טיול של חודש סובב ניו זילנד

טיול משפחת רז לניו-זילנד -; פבר' 2012

ימים ב'-ד' ו'-ח' שבט תשע"ב (30.1-1.2.2012)

יצאנו מהבית בשעה 17:00, אספנו את איציק מהעבודה ונסענו לנתב"ג. הגענו לשדה, השארנו לאיציק את הטוסון ונכנסנו לבדיקה הביטחונית. לאחר שעברנו אותה העבירו אותנו לצ'ק-אין של הפירסט-קלאס, בגלל שעשינו כבר צ'ק-אין מהבית.

עברנו את הרישום וירדנו לכיוון הדיוטי-פרי. הסתובבנו שעה ומשהו ואז הלכנו לשער היציאה. הטיסה יצאה בזמן 21:00 וההמראה הייתה ב -; 09:30 (טיסה מס' LY75 מנתב"ג להונג קונג).

הטיסה נמשכה 10 שעות ומכיוון שנסענו נגד השמש הגענו להונג-קונג בשעה 13:30, של יום ג' (31/01/2012). הלכנו להוציא את המזוודות ומשם הלכנו לדלפקים של חברת AIR NZ. הטיסה נפתחה 3 שעות לפני הטיסה (כבר ב-4 אחה"צ) ואז הלכנו לדיוטי-פרי. השדה ענק מלא אנשים מכל המינים והגזעים ומלא חנויות. קנינו בושם של DIOR. והעברנו את הזמן בדרכים שונות, צפינו על המלון Reagal שבו אנו אמורים לשהות בסוף הטיול.

עלינו למטוס בזמן, לאחר המתנה ארוכה (שכל אלה שיושבים אחרינו יעלו קודם) לקח לטייס זמן עד שקיבל אישור להמראה ובסוף באיחור מסוים המראנו מהונג-קונג לאוקלנד (טיסה לילית), התברר שלא הזמנו אוכל צמחוני מספיק מוקדם (רק בהרשמה לטיסה) אבל הם התארגנו והביאו לנו מנה צמחונית (גם בארוחה הבאה). המיקום שלנו לא היה מוצלח אבל הסתדרנו ולמרות הטיסה הארוכה 11 שעות הסתדרנו איכשהו (כולל שינה). ב -; 11:00 בערך ׁשעון NZ ׂ נחתנו באוקלנד שזה כבר יום ד' 01/02/12, כלומר יצאנו ביום ב' בערב והגענו ביום ד' בבוקר.

המתנו למזוודות ולאחר קבלתן יצאנו מהשדה, טלפנו לחברת ההשכרה Ace והם שלחו לנו ולעוד 2 משפחות רכב שייקח אותנו למשרדים שלהם עם המזוודות. קבלנו רכב מסוג Sunny (של ניסן) בן כמעט 4 שנים. הרכבנו עליו את ה -; GPS ואת המצלמה ויצאנו לכיוון המלון שנמצא במרכז הסואן של אוקלנד (מלון Quest).

הגענו למלון החנינו בכניסה לחניה לאחר הרישום וקבלת החדר 606, החנינו את הרכב בחניה הדחוסה של המלון. העלינו את כל הציוד שלנו לחדר בעזרת המעלית.

התארגנו בחדר שהיה למעשה דירה שכוללת סלון + מטבח וחדר שינה. אכלנו משהו מהאוכל שהבאנו ויצאנו להכיר את העיר.

בשלב ראשון יצאנו לחפש את בית הכנסת, כדי שנדע ביום שישי להיכן להגיע. התברברנו קלות, אך מצאנו את בית הכנסת שבמשך השבוע משמש כבית ספר יהודי. ביררנו את הפרטים לגבי שבת והזמנו ארוחות (Take Away) ליום שישי ומשם המשכנו ברגל לכיוון מגדל השמים (Sky Tower) שגובהו 382 מטר וממנו יש תצפית על כל העיר. ירדנו למרתף ומשם במעלית מהירה עד לרחבת התצפית. לאחר שצילמנו מסביב ירדנו קומה למסעדה ושתינו קולה מול הנוף.

מלון Quest Sky Tower מבט על גשר אוקלנד מהמגדל

ירדנו מהמגדל והמשכנו ללכת לכיוון הרציף של נמל אוקלנד. חיפשנו סופרמרקט כדי לקנות מצרכים להיום ולאחר ששאלנו כמה אנשים, אכן מצאנו כזה ((Count Down, קנינו קצת פירות וירקות וחזרנו ברגל למלון. עייפים, אך מרוצים.

במלון אכלנו ארוחת ערב והתארגנו לשינה וליציאה לצפון למחרת.

יום ה' ט' שבט תשע"ב (2.2.2012)

התעוררנו מאוחר יחסית, ארוחת בוקר אכלנו בחדר (טוסט טעים עם קפה) ויצאנו לדרך. הGPS - שלנו התעורר מאוחר ונסענו קצת על בערך (כיוון כללי צפון) יצאנו באוטוסטראדות של אוקלנד (מס' 1) לכיוון צפון נסענו ונסענו עד הצהריים, בדרך לא כ"כ עצרנו כי לא היה מה לראות. הגענו לפאייה ((Paihia בערך ב -; 01:30, נכנסנו ישר לחדר במוטל אדלוייס שכמעט יושב על החוף.

קיבלנו חדר קטן מאוד וקומפקטי, אך נקי ומסודר. לאחר ארוחה קלה (טוסט טעים וקפה) יצאנו ל"קרוע" את העיר. הזמנו שיט בסירת סילון (Jet Boat) לשעה 16:30 והתארגנו בנחת לקראת השיט. הסתובבנו ב"עיר" ליד החוף, ראינו שוק איכרים ואז בערך ב -; 14:00 ניגשנו לבחון מה מצב השיט המתוכנן. לאכזבתנו התברר, שאנו הזוג היחידי הרשום לשיט הזה ולכן הוא בוטל.

התאכזבנו, אבל פנינו למשרד הכרטיסים לבחון אלטרנטיבה חלופית, אך מה שהיה להם להציע לנו זה מעבורת לעיר ראסל (Russell) שנמצאת מצידו השני של המפרץ. החלטנו שמעבורת של 3 שעות מחכה לנו ביום א' (12/02) מהאי הצפוני לדרומי ולכן ויתרנו על הרעיון.

ישבנו על החוף והאכלנו שחפים, בהינו באנשים עד הערב ואז הלכנו לישון אחרי שדיברנו עם המשפחה בישראל.

אחד ממאות השחפים שהאכלנו בטיול זוג במצנח המחובר לסירה (Para Sail)

סירת מפרש במפרץ האיים שרה בשוק האיכרים

יום ו' י' שבט תשע"ב (3.2.2012)

קמנו בבוקר מוקדם, כי רצינו להספיק להגיע לפני 15:30 לקהילה באוקלנד (כי הזמנו שם אוכל לשבת). נסענו בכיוון מערב עד לחוף המערבי והצפוני של ניו זילנד (ים טזמן). הגענו למה שנראה בעינינו פיורד אך הם קוראים לו נמל הוקיאנגה. עלינו לתצפית על הכניסה הזאת של הים לתוך היבשה. צילמנו כמה תמונות והמשכנו לתוך יער Waipoua שבו שמורה של עצי קאורי עתיקים, ביניהם אחד שהוא הגדול ביותר בניו זילנד .

נמל הוקיאנגה עץ הקאורי הגדול ביותר בכל ניו זילנד

עקב קוצר הזמן לא הלכנו פנימה לתוך היער לראות את "4 האחיות" (עוד קבוצה של 4 עצים שמנים במקובץ), אלא חזרנו לרכב והדרמנו לכיוון אוקלנד.

הגענו לאוקלנד בדקה ה -; 90 (15:30) אך החנות הייתה כבר סגורה. דיברנו עם השומר בכניסה לקהילה היהודית והוא רמז לנו שהמוכר עוד לא יצא מהמתחם. הוא חיפש אותו וניהלנו סחר דרך התריסים. קנינו ארוחות שבת קפואות וחלת שבת אחת קפואה. חזרנו למלון הקודם שלנו מלפני יומיים (Quest), הנחנו את החפצים והמזון שקנינו ויצאנו ברגל לחנות הקרובה להשלמת ציוד (ירקות ופירות).

התארגנו לשבת וקיבלנו שבת (הדלקת נרות) כבר ב -; 19:00, למרות שמחשיך רק בתשע בערב, כי כך החליטו בקהילה. הלכנו ברגל (כמובן) לקהילה ושם פגשנו כמה יהודים וביניהם זוג צעיר ונחמד אמה ואפרים צוקרמן שהם שליחי בני עקיבא והסוכנות באוקלנד.

היינו כ -; 12 גברים (אוסף מוזר ביותר של יהודים). עברתי לפני התיבה בתפילת מנחה ולאחר מכן בחור מהקהילה עבר לפני התיבה בסגנון קרליבך. לאחר התפילה אפרים קידש (עבור אלה שלא יקדשו בביתם) וחזרנו למלון.

במלון חיכתה לנו סעודת שבת שהכנו מראש. קידשנו, אכלנו, שרנו זמירות שבת וברכנו. אחרי האוכל ישבנו קצת לקרוא (השארנו אור בסלון וסגרנו את דלת חדר השינה). בערך ב -; 22:00 הלכנו לישון.

יום שבת י"א שבט תשע"ב (4.2.2012) -; שבת שירה פ' בשלח

הבוקר קמנו מאוחר (התפילה אמורה להתחיל ב -; 9:15), אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לבית הכנסת. הגענו בין הראשונים ולכן התכבדתי בפסוקי דזמרה שהפכו לתפילת שחרית מלאה. אפרים היה ממונה על התפילה והיה אמור להיות גם בעל הקריאה. להערכתנו, הוא לא הספיק להתכונן כראוי לקריאה ולכן קרא קצת שגוי, קצת בלי טעמים (כולל שירת הים). קיבלתי עליה ואמרתי הגומל. מוסף התפלל בחור ישראלי מבני ברק שעובד כמשגיח כשרות בבית חב"ד, שמו גליק.

לאחר התפילה נערך קידוש עם שתייה ועוגות שבו השתלבנו ולאחר מכן חזרנו לחדר במלון. אכלנו ארוחת צהריים שחוממה על פלטה (כיריים חשמליים) ולאחריה יצאנו "לקרוע" את העיר (שבת יוצאת כאן ב -; 9:15 בערב).

הלכנו לכיוון החוף, שם יש הכי הרבה אקשן, ישבנו וצפינו באנשים ובסירות זמן מה (שעתיים/שלוש) ואז חזרנו דרך גינה ענקית שנקראת אוקלנד דומיין ובמרכזה נמצא המוזיאון של אוקלנד בבית ענקי דמוי טירה בדרום ארה"ב. מאחר והכניסה הינה בתשלום, הסתפקנו בהליכה ברחבי הפארק הענק ובהתבוננות באנשים ההולכים בשבילי הפארק, באנשים שמשחקים קריקט, זוגות לפני חתונה (באים לשם להצטלם) וכו' וכו'.

לאחר כ -; 5 שעות יצאנו מהפארק בניסיון לאתר את בית חב"ד בעיר Upper Queens Rd. 76. קצת התברברנו, אבל בעזרת אנשים טובים מצאנו את הבניין.

התאכזבנו למצוא כמה ישראלים (תרמילאים) יושבים ליד השולחן ומספרים סיפורי תרמילאים, בעוד השליח ואנשי הצוות שלו הלכו לנוח. שתינו קצת מים וחזרנו למלון לקראת ערב (שש בערב). נחנו במלון וקראנו מעט עד שיצאה השבת (9:15) ואז התארגנו להבדלה ולארוחת ערב.

בילוי הערב היה ארגון המזוודות לקראת המשך הטיול מחר. היינו עייפים מכל הטיול של אחה"צ, כך שהלכנו לישון בערך ב -; 22:00.

יום א' י"ב שבט תשע"ב (5.2.2012)

היום מתחיל הטיול. עד היום היינו רוב הזמן בעיר אוקלנד ולכן עוד לא התחלנו להכיר את הארץ. יצאנו מאוקלנד לכיוון מזרח לעיירה בשם תמז (Thames), שמה של העיירה ניתן לה על ידי ג'ימס קוק מגלה הארצות הנודע מאחר והנהר שעובר בה הזכיר לו את התמזה של לונדון.

חצינו את העיר, מילאנו דלק ורצינו גם לחפש בנק או Change , אך בגלל שזה יום א' הכל סגור. משם המשכנו לכיוון קורומנדל ( - Coromandelחצי האי שבו נסענו קרוי ע"ש העיר הזו). בדרך רצינו לעצור בגנים עם מפל ופסוקי חוכמה (גני רפאורה), אך פספסנו את השלט ולכן המשכנו בנסיעה לאורך החוף (שמשמאלנו), עד לעיר קורומנדל. עקפנו את העיר (כדי לחסוך זמן) ואז ירדנו דרומה בדרך יפהפייה עם הרבה פניות, עליות וירידות. לפנות ערב הגענו לחוף החול החם. בחוף הזה לקראת הגאות, עולים מים חמים מהאדמה, עד כמעט שכבת החול העליונה ואז אנשים באים מהבית עם אתי חפירה, חופרים בור קטן ואז יושבים בתוך אמבטיה חמה.

הגענו לשם כאמור, לקראת ערב אך הייתה רוח כל כך חזקה שלא העזנו ללבוש בגדי ים (גם רוב המקומיים נשארו לבושים ורק צעדו על החוף). הסתפקנו בלהציץ על החוף והאנשים.

חזרנו לכביש הראשי והמשכנו דרומה לכיוון עיר בשם Tauranga, שם הזמנו חדר במוטל. הגענו לעיר שנדמתה לנו כעיר רפאים (יום ראשון אחה"צ והכול סגור) וה - GPS כיוון אותנו לכיוון המוטל.

הגענו למוטל קטן אך מאובזר ונחמד. התארגנו לארוחת ערב ולאחר מכן עשינו ג'אקוזי (היה בתוך החדר) ואז מקלחת ולישון. היינו עייפים אחרי יום נסיעה ארוך וישנו היטב.

יום ב' י"ג שבט תשע"ב (6.2.2012)

היום היה למקומיים חג, לכבוד חתימת הסכם ויאטנגי בין הבריטיים (הכובשים) לבין המאורים המקומיים. לכן, גם היום הכול היה סגור.

על פי המלצת אהוד גבריאל מ-ממס"י ובעל המוטל בטאורנגה, נסענו בבוקר להר בשם מאונט מאונגאנול (Mt. Maunganul) שנמצא בקצה של רציף ארוך (כמו אצבע לתוך הים). הגענו לשם בבוקר (10:00 בערך) ואכן ראינו איזור שוקק פעילות. זה חוף המיועד לגלישה ויש שם בתי ספר לגלשנות. חוף רחב שבו משחקים כדורעף חופים ואפילו אוהל שבו עושים מסאג' (על הטיילת). הסתובבנו שם כשעה וראינו מה שניתן ואז יצאנו לדרך לכיוון רוטרואה (שבה נשהה 3 לילות).

Mt. Maunganul החוף היפה מאחורי

מאסאז' על הטיילת הטיילת

נסענו ישירות מטאורנגה לכיוון רוטרואה (Rotorua) ומאחר והמרחק אינו רב (בהשוואה לנסיעה של אתמול). הגענו בשעות הצהריים המוקדמות למוטל שלנו Silver Oak , שנמצא על רחוב שכמעט כולו מוטלים.

לאכזבתנו, החדר שקיבלנו היה מעט מעופש (החדר של הג'קוזי היה ממש מעופש אז לא השתמשנו בו כל 4 הימים שהיינו ברוטורואה) אווררנו את החדר והתארגנו לשהייה הארוכה בעיר הזו (3 לילות). לאחר התארגנות וארוחת צהריים בחדר, יצאנו ברגל לגלות את העיר. הלכנו לאורך המוטלים הרבים שלאורך רחוב פנטון Fenton (הרחוב שלנו), עד לאגם רוטורואה.

ישבנו קצת על החוף וצפינו במעט האנשים שהיו בו, למרות שהיה יום חופש. ניסינו לחזור למלון דרך פארק Quira שבו אמורים להיות בריכות חמות, אך טעינו מעט וחזרנו לעיר מוקדם מידי. חזרנו ברגל דרך הסופרמרקט Count Down אחרי שקנינו קצת פירות וירקות. בדרך גם עברנו דרך ה -; Information והזמנו כרטיסים לברוויזיה למחר בצהריים (15:30). הברווזייה זה משאית אמפיבית משרידי מלחמת העולם השנייה שנבנתה על ידי האמריקאים לקראת הפלישה לנורמנדי. המשאית נוסעת מחוץ לעיר ובדרכה נכנסת ל -; 3 אגמים, שטה מעט (סיבוב קצר) וחוזרת ליבשה. כל הסיור נמשך כשעתיים.

הכניסה למוטל ברוטוראה שיט על אגם רוטורואה

המוזיאון העירוני ברוטורואה מנוחת המטיילים ברחבת המוזיאון

בריכה גיאו-תרמית ליד המוזיאון ברוטורואה

בנוסף נרשמנו לערב של הצגה מאורית בכפר טמאקי (ביום ד' בערב. נרחיב על ההצגה הזו בזמן המתאים).

הגענו לחדר במוטל לקראת ערב, התארגנו לארוחת ערב ולשינה. חשבנו לעשות ג'אקוזי, אך בגלל הטחב שם ויתרנו על הרעיון.

יום ג' י"ד שבט תשע"ב (7.2.2012)

הבוקר אנחנו לומדים על תרבות המאורים. יצאנו עם בוקר ברכב לכפר של מאורים. בפועל קצת הוטעינו על ידי ה -; GPS (שני מקומות בשם Te Puia). חזרנו כדי להספיק את הסיור של שעה 10:00. לקראת עשר הגיעה מדריכה צנומה שהובילה אותנו במשך כשעה ורבע בשבילי הכפר המאורי.

לדבריה, הכפר הזה ניתן לשבט שלה באופן רשמי באמצע המאה שעברה (1950), הם מתגוררים שם בין האודים העשנים של הגופרית שעולים מן האדמה (הסרחון בהתאם).

הביתנים הראשונים שימשו רק ללינה ולכן היו נמוכים וקטנים. כי את כל הפעילות (בישול וכביסה) עשו מחוץ לבית במים הרותחים העוברים בכפר.

ישנה דעה (שלהם) שהם משבט אפרים במוצאם. בדקתי והם יודעים להגיד שֳׁלום ולא שֱׂלום. אך בסיור היא הראתה לנו היכן הם מתרחצים וזה נראה כמו מקווה. יש שם 3 בריכות קטנות שניתן לרדת אליהן ב -; 2 מדרגות. מהבריכה הטבעית של המים החמים יש יציאה של תעלות המווסתות ע"י פקקים מבד אל הבריכות הקטנות הללו. כשהן מתמלאות הן מתרוקנות בעצמן אל הנחל הסמוך.

שער הכניסה לכפר המאורי שם הכפר (באנגלית ובמאורית)

התנור והמקווה

לדבריה, הנשים והגברים הטובלים בבריכות אלו עושים זאת בצניעות (לבושים חלקית) והאחרים אמורים לכבד את זכותם לפרטיות. היא גם הסבירה שיש צורך לטבול את כל הגוף בבריכה כולל הראש. זה נראה לי די קרוב למקווה שלנו.

משם המשכנו בסיור וראינו כיצד הם מנצלים את הפעילות התרמית הזו לבישול. אפשרות אחת היא לשים את המזון בתוך שקית מבד בתוך בריכת המים החמים והמזון מתבשל בו. אפשרות שנייה היא לכרות בור (ישנם כבר מוכנים כאלה) ולהניח בו את המזון שמעוניינים לבשל. הם מפרידים כל סוג מזון בתבנית נפרדת ומכוסה ניר כסף. לחוד בשר, לחוד תפוחי אדמה, תירס וכד'. היא הרימה את המכסה של אחד מהתנורים הללו והראתה לנו כיצד הדברים מתבשלים. לדבריה הריח של הגופרית לא מגיע לאוכל כי הוא עטוף ומכוסה.

מפחידים הלוחמים הללו?

משם המשכנו בסיור לכיוון הגייזרים הגדולים של ניו זילנד, שמתפרצים באופן לא עקבי, אך מספר פעמים בשעה, קודם מתפרץ הקטן יותר (הנסיך מווילס) ואחריו הגדול יותר (פוהוטו Pohutu). לצערנו, בזמן הסיור לא זכינו להתפרצות רצינית שלהם. אך לאחר סיום הסיור חזרנו אליהם ואז זכינו להתפרצות והיסרטנו אותה.

לאחר סיום הסיור הזמינו את כולנו למופע שירה מאורי. הצטלמתי עם 2 מאורים (אחד מהם פגשנו למחרת במופע בטמאקי), המופע נמשך כחצי שעה שבו הם שרו ותופפו וכו'.

לאחר סיום המופע חזרנו כאמור לראות את הגייזרים. משם חזרנו דרך הקפיטריה שלהם וקנינו תירס שבושל בסיר המיועד לכך בלבד. היה חם וטעים.

לאחר היציאה מהכפר המאורי (קשה לבטא את שמו הארוך) חזרנו לעיר וישבנו שוב על החוף של האגם בהמתנה לסיור הברווז. לקראת 14:00 (שעה לפני הסיור) הגענו לאינפורמישן שמשם יוצא הסיור והמתנו לו (שלא נפספס חס וחלילה). כמה דקות לפני זמן תחילת הסיור עלינו לאוטובוס האמפיבי, ישבנו ראשונים כדי שנוכל לצלם ולראות הכל. קיבלנו צפצפת צפרדעים (כל אחד מאיתנו + אחד נוסף לבקשתנו), כדי לצפצף במקהלה במהלך הנסיעה/שיט.

יצאנו בזמן לדרך כשהנהג כמעט ואינו שותק לרגע. הוא סיפר בשעתיים הללו את כל תולדות ניו זילנד מבוא המאורים ועד היום, כולל המאבק של האנגלים במאורים. לאחר מכן הוא עבר לספר על תולדות המשאית והשתתפותה בקרבות מלחמת העולם השניה.

המסלול עובר בינות 3 אגמים וזו חוויה מעניינת לעבור מאוטובוס לסירה. חווינו זאת 3 פעמים בסיבוב בתוך האגם ואז חזרנו לעיר.

הצפרדע במים וביבשה

ירדנו מהאוטובוס/סירה, הלכנו לקראת המכונית אותה החנינו בריחוק מה, במקום שבו החניה חינם ונסענו למוטל שלנו מאחר והגענו מוקדם, ניצלנו את שארית הערב לכביסה. בניגוד למלון הראשון שבו היה לנו מכונת כביסה ומייבש בתוך החדר, פה יש חדר כביסה משותף. וכך עבדנו בחלקים, באנו לחדר ואז התברר שאין לנו אבקת כביסה. הלכתי לקבלה וקניתי 2 שקיות קטנות של אבקת כביסה ב -; 2 דולר האחת. שמנו את הכביסה ואז התברר שאין לנו מטבעות של 2 דולר במידה מספקת, חזרתי שוב לקבלה ושוב פרטתי שטר של 5 דולר למטבעות של 2 דולר ואז ב"ה הפעלנו את המכונה. נאלצנו להמתין עד שתסיים כדי להעביר למייבש וכך הלך ערב שלם.

יום ד' ט"ו בשבט תשע"ב (8.2.2012)

הבוקר אנו הולכים לבקר את ליידי נוקס במקום שנקרא וואיי-או-טאפו (Wai-O-Tapu). ליידי נוקס (על שם הבת של מושל האזור) זה גייזר שמתרומם לגובה של 20 מטר כשהוא יורה זרם של מים קרים. הפרט המעניין ביותר לגבי הגייזר הזה שכדי להפעיל אותו שמים בפתחו 300 גרם אבקת כביסה ואז הוא מתפרץ למשך כשעה.

הסיפור הוא שאסירים שהועסקו על ידי המדינה בנטיעת עצים באזור, ירדו לנהר כדי להתרחץ ולכבס את בגדיהם וכאשר השתמשו באבקת כביסה קפץ להם הנהר וגעש. הממשלה הפכה את הגילוי הזה למסחטת כסף ומאז מידי יום בשעה 10:20 בדיוק בא עובד של החברה המפעילה את האתר, שם 300 גרם אבקת כביסה לשמחת כל הצופים.

האתר מאוד ממוסחר. אתה צריך להגיע למרכז המבקרים, קונה כרטיס שטוב גם למסלולים שיוצאים מהמרכז הזה (חוזרים לשם אחרי טקס הגייזר). חוזר חזרה כמה קילומטרים ואז מגיע לאתר של הגייזר.

הגייזר ליידי נוקס ברגיעה ולאחר אבקת הכביסה

חזרנו מהגייזר למרכז המבקרים ונכנסנו למסלול האדום (30 דקות הליכה), מתברר שזה מקום מעניין מאוד, כי מהאדמה יוצאים כל מיני צבעים (תלוי מה המינרל הדומיננטי שם) יש בריכות צהובות, אדומות ושילובים, יש בריכות בוץ וכו'. האתר מתוחזק היטב ומעניין.

אגם ירקרק ואגם צבעוני ומגוון

לאחר שסיימנו את המסלול חזרנו מעט לכיוון העמק התרמלי, כדי לעשות שימוש במתנה שקיבלנו (כשרכשנו כרטיסים לסיור הברווז ולכפר הטמאקי). קיבלנו זוג כרטיסים (שווים $ 14 האחד) לבריכות חמות במקום ששמו ויאקיטי (Waikite) נסענו כ -; 6 ק"מ מליידי נוקס והגענו למקום די נטוש (מלבדנו היו שם אולי עוד 6 אנשים), כך שלא הייתה לנו בעיה לנוע מבריכה חמה אחת לאחרת.

שהינו בבריכות החמות כשעה ולאחר שחשנו שמיצינו את הנושא חזרנו משם למוטל שלנו. הגענו מוקדם, אכלנו צהריים ונחנו לקראת פעילות הערב.

בשש וחצי הגיע האוטובוס של הכפר טמאקי לאסוף אותנו מהמלון ולהביא אותנו למרכז העסקי שלהם, בתוך רוטורואה, שם עברנו לאוטובוס אחר שלקח אותנו לכפר שלהם.

תוך כדי נסיעה, הנהג בחר באחד הנוסעים, ששמו רוברט, בתור הצ'יף של האוטובוס. אך מאחר והוא היה תייר צרפתי, קרוב משפחה שלו (חתן או בן) התנדב לשמש לו כמתורגמן שלו והוא נצמד אליו לאורך כל הערב. למרות שהכול מבוים, בכל זאת, זה מעניין להיות חלק מזה. הצ'יפים (אחד מכל אוטובוס) נעמדו בשורה ומולם הופיע לוחם מאורי, לבוש איזור חלציים בלבד שנופף באיומים ובצעקות, עד שהצ'יפים נגשו אליו בטקס מבוים הצמידו אף לאף ואז ניתן האות לכולנו להיכנס לכפר המאורי.

בכפר ערכו לנו כל מיני הפעלות של בני עקיבא. קפיצת קלאס, הדגמה של פיסול פסלי עץ, קליעת סלים וכו'.

שוב בין שני לוחמים מפחידים מאורי מנגן בחליל בעזרת האף

לאחר המתנה של כשעה, תוך התבוננות בפעילויות השונות, הוזמנו בעקבות הצ'יפים לאולם המופעים למופע של שירה וריקודים מאורים שנמשך כשעה. לאחר מכן הייתה ארוחה, שבה יכולנו לאכול רק תפוחי אדמה שנאפו בנפרד.

ב -; 10 בלילה, לאחר הארוחה עלינו שוב על האוטובוסים. הנהג שלנו התגלה כחברמן ועשה כל מיני שטויות, כמו למשל להקיף כיכר כמה פעמים, לקצב השיר שכולם שרו וכו'. הגענו לקראת 11 לחדר, עייפים ומלאי חוויות.

יום ה' ט"ז בשבט תשע"ב (9.2.2012)

היום עוזבים את רוטרואה, בדרך לנפייר. יצאנו די מוקדם, כי הזהירו אותנו שהדרך ארוכה. נסענו דרומה לכיוון טאופו (Taupo) שהיא עיר על חוף האגם הגדול ביותר בניו זילנד.

לאחר כשעה נסיעה הגענו למרכז העיר טאופו. עצרנו ליד האינפורמיישן ונרשמנו לשייט בסירת סילון על הנהר וואיקאטו (Waikato) . טווח השייט שלהם הוא ממפלי הוקה בצפון ועד הסכר הגיאותרמי בדרום. מתברר שהנחל הוא של מים חמימים (הנהג שאב לנו בספל מהנהר והדגים לנו את חום המים כ- 220 ).

התברר שההפלגה הקרובה היא בעוד 20 דקות, כך ששעטנו ברכבנו אל נקודת היציאה והגענו בזמן. אחרינו עוד הגיע זוג שגם לו המתינו. בינתיים הלבישו אותנו במעיל פלסטי דק נגד רטיבות ועל זה מצופים, לביטחון. צולמנו על ידי צלמת של החברה (כדי שנקנה אחר כך את התמונות ואכן קנינו). מתברר שכל השיט מצולם.

עלינו על הסירה 12 איש והנהג החל להשיט אותה במהירות ותוך כדי סיבובים ופניות חדות שמחד הפחידו ומאידך עוררו ריגושים וצעקות שמחה.

השיט נמשך כחצי שעה וכאמור מהסכר בדרום ועד למפלי ההוקה בצפון, הנהג נהנה לעשות לנו סיבובים של 0 360 מעלות, ממש מתחת למפל והדבר כאמור הפחיד והקפיץ (הכול מוסרט ומצולם).

לאחר השיט כשאנו המומים מהסיבובים ומהמהירות של הסירה, חזרנו לרכב ונסענו חזרה למרכז העיר טאופו, שם ישבנו על כוס קפה וטוסט טעים על שפת האגם כחצי שעה נוספת.

לאחר הקפה בטאופו, עפנו לכיוון נפייר, הדרך הייתה משעממת למדי והגענו למוטל שלנו על שפת האוקיינוס, בסביבות 15:00 אחה"צ.

המוטל ששמו Motel Del Mar שוכן ממש על קו המים בשדרת Marine Parade היה הכוכב של המלונות בהם שהינו עד כה. בקלות הוא קוטף את הפרס הראשון הן מבחינת המיקום והקרבה לים ולמרכז העיר והן מבחינת גודלו והכלים שבו.

התארגנו בחדר המקסים ויצאנו לתור את העיר, שלדעת רבים היא היפה בניו זילנד. מתברר, שלפני כ -; 70 שנה הייתה רעידת אדמה בעיר הזו וכל בתי האבן שבה נהרסו עד היסוד (מפליא שבתי העץ החזיקו מעמד). לא הייתה לתושבים ברירה אלא לבנות את בתיהם מחדש ומאחר ובאותה תקופה שלט בעולם הסגנון של אר-דקו (בתים מצוירים וכותרות, בתים מסוגננים ומקושטים) נבנו מרבית הבתים בסגנון הזה (גם בתל אביב איזורים שלמים נבנו בסגנון הזה).

צילמנו מספר בתים מעניינים, חרשנו את המדרחוב וחזרנו למלון. התכנית הייתה לחזור בערב שוב, כי הבתים הללו אמורים להיות מוארים במיוחד.

בערב, אכן יצאנו ולאכזבתנו הרבה, העיר הייתה ריקה למדי. הסתובבנו ברחובות שאמורים להיות אטרקטיביים, אך התאכזבנו ולכן חזרנו למלון.

הכניסה לחוף הים מזרקה מוארת לפנות ערב

יום ו' י"ז בשבט תשע"ב (10.2.2012)

הבוקר קמנו מוקדם, כי באמת דרך ארוכה לפנינו. 350 ק"מ מפרידים בין נפייר לוולינגטון הבירה ועלינו גם להגיע לקראת שבת.

נסענו כמעט ללא הפסקות ואכן הגענו מוקדם יחסית לוולינגטון ולמוטל שלנו Harbor Motor Inn במרכז העיר. מתברר שזה מוטל קצת מוזר שמנוהל על ידי זוג סינים צעירים עם מפתחות משונים לחדרים ועזרים אלקטרוניים בלילה. אמרו לנו לחזור לפני 9 בערב, אם אנחנו לא רוצים להפעיל את המפתח החשמלי ביום ו' בערב.

נרשמנו ונכנסנו לחדר שהיה די קטן בהשוואה לאתמול. התארגנו מעט ויצאנו לבחון היכן בית הכנסת (מאחורי המלון) ושם קנינו חלות לשבת. הלכנו דרך מרכז העיר למרכז קניות, כדי לקנות פירות וירקות לשבת.

הסתובבנו קצת במרכז, כדי ללמוד ולהכיר מעט את העיר וחזרנו למלון ברגל עם הפירות והירקות שקנינו. התארגנו במלון לקראת שבת ולהדלקת נרות מוקדמת, השעה 00 19, כאשר שבת נכנסת ב -; 30 20.

הדלקנו נרות ויצאנו להליכה ארוכה לבית הכנסת שנמצא ממש מאחורינו. הגענו לשם ופגשנו כמה יהודים, אחד מהם ישראלי לשעבר, גם הרב דוד הינו ישראלי והאנגלית שלו נשמעה לנו מאוד ברורה.

התפללנו מנחה ביחידות (עוד לא היה מנין) אך לקבלת שבת כבר היינו יותר ממניין (תריסר במדויק), הייתה תפילה קרליבכ-ית כולל דרשה של הרב (באנגלית בסיסית).

לאחר התפילה נערך קידוש (שלא המתנו לו) ואנו הלכנו לחדר לארוחת ערב שבתית (טונה וחלה), אכלנו, שרנו ובירכנו והלכנו לישון.

יום שבת י"ח בשבט תשע"ב (11.2.2012) -; שבת פרשת יתרו

הבוקר אפשר לקום עוד יותר מאוחר מאשר שבוע שעבר, כי התפילה אמורה להתחיל ב -; 9:30. הגענו לבית הכנסת בזמן, אך כמובן לקח זמן עד שהיינו מניין (בסוף התפילה היינו כ -; 15 גברים בבית הכנסת). הרב היה חזן שחרית (אנוש ביותר) והקורא בתורה (אנוש עוד יותר ואפילו את עשרת הדברות לא קרא בטעמים).

התפילה נגמרה לקראת 11:30, היה קידוש (שלא נשארנו אליו) וחזרנו למלון לארוחת צהריים שבתית טונה, חלה, ירקות וקומפוט.

אחרי הארוחה ירדנו לטייל בעיר, היה לנו המון זמן לשרוף כי שבת יוצאת ב -; 9:30. הלכנו בתחילה לכיוון בניין הפרלמנט של ניו זילנד, לא כל כך התרשמנו ממנו. אח"כ הלכנו לתחנת הרכבת (שירותים) שהייתה מרשימה מאוד. משם הלכנו לאורך החוף וראינו המון פעילויות.

נכנסנו למוזיאון ששמוTe Papa(הכניסה חינם) והתרשמנו מכל ההפעלות שהיו שם. אנחנו רק הסתכלנו, אבל הילדים הפעילו כל מיני דברים ונהנו מכל רגע. סיירנו בכל 6 הקומות של המבנה ומאוד התרשמנו.

המוזיאון מבפנים ומבחוץ

ירדנו ושמענו רעש משמאלנו. הלכנו לראות במה מדובר והתברר שזו תחרות של סקייט בורדים. שהינו שם קצת וחזרנו דרך המדרחוב (רח' קובה). ישבנו וצפינו בכל מיני טיפוסים עד שהתחיל להיות קריר ואז חזרנו לחדר (בסביבות 18:00).

נחנו מעט בחדר, אני ישנתי ושרה קראה ספר עד מוצ"ש (21:30), עשינו הבדלה ואכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון מאוחר.

יום א' י"ט בשבט תשע"ב (12.2.2012)

היום עוזבים את האי הצפוני ועוברים לדרומי. הדבר מחייב התארגנות, קודם כל צריך להחזיר את הרכב השכור. הגענו לתחנת דלק לא מאוישת כדי למלא דלק שחסר (1/3 מיכל), אך לא הצלחתי לאשר את הוויזה. חזרנו לחברת ההשכרה ace)), עם מיכל שאינו מלא. הפקידה המליצה לנו לא לוותר (הם גובים $30 עמלה + עלות הדלק) ולנסוע שוב לתוך העיר ולמלא דלק בתחנה שבה ניתן לשלם במזומן.

עשינו סיבוב חזרה לתוך העיר ואכן מצאנו תחנת דלק, מילאנו כ -; 10 ליטר וחזרנו לחברת ההשכרה, צ'יק צ'אק החזרנו את הרכב ומיד לקחו אותנו ברכב מיוחד לנמל וההפלגה של המעבורת לאי הדרומי.

מאחר והכול הסתדר מהר, הגענו לנמל היציאה כ -; 3 שעות לפני ההפלגה. מסרנו את המזוודות (כמו במטוס) והמתנו בשקט לעליה להפלגה. בינתיים הספקתי לרשום את כל הקורות אותנו עד היום.

כשעה לפני ההפלגה הגיעה מעבורת ענקית שבתוכה הייתה רכבת שלמה והמון משאיות ומכוניות וגם אנשים. המתנו עד שכולם ירדו ואז כחצי שעה לפני ההפלגה ניתנה לנו רשות לעלות. היינו בין הראשונים כך שתפסנו את המקום הכי טוב. כורסאות ישיבה מול החרטום.

המעבורת הענקית תאומתה חוזרת מהדרומי לצפוני

השיט נמשך קצת למעלה מ -; 3 שעות, בקצב מנומנם למדי ועם נוף יפה מאוד. במיוחד כאשר האוניה נכנסה לתוך פיורד באי הדרומי, עד לעיר פיקטון.

הכניסה לאי הדרומי

המעבורת נחתה בפיקטון וכל המשאיות והאופנועים יצאו ממנה וגם אנחנו זרמנו החוצה עם כל האנשים. הגענו לקרוסלה של המזוודות (כמו בשדה תעופה).

חיכינו כמה דקות ואז הגיעו המזוודות שלנו, לקחנו אותם והלכנו ברגל אל שורת החנויות ממול (כולן משרדי השכרת רכב).

הגענו לנציג ace, קיבלנו רכב דומה מאוד לזה שהיה לנו (אולי אפילו ישן יותר). יצאנו לדרך לכיוון נלסון (למעלה מ -; 100 ק"מ). השעה הייתה כמעט 6 בערב ועדיין אור מלא. כיוונו את ה -; GPS ולהפתעתנו הוא מצא את עצמו מיד והוביל אותנו בדרך שנראתה לנו שגויה. אבל התברר שזו אמנם דרך עם פיתולים ועליות וירידות, אך מקצרת את הסיבוב שעושה הכביש המהיר מסביב למפרץ.

נסענו כמעט שעתיים והגענו למלון עדיין באור יום. מצאנו מוטל נחמד עם מעט חדרים (12), אך מאובזרים ומודרניים. החדר היה מרווח למדי עם כל האביזרים הנדרשים. הזמנו סיור למחר (יום ב') ונסענו לסופר להשלמת ציוד (בעיקר פירות וירקות).

חזרנו, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון מוקדם מעט מהרגיל מאחר ויש לנו השכמה למחר בגלל הסיור.

יום ב' כ' בשבט תשע"ב (13.2.2012)

היום התעוררנו מוקדם (עוד לפני השעון המעורר), כי באים לאסוף אותנו בשעה 07:30. התכנית היא שייט עד לשמורת אבל טזמן (Abel Tasman), החלפת רחפת בקייטריטרי (Kaiteriteri), שייט לאורך המפרצונים וחזרה עד למפרץ בשם Bark Bay שממנו נרד לטראק של 6.5 ק"מ עד Torent Bay ומשם חזרה עד למלון.

הרכב שאמור לאסוף אותנו אחר בכמה דקות. הוא אסף אותנו ועוד זוג מהמלון לנמל שלהם בנלסון. עלינו על רחפת קטנה ושטנו במהירות גבוהה יחסית לצד הנגדי של המפרץ לקייטריטרי. לאחר כ -; 50 דקות הגענו לחוף ושם עברנו לרחפת גדולה יותר. כשאלינו מצטרפים עוד נוסעים ממקומות אחרים. עלינו ב -; 09:00 בערך לרחפת הגדולה שלקחה אותנו לשייט לאורך החוף עד הנקודה הצפונית ביותר.

לאורך הנסיעה הרחפת עצרה בכמה מקומות הורידה נוסעים, העלתה נוסעים. באחד המקומות אף עצרה כדי שנוכל לצפות בכלבי ים מתחממים בשמש.

הרחפת ששטנו בה כלב ים משתזף (בפינה הימנית העליונה)

לאחר ששטנו עד לקצה הצפוני ביותר של השמורה, חזרנו דרומה ובערך ב -; 11:30 (כמתוכנן) עצרנו בחוף מפרץ ברק (Bark Bay), ירדנו לחוף כמו מרבית הנוסעים והתחלנו ללכת ברגל במסלול שאורכו 6.5 ק"מ. חשבנו ש-4 שעות למרחק כזה זה מוגזם אך כשהלכנו בשביל בתוך הסבך עם הרבה עליות וירידות ראינו שזה לא כ"כ פשוט.

הדרך הייתה מעניינת אם כי די שבלונית. כל הזמן הלכנו בתוך יער סבוך וירוק בשביל צר שנחתך בתוך הנוף. העליות היו קצת קשות עבורנו, אבל הירידות היו נהדרות. לקח לנו כשעתיים לעבור את כל המסלול של 6.5 ק"מ. הגענו לחוף של (Torent Bay) שהוא נטוש למדי ולא מתוחזק מספיק (אין גלידה), מצאנו פינה לשבת בה והמתנו לאיסוף.

בזמן ההמתנה התעלקו עלינו זבובי חול (המכה של החוף המערבי באי הדרומי) ריססנו עלינו חומר דוחה יתושים ואז הם ברחו מאיתנו. לקראת 15:30 (כמתוכנן) הופיעה הספינה במפרץ ואספה אותנו למסע חזרה לקרייטריטרי.

הגענו לחוף של קרייטריטרי ירדנו מהרחפת הגדולה ועברנו שוב לקטנה שהובילה אותנו לאחר כשעה לחוף בעיר נלסון.

נהג הסירה הוא גם נהג המיניבוס והוא הוביל אותנו חזרה למלון. הגענו כמתוכנן לקראת 17:30. לאחר התארגנות קלה לארוחת ערב הספקנו גם לעשות סיבוב של כביסה ולהתארגן לקראת המשך דרכנו באי הדרומי.

יום ג' כ"א בשבט תשע"ב (14.2.2012)

הבוקר התעוררנו בשעה 06:00 מטלפון של איציק בנימיני מהוצאת רסלינג. לאחר שדיברנו איתו פתחנו את הסקייפ ודיברנו עם כולם כולל איילת השחר ותמר שירה (שבד"כ ישנות כשאנו מתקשרים). סידרנו מה שצריך עבור רסלינג והתפנינו להתפלל ולאכול ארוחת בוקר.

בערך ב -; 08:30 יצאנו לדרך מנלסון לכיוון דרום. אחרי שעתיים בערך הגענו קרוב לעיר בשם West Port, שם פנינו לכיוון מושבה של כלבי ים (Seal Colony), סטינו מהכביש הראשי לכיוון המושבה כ -; 13 ק"מ.

הגענו לחניה ומשם צעדנו כ -; 500 מטר עד לתצפית שממנה ראינו מספר כלבי ים גדולים וקטנים התופסים שמש על הסלעים שלצד החוף.

לאחר התצפית גילינו שאנחנו במרכז העולם. פתאום יש שלטים עם מרחקים מהנקודה הזו להמון מקומות בעולם, כמו פריז, לונדון, וונקובר וכו'.

משם המשכנו דרומה עוד כ -; 50 ק"מ לסלעי הפנקייק. זה מקום על שפת הים שבו מי הים (הגלים ומשחק גאות ושפל) יצרו כאילו שכבות בסלע והוא נראה כאילו עשוי דפדפים המונחים אחד על השני. השחיקה הקבועה הזו יצרה גם צורות שונות בסלע שבחלק מהן ניתן גם לראות פנים אנושיות ושל בעלי חיים.

"ראש הנמר" מבט לאוקיינוס

לאחר סיבוב בסלעי הפנקייק המשכנו דרומה עוד כ -; 40 ק"מ לכיוון העיר גריימאות (Graymouth). ממש לפני העיר, על האוטוסטראדה גילינו את המוטל שהזמנו.

המוטל מורכב מכמה צריפים מעץ המאובזרים היטב ומאוד גדולים. קיבלנו חדר נוסף עם 2 מיטות. פתחנו את כל החלונות לאוורר ואז קיבלנו כל מיני יתושים (זבובי חול), אז סגרנו.

ירדנו לעיר לחפש קצת אקשן וחוץ ממילוי דלק לא מצאנו שום דבר מעניין, מצאנו סופרמרקט Count Down)) שבו הצטיידנו בפירות וירקות וחזרנו למלון.

ישבנו לאכול ארוחת ערב ולאחריה ישבנו לראות סרטים במחשב. סוף סוף יצא לנו לראות את הסרט "פאץ' אדמס" בשלמותו. מאוד התרגשנו ממנו.

לאחר הסרט התארגנו לשינה ולתזוזה מחר לכיוון הקרחון "פרנץ יוזף".

יום ד' כ"ב בשבט תשע"ב (15.2.2012)

התעוררנו מוקדם, כי אוהד התקשר בשם שמואל רון מאחוזת שרה שמחפש אותנו בגלל ה -; PPA. צלצלנו אילו ותדרכתי אותו איך למלא באתר שלי. דברנו כבר עם כל החברה בסקייפ. לאחר תפילה וארוחת בוקר יצאנו לדרך. היום יש נסיעה קצרה, אז לא מיהרנו לצאת.

יצאנו מגריימאות דרומה לכיוון עיירה בשם הוקיטיקה ((Hokitika. העיר מיוחדת בכך שיש בה הרבה בתי מלאכה לעיבוד אבן הג'ייד (ירקן). יש באיזור מחצבות של האבן הזו והאנשים בעיר עושים מזה כל מיני תכשיטים.

נכנסנו לעיר, ביררנו באינפורמיישן איפה כדאי לקנות סחורה טובה ובזול. בהזדמנות הזו הזמנו 2 מקומות בהליקופטר לטיסה מעל קרחון פרנץ יוזף. הסתובבנו בעיר, שתינו קפה, קנינו תליון ועגילים מאבן ירקן ומזכרות לחברה בבית.

לאחר כשעה של התבטלות בעיר יצאנו דרומה לכיוון העיר פרנץ יוזף. בדרך ראינו על המפה שיש שמורה של עגורים, אז ניסינו לנסוע אליה, אך התברר שהכניסה ממקום אחר ובכלל צריך להזמין מראש מקום בסירה המגיעה למקום (אין אפשרות להגיע ברכב). ויתרנו על העניין והמשכנו לכיוון דרום. הגענו לפרנץ יוזף מוקדם מדי (14:00) ואפילו עברנו על פני המוטל שלנו (אך לא נכנסנו עדיין) והחלטנו להגיע אליו רק אחרי הטיסה. הגענו למרכז "העיר" (2.5 רחובות), קנינו פירות וירקות בסופר ואז כשהגיע הזמן (רבע שעה לפני מועד הטיסה המיועדת) ניגשנו למשרד של חברת ההליקופטרים (Glacier Helicopters).

הצטרפו אלינו עוד זוג אנגלים ויחד עלינו להליקופטר קטן שחנה מעבר לכביש. נכנסנו ארבעתנו + הטייס להליקופטר הזה וזכינו לחוויה מרגשת במיוחד (אולי החוויה של הטיול). ההמראה אנכית ומיד הוא לקח אותנו לכיוון הקרחון פרנץ יוזף. נצמד להר כאילו אין לו פרופלור והביא אותנו כמעט עד לפסגה. שם ירדנו כולנו מהמסוק והסתובבנו בשלג. צילמנו והסרטנו את הנוף מסביב, זרקנו שלג אחד על השני ולאחר כמה דקות ירדנו לאורך הקרחון חזרה עד למנחת.

לפני ההמראה על הפסגה

כל הסיפור הזה נמשך בין 20 ל -; 25 דקות, אך החוויה לטוס מעל לקרחון הלבן, לנחות עליו ולחזור שוב לאורכו, הייתה ממש מרגשת.

ירדנו מהמסוק, חזרנו לרכב ואז נסענו למוטל שלנו, שנמצא קצת צפונית לעיר. קיבלנו את החדר והתארגנו לארוחת ערב מוקדמת. לאחר הארוחה החלטנו שעדיין מוקדם להישאר תקועים בחדר והחלטנו לצאת לכיוון קצה הקרחון. זה המקום הנמוך ביותר של הקרחון אליו מגיעים אנשים שלא טסים ולא עושים הליכה מאורגנת לאורך הקרחון (סיפור של יום שלם).

לצערנו החל גשם שוטף לרדת, כמו בחורף (כאן הרי קיץ), לכן, ויתרנו על ההליכה אל הקרחון ובמקום זה בחרנו לנסוע דרומה לכיוון קרחון פוקס ואגם מתיסון ((Matheson Lake ע"ח המשימות של מחר.

אגם מתיסון אמור להיות אגם מראה וניתן לראות בו השתקפויות של כל ההרים מסביב. חששנו שלא נוכל לראות כלום כי אולי גם שם יורד גשם. החלטנו לקחת סיכון ונסענו בכל זאת אל האגם. להפתעתנו, ככל שהתקרבנו אל האגם השמים התבהרו ואפילו זכינו לראות שמש בחלק מהזמן שטיילנו לאורך האגם.

יש מסלול של שעה וחצי מסביב לאגם. ישנן כמה נקודות תצפית שמהן ניתן לראות השתקפויות. בחלק הגדול של האגם לא התאפשר לנו לראות השתקפויות בו, כי הוא היה מעט גלי (רוח). אבל בחלקים אחרים ראינו כמה השתקפויות טובות, בעיקר של העצים בגדת האגם.

זוג המטיילים בעמדת תצפית על האגם הר קוק (הגבוה ב-נ"ז) מציץ מהענן

הלכנו בנחת מסביב לאגם, צילמנו תמונות של אותן השתקפויות שהצלחנו לראות ולאחר כשעה וחצי הגענו לנקודת ההתחלה. ישבנו שם לשתות קפה וקולה וצילמנו עוד כמה תמונות.

חזרנו למלון לקראת השעה 7 בערב, עייפים אך מרוצים. התארגנו לשינה מוקדמת, כי מחר מחכה לנו נסיעה ארוכה, עד קווינס טאון (Queenstown).

יום ה' כ"ג בשבט תשע"ב (16.2.2012)

יצאנו בבוקר מפרנץ יוזף הגשומה בהרגשה שחבל יהיה אם היום כולו יהיה גשום. מתברר שהכול מקומי וכמה ק"מ אחרי פרנץ יוזף כבר פסק הגשם.

נסענו לכיוון דרום מערב ולאחר כחצי שעה הגענו לחוף ים טזמן במקום שנקרא Knight View, שממנו יש תצפית על כמה צוקים הקרובים לחוף. בשלט שמוצב שם נאמר שמנקודה זו והלאה אין שום איזור יבשתי עד אנטארקטיקה (1700 ק"מ).

השתקפות באחד הנהרות בדרך תצפית מ- Knight Viewאל האוקיינוס

לאחר תצפית זו המשכנו דרומה עד לנקודה הדרומית ביותר של כביש החוף המערבי (Haast). ישנו שם מרכז מבקרים יפה שכולל גם מוזיאון קטן על ניו זילנד והמיוחד בה.

שלט הכניסה למרכז המבקרים תצפית ממרכז המבקרים אל הנהר

משם נסענו מזרחה אל תוך היבשה ואכן הצמחייה שהייתה ירוקה מאוד לאורך החוף הלכה ונעלמה. נסענו כ -; 100 ק"מ, חלקם לאורך אגם וואנקה (Wanaka) עד לעיר וואנקה. שם הגענו למקום מקסים בשם "פאזלינג וורלד". עצרנו ונכנסנו.

על פי הצעתו של אהוד, נכנסנו קודם כל לשירותים של עולם הפזלים, כי מחכה לנו שם הפתעה. ואכן, נכנסנו ופתאום יש תמונה על 3 קירות של בית שימוש ציבורי מהתקופה הרומית שבה ישבו כולם בפומבי על חורים כאלו ומתחתם עברה תעלה של מים זורמים ששטפה את הלכלוך.

לאחר הביקור בשירותים חזרנו למבואה ושם שילמנו עבור מחלקת האילוזיות והמבוך. החתימו לנו את היד בחותמת המראה ששילמנו ונתנו לנו להסתובב חופשי. התחלנו עם חדר האילוזיות, נכנסנו והיו שם הולוגרמות שונות של תלת מימד, כולל אחת שאתה עומד מולה ומישהו יורה בך.

המשכנו לחדר של תמונות המורכבות ממספר תמונות (למשל הגולגולת שהיא בעצם אישה מול מראה וכו'). לאחר מכן מתקדמים לחדר של תמונות של מנהיגי עולם שעוקבות אחריך (הסרטתי את זה והאפקט עובד גם בסרט). החדר האחרון הוא חדר של שינוי חוק הכבידה, מאחר והחדר משופע אתה בקושי הולך, אך הכסא שאתה יושב עליו עולה כאילו שהוא יורד. בנוסף היה חדר אחד שבו מזווית אחת מחוץ לחדר הוא נראה נורמאלי לחלוטין ומצד שני נמוך מידי (הראש נוגע בתקרה וממול בדיוק הפוך, גבוה מדי).

שטיח רקום של תלת מימד איינשטיין עוקב אחריך

שתי פינות באותו חדר

לאחר שמיצינו את חדר האילוזיות, עברנו למבוך, שם יש למצוא את הדרך להגיע ל -; 4 הפינות ואח"כ למצוא את היציאה. מצאנו את הדרך ל -; 2 פינות ואח"כ החלטנו שזה ארוך מידי ויצאנו באמצע מהמבוך (יש דלתות ליציאת חרום). נכנסנו חזרה לחנות, קנינו כמה מזכרות לנכדים, יצאנו להצטלם ליד המגדל הנטוי ויצאנו לכיוון קוינסטאון.

מבט אל האגם מתוך החדר במלון חנות הגלידה של פטגוניה

קבלנו חדר עם נוף לאגם בקומה 10 שהיא בעצם קומת הרחוב, כי המלון כולו בנוי על צלע של הר והוא מתרומם מהאגם ועד לרחוב הראשי. היה חסר לנו במטבח כיריים וכיור מטבח. חבל מתרגלים לכל דבר.

הנחנו את החפצים בחדר ונסענו למרכז קניות גדול שנמצא מחוץ לעיר, כדי לקנות מוצרי מזון בסיסיים. חזרנו למרכז העיר עם כל הקניות, הסתובבנו קצת, כדי להכיר את העיר. נרשמנו לסיור ג'יפים למחר בבוקר )חברת Nomad Safari) וחזרנו למלון לארוחת צהריים פרטית (ב -; 7:00 בערב) והתארגנו לשינה.

פינת חמד ליד האגם בקוינסטאון אניית קיטור בת 100 שעדיין עובדת

יום ו' כ"ד בשבט תשע"ב (17.2.2012)

התעוררנו מוקדם (6:30) כדי להספיק הכול לפני שיבואו לאסוף אותנו מהמלון בשעה 8:30 לסיור ג'יפים. הג'יפ שהיה אמור לאסוף אותנו אחר מעט (20 דקות) ויצאנו לדרך. התברר שמלבד הזוג שכבר היה בג'יפ לפנינו (מאנגליה) היה עליו לאסוף עוד זוג מארה"ב (יהודים), אך הוא לא מצא את הצימר שבו הם התארחו.

מהמשרד התנדב אחד הנהגים להביא את זוג האמריקאים אלינו בהמשך הטיול ושאנו לא נתעכב יותר וכך היה. ממש לפני שנכנסנו לקניון סקיפרס עצרנו ואכן תוך כמה דקות הגיע ג'יפ נוסף ובו זוג אמריקאים מוושינגטון D.C. . כשהצגתי את עצמי בשם משה, היא אמרה שלסבא שלה קראו משה (אח"כ קצת הרחבנו את ההיכרות).

המשכנו לנסוע בדרך בלתי סלולה שלדברי הנהג לקח לתושבי המקום 7 שנים לפרוץ אותה (עד אז הכניסו חומרים על סוסים בלבד). הדרך מאוד קשה וצרה וכשבא רכב ממול (אוטובוס שהסיע מטיילים לנהר שוטובר לרפטינג וחזר ריק) יש להיצמד לקיר כדי לאפשר לו לעבור. דרך הייתה מהממת. מצד אחד הנהר שוטובר בעומק ליווה אותנו ומהצד השני קירות הקניון. נסענו בזהירות עד שהגענו למחנה משוחזר של כורי זהב.

הג'יפ שלנו מה קורה כשבא אוטובוס ממול?

מתברר שבין השנים 1927 -; 1890 מצאו זהב בחולות שבאזור ואז התווספו הרבה אנשים למקום הזה. בשיא התקופה גרו במקום כ -; 4000 איש. ראינו במקום שחזור של בית מגורים ושל בית הספר.

שחזור של בית הספר שחזור של בית מגורים

לאחר הפסקה של תה (הנהג הביא בתרמוס), חזרנו לעיר כשבדרך הנהג חצה בכוונה את הנהר עם הג'יפ. הגענו לעיר בשעה 13:30. הסתובבנו במרכז (קנינו גלידה בפטגוניה), צפינו בעוברים ושבים על החוף וחזרנו ברגל למלון כ -; 3/4 שעה.

התארגנו לקראת שבת במלון (בלי בית כנסת) ועד כאן שבת שלום. (ההמשך נכתב במוצ"ש).

הדלקנו נרות בשעה 20:30, עשינו קבלת שבת וערבית של שבת כהלכה, אח"כ קידשנו לבד ואכלנו לבד לאור המנורות מהשירותים. הלכנו לישון ב -; 22:00, עייפים ונרדמנו מיד.

יום שבת כ"ה בשבט תשע"ב (18.2.2012) -;פ' משפטים

קמנו מוקדם הבוקר (10:00), אחרי 12 שעות שינה. התפללנו, קידשנו ואכלנו ארוחת בוצר שבתית, טונה במקום גפילטע פיש וגרגרי חומוס במקום טשולנט. השמים היו מעוננים מהבוקר (קיץ בניו זילנד) והחלטנו לקחת סיכון.

יצאנו מהחדר וירדנו במדרגות של המלון, עד לשביל הנושק לשפת האגם ומוביל עד מרכז העיר. הלכנו כ -; 3/4 שעה בשביל לאורך החוף כולל הקפה של חצי אי שהוא גן ציבורי והגענו למרכז העיר התוסס והסואן. היה שוק אמנים והסתובבנו שם לראות אנשים וחפצים. ראינו חתונה שיצאה לדרך בספינת טיולים (אחד האורחים בחתונה היה טים, נהגָנו מיום שישי לקניון סקיפרס). ראינו אנשים רבים מכל העולם.

לקראת 16:00 הרגשנו שמתחילה רוח חזקה ונהיה קר יותר, לכן התחלנו לצעוד חזרה לעבר המלון. מתברר שעשינו עסקה טובה כי איך שהגענו למלון התחיל לרדת גשם שלא פסק עד מאוחר בערב.

ישבנו בחדר והבטנו בגשם ובאגם, בהמתנה לצאת השבת (21:40), עשינו הבדלה והתארגנו לשינה.

יום א' כ"ו בשבט תשע"ב (19.2.2012)

היום קמנו ב -; 8:00 והתארגנו לאט כי שום דבר לא בוער. היום אנחנו מבלים באיזור העיר קוינסטאון, אז לא צריך לנסוע רחוק ולא ממהרים. לאחר תפילה וארוחת בוקר יצאנו לכיוון העיר גלנורקי שעל הקצה הצפוני של אגם ויקטיפו (Wakatipu Lake) (שאנחנו נמצאים בקצהו הדרומי).

לאחר נסיעה של כ - 40 דקות הגענו לעיר המנומנמת הזאת וחזרנו חזרה לכיוון קוינסטאון, מאחר ולא מצאנו מה לעשות בגלנורקי למרות שהם טוענים שהם השער לגן עדן.

חזרנו לעיר והמשכנו מזרחה לחפש איפה עושים בנג'י. נסענו למקום ששם המציאו את הבנג'י על הנהר קאווארו . מצאנו מקום בנוי לתפארת ומגלגל מיליונים.

ראינו המון אנשים נשפכים לתוך מרכז המבקרים הזה, כשחלקם הגדול בני נוער (שדווקא הם הפוטנציאל לבנג'י הזה). המעוניינים נגשים לדלפק, נרשמים מקבלים חותמת גדולה על היד עם מספר הסידורי בתור לקפיצה. אח"כ הולכים על הגשר עד לסככה באמצע הגשר, שם קושרים להם את הרגליים ומחברים אותם לחבל ארוך. בהגיע תורם, הם עומדים על מקפצה (כמו בבריכה) ואז כשהכול מוכן הם מתבקשים להסתכל שמאלה אל המצלמה (כדי שיקנו אח"כ את התמונות) ואז הם קופצים בסגנון האישי שבחרו (מבט לפנים, קפיצה לאחור, גלגול וכו'). הם נופלים למטה במהירות, כמעט עד גובה פני הנהר ואז הגומי מושך אותם למעלה ושוב למטה 3 פעמים. כשהם נרגעים באה לקראתם סירה שאוספת אותם, משחררת להם את החבלים ושולחת אותם במעלה המדרגות אל מרכז המבקרים, שם הם מקבלים כבונוס חולצת טריקו שעליה הכיתוב "בנג'י" וסט תמונות שלהם מהקפיצה למזכרת.

צילמנו והסרטנו כמה גיבורים כאלה. קנינו כמה מזכרות לחברה. שתינו קפה ויצאנו להמשך דרכנו.

נסענו מהבנג'י לעיירה משוחזרת בשם ארו טאון, בעבר זו הייתה עיירה של כורי זהב, שכיום כורים בה בעיקר דולרים מהתיירים. זוהי עיר שבנויה לתיירים שמציפים אותה ומשאירים בה את כספם. אין בה הרבה מלבד רחוב אחד בסגנון המערב הפרוע, שבו מוכרים כל מיני מזכרות.

הרחוב הראשי בארו טאון המלון היחידי בארו טאון

סיירנו מעט בעיר וחזרנו לקווינסטאון. השמש בינתיים יצאה והיה חם למדי. החלטנו לעלות בגונדולה (רכבל) אל ההר שמעל העיר לתצפית.

ישבנו שם כ - 3 שעות, בהן צפינו בכל הפעילות שישנה בהר. בנג'י (עלוב למדי בהשוואה למקום בו היינו בבוקר). מזחלת (לא רציני) ופעילויות נוספות, במיוחד שבה את עינינו ספורט מצנחי הרחיפה.

מעלים גם את האופניים ברכבל הבנג'י העלוב של קוינסטאון

אנשים שרוצים לרדת מההר בעזרת מצנח רחיפה, נרשמים, מקבלים מדריך צמוד שעולה איתם (אחד לאחד) ברכבל נוסף אל פסגת ההר ואז הם מתארגנים ויורדים במצנח הזה בישיבה, כשהמדריך מאחור והנוסע יושב לפניו ושניהם מנהלים את הרחיפה בעזרת הרתמות.

ירידה מההר בעזרת מצנחי רחיפה המפרץ הפעיל של קוינסטאון

בשעה 17:00 בערך התחיל העסק קצת להתמעט, אז ירדנו למטה ברכבל ונסענו למרכז העיר, שם ישבנו עוד כשעה וחזרנו למלון דרך הסופר (להשלמת ציוד קלה) והתארגנו לקראת היציאה מחר לדרום ולמילפורד סאונד.

יום ב' כ"ז בשבט תשע"ב (20.2.2012)

בבוקר התעוררנו בחמש וחצי והתארגנו ליציאה מוקדמת. עד 6:45 הספקנו הכל, כולל צ'ק אאוט ויצאנו לדרך דרומה. בגלל שהכביש היה ריק הצלחנו להגיע לטה-אנאו תוך פחות משעתיים (174 ק"מ). עצרנו בטה-אנאו לכוס קפה של בוקר + טוסט טעים ויצאנו לדרך לכיוון מילפורד סאונד עוד (119 ק"מ).

אחרי כ-60 ק"מ מטה-אנאו הגענו לתחנה הראשונה שלנו "מירור לייק" באגמון הקטן והרדוד הזה ישנה השתקפות יפה של ההרים שמאחוריו. צילמנו כמה תמונות, דיברנו עם כמה ישראלים והמשכנו הלאה.

התחנה הבאה Chasam (אני אפילו לא יודע איך לאיית את זה "חזם" "צ'זם"? העיקר שזה מפל רועש למדי. החנינו את הרכב והלכנו כמה דקות לתוך הסבך עד שראינו את המפל הסוער הזה. צילמנו וחזרנו לרכב ולהמשך הדרך.

בסוף העליות למילפורד סאונד ולפני תחילת הירידות ישנה מנהרה באורך של קילומטר, שנחצבה ממש בידיים (כל 15 דקות מתחלף הצד שנוסע במנהרה). כשהגיע תורנו, נסענו דרך המנהרה ומשם בירידה די תלולה וארוכה עד למילפורד סאונד. כל הדרך ישנם מפלים צרים אך ארוכים, מראש ההר ועד לכביש.

הגענו לקראת השעה 1200 לחניון של מילפורד סאונד (השייט שלנו היה מתוכנן ל -; 13:30) כך שהיה לנו הרבה זמן להמתין לשייט. שאלתי אם אפשר להקדים אותנו לשייט של 12:20, בהתחלה השיבו לנו בשלילה, אך בהמשך הסכימו לנו וכך חסכנו שעה של המתנה.

עלינו לרחפת בינונית כ -; 20 איש. תפסנו עמדה טובה בסיפון העליון מלפנים וכך יכולנו לראות ולצלם את כל השייט.

מילפורד סאונד הוא פיורד (כמו בנורבגיה), כלומר, מי הים נכנסים לתוך היבשה. קפטן קוק פיספס פעמיים את הכניסה הזו ולכן נכנס ליבשה באי הצפוני ולא כאן. דווקא קפטן וולשי בשם גרונו חיפש מפלט מהים הסוער וכדי לשמור על אוניותיו נכנס למפרץ הזה, שהתברר שהוא בעצם פיורד. הוא (גרונו) קרא למפרץ מילפורד ע"ש עיירת מולדתו באנגליה, מילפורד הייבן.

שטנו בצד שמאל של הפיורד, די צמוד להרים וצילמנו כל מפל שיורד מההרים (יש אלף כאלה). בדרך גם עצרנו ליד מושבה קטנה של כלבי ים שתפסו שמש על איזה סלע. שטנו אל הים הפתוח, ראינו כיצד מתחבא הפיורד מכיוון הים וחזרנו פנימה אל תוך הפיורד כשהפעם אנחנו בצד השני.

עצרנו שוב ליד מושבת כלבי ים אחרת (הקברניט בתור בדיחה התלוצץ שהוא ביקש מהם לעבור מהסלע הקודם לכאן) ומשם למפל החזק ביותר בפיורד. בשביל הקטע הוא התקרב עם הסירה לתוך המפל, כדי שכולנו נרטב מעט ונרגיש את המפל.

בהמשך ירדנו רק שנינו למצפה התת ימי (כל יתר הנוסעים בסירה חזרו ישירות למעגן). האמת שבהשוואה למצפה התת-ימי באילת, המצפה כאן די עלוב. המעניין הוא שהמצפה כולו צף ושום דבר לא מעוגן באופן קבוע לאדמה. ראינו כמה דגים (רצינו איזה כריש לשם שינוי, אך הוא לא רצה אותנו) ואז עלינו שוב וחזרנו עם הסירה הראשונה שהגיעה למצפה (רחפת גדולה פי 3 מהרחפת שבה שטנו קודם) עד למעגן. כל הסיפור של השייט נמשך עד 1500 בערך.

הרחפת שחזרנו איתה דג שצולם מהחלון במצפה התת-מימי

חזרנו לרכב ונסענו כשעתיים עד לעיר טה-אנאו למלון שלנו. התברר שמדובר במלון גדול עם 180 חדרים. די מודרני, אך לא מספיק מאובזר לטעמינו (חסר טוסטר). התארגנו במלון והלכנו לישון עייפים מיום ארוך שעבר על כוחותינו.

יום ג' כ"ח בשבט תשע"ב (21.2.2012)

בוקר טוב, הבוקר רצינו להתעורר מאוחר כי אנחנו לא ממהרים, אבל הטלפון העיר אותנו ואח"כ דיברנו עם כולם בסקייפ, כך שלפני 9 כבר היינו מוכנים ליציאה.

יצאנו לכיוון אינוורקרגיל (Invercargill), העיר הגדולה בדרום האי הדרומי. לא הזמנו מראש מקום להלילה, כי לא ידענו מראש מה יהיה מזג האוויר (סערות אולי). החלטנו שכשנגיע לעיר נלך לאינפורמיישן ושם נזמין חדר להלילה וסיור לאי סטיוארט שהוא אי שלישי בגודלו בניו זילנד (אחרי הצפוני והדרומי) והוא כמעט אינו מיושב.

הגענו בערך ב -; 10:30 לעיר וחיפשנו את האינפורמיישן, קצת התברברנו כי המפה הפנתה אותנו למשרד צדדי (שהיה סגור)ולא למרכזי. אז חיפשנו גם מקום חניה בעיר וגם מקום שיסדרו לנו לינה וסיור, ראיתי פתאום את המבנה של AA ומאחר ויש לי כרטיס חבר ב -; AA (בתור חבר ממס"י) נכנסנו לחניה. שאלתי את הפקידה אם הם מסדרים לינה וטיולים, היא השיבה בחיוב, אלא שהפקיד עסוק ושנמתין.

לאחר 5 דקות היא קראה לנו והתברר שהפקיד הוא מנהל הסניף בכבודו ובעצמו. הוא הציג לנו את לוחות הזמנים של המעבורת לאי סטיוארט וחזרה ומתברר שאם אנחנו נוסעים לשם לא נוכל להגיע לדוניידין מחר. כי המעבורת יוצאת ב -; 15:00 מבלאף לכיוון האי סטיוארט, אבל שם לא יוצא שום סיבוב אחרי 18:00, כך שצריך לחכות למחר בבוקר ואז המעבורת חזרה יוצאת אחה"צ וזהו נגמר הכל.

החלטנו לוותר על סיור באי סטיוארט והאיש ב -; AA סידר לנו מוטל בעיר לערב אחד (את זה יכולנו לסדר לבד).

יצאנו משם ונסענו בעצמנו לעיר Bluff שהיא כאמור שער היציאה לעיר סטיוארט ובה נמצאת גם הנקודה הדרומית ביותר של ניו זילנד (הצפוני והדרומי). נסענו כ -; 28 ק"מ דרומה עד לעיר בלאף. המשכנו עד לנקודה הסופית שממנה אין המשך והיא סטרלינג פוינט (Sterling Point).

הצטלמנו בנקודה הזו. ישנו שם גם פסל של שרשרת ענקית שהיא קשורה לאיזה אמונה מאורית. משם עלינו לנקודה הגבוהה ביותר באיזור וממנה השקפנו על האוקיינוס וכל האיים שמסביב. כולל האי הגדול סטיוארט (שלישי בגודלו בניו זילנד).

סוף הדרך??

לאחר התצפית חזרנו לעיר אינוורקרגיל ונכנסנו לחדר במלון שהוזמן לנו ע"י ה -; AA. התארגנו מעט ויצאנו שוב לכיוון צפון למפרץ שבו ישנה אפשרות לעיתים לראות דולפינים ולווייתנים. נסענו כ -; 40 ק"מ, חנינו ב -; 2 תצפיות, אך לא מצאנו לווייתנים, אז חזרנו למלון להתארגנות לקראת לילה, למרות שעוד מוקדם.

המגדלור בדרום האי הדרומי שירותים מדברים

יום ד' כ"ט בשבט תשע"ב (22.2.2012)

הבוקר הרשינו לעצמנו לקום מעט יותר מאוחר, הדרך שלפנינו לא ארוכה, אנחנו צריכים להגיע מאינורקרגיל (Invercargill) לדוניידין (Dunedin) מרחק של 200 ק"מ, אך נעשה זאת לא דרך האוטוסטראדה אלא דרך כביש החוף הדרומי (Scenic South Road).

יצאנו מהמלון ושמנו על ה -; GPS את הכתובת של המלון בדוניידין. הוא כמובן לקח אותנו בדרך המהירה ביותר וכשהבנו את זה שינינו לו את ההוראות ו"הכרחנו" אותו לרדת לכיוון כביש החוף. ירדנו לכביש החוף במקום שנקרא פורטרוז (Fortrose) שהוא מפרץ גדול ובו אמורים לשחות דולפינים ולווייתנים, אלא שלא עניין אותם שאנו רוצים לראות אותם. בהמשך ירדנו לנקודה דרומית יותר שבה יש מגדלור Waipapa Point. המגדלור הזה נבנה 3 שנים אחרי שספינה בשם טרארואה נספתה בחוף הזה על כל 131 נוסעיה (1881). פה ראינו אריה ים תופס שמש בחול של החוף. משם המשכנו לסלופ פוינט (Slope Point) שהיא הנקודה היבשתית הדרומית ביותר באי הדרומי של ניו זילנד, יש שם שלט שאומר את זה (ב -; Bluff יש את סטרלינג פוינט שגם שם אומרים שהיא הדרומית ביותר, אבל עיון במפה מראה שסלופ פוינט היא אכן דרומית יותר).

המגדלור ב- Waipapa Point אריה ים משתזף על החוף

השלט ה"מוכיח" שזו הנקודה הדרומית ביותר באי הדרומי של ניו זילנד

משם המשכנו למפרץ קיוריו (Curio Bay) שהוא מקום מושבם של פינגווינים צהובי עין. אך בשל העובדה שבאנו בבוקר כמובן לא ראינו כלום.

הבנו שזה המצב, אז המשכנו לחפש מפלים במקום פינגווינים ונסענו למפל בשם פוראקאקנוי שיש בו הרבה מים (המלצתו של מנהל סניף AA באינוורקרגיל) הלכנו כ -; 10 דקות בסבך עד למפל שבאמת מרעיש מרוב מים (הוא לא גבוה אך רחב). חזרנו לרכב ונסענו לנקודה שנקראת נוגט פוינט שבה אמורים לראות פינגווינים וכו' וגם כמובן לא ראינו, אז נוסעים לדוניידין ונראה מה יהיה.

הגענו לעיר דוניידין למלון שנמצא במבנה תעשייתי לשעבר. מלון מאוד מודרני עם חדרים קטנים שמנוצלים היטב עם מכשור חדיש ומעניין.

יצאנו לסיבוב קצר באיזור המלון והלכנו לישון.

יום ה' ל' בשבט תשע"ב (23.2.2012)

הבוקר גשום מאוד, יותר מהחורף אצלנו. אז מה עושים כשנמצאים בטיול, או שנשארים במלון ובוהים בגשם או יוצאים לסיור בעיר באוטובוס מוגן?

ירדתי לקבלה והזמנו דרכם 2 סיורים, אחד לבוקר 945 עד 1145, סיור של שעתיים ברחובות דוניידין. לוקחים אותך מהמלון ומחזירים אותך למלון. וסיור שני לראות פינגווינים מ -; 1500 ועד 21:00. חזרתי לחדר והתארגנו לקראת הסיורים הללו.

ירדנו ב -; 930 והמתנו לאוטובוס צהוב שאמור להגיע ולאסוף אותנו. באיחור קל, הוא הגיע ואסף אותנו. מתברר שאנחנו ועוד זוג כלולים בסיור ובהמשך אספנו עוד זוג במרכז העיר ויצאנו 6 איש לדרך. נסענו ברחובות דוניידין ובמצב של ראות לקויה בשל הגשם, הנהג אומר לנו : "תאמינו לי ששם משמאל יש מפרץ" וכו'.

בכל אופן זה היה רעיון טוב, כי הצלחנו לראות קצת בעיר את המבנים המיוחדים שבה (האוניברסיטה, תחנת הרכבת) את הרחוב התלול ביותר בעולם לפי גינס (הנהג אמר לנו שהוא לא מנסה לעלות אותו, כי בפעם האחרונה שניסה את זה נגרם לו נזק של $ 45,000, כולם מספרים על הסטודנטית הטיפשה שניסתה לרדת את הכביש הזה בתוך עגלת זבל ומתה.

תחנת הרכבת הכי יפה בעולם (מבחוץ ומבפנים) בדוניידין

הנהג ניסה לקחת אותנו למקומות מעניינים בחצי האי אוטגו (המחובר לדונידין), אך כמובן שראינו מעט, אך גם זה היה מעניין למדי. חזרנו מהסיור וירדנו במרכז העיר. טיילנו קצת באוקטגון (מרכז העיר מסודר בצורת כיכר שיוצאות ממנה 8 רחובות ולכן היא נקראת אוקטגון). המשכנו קצת להסתובב בין החנויות (הגשם פסק מעט) וחזרנו ברגל למלון.

אכלנו צהריים בחדר במלון (דבר שכמעט לא קרה לנו) והתארגנו לקראת סיור הפינגווינים בשלוש. המתנו בלובי של המלון ואז הגיע אוטובוס של חברת elm שאסף אותנו (כמו בבוקר גם כאן היינו זוג שני לאחר אבא ובן הודיים שעלו לפנינו).

רחוב בולדווין הרחוב התלול ביותר בעולם (על פי גינס)

בדרך אספנו עוד כמה נוסעים עד שהאוטובוס התמלא (כ -; 20 איש). יצאנו לדרך בגשם סוחף כשזוג המדריכים שלנו (גבר בשם שון שגם היה הנהג ואישה בשם דיאנה שהייתה המדריכה).

חלקו לנו משקפת לכל אחד ומעיל מגומי (שהתברר כמציל נפש), נסענו כשעה עד שהגענו לנקודה הצפונית ביותר בחצי האי אוטגו שהיא מרכז המבקרים של האלבטרוסים.

יצאנו מהאוטובוס לקור העז (גשם חזק ורוח מקפיאה), טיפסנו אל ראש הצוק (כמובן שהרוח יותר חזקה) ושם כשאנחנו עומדים כמו בטירונות, מסביר לנו המדריך (הנהג) עובדות "מעניינות" על האלבטרוס (דרכי חיזור, מוטת כנפיים וכו'). לאחר שנרטבנו כהלכה, נכנסנו למרכז המבקרים הסגור והמוגן ושם קיבלנו עוד הסברים כולל המחשות.

סרט על האלבטרוס פוחלץ של אלבטרוס

לאחר שהסתובבנו זמן רב במרכז הזה (חיכינו לקבוצה ש"העזה" לטפס בקור הזה למקום קרוב יותר אל הציפורים הללו). ירדנו חזרה לאוטובוס והמשכנו לכיוון החוף של הפינגווינים.

לחברת elm יש חוף פרטי שהיא בעצם מושבה של פינגווינים. כך הם יכולים להיות בטוחים שבכל סיור שהם מוציאים לשטח, הנוסעים יצליחו לראות פינגווינים.

נסענו עוד כחצי שעה בדרך בוצית למדי ובגשם שלא פסק לרגע, לאיזור הפינגווינים, בדרך ראינו להקות של ברבורים שחורים שבאים אל החוף לשתות כי הם מעדיפים מים טריים מהגשם המגיעים מהנחלים (למרות שהם מלאי בוץ), מאשר מי ים מלוחים.

הגענו לשמורת הפינגווינים בגשם סוחף וברוח מקפיאה, ירדנו מהאוטובוס לקור הזה והתחלקנו לשתי קבוצות (אנחנו היינו עם שון) קטנות של 9, שלא נעשה יותר מידי רעש ונפחיד את הפינגווינים. ירדנו אל החוף בטור מסודר וכבר בהתחלה ראינו פינגווין קטן (גובה מטר, אולי), צהוב עין מתחבא מאיתנו מתחת לשיח. צילמנו אותו (ככה בערך) וירדנו אל החוף.

בחוף ראינו אריה ים צעיר שתפס שמש על החוף לידנו ומבוגר יותר שהיה קרוב יותר למים. הם לא זזו כמעט ורק ניסו לתפוס יותר שלווה וחום (לנו היה כפור ולהם זה חם).

פתאום שון הפנה את תשומת ליבנו לראש של פינגווין שמציץ מהמים לא רחוק מאיתנו ואכן צילמתי אותו שוחה ופתאום הוא נעמד והתחיל ללכת.

אח"כ מהמסתור התחתון (כדי לא להפחיד אותם) ראינו עוד אחד כזה יוצא, בהמשך ראינו עוד כמה מהם עומדים על ההר לידנו וכשעלינו אל המסתור העליון ראינו אחד ממש לידנו.

חזרנו רטובים עד לשד עצמותינו אל האוטובוס, כשקבוצה אחת מתוכנו עוד התנדבה ללכת לראות כלבי ים (אנחנו כבר ראינו כמה בטיול הזה), חיכינו להם קפואים באוטובוס ושמחנו לנסוע חזרה למלון. הגענו ב -; 21:30 למלון רטובים לגמרי, אך עם תחושה של חוויה.

בהמשך עוד עשינו כביסה בערב, כי הבגדים כבר היו רטובים. אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון אחרי חצות.

פינגווין יוצא מהמים פינגווין עומד על המשמר

יום ו' א' באדר תשע"ב (24.2.2012)

היום עוזבים את דוניידין בדרך לכרייסטצ'רץ. יש לפנינו דרך של 360 ק"מ, שהם כ -; 5 שעות נסיעה. לכן התארגנו מהר ויצאנו יחסית מוקדם לדרך (לפני 9 בבוקר). ה -; GPS לא הצליח למצוא לוויינים, לכן נסענו לכיוון כביש מס' 1. אבל התברר שנסענו דרומה במקום צפונה, אחרי כמה דקות הוא החזיר אותנו לדרך הנכונה.

נסענו כשעתיים עד מקום שנקרא מוארקי (Moeraki). לפי הספר יש ללכת כשעה וחצי מהעיר עד לחוף שבו יש סלעים כמו כדורים גדולים (אומרים שאולי הם מטאורים). החלטנו שאין לנו זמן ביום שישי לבזבוז 3 שעות על כמה אבנים.

פתאום אני רואים שלט ימינה לאבנים של מוארקי (אחרי שעברנו את העיר), פנינו ימינה והיה שלט נוסף 300 מטר לאבנים הללו. ירדנו לחוף, אך לא יכולנו להגיע כי נוצר נחל חדש מהגשמים של אתמול. מישהו אמר לנו שבכביש בהמשך יש אפשרות להגיע אל האבנים, תמורת תשלום. חזרנו לכביש ופנינו ימינה, אחרי כמה מטרים, אכן יש מעבר תמורת סכום סימלי של 2 דולר לאדם.

ירדנו אל החוף והצטלמנו עם האבנים הללו. עלינו חזרה, שתינו קפה והמשכנו בדרכנו לקרייסטצ'רץ. הגענו לעיר בשתיים וחצי בצהריים, ישר למלון. המוטל שבחרנו נמצא במקום מרכזי, אך החדר שקיבלנו היה קטן מאוד. ניסינו להחליף לחדר אחר גדול יותר, אפילו תמורת הוספת תשלום, אך הם לא הסכימו כי כל החדרים הוזמנו כבר ליום שבת בערב. בלית ברירה התארגנו בחדר הקטן ויצאנו לקניות מזון, לפני שבת.

נסענו מעט (לפי ההסבר של בעל המלון) והגענו לקניון ענק (רחוב שלם) שבו יש גם סופר ענק של PakN'Save, קנינו מצרכים לשבת (בעיקר פירות וירקות) ושבנו למלון להתארגנות לקראת שבת.

קיבלנו שבת בשעה 8:30 בערב (עדיין יש אור פה), התפללנו קבלת שבת סלוניקאית וישבנו לאכול ארוחת שבת בחדרו שלנו. לאחר הארוחה הלכנו לישון.

יום שבת ב' באדר תשע"ב (25.2.2012) - פרשת תרומה

היום קמנו מאוחר (בערך ב -; 10) כי שבת, התפללנו במניין החדרוני, עשינו קידוש וארוחת בוצ"ר ויצאנו לטייל בעיר.

מתברר שהמלון שלנו ממוקם קרוב מאוד למרכז העיר (למה שהיה פעם מרכז העיר). לכן גם הוא נפגע מעט מרעידת האדמה שקרתה כאן ב -; 22/2/11, ממש לפני שנה.

הלכנו לכיוון מה שהיה פעם רחוב הקניות הראשי של העיר (רח' קולומבו), אחרי כמה רחובות ראינו גדר על הכביש ואין מעבר.

מה שקרה הוא שכל מרכז העיר (חנויות האופנה ובתי הקפה) נהרס ברעידת האדמה (גם בית הכנסת ובית חב"ד) ועד היום (שנה שלמה) לא הרסו עדיין את כל הבתים שנהרסו חלקית ועוד לא התחילו לשקם את אלו שלא נהרסו עד הסוף. פשוט סגרו את האיזור ונתנו לצבא (פגשנו בדרך 3 חיילים שזה היה תפקידם, כולל אחד מהם שהיה אולי יהודי, כי הוא הגיב ב"שלום" כשאמרנו שאנחנו מישראל), לשמור שמי שלא אמור להיכנס לאיזור, לא יכנס.

עקפנו את האיזור ובפינה ראינו מצג זיכרון ל -; 185 הנספים ברעידת האדמה (מבוגרים וילדים) כולל 2 ישראלים (עופר לוי וגבי אינגל). המצג כולל 185 כסאות שנצבעו בלבן מסודרים בשורות. בצד יש מחברת שכל אחד רשאי לרשום בה את תנחומיו, רגשותיו וכו'.

המשכנו ללכת ברחובות צדדיים, עד שעקפנו את כל האיזור הסגור וכך הגענו לאיזור שלא נפגע ברעידת האדמה והוא כולל את הגן הבוטני ואגמים שלצידיו.

הגן הזה הוא ענק והכניסה אליו חופשית (כך שלה הייתה לנו בעיה להיכנס), על כל עץ ולכל שיח מודבק שלט קטן שאומר מה שמו ועוד מספר פרטים עליו (כגון מתי נשתל וכו').

הסתובבנו בגן כמה שעות, צפינו באנשים ששטו בסירות שטוחות ובקייקים. צפינו במאות ברווזים וכו'. שמענו מוזיקה מכיוון מסוים והלכנו לשם. מתברר שהיה אירוע של אוכל ובירות שאנשים נכנסו אליו רק בעזרת איזה פתק (שלא ברור לנו מאיפה הם קיבלו אותו), אז הסתובבנו קצת מסביב וחזרנו לגן הבוטני, שם ישבנו עד השעה 18:00.

בשש בערב יצאנו חזרה למלון. הגענו, אכלנו סעודה שלישית וישבנו קצת לקרוא (בהעדרנו, מישהו נכנס לחדר -; כנראה מנהל המוטל וכיבו לנו את האור שהשארנו בשירותים). בלית ברירה נכנסנו למיטה עד צאת השבת.

לאחר הבדלה התארגנו לכוס קפה ולשינה עד הבוקר.

יום א' ג' באדר תשע"ב (26.2.2012)

היום קמנו מאוחר, כי יום ראשון והכול כאן באיזי. ביקשתי ממנהלת המלון עוד סיבוב אינטרנט (5 דולר לשעה), דיברנו עם אוהד ואפרת (אצלם מוצ"ש). התארגנו לתפילה וארוחת בוקר ויצאנו לדרך.

נסענו קודם לאיזור של ההריסות מרעידת האדמה שהייתה לפני שנה וצילמנו את מצג הזיכרון ל -; 185 ההרוגים באסון. כאמור מדובר ב -; 185 כסאות שונים שנצבעו בלבן ומסודרים בשורות. על חלקם הונחו כבר בבוקר פרחים טריים. משם נסענו לכיוון שדה התעופה למרכז האנטרקטי.

מתברר שדווקא כאן בקרייסטצ'רץ ישנו מרכז גדול להכנת המשלחות שיוצאות לאנטרקטיקה. כאן מלמדים אותם כיצד לשרוד בתנאים הקיצוניים של אנטרקטיקה, מכאן יוצאים משלוחים מוטסים של אנשים, ציוד, אוכל, דלק וכו' לבסיסים של הצבא האמריקאי באנטרקטיקה. נכנסנו למבנה ולאחר התשלום (קיבלנו $ 5 הנחה לכל אחד מאיתנו בעקבות קופונים מהמלון). הדביקו לנו סרט ירוק על היד שאומר לאלו מתקנים מותר לנו להיכנס.

מיד בכניסה יש חדר הדמיה של הקור והרוח ששוררים באנטרקטיקה (מגיעים למינוס 18 מעלות). כל חצי שעה מפעילים את החדר הזה מחדש. למזלנו היה עלינו להמתין רק 10 דקות להפעלה הקרובה עד שנעלתי את המגפיים המיוחדים שלהם מגומי על הנעליים שלי (שרה ויתרה ונשארה בחוץ לצלם אותי) וללבוש מעיל עבה (כמו שלובשים האנשים שנמצאים שם) התחילה ההפעלה.

בהתחלה היינו בלי רוח ובקור של 0 10- וזה היה סביר למדי, אבל פתאום נהיה חושך והתחילה רוח חזקה ואכן הקור ירד ל -; 0 18 - בקירוב. שיני נקשו והמתנתי לסיום ההפעלה שאכן הוציאה אנחת רווחה מכל הנוכחים בחדר. יצאנו, החזרנו מעילים ונעלי גומי והמשכנו להסתובב במתחם.

שרה בכניסה למתקן משה בחדר הקירור (180-)

ראינו קבוצה של פינגווינים נמוכי קומה (30 ס"מ) מתגודדים ליד בריכה קטנה כשהם מדברים ביניהם בקול רם. צפינו בהם, הסרטנו אותם והמשכנו הלאה.

פינגווינים קנים (באורך של 30 ס"מ) רכב שלג

המשכנו בסיבוב וראינו הפעלות רבות כולל סרטים, רכבי שלג וכו'. לאחר כשעתיים חשנו שמיצינו את הנושא. יצאנו החוצה לקפיטריה, שתינו קפה וחזרנו לרכב.

נסענו לכיוון עיר יפה בשם אקארואה, שנמצאת בחצי האי בנקס, שהוא צמוד לעיר קרייסטצ'רץ. המרחק הוא 83 ק"מ, נסענו בדרך רגילה ואח"כ הייתה הפנייה לדרך יפה במיוחד (Summit Road) ואכן הנוף של המפרצים הנשקף מהדרך הוא מקסים.

הגענו לעיר, ישבנו על החוף ובהינו בגלים ובאנשים ואז חזרנו למלון לקראת ערב, בתחושה שמיצינו את ניו זילנד.

בדרך לאקארואה

תושבת חדשה באקארואה? ציפור על סלע

יום ב' ד' באדר תשע"ב (27.2.2012)

הלילה לא כ"כ ישנו, כי היינו נרגשים לקראת הטיסה. קודם כל יש להחזיר את הרכב. האם יהיה שם מישהו לקבל אותנו מוקדם בבוקר ? אם לא, איך נגיע לשדה בזמן ? האם יש לנו משקל עודף (אין לנו משקל במלון) וכו'.

קמנו בשעה 6 (שמנו את הפלפון בתור שעון מעורר), התארגנו ליציאה ויצאנו ברבע לשבע. הגענו עם הרכב בשעה 700 לחניון של ACE וכמובן אין אף אחד לפני 8. שמנו את המפתח של האוטו בקופסא המיוחדת לכך וצלצלנו בנייד לחברת המוניות שמספרה היה רשום על דלת חברת ההשכרה.

אחרי כ - 10 דקות הגיעה מונית לאסוף אותנו לשדה ואכן תוך כמה דקות היינו בשדה. שילמנו לנהג המונית ונכנסנו לטרמינל. להפתעתנו, המזוודות שקלו פחות מידי ואז הציעה לנו הפקידה בדלפק להוסיף עוד תיק לשניים שתכננו לשלוח ממילא.

המתנו לעלות למטוס (מועד הטיסה 9:25), אך המטוס איחר להגיע לנחיתה ולכן ההמראה נדחתה מעט. בכל אופן הגענו תוך פחות משעה לאוקלנד. נחתנו באוקלנד לקראת 1100, אספנו את המזוודות ויצאנו באוטובוס פנימי לטרמינל של הטיסות הבינלאומיות (אנחנו נחתנו בטרמינל של הטיסות המקומיות כי באנו מקרייסטצ'רץ).

הגענו לטרמינל הבינלאומי, ניגשנו לאינפורמיישן ושם מסרנו את כל המזוודות שלנו (נשארנו רק עם אחת) בתור שמירת חפצים ואז יצאנו בשאטל מיוחד שנוסע לעיר וחזרה לכיוון החוף שבו יש מעבורות לכל מיני מקומות במפרץ של אוקלנד (בשבת הראשונה ישבנו ובהינו בהם). הגענו לאחר נסיעה של שעה למעגן. קנינו כרטיס לאי הגדול מכולם (וייאיקה) ועלינו על הרחפת שיצאה מיד למסע של כ -; 40 דקות לאי.

במפרץ אוקלנד נחיתה במעגן באי וייאיקה

ירדנו בחוף והתחלנו ללכת לכיוון מרכז האי. הלכנו כ -; 20 דקות ואכן הגענו למרכז ומשם ירדנו לחוף רחצה מקסים למדי. לפני האי וייאיקה ישנו אי ששמו "גרייט ברייר אילנד" שהוא בעצם שובר הגלים של המפרץ שבו היינו ולכן שם הגלים חלשים מאוד.

צפינו בסירות ובמתרחצים, נהנינו מהרוח הקרירה שנשבה במפרץ עד שנעשה קריר מידי והתחיל גשם. יצאנו מהחוף והלכנו לכיוון תחנת האוטובוס ונסענו חזרה למעגן של המעבורת.

מבט מהחוף אל הים סירה במפרץ

המעבורת כבר חיכתה לנו וישר עלינו עליה לכיוון המעגן של אוקלנד ותוך פחות משעה היינו כבר חזרה באוקלנד. ישבו קצת במעגן, צפינו במעבורות ובנוסעים וחזרנו עם האוטובוס חזרה לשדה התעופה.

פרידה מאוקלנד ומניו זילנד

קיבלו אותנו מיד לטיסה (היה יותר מ -; 4 שעות) וכך התפטרנו מהמזוודות הגדולות. נכנסנו לאיזור הבדיקה הביטחונית ושם החרימו לנו 2 שמפואים של הד & שולדרס חדשים לגמרי (לא חשוב). נכנסנו פנימה לדיוטי פרי ולא קנינו דבר, כי מאוד יקר כאן הכל.

אנו כרגע (22:45) בהמתנה לטיסה להונג קונג שאמורה לצאת בחצות.

יום ג' ה' באדר תשע"ב (28.2.2012)

אנו עומדים לעזוב את ניו זילנד בדרכנו הביתה. הטיסה שלנו אמורה להמריא בחצות (שעון ניו זילנד) לכיוון הונג קונג, שם אנו אמורים לנחות ביום ג' בבוקר בשעה 06:05 (שעון הונג קונג). זה נראה כאילו טיסה של שש שעות אבל בפועל זו טיסה של 11 שעות (בגלל שכיוון הנסיעה שלנו הוא מערבה-עם השמש ולא נגדה).

עלינו למטוס בסביבות 11 בלילה, וגילינו שקיבלנו מקומות פנימיים ולא במעבר. קיווינו אולי שהמקום לידינו לא נמכר ואז נוכל להשתדרג ימינה למעבר. בפועל הדבר לא קרה והתיישבה לידינו גברת בגיל שלושים (בערך) שסירבה לעצתנו להתחלף במקומות בטענה שהיא הזמינה במפורש מעבר.

במהלך הטיסה שרה הרגישה לחוצה במקומה (ליד החלון) ושוב ביקשנו מהגברת לימיננו להתחלף והיא שוב סירבה. התוצאה הייתה ששרה עמדה במעבר חלק גדול מהטיסה עד שמצאנו מקום שהיה אמנם לא במעבר אבל מרווח דיו. ושם היא נשארה עד הנחיתה בהונג קונג.

אין מה לספר על הטיסה הזו שהייתה ארוכה ומשעממת. הזמינו לנו ארוחות צמחוניות עוד בטיסה הקודמת עם חברת Air NZ לכיוון ניו זילנד. כך שהפעם לא הייתה בעיה עם ההזמנה אלא שהאוכל היה לא טעים כך שכמעט ולא אכלנו ממנו. ראיתי את הסרט עם מיסטר בין כמרגל בפעם המאתיים, ישנתי קצת (שרה עמדה במעבר באותו זמן) ושמחנו שהגיעה הנחיתה בהונג קונג.

נחתנו בהצלחה ומשם יצאנו די מהר (אחרי ביקורת דרכונים והמתנה למזוודות) אל האולם הראשי של שדה התעופה בהונג קונג. ניגשנו לדלפק המרכזי באולם ורכשנו כרטיס מזומן מיוחד במינו (אוקטופוס). העוצמה שלו כל כך חזקה עד שאין צורך להוציא אותו מהארנק ואפשר להניח את הארנק (כשהכרטיס בתוכו) על קורא כרטיסים בחנות או בעליה לרכבת והוא מצליח לקרוא את הכרטיס ולעדכן את הסכום שבו.

זהו כרטיס חכם אלקטרוני שבאמצעותו ניתן לשלם במגוון אמצעי תחבורה, כולל המטרו, מעבורות ואוטובוסים. במוניות לא מכבדים את כרטיס האוקטופוס.

בנוסף, ניתן לשלם עם הכרטיס בחנויות כמו 7/11, מקדונלד'ס, סטארבאקס ובמכשירים אוטומטיים, למשל מכונות שתייה, טלפונים ציבוריים, מדחני חניה ועוד. יש מקומות בהם הכרטיס אפילו משמש כאמצעי זיהוי אלקטרוני (בכניסה למשרדים ובניינים).

הכרטיס מאוד מומלץ: הוא נוח לשימוש, לא צריך להתעסק עם כסף קטן או לבזבז זמן מול המכונות האוטומטיות, וגם חוסך כסף - יש מקומות, כמו המטרו, בהם ניתנת הנחה של כ 10% אם משלמים עם הכרטיס. באוטובוס הכרטיס נוח במיוחד, כי הנהג לא מחזיר עודף! את הכסף משלשלים לקופסה מיוחדת, ואם שמתם יותר מדי לא תקבלו עודף.

רכשנו כרטיס כזה ליומיים בסכום של 150 דולר הונג קונגי (75 ₪ בערך) אתה מובטח לקבל חזרה 50 דולר כשאתה מחזיר את הכרטיס אלא אם כן ניצלת גם את הסכום הזה. לקחנו את מזוודותינו והלכנו ברגל כ-250 מטר עד למלון שלנו.

המלון מבחוץ ומבפנים

מראש הזמנו מלון סמוך לשדה התעופה בגלל שידענו שאנחנו בין טיסות (מניו זילנד להונג קונג והונג קונג לישראל מחר). המלון Reagal Hotel הינו גדול ומפואר (5 כוכבים) וחשבנו לסיים את הטיול בסטייל. הגענו לכניסת המלון ושם עצרו אותנו נערי המעליות . ניגשתי בגפי (שרה נשארה עם המזוודות בכניסה) אל דלפק הקבלה בתקווה שבמלון ענקי כזה בטח יתנו לנו חדר למרות השעה המוקדמת (8 בבוקר). לאכזבתי הם סרבו לנו, ולכן נאלצנו להשאיר את המזוודות בשמירת החפצים של המלון. הם אמרו לנו לא לדאוג ושברגע שידווחו להם שקיבלנו חדר הם יביאו לנו את המזוודות לחדר וכך באמת היה.

לא הצלחתי להתפלל שחרית במטוס (היה צפוף למדי) ולכן מצאתי פינה מוסתרת מעט בין חנויות המלון (שעוד לא נפתחו) והתפללתי שם. לאחר מכן סגרנו את המזוודות לקחנו עמנו תיק קטן ויצאנו "לקרוע את העיר".

כדי להבין לאן הלכנו ומה ביקרנו צריך קצת רקע על תולדות הונג קונג והמבנה הטופוגרפי שלה.

הונג קונג הייתה מושבה בריטית עד 1 ביולי 1997, כאשר הושבה לשלטון סיני. תחת המדיניות של "מדינה אחת, שתי שיטות" נהנית הונג קונג ממידה רבה של אוטונומיה תחת השלטון הסיני, וממשיכה לקיים מערכת משפט, מטבע, מכס והגירה משלה, כמו גם נהיגה בצד השמאלי, כמקובל במושבות בריטיות. רק מערכת ההגנה הצבאית והיחסים הדיפלומטיים נתונים תחת חסות הממשלה המרכזית בבייג'ינג.

הונג קונג מחולקת גאוגרפית לשני חלקים עיקריים:
1. בחצי האי אשר בקצה סין - קאולון והטריטוריות החדשות
2. האי הונג קונג והאיים שסביב לו

היעדים המרכזיים בהונג קונג:

• קאולון- קאולון הוא האזור שבקצה חצי האי הפונה לאי הונג קונג. קאולון מאוד פופולרי בקרב התיירים והמקומיים כאחד. פה תמצאו שלל חנויות, מסעדות ובארים. בנוסף, יש כמה מוזיאונים בקאולון, מקדשים, אזורים ירוקים וחופים ששווים ביקור.

• האי הונג קונג- זהו אזור העסקים של הונג קונג. לחברות מערביות רבות יש כאן סניפים מפוארים בגורדי השחקים הנראים בבירור על קו המים. באי הונג קונג יש מסעדות וחנויות (לא כמו בקאולון), וגם אזורים ירוקים, חופים, מוזיאונים ומקדשים.

• לנטאו- לנטאו הוא האי הגדול ביותר מתוך כ 230 האיים שסביב הונג קונג.
  בלנטאו יש אטרקציות תיירותיות רבות, וביניהן פסל הבודהא הגדול שליד מנזר פו לין והדיסנילנד של הונג קונג.נמל התעופה של הונג קונג נמצא בקצה הצפון מערבי של האי לנטאו.

• מקאו- מקאו היא בירת ההימורים של המזרח הרחוק, במרחק שעה נסיעה (בסירה) מהונג קונג. בתי קזינו במקאוהם מוקד המשיכה העיקרי של האי.

• הטריטוריות החדשות- האזור הצפוני ביותר בהונג קונג אשר גובל עם סין מכונה הטריטוריות החדשות.

כאמור לעיל,שדה התעופה נמצא על האי לנטאו אך האטרקציות נמצאות במקומות האחרים. לכן היה עלינו לנסוע ברכבת המהירה משדה התעופה אל חצי האי קואלון. חזרנו לשם כך מהמלון שלנו אחרי שהפקדנו את המזוודות במלון אל שדה התעופה ואל תחנת הרכבת המהירה שנמצאת שם. העברנו את הכרטיס האלקטרוני (אוקטופוס) בכניסה לרכבת ומיד היא יצאה לדרכה. יש מעקב אלקטרוני על קצב ההתקדמות של הרכבת וכך אתה יודע היכן אתה נמצא וכמה זמן עוד ייקח לתחנה שאתה אמור לרדת בה.

החלטנו לרדת בקואלון ולסייר שם ורק אחר כך להמשיך לכיוון הונג קונג. הרכבת נוסעת מעל למים ומתחתם במהירות מדהימה ואכן תוך כמה דקות מצאנו את עצמנו מחוץ לרכבת בתחנת קואלון.

איך ממשיכים מכאן? מתברר שיש אוטובוס (בחינם) שמפזר את כל הנוסעים לבתי המלון שבקואלון. בנוסף נודע לנו שמחיר הנסיעה ברכבת כולל גם את המחיר של ה"שאטל" הזה. כמובן שעלינו עליו לכיוון האזור התיירותי ביותר שהוא אזור Tsim Sha Tsui שבדרום חצי האי. באוטובוס פגשנו זוג ישראלים שאמור לטוס עוד היום חזרה לישראל וניצלו את הבוקר לסיורים אחרונים בהונג קונג.

ירדנו בתחנה של האוטובוס ליד אחד המלונות המפוארים ביותר בהונג קונג "הפנינסולה" יחד עם הזוג השני וכאן נפרדו דרכנו. הדבר הראשון שלכד את מבטינו כשירדנו מהאוטובוס היו הבניינים. קודם כל, בנייני המגורים המתנשאים לגובה עשרות קומות, חד-גוניים ואחידים עד להפחיד. ואחר כך, בנייני העסקים, גבוהים עוד יותר, נוצצים ומעוצבים. כאן הגודל בהחלט קובע. אל מול ה-IFC, המגדל הגבוה ביותר בהונג קונג והשישי בגובהו בעולם כולו, כבר הולך ונבנה המגדל שיתפוס את מקומו ויגזול ממנו את התואר.

הבנייה לגובה היא מאפיין בלתי נפרד מהונג קונג. אמנם הטריטוריה שלה כוללת יותר מ-260 איים, אולם רובם הרריים ואינם מיושבים. המחסור בקרקע מביא לשני הפתרונות הניכרים היטב במדינה: בנייה לגובה וייבוש ים. אך כפי שגיליתי עד מהרה, מצוקת הדיור משפיעה לא רק על הארכיטקטורה של הונג קונג, אלא גם על אופיים של תושביה.

שכר הדירה הממוצע לדירה בהונג קונג עומד על כ-8,500 דולר הונג קונגי לחודש - כאשר ההכנסה הממוצעת דומה לזו שבישראל. זה לא סתם נתון סטטיסטי. התוצאה היא שהרבה אנשים חיים בדירות קטנות מאוד, צפופות מאוד - ובלי סיכוי ממשי לקנות דירה יום אחד. משפחות רבות אף נאלצות לחלוק את דירתן עם משפחות נוספות על מנת לעמוד בתשלומי שכר הדירה הגבוהים.

כשבפנים צפוף - יוצאים החוצה. וזאת אחת הסיבות לכך שנדמה שההונג קונגים מבלים זמן רב במיוחד מחוץ לבית. מפגש חברתי, כמעט לעולם לא יתקיים בבית פרטי - אלא בבית קפה, במסעדה או בקניון. את מה שקורה כשכמה מיליוני איש מעדיפים לא לשבת בבית מרגישים היטב כמעט בכל רחוב הונג קונגי.

ההונג קונגים יוצאים אל הרחובות, לצערנו התברר לנו שהקדמנו להגיע לאזור. השעה כאן 9 בבוקר והכל עוד סגור. מתברר שכאן החיים מתחילים בשעה 12 בצהריים ונמשכים אל תוך הלילה. הסתובבנו ברחובות קואלון במיוחד ברחוב נייתן (ע"ש המושל היהודי בריטי שדרש לסלול את הרחוב הארוך הזה עוד כשהמושבה היתה קטנה) אך לא ראינו הרבה.

ערכנו סיבוב ארוך למדי וחזרנו דרך נייתן רואד לכיוון דרום ואז הלכנו לחפש את בית חב"ד לארוחת צהריים. לקח זמן למצוא אותם כי הם ברחוב צדדי ובמעלה המדרגות וגם בעלי חנויות בבניין עצמו לא ידעו. מצאנו איזה בעל חנות לבדים שידע היכן הם ממוקמים והוא הוביל אותנו לשלט שהיה כתוב בעברית.

עלינו לקומה השנייה, דפקנו בדלת ופתחה לנו עובדת מקומית שטענה שהרבי עדיין ישן, תוך כדי שיחה הרב יצא ודיבר איתנו. לדבריו הם מתארגנים רק לארוחת ערב ולכן הם עדיין לא מוכנים. הוא נתן לנו כתובות של מסעדות כשרות באי הונג קונג והסביר לנו איפה כדאי לבקר.

יצאנו מבית חב"ד אל הרציף לכיוון המעבורת שמסיעה אנשים לאי הונג קונג. הלכנו לא מעט עד שהגענו למעגן של המעבורת (נראתה מוזנחת ופרימיטיבית בהשוואה למעבורות בניו זילנד. העברנו את הכרטיס האלקטרוני והופ המעבורת יוצאת לדרך. תוך כמה דקות הגענו לחוף הנגדי באי הונג קונג ונשפכנו עם הזרם אל הרציף.

בהונג קונג הכל זורם מהר ובכמויות. הכל גבוה וברחובות יש אלפי אנשים שזורמים לכל הכיוונים. אתה נעצר לרגע והכל סביבך זז, אין רגע שאפשר לעצור בנחת. הלכנו מהמעגן אל מרכז העיר לחפש "מציאות" כפי שכיוון אותנו הרב מחב"ד. יש מסדרון ארוך מאד ומלא אנשים וממנו יש פניות לכל מיני מקומות. בדרך ראינו היכן עוצרת הרכבת שמגיעה משדה התעופה ותכננו לחזור לנקודה הזאת כדי לחזור ממנה בערב אל המלון (בפועל חזרנו עם אוטובוס לקואלון).

הגענו למרכז העיר וגילינו שבין הסמטאות ישנם דוכנים עם כל מיני צעצועים מוזלים (שוק ראש העין) ושם רכשנו כמה מזכרות לנכדים. עלינו וירדנו עד שראינו שלמעשה החדש בולע את הישן ואין מבחר גדול של דברים לרכישה. הרעב התחיל להציק לנו (במיוחד לי) ואז פנינו לחפש את אחת המסעדות הכשרות שהרב המליץ לנו עליהם.

המסעדה התחבאה בקומה שנייה ללא שלט נראה לעין מבחוץ. כאשר שאלנו מישהו (לא יהודי) בכניסה היכן המסעדה הכשרה, ענה לנו בחור יהודי בעברית והסביר לנו איך להגיע אליה בקומה השנייה. נכנסנו התיישבנו הזמנו וסוף סוף אחרי חודש של צמחונות (למעט טונה בקופסה) אכלנו שניצל טרי. האוכל היה סביר אך לא יותר מכך, והמחיר היה גבוה (כמו כל דבר בהונג קונג). סיימנו, ברכנו והתייעצנו עם יהודים דוברי עברית במסעדה איפה ניתן למצוא מזכרות איכותיות.

כולם המליצו לנסוע לסטנלי מרקט. או קיי, אז נוסעים לסטנלי מרקט. איך, במונית. הרמנו יד ועצרה לנו מונית שנראתה מתפרקת אגב, מלבד מליון המוניות שממתינות בסדר מופתי בשדה התעופה (ראה תמונה) יש עוד כמה מיליונים בעיר. אמרנו לנהג שאנו רוצים להגיע לסטנלי מרקט והוא הפעיל מונה.לא חשבנו שיצא כל כך יקר אבל כשהגענו לשוק נאלצנו להיפרד מיותר ממאה דולר הונג קונגיים (יותר מ-50 ₪).

בדרום האי הונג קונג נמצאת העיירה סטנלי. האטרקציה הגדולה שלה, מלבד חוף הים היפה Chek Chue Wan, היא סטנלי מרקט. זה שוק של חנויות ודוכנים שלא מתבייש בהיותו תיירותי ואכן מציע חוויית קניות קצת שונה מהרגיל בהונג קונג -; תיקים צבעוניים, פסלונים בודהיסטיים, אביזרי קליגרפיה ושאר מזכרות חינניות. המחירים אינם זולים, ולכן לא רצוי לחפש מציאות אמיתיות.

בקיצור התאכזבנו מסטנלי מרקט והדוכנים שבו. זו מלכודת תיירים אמיתית. הפריטים יקרים ולא מצדיקים את המחירים הללו. לאחר שעברנו את כל הדוכנים (2 סיבובים) ולא קנינו כלום, חזרנו לתחנה המרכזית של האוטובוסים והמוניות ליד השוק.

בררנו עם נהג האוטובוס האם הוא מגיע לקואלון והאם כרטיס האוקטופוס שלנו תקף אצלו. משקיבלנו תשובה חיובית לשתי שאלות אלו עלינו על האוטובוס ויצאנו איתו לדרך ארוכה שנמשכה למעלה משעה.

התלבטנו האם לרדת מאוטובוס וללכת לשוק הלילה בקואלון או לחזור מיד באוטובוס +רכבת לשדה התעופה והמלון. למרות רצוננו לצפות במופע האורקולי הנערך מדי לילה בשעה 20:00 בקטע שבין קואלון והונג קונג, החלטנו שאנו עייפים מדי (את הלילה הקודם בילינו בטיסה וכמעט לא ישנו) ולכן בחרנו באופציה של חזרה מידית לאיזור שדה התעופה.

ירדנו מהאוטובוס שהביא אותנו מסטנלי מרק ליד מלון "פנינסולה" בקואלון והמתנו לאוטובוס של שדה התעופה (שאטל). לאחר כמה דקות הגיע השאטל, עלינו עליו ונסענו עמו לתחנת הרכבת. עלינו על הרכבת (שוב בעזרת כרטיס האוקטופוס) וירדנו בשדה התעופה. הגענו לפנות ערב לשדה ומשם צעדנו ברגל שוב אל המלון המפואר שלנו. הפעם קבלו אותנו ונתנו לנו חדר בקומה העשירית (העליונה). החדר מצוייד היטב אך כל פריט עולה כסף (הכוונה למשקאות ופיצוחים שהושארו לנו בחדר) לכן לא נגענו בכלום.

לאחר כמה דקות הגיע הבל בוי עם המזוודות שלנו, נתנו לו טיפ ושחררנו אותו. לאחר התארגנות ראשונית, החלטנו שמוקדם עדיין ללכת לישון למרות העייפות שלנו. לכן, ירדנו לשוטט קצת במלון ובחנויותיו ומצאנו להפתעתנו מחזיקי מפתחות למזכרת במחיר זול למדי. קנינו את כל הסטוק.

חזרנו שוב לשדה התעופה ושתינו ב"סטארבק" קפה וקולה עם מציות שלנו. הסתובבנו קצת בשדה וחזרנו שוב למלון למקלחת ושינה. לשמחתנו גילינו שיש בחדר משקל אדם לכן יכולנו לארגן את המזוודות ולוודא שלא נגיע לצ'ק אין עם עודף משקל.

ארגנו את המזוודות לקראת החזרה הביתה מחר (הטיסה בשעה 16:00) והלכנו לישון עייפים אך מרוצים.

יום ד' ו' באדר תשע"ב (29.2.2012)

זהו, נגמר הטיול, היום חוזרים הביתה.

החלטנו לקום הכי מאוחר שאפשר. התלבטנו אם לרדת שוב לשווקים ולרחובות של הונג קונג. אבל החלטנו שמאחר וממילא העיר מתעוררת רק ב-12:00 ואנו צריכים להתייצב לטיסה (צ'ק אין) בסביבות 13:00 אין טעם לרדת לעיר ונשארנו במלון.

ניסינו לעשות דרך המחשב והאינטרנט צ'ק אין באתר של אל-על כדי להבטיח לעצמנו מקום במעבר. להפתעתנו הרבה כל המקומות במעבר סומנו כתפוסים. נלחצנו מהעניין והתקשרנו לאסנת (בישראל היה מוקדם בבוקר) והיא סדרה לנו דרך חברותיה מקום במעבר.

כשהגענו בצהריים (היינו בין הראשונים לצ'ק אין) התברר שהיה לנו חשש שווא כי היו מקומות פנויים במעבר והפקיד שאל אותו איפה אנחנו רוצים לשבת. בזמן הטיסה בדקנו וראינו שהטיסה הזו (בניגוד לטיסה מאוקלנד להונג קונג שהיתה מלאה כולה) הייתה מלאה רק ברובה.

עלינו למטוס בזמן, התיישבנו במקומותינו ולאכזבתנו הרבה הסרטים שהובטחו לנו בחוברת היו שונים מאלו שהוקרנו בפועל. ראינו מה שראינו, קראנו מה שקראנו, פתרנו תשבצים והטיסה הארוכה הזו (12 שעות) הגיעה לקיצה.

נחתנו בשלום ונפגשנו עם אפרת ואסנת שבאו לקראתנו.

תם הטיול, אדוני.