טיול בר-מצווה 13 ימים בלגיהולנד - 3

11/08/12 - יום 3 (יום שבת)

 בתכנון להיום נסיעה ארוכה מבריסל למערת הנטיפים האן סור לס, אחרי כן להמשיך לדינאנט לביקור במבצר ואם ישאר זמן אז לסיים את היום באופני הרכבת ליד דינאנט ומשם בחזרה לבריסל. הנה התכנית:


אחרי ארוחת בוקר טובה של פרנק, יצאנו למערת האן סור לס. המערה נחמדה מאוד. מגיעים עם ה- גיפיאס לכתובת rue joseph lamotte 2 שרשמתי בתכנית ושם יש חנייה בשפע בחינם. משם ברגל 2 דקות לקופה וקונים כרטיסים. החל משעה 1000 יוצאת רכבת כל חצי שעה עם קבוצה למערה למסלול שאורך כשעתיים. בין השעה 1200 ל 1300 המקום סגור. לאחר נסיעה ביער של כ 10 דקות (קשה שלא לחשוב תוך כדי נסיעה על יהודים שנסעו ברכבת ביער בתקופה אחרת באירופה) מגיעים לפתח המערה ונחלקים ל-2 קבוצות. כאלה שיקבלו הדרכה בצרפתית וכאלה שיקבלו הדרכה בהולנדית. לא אנגלית ולא עברית. אנחנו הלכנו עם המדריכה של הצרפתים. נתנו לה להבין שאנו לא יודעים צרפתית אלא עברית והיא שלפה מייד מהתיק שלה דף הסבר בעברית שמתאר בקצרה כל אחד מהחדרים במערה. כך היה לנו יותר קל להבין מה רואים, אבל בכל מקרה, הסבר בשפה מקומית הוא הכי טוב תמיד, ותמיד יש פספוסים כי לא מבינים (זה ליווה אותנו לאורך כל הטיול עד היום האחרון). המדריכה, היתה כל כך בסדר וזרקה מדי פעם מילים בעברית שהיא כנראה למדה. שימו לב בתוך המערה קר מאוד (12 מעלות), תביאו משהו חם ללבוש, גם אם בחוץ חם מאוד (כמו שהיה לנו).
 אחרי שיוצאים מהמערה, נפרדים מהמדריך. מסתבר שיש מי שמשאיר לה כסף/טיפ. בדיעבד, היינו צריכים לתת לה משהו קטן על המאמץ, אתם תשתדלו להיות מוכנים עם מטבע של 2 יורו או משהו כזה ולצאת בסדר איתה/איתו.
 מהמערה חוזרים ברגל לחנייה, משהו כמו 10 דקות הליכה. אבל כבר בחוץ יש, כמו בכל מקום, מסעדות ובתי קפה. שימו לב, יש דוכן של צ'יפס ממש ממש טעים, מחיר סביר מאוד. כדאי לטעום. אסור לצלם במערה, אבל תמיד יש כאלה שמצפצפים על מה שאסור. לנו יש רק תמונה אחת מהחדר הראשון, אח"כ נהייתי ממושמע.

עם סיום הביקור במערה, ביקשנו מהגיפיאס שיקח אותנו לעיירה דינאנט. המרחק בין המערה לבין דינאנט הוא כ-40 ק"מ, אבל זמן נסיעה של כ 45 דקות. המצודה נקראת Citadelle dinant ברחוב Place roine astrid 3 . יש חנייה ליד המצודה במידה ומוותרים על הטיפוס ברכבל /מדרגות. אבל, אנחנו הגענו ביום שבת והיה מאוד צפוף, גם בגלל הסופ"ש וגם בגלל מזג האוויר המעולה שהוציא את כולם לטיולים. שימו לב, רוב החניות הן עם מדחנים, אבל אם מתרחקים קצת מהמצודה, ונכנסים לרחובות קטנים בעיירה, אפשר בקלות למצוא הרבה מקום חנייה בחינם, וזה מה שעשינו. מרחק של 10 דקות הליכה מהמרכז, והכל בסדר. בדינאנט נולד אלברט סאקס שהוא ממציא הסקסופון ולכן יש סקסופונים גדולים ברחובות וגם הבית שלו הוא מוזאון.
אז מה עשינו שם? קצת שיטוט ברחוב המרכזי, המון תיירים ואווירה נחמדה מאוד. עיר יפה עם נהר שעובד בה ומבנים מרשימים. כשהגענו לכניסה התחתונה למצודה עמדו בפנינו 2 אפשרויות: לעלות הרבה מאוד מאוד מדרגות ברגל עד למצודה או לעלות ברכבל. החלטנו לאתגר את עצמנו במדרגות ולחזור ברכבל. מה אומר לכם? מדובר במסלול למיטיבי-רגל, בהתחלה סבבה, אבל עם הזמן קשה מאוד לעלות עוד מדרגות, גם תלולות וכל מדרגה גבוהה. מגיעים עם הלשון בחוץ אבל עם תחושה של סיפוק שהוצאנו קצת קלוריות לקראת העתיד לבוא. הכניסה למצודה יקרה יחסית וציפינו לחוויה מדהימה למעלה, אך התאכזבנו כשהבנו כי הסיור הוא בהולנדית וגרמנית, יש דף הסבר באנגלית, אבל ראינו שזה לא בשבילנו, ואני אומר לכם - לא מתאים לכל הילדים, קחו זאת בחשבון. ולכן וויתרנו אחרי מספר דקות וירדנו לרחוב ברכבל. למטה היינו כבר רעבים למשהו מתוק, ולכן מצאנו מעדנייה וקנינו 4 עוגיות שונות שחילקנו ביננו, וגם שתייה. הלכנו לגן-המשחקים הקטן שנמצא ברחוב הראשי ובו יש 3 סקסופונים גדולים צבעוניים, ישבו על ספסל, אכלנו ונהננו מהנוף.
 

 בשלב הזה ראינו שיש עוד זמן, ומאוד רצינו לפצות על האכזבה שלנו מהמבצר ולכן עלינו לרכב ונסענו לעיירה שנקראת פלאן FLAEN שבה יש אטרקציה מיוחדת - אופני רכבת. בתוך יער יש מסילה, ועל המסילה אין רכבת אלא קרוניות המיועדות ל-4 אנשים והתקדמות על המסילה היא באמצעות דווש כמו באופניים. חוויה מיוחדת, מהנה שאתם חייבים לממש במסלול הזה. הולכים לקופה וקונים כרטיס. המוכר המבוגר מייד קלט שאנו ישראלים, וזרק פה ושם מילים בעברית, נראה שמצאנו חן בעיניו. החלק הראשון של הרכיבה הוא עלייה שדורשת מאמץ, החלק השני הוא הדרך חזרה, שמתאפיינת בירידה וכאן צריך פחות להתאמץ. חילקנו ביננו את העבודה, וכולם היו שותפים להתקדמות של הקרונית. מכיוון שמדובר בקבוצה של קרוניות שיוצאת ביחד וחוזרת ביחד, קרונית אחת עלולה להתעכב ו/או לעכב קרוניות מלפנים ומאחור, אבל גם זה נחמד בסך הכל ולא יצא לנו לעכב או להתעכב בגלל אחרים.


לאחר כשעה מסיימים את המסלול ונהייה ערב. הנסיעה בחזרה לבריסל היא ארוכה ולכן החלטנו לנסות למצוא מסעדה באזור של האופני-רכבת. באותו אזור ממש יש מספר מסעדות, אבל אנחנו נכנסו למסעדה איטלקית שנמצאת ממש ממול לקופה של אופני-רכבת ואכלנו שם פיצות וספגטי ברמה גבוהה מאוד ובמחיר סביר מאוד. ממליץ בחום. שם המסעדה paradiso calabria . בעל המסעדה שרת אותנו יפה מאוד ושמח לשמוע שאנחנו ישראלים, הוא ביקש שנשלח לו גלויה מישראל ונתן לנו את שמו וכתובתו, אמר שהוא אוסף גלויות מהעולם ואין לו עדיין גלויה מישראל. הבטחנו שנשלח לו ובאמת אנו מתכוונים לעשות זאת בקרוב.

 שבעים ומרוצים נסענו בחזרה לבריסל לצימר. פגשנו את פרנק ששאל אם למחרת, היום האחרון שלנו בבלגיה ויום א' בשבוע, נרצה פנקייקים בארוחת בוקר. כמובן שהסכמנו, ועלינו לישון.