הטיול המשפחתי שתוכנן לפסח 2019 נדחה מסיבות אישיות לתחילת יולי וכמו שאומרים: “כל עכבה לטובה”. יצאנו לטיול זוג הורים (בני 50+) ושתי בנות (20+). הבכורה לא הצטרפה.
ביום שלישי 2.7 אחה”צ המראנו מנתב”ג ונחתנו בליסבון בשעת ערב מאוחרת מאד, באיחור של כשעה ורבע (תודה, אל-על). אספנו את הרכב השכור ונסענו כעשר דקות למלון הנחמד שהוזמן מראש Lutecia Smart Design Hotel (ראו המלצה בטיפ נפרד). הזמנת מלון בסמוך לשדה התעופה כשנוחתים בשעת ערב/לילה מאוחרת, שוב הוכיחה עצמה כדבר נכון.
למחרת בבוקר נסענו כחצי שעה ישירות לארמון פנה בעיירה סינטרה המקסימה. מצאנו חניה בחניון שמול משרד הכרטיסים לפני העלייה לארמון. התור בקופה היה קצר מאד (אולי בשל השעה המוקדמת יחסית) וזמן ההליכה משם לארמון נמשך כ 15-20 דקות בעלייה. חלק מהדרך הלכנו בשביל בתוך יער (ניתן ללכת גם בכביש סלול), מה שהפך את ההליכה ליותר מהנה.
בכניסה לארמון כבר היה תור ועמדנו בו כחצי שעה. הארמון מאד פוטוגני ויפה מבחוץ וגם מבפנים (אסור לצלם בתוך הארמון), אך מי שראה כבר ארמונות בחייו וזמנו קצר, יכול לשקול לוותר על הכניסה לארמון (ולחסוך את העמידה בתור).
מהארמון נשקף נוף יפה של הגנים, של מצודת המורים ושל העיירה סינטרה.
אחרי הביקור בארמון נסענו לעשות צ'ק-אין במלון המצוין Sintra Boutique Hotel (ראו המלצה בטיפים). אחרי שהתמקמנו במלון טיילנו במרכז העיירה, שתינו קפה ואכלנו מאפים ב Casa Piriquita, ביקרנו בארמון הלאומי ולבסוף ביקרנו בפארק קווינטה דה רגלריה, שבתחילה היססנו אם לבקר בו, אך בו נהנינו הכי הרבה.
לפנות ערב נסענו כחצי שעה לקאבו דה רוקה, שהיא הנקודה המערבית ביותר ביבשת אירופה, ונהנינו מהמראה היפה של האוקיינוס.
למחרת בבוקר נסענו כשעה לעיירה המקסימה אוביידוש. בעיר העתיקה של אוביידוש יש שני רחובות ראשיים שבהם חנויות, מסעדות ובתי קפה, ומהם יוצאות סמטאות. עברנו בין החנויות, אכלנו את המאכל פסטל דה נטה ושתינו את המשקה המקומי ג'ינגה (Ginja) וטיפסנו על החומה של המבצר העתיק. הטיול בעיירה מהנה מאד והביקור נמשך כשלוש שעות.
מאוביידוש המשכנו למנזר בבאטליה. כשמתקרבים לבאטליה ורואים מרחוק את המנזר, קשה שלא להתרשם מגודלו העצום. מקרוב, רואים כמה באמת הוא עצום ומרשים מאד. הכניסה מובילה לכנסייה ולאולם מבוא, שבו רוכשים את הכרטיסים לביקור במנזר, וממנו עוברים לחצר הפנימית (קלויסטר), לאולם תצוגה ולמנזר עצמו. לאחר מכן יוצאים מהמנזר ונכנסים בכניסה אחרת כדי לבקר בחלק שאין בו גג (“החלק הלא גמור”). המנזר עצום ומרשים והביקור נמשך כשעה.
מבטאליה בדרך לטומר חשבנו לבקר ב”פארק הדינוזאורים”, אך עקב מגבלת זמן ויתרנו על הפארק ונסענו ישר לטומר. כשהגענו לעיר ראינו בתים רבים מקושטים בקישוטי פרחים מנייר ורחובות מקושטים סגורים לתנועת רכבים והתקשינו להגיע למלון שהזמנו. בסיוע שוטר מקומי חביב שהדריך אותנו מצאנו את הדרך למלון Tomar Boutique Hotel (ראו המלצה בטיפים). הסתבר שהגענו בדיוק בתקופה בה נחגג בעיר פסטיבל, אחת לארבע שנים. הפסטיבל קשור לקדושים מקומיים והוא נחגג במשך כעשרה ימים החל מהסופ”ש האחרון של חודש יוני, והוא חל כאמור רק אחת לארבע שנים ורק בטומר – איזה מזל!
לאחר שהתמקמנו במלון הלכנו לתור קצת את העיר, כלומר אני הלכתי וטיפסתי כ 20 דקות למנזר Convento de Cristo בזמן שאשתי והבנות ישבו בבית קפה…
המנזר חביב (אין מה להשוות לזה של בטאליה) והביקור בו די מעניין. מהגבעה שעליה הוא ממוקם נשקף נוף יפה של העיר.
אחרי הביקור הצטרפתי למשפחתי וטיילנו בהנאה רבה בעיר המקושטת והססגונית. עם רדת החשיכה היתה בעיר אווירה של קרנבל, כאשר רחובות מקושטים (כל רחוב מקושט סביב נושא אחר) ומלאים בתיירים ומקומיים, כשחלקם רוקדים, ממש חגיגה! לרגל הפסטיבל גם בית הכנסת העתיק (המשמש כיום כמוזיאון) פתח את שעריו עד שעה מאוחרת וזכינו לבקר גם בו. הרגשנו ברי מזל שזכינו להיות חלק מהחגיגה הזאת המתרחשת אחת לארבע שנים.
יום שישי 5.7 – נסענו מטומר צפונה לאוניברסיטת קוימברה. כיון שלא רצינו להסתכן בכך שלא יישארו כרטיסים לסיור עצמי באוניברסיטה בשעה הרצויה לנו, הזמנו מראש סיור מודרך. הגענו למקום כ 45 דקות לפני הסיור אך התקשינו למצוא חניה. לבסוף מצאנו מקום חניה די מרוחק והגענו בזמן לסיור. כשהמדריכה הגיעה התברר שאנו היחידים בסיור וכך קיבלנו בעצם סיור מודרך פרטי! הסיור וההסברים של המדריכה מעניינים מאד. הספרייה הנחשבת ליפה בעולם אכן מדהימה ביופייה (אסור לצלם בה) ומעניינת מאד הדרך בה הם שומרים על הספרים שם: עטלפים הנמצאים בספרייה יוצאים ממחבואם עם רדת החשיכה ואוכלים את החרקים וכך מסייעים לשמור על הספרים. נוסף לספרייה ביקרנו גם בבית הכלא של האוניברסיטה (שהיה מיועד לסטודנטים שאיחרו לשיעורים ולמרצים שלא התנהגו כיאות), באולם שבו הסטודנטים עוברים מבחן הסמכה, בחדרי הדיקן ועוד. מהאוניברסיטה נשקף נוף יפה של העיר קוימברה. הסיור נמשך כשעה ורבע ואחריו טיילנו קצת במדרחוב הראשי שבעיר.
מלאמגו נסענו מרחק קצר לאחוזה/יקב Quinta da Pacheca המשתרע על שטח נרחב וכולל בתוכו בין היתר, חדרי אירוח הנראים כמו חביות יין גדולות.
לצערנו באותו יום לא התקיימו ביקב סיורים עקב אירוע פרטי, אך נתנו לנו טעימות מהיין שהם מייצרים. משם בנסיעה קצרה, חלפנו על פני הגשר שמעל נהר הדורו והגענו ליקב Quinta do Vallado. לאחר “סיור היקבים” הקצר נסענו לעיירה החביבה פסו דה רג'ואה, למלון Original Douro Hotel. המלון החביב שוכן במבנה היסטורי, שבעבר שימש כבית המלון הראשון באזור. טיילנו לאורך הנהר, צפינו בשלושת הגשרים וקינחנו בארוחת ערב טובה במסעדה ANETO (ראו טיפ נפרד), לא לפני שסוניה מהקבלה במלון סגרה לנו למחרת הזמנה לשייט על נהר הדורו וסיור ביקב Quinta das Carvalhas.
בסיום השייט נסענו ל Quinta das Carvalhas בצד השני של הנהר מול פינאו, לביקור וטעימות יין. שטח הקינטה הוא עצום והסיור מתבצע במיניבוס עם נהג/מדריך. נסענו ליד הכרמים בכביש המטפס אל ראש ההר והנוף מדהים! הנהג/מדריך מלווה את הסיור בהסברים מעניינים על המקום ועל יין הפורט שמייצרים במקום ומדי פעם עוצרים ויורדים להתלהב מהנוף ולהצטלם. בסיום הסיור הנמשך כשעה וחצי יש טעימות יין וכמובן גם אפשרות לקנות את התוצרת המקומית. מחירי היין זולים מאד.
היום הזה בעמק הדורו, עם השייט והסיור במיניבוס בקינטה היה ללא ספק אחד משיאי הטיול שלנו.
משם נסענו מערבה לפורטו והגענו למלון Hotel Dom Henrique - Downtown בשעות אחה”צ, בדיוק בזמן שהתקיים במרכז העיר “מצעד הגאווה”.
לאחר שהתמקמנו במלון והחנינו את הרכב בחניה המוסדרת מול המלון, יצאנו לטייל בעיר. ההליכה מהמלון לבית העירייה בשדרות אליאדוש קצרה מאד. המשכנו ללכת במורד השדרה הרחבה עד לכיכר החירות (Praca da liberdade).
בשלב זה כבר היינו רעבים ונכנסנו לאכול בסניף מקדונלד הסמוך לכיכר, שהמקומיים אומרים שהוא נחשב ל”סניף היפה ביותר בעולם”.
המשכנו לטייל ברובע היהודי הישן, שם יש תצפית יפה על העיר Miradouro da Vitoria. ירדנו ב”נתיב המדרגות הישנות לבית הכנסת” לרחוב פריירה בורג'ס ולארמון בולסה (שהיה סגור למבקרים עקב אירוע פרטי), המשכנו לכיכר בורג'ס, ביקרנו בכנסיית סאו פרנסיסקו והגענו לרובע ריביירה התוסס, על גדות הנהר.
כדי לחסוך את העליה המפרכת ברגל עלינו על הפוניקולר בתחנה ליד גשר דום לואיס וירדנו בתחנה הבאה (והסופית) והמשכנו רגלית לשדרות סנטה קטרינה. טיילנו ברחוב עד “קפלת הנשמות”.
שוק Bolhão עדיין סגור עקב שיפוצים והמתחם הזמני שלו, הנמצא בסמוך ל”קפלת הנשמות” היה סגור.
בערב יצאנו לאכול ב”הארד רוק קפה” הסמוך לכיכר Liberdade. לאשתי ולי זו היתה פעם ראשונה במסעדה המצוינת הזו. האוכל, האווירה והשירות – הם חוויה!
למחרת בבוקר נפרדנו בצער מפורטו ומהמלון המפנק ונסענו כשעה דרומה לעיירה אויירו. טיילנו ברגל בכיכר המרכזית וברחובות הסמוכים ללגונה ונהנינו משייט של כשעה בתעלות של העיר.
מקוסטה נובה המשכנו בנסיעה דרומה על הכביש המהיר לכיוון ליסבון ועשינו הפסקה בנזרה, או יותר נכון בתצפית על העיר נזרה. עלינו עם הרכב לכיוון Sitio, שהוא מעין צוק גדול שממנו יש תצפית יפה על העיר. המקומיים אמרו לנו שבחורף הגלים באזור מגיעים לגובה של כ 30 מטר (!) וגולשים מכל העולם מגיעים למקום על מנת לגלוש. כשהגענו לשם לא היו גלים וגם לא גולשים אבל נהנינו מתצפית מרהיבה.
יום שלישי 9.7 – אחרי ארוחת הבוקר המדהימה במלון ואחרי שהזדכינו על הרכב השכור רצינו לטייל ברובעים המזרחיים של ליסבון. כדי לטייל בין האתרים בירידה (ולא בעלייה קשה), עלינו במונית לתצפית סניורה דו מונטה וממנה הלכנו לתצפית גראסיה, שבשתיהן יש נוף יפה מאד.
אחרי המבצר הלכנו ל”פורטס דה סול” ועשינו הפסקת קפה BIca (קפה קטן) במרפסת התצפית היפה. משם מרחק קצר לכיכר סנטה לוצ'יה והמשכנו לרדת במורד הרחוב עד לכנסיית Se. בהמשך הלכנו ל”בית הסיכות” (Casa Dos Bicos) והגענו לכיכר קומרסיו.
חזרנו לכיכר רסטודורס והמשכנו ללכת לכיכר רוסיו וכיכר סן דומינגו הסמוכה אליה, שבה ניתן לראות את האנדרטה להנצחת הקרבנות של רדיפת יהודי פורטוגל ושבה גם טעמנו את המשקה בבר הז'ינזיניה.
המשכנו לכיכר פיגרה והגענו בעיצומה של הפגנת פועלים לשיפור זכויות עבודה. אחרי הפסקת קפה ומאפה בקונדיטוריה Confeitaria Nacional שוטטנו בין החנויות לאורך מדרחוב אוגוסטה עד לשער אוגוסטה שבקצה כיכר קומרסיו. בערב הלכנו לאכול במסעדת בשר ברזילאית Fogo De Chao המצויינת (ראו המלצה בטיפים).
יום חמישי 11.7 – היום אחרון לטיול, עשינו השלמת קניות ברובע שיאדו, טיילנו בין הכיכרות הנאות Camoes ו Chiado, הלכנו לתצפית סנטה קטרינה, אך השיפוצים שעושים במקום הפריעו להנות מהנוף. בדרך לתצפית נתקלנו בחנות פלאפל של ישראלי (ראו המלצה בטיפים) וטעמנו כדורי פלאפל טעימים, שהזכירו לנו את הארץ.
חזרנו למלון להתארגן לטיסת הלילה חזרה ארצה וכמו תמיד, בדרך הביתה התחלנו לחשוב על הטיול הבא...
