הטיול המשפחתי שתוכנן לפסח 2019 נדחה מסיבות אישיות לתחילת יולי וכמו שאומרים: “כל עכבה לטובה”. יצאנו לטיול זוג הורים (בני 50+) ושתי בנות (20+). הבכורה לא הצטרפה.
ביום שלישי 2.7 אחה”צ המראנו מנתב”ג ונחתנו בליסבון בשעת ערב מאוחרת מאד, באיחור של כשעה ורבע (תודה לאל-על..). אספנו את הרכב השכור ונסענו כעשר דקות למלון הנחמד שהוזמן מראש Lutecia Smart Design Hotel (ראו המלצה בטיפ נפרד). לינה במלון בסמוך לשדה התעופה, כשנוחתים בשעת ערב/לילה מאוחרת - יש לה יתרונות רבים והיא שוב הוכיחה עצמה כדבר נכון.
למחרת בבוקר נסענו כחצי שעה ישירות לארמון פנה בעיירה סינטרה המקסימה. מצאנו חניה בחניון שמול משרד הכרטיסים לפני העלייה לארמון. התור בקופה היה קצר מאד (אולי בשל השעה המוקדמת יחסית) וזמן ההליכה משם לארמון נמשך כ 15-20 דקות בעלייה. חלק מהדרך הלכנו בשביל בתוך יער (ניתן ללכת גם בכביש סלול), מה שהפך את ההליכה ליותר מהנה.
בכניסה לארמון כבר היה תור של כחצי שעה. הארמון מאד פוטוגני ויפה מבחוץ וגם מבפנים (אסור לצלם בתוך הארמון), אך מי שראה כבר ארמונות בחייו וזמנו קצר, יכול לשקול לוותר להיכנס לארמון (ולחסוך את העמידה בתור).
מהארמון נשקף נוף יפה של הגנים, של מצודת המורים ושל העיירה סינטרה.
אחרי הביקור בארמון נסענו לעשות צ'ק-אין במלון המצוין Sintra Boutique Hotel (ראו המלצה בטיפים). אחרי שהתמקמנו במלון טיילנו במרכז העיירה, שתינו קפה ואכלנו מאפים ב Casa Piriquita, ביקרנו בארמון הלאומי ולבסוף טיילנו בפארק קווינטה דה רגלריה, שבתחילה היססנו אם לבקר בו, אך נהנינו בו מאד.
לפנות ערב נסענו כחצי שעה לקאבו דה רוקה, שהיא הנקודה הכי מערבית ביבשת אירופה ונהנינו מהנוף היפה של האוקיינוס.
למחרת בבוקר נסענו כשעה לעיירה המקסימה אוביידוש. בעיר העתיקה של אוביידוש יש שני רחובות ראשיים שבהם חנויות, מסעדות ובתי קפה ומהרחובות יוצאות הרבה סמטאות. עברנו בין החנויות, אכלנו את המאכל פסטל דה נטה, שתינו את המשקה המקומי ג'ינגה (Ginja) וטיפסנו על החומה של המבצר העתיק. הטיול בעיירה מהנה מאד והביקור שלנו נמשך כשלוש שעות.
מאוביידוש המשכנו למנזר באטליה. כשמתקרבים לבאטליה ורואים מרחוק את המנזר, קשה שלא להתרשם מגודלו העצום. מקרוב, רואים כמה הוא באמת עצום ומאד מרשים. הכניסה מובילה לכנסייה ולאולם מבוא, שבו רוכשים את הכרטיסים לביקור במנזר, ומהאולם עוברים לחצר הפנימית (קלויסטר), לאולם תצוגה ולמנזר עצמו. לאחר מכן יוצאים מהמנזר ונכנסים בכניסה אחרת כדי לבקר בחלק שאין בו גג (“החלק הלא גמור”). המנזר עצום ומרשים והביקור נמשך כשעה.
מבטאליה בדרך לטומר אפשר לבקר ב”פארק הדינוזאורים”, אך עקב מגבלת זמן אנו ויתרנו ונסענו ישר לטומר. כשהגענו לעיר ראינו בתים רבים מקושטים בקישוטי פרחים מנייר ורחובות מקושטים סגורים לתנועת רכבים והתקשינו להגיע למלון שהזמנו. בסיוע שוטר מקומי חביב שהדריך אותנו מצאנו את הדרך למלון Tomar Boutique Hotel (ראו המלצה בטיפים). הסתבר שהגענו בדיוק בתקופה בה נחגג בעיר פסטיבל, אחת לארבע שנים. הפסטיבל קשור לקדושים מקומיים והוא נחגג במשך כעשרה ימים החל מהסופ”ש האחרון של חודש יוני, והוא חל כאמור רק אחת לארבע שנים ורק בטומר (איזה מזל)!
לאחר שהתמקמנו במלון הלכנו לתור קצת את העיר, כלומר אני הלכתי וטיפסתי כ 20 דקות למנזר Convento de Cristo בזמן שאשתי והבנות ישבו בבית קפה..
המנזר חביב אך אין מה להשוות לזה של בטאליה. מהגבעה שעליה הוא ממוקם נשקף נוף יפה של העיר. אחרי ביקור קצר במנזר הצטרפתי לאישתי ולבנות וטיילנו בהנאה רבה בעיר המקושטת והססגונית. עם רדת החשיכה היתה בעיר אווירה של קרנבל, כאשר רחובות מקושטים (כל רחוב מקושט סביב נושא אחר) ומלאים בתיירים ומקומיים, כשחלקם רוקדים, ממש חגיגה! לרגל הפסטיבל גם בית הכנסת העתיק (המשמש כיום כמוזיאון) פתח את שעריו עד שעה מאוחרת וזכינו לבקר גם בו. הרגשנו ברי מזל שזכינו להיות חלק מהחגיגה הזאת המתרחשת אחת לארבע שנים.
יום שישי 5.7 – נסענו מטומר צפונה לאוניברסיטת קוימברה. כיון שלא רצינו להסתכן בכך שלא יישארו כרטיסים לסיור עצמי באוניברסיטה בשעה הרצויה לנו, הזמנו מראש סיור מודרך. הגענו למקום כ 45 דקות לפני הסיור אך רובן "התבזבזו" על מציאת מקום חניה. כשהמדריכה הגיעה התברר שרק אנו בסיור, כך שזכינו לסיור מודרך פרטי. הסיור וההסברים של המדריכה מעניינים ומעשירים. הספרייה הנחשבת ליפה בעולם אכן מדהימה ביופייה (אסור לצלם בה) ומעניינת יותר הדרך בה הם שומרים על הספרים: עטלפים הנמצאים בספרייה יוצאים ממחבואם עם רדת החשיכה ואוכלים את החרקים וכך מסייעים לשמור על הספרים. נוסף לספרייה ביקרנו גם בבית הכלא של האוניברסיטה (שהיה מיועד לסטודנטים שאיחרו לשיעורים ולמרצים שלא התנהגו כיאות), באולם שבו הסטודנטים עוברים מבחן הסמכה, בחדרי הדיקן ועוד. מהאוניברסיטה נשקף נוף יפה של העיר קוימברה. הסיור נמשך כשעה ורבע ואחריו טיילנו קצת במדרחוב הראשי שבעיר.
מקוימברה נסענו כשעתיים לעמק הדורו. הגענו לעיר לאמגו וטיפסנו עם הרכב במעלה הדרך ל”כנסיית הדמעות”, שממנה יש תצפית יפה על העיר.
נסענו מרחק קצר לאחוזה/יקב Quinta da Pacheca המשתרע על שטח נרחב וכולל בתוכו בין היתר, חדרי אירוח הנראים כמו חביות יין גדולות.
לצערנו באותו יום לא התקיימו ביקב סיורים עקב אירוע פרטי, אך נתנו לנו טעימות מהיין שהם מייצרים. משם בנסיעה קצרה, חלפנו על פני הגשר שמעל נהר הדורו והגענו ליקב Quinta do Vallado. לאחר “סיור היקבים” הקצר נסענו לעיירה החביבה פסו דה רג'ואה, למלון Original Douro Hotel. המלון החביב שוכן במבנה היסטורי, שבעבר שימש כמלון הראשון באזור. טיילנו לאורך הנהר, צפינו בשלושת הגשרים וסיימנו את היום בארוחת ערב טובה במסעדה ANETO (ראו טיפ נפרד).
בסיום השייט נסענו ל Quinta das Carvalhas בצד השני של הנהר מול פינאו, לביקור וטעימות יין. שטח הקינטה הוא עצום והסיור מתבצע במיניבוס עם נהג/מדריך. נסענו ליד הכרמים בכביש המטפס אל ראש ההר והנוף מדהים! הנהג/מדריך מלווה את הסיור בהסברים מעניינים על המקום ועל יין הפורט שמייצרים במקום ומדי פעם עוצרים ויורדים להתלהב מהנוף ולהצטלם. בסיום הסיור הנמשך כשעה וחצי יש טעימות יין וכמובן גם אפשרות לקנות את התוצרת המקומית. מחירי היין זולים מאד.
היום הזה בעמק הדורו, עם השייט והסיור במיניבוס בקינטה היה ללא ספק אחד משיאי הטיול שלנו.
משם נסענו מערבה לפורטו והגענו למלון Hotel Dom Henrique - Downtown בשעות אחה”צ, בדיוק בזמן שהתקיים במרכז העיר “מצעד הגאווה”.
לאחר שהתמקמנו במלון והחנינו את הרכב בחניה המוסדרת מול המלון, יצאנו לטייל בעיר. ההליכה מהמלון לבית העירייה בשדרות אליאדוש קצרה מאד. המשכנו ללכת במורד השדרה הרחבה עד לכיכר החירות (Praca da liberdade).
בשלב זה כבר היינו רעבים ונכנסנו לאכול בסניף מקדונלד הסמוך לכיכר, שהמקומיים אומרים שהוא נחשב ל”סניף היפה ביותר בעולם”.
יום ראשון 7.7 – פתחנו את היום בבית הקפה המצוין Leitaria da Quinta do Paço הסמוך לחנות הספרים המפורסמת, ללו. משם הלכנו לחנות הספרים ללו, אך ויתרנו על עמידה בתור להיכנס לחנות והסתפקנו בהצצה פנימה.
הליכה של מס' דקות מהספרייה הביאה אותנו אל מגדל קלריגוש. התור לקופה היה קצרצר וטיפסנו את כל 240 המדרגות עד לראש המגדל, ממנו יש תצפית יפה על העיר. גרם המדרגות בחלק העליון של המגדל צר מאד ומתאים למעבר של אדם אחד בו זמנית, מה שגורם לסיטואציות מצחיקות כשאדם אחד עולה ושני יורד, במיוחד אם מדובר על אנשים לא צנומים במיוחד.
המשכנו לטייל ברובע היהודי הישן, שגם בו יש תצפית יפה על העיר - Miradouro da Vitoria. ירדנו ב”נתיב המדרגות הישנות לבית הכנסת” לרחוב פריירה בורג'ס ולארמון בולסה (שהיה סגור למבקרים עקב אירוע פרטי). המשכנו לכיכר בורג'ס, ביקרנו בכנסיית סאו פרנסיסקו והגענו לרובע ריביירה התוסס, על גדות הנהר.
על מנת לחסוך את העליה המפרכת חזרה ברגל עלינו בתחנה ליד גשר דום לואיס על הפוניקולר (קרונית) שהביא אותנו לתחנה הסופית, שממנה המשכנו רגלית לשדרות סנטה קטרינה. טיילנו ברחוב עד “קפלת הנשמות”.
שוק Bolhão היה סגור עקב שיפוצים וכך היה גם המתחם הזמני שלו, הנמצא בסמוך ל”קפלת הנשמות”.
בערב יצאנו לאכול ב”הארד רוק קפה” הסמוך לכיכר Liberdade. לאשתי ולי זה היה ביקור ראשון באחת ממסעדות הרשת המצוינת הזו. האוכל, האווירה והשירות – פשוט חוויה!
למחרת בבוקר נפרדנו בצער מפורטו ומהמלון המפנק ונסענו כשעה דרומה לעיירה אויירו. טיילנו ברגל בכיכר המרכזית וברחובות הסמוכים ללגונה ונהנינו משייט של כשעה בתעלות העיר.
מקוסטה נובה המשכנו בנסיעה דרומה על הכביש המהיר לכיוון ליסבון ועשינו הפסקה בנזרה, או יותר נכון בתצפית על העיר נזרה. עלינו עם הרכב לכיוון Sitio, שהוא מעין צוק גדול שממנו יש תצפית יפה על העיר. המקומיים אמרו לנו שבחורף הגלים באזור מגיעים לגובה של כ 30 מטר (!) וגולשים מכל העולם מגיעים למקום על מנת לגלוש. כשהגענו לשם לא היו גלים וגם לא גולשים אבל נהנינו מתצפית מרהיבה.
יום שלישי 9.7 – אחרי ארוחת הבוקר המדהימה במלון ואחרי שהזדכינו על הרכב השכור רצינו לטייל ברובעים המזרחיים של ליסבון. כדי לטייל בין האתרים בירידה (ולא בעלייה קשה), עלינו במונית לתצפית סניורה דו מונטה וממנה הלכנו לתצפית גראסיה, שבשתיהן יש נוף יפה מאד.
אחרי הביקור במבצר הלכנו ל”פורטס דה סול” ועשינו הפסקת קפה BIca (קפה קטן) במרפסת התצפית היפה. משם הלכנו מרחק קצר לכיכר סנטה לוצ'יה והמשכנו לרדת במורד הרחוב עד לכנסיית Se. בהמשך הלכנו ל”בית הסיכות” (Casa Dos Bicos) והגענו לכיכר קומרסיו רחבת הידיים.
חזרנו לכיכר רסטודורס והמשכנו בהליכה לכיכר רוסיו וכיכר סן דומינגו הסמוכה, שבה ניתן לראות את האנדרטה להנצחת הקרבנות של רדיפת יהודי פורטוגל ושבה גם טעמנו את המשקה בבר הז'ינזיניה.
המשכנו לכיכר פיגרה והגענו בעיצומה של הפגנת פועלים לשיפור זכויות עבודה. אחרי הפסקת קפה ומאפה בקונדיטוריה Confeitaria Nacional שוטטנו בין החנויות לאורך מדרחוב אוגוסטה עד לשער אוגוסטה שבקצה כיכר קומרסיו. בערב הלכנו לאכול במסעדת בשר ברזילאית Fogo De Chao המצויינת (ראו המלצה בטיפים).
יום חמישי 11.7 – היום אחרון לטיול, עשינו השלמת קניות ברובע שיאדו, טיילנו בין הכיכרות הנאות Camoes ו Chiado, הלכנו לתצפית סנטה קטרינה, אך השיפוצים שעושים במקום הפריעו להנות מהנוף. בדרך לתצפית נתקלנו בחנות פלאפל של ישראלי (ראו המלצה בטיפים) וטעמנו כדורי פלאפל טעימים, שהזכירו לנו את הארץ.
חזרנו למלון להתארגן לטיסת הלילה חזרה ארצה וכמו תמיד, בדרך הביתה התחלנו לחשוב על הטיול הבא..
