טיול בר-מצווה 13 ימים בלגיהולנד - 6

14/08/12 - (יום ג') - מיודן-אנקהאוזן

 אז תראו, אחרי אפטלינג (או וואליבי) הילדים כבר רגועים ואפשר להתחיל את הטיול האמיתי. שתבינו, נפלנו על 10 ימים עם מזג אוויר חלומי בהולנד אבל העצה הטובה ביותר היא בכל ערב, כשאתם בווילה/צימר/כפר נופש או כל מקום מגורים אחר שבחרתם, צריך לבדוק מה מזג האוויר הצפוי לאזור שאליו אתם מתכננים את הטיול למחרת. יש הרבה אתרים באינטרנט שיתנו מידע אמין. בכל ערב בדקתי מה התחזית לאזורים האפשריים למסלול היומי, וכך בחרתי. לא היתה פעם אחת שהיה פספוס!! אז בחזרה לסיפור, אחרי אפטלינג רציתי לתכנן ליום המחרת את מסלול מבצר מיודן והמוזאון הפתוח באנקהאוזן ולפי מזג האוויר הצפוי זה נראה מעולה, עם סיכוי קטן לגשם אחה"צ/ערב.

התכנית להלן:

 כל בוקר התחיל אצלנו בארוחת בוקר חמודה משפחתית שבד"כ החזיקה אותנו מספר שעות בבוקר.


 התכנית שלי הייתה להגיע למבצר מיודן בדרכים כפריות שעברו בסמוך לנהר ווכט שעובר מצפון (אזור אמסטרדם) לדרום (האזור שלנו/אוטרכט) והלאה. עשיתי המון מחקר באינטרנט לגבי הכבישים החמודים האלה כולל תכנון לעבור בעיירות קטנות לאורכו. האזור הזה הוא מצד אחד בעל מורשת היסטורית כי היו בו מבצרים ששימשו כקוי הגנה במלחמות העולם ויש עוד מבצרים הרוסים שניתן להתרשם מהם, ומצד שני הנהר הוא מאוד רחב ומהווה עורק תחבורה מרכזי של שייט-תעלות וסתם שייט לכוון ומכוון אמסטרדם. שימו לב, בתמונת התכנון שצרפתי לעיל, שכדי לממש את הנסיעה הזו יש לעבור ב-3 עיירות חמודות, כי אחרת הגיפיאס לוקח אתכם לשם בדרך הכי קצרה שהוא מכיר, וזו לא הדרך. ובכן, מכיוון שיצאנו קצת מאוחר, הייתי צריך להתפשר קצת ולאפשר לגיפיאס לקחת אותנו מדרך מהירה יותר, מערבית לדרך שתכננתי, שבה עדיין רואים כפרים ונהר אך בסביבה של כביש מהיר ולא בתוך האזור הכפרי. בדיעבד אני מצטער שחשבתי שאנחנו מאחרים כי המבצר נפתח בשעה 1000 אבל הסיור הראשון יוצא בשעה 1050 אז היה לנו הרבה זמן ויכולנו להנות יותר גם מהדרך.

 הגענו למיודן. שימו לב, הכתובת של החנייה שרשמתי בתכנון היא מדויקת ולוקחת אתכם בדיוק לחניון ציבורי גדול שנמצא בפאתי העיירה, ממנו כולם הולכים ברגל כ-10 דקות עם שילוט מצוין. איפה הולכים? בעצם נכנסים לעיירה ציורית וקטנה, המון חנויות מעוצבות, בתים של אנשים שאתם מציצים להם לסלון (זה מה שקורה בהמון מקומות בהולנד), תושבים שאומרים לכם בוקר טוב, בכלל זו תופעה בהולנד, אנשים כל כך נחמדים, בכל מקום אומרים בוקר טוב לכל מי שעובר מולם. איפה זה קיים פה? יש לנו הרבה מה ללמוד מאירופה. בשלב מסוים מתקדמים לגשר מעל הנהר והתמזל מזלנו לראות את הגשר מתרומם כי סירה הייתה אמורה להיכנס למעגן של העיירה. פתאום, הכל עוצר, הכביש מתרומם וסירה עוברת. מחזה מאוד נחמד. אגב, יש בקר שנמצא במגדל ליד הגשר, ובכל פעם שסירה רוצה להיכנס או לצאת, הולכים אליו ומבקשים ממנו שירים את הכביש. מצחיק! בתמונה הגשר לפני ההרמה.


 אחרי הגשר ממשיכים למבצר מיודן. הולכים על שפת הנהר ויש המון סירות עוגנות בצדים. פתאום תראו תור ותחשבו שהגעתם אבל לא תראו את המבצר, למה? כי מסתבר שיש עוד אטרקציה באזור והיא בד"כ לא מדוברת בפורומים. יש סירה שלוקחת אתכם לאי שנמצא בקרבת מקום ושם יש עוד מבצר או מוזאון. ת'אמת לא שמרתי כלום על הדבר הזה ולא התכווננו בכלל להגיע לשם. אני רק זוכר שזה יקר, אבל נראה לי שזה מעניין. בכל מקרה, בתכנון שלכם תבדקו טוב מה עוד יש במיודן חוץ מהמבצר ותכניסו את זה לשיקולים שלכם. עוד כמה מטרים ומגיעים לשער הכניסה למבצר. אנחנו הגענו בשעה 1000, נראה לי שהערנו את השומר, ונכנסנו עם כרטיס המוזאונים. אני מתלבט אם לספר לכם עכשיו על כל נושא כרטיס המוזאונים או אחר כך, מה אתם אומרים?.. טוב יותר מאוחר.

 מבט על הטירה מרחוק ומקרוב



שימו לב, אחרי שעוברים את הפקיד בכניסה מקבלים את הכרטיסים וצריך להמשיך עוד 15 מטר למכונה שסורקת את הכרטיסים שלכם ומשריינת לכם מקום בסיור המודרך הקרוב ביותר. אנחנו כאמור הגענו מוקדם וקיבלנו מהמכונה כרטיסים לסיור הראשון, לקראת 1100 בבוקר. מה עושים לפני הסיור המודרך ואחרי הסיור המודרך? המתחם כולו מכיל 4 אטרקציות מרכזיות: גנים בגודל בינוני שניתן לסייר בהם והמעניין בהם הוא שהם מכילים את כל צרכי המשק של המבצר (כמובן, צריך לדמיין את התקופה של המאה ה 17, אבל זה כבר עניין אחר). המון עשבי תיבול, ירקות, פירות, צמחי מרפא ואפילו ראיתי ארטישוק צומח, דבר שהיה לי פעם ראשונה כי תמיד אני רואה אותו בסופר או בצלחת כבר מוכן. האטרקציה השנייה שפתוחה רק אחרי הסיור הראשון היא בהמשך לגנים, אזור הבזים. שם מאלפים בזים ומקיימים מופע של בזים מאולפים. אנחנו היינו שם כשעוד היה סגור, ואחרי הסיור לא כך רצינו להגיע לשם. בכל מקרה, נראה מעניין. העניין השלישי הוא הטירה עצמה שאחרי שנכנסים בשער שלה אפשר לעשות קצת סיור עצמי אבל כדי לראות את הבפנוכו שלה צריך לחכות לתחילת הסיור המודרך. אז חיכינו והיו איתנו בקבוצה עוד קצת ישראלים, ואז המדריכה קראה לכולם, דיברה בהולנדית וחילקה לדוברי אנגלית חוברת באנגלית עם הסברים כדי שלא נשתעמם. הטירה עצמה היתה שייכת במאה ה 17 לאצולה של מיודן. אני לא זוכר שמות אבל האיש העשיר הזה היה גם השופט באזור וגם השריף וגם הסוחר הכי עשיר באזור, ואירח המון בני מלוכה של הולנד, בקיצור נוחי דנקנר של פעם. החדרים מדהימים לדעתי. שוב, מי שרוצה להנות שם חייב להפעיל את הדמיון. אמנם חלק משוחזר וחלק נשמר עוד מאז, אבל חייבים להתנתק כדי לחשוב איך זה באמת עבד. המטבח שהיה בעצם "מדורה" באמצע חדר עם סירים ענקיים, הכיסאות שיש להם מושב כפול כדי לשמור על הכסף, חדרי השינה והמיטות הקצרות שנבנו כך במיוחד כדי שהאורחים לא יישנו שינה מלאה אלא חצי שינה מחשש שמישהו יבוא לגנוב או להרוג אותם בלילה. והסבר מאלף על הלבוש של ילדים קטנים בתקופה ההיא, כולל השיטה לעטוף אותם כמעט כמו בתכריכים כדי לוודא שהם גדלים עם גוף ישר (אולי זו אחת הסיבות שההולנדים כל כך גבוהים ??!!).

המדריכה היתה בסדר גמור ומדי פעם הוסיפה כמה מילים באנגלית ואף שאלה אותנו כל הזמן אם יש לנו שאלות. באמת, סיור ממוקד ומעניין. בסיור העצמי ראינו משהו משגע. שימו לב, איך היו בימים ההם השירותים לדעתכם? היו אסלות? לא. בחומה יש 9 גומחות שנקראות PRIVI שהן היו השירותים. מעין מתקן בנוי לישיבה, ומה שיוצא יורד מייד למטה, מחוץ לחומה לתעלת המים המקיפה את הטירה כולה ומגינה עליה. אבל האם באמת מגינה עליה? ההסבר שקיבלנו הוא שמרוב זיהום של המים, בתקופת הקיץ היו המון המון מזהמים במים והמון מחלות מהם מתו רבים באזור. כי התעלה הייתה גם הביוב. בתקופת החורף כשהכל קפא, היו מנקים את המים לעונה הבאה. בקיצור דמיינו לעצמכם. אנחנו ניסינו לשבת שם ולהבין איך זה עבד באמת.
 הנה תמונה של החומה והתעלה המקיפה, תדמיינו משהו חום יורד במהירות מאמצע החומה ישירות לתוך המים.

האטרקציה הרביעית באזור היא מתחם חדש שנפתח ממש לאחרונה ונמצא מהעבר השני של הטירה (לא הצד של הגנים). זהו אולם קטן שבו יש סרט מאוד מעניין אודות השימוש שעשו ההולנדים במים כדי להגן על האדמות שלהם. השנה בהולנד היא שנת המים והרבה מאוד מקומות ומוזאונים מקדישים למים תערוכות ומיצגים. הסרטון מעניין, כדאי לבוא ולהתרשם. למדתי הרבה ממנו.

יצאנו מהטירה והלכנו לכוון הרכב. כמובן, חייבים לאכול משהו, ובדרך היה בית-קפה שהוקדשה כולו לפנקייק הולנדי, והרי כל מי שנוסע להולנד כבר יודע מסיפורים וספרים שחייבים לחוות את הפנקייק בהולנד ועד אותו רגע אנחנו לא עשינו את זה אז רצינו להתחיל, אך היה סגור. אז מצאנו מקום נחמד אחר, אכלנו כהרגלנו 4 סוגי עוגיות וחילקו ביננו, קפה ושוקו. ראינו עוד כמה הרמות של הגשר בזמן הזה.

 חזרנו לרכב ומשם, לפי התכנון ביקשנו מהגיפיאס לקחת אותנו למוזאון הפתוח באנקהאוזן. עכשיו שימו לב להערה הבאה: בתכנון שצרפתי יש 2 כתובות שחשוב להכיר ולדעת להבחין בינהן. זיכרו שהמוזאון נסגר בשעה 1700 ולכן תכנון הזמנים, בעיקר אם זו התחנה השנייה במהלך היום, הוא חשוב. אם תרצו לחוות את המעבורת שלוקחת ומחזירה אתכם למוזאון אז תגיעו לחניון שנמצא היכן שציינתי בתכנון. אבל אם אתם ממהרים ורוצים לקצר טווחים ולהגיע ישירות למוזאון, אז תגיעו לכתובת הראשונה שציינתי ושם יש חניון גדול מאוד עם המון מקום והתשלום לא גבוה במיוחד. אז זה מה שעשינו ואחרי תשלום בקופה התחלנו את הסיור במוזאון הזה. מה אומר לכם? חוויה מדהימה. אנחנו הגענו בחצי השני של היום והיינו קצת בלחץ זמן. מדובר במין כפר קטן שיש בו כמעט אינסוף פעילויות וידע חדש לצבור. המהדרין ילכו קודם למוזאון הסגור שנמצא ממש ליד החניון שאליו הגעתי, אבל אנחנו רצינו רק את הפתוח. בכפר הקטן הזה, כל בית מייצג בית טיפוסי של כפר דייגים הולנדי מתקופה קדומה. הבית של הבורסקאי, הבית של המשפחה, בית מרקחת ועוד. תנו לעצמכם ללכת שם לאיבוד. מבחינתי, אחת החוויות המרכזיות היו להגיע לביתן של הדייגים ולאכול.. צלופח מעושן!! ממממממממ איזה טעם מעולה. לא אכלתי צלופח עד כה, וזה היה ממש תענוג לחיך. רק הבן הקטן שלי אהב את זה, שני האחרים לא. אז איך אומרים : אני נהנתי. חלק מהכפר הוא מעין חווה כפרית של פעם, ושם גם ראינו את החברים החמודים והנקיים האלה . אוינק אוינק.

נשארנו ממש עד הסגירה וחזרנו לחניון, שילמנו במכונה את המחיר הנמוך יחסית (לא יותר מ 5-6 יורו) והמשכנו לכוון הווילה, אלא שאני תכננתי לנו עוד חוויה אחרונה לאותו יום, כי רציתי לחזור דרך לליסטאד, ולהגיע ל - לליסטאד דרך סכר/גשר ארוך מאוד (32 ק"מ) שמחבר בין אנקהאוזן לעיר לליסטאד על ימת אלסמיר. "כביש על הים". אז תשמעו, נכון אמרתי שהיה סיכוי קטן לגשם, אז זהו שבדיוק אז בכניסה לגשר-סכר התחיל גשם (היחיד הרציני שלנו בכל השהות בהולנד) והנסיעה קיבלה נופך מאוד רומנטי ומעניין, עם קצת ערפל, היה מדהים!!! עד שהגענו לקצה השני, כבר לא היה גשם.

הגענו לעיר לליסטאד והמשכנו ישירות לווילה שלנו. לא רצינו ללכת למסעדה והחלטנו ללכת לסופר ולקנות בשר כדי להכין על-האש בווילה. קנינו בשר טוב וחזרנו לווילה שם הייתי צריך להתמודד עם גחלים רטובות ומתקן גדול יחסית לכמותהבשר ועוד כל מיני דברים, אבל אני, מעיד על עצמי כאלוף מנגל, לא נתתי לזה לזבור אותי ובסוף עשינו כזו ארחוה שלא נשכח לעוד הרבה זמן. המסר המרכזי - אל תוותרו. אם צריך לעשות אש, בסוף יהיה אש.