהנקודה שהגיפ מוריד אותכם כל שעה יש איפה למלא מים במפלים ונביעות קטנים, והמים קרים שזה בכלל תענוג אז לא צריך לסחוב יותר מ3 ליטר בהתחלה. וכמובן יש להצטייד אוכל וגזייה בהתאם למספר הימים שמתוכנן להישאר באגם.
חייב מדריך כי הדרך לא תמיד ברורה. אנחנו הלכנו 9.5 שעות עם 2 הפסקות אחת של 20 דקות בבקתה הראשונה שמגיעים אליה די מהר ואפשר לישון שם לילה (די מזונחת אבל), ואחת של 40 דקות בבקתה השנייה ,שם אי אפשר לישון כי היא שייכת לרועה צאן. הגענו ב19:30 לאגם. חייב אוהל יש מלא זבובים קטנים בערב שנדבקים לפנים וזה לא נעים וגם נהיה מאוד קר בלילה.
לא הבאנו אוהל, ובלתי אפשרי לישון שם בלי אוהל בגלל הקור, למזלנו הייתה שם חבורה גדולה של סטודנטים גאורגים למשחק שהצטמצמו ונתנו לנו אוהל אחד. בערב הם שרו לנו בגאורגית וגם בעברית את ירושלים של זהב הם הכירו גם את הראל סקעת כי הם העלו את ההצגה אנה פרנק ואיכשהו זה היה קשור אליו לא זוכרת איך.
האגם מדהים מומלץ להישאר שם איזה יומיים ולצאת משם לטיולים באזור - יש בערך 3 אגמים במרחק של 3 עד 7 ק"מ מהאגם ה1. בבוקר הסטודנטים התקפלו ואחד מהם הסכים למכור לנו את האוהל שלו, אבל אז הגיע מסוק חילוץ לחפש מטייל שהלך לאיבוד שבוע לפני והגאורגים אמרו שהמסוק הסכים לתת להם טרמפ חזרה אז קפצנו על ההזדמנות לטוס במסוק והתקפלנו איתם בוקר אחרי שהגענו (כמובן אחרי ששילמנו למדריך שנשאר עם הסוס).
הגענו לזוגדידי תוך איזה 10 דקות, והסטודנטים הזמינו אותנו לטייל איתם בהמשך היום. אז חזרנו למוחורי לקחת את התיקים והסטודנטים תפסו טרמפ בוואן בלי ספסלים מאחורה ובאו לאסוף אותנו. נדחסנו כולנו מאחורה ונסענו לקניון מרטיוולי ליד זוגדידי - הנהר זורם בין המצוקים ויש מפל יפה. אפשר להשכיר סירות גומי לשוט בקניון עד המפל וחזרה אבל זה ממש מיותר כי אפשר לשחות את זה תוך שעה, כמובן עם טיפוס והליכה על שפת ההר כל כמה דקות כי אנחנו לא שחיינים אולימפיים.
אחרי זה הסטודנטים לקחו אותנו לאיזה מנזר, כבר לא כל כך התעניינו כי היינו מותשים, ובערב הם ממש רצו שנראה איזו עיר עתיקה באזור אבל כשהגענו כבר היה חשוך ואין ממש מה לראות שם. לכל המקומות הגענו בטרמפים שזו הייתה חוויה בפני עצמה. אנשים היו ממש נחמדים ודחסו את כולנו לרכבים ואפילו סטו מהדרך כדי לקחת אותנו לאן שרצינו (אבל זה כי היינו עם הגאורגים – לתיירים פחות עוצרים וגם מבקשים כסף אם כן).
בלילה רצינו כבר לחזור לטיבילסי כדי להמשיך לקזבגי יום למחרת. נפרדנו מהסטודנטים המקסימים שדאגו שניידת משטרה תקפיץ אותנו לתחנת המוניות בזוגדידי
השעה הייתה כבר חצות והשוטרים אמרו שכנראה אין מוניות והציעו למצוא לנו מקום להקים אוהל. העדפנו לחכות קצת בתחנה כי למי יש כוח לישון באוהל אחרי כל הטרקים. השוטרים היו חמודים וחיכו איתנו ואז הגיע מונית באופק והשוטר ממש חסם לה את הכביש ועצר לנו אותה. נסענו 3 שעות לטיבילסי. שם מצאנו מונית שתיקח אותנו לנסט הוסטל שמצאנו בבוקינג בזמן הנסיעה. צריך תמיד להתמקח עם נהגי המוניות כי למדנו שהם אומרים לרוב מחיר שהוא גבוה בעד 50% מהמחיר האמיתי. הנהג רצה 30 לארי למה שהסתבר כנסיעה של 5 דק'. מזל שלבחור שאיתנו עוד היה כח להתמקח וישר הנהג הסכים לרדת ל15 לארי (שזה גם היה הרבה מסתבר).
אחרי שוטטות בוקר בטיבילסי יצאנו בצהריים לתחנת המוניות המרכזית – “דדובה” לתפוס מונית לקזבגי. (מנסט הוסטל זה 5 לארי לדדובה – נסיעה של רבע שעה). בשעות הצהריים כבר קשה למצוא מרשוטוקות שיוצאות לשם אבל במזל מצאנו מישהו שסיים את יום העבודה ורצה לחזור לביתו בקזבגי והסכים לקחת אותנו עם כמה עצירות בדרך הצבאית ב50 לארי (מחיר רגיל הוא 100 ומשהו לגיפ – במרשוטקה 30 לארי). הדרך הצבאית נחמדה אבל פחות יפה ממה שחשבנו, או שהיינו כבר ממש עייפות וקשות להתרשם אחרי סילבר לייק. כל עצירה עמדנו 2 דקות ואמרנו לנהג טוב אפשר להמשיך והוא היה ממש מופתע אבל שמח להגיע מוקדם לבית.
הנהג הנחמד לקח אותנו לגסטהאוס של אינזה (נראה לי) זה גסטהאוס ממש מאחורי הגסטהאוס של קטינו המפורסמת ככה שאפשר להיות קרובים לישראלים אבל בלי כל הרעש. היא נתנה לנו חדר מפואר כולו ורוד וארונות מעוצבים, בהחלט החדר הכי יפה מרווח ונוח שהיינו בו. יש מקלחת משותפת לקומה ומטבחון קטן. גינה גדולה ומרפסת נעימה שמקיפה אךת הגסטהאוס עם נוף מהמם להרים – ניתן לשמוע ולראות מפולות סלעים מהם מידי פעם
. בקומה למטה יש גז לאורחים שניתן להשתמש בו.העלות היא 30 לארי ללילה אנחנו התמקחנו ושילמנו 25 לארי. שימוש במכונת כביסה 5 לארי.יש גם מחיר עם ארוחה אני לא זוכרת בטח עוד 5 לארי.
בבוקר למחרת החלטנו ללכת לעמק סנו, אינזה רצתה לסדר לנו נהג במחיר של 90 לארי הלוך חזור אבל בשלב הזה נשארנו רק 2 וזה היה יקר אז החלטנו לצאת ולחפש טרמפים, למזלנו איך שיצאנו מהגסטהאוס זוג ישראלים חמוד שאל לאן אנחנו הולכות ואם אנחנו רוצות ללכת ביחד ואז חזרנו לאינזה וביקשנו שכן תזמין את הנהג כי אנחנו 4. עם הזוג הזה עשינו את רוב הטיולים בקזבגי אז ממש מומלץ להצטרף למטיילים כדי לחסוך בעלויות הנסיעה וגם כי זה כיף, אבל לחלוטין אפשרי לתפוס גם טרמפים פה ושם. אפשר להתחיל ללכת מתחילת עמק סנו (Sno Valley) אבל הוא ברובו דרך עפר של גיפים עם נחל לארוכו -15 ק”מ– לא מצאנו את הנוף הזה מאוד מעניין. הרבה עושים טיול אופניים לשם אבל חבל כי אז מתעצלים ולא עולים לג'וטה שזו האטרקציה האמיתית. אנחנו ביקשנו מהנהג להכניס אותנו עד לסוף העמק ותחילת העלייה לג'וטה.
ג'וטה הוא ללא ספק המקום הכי פסטורלי שראיתי בגאורגיה – ובהחלט מתחרה לסילבר לייק. הרים וגבעות ירוקות מכל עבר, נחלים זורמים, סוסים ואגמים נחבאים. את העלייה לג'וטה עשינו בטיול סוסים. אפשר לתאם מראש עם לבן שהוא גם דובר עברית ובעלי הגסטהאוסים יכולים לתת את המספר שלו. אנחנו הגענו בלי תאום אבל הוא נמצא ממש בתחילת העלייה לג'וטה ליד הבית קפה שם אז היינו צריכים להמתין כשעה עד שיגיעו סוסים חזרה אבל זה היה שווה את זה. טיול של 3 שעות (שעה הלוך לאגם, שעה התפננות באגם ושעה חזור) עולה 50 לארי לאדם. אפשר לעשות טיולים ארוכים יותר של 8 עד 10 שעות ולהגיע לאגמים נוספים באזור.
ההמלצה שלי – למי שלא מתכנן לעשות את התחנה המטראולוגית או למי שיש סתם להעביר בקזבגי היא לא להישאר לישון בקזבגי אלא לקחת אוהל או לסגור לילה ב”מלון” המבודד בעלייה לג'וטה ופשוט להישאר שם לפחות יומיים. המקום משרה שלווה מטורפת והנוף מדהים.
הטיול היומי הראשון בקזבגי נגמר מוקדם (כי לא ידענו שג'וטה כזו מדהימה וכבר סגרנו עם הנהג שיאסוף אותנו בחזור ולילה בגסטהאוס – אין קליטה של פלאפונים שם להודיע למישהו על שינוי בתוכניות).אז מצאנו את עצמנו ב15 בצהריים בקזבגי והאמת שאין כל כך מה לעשות בעיירה עצמה חוץ מכמה בתי קפה/ פאבים חביבים אבל לא אטרקציה גדולה. אז הלכנו לבריכת סודה – יש מי סודה שנובעים מהאדמה וזורמים לבריכה מעשה ידי אדם –כ15 דק' הליכה מהגסטהאוס של קטינו לכיוון סנו, אז אפשר לעצור שם בחזור מעמק סנו.
למחרת נפגשנו שוב עם חברינו הפעם לטיול יום לעמק טורסו. הפורום בפייסבוק מלא בשאלות והשוואת מה עדיף בין 2 העמקים. לדעתי ללא ספק ג'וטה. הדרך לעמק טורסו לוקחת כחצי שעה ארבעים דקות, שהאטרקציה המרכזית בה היא המוני המשאיות שחונות בשולי הדרך (מעל מאה) שממתינות ללילה כדי לעבור את הגבול לרוסיה. הדרך הופכת להיות דרך עפר ועוברת במחצבה מאובקת. צריך לדאוג שהנהג יוריד אותכם אחרי המחצבה ולא לפני כי אז תלכו סתם הרבה זמן באבק. השביל של תחילת העמק ברור מאוד והוא גם דרך גיפים צרה יחסית.בעמק יש סוסים, חמורים ופרות שנחמד לראות מסתובבים חופשי וחיים בכיף וקטע של אדמת מינרלים שמעניין לראות אבל בסופו של דבר אחרי כשעה או שעתיים הליכה מגיעים לאיזה כפר דמדומים זנוח (ובכל זאת גרים בחורבותיו אנשים שלא נראים הכי מזמינים) ולא ניתן להמשיך יותר כי יש בוטקה של הגבול.
החזור הוא באותה דרך בה באתם ולכן קצת משעמם, אני עצרתי טרמפ עד למקום בו חיכה לנו הנהג עם כמה גאורגים מגודלים שטסו על הדרך עם מוזיקה מקומית רועשת ועצרו בשמחה. יש גיפים שנוסעים באזור אז אם מתעייפים שווה לנסות לעצור לרוב הם עוצרים. גם הטיול הזה נגמר עד הצהריים אני חושבת שהוא עלה אותו דבר כמו הנסיעה לסנו סביב ה90 לארי הלוך חזור. מומלץ להביא הרבה פורי ופירות לדרך כי זה טיול ארוך ומן הסתם אין איפה לקנות אוכל.
ניצלנו את אחר הצהריים לעשות קניות לשבת ולהתחיל לבשל. הרבה מהישראלים עושים שבת אצל קטינו גם אם הם לא מתארחים אצלה ואין לה בעיה שיבאו לאכול שם (כמובן אוכל שאתם מביאים) אבל אם אתם לא מתארחין אצלה לא תוכלו לבשל אצלה. אנחנו העדפנו לאכול בגסטהאוס שלנו ולהימנע מארוחה המונית במיוחד. הזמנו לארוחה בחור בשם אהלן (באמת זה השם) מקוסטה ריקה שישן בגינה באוהל (10 לארי). הוא עושה כבר שנתיים טיול בין מדינות על אופניים. זה היתרון של גסטהאוס שאין בו רק ישראלים שפוגשים גם תיירים מעניינים מארצות שונות. פגשנו גם זוג מטפסי הרים מבוגרים (בני 65 בערך) מפולין ומטפסים צעירים יותר מאירלנד שבאים לטפס על הר קזבק המתנשא לגובה של 5,000 מ”ר. אני נשארתי לנוח בשבת בגסטהואוס וחבריי לא שומרי השבת יצאו לטיול למפלים באזור. עוד על מסלולים בקזבגי ניתן למצוא באתר הזה.
ביום ראשון יצאנו לטרק לתחנה המטראולוגית – שכנענו את אהלן לזנוח את האופניים ולהצטרף ליומיים. הטרק מתחיל בעלייה לכנסיית השילוש הקדוש – כנסייה מבודדדת שנבנתה על קצה גבעה כמו במיקום בלתי אפשרי וזה יוצר נוף מדהים. מונית לשם עלתה בין 30 ל 40 לארי לכיוון אחד (אל תסגרו הלוך חזור כי זה טרק ממש ארוך, והנהגים לרוב יתחילו לריב איתכם למעלה על כמה זמן יש לכם).
אפשר להמשיך משם עד לנקודת התצפית על הקרחון כ-3 שעות הלוך ועלייה של כ1 ק”מ בגובה או עד קרחון גרגטי עצמו עוד שעה וחצי הליכה בערך, אבל קחו בחשבון שצריך לחצות נהר הפשרת קרחונים שהוא עמוק סוער וקפוא, לכן רצוי להגיע הכי מוקדם שאפשר, הרבה הסתובבו כשהגיעו לנהר וחזרו אחורה. אנחנו יצאנו לכיוון הכנסייה בשבע וחצי בבוקר וכשהגענו כבר היה סוער. מקלות הליכה הם המלצה חמה מאוד מבחינתי, בגלל שעולים הרבה בגובה ויש מקטעים שהעליות תלולות הטרק ממש קשה. רוב הזמן בעיקר שמעתי את עצמי מתנשמת בכבדות :). מתחילת הקרחון אפשר להספיק לחזור באותו יום.
קצת על הערכות מקדימה – אם החלטתם להמשיך לתחנה המטראולוגית יש 2 חנויות להשכרת ציוד טיולים בקזבגי – תעשו לעצמכם טובה ותשכירו גרמפונים (הסוליות עם חודי מתכת שמתלבשות על הנעליים ונועדו להליכה על קרח) ב-5 לארי ליום. זה כל כך ישנה לכם את ההליכה על הקרחון ואת הטיול. אני יודעת כי אנחנו לא השכרנו וסבלנו רבות. גם מקלות הליכה הם חובה. גם אם אתם לא ממשיכים כדאי להביא בגדים חמים (פליז) כי נקודת התצפית חשופה לרוחות ובגבהים קר מאוד. – סנדלים לחציית הנהר גם פלוס למרות שעם הקור שלו לא מאמינה שתרגישו משהו גם אם תדרכו על אבן ממש חדה יחפים. (לא כדאי). מעיל ומכנס גשם. יש סופות חזקות באזור התחנה לפעמים וכשהולכים על הקרחון קפוא. צריך לקחת שק שינה, אוהל למי שלא מזמין לינה מראש בתחנה עצמה – 35 לארי ללילה. מבחינת מים חשוב לקחת מספיק מים כי ניתן למלא בכנסייה מים והנקודה הבאה היא רק לאחר חציית הנהר בנביעה קטנה.
- טלפונים: 995-32-922553, 995-32-143939
- אתר: www.bethlemihut.ge
ואפשר להשאיר חלק מהציוד בגסטהאוס בקזבגי.
כדי להגיע לתחנה המטראולוגית צריך ללכת כשעתיים על הקרחון עצמו (קצת פחות למי שיש גרמפונים) הקרחון מפשיר כל הזמן ולכן הוא חלק מאוד וזורמים עליו נחלי מים קטנים. זו לא חוויה כיפית כמו ללכת על שלג כי הקרחון מוצק וחלק מאוד. יש בו בקיעים עמוקים שלא ניתן לחצות. הדרך הכי טובה ללכת היא ללכת בעקבות החרא של הסוסים שסוחבים את התיקים למטפסי ההרים. תאמינו לי שבחיים לא הייתי כל כך שמחה לראות חרא של סוסים כמו בהליכה על הקרחון. הטרק הזה היה הטרק הכי קשה שעשיתי בגאורגיה וההליכה על הקרחון נקודת השבירה השנייה בטיול. בגלל שזו הליכה ארוכה ומפחידה ולא רואים את הסוף של הקרחון וקפוא אז הרגשתי שאני ממש סובלת. ואם היה זמן שהרגשתי לא בטוחה פיזית בטיול זה היה כאן.לכן מי שלא בקטע של טרק אתגר לא ממליצה לעלות עד התחנה.
תחילת הטיפוס על הקרחון הסוף המבורך של הקרחון
הבקיעים בקרחון
בסופו של דבר הגענו לסופו של הקרחון ואז התחילה סופה מטורפת של גשם ועננים ורוחות והיינו צריכים לטפס 20 דקות על צלע הר לתחנה המטראולוגית שם הקמנו אוהל. אבל האוהל שלנו בניגוד לאוהלים של מטפסי ההרים שעוצרים שם להתאקלמות לפני הטיפוס על הקזבק לא היה מאוד מותאם לתנאי האקלים ונראה כאילו הוא עומד לעוף בכל רגע. לכן נכנסתי להתחנן בתחנה המטראולוגית שימצאו לנו חדר. זה בעייתי אם לא מזמינים מראש כי מטפסי ההרים תופסים את החדרים. ואחרי שעשיתי מלא פרצופים עצובים ואמרתי שנישן על הרצפה בכניסה לתחנה אפילו רמז לי אחד מהתיירים שם שאם נשב לשתות עם החברה כמה כוסיות הם ידאגו לנו (לא בקטע של הטרדת בחורות אלא בקטע של להיות חלק מהחברה :).
התחנה המטראולוגית היא מבנה ישן וקפוא ללא חשמל רוב הזמן, ללא שירותים רק מטבח צפוף חדר קבלה שהוא מין סלון מלא עשן ומטפסים שמעבירים את זמן התאקלמות בשתייה. ואחרי שישבנו שעתיים בערך ושרנו שירים בגראורגית וצחקנו מהשתטויות של החבר'ה – באמת חוייה נחמדה ושונה אם לא היה כל כך קר ואם לא היינו כל כך עייפים ורעבים והגזייה לא עבדה.הסכימו לתת לנו חדר. החדרים הם בעצם חלל קטן עם מיטת קומותיים רחבה שבכל קומה שלה המיטה ישנים 4 אנשים. אז כך נדחסנו לנו, לבושים בכל פריט לבוש שהיה איתנו, אני חברתי ואהלן מקוסטה ריקה עם 4 מטפסים פולנים נחמדים.
הנוף מלמעלה מהמם, ואפילו הקרחון נראה יפה. אפשר לראות את פסגת הר קזבק. ואפשר גם להמשיך בטיפוס של עשרים דקות לאיזה צלב. אנחנו היינו קצת בטראומה ורצינו לרדת מהר. אז בבוקר איך שנרגעו קצת הסופות סביב 9 התחלנו בירידה. בגלל שלא רצינו ללכת על הקרחון החלטנו לחתוך אותו לרוחבו אל הצלע של ההר בצד הנגדי וללכת עליה. שעקרונית זה אפשרי אבל רק בנקודה נמוכה יותר. יצא שהלכנו חצי שעה לרוחב הקרחון רק כדי להגיע לאזור של מפולות סלעים שהאדמה שם מבוקעת כל כך שהיינו צריכים לחזור חזרה לאמצע הקרחון ואז להתחיל לרדת עליו. הירידה פחות נוראית כי אתה כבר יודע מה מצפה לך, הדרך פחות מפחידה איכשהו כשהיא ידועה וזה הלך הרבה יותר מהר. שוב שמחנו לקראת חרא הסוסים שבאמת מעקב אחריו הוא הדרך הטובה ביותר להימנע מבקיעים בלי עבירים.
צריך לזכור שצריך לחצות את הנהר גם בחזור ולכן לא כדאי להתעכב יותר מידי. כשאנחנו הגענו הזרם היה אפילו יותר חזק. מי שאין לו יכולות דילוג של קופץ למרחק לא תמיד יצליח לדלג מסלע לסלע. אני מצאתי את עצמי שקועה עד למתוניים בזרם כשחבריי אוחזים בי בכל יד כדי שלא אסחף ומעוצמת הזרם חשבתי שהרגל שלי נתקעה בבקע באבן, אבל לשמחתי זו היה רק הזרם שהצמיד אותה בחוזקה לסלע. אז אדגיש שוב לא לחצות לבד, ולחפש את המקום הכי טוב לחצות בו.
סביב 17 הגענו חזרה לכנסייה יש שם הרבה מוניות שממתינות לחוזרים, כדאי להתמקח קצת אנחנו תפסנו מונית עם בחור מדובאי ב40 לארי. ישבנו לשתות בירה במסעדה בשם 5,300 (± כמה עשרות) על שם גובהו של הר קזבק ולקחנו את המרשוטקה האחרונה מקזבגי לטיבילסי (יוצאת סביב 18) כשחברינו לנסיעה היו חבר'ה מכווית שהיו נחמדים. בחו”ל אין אויבים :).
העברנו עוד יום של שוטטות ובילוי בפאבים ובשווקים של טיבילסי ולמחרת עלינו על מטוס חזרה לארץ.
הזוג המקסים שטיילנו איתו בקזבגי הקימו אתר – קל לטייל בגאורגיה שמרכז הרבה מידע וניתן להעזר גם בו.
חוץ מזה את אלבום התמונות המלא מהטיול שלי ניתן לראות כאן. השתלדתי לרשום מתחת לתמונות איפה הן צולמו ועוד מידע רלוונטי :).
גאורגיה מדהימה – תהנו!.
